הרמב"ם  תאר את תהליך עיבוד העור בהלכות סת"ם פ"א ה"ו: 1. העברת השיער מהעור ע"י סיד וכיוצ"ב כמבואר ברבנו מנוח שם. 2. מליחת העור, שלא ירקיב. 3. עיבוד העור בקמח, לרככו. 4. עיבוד העור בעפצים וכיוצ"ב כדי לכווצו ולחזקו.

כתב הרמב"ם בשו"ת סי' קנג, שמי שלא עיבד בעפצים, פסל את העור: "אותם הקלפים "רק" המצויים בימינו, שצורתם ידועה, אסור לכתוב בהם שום דבר, לא ס"ת ולא תפילין ולא מזוזה, לפי שהוא עור שאינו מעובד עיבוד גמור לפי שאינו עפוץ".

בימינו מעבדים את ה'גויל' בעפצים. אבל את ה'קלף' מעבדים ע"י סיד בלבד, ולא בעפצים. הסיד כלל לא מכווץ ומחזק את העור. להיפך. הסיד הוא חומר בסיסי (אלקלי) אשר ממיס את שורשי השערות שבעור ואת השומנים הדבוקים בו, וחודר לעור וממיס חלבונים ושומנים תת-עוריים, וכך "מרוקן" את העור ומנפח אותו. לעומת הסיד, החומרים העפיצים אשר מקורם בקליפות עצים שונים, הם חומציים (אסיד), שתפקידם לחזק את העור ע"י כיווץ סיבי החלבון הנותרים באמצעות שינוי הרכבם הכימי והמרחבי, ובכך לסגור את החללים בעור שיצרה השרייה בסיד.

לכן דעת הרמב"ם היא שרוב הקלפים בימינו פסולים. הרוצה לצאת ידי חובתו, חיב לקרוא ממגילה העשויה גויל, או ממגילה העשויה מקלף שעבר תהליך עיפוץ.

עוד רבים מהגאונים פקפקו בכשרות עור המעובד בסיד בלבד: רב שרירא גאון (מובא בספר האשכול הל' ס"ת דף נז,א). הכלבו בסימן כ' בשם חכמי נרבונא. רב האי גאון (הרכבי סי' סג. ומוכח שם שלדעתו עיבוד בסיד אינו מועיל כעפצים).

במהלך הגלות והצרות, קהילות רבות איבדו את חכמת צורת העיבוד הכשרה, ואפשרות העיבוד היחידה שהייתה בידם הייתה עיבוד בסיד. כך כתב בן באבוי גאון לפני יותר מאלף שנים (פירקוי בן באבוי, גנזי שכטר עמ' 560): "אין ס"ת כשר עד שיכתוב אותו בעורות שעבדן בעפצי... וכך הלכה בשתי הישיבות. ובכל ספרים הראשונים הישנים שמימות משה ועד עכשיו לא נהגו לכתוב ב"ריק" זה (קלף שאינו מעובד בעפצים) אלא משנים מועטים, מפני שמנהג שמד הוא, שגזר אדום הרשעה שמד על ארץ ישראל שלא יקראו בתורה, וגנזו כל ספרי תורה מפני שהיו שורפין אותן. וכשבאו ישמעלים לא היו להם ספרי תורה ולא להם סופרים שיש בידם הלכה למעשה כיצד מעבדין את העורות ובאיזה צד כותבין ספרי תורה, והיו לוקחין 'ריק' מן הגוים... ועד עכשיו הם נוהגים כך, ולא עוד אלא שלמדו אחרים שבכל מקומות מהם, והם כותבים ספרי תורה ומחזורין וכו'. אמרו חכז"ל אסור לקרות בספר תורה שלא נכתב כהלכה למשה מסיני ואסור לברך עליו...".

על כן יש להחזיר עטרה ליושנה, לעבד בעפצים כבימי הקדמונים. בייחוד צריך לדאוג שהקלף של התפילין יהיה מעופץ, כיון שאין אפשרות לכתוב תפילין על גויל. ישנם ב"ה כמה וכמה סופרים אשר כותבים על קלף מעופץ. ביניהם לדוגמא ר' יהודה שרז מירושלים, אשר נעזרתי גם במאמרו המחכים למען כתיבת פיסקה זו.

לדעתך הסיד הוא כיוצא בעפצים, וגם לדעת ר''ת שכתב כך במפורש בהלכות ס''ת שלו, וכך גם סבר הבית יוסף בדעת הרמב''ם. אבל מה לעשות שהרמב''ם כתב במפורש כמה פעמים בתשובות שלדעתו הסיד פסול כי הוא לא מעבד כעפצים?

וכבר כתב הרב עובדיה שכשיש תשובה של הרמב''ם שמרן לא ראה אנחנו מניחים שלו היה רואה היה חוזר בו.

הטענה על יכול או  לא יכול להזדייף לא שייכת שכן לא היא הטעם לכתיבה על עפצים, לפחות לדעת הרמב''ם.

כתב יפה זה אולי הידור מצווה, איך אפשר להשוות הידור לדבר שהוא חומרא הלכתית ופוסל לאחד מגדולי הראשונים? ההיגיון לא ברור לי.

רק להיגיון שלך? הגאווה שרבינו הזהיר ממנה

 כופר!

file:///C:/Users/User/Downloads/%D7%94%D7%A8%D7%91%20%D7%A9%D7%99%20%D7%9E%D7%A0%D7%93%D7%9C%D7%90%D7%95%D7%99.pdf

בס ד" תקציר קונטרס עיבוד קלף בסיד א. טענת מעבדי הקלף - אע"פ שנפסק בשו"ע שהעיבוד בסיד מ, "מ בתלמוד לא הוזכר עיבוד כשר אחר מלבד מליח קמיח ועפיץ. ויש להשיב - כבר התוספות נרגשו בזה וכתבו בזה ל" : קשיא א"כ היאך כותבין על קלפים שלנו דלא עפיצי ספר תורה ותפלין ומגילה, ותירץ ר"ת שהסיד שאנו נותנים בקלפים שלנו מהני כעפצים. ל"עכ . ולא לעיכובא עפצים, אלא הסיד מועיל לקלף כעפצים כדי שיקרא ספר. וכך הבינו ופסקו למעלה משלושים ראשונים ו, יש מהם שכתבו דעיבוד קלף בסיד אף טוב מעיבוד העפצים [. אות א ] ב. עוד טענו - מימות משה רבינו ע"ה עד אותה גזירת שמד המתוארת בדברי רב יהודאי, נהגו אך ורק לעבד בעפצים. ויש להשיב - דבריהם צ"ע מדוע מתעלמים ממשנת ראשונים מפורשת שהעיבוד בסיד, ומה בכך אם בגמרא לא כתבו בפירוש סיד , דבר פשוט הוא שהמנהג שרווח בזמן ובמקום חיבור הגמרא היה בעפ ,ץ ומנהג זה כלל לא לעיכובא ולא נזכר עפץ דווקא לעיכובא בכל הש"ס, שכן מוכח מתשובת המנהיג לחכמי אראג ,ון' וז ל" : בימי החכמים קדמונינו ז"ל שלא היו בקיאין בעיבוד אחר זולתן במלח וקמח ועפץ. ומעתה אנן השתא שהעיבוד שלנו בסיד ובצואת כלבים שהוא טוב מאוד משלהם לכל מבין ומשכיל וכו . ' .ל"עכ ויתרה מזו שמבואר מהראשונים, שאף בימי התנאים היו מעבדים שלא בעפצים וכמ"ש בספר התרומה וז" :ל קלפים שלנו הם בעיבוד טוב כאלו הן בעיבוד עפצים ובימי התנאים היו כותבים בקלפים שאינם מעופצים. . ל"עכ "וכ כ רבינו מנוח "ור , ת "הו ד במחזור ויטרי (סימן תקיז "וכ) כ כתב בפסקי ריקאנטי [. אות ב ] . ג עוד טענו – שכל דברי " ר ת אינם אלא להסביר ולהכשיר את המציאות הנוהגת בימיו. אמנם "אין ולאו ורפיא בידי ו."ה פסק השו"ע נשען על דברי ר"ת, ודיו לבוא מן הדין להיות כנידון . ויש להשיב – כל בעלי התוספות שהעתיקו דברי " ר ת וכן מחזור ויטרי, העתיקו דבריו להלכה, אף אחד לא פירש "אין ולאו ורפיא בידיה" מלבד מעבדי הקלף "ור . ת עצמו העיד שכן מנהג כל העולם, אף אם יש לפניהם עפצים [. אות ]ג ד. עוד טענו – שעיבוד בסיד תלוי במחלוקת גאונים ומחלוקת ראשונים. ויש להשיב – שמרן בב"י וכן כל הבאים אחריו, אין אפילו אחד שתלה עיבוד בסיד במחלוקת ראשונים או אחרונים מלבד מעבדי הקלף [. אות ד ] ה. עוד טענו - " ר ת בראותו את מנהג העיבוד הנפוץ במקומו, ניסה להצדיק את המנהג מתוך ספק ספיקא דחוק, וניסה להסמיך אותו על ראיות שנויות במחלוקת מדברי הגמרא כדלקמן ו. רוב ככל גאוני אשכנז העתיקו דברי ר"ת והסתמכו עליו להלכה ויש להשיב - דבריהם תמוהים איך ועש מכל הראשונים שתפסו התירוץ הראשון של ר"ת כאיזה מלקטים שלא עיינו בדבר והעתיקו אחד מהשני באופן שטחי , דא"כ לשיטתם יש לתמוה על הטור שהביא מחלוקת הגאונים הנ ,ל" ובסעיף ב' הביא דעת ר"ת המכשיר בסיד ללא שום חולק. ולכאורה יוצא מדברי הה"כ שגם הטור לא הבין שיש מחלוקת בגאונים שהוא עצמו הביא [. אות ד ] . ו עוד טענו - על דברי ר" ל"וזת : הנה לך שמצאנו בדברי הגאונים טעמא אחרינא , כבקשת ר"ת במחזור ויטרי. שהמציאות שהייתה להיתירא ", ואשר ראינו הגדנו" בימיו לעבד עורות בסיד, היא תוצאה של אותה גזירת שמד שגזרה מלכות אדום בא .י" ויש להשיב - הרי ר"ת מעיד שעיבוד הסיד עדיף [ "וכ כ לעיל מתשובת המנהיג דעיבוד של קיימא בימי התלמוד היה בעפצים כי לא ידעו לעבד כדבעי באופן אחר, אך עיבוד שלנו ב" סיד טוב יותר מעיבוד העפצים" שהיה בימי התלמוד]. ומדוע מתעקשים לעבד דוקא בעפצים כמו בימי הגמרא אם יש לנו כיום עיבוד בסיד והוא טוב יותר מעפצים כעדות המנהיג ושאר הראשונים וכפסק השו [. ע" אות ה ] .ז עוד טענו - שר"ת שהכשיר עיבוד בסיד סמך על ספק ספיקא דחוק . ויש להשיב - כוונת ר" ,ת שלא כתב אי משכח בה אינש טעמא "לאיסורא" לימא, אלא טעמא "להיתירא" בעי, ובפירוש מבואר דפשיטא לר"ת דתוצאת העיבוד בסיד טובה יותר מתוצאה בעיבוד בעפצים, וכדמוכח מתחילת דבריו "דלא שכיחי עפיצי גבן ולא מעבדינן בהו אפילו שכיחי ו" כן מפורש בדברי ר"ת שסמך להכשיר למעשה עיבוד בסיד. וכן מפורש בדבריו שכך מנהג כל העולם בזמניהם [ובהם רש"י וכל קדושים עמו]. הרי שהיה פשוט לו שמותר, רק הסתפק "מהו טעם ההיתר" וכתב טעמים לזה, ושאם ימצא מישהו טעם אחר להסביר טעם ההיתר אשר יראה יגיד. ובאמת מצינו לשני ראשונים שנתנו טעמא אחרינא להיתרא והם הרמב" (ן מסכת שבת עט) שהביא ראיה מגיטין (יא עמוד א , ) והמכריע (סימן פד [.) אות ה ] ח. עוד טענו ש - יש לפסול את הסיד אפילו בדיעבד בהסתמך על דברי ר"ת. ויש להשיב ש - כל המעיין בדברי המחזור ויטרי יראה שלר"ת עיבוד קלף בסיד הוא כשר למעשה ללא פקפוק והדבר היחיד דמסתפק בו ר"ת הוא "הטעם להיתר [". אות ה ] ט. עוד טענו - כיצד יקרא עיבוד בסיד "עיבוד של קיימא" כמו שהגדיר הרמב ן " עיבוד? ואיך יהיה הסיד "מהני כעפצים" כדברי ר" . ?ת ויש להשיב – אין לבנות יסוד על קושיא שלכל קושיא יש תירוץ – וכבר כתב מופה"ד זצ"ל בשו"ת יבי" ו"ח(א או"ח סוף סימן א בשם הר ח" מצאנז) והנה בזה ז" ראינו בתשובות חכמי זמנינו שדרכם לפלפל בדברי חידודים ואינם שמים על לב פסקי הטור וש ע" אשר אנו מחוייבים שלא לנטות מדבריהם ימין ושמאל, מאחר שכבר נתפשטו הוראותיהם ונתקבלו דבריהם כהלכה למשה מסיני לכל עדת בני ישר , אל ומה לנו לחפש בדברי הקדמונים אשר בעלי הש ע" עמדו עליהם ודחאום מהלכה, וביררו ההלכה כשמלה וקבעוה בש ע" להלכה ברורה לעם סגולה [. אות ה ] . י עוד טענו ש - בדורו של ר"ת לא היו מעבדי הקלף בקיאים בעיבוד בעפצים לכן עיבדו בסיד . ויש להשיב - דכל המעיין בתשובת הערוך רואה שהערוך היה בקיא מאוד בעיבוד בעפצים ו, אדרבא מדברי בעל הערוך דווקא מוכח שהיה בקיא יותר מהעבדנים ש , במקומו שלא היו מעבדים בעפצים. ודברי הה"כ תמוהים מאוד איך הבין הפוך שהערוך ור"ת לא היו בקיאים בעיבוד עפצים. וכל טענות הה"כ לא מוכרחים ולא נכונים, לא מלשון ר"ת ולא מלשון הערוך כלל ואינם אלא דברי נביאות. ושרי ליה מריה איך כותב על רבותינו הראשונים שלא היו בקיאים בעיבוד . וכן מוכח מדברי ר"ת שתמה בתחילה למה לא מעבדים בעפצים, ולא כתב שלא בקיאים בעיבוד עפצים [. אות ו ] יא. עוד טענו ש - מתבאר בדברי הכל בו שהרא"ש לא הכשיר ס"ת המעובדים בסיד אלא "בדיעבד ," ורק סמך בשעת הדחק על ר" .ת ויש להשיב – במחכ"ת אם היו רק טורחים לעיין בספר "שם הגדולים" למרן החיד" (א ערך רבי אשר מלוניל) היו רואים שכאשר הכלבו מביא דברי "רבנו אשר" כוונתו לרבנו אשר מלוניל ולא לרבנו אשר בן יחיאל הוא הרא"ש ו. באמת שבדברי הרא"ש אין שום זכר לדבר וגם במסכת מגילה (הלכות הרא" ,)ש עיינתי ולא מצאתי כעין מה שכתב הכלבו, ואדרבא הרא"ש קיבל בסבר פנים יפות דברי ר"ת. וכל התמיהות והשאלות שלהם כלא היו. ואדרבא מעיון בכלבו שהביא תשובת ר"ת נראה שמסכים לה ע"ש. ולכן נדחו ראיותיהם בדברי הרא" [.ש אות ו ] . יב עוד טענו - בדעת הכלבו (סימן כ ) ' בתשובה לחכמי נרבונא שהכלבו וששה מחכמי נרבונא פוסלים קלף לא עפיץ. ויש להשיב – שהמעיין בתשובה יראה להדיא שגוף השאלה שנשאלה לרמב"ם היא על קריאה בס"ת פסול העשוי מעור לא מעובד "מצה ," או קריאה מתוך חומש לציבור שאין לו ספר תורה כשר לברכה. וכלל לא נשאל על ס"ת בעיבוד גמור בסיד [. אות ז ] . גי עוד טענו מ - פרקוי בן באבוי ש , רב יהודאי מוכיח את בני ארץ ישראל על מנהגי כתיבתם שנוצרו עקב גזירות שמד. בין הפסולים שהוא מונה בספריהם נמנה גם העיבוד הפסול בסיד שהיה נהוג בזמנם. רב יהודאי חוזר ומדגיש כי ה"ריק" המעובד בסיד חשוב כדפתרא, שלא יצא מתורת נבילה. ויש להשיב - דלא מוכרח כלל דבן באבוי מוכיח את בני א"י הכותבים ס"ת על קלף בעיבוד סיד, שהרי לא מוזכרת תיבת "סיד" אפילו פעם אחת בכל התשובה. ואדרבא מתשובתו למדים ש"ריק" הוא דפתרא היינו דמליח וקמיח ואינו עפיץ שאינו מוגדר כספר [. אות ח ] . יד עוד טענו ש - ספר העיתים פוסל עיבוד בסיד. ויש להשיב - אדרבא מדבריו מבואר שעיבוד בסיד הוי עיבוד [. אות ט ] . טו עוד טענו - עיבוד בסיד הוא עיבוד שאינו גמור הנקרא בפי הגאונים והראשונים "רק" ואינו נחשב עיבוד . יו ש להשיב ש - אינם יודעים כלל "רק" מהו, ועצם הנסיון לדמות "רק" לקלף שלנו המעובד בסיד הכשר לכו"ע הוא טעות מעיקרא ואין לו שורש וענף. לדבריהם כיצד יובנו דברי הרא" ,ש שהרי הרא"ש בסוף הלכות ס"ת בשם ספר העיתים פוסל קלף "רק , " ומאידך בהלכות מגילה ובהלכות ס" (ת סימן ד) אזיל בשיטת ר"ת, והכשיר הסיד בלי שום פקפוק וכן הביאו דבריו להלכה הב"י והב ח" . וכיצד היה מכשיר הסיד אם הוא בעצמו פוסל את ה ר' , ?'ק ופשוט שהבין הרא"ש שקלף ה ר' ק' אין בו סיד, דאי לא תימא הכי דברי הרא"ש סתרי אהדדי ועל כרחך שקלף ה'רק' אינו מעובד בסיד או לחילופין יתכן שבסיד ובכל אופן לא נגמר עיבודו. וזו ראיה שאין עליה תשובה [. אות ט ] וכן ובתשובת רב נטרונאי (בספר העיתים לר"י אלברצלוני- הובא ברא"ש סוף הלכות ס"ת) פוסל קלף "רק" מליח, ולא ביאר דה'רק' מעובד בסיד, ובאמת לא יתכן שמכשיר קלף בעיבוד סיד, ומאידך גיסא יפסול ה' ,'רק יוצא שדבריו סתראי נינהו. ולא יעלה על הדעת שרב נטרונאי גאון לא ידע טיבו של קלף ה' "ע. 'רק .ש . טז עוד טענו - שהגאונים פוסלים עיבוד בסיד. ויש להשיב – שאין זה מוכרח , אדרבא בפסקי ריקאנטי (סימן מב) העלה מתשובות הגאונים להדיא שהגאונים מכשירין עיבוד לא בעפצים (ועיבוד סיד בכללם) שמה שהצריכו בגמרא עפיץ, " ה מ בימיהם שלא היו מעבדין בסיד אבל "בעיבוד שלנו שהוא בסיד וחזק עיבודו, לא מצריכנן עיפוץ". . ל"עכ וזו ראיה ברורה מדברי אחד מרבותינו הראשונים שהגאונים מתירים עיבוד סיד ולא מוכרח לעבד בעפצים [. אות י ] . יז עוד טענו ו - ניסו לדחוק ולהסביר בדעת המכריע שה'רק' היה "מעובד עיבוד גמור בסיד ." ויש להשיב - שהמעיין בתשובת המכריע יראה שלאורך כל התשובה, סמך בכל כוחו להכשיר את עיבוד הסיד והביא ראיות להיתר מהגמרא. וכן מוכח מהגרי"ח ברב פעלים ומהגאון ר , ז" 'שה רק' "הנ ל לאו עיבוד גמור הוא ולכן ע הי " סיד "משוי ליה קלף , " ומשמע דמעיקרא לא הוי קלף [. אות י ] יח עוד טענו - שהרמב"ם בתשובה פוסל עיבוד בסיד, ואם מרן היה רואה דבריו היה חוזר בו. ויש להשיב - אין הכרח כלל שהרמב"ם פוסל עיבוד הקלף בסיד. ואדרבא משמע דמכשיר [. אות יא ] יט. עוד טענו - שהבנת הרמב" שם לא כדברי מרן וכו . ' ויש להשיב ש – כל האחרונים גדולי הדורות זכו לראות כל תשובות הרמב"ם והגאונים, ולא חלקו על מרן בהבנת הרמב" [.ם אות יא ] כ. עוד טענו - שהמחלוקת היא שקולה, ואם נצרף את עדות הגאונים, הרי לנו שרבו הפוסלים לאין ערוך. ויש להשיב לפי כל הראיות, והגאונים והראשונים שהובאו לעיל בתשובה אין כאן מחלוקת ואין מי שפוסל עיבוד בסיד, ודבריהם מהבל ימעטו ונדחו מכל וכל [. אות יב ] .כא עוד טענו – שהיהודים הוצרכו לקחת את הקלפים המעובדים בסיד מידי הערבים ששלטו אז בארץ. מצב זה קצת מזכיר לי את גזירות השמד על היהדות שגזרו הציונים על הספרדים בעלייה ארצה, מה שגרם למסורת העיבוד איתה עלינו להשתכח, ונאלצנו במשך שנים לקחת קלפים מהאשכנזים, במקום הגויל המסורתי שהיה נהוג בכל ארצות ספרד. ויש להשיב - איך עלה על דעתם להשוות את הישמעאלים שמכרו קלף ליהודים בזמן הגאונים, לאשכנזים שמכרו קלף מעובד בסיד לספרדים כאן בקום המדינה [. אות יב ] כב. עוד טענו - שהקלפים שלנו שמעובדים בסיד, ואינם מגורדים בצד שער, הם מוגדרים לפי הגדרת התלמוד, ורוב הגאונים, וגדולי הראשונים והמחברים ועל ראשם רבינו הרמב"ם ", גויל לא מעובד ו. " הגדיל לעשות ר' אליהו פרץ שפוסל הסת"ם שלנו בעיבוד הסיד אף בדיעבד, וטוען שבעצם הקלף היום מבחינה הלכתית הוא "בגדר נייר . " ויש להשיב, שהקלפים שלנו נחשבים קלף מעובד כראוי ומהודר [. אות יב ] . כג עוד טענו - מדוע אנו כותבים על "גויל" בצד בשר לדעת הרמב''ם והגאונים ועוד? הרי שמרן עצמו התיר לגרד קליפה זו , ומהיכן צצו המערערים בדורנו לומר שאין לעשות כן, ושזה נגד מרן וכו'? וכי אסור לצאת אליבא דכל הדעות ! ? ויש להשיב – קלף מגורד מצד השיער פסול לדעתו של מרן, ואיך מעיז לקרוא לכל גדולי דורנו שפסלו קלף מגורד בשם "מערערים "ו" מהיכן צצו א [". ות יג ] וקלף המעובד בעפצים כשיטת משווקי הקלף הנ"ל הוא מגורד הרבה מצד השיער, והוא פסול לדעתו של מרן הב .י" וכמ"ש הגאון רבי דוד יוסף שליט"א בסה"ב הלכה ברורה "ח( ב בחלק השו"ת סימן טז בהערה יב ל"וז) : אאמו"ר מרן הראש"ל זצוק"ל שעיין בכל טענות המערערים בזה, והסכים להלכה שיש להורות כדעת מרן השו , ע" וכפי המנהג המקובל מדורי דורות, שאין לגרור הקלף מצד השיער אלא כדי לתקנו ולהחליקו, ויריעות של ספר תורה שגירדו הרבה מצד השיער, וכבר נכתב עליהם, יש לגונזם. ובהערה שם בשם הגר"מ מאזוז שליט" (א סימן עט עמוד תקו) כתב שלמעשה אין לזוז מדעת רוב הפוסקים ומרן השו"ע ומנהג ישראל בכל הדורות, שהקלף הוא הדק הסמוך לשיער, וכל הגורר יותר מדי מצד השיער ופחות מצד הבשר, נמצא פוסק להלכה שהחיצון הוא דוכסוסטוס, נגד דעת מרן ורוב הפוסקים ומנהג ישראל מדורי דורות כ"ע. . והביא עוד הרב יונתן עסיס עדויות, שכן הורו הגרב"צ אבא שאול והגרי"ש אלישיב והגר"ש משאש זצ ל" , ועוד רבים ממורי ההוראה שבדורנו, וכולם דחו בתוקף רב דברי המערערים. וכל המשנה ידו על התחתונה. ושם האריך לדחות טענות המערערים "וע. ש. [. ל"עכ אות יג ] .כד ועיקר התימה מה רואים לנכון כותבי המאמרים להתהדר בחתימות והסכמות רבנים, והדרך אצה רצה להם במלאכת איסוף החתימות, והרי הם מסתירים מהציבור שהם מסירים הליצה מגב הקלף מצד השיער, ופוסלים עיבוד הקלף בסיד, ולרבנים החתומים הם מספרים שבסה"כ הם רוצים להחזיר "עטרה ליושנה , " והרי הרבנים החתומים על מאמריהם נחשבים בעיניהם כ"מערערים" שלא ידוע "מהיכן צצו [." אות יג ] כה. עוד טענו - שבארצות ספרד לא נשכחה מעולם מלאכת עיבוד העפצים, ומכיון שכל עיבוד עפצים מתחיל בסיד להשרת השיער, והסיד הוא חומר שונה לחלוטין מהעפצים, ודאי שכל מי שהשתמש בעור המסוייד בארצות ספרד חייב היה להיות בור ועם הארץ, או כופר. ויש להשיב - היתכן שבאו בהסכמה רבנים עם מחבר שלומד מראשונים שהכותב על קלף בעיבוד סיד יחשב כופר ועם הארץ ! ? ואותם רבנים עצמם תפלין שלהם מעובדים בסיד. ושומו שמים והזדעזעי ארץ! ומוטב לו הה"כ היה גונז את חיבורו לא פחות, ועושה תשובה על הוצאת דיבה על כלל ישראל על שקרא להם בורים או כופרים [. אות יג ] כו. עוד טענו ש - אין ראיה שראשוני ספרד הכשירו עיבוד סיד, ואדרבא, ממה שהכשירו עיבודים אחרים שהם עפציים, משמע שפסלו עיבוד סיד שאינו עפיץ כלל. .ל"עכ ויש להשיב – שדבריהם אינם נכונים כלל ויש ראיה ניצחת ע"פ עדות הר ן "אב בתשובה שבקסטיליה, טליטולה, פרובינציא , ובורגוניא , צרפת , וקנפניא , לוהיר , ואלימאניא, יע בדו קלף בסיד. ומה עוד דמתבאר שבארץ טוליטולה מוצאו של מרן היו מעבדים בסיד וזאת לטוענים שמרן לא ידע עיבוד סיד מהו אלא רק העתיק דברי "ר ת. והגאון בעל "השתילי זיתים" פסק דסיד מהני כעפצים. והגרי"ח זצ"ל בשו"ת רב פעלים כתב שמעבדים בסיד, והרה"ג יצחק רצאבי שליט"א הוסיף דעיבוד בסיד נלמד אף מתשובות הרמב" ,ם ואף הוסיף וז ל" : וכן הוא מנהגינו בתימן לעבד הקלף בסיד כידוע [. אות יד ] . כז מעבדי הקלף מודים שלוקחים קלף מעובד בסיד ומוסיף לו חומרים כימיים לסתור את פעולת הסיד, ואז שורים הקלף בחומר כימי המצוי בעפצים, והם אפילו לא טורחים להשתמש ממש בעפצים כמו בזמן גמרא, אלא רק בחומר מסויים שנמצא בעפצים, לוכ ל לא עושה עיבוד קמיח ו. יש מהם שאף טח את הקלף בג ל' אטין העשוי מדגים ועוד חומרים כימיים כדי שאולי בזה יוצלחו לכתיבה. ושניהם אף יחד מסירים את שכבת הליצה מהקלף ועוברים על פסק מרן השו ע" , והנשמת אדם, ומופה"ד רבנו עובדיה יוסף זצ"ל כנ . ל" ומלבד שאין עיבודם כמו בימי הגמרא. פשוט שהקלפים שלהם אם כשרים בכלל אז בדיעבד גדול מאוד לאשכנזים (הסומכים על חת"ס שמיקל). ולספרדים ובני עדות המזרח הקלף שלהם פסול לחלוטין אף בדיעבד, והמשווקים קלפים כאלו בתורת מהודרים קרובים להיקרא בכלל מכשילי הרבים בקרקפתא דלא מנח תפילין, וירא שמים החפץ להדר במצוות יתרחק מקלפים שלהם שאין סמך בהלכה למעשיהם כלל. ובטח לא בתורת כשר לכתחילה מהודר. זאת ועוד, ששמעתי עדות מכמה סופרים שהשתמשו בקלפים אלו שלאחר זמן קצר ראו שהאותיות פורחות והדיו נושר מהקלף. נמצא שכלל אינם ראויים לכתיבה. [אות ]טו כח. ולהוי ידוע שלא מוזכר עיבוד זה בגמרא כלל וכלל, דבגמרא איירי במליח קמיח ועפיץ. ואילו זה העיבוד שרוצים לחדש היום ומשווקים אותו בתורת מהודר ומגרדים שכבת הליצה ממנו (למרות שמרן השו"ע והנשמת אדם ומופה"ד רבנו עובדיה יוסף "זצ ל פוסלים קלף כזה ,) הוא כלל לא ע"פ הגמרא מליח קמיח ועפיץ, א"כ נמצא דבר חדש שלא היה כמותו מעולם ו, לדידן בוודאי דאין לזוז מפסק מרן השו"ע ומופה"ד רבנו עובדיה יוסף זצ , ל" לקחת קלף עם שכבת ליצה לא מגורדת והמעובד בסיד הכשר לכו"ע כמסורה לנו מדורי דורות כפסק מרן בשו"ע ולא לגעת בעיבוד החדש של הה"כ ועל עיבוד זה אמרינן כמליצת החת" "ס חדש אסור מן התורה [". אות טו ] כט ו. אם לא די בכל זה הרי לך תשובת הראב"ן בספר המנהיג. שפסק להדיא שקלף המעובד בסיד עדיף טפי מעיבוד עפצים , שאין כל אדם בקי היום בעיבוד העפצים והקלף משחיר ובא , כאשר אנחנו רואים היום הזה , בכמה גוילים שהושחרו כ"כ עד שנמנעו מלקרות בהם שאין כתיבתם נראית לעינים, וכמעט שאני קורא על הכותבים אותם שהם עוברים באזהרה למחוק את השם והכסיל בחשך הו [.לך אות טז ] . ל ועוד תמהו על מרן השו "ר וע" ת, וראשונים כמלאכים יחשיבום כטועים, ורוב ככל האחרונים אצל הה"כ נחשבים ל"מעתיקים ש" "הסתפקו בציטוט דברי הראשונים" מחמת חוסר ידע ח . ו" מה אומר ומה אדבר יקרא הקורא וישפוט אם בכלל ניתן לסמוך על "הה כ שתוהה על ראשונים ואחרונים לאורך כל חיבורו. והיות ומוכח שהה"כ דרכם כסל למו ומשתמשים בלשונות קשים על ראשונים ואחרונים קדושי עליון ויחשיבום משל היו חברותא ח ו" , ואלו דברים לעתים על סף הכפירה ואפיקורסות ח ד, !ו" שרו ספריא למהוי חכימיא [. אות טז ] לא. היוצא לדינא להלכה ולמעשה : העיבוד בסיד היום הוא הטוב והמהודר מכל עיבודים שבעולם. הקלפים המעופצים של הה"כ פסולים אף בדיעבד לדעתו של מרן השו , ע" ושומר נפשו ירחק מהם, ואין לשנות כלל המנהג המהודר לכו"ע לעבד הקלף בסיד. כפסק הגאונים והראשונים, וכפסק מרן השולחן ערוך רבנו יוסף קארו זצ"ל שקבלנו הוראותיו [. אות יז]

הוא טוען שעפצים פסול  למרן בדרך שעושים היום....

לא יודע לא למדתי אבל מעניין. יש לו הסכמה מהרב מועלם.

@ימ''ל @אש לבנה @נגרינסקי @יהדות=דרך חיים

תוכל להעלות את הקובץ עצמו? אני מניח שאז יהיה יותר נוח...

מעטים היום העבדנים שמעבדים בעפצים...

אם אתה קונה תפילין, תהיה בטוח שהעור (שיש גם לדון עליו, הוא קלף? דכססטוס? כנראה שגויל...) עובד בסיד ולא בעפצים...

ככלל, התפילין המצויות כיום פסולות לשיטת הרמב"ם (שפותח השרשור בא לתחקות אחר שיטתו...)

נושא ראשון - קלף.

תפילין יכולות לכתב רק בקלף ולא בגוויל ולא בדוכססטוס בניגוד לס"ת או מזוזה שהן יכולים לכתב בכמה סוגים. (ס"ת - גוויל וקלף, מזוזה - הכל ומצווה בדוכ')

• בעיבוד העור, מקרוב הכניסו את הסיד כמעבד, לשיטת הרמב"ם אין כאן עיבוד כלל… - פוסל.

שלבי עיבוד הם - מליח, קמיח, עפיץ.

• יש היפוך בין דוכססטוס לבין קלף בין השו"ע לרבינו... - פוסל

לשו"ע - קלף הוא האפידרמיס שהוא החלק הדק החיצוני והדוכססטוס הוא הדרמיס שהוא החלק הפנימי.

לרבינו - קלף הוא הדרמיס והדוכססטוס הוא האפידרמיס.

ה"קלף" שמשתמשים בו היום יש בו גם מהדרמיס וגם מהאפידרמיס והוא בכלל גויל!

• עיבוד ע"י גוי פסול לשיטת רבינו. המליחה, שהיא תחילת העיבוד נעשית בחו"ל ע"י גויים!

נושא שני - בתי התפילין.

• בתפילין המופצות היום אין חרץ עד מקום התפר (גובל בפסול), בתפילין לשיטת הרמב"ם צריך לראות החריץ בבירור.

אמנם הבתים היום הם בתים בפני עצמם, אלא, שהם מודבקים ונעשים כבית אחד.

• בתפילין המופצות היום, הגיד העובר בין הבתים מתחבא בבית עצמו ואינו נראה (או שאינו קיים בכלל ל"ע) ובתפילין לשיטת הרמב"ם הגיד עובר מלמעלה.

במחילת כבוד הרב המחבר, אין שום ידיים ורגליים לאחוז בהרבה ממה שכתב שם...

הוא מציג טענות לכאורה ומשיב עליהם אחת אחת...

א. הוא מבסס כמעט את כל המאמר על ר"ת שהכשיר בסיד (הוא אומר שיש ראשונים נוספים אבל לא הביא אותם או הפנה אליהם, כך שביחס לכתוב - כאילו לא קיימים עד שיראו לנו אותם...)

ב. הוא היה צריך להראות את טועני הטענות, סתם ככה לא שייך להגיב על טענות ללא מקור.

ג. הרבה מן התגובות לטענות עצמן לא מבוססות, הייתי עובר טענה טענה אולם לא שייך מבחינתי מקוצר זמן וכח...

סתם דוגמא -

יד עוד טענו ש - ספר העיתים פוסל עיבוד בסיד. ויש להשיב - אדרבא מדבריו מבואר שעיבוד בסיד הוי עיבוד [. אות ט]

היכן מקור? היכן הסבר הטענה?

את הטענות שסוף סוף נוגעות לשיטת הרמב"ם כן הבאתי מכיוון שבהם אנו נוגעים...

טענה יב נדחתה ללא בסיס... הטענה - הרמב"ם בתשובות פסל קלף לא עפיץ (במפורש!). התשובה - הרמב"ם פסל קריאה בס"ת המעובד בעור לא מעובד "מצה"...

היכן התשובה על הטענה? הרי, זהו כל העניין! עור שלא עובד בעפיץ לא נחשב עיבוד והוא הנקרא "מצה" והוא הקלף העובד בסיד! (ועיין הערת הרב קאפח בהלכות בהרמב"ם על סוגי העור ועיבודם שם...)

טענה יח - יח עוד טענו - שהרמב"ם בתשובה פוסל עיבוד בסיד, ואם מרן היה רואה דבריו היה חוזר בו. ויש להשיב - אין הכרח כלל שהרמב"ם פוסל עיבוד הקלף בסיד. ואדרבא משמע דמכשיר [. אות יא]

אין הכרח שהרמב"ם פוסל עיבוד בסיד?? משמע דמכשיר?? לפני שניה טענו שהרמב"ם בתשובה פוסל עיבוד בסיד...

טענה יט - אז שכל האחרונים יסתכלו שוב (ואנחנו האחרונים, אפשר להביא את עצמינו כתשובה לשאילה?)... היום, אחרי שיש לנו גם את כתב יד המקור שלהרמב"ם בהלכה שממנה הסיק מרן שקלף זה החלק החיצוני, אנו רואים שמרן הסיק מגרסא שגויה שהיתה אצלו וההלכה היא כלל שהקלף הוא פנימה (אבל זה סתם נוגע בפסול שבהיפוך בין קלף לדוכססטוס ולא לעיבוד...)

טענה כב - היכן התשובה לטענה?

טענה כג - היום, אם תבדוק, גורדים גם בצד שיער... מרן פוסל את זה!

 בכלל, כל מה שהוא מתבסס בו בתגובה על טענה זו שאין היפוך בין קלף לדוכססטוס... אם היה הופך כמו שצריך אזי היה הכל מובן לו...

(טענה כד - עיין מה שכתבתי על כג... אם באמת מחתימים רבנים (אני לא שמעתי על זה...), בטוח גם מציגים להם את העניין שלהיפוך...)

אעצור פה, גם בגלל שאני רואה שלמרות שרציתי לא לענות על כל סעיף וסעיף מדבריו נגררתי לענות, גם בגלל שאין לי זמן וגם בגלל שאני כבר לא מוצא סיבה להשיב על דברים חסרי בסיס...

https://hilchata.co.il/wp-content/uploads/2023/01/%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%9F-376-%D7%AA%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%95%D7%91%D7%95%D7%AA-%D7%9C%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%94-2.pdf 

@הרמוניה אם מעניין אותך להעמיק

אמרתי שבע"ה אשלם בכל מקרה, אבל תמיד מעניין להעמיק מה הדין(:

קראתי את העמוד הראשון מקווה להמשיך מחר

לא אמרתי כלום 

אמר שאני לא צריכה להחזיר בכלל! אתה צדקת ולא צדקת כי זה לא היה קשור ל"זה נהנה וזה אינו חסר"

בכל מקרה כבר החזרתי חצי.

הבנתי רק בערך

יכולה להסביר את הבערך הזה בפרטי

אבל הוא בוודאי לא חושב שזו גניבה

מאמינה שרבנים שונים יתנו תשובות שונות

אני לא הבנתי עד הסוף

בגדול הוא אמר שככה המערכת עובדת

שזה מתקזז עם טעויות שהם עושים, וכמו שהם לא מקפידים להחזיר כשהם גוזלים בטעות, אז ככה זה עובד, הם לוקחים את זה בחשבון

ושבוודאי שהיה מותר לי לנסוע במקרה שנתקעתי ובגלל שהמטרה של השירות הזה הוא לאפשר לי בעצם לנסוע ממקום למקום

אל תקשה עליי עכשיו אני לא פוסקת

פעם התכתבתי עם הגב מאזוז ז"ל בקשר לשאלות של ספק בממון (נושא ההתכתבות היה דברים שהוא כתב בהסכמה לספר "שבות עמי").

מדבריו הבנתי שהכי טוב לתת את הסכום לצדקה.

בנוסף, יש תשובה של הרב עובדיה (נדמה לי ביביע אומר חלק ז), לגבי אדם שכשהיה ילד קטן הוא גנב דברים. הוא פוסק שאין צורך להחזיר, אבל לצאת ידי שמים שייתן צדקה (נדמה לי שזה גם מה שאומר הרמ"א בשם ספר חסידים).

הנקודה היא שאם הולכים על הנתיב של צדקה, לא צריך לתת את הסכום המלא, אלא רק לתת משהו לצדקה (ככה זכור לי מהרב עובדיה שם).

כמובן שהכי טוב לשאול רב במקרה הספציפי, כמו שאת עשית...

אבל באופן אישי, כשלי הייתה בעיה כזו, פשוט עליתי על אוטובוס והסברתי לו את מה שקרה והוא עשה כמה ניקובים שהייתי "חייב", וביי ביי. לדיון הלכתי זה אחלה, אבל תכלס, זה לא שווה את הנקיפות מצפון...

אני מבינה, במיוחד שיש דעות שצריך להחזיר... אז זה מוציא אותך מכל חשש

ובינינו, זה כמה שקלים... תתני בשמחה ותשכחי מזה.

אצלינו אומרים: התשלום הכי זול בעולם הוא כסף...

ברור אני לא רוצה לחזור בגלגול לא משנה בגלל כמה כסף...

זה למעשה מה שכתוב בתחילת הגליון

מה הקשר ל"מציל עצמו בממון חבירו".

ולמה למען ה' זה נראה לך "לא חסר", הרי זה בדיוק "חצר דעבידה לאגרא", ואף גרוע מכך.

ונכון מאוד

אבל אין גם ספק שלא עכברא גנב אלא חורא גנב, שכן מוכח שמודל העסק של תחבורה ציבורית בישראל מבוסס לפחות בחלקו על אמון בלקוחות, וזו לא רק בדיחה מגוחכת אלא ספק עבירה על לפני עיוור לא תיתן מכשול.

שמע אכיפה מטורפת

כל חמש דקות billeter billeter

הפרנסה של החברה היא מהתשלום עבור הנסיעה. נהנית משרות שהיה עלייך לשלם עליו ולא שילמת. אז גנבת. חברות התחבורה מתוגמלות על פי מספר הנסיעות, לכן זה נהנה וזה חסר. כי הנסיעה שלך לא נרשמה. זו הסיבה שגם מי שלא משלם עבור הנסיעה, צריך לתקף את הכרטיס.

מראה מול הפנים. אז צריך לזעוק בצורה הכי מזעזעת וישירה שיש. כי חטאי ישראל היו נוראים ומלאי זימה, אז איך יחזקאל יכול לשתוק על זה?

הרצי"ה אמר שעובדה שאצל נוח כתוב "החיה אשר אינינה טהורה" ולא טמאה, כי ראוי לדבר בלשון הכי יפה.

אבל בפרשת שמיני כתוב "טמא הוא לכם" כי כשצריך לדבר בדבר שהוא נפקא מינא צריך להוקיע את הטומאה מפורשות ובתקיפות.

ב. גוף האדם מקביל למידות עליונות שיש אצל ה' וכנסת ישראל. אם תראה את המקבילות בשיר השירים אז זה מסתדר.

למשל הפסוק השני בפרק ביחזקאל מסתדר עם זה שמשה הושפע מהתרבות המצרית בבית פרעה, ואהרון גם הושפע בגלל השעבוד. ותבדוק בחזל למה מומשלים משה ואהרון בשיר השירים

כי אהליבה(יהודה) ראתה את הדברים שאחותה עשתה(ישראל) והמשיכה למרות שראתה את חרפתה ועונשה. ובכל זאת השם אוהב ומעדיף את יהודה יותר משבטי ישראל.

לדעתי יש כאן לימוד עמוק הרבה הרבה יותר

פשוט ה הבטיח לדוד מלכות. ובימי גלות שומרון יהודה לא חטאו כל כך חזק כמו ישראל.

לא הבנתי. עם ישראל עם קשה עורף וממשיך לחטוא גם כשיש עונשים.

לכן הנביאים צריכים לתת לו נבואות תוכחה. וגם זה לא עזר חוץ ממקרים מועטים. רק הגלות בסוף עזרה בזה.

אבל נבואת יחזקאל חשובה לדורות. שאנחנו נדע כמה אבותינו חטאו ולא נחזור להיות כמוהם

"בימי גלות שומרון יהודה לא חטאו כל כך חזק כמו ישראל" 

תקרא מה השם אומר לירמיהו על החטאים של יהודה לעומת ישראל בירמיהו ג ח-י

עם ישראל לא חוטא סתם. 

הנביאים לא עזרו. וגם הגלות לא עזרה, היא פשוט עשתה ריסטארט וניקתה את העוונות, אבל עם ישראל ממשיך בשלו. ב"י !! (ברוך ישראל)

כאילו איזה חידוש יש כבר בנבואת יחזקאל שעם ישראל חטא?? נו בעמת כאילו לא ידענו את זה עוד 20 ספרים לפני כן. 

כה אמר ה אם ימדו שמים מלמעלה ויחקרו מוסדי ארץ למטה גם אני אמאס בכל זרע ישראל על כל אשר עשו נאם ה

רש"י : אם ימדו שמים כמה גובהם "גם אני אמאס בישראל" כלומר כשם שהם לא ימדו ולא יחקרו כך ישראל לא ימאסו בכל אשר חטאו" 

כן כן קח את כל התיאורים של הזימה שעם ישראל עשה כביכול ביחס עם השם (ולא רק) עם ישראל באמת היה שטוף זימה בתקופת התנך. ועם זאת וביחד עם הכל. זה כלום בעיני השם. 

כי כמו שאי אפשר לחקור ולמדוד את השמים, אי אפשר לחקור ולמדוד את המחשבות של עם ישראל. 

@אילת השחר 

ושיר השירים לא עשיר בתוכן דומה? 
 

ובאופן כללי - יחזקאל היה נביא עם מעשים חריגים ויוצאי דופן. 

הוא לא היה נביא עם מעשים חריגים הוא פשוט היה מתלהב יתר על המידה כמו שחזל אומרים

חוצמיזה יש עוד תיאור בוטה למדיי והוא לא ביחזקאל

לא גדשת את הסאה?

כשזה מגיע לתוכן לא צנוע אמיתי, שיר השירים עובר בלדבר במשל בתוך משל, ולא אומר זאת מפורשות , בגלל הצניעות שבדבר.

למשל "באתי לגני אחותי כלה" וכדומה (כאשר הגן זה הרעיה עצמה)

ליחזקאל, לאורך נבואותיו, סגנון מסוים.

אמנם לא חקרתי את הנושא לעומק אבל אני חושב שהרעיון המרכזי של הספר הוא הניגוד בין טומאה לטהרה (יחזקאל היה כהן וקשור מאוד לרעיון של המקדש), ומתוך הרעיון הזה נובעות הנבואות.

זה בא לידי ביטוי בביטויים השגורים בספר (גילולים, תועבה, טומאה, שיקוצים, לעומת נבואת המים הטהורים וכיו"ב).

"וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ, וְהִנֵּה עִתֵּךְ עֵת דֹּדִים, וָאֶפְרֹשׂ כְּנָפִי עָלַיִךְ, וָאֲכַסֶּה עֶרְוָתֵךְ; וָאֶשָּׁבַע לָךְ וָאָבוֹא בִבְרִית אֹתָךְ, נְאֻם אֲדֹנָ־י יי--וַתִּהְיִי-לִי. וָאֶרְחָצֵךְ בַּמַּיִם, וָאֶשְׁטֹף דָּמַיִךְ מֵעָלָיִךְ; וָאֲסֻכֵךְ, בַּשָּׁמֶן."

"בֶּן-אָדָם--אֱמָר-לָהּ, אַתְּ אֶרֶץ לֹא מְטֹהָרָה הִיא: לֹא גֻשְׁמָהּ, בְּיוֹם זָעַם. [...] כֹּהֲנֶיהָ חָמְסוּ תוֹרָתִי, וַיְחַלְּלוּ קָדָשַׁי--בֵּין-קֹדֶשׁ לְחֹל לֹא הִבְדִּילוּ, וּבֵין-הַטָּמֵא לְטָהוֹר לֹא הוֹדִיעוּ;"

"לָכֵן אֱמֹר אֲלֵהֶם כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, עַל-הַדָּם תֹּאכֵלוּ וְעֵינֵכֶם תִּשְׂאוּ אֶל-גִּלּוּלֵיכֶם--וְדָם תִּשְׁפֹּכוּ; וְהָאָרֶץ, תִּירָשׁוּ??? עֲמַדְתֶּם עַל-חַרְבְּכֶם עֲשִׂיתֶן תּוֹעֵבָה, וְאִישׁ אֶת-אֵשֶׁת רֵעֵהוּ טִמֵּאתֶם; וְהָאָרֶץ, תִּירָשׁוּ???"

"כְּטֻמְאַת, הַנִּדָּה, הָיְתָה דַרְכָּם, לְפָנָי."

כאנטיתזה למצרים (תשעה קבין של זימה):

"וָאֹמַר אֲלֵהֶם, אִישׁ שִׁקּוּצֵי עֵינָיו הַשְׁלִיכוּ, וּבְגִלּוּלֵי מִצְרַיִם, אַל-תִּטַּמָּאוּ:"

וגם כמובן חזון העצמות שקשור באופן ישיר לרעיון של טומאת מת, וקבורת המתים וטיהור הארץ במלחמת גוג ומגוג,

גם המפגשים עם המלאכים והחזיונות הם אנטיתזה לטומאה (זה כנגד זה)

"לְאַרְבַּע רוּחוֹת מְדָדוֹ, חוֹמָה לוֹ סָבִיב סָבִיב--אֹרֶךְ חֲמֵשׁ מֵאוֹת, וְרֹחַב חֲמֵשׁ מֵאוֹת:  לְהַבְדִּיל, בֵּין הַקֹּדֶשׁ לְחֹל."

וַיֹּאמֶר אֵלַי, בֶּן-אָדָם אֶת-מְקוֹם כִּסְאִי וְאֶת-מְקוֹם כַּפּוֹת רַגְלַי, אֲשֶׁר אֶשְׁכָּן-שָׁם בְּתוֹךְ בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לְעוֹלָם; וְלֹא יְטַמְּאוּ עוֹד בֵּית-יִשְׂרָאֵל שֵׁם קָדְשִׁי הֵמָּה וּמַלְכֵיהֶם, בִּזְנוּתָם, וּבְפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם, בָּמוֹתָם. בְּתִתָּם סִפָּם אֶת-סִפִּי, וּמְזוּזָתָם אֵצֶל מְזוּזָתִי, וְהַקִּיר, בֵּינִי וּבֵינֵיהֶם; וְטִמְּאוּ אֶת-שֵׁם קָדְשִׁי, בְּתוֹעֲבוֹתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ, וָאֲכַל אֹתָם, בְּאַפִּי. עַתָּה יְרַחֲקוּ אֶת-זְנוּתָם, וּפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם--מִמֶּנִּי; וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכָם, לְעוֹלָם.

אַתָּה בֶן-אָדָם, הַגֵּד אֶת-בֵּית-יִשְׂרָאֵל אֶת-הַבַּיִת, וְיִכָּלְמוּ, מֵעֲו‍ֹנוֹתֵיהֶם; וּמָדְדוּ, אֶת-תָּכְנִית.

///

בקיצור אפשר להסתכל על זה בעיניים קצת ילדותיות של "וואו כתוב שם דדיים" OK זה לא עיקר המסר. וגם בכלל, התפישה התרבותית של ארוטיקה בספרות בימינו שונה מאוד מהתפישה של פעם.

המסר העיקרי הוא שכל מצוות ה' – אמונה, "לא יהיה לך", מאכלות אסורות, עריות, צדק ומשפט, מתנקזים לתוך המושג של טומאה וטהרה. ומהצד השני, המושג של טהרה ובית המקדש כולל בתוכו את כל הרעיון של טהרה גופנית ומוסרית. זאת לא זאת?

מלבי"ם:

"הסיר המצנפת והרים העטרה?" אתה חושב בדעתך להסיר את המצנפת מן הכהן גדול ולהשפיל כבוד הכהונה והמקדש, ולהרים העטרה של המלך, להגדיל כבוד המלוכה ולהשפיל כבוד הכהונה? "זאת לא זאת?" ר"ל אתה רוצה שיהיה זאת ולא יהיה זאת, ר"ל שתתקיים העטרה ולא יתקיים המצנפת? (ואיך אפשר זה שיהיה זה בלא זה, והלא כבוד המלוכה נמשך מכבוד הכהונה), "השפלה הגבה", אתה רוצה להגביה את העטרה שהיא שפלה במדרגתה ולהשפיל את המצנפת שהיא גבוהה באמת באשר הוא כבוד ה':

של הכהנים בני צדוק. משפחת הכהן הגדול. סוג של אליטה רוחנית דתית בעם.  שלפי הספר עצמו כל המשפחה לא חטאה בעבודה זרה ושאר חטאי ישראל.
 

אז הוא גדל בתוך חברה ששמרה על צניעות, כאשר מסביב כל העם עובד אלילים וחוטא בגילוי עריות כמו שמתואר ביחזקאל עצמו בתשפוט עיר הדמים. כאשר עבודת אלילים הביאה לזימה גדולה מאוד כמו קדשות וניאוף וכדומה.

ייתכן שזה גורם לסגנון הנבואה של יחזקאל להיות חריףבעניין זה, כי הנבואה חלה על האדם בסגנון של נפשו הקיימת.

כמו שהחרדים כותבים פשקווילים חריפים על חוסר צניעות שיש אצל החילונים, כי הם חיים באווירה מאוד צנועה 

גם כשיש תופעות תוך מגזריות

גם כן יוצאים נגד זה בפשקווילים

אני חושבת שזו גם אמירה חזקה של התורה, אנחנו לא מסתירים כלום, אין סיבה להסתיר, אם צריך לדבר ברור כדי שתבינו-נדבר ברור ואם זה יגרום לכם לאי נוחות-מעולה, זו המטרה, להזיז בנו משהו...

לי אישית קשה לקרוא את זה, האם זה אומר שלא בסדר שיחזקאל אמר את זה או שזה נכתב בתורה-ממש לא, יש אנשים שככה הם לומדים וכנראה עמ"י בתקופה הזו-ותכלס גם בשאר התקופות כי הנבואה נכתבה לדורות-צריך את זה כדי להתעורר...

ותראה, אם זה לא היה כתוב ככה-לא היה נפתח הדיון הזה😉...

הע"ז היה חזק וכמה זו עבירה חמורה ושורשית.

כדי שנבין שבימים של עוצמות חיים, או שאתה מקדש את זה כשלמה, או נופל לשאול תחתיות כמו הנשים שם. וממילא, בימינו שעוצמות החיים חוזרות יש מה ללמוד מזה.

כדי שנבין שנבואה תלויה בעוצמות חיים, ומי שרוצה להתנבא, צריך להיות כמה שיותר חי (אחרי שהוא זיכך את עצמו ואחרי שהוא מתחתן), ולא בורח, כנראה.

[שמבין ענין

מאוד משתנה בין פוסק לפוסק בפרט אם המשפחה עשויה להעלב אז אי אפשר לעזות לך.

מסכימה. לא היינו אוכלים. איסור חמור לאכול שרצים. אולי תביאו את הירוקים הבדוקים

אתכם? אפשר לדבר איתם גלויות?  אין נימוס בדברים כאלה. נאכל דבר אחר מתוך רצון

לא לפגוע?!

מדריך כשרות לאורח - כושרות

הם רוכשים ירוקים בשקית מהסופר ,זה ניראה נקי ברמה של חול וכו , ושטוף ומבוקר 

אבל כמובן ללא בקרת תולעים

הם אמרו שמסכימים לכבודנו להבא להשרות את הירוקים במים עם סבון כמה דקות ואז שטיפה במים וייבוש. 

האם זה מספיק?

במידה ומדובר על ירוק לא מפוקח תולעים ללא שם של חברה , סתם משהו גנרי לא ידוע

מה הדרך לנקות ?

חשבתי שהשרייה במים סבון ובדיקת העלים מספיקה ? לא ?

צריך לבדוק את העלים אחד-אחד מול האור.

אבל באמת כדאי לשאול רב באופן אישי...

אבל באמת כדאי לשאול. אנו שואלים את הרב ויא הנחשב להמומחה בכל הנוגע

לנגיעות במזון.

יש גם רב ספרדי ששמענו אותו בקול ברמה, גם מאוד מדקדק.

לרב ויא יש ספרים בנושא וגם חוברת "קיצור קונטרס מבוא מזון לגוף ולנפש.

אנו נעזרים בה.

כלומר כנראה תוצאת ההתפחה של אורז היא לא ממש כמו של חמשת מיני דגן, אבל יותר משמעותית משל מינים אחרים, ולכן אפשר להתלבט האם לסווג אותה כחימוץ או 'סירחון' בלבד

2. להבנתי הגמרא מיד אחר כך באמת מוכיחה שלרבי יוחנן בן נורי זה חמץ ממש מכך שבברייתא אחרת הוא במפורש מחייב על זה כרת. (בכתבי היד לא מופיעים המילים 'דאמר אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת', אלא רק ההמשך - 'דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ'. לפי הגירסא שבדפוסים, ואולי גם לפי הגירסא שבכתבי היד, צריך להגיד שהגמרא בהתחלה לא חשבה על האפשרות ש'קרוב להחמיץ' = 'לא ממש חמץ')

שם מדובר על קרמית, שגם מוזכרת בבבלי בהמשך הסוגיה:

'רבי יוחנן בן נורי אמר: קרמית חייבת בחלה, שהיא באה לידי מצה וחמץ. ורבנין אמרי: אינה באה לידי מצה וחמץ. ויבדקנה? על עיקר בדיקתה הן חולקין - רבי יוחנן בן נורי אמר בדקוה ומצאו אותה שהיא באה לידי מצה וחמץ, ורבנין אמרין בדקוה ולא מצאו אותה שהיא באה לידי מצה וחמץ')

בכל אופן מעתיק לכאן את הבבלי: 'וכן היה רבי יוחנן בן נורי אומר: קרמית חייבת בחלה. מאי קרמית? אמר אביי: שיצניתא. מאי שיצניתא? אמר רב פפא: שיצניתא דמשתכחא ביני כלניתא'

רשי: 'שיצניתא - קצח שקורין נייל"א בלע"ז עגול הוא כעין דוחן ושחור. לישנא אחרינא שמעתי אשדרניל"א ונמצאת בשיפון'

שאלה בסוף.
 

תודה על התשובה 🙂

אז רבי יוחנן סובר שגם אורז וקרמית הם חמץ, או שגם עוד מיני דגן שאינם מ5 מיני דגן?

מתני' אלו דברים שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח בחטים בשעורים בכוסמין ובשיפון ובשיבולת שועל

גמ' תנא כוסמין מין חיטין שיבולת שועל ושיפון מין שעורין כוסמין גולבא שיפון דישרא שיבולת שועל שבילי תעלא.

הני אין אורז ודוחן לא? מנהני מילי אמר רבי שמעון בן לקיש וכן תנא דבי רבי ישמעאל וכן תנא דבי ר' אליעזר בן יעקב אמר קרא לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות דברים הבאים לידי חימוץ אדם יוצא בהן ידי חובתו במצה יצאו אלו שאין באין לידי חימוץ אלא לידי סירחון.

מתניתין דלא כרבי יוחנן בן נורי דאמר אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ.

איבעיא להו שקרוב להחמיץ דקדים ומחמיץ או דילמא קרוב להחמיץ הוי חמץ גמור לא הוי תא שמע דתניא אמר רבי יוחנן בן נורי אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת ואדם יוצא בו ידי חובתו בפסח.

=> בקיצור לדעת ריב"נ אורז נחשב למין דגן והוא מחמיץ (אחרת לא היו חייבים עליו כרת)

=> ולדעת השאר זה לא מין דגן כיוון שהוא לא מחמיץ אלא מסריח

כלומר המחלוקת מהו גדר חימוץ שאסרה התורה או האם אורז נכלל בגדר הזה

לפי הברייתא "דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ" אפשר להבין להיות שזה אסור רק מדרבנן כי זה "קרוב" או אולי איסור לאו אבל לא כרת. (בעצם ה"מתניתין דלא כרבי יוחנן דאמר..." מקדים את המאוחר, נראה כמו עניין של עריכת הסוגיה)

לכן איבעיא להו האם זה חמץ גמור ואז הברייתא השנייה מהתא שמע מכריעה שזה חמץ גמור לפי דעתו.

אפילו כשלוחשים ממש בשקט שאפילו האדם עצמו בקושי שומע ה' שומע ומבין.

שאדם יכול ממש לצעוק ויצא רק קול דממה דקה וזה נחשב צעקה ממש

הנימוקים המרכזיים על פי המסורת וההלכה:

המקור: תפילת חנה

את עצם הדין שצריך להתפלל בלחש הגמרא במסכת ברכות (דף לא עמוד א) לומדת ממה שכתוב אצל חנה (שמואל א' א יג) "וקולה לא ישמע", מכאן שאסור להגביה קולו בתפילתו.

והטעם מבואר שם (דף כד עמוד ב, וברש"י) משום שמי שמשמיע קולו בתפילתו הרי זה מקטני אמנה, כי מראה בזה כאילו אין הקב"ה שומע תפילת לחש.

בגמרא למדו מכאן שבתפילה המרכזית, על האדם להשמיע את המילים לאוזניו בלבד, אך לא לאחרים, כדי לבטא פנימיות ועמידה אינטימית מול בורא עולם.

מניעת בושה לחוטאים

בנוסף, חז"ל הגבילו את גובה הקול בתפילה עד לרמה שאפילו מי שעומד ממש בסמוך למתפלל, לא יוכל לשמוע את מילות התפילה, כדי שלא לבייש מי שבוחר להתוודות בתוך התפילה ולפרט את חטאיו האישיים.  

הטור (או"ח סימן קא) מביא את מחלוקת הראשונים, האם לחש התפילה יכול להישמע לאוזנו של המתפלל או שיש לומר את מילות התפילה בלחש חרישי שאף אינו נשמע למתפלל עצמו, ובהמשך דבריו מביא הטור, כי ענין זה מצוי כבר במחלקת הירושלמי והתוספתא, לשיטת הירושלמי מותר למתפלל להשמיע לאוזנו את מילות התפילה (אך אין להתפלל באופן שאחרים שומעים את דבריו), ולשיטת התוספתא יש להתפלל בלחישה אשר אף איננה נשמעת למתפלל עצמו (כשיטת הזוהר המובאת במגן אברהם או"ח סי' קא סע"ק ג).

להלכה נפסק בשולחן ערוך (או"ח סימן קא סעיף ב) כי יש לבטא את מילות התפילה (שמונה עשרה) באופן ברור וכן יש לומר את מילות התפילה בלחישה, אך אין צורך בלחישה מוחלטת אלא מותר להשמיען לאוזנו (כשיטת הירושלמי ושיטת הרשב"א המובאת בבית יוסף): "ולא יתפלל בליבו לבד אלא מחתך הדברים בשפתיו ומשמיע לאוזנו בלחש…"

הפוסקים (פסקי תשובות סימן קא אות ד) העירו, כי יש לתת את הדעת ולהקפיד על ביטוי מלא של האותיות והמילים שכן בשל הדיבור בלחישה מצוי שהאותיות והמילים אינן ניכרות או שאינן ברורות דיין (ויש לבטא את המילים בשפתיו באופן ברור כפסק השו"ע וכדברי הגמרא במסכת ברכות לא ע"א בענין תפילת חנה).

>> ההבדל בין הלחש לחזרת הש"ץ

התפילה בלחש היא חובת היחיד. לאחר מכן, נאמרת חזרת הש"ץ בקול רם על ידי שליח הציבור. למנהג זה היו שתי מטרות היסטוריות:

- להוציא ידי חובה את מי שאינו יודע להתפלל בעצמו.

- לאפשר אמירת "קדושה" ו"ברכת כהנים", שניתן לומר רק בציבור ובקול.

אגב, מאידך יש עניין לבטא את האותיות כראוי. החיד"א מדבר על זה בספרו שם הגדולים, נדמה לי בקטע על רבי יצחק סגי נהור.

https://www.yeshiva.org.il/midrash/5202#:~:text=%D7%A0%D7%92%D7%93%D7%A0%D7%95%20%D7%91%D7%99%D7%AA%D7%A8%20%D7%A9%D7%90%D7%AA.-,%D7%9E%D7%9C%D7%9A%20%D7%91%D7%9E%D7%A0%D7%95%D7%A1%D7%94,-%D7%96%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%A7%20%D7%9E%D7%98%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%99

מה להשוות.

כיום השמאל משוגע לחלוטין ואיבד את שפיות דעתו, ואחוז אמוק לרדוף את הציונות הדתית בכל דרך. ובטוח שהציונות הדתית תתפוס את מקומו ותדיח אותו. בגירוש מגוש קטיף זה לא היה. החלום על פוליטקאי שיצא מחוץ למפדלנקיות שדואגתרק למגזר היה רק חלום באותם ימים.

כיום השמאל , כמו שאול , יודע את האמת - הציונו תהדתית עוד ינהיגו את המדינה. הם טועים רק שחושבים שהצ"ד ימרדו בשמאל ולא יהיו ממלכתים. לעולם לא נעשה הפיכה. זה פשוט יקרה לבד.

כמו ששאול מת בסוף ודוד החליף אותו.

ותהי המלחמה ארכה בין בית שאול ובין בית דוד ודוד הלך וחזק ובית שאול הלכים ודלים.

 שמואל ב ג א

לא יודע בן כמה אתה וכמה היית מעורב, אבל הנק' הזו היתה נוכחת כבר אז (למשל: הקרבות של פייגלין על ראשות הליכוד) ולכן הרב וסרמן כתב עליה.

כדי לראות "ניצוץ" מהפחד שהיה כבר אז מהמתנחלים, חפש בגוגל "דברים שאי אפשר היה לומר בזמן ההתנתקות".