רציתי להתייעץ איתכם..
בליל הסדר הבעל"ט נהיה בע"ה אצל חמי וחמותי. הם אנשים חמים, טובים ומסורים ובד"כ אני נהנית להיות אצלם. ובכל זאת,יש לי הרגשה לא כ"כ טובה.למה?
הם אנשים מאוד פשוטים,גם לא ממש תורניים,במיוחד חמי. לא ממש בראש שלהם לדבר ולשמוע דברי תורה באריכות בליל הסדר,וגם אם כן,אז דברים מאוד פשוטים ורדודים,ברמה שלהם.הם לא טורחים גם יותר מדי לשיר. וכואב לי שכך נראה ליל הסדר שלי.שהעיקר הוא האוכל. אני צמאה לשמוע דברי תורה עמוקים על ההגדה, לשיר שירים לתוך הלילה..כמו שהתרגלתי אצל ההורים שלי..
גם לבעלי זה מאוד חסר,והוא מנסה לדבר ולשיר,אבל כמה אפשר כשלא משתפים פעולה?....
עצוב לי לחשוב שילדיי בע"ה כשיגדלו,יהיו בכאלו "סדרים",כשאני הייתי רוצה רמה רוחנית גבוהה בהרבה..מה דעתכם?
בעלי אומר שנחשוב שאנחנו עושים סוג של חסד שאנחנו איתם. אבל עדיין כואב לי..אחרי כל ההכנות הטכניות הרבות לחג,אני משתוקקת ל"רוח"...
