הרמב"ם  תאר את תהליך עיבוד העור בהלכות סת"ם פ"א ה"ו: 1. העברת השיער מהעור ע"י סיד וכיוצ"ב כמבואר ברבנו מנוח שם. 2. מליחת העור, שלא ירקיב. 3. עיבוד העור בקמח, לרככו. 4. עיבוד העור בעפצים וכיוצ"ב כדי לכווצו ולחזקו.

כתב הרמב"ם בשו"ת סי' קנג, שמי שלא עיבד בעפצים, פסל את העור: "אותם הקלפים "רק" המצויים בימינו, שצורתם ידועה, אסור לכתוב בהם שום דבר, לא ס"ת ולא תפילין ולא מזוזה, לפי שהוא עור שאינו מעובד עיבוד גמור לפי שאינו עפוץ".

בימינו מעבדים את ה'גויל' בעפצים. אבל את ה'קלף' מעבדים ע"י סיד בלבד, ולא בעפצים. הסיד כלל לא מכווץ ומחזק את העור. להיפך. הסיד הוא חומר בסיסי (אלקלי) אשר ממיס את שורשי השערות שבעור ואת השומנים הדבוקים בו, וחודר לעור וממיס חלבונים ושומנים תת-עוריים, וכך "מרוקן" את העור ומנפח אותו. לעומת הסיד, החומרים העפיצים אשר מקורם בקליפות עצים שונים, הם חומציים (אסיד), שתפקידם לחזק את העור ע"י כיווץ סיבי החלבון הנותרים באמצעות שינוי הרכבם הכימי והמרחבי, ובכך לסגור את החללים בעור שיצרה השרייה בסיד.

לכן דעת הרמב"ם היא שרוב הקלפים בימינו פסולים. הרוצה לצאת ידי חובתו, חיב לקרוא ממגילה העשויה גויל, או ממגילה העשויה מקלף שעבר תהליך עיפוץ.

עוד רבים מהגאונים פקפקו בכשרות עור המעובד בסיד בלבד: רב שרירא גאון (מובא בספר האשכול הל' ס"ת דף נז,א). הכלבו בסימן כ' בשם חכמי נרבונא. רב האי גאון (הרכבי סי' סג. ומוכח שם שלדעתו עיבוד בסיד אינו מועיל כעפצים).

במהלך הגלות והצרות, קהילות רבות איבדו את חכמת צורת העיבוד הכשרה, ואפשרות העיבוד היחידה שהייתה בידם הייתה עיבוד בסיד. כך כתב בן באבוי גאון לפני יותר מאלף שנים (פירקוי בן באבוי, גנזי שכטר עמ' 560): "אין ס"ת כשר עד שיכתוב אותו בעורות שעבדן בעפצי... וכך הלכה בשתי הישיבות. ובכל ספרים הראשונים הישנים שמימות משה ועד עכשיו לא נהגו לכתוב ב"ריק" זה (קלף שאינו מעובד בעפצים) אלא משנים מועטים, מפני שמנהג שמד הוא, שגזר אדום הרשעה שמד על ארץ ישראל שלא יקראו בתורה, וגנזו כל ספרי תורה מפני שהיו שורפין אותן. וכשבאו ישמעלים לא היו להם ספרי תורה ולא להם סופרים שיש בידם הלכה למעשה כיצד מעבדין את העורות ובאיזה צד כותבין ספרי תורה, והיו לוקחין 'ריק' מן הגוים... ועד עכשיו הם נוהגים כך, ולא עוד אלא שלמדו אחרים שבכל מקומות מהם, והם כותבים ספרי תורה ומחזורין וכו'. אמרו חכז"ל אסור לקרות בספר תורה שלא נכתב כהלכה למשה מסיני ואסור לברך עליו...".

על כן יש להחזיר עטרה ליושנה, לעבד בעפצים כבימי הקדמונים. בייחוד צריך לדאוג שהקלף של התפילין יהיה מעופץ, כיון שאין אפשרות לכתוב תפילין על גויל. ישנם ב"ה כמה וכמה סופרים אשר כותבים על קלף מעופץ. ביניהם לדוגמא ר' יהודה שרז מירושלים, אשר נעזרתי גם במאמרו המחכים למען כתיבת פיסקה זו.

לדעתך הסיד הוא כיוצא בעפצים, וגם לדעת ר''ת שכתב כך במפורש בהלכות ס''ת שלו, וכך גם סבר הבית יוסף בדעת הרמב''ם. אבל מה לעשות שהרמב''ם כתב במפורש כמה פעמים בתשובות שלדעתו הסיד פסול כי הוא לא מעבד כעפצים?

וכבר כתב הרב עובדיה שכשיש תשובה של הרמב''ם שמרן לא ראה אנחנו מניחים שלו היה רואה היה חוזר בו.

הטענה על יכול או  לא יכול להזדייף לא שייכת שכן לא היא הטעם לכתיבה על עפצים, לפחות לדעת הרמב''ם.

כתב יפה זה אולי הידור מצווה, איך אפשר להשוות הידור לדבר שהוא חומרא הלכתית ופוסל לאחד מגדולי הראשונים? ההיגיון לא ברור לי.

רק להיגיון שלך? הגאווה שרבינו הזהיר ממנה

 כופר!

file:///C:/Users/User/Downloads/%D7%94%D7%A8%D7%91%20%D7%A9%D7%99%20%D7%9E%D7%A0%D7%93%D7%9C%D7%90%D7%95%D7%99.pdf

בס ד" תקציר קונטרס עיבוד קלף בסיד א. טענת מעבדי הקלף - אע"פ שנפסק בשו"ע שהעיבוד בסיד מ, "מ בתלמוד לא הוזכר עיבוד כשר אחר מלבד מליח קמיח ועפיץ. ויש להשיב - כבר התוספות נרגשו בזה וכתבו בזה ל" : קשיא א"כ היאך כותבין על קלפים שלנו דלא עפיצי ספר תורה ותפלין ומגילה, ותירץ ר"ת שהסיד שאנו נותנים בקלפים שלנו מהני כעפצים. ל"עכ . ולא לעיכובא עפצים, אלא הסיד מועיל לקלף כעפצים כדי שיקרא ספר. וכך הבינו ופסקו למעלה משלושים ראשונים ו, יש מהם שכתבו דעיבוד קלף בסיד אף טוב מעיבוד העפצים [. אות א ] ב. עוד טענו - מימות משה רבינו ע"ה עד אותה גזירת שמד המתוארת בדברי רב יהודאי, נהגו אך ורק לעבד בעפצים. ויש להשיב - דבריהם צ"ע מדוע מתעלמים ממשנת ראשונים מפורשת שהעיבוד בסיד, ומה בכך אם בגמרא לא כתבו בפירוש סיד , דבר פשוט הוא שהמנהג שרווח בזמן ובמקום חיבור הגמרא היה בעפ ,ץ ומנהג זה כלל לא לעיכובא ולא נזכר עפץ דווקא לעיכובא בכל הש"ס, שכן מוכח מתשובת המנהיג לחכמי אראג ,ון' וז ל" : בימי החכמים קדמונינו ז"ל שלא היו בקיאין בעיבוד אחר זולתן במלח וקמח ועפץ. ומעתה אנן השתא שהעיבוד שלנו בסיד ובצואת כלבים שהוא טוב מאוד משלהם לכל מבין ומשכיל וכו . ' .ל"עכ ויתרה מזו שמבואר מהראשונים, שאף בימי התנאים היו מעבדים שלא בעפצים וכמ"ש בספר התרומה וז" :ל קלפים שלנו הם בעיבוד טוב כאלו הן בעיבוד עפצים ובימי התנאים היו כותבים בקלפים שאינם מעופצים. . ל"עכ "וכ כ רבינו מנוח "ור , ת "הו ד במחזור ויטרי (סימן תקיז "וכ) כ כתב בפסקי ריקאנטי [. אות ב ] . ג עוד טענו – שכל דברי " ר ת אינם אלא להסביר ולהכשיר את המציאות הנוהגת בימיו. אמנם "אין ולאו ורפיא בידי ו."ה פסק השו"ע נשען על דברי ר"ת, ודיו לבוא מן הדין להיות כנידון . ויש להשיב – כל בעלי התוספות שהעתיקו דברי " ר ת וכן מחזור ויטרי, העתיקו דבריו להלכה, אף אחד לא פירש "אין ולאו ורפיא בידיה" מלבד מעבדי הקלף "ור . ת עצמו העיד שכן מנהג כל העולם, אף אם יש לפניהם עפצים [. אות ]ג ד. עוד טענו – שעיבוד בסיד תלוי במחלוקת גאונים ומחלוקת ראשונים. ויש להשיב – שמרן בב"י וכן כל הבאים אחריו, אין אפילו אחד שתלה עיבוד בסיד במחלוקת ראשונים או אחרונים מלבד מעבדי הקלף [. אות ד ] ה. עוד טענו - " ר ת בראותו את מנהג העיבוד הנפוץ במקומו, ניסה להצדיק את המנהג מתוך ספק ספיקא דחוק, וניסה להסמיך אותו על ראיות שנויות במחלוקת מדברי הגמרא כדלקמן ו. רוב ככל גאוני אשכנז העתיקו דברי ר"ת והסתמכו עליו להלכה ויש להשיב - דבריהם תמוהים איך ועש מכל הראשונים שתפסו התירוץ הראשון של ר"ת כאיזה מלקטים שלא עיינו בדבר והעתיקו אחד מהשני באופן שטחי , דא"כ לשיטתם יש לתמוה על הטור שהביא מחלוקת הגאונים הנ ,ל" ובסעיף ב' הביא דעת ר"ת המכשיר בסיד ללא שום חולק. ולכאורה יוצא מדברי הה"כ שגם הטור לא הבין שיש מחלוקת בגאונים שהוא עצמו הביא [. אות ד ] . ו עוד טענו - על דברי ר" ל"וזת : הנה לך שמצאנו בדברי הגאונים טעמא אחרינא , כבקשת ר"ת במחזור ויטרי. שהמציאות שהייתה להיתירא ", ואשר ראינו הגדנו" בימיו לעבד עורות בסיד, היא תוצאה של אותה גזירת שמד שגזרה מלכות אדום בא .י" ויש להשיב - הרי ר"ת מעיד שעיבוד הסיד עדיף [ "וכ כ לעיל מתשובת המנהיג דעיבוד של קיימא בימי התלמוד היה בעפצים כי לא ידעו לעבד כדבעי באופן אחר, אך עיבוד שלנו ב" סיד טוב יותר מעיבוד העפצים" שהיה בימי התלמוד]. ומדוע מתעקשים לעבד דוקא בעפצים כמו בימי הגמרא אם יש לנו כיום עיבוד בסיד והוא טוב יותר מעפצים כעדות המנהיג ושאר הראשונים וכפסק השו [. ע" אות ה ] .ז עוד טענו - שר"ת שהכשיר עיבוד בסיד סמך על ספק ספיקא דחוק . ויש להשיב - כוונת ר" ,ת שלא כתב אי משכח בה אינש טעמא "לאיסורא" לימא, אלא טעמא "להיתירא" בעי, ובפירוש מבואר דפשיטא לר"ת דתוצאת העיבוד בסיד טובה יותר מתוצאה בעיבוד בעפצים, וכדמוכח מתחילת דבריו "דלא שכיחי עפיצי גבן ולא מעבדינן בהו אפילו שכיחי ו" כן מפורש בדברי ר"ת שסמך להכשיר למעשה עיבוד בסיד. וכן מפורש בדבריו שכך מנהג כל העולם בזמניהם [ובהם רש"י וכל קדושים עמו]. הרי שהיה פשוט לו שמותר, רק הסתפק "מהו טעם ההיתר" וכתב טעמים לזה, ושאם ימצא מישהו טעם אחר להסביר טעם ההיתר אשר יראה יגיד. ובאמת מצינו לשני ראשונים שנתנו טעמא אחרינא להיתרא והם הרמב" (ן מסכת שבת עט) שהביא ראיה מגיטין (יא עמוד א , ) והמכריע (סימן פד [.) אות ה ] ח. עוד טענו ש - יש לפסול את הסיד אפילו בדיעבד בהסתמך על דברי ר"ת. ויש להשיב ש - כל המעיין בדברי המחזור ויטרי יראה שלר"ת עיבוד קלף בסיד הוא כשר למעשה ללא פקפוק והדבר היחיד דמסתפק בו ר"ת הוא "הטעם להיתר [". אות ה ] ט. עוד טענו - כיצד יקרא עיבוד בסיד "עיבוד של קיימא" כמו שהגדיר הרמב ן " עיבוד? ואיך יהיה הסיד "מהני כעפצים" כדברי ר" . ?ת ויש להשיב – אין לבנות יסוד על קושיא שלכל קושיא יש תירוץ – וכבר כתב מופה"ד זצ"ל בשו"ת יבי" ו"ח(א או"ח סוף סימן א בשם הר ח" מצאנז) והנה בזה ז" ראינו בתשובות חכמי זמנינו שדרכם לפלפל בדברי חידודים ואינם שמים על לב פסקי הטור וש ע" אשר אנו מחוייבים שלא לנטות מדבריהם ימין ושמאל, מאחר שכבר נתפשטו הוראותיהם ונתקבלו דבריהם כהלכה למשה מסיני לכל עדת בני ישר , אל ומה לנו לחפש בדברי הקדמונים אשר בעלי הש ע" עמדו עליהם ודחאום מהלכה, וביררו ההלכה כשמלה וקבעוה בש ע" להלכה ברורה לעם סגולה [. אות ה ] . י עוד טענו ש - בדורו של ר"ת לא היו מעבדי הקלף בקיאים בעיבוד בעפצים לכן עיבדו בסיד . ויש להשיב - דכל המעיין בתשובת הערוך רואה שהערוך היה בקיא מאוד בעיבוד בעפצים ו, אדרבא מדברי בעל הערוך דווקא מוכח שהיה בקיא יותר מהעבדנים ש , במקומו שלא היו מעבדים בעפצים. ודברי הה"כ תמוהים מאוד איך הבין הפוך שהערוך ור"ת לא היו בקיאים בעיבוד עפצים. וכל טענות הה"כ לא מוכרחים ולא נכונים, לא מלשון ר"ת ולא מלשון הערוך כלל ואינם אלא דברי נביאות. ושרי ליה מריה איך כותב על רבותינו הראשונים שלא היו בקיאים בעיבוד . וכן מוכח מדברי ר"ת שתמה בתחילה למה לא מעבדים בעפצים, ולא כתב שלא בקיאים בעיבוד עפצים [. אות ו ] יא. עוד טענו ש - מתבאר בדברי הכל בו שהרא"ש לא הכשיר ס"ת המעובדים בסיד אלא "בדיעבד ," ורק סמך בשעת הדחק על ר" .ת ויש להשיב – במחכ"ת אם היו רק טורחים לעיין בספר "שם הגדולים" למרן החיד" (א ערך רבי אשר מלוניל) היו רואים שכאשר הכלבו מביא דברי "רבנו אשר" כוונתו לרבנו אשר מלוניל ולא לרבנו אשר בן יחיאל הוא הרא"ש ו. באמת שבדברי הרא"ש אין שום זכר לדבר וגם במסכת מגילה (הלכות הרא" ,)ש עיינתי ולא מצאתי כעין מה שכתב הכלבו, ואדרבא הרא"ש קיבל בסבר פנים יפות דברי ר"ת. וכל התמיהות והשאלות שלהם כלא היו. ואדרבא מעיון בכלבו שהביא תשובת ר"ת נראה שמסכים לה ע"ש. ולכן נדחו ראיותיהם בדברי הרא" [.ש אות ו ] . יב עוד טענו - בדעת הכלבו (סימן כ ) ' בתשובה לחכמי נרבונא שהכלבו וששה מחכמי נרבונא פוסלים קלף לא עפיץ. ויש להשיב – שהמעיין בתשובה יראה להדיא שגוף השאלה שנשאלה לרמב"ם היא על קריאה בס"ת פסול העשוי מעור לא מעובד "מצה ," או קריאה מתוך חומש לציבור שאין לו ספר תורה כשר לברכה. וכלל לא נשאל על ס"ת בעיבוד גמור בסיד [. אות ז ] . גי עוד טענו מ - פרקוי בן באבוי ש , רב יהודאי מוכיח את בני ארץ ישראל על מנהגי כתיבתם שנוצרו עקב גזירות שמד. בין הפסולים שהוא מונה בספריהם נמנה גם העיבוד הפסול בסיד שהיה נהוג בזמנם. רב יהודאי חוזר ומדגיש כי ה"ריק" המעובד בסיד חשוב כדפתרא, שלא יצא מתורת נבילה. ויש להשיב - דלא מוכרח כלל דבן באבוי מוכיח את בני א"י הכותבים ס"ת על קלף בעיבוד סיד, שהרי לא מוזכרת תיבת "סיד" אפילו פעם אחת בכל התשובה. ואדרבא מתשובתו למדים ש"ריק" הוא דפתרא היינו דמליח וקמיח ואינו עפיץ שאינו מוגדר כספר [. אות ח ] . יד עוד טענו ש - ספר העיתים פוסל עיבוד בסיד. ויש להשיב - אדרבא מדבריו מבואר שעיבוד בסיד הוי עיבוד [. אות ט ] . טו עוד טענו - עיבוד בסיד הוא עיבוד שאינו גמור הנקרא בפי הגאונים והראשונים "רק" ואינו נחשב עיבוד . יו ש להשיב ש - אינם יודעים כלל "רק" מהו, ועצם הנסיון לדמות "רק" לקלף שלנו המעובד בסיד הכשר לכו"ע הוא טעות מעיקרא ואין לו שורש וענף. לדבריהם כיצד יובנו דברי הרא" ,ש שהרי הרא"ש בסוף הלכות ס"ת בשם ספר העיתים פוסל קלף "רק , " ומאידך בהלכות מגילה ובהלכות ס" (ת סימן ד) אזיל בשיטת ר"ת, והכשיר הסיד בלי שום פקפוק וכן הביאו דבריו להלכה הב"י והב ח" . וכיצד היה מכשיר הסיד אם הוא בעצמו פוסל את ה ר' , ?'ק ופשוט שהבין הרא"ש שקלף ה ר' ק' אין בו סיד, דאי לא תימא הכי דברי הרא"ש סתרי אהדדי ועל כרחך שקלף ה'רק' אינו מעובד בסיד או לחילופין יתכן שבסיד ובכל אופן לא נגמר עיבודו. וזו ראיה שאין עליה תשובה [. אות ט ] וכן ובתשובת רב נטרונאי (בספר העיתים לר"י אלברצלוני- הובא ברא"ש סוף הלכות ס"ת) פוסל קלף "רק" מליח, ולא ביאר דה'רק' מעובד בסיד, ובאמת לא יתכן שמכשיר קלף בעיבוד סיד, ומאידך גיסא יפסול ה' ,'רק יוצא שדבריו סתראי נינהו. ולא יעלה על הדעת שרב נטרונאי גאון לא ידע טיבו של קלף ה' "ע. 'רק .ש . טז עוד טענו - שהגאונים פוסלים עיבוד בסיד. ויש להשיב – שאין זה מוכרח , אדרבא בפסקי ריקאנטי (סימן מב) העלה מתשובות הגאונים להדיא שהגאונים מכשירין עיבוד לא בעפצים (ועיבוד סיד בכללם) שמה שהצריכו בגמרא עפיץ, " ה מ בימיהם שלא היו מעבדין בסיד אבל "בעיבוד שלנו שהוא בסיד וחזק עיבודו, לא מצריכנן עיפוץ". . ל"עכ וזו ראיה ברורה מדברי אחד מרבותינו הראשונים שהגאונים מתירים עיבוד סיד ולא מוכרח לעבד בעפצים [. אות י ] . יז עוד טענו ו - ניסו לדחוק ולהסביר בדעת המכריע שה'רק' היה "מעובד עיבוד גמור בסיד ." ויש להשיב - שהמעיין בתשובת המכריע יראה שלאורך כל התשובה, סמך בכל כוחו להכשיר את עיבוד הסיד והביא ראיות להיתר מהגמרא. וכן מוכח מהגרי"ח ברב פעלים ומהגאון ר , ז" 'שה רק' "הנ ל לאו עיבוד גמור הוא ולכן ע הי " סיד "משוי ליה קלף , " ומשמע דמעיקרא לא הוי קלף [. אות י ] יח עוד טענו - שהרמב"ם בתשובה פוסל עיבוד בסיד, ואם מרן היה רואה דבריו היה חוזר בו. ויש להשיב - אין הכרח כלל שהרמב"ם פוסל עיבוד הקלף בסיד. ואדרבא משמע דמכשיר [. אות יא ] יט. עוד טענו - שהבנת הרמב" שם לא כדברי מרן וכו . ' ויש להשיב ש – כל האחרונים גדולי הדורות זכו לראות כל תשובות הרמב"ם והגאונים, ולא חלקו על מרן בהבנת הרמב" [.ם אות יא ] כ. עוד טענו - שהמחלוקת היא שקולה, ואם נצרף את עדות הגאונים, הרי לנו שרבו הפוסלים לאין ערוך. ויש להשיב לפי כל הראיות, והגאונים והראשונים שהובאו לעיל בתשובה אין כאן מחלוקת ואין מי שפוסל עיבוד בסיד, ודבריהם מהבל ימעטו ונדחו מכל וכל [. אות יב ] .כא עוד טענו – שהיהודים הוצרכו לקחת את הקלפים המעובדים בסיד מידי הערבים ששלטו אז בארץ. מצב זה קצת מזכיר לי את גזירות השמד על היהדות שגזרו הציונים על הספרדים בעלייה ארצה, מה שגרם למסורת העיבוד איתה עלינו להשתכח, ונאלצנו במשך שנים לקחת קלפים מהאשכנזים, במקום הגויל המסורתי שהיה נהוג בכל ארצות ספרד. ויש להשיב - איך עלה על דעתם להשוות את הישמעאלים שמכרו קלף ליהודים בזמן הגאונים, לאשכנזים שמכרו קלף מעובד בסיד לספרדים כאן בקום המדינה [. אות יב ] כב. עוד טענו - שהקלפים שלנו שמעובדים בסיד, ואינם מגורדים בצד שער, הם מוגדרים לפי הגדרת התלמוד, ורוב הגאונים, וגדולי הראשונים והמחברים ועל ראשם רבינו הרמב"ם ", גויל לא מעובד ו. " הגדיל לעשות ר' אליהו פרץ שפוסל הסת"ם שלנו בעיבוד הסיד אף בדיעבד, וטוען שבעצם הקלף היום מבחינה הלכתית הוא "בגדר נייר . " ויש להשיב, שהקלפים שלנו נחשבים קלף מעובד כראוי ומהודר [. אות יב ] . כג עוד טענו - מדוע אנו כותבים על "גויל" בצד בשר לדעת הרמב''ם והגאונים ועוד? הרי שמרן עצמו התיר לגרד קליפה זו , ומהיכן צצו המערערים בדורנו לומר שאין לעשות כן, ושזה נגד מרן וכו'? וכי אסור לצאת אליבא דכל הדעות ! ? ויש להשיב – קלף מגורד מצד השיער פסול לדעתו של מרן, ואיך מעיז לקרוא לכל גדולי דורנו שפסלו קלף מגורד בשם "מערערים "ו" מהיכן צצו א [". ות יג ] וקלף המעובד בעפצים כשיטת משווקי הקלף הנ"ל הוא מגורד הרבה מצד השיער, והוא פסול לדעתו של מרן הב .י" וכמ"ש הגאון רבי דוד יוסף שליט"א בסה"ב הלכה ברורה "ח( ב בחלק השו"ת סימן טז בהערה יב ל"וז) : אאמו"ר מרן הראש"ל זצוק"ל שעיין בכל טענות המערערים בזה, והסכים להלכה שיש להורות כדעת מרן השו , ע" וכפי המנהג המקובל מדורי דורות, שאין לגרור הקלף מצד השיער אלא כדי לתקנו ולהחליקו, ויריעות של ספר תורה שגירדו הרבה מצד השיער, וכבר נכתב עליהם, יש לגונזם. ובהערה שם בשם הגר"מ מאזוז שליט" (א סימן עט עמוד תקו) כתב שלמעשה אין לזוז מדעת רוב הפוסקים ומרן השו"ע ומנהג ישראל בכל הדורות, שהקלף הוא הדק הסמוך לשיער, וכל הגורר יותר מדי מצד השיער ופחות מצד הבשר, נמצא פוסק להלכה שהחיצון הוא דוכסוסטוס, נגד דעת מרן ורוב הפוסקים ומנהג ישראל מדורי דורות כ"ע. . והביא עוד הרב יונתן עסיס עדויות, שכן הורו הגרב"צ אבא שאול והגרי"ש אלישיב והגר"ש משאש זצ ל" , ועוד רבים ממורי ההוראה שבדורנו, וכולם דחו בתוקף רב דברי המערערים. וכל המשנה ידו על התחתונה. ושם האריך לדחות טענות המערערים "וע. ש. [. ל"עכ אות יג ] .כד ועיקר התימה מה רואים לנכון כותבי המאמרים להתהדר בחתימות והסכמות רבנים, והדרך אצה רצה להם במלאכת איסוף החתימות, והרי הם מסתירים מהציבור שהם מסירים הליצה מגב הקלף מצד השיער, ופוסלים עיבוד הקלף בסיד, ולרבנים החתומים הם מספרים שבסה"כ הם רוצים להחזיר "עטרה ליושנה , " והרי הרבנים החתומים על מאמריהם נחשבים בעיניהם כ"מערערים" שלא ידוע "מהיכן צצו [." אות יג ] כה. עוד טענו - שבארצות ספרד לא נשכחה מעולם מלאכת עיבוד העפצים, ומכיון שכל עיבוד עפצים מתחיל בסיד להשרת השיער, והסיד הוא חומר שונה לחלוטין מהעפצים, ודאי שכל מי שהשתמש בעור המסוייד בארצות ספרד חייב היה להיות בור ועם הארץ, או כופר. ויש להשיב - היתכן שבאו בהסכמה רבנים עם מחבר שלומד מראשונים שהכותב על קלף בעיבוד סיד יחשב כופר ועם הארץ ! ? ואותם רבנים עצמם תפלין שלהם מעובדים בסיד. ושומו שמים והזדעזעי ארץ! ומוטב לו הה"כ היה גונז את חיבורו לא פחות, ועושה תשובה על הוצאת דיבה על כלל ישראל על שקרא להם בורים או כופרים [. אות יג ] כו. עוד טענו ש - אין ראיה שראשוני ספרד הכשירו עיבוד סיד, ואדרבא, ממה שהכשירו עיבודים אחרים שהם עפציים, משמע שפסלו עיבוד סיד שאינו עפיץ כלל. .ל"עכ ויש להשיב – שדבריהם אינם נכונים כלל ויש ראיה ניצחת ע"פ עדות הר ן "אב בתשובה שבקסטיליה, טליטולה, פרובינציא , ובורגוניא , צרפת , וקנפניא , לוהיר , ואלימאניא, יע בדו קלף בסיד. ומה עוד דמתבאר שבארץ טוליטולה מוצאו של מרן היו מעבדים בסיד וזאת לטוענים שמרן לא ידע עיבוד סיד מהו אלא רק העתיק דברי "ר ת. והגאון בעל "השתילי זיתים" פסק דסיד מהני כעפצים. והגרי"ח זצ"ל בשו"ת רב פעלים כתב שמעבדים בסיד, והרה"ג יצחק רצאבי שליט"א הוסיף דעיבוד בסיד נלמד אף מתשובות הרמב" ,ם ואף הוסיף וז ל" : וכן הוא מנהגינו בתימן לעבד הקלף בסיד כידוע [. אות יד ] . כז מעבדי הקלף מודים שלוקחים קלף מעובד בסיד ומוסיף לו חומרים כימיים לסתור את פעולת הסיד, ואז שורים הקלף בחומר כימי המצוי בעפצים, והם אפילו לא טורחים להשתמש ממש בעפצים כמו בזמן גמרא, אלא רק בחומר מסויים שנמצא בעפצים, לוכ ל לא עושה עיבוד קמיח ו. יש מהם שאף טח את הקלף בג ל' אטין העשוי מדגים ועוד חומרים כימיים כדי שאולי בזה יוצלחו לכתיבה. ושניהם אף יחד מסירים את שכבת הליצה מהקלף ועוברים על פסק מרן השו ע" , והנשמת אדם, ומופה"ד רבנו עובדיה יוסף זצ"ל כנ . ל" ומלבד שאין עיבודם כמו בימי הגמרא. פשוט שהקלפים שלהם אם כשרים בכלל אז בדיעבד גדול מאוד לאשכנזים (הסומכים על חת"ס שמיקל). ולספרדים ובני עדות המזרח הקלף שלהם פסול לחלוטין אף בדיעבד, והמשווקים קלפים כאלו בתורת מהודרים קרובים להיקרא בכלל מכשילי הרבים בקרקפתא דלא מנח תפילין, וירא שמים החפץ להדר במצוות יתרחק מקלפים שלהם שאין סמך בהלכה למעשיהם כלל. ובטח לא בתורת כשר לכתחילה מהודר. זאת ועוד, ששמעתי עדות מכמה סופרים שהשתמשו בקלפים אלו שלאחר זמן קצר ראו שהאותיות פורחות והדיו נושר מהקלף. נמצא שכלל אינם ראויים לכתיבה. [אות ]טו כח. ולהוי ידוע שלא מוזכר עיבוד זה בגמרא כלל וכלל, דבגמרא איירי במליח קמיח ועפיץ. ואילו זה העיבוד שרוצים לחדש היום ומשווקים אותו בתורת מהודר ומגרדים שכבת הליצה ממנו (למרות שמרן השו"ע והנשמת אדם ומופה"ד רבנו עובדיה יוסף "זצ ל פוסלים קלף כזה ,) הוא כלל לא ע"פ הגמרא מליח קמיח ועפיץ, א"כ נמצא דבר חדש שלא היה כמותו מעולם ו, לדידן בוודאי דאין לזוז מפסק מרן השו"ע ומופה"ד רבנו עובדיה יוסף זצ , ל" לקחת קלף עם שכבת ליצה לא מגורדת והמעובד בסיד הכשר לכו"ע כמסורה לנו מדורי דורות כפסק מרן בשו"ע ולא לגעת בעיבוד החדש של הה"כ ועל עיבוד זה אמרינן כמליצת החת" "ס חדש אסור מן התורה [". אות טו ] כט ו. אם לא די בכל זה הרי לך תשובת הראב"ן בספר המנהיג. שפסק להדיא שקלף המעובד בסיד עדיף טפי מעיבוד עפצים , שאין כל אדם בקי היום בעיבוד העפצים והקלף משחיר ובא , כאשר אנחנו רואים היום הזה , בכמה גוילים שהושחרו כ"כ עד שנמנעו מלקרות בהם שאין כתיבתם נראית לעינים, וכמעט שאני קורא על הכותבים אותם שהם עוברים באזהרה למחוק את השם והכסיל בחשך הו [.לך אות טז ] . ל ועוד תמהו על מרן השו "ר וע" ת, וראשונים כמלאכים יחשיבום כטועים, ורוב ככל האחרונים אצל הה"כ נחשבים ל"מעתיקים ש" "הסתפקו בציטוט דברי הראשונים" מחמת חוסר ידע ח . ו" מה אומר ומה אדבר יקרא הקורא וישפוט אם בכלל ניתן לסמוך על "הה כ שתוהה על ראשונים ואחרונים לאורך כל חיבורו. והיות ומוכח שהה"כ דרכם כסל למו ומשתמשים בלשונות קשים על ראשונים ואחרונים קדושי עליון ויחשיבום משל היו חברותא ח ו" , ואלו דברים לעתים על סף הכפירה ואפיקורסות ח ד, !ו" שרו ספריא למהוי חכימיא [. אות טז ] לא. היוצא לדינא להלכה ולמעשה : העיבוד בסיד היום הוא הטוב והמהודר מכל עיבודים שבעולם. הקלפים המעופצים של הה"כ פסולים אף בדיעבד לדעתו של מרן השו , ע" ושומר נפשו ירחק מהם, ואין לשנות כלל המנהג המהודר לכו"ע לעבד הקלף בסיד. כפסק הגאונים והראשונים, וכפסק מרן השולחן ערוך רבנו יוסף קארו זצ"ל שקבלנו הוראותיו [. אות יז]

הוא טוען שעפצים פסול  למרן בדרך שעושים היום....

לא יודע לא למדתי אבל מעניין. יש לו הסכמה מהרב מועלם.

@ימ''ל @אש לבנה @נגרינסקי @יהדות=דרך חיים

תוכל להעלות את הקובץ עצמו? אני מניח שאז יהיה יותר נוח...

מעטים היום העבדנים שמעבדים בעפצים...

אם אתה קונה תפילין, תהיה בטוח שהעור (שיש גם לדון עליו, הוא קלף? דכססטוס? כנראה שגויל...) עובד בסיד ולא בעפצים...

ככלל, התפילין המצויות כיום פסולות לשיטת הרמב"ם (שפותח השרשור בא לתחקות אחר שיטתו...)

נושא ראשון - קלף.

תפילין יכולות לכתב רק בקלף ולא בגוויל ולא בדוכססטוס בניגוד לס"ת או מזוזה שהן יכולים לכתב בכמה סוגים. (ס"ת - גוויל וקלף, מזוזה - הכל ומצווה בדוכ')

• בעיבוד העור, מקרוב הכניסו את הסיד כמעבד, לשיטת הרמב"ם אין כאן עיבוד כלל… - פוסל.

שלבי עיבוד הם - מליח, קמיח, עפיץ.

• יש היפוך בין דוכססטוס לבין קלף בין השו"ע לרבינו... - פוסל

לשו"ע - קלף הוא האפידרמיס שהוא החלק הדק החיצוני והדוכססטוס הוא הדרמיס שהוא החלק הפנימי.

לרבינו - קלף הוא הדרמיס והדוכססטוס הוא האפידרמיס.

ה"קלף" שמשתמשים בו היום יש בו גם מהדרמיס וגם מהאפידרמיס והוא בכלל גויל!

• עיבוד ע"י גוי פסול לשיטת רבינו. המליחה, שהיא תחילת העיבוד נעשית בחו"ל ע"י גויים!

נושא שני - בתי התפילין.

• בתפילין המופצות היום אין חרץ עד מקום התפר (גובל בפסול), בתפילין לשיטת הרמב"ם צריך לראות החריץ בבירור.

אמנם הבתים היום הם בתים בפני עצמם, אלא, שהם מודבקים ונעשים כבית אחד.

• בתפילין המופצות היום, הגיד העובר בין הבתים מתחבא בבית עצמו ואינו נראה (או שאינו קיים בכלל ל"ע) ובתפילין לשיטת הרמב"ם הגיד עובר מלמעלה.

במחילת כבוד הרב המחבר, אין שום ידיים ורגליים לאחוז בהרבה ממה שכתב שם...

הוא מציג טענות לכאורה ומשיב עליהם אחת אחת...

א. הוא מבסס כמעט את כל המאמר על ר"ת שהכשיר בסיד (הוא אומר שיש ראשונים נוספים אבל לא הביא אותם או הפנה אליהם, כך שביחס לכתוב - כאילו לא קיימים עד שיראו לנו אותם...)

ב. הוא היה צריך להראות את טועני הטענות, סתם ככה לא שייך להגיב על טענות ללא מקור.

ג. הרבה מן התגובות לטענות עצמן לא מבוססות, הייתי עובר טענה טענה אולם לא שייך מבחינתי מקוצר זמן וכח...

סתם דוגמא -

יד עוד טענו ש - ספר העיתים פוסל עיבוד בסיד. ויש להשיב - אדרבא מדבריו מבואר שעיבוד בסיד הוי עיבוד [. אות ט]

היכן מקור? היכן הסבר הטענה?

את הטענות שסוף סוף נוגעות לשיטת הרמב"ם כן הבאתי מכיוון שבהם אנו נוגעים...

טענה יב נדחתה ללא בסיס... הטענה - הרמב"ם בתשובות פסל קלף לא עפיץ (במפורש!). התשובה - הרמב"ם פסל קריאה בס"ת המעובד בעור לא מעובד "מצה"...

היכן התשובה על הטענה? הרי, זהו כל העניין! עור שלא עובד בעפיץ לא נחשב עיבוד והוא הנקרא "מצה" והוא הקלף העובד בסיד! (ועיין הערת הרב קאפח בהלכות בהרמב"ם על סוגי העור ועיבודם שם...)

טענה יח - יח עוד טענו - שהרמב"ם בתשובה פוסל עיבוד בסיד, ואם מרן היה רואה דבריו היה חוזר בו. ויש להשיב - אין הכרח כלל שהרמב"ם פוסל עיבוד הקלף בסיד. ואדרבא משמע דמכשיר [. אות יא]

אין הכרח שהרמב"ם פוסל עיבוד בסיד?? משמע דמכשיר?? לפני שניה טענו שהרמב"ם בתשובה פוסל עיבוד בסיד...

טענה יט - אז שכל האחרונים יסתכלו שוב (ואנחנו האחרונים, אפשר להביא את עצמינו כתשובה לשאילה?)... היום, אחרי שיש לנו גם את כתב יד המקור שלהרמב"ם בהלכה שממנה הסיק מרן שקלף זה החלק החיצוני, אנו רואים שמרן הסיק מגרסא שגויה שהיתה אצלו וההלכה היא כלל שהקלף הוא פנימה (אבל זה סתם נוגע בפסול שבהיפוך בין קלף לדוכססטוס ולא לעיבוד...)

טענה כב - היכן התשובה לטענה?

טענה כג - היום, אם תבדוק, גורדים גם בצד שיער... מרן פוסל את זה!

 בכלל, כל מה שהוא מתבסס בו בתגובה על טענה זו שאין היפוך בין קלף לדוכססטוס... אם היה הופך כמו שצריך אזי היה הכל מובן לו...

(טענה כד - עיין מה שכתבתי על כג... אם באמת מחתימים רבנים (אני לא שמעתי על זה...), בטוח גם מציגים להם את העניין שלהיפוך...)

אעצור פה, גם בגלל שאני רואה שלמרות שרציתי לא לענות על כל סעיף וסעיף מדבריו נגררתי לענות, גם בגלל שאין לי זמן וגם בגלל שאני כבר לא מוצא סיבה להשיב על דברים חסרי בסיס...

(חוץ מזה שהתעלמת לגמרי מהסבל האיום של תעשיית הבשר בימינו, כשהחיות עוד בחיים)

שלבהמה אין תודעה. הוא רטמז לדקארט שטוען שלבהמה אין תודעה.

רבינו הקדוש נענש כי היה אטום לסבלו של העגל. לא דיברתי על צער בעלי חיים אלא על הריגתם ללא כאב.

זה לא פילפולים אלא אמת וודאית במאה אחוז. להפך, הטענה שה' יגרום לנפש בהמה לכלות אחרי מותה (אם יוצאים מנקןדת הנחה שטוב לה הקיום מאשר חוסר הקיום) היא האכזרית.

הרב קוק התכוון שעצם ההרג של החיות גורם לנו מידת אכזריות, ולכן לעתיד לבוא נהיה צמחוניים, בדיוק כמו שלא נכרות עצי פרי בעתיד. אני דיברתי מצד המוסר בטהרתו שאין בעיה להרוג חיות. עובדה שהרב קוק עצמו אכל בשר.

לגבי הסבל בתעשיית הבשר. אז:

א. הפתרון הוא שכל הצמחונים יתאגדו ויכריזו שהם אוכלים רק "בשר חופש" כמו ביצי חופש. כלומר בשר ללא סבל אצל הבהמה. אמנם הבשר יהיה יקר יותר אבל אם כל הצמחונים יתאגדו אז לחברות יהיה אינטרס למכור בשר כזה. ואפילו צמחוני יעדיף לאכול בשר פעם בשבוע גם ביוקר.

ב. הסבל שנגרם לאנשים מאי אכילת בשר גדול יותר מהסבל של החיות. לחיות יש נפש פשוטה, בעוד שלבני אדם הנפש מורכבת וסובלת הרבה יותר.

וחוץ מזה. יש גם סבל לחיילים בצבא, אז לא נגייס?

יש סבל לאנשים שמעקלים להם את הבית, ולמפוטרים מהעבודה וכו' , אז לא ננהל כלכלה? למה לא רגישים לסבל בני אדם אבל כשזה מגיע לסבל חיות פתאום רגישים? מה עוד שחיות פחות סובלות כי הנפש שלהן פשוטה יותר

א)הפיסקה הראשונה - התבססתי על פירוש הרב לונדין לחזון הצמחונות, מתוך זכרון בעל פה. אני גם זוכר ששמעתי שהרב שרקי אמר שלפי דקארט לבהמה אין תודעה. אבל אולי התבלבלתי עם קאנט.

ב)רבינו הקדוש היה אטום לדמעותיו של העגל. הוא לא נענש על שחיטתו אלא על אטימותו לכך שהעגל בכה. ראה מפורשות בגמרא. השוחט עצמו לא נענש. אגב לפי דבריך כל מי שאוכל בשר צריך להענש כמו רבי.

ג)זה אמת וודאית.

כי מחויב המציאות שמה' מושלם תהיה מציאות מושלמת עם סבל מקסימום זמני אבל לא נצחי.

לכן אחד מהשניים: 1. או שלבהמה לא פחות טוב חוסר קיום מאשר קיום, דבר שאפשרי אבל תמוה.

2. או שנפש הבהמה קיימת לנצח.

בכל מקרה לפי 2 האפשרויות הרג בהמה לא עושה כלום מבחינת הטבה או הרעה לה.

(אגב אם אכן היה כילוי נפש ברצח הבהמה, גם בימינו היינן מתחייבים כרת על רצח בהמה כי בסוף כילינו פה תודעה. וברור שרצח בהמה היה אסור גם היום).

ד)התכוונתי שהרב קוק מעולם לא טען שהבעייתיות המוסרית של הרג הבהמה היא בכילוי נפשה. הוא לא התייחס לעניין. במילא הבעיה היא אחרת

הצמחונות

(בקצרה ממש - א. הרב קוק שלל במפורש שהוא מתכוון רק לפילוסופיה ספציפית. ב. הרב קוק הוכיח מרבי הגדי והעכברים על הרגש הטבעי שצריך להיות נגד לקיחת חיים. ג. ראה כאן. ד. הרב קוק ממש כן כתב שהבעיה היא לקיחת החיים בפני עצמה לכל אורך המאמר, כבר מהפרק הראשון)

הוא לא התכוון ב"פילוסופיות האכזריות" לגישה שאני הבאתי.

הוא כותב "לחנק בקרבו לגמרי את רגש היושר בנוגע לבעלי חיים. אמנם לא הספיקו ולא יספיקו עם כל התחכמותם, לשנות את טבע הצדק הטבעי, אשר נטע יוצר האדם בקרבו". לא דיברתי על יושר בקשר לצער בעלי חיים. או את האינסטינקט הטבעי שלנו לסלידה מהרג חיות. שהוא אכן קיים ולכן בעתיד נהיה צמחוניים.

דיברתי על המוסר בטהרתו שאין בעיה מצד המושכלות להרוג חיה, לא מצד המפורסמות.

ב. ברור שצריך להיות רגש טבעי במפורסמות נגד לקיחת חיים. דיברתי שמצד המושכלות אין בעיה מוסרית. ובשם רגש בלבד אין סיבה לגרום סבל לבני אדם באי אכילת בשר.

ג. עדיין לא קראתי. אתייחס בהמשך

ד. כנ"ל.הבעיה במפורסמות. לא במושכלות. בשל המפורסמות לבד אז בעתיד נהיה צמחוניים. אין סיבה להיות צמחוניים גם כיום בשם המפורסמות. כשם שיש רגש צדק טבעי נגד כריתת עצי סרק. ובכל זאת כיום אנו כורתים עצי סרק ובעתיד לבוא כנראה שלא.

הרב קוק מעולם לא דיבר על כילוי תודעת הבהמה במאמרו. לא נתן לזה אפילו רמז.

וגם אם כן, אז זה מקסימום קיצור חופשה כמו שכתבתי. "לקיחת חיים" היא בדיוק כמו לקיחת חיי אדם ברצח, למרות שנשמתו קיימת בעולם הבא

של האם תודעת הבהמה כלה אחרי מותה או לא.

הוא התייחס במאמר למפורסמות, לא למושכלות. שרע רגשית להרוג יצור חי

גם רצח אדם מתואר בתור "נטילת חייו" למרות שנשמתו ממשיכה להיות קיימת.

בדיוק כמו שבמפורסמות זה רע ללכת בלי בגדים. לא במושכלות (מניח שאתה מכיר את החיחוק של הרמבם בין המושכלות למפורסמות)

מכבד את בקשתך לא להמשיך בדיון אבל מגיב על תגובתך.

עברתי כעת על כל מאמר חזון הצמחונות.

לא היה שם רמז להתייחסות לשאלת כליון נפש הבהמה אחרי מותה. אבל אולי פספסתי.

להפך, מהרב קוק משמע שכל בעיית הרג חיות היא מצד המפורסמות, לא מצד המושכלות "מפני שאי אפשר כלל לצייר שאדון כל המעשים...ישים חוק נצחי...שאי אפשר יהיה למין האנושי להתקיים כי אם *בעכרו את רגש מוסרו על ידי שפיכת דם*".

"כי חסרון מוסרי כללי הוא במין האנושי, במה שלא יקיים את *הרגש הטוב והנעלה* , לבלתי קחת חיי כל חי".

"קחת חיי כל חי" זה כמו לומר "ראובן נטל את חייו של שמעון" למרות שברור שנשמת שמעון קיימת אחרי מותו.

כמובן לא משתמע מה הרב קוק סובר בעניין שאלת קיום הנפש לבהמה אחרי מותה, אבל אין שום רמז לכילויה במאמר

כשהרב אריה לוין קטף עלה מהעץ, בטענה שהוא הורג את החיוניות האלוקית בבריאה, האם זה אומר שהרב קוק טען שמי שכורת עץ משמיד תודעה של צמח?

לא.

כנ"ל לא מחייב ש"נטילת חיים של בהמה" הכוונה השמדת תודעתה (לא מאחר שאין לה תודעה כמו צמח, אלא מאחר שכנראה תודעתה מתקיימת אחרי מותה)

לפי רס"ג שהבאת משמע שיש חיי נצח לבהמה, צער המיתה יכול להיות צער הכאב עצמו בשחיטה, או לחלופין הצער שלה בעת שהיא גוססת שהאינסטינקט שלה הוא לחיות, או לחלופין הצער שלה במעבר מעולם הזה לעולם הבא שנשמע מרס"ג שזה צער מועט ביותר (וגם מה כל כך נורא בלעבור לעולם הבא), וגם בזה הוא מסתפק אם קיים צער. כנ"ל הגאונים.

בכל מקרה על צער מועט שכזה אין מה להיות צמחוני בימינו מלבד אנשי מעלה כרב הנזיר.

לגבי הרמב"ם. הרמבם גם כותב שיש אנשים שנפשם כלה אחרי מותם כעונש. וכבר הכריעו כל המקובלים נגד הרמבם בעניין בני אדם שתמיד נשמת אדם היא נצחית. וכן משמע מדורשי רשומות בפרק חלק.

אז מהרמבם לבהמות אין ראיה

הרמבם לא כותב בשום מקום לזכרוני שהקיום לנפש הבהמה טוב לה יותר מאשר אי הקיום שלה.

רק על כליון נפש האדם הוא כותב שזה "העונש והנקמה הגדולים ביותר" לא על כיליון נפש הבהמה

ואז יוצא שאדם שהורג בהמה לפני זמנה, באמת גרם לה סבל כי עדיין טוב לה בקיום.

בכל זאת אמנם זה קצת רע, אבל זה כמו אדם שקיצר חופשה של אדם אחר בכמה ימים. סך הכל נזק זמני. לא כל כך נורא. (ואז המסקנה שזה בסדר להרוג בהמה זמן קצר לפני מותה מזקנה)

הרב לונדין כותב ש"ייתכן שהכוונה בדברי הרב קוק לתםיסות קאנט ודקארט, שטענו שלבעלי חיים אין תודעה"

גם בלי כל הפלפול הזה, הטיעון 'מוות לא גורם סבל לכן זה בסדר לשחוט בעלי חיים' נשמע לי תמיד הגיוני. פשוט היום יש המון סבל בתעשייה עצמה)

באופן מעשי יותר מאשר 99 אחוזים מהבשר הנצרך איננו מחיות שקיימות בדרך הטבע, אלא בדרך של גידול חיות משק - מואכלות שלא כדרך טבע, מואבסות ונהרות, ומופרות ומולידות, ומושקות ומתות - הכל במעשה מלאכותי בעיוות דרכי הבריאה והמערכת האמיתית שכגן עדן. רובן ככולן אינן טבע ואינן חלק בן קיימא במעשה הבריאה, אלא הן בדיוק ייצוג של הכוח שניתן בידי אדם "לעובדה ולשומרה" והוא מהרס, מחריב, מפרק ומשבר הכול, עד לאדמה עקרה, עד צחיחות, עד קרקעות שנשטפות במי צואה ומים אפורים ומים מתים, ומוות, מוות, מוות בכול. הטבע מובר, איזונו שבין בעלי חיים וצומח וסביבה וקרקעות ומינרלים ומים נקיים ומחזור משקעים מופר, הכול ארסי ומפעפע ורדיואקטיבי ומוזרק בחלקיקי מולקולות מיקרוסקופיים, החודרים בקני נשימה, בעורם הנושם של דו-חיים (ומכאן מוטציות מזעזעות כגון צפרדעים המפתחות חמש ושש גפיים, מעוותות צלם ומפלצתיות), בדם, בעורקים, בוורידים. מי שאוכל כל דבר ואינו מודע מה הוא עושה וחושב שעתה אכל ושבע ואומר "האח האח", הוא כאוכל פגרים, כצבוע אומלל התוחב אפו לנבלה, או בעצם גרוע בהרבה גם מזה, כי אפילו חיות אלו הן טבע ואיזון ומחזור. אילולי הייתי דתי ויודע שהכל בתורה ובנביאים ובכתובים, אולי זה היה באמת נושא שבו לא הייתי חושב על מקורותינו אלא יונק ממעיין זר, אותו צילום מצב מעיניו של בן שבטי הילידים באמריקה, הנאבאחו, ההופי, הלאקוטה, שזכה לכינוי המפורסם "קוייאאניסקאטסי" וכדומה וכל השאר. אלו שהיו שם אלפי שנים "לפני", כלומר בטרם האירופאים, בטרם ה"תירבות", בטרם "המדע", או ליתר דיוק התיעוש והמיסחור, ומבכים את האור הזר, הרעש, הסיחרור.

אני לא יודע. רק שואל

בקנה המידה המתקיים בעולם נכון לימינו, הוא נזק סביבתי גדול לאין שיעור מאשר אילו עברה אוכלוסיית האדם לצריכת מזון צמחי ואולי רק בשר בן קיימא במקרים מצומצמים ביותר.

בשר בר קיימא לא תהיה על ידי צמחונות, אלא על ידי שכל הצמחונים יצרכו רק "בשר חופש" בר קיימא, ויאכלו בשר פחות מהרגיל.

אבל כרגע חברות הבשר יודעות שרק קרניבורים שלא מעניין אותם בשר בר קיימא צורכות את הבשר, ואין לחברות שום אינטרס לעבור לתעשיה סביבתית. כך שתופעת הצמחונות רק מגדילה את המפגע הסביבתי של תעשיית הבשר.

אין ולא יכול להיות בשר בר קיימא בכמות שקשורה בכלל לדרישה האנושית לבשר.
שוב דיברת דברי הבל.
אין לי עניין לנהל דיון עם מי שמעקם את המציאות והמוח.

זה יפחית רק בעשר אחוז את צריכת הבשר.

אבל אם כל הצמחונים יתאגדו ויידרשו מהחברות בשר בר קיימא וייקנו זאת גם במחיר יקר יותר, לחברות יהיה אינטרס ליצר זאת. ואז עוד הרבה קרניבורים יצטרפו לדרישה הזאת לפי האופנה שתגדל.

כיום תופעת הצמחונות רק משמרת את תעשיית הבשר באותם דפוסים ישנים. כי הצמחונים במילא לא צרכנים שלה.

לגבי כמות האנושות - הפתרון הוא כמובן בבשר מהונדס. אבל זה לא קשור למצב בימינו אלא רק כשהפתרון יצא לפועל. עם או בלי הצמחונים

אין דבר כזה בנמצא בשר לצריכה חופשית שהוא בר קיימא, אתה מדבר על הר זהב דמיוני ומעוות מציאות בהפצת שקרים הזויים.
האמת היא שאו שהאנושות תהיה צמחונית, או שיהיה משק חי מעשה אדם, וכל השאלה היא מה האינטרס הקיומי מבחינת תוצרים וזיהום ועתיד אנושי נעים ולא דיסטופי. האם משק חי מעשה אדם הוא זיהום קטסטרופי או תוצר הניתן לניהול בר קיימא. הבהרתי שלמיטב הבנתי לא, מטעמי הכלכלה החופשית ואף מרקנטיליזם אלמנטרי. אפילו אילו היה בנמצא פי 100 "בשר בר קיימא" לצריכה חופשית ממה שיש עכשיו, זה לא היה מדגדג את דרישת הבשר האנושית.
משאיר לקורא לשפוט.

הגאולה לא צריכה להיות רגרסיה של צורת החיים האנושית, וגם לא צריכה להיות פגיעה בעולם.

היא פשוט "וכבשוה": שימוש בשכל האנושי כדי להשתמש באופן הטוב ביותר בעולם.

בשר מהונדס נשמע כמו פיתרון נאה. אמנם הוא עוד בחיתוליו, אבל נשמע מבטיח. וגם אם לא לנו ברמה ההלכתית (אין לדעת מה ההלכה תוכל לומר בנדון), הרי שלמעט עם ישראל כל היתר יוכלו לעבור לבשר מתורבת.

שאולי אפילו תפרוץ את המגבלה בשימוש ב4 הנוקלאוטודים המוכרים בדנ"א ותוכל ליצור רצפים כימיים אחרים בדנ"א יחד עם שינוי מהותי באורגניזמים ואולי אף גילוי חלקיקי יסודחדשים בפיסיקה שתוכל ליצור כמיה חדשה,

אולי אפילו נוכל לייצר עצים (או אורגניזם פותוסינטזי אוטוטרופי אחר) שמצמיחים עליהם בשר. לא מספיק מבין בזה, אבל זה כנראה יהיה הרבה יותר יעיל אנרגטית מייצור בשר על ידי ריבוי תאים. מאחר שלא צריך לתחזק עלות של אספקת סוכרים נוטריינטים ואחזקה שוטפת של התהליך שמצריך ריבוי תאים מתועש.

ואולי "עתידה ארץ ישראל שתמציח לחמניות וכלי מילת" יהיה כפשוטו בעזרת המדע

50 שנה תהיה צמחונית. הגיוני יותר שיצליחו לייצר בשר מהונדס בכמויות אדירות עוד לפני שהאנושות תהיה צמחונית.

מה שדיברתי זה מה לעשות בדורינו כדי לתקן כמה שיותר את תעשיית הבשר.

מה שצריך לעשות זה התאגדות של הצמחונים שיידרשו "בשר חופש" כמו ביצי חופש. לא עוד תוספת צמחונים, שבמילא תגרום לרוב האנשים להשאר קרניבורים.

ברור שאם לו היה מצויר שנפש הבהמה כלה אחרי מותה, מתוך הנחה שעדיף לה להיות קיימת מאשר לא. (אחד מהם כמובן לא ייתכן).

אז ברור שעצם ההריגה היא סבל לחיה, כי משמידים את קיומה. 

וכדברי הרמבם אין עונש גדול יותר מכילוי הנפש

שמוסכם שיש דברים בהכשר בית יוסף שאסור לאכול...??

זו נקודת הנחה לא נכונה. זה בד"צ אחרי הכל.

תדייק בניסוח אולי.

אינני מכיר את הסגנונות של הרבנים שכתבת, אבל אני ממליץ בחום על שיעורי הרב פרנקו.

זכיתי ללמוד מהם את הנ"ך כשלש פעמים, ואני ממשיך שוב ושוב (בקצב של שני פרקים ליום, כך שכל שנה מסיימים את כל הנ"ך).

אני שומע את השיעורים הקצרים - 7-10 דקות לפרק - ומאוד נהנה.

יש לו גם שיעורים ארוכים - כשעה לפרק - אבל לא על כל התנ"ך.

חפשו בגוגל "הרב מוטי פרנקו", או באתר של ישיבת הגולן.

יש גם בספוטיפיי וכדו'.

או אם תרצו - תיקיית דרייב עם כל הסדרה:

התנ"ך היומי - הרב מוטי פרנקו, ישיבת הגולן – Google Drive

(יש רק חיסרון אחד בתיקיה הזאת - שהקבצים הם MP4 במקום MP3. אם מישהו ירים את הכפפה להמיר את הכל ולהעלות לדרייב - תבוא עליו ברכה)

גם בקללות בכי תבוא כתוב "יככה ה' בשחין מצרים" ולא בצרעת.. 

שהמכות מתחלקות לשלוש קבוצות - מכות שממחישות למצרים את הגרות, מכות שממחישות את העבדות ומכות שממחישות את העינוי (כל הדברים שהיוו את השעבוד של ישראל).

שחין נכללת במכות העינוי - אלה היו פצעים מגרדים וכואבים מאוד, לפי התיאור...