בס"ד
ממה שכתבת נשמע שהיה לך ממש טוב בקשר, ופגשת מישהו שיש לו הרבה דברים שאת מחפשת
תראי, 4 פגישות זה לא ככ הרבה ובד"כ לא נוצר ממנו קשר רגשי מאוד עמוק..
ולכן לכאורה לא אמור להיות ככ קשה להמשיך הלאה ולצאת עם אחרים...
מה שכן- נשמע שהקשר הזה הותיר עליך רושם מאוד גדול, כי פגשת ונפגשת עם דברים טובים שחיפשת ושכנראה גם הוציאו ממך טוב
ולכן- שלא כמו קודמי, אני לא חושבת שאת צריכה למהר לצאת עם אחרים כדי לשכוח אותו.. מה גם שכתבת שעשית זאת וזה לא ככ עזר לשכוח אותו..
אני חושבת שכדי להשקיע כמה דק' ולחשוב איזה דברים טובים היו בקשר הזה, למה ה-4 פגישות האלו היו ככ משמעותיות עבורך? מה היה בבחור הזה שגרם לך להימשך ולהרגיש אליו חיבור, איזה דברים טובים הרגשת בעצמך בעקבות הקשר הזה...? וכו'..
אם תעשי זאת כנראה שתגיעי לתובנות שיעזרו לך למקד את עצמך ולהבין מה היה שם שהיה טוב ואיך תוכלי לפגוש את זה בבחור הבא בעז"ה
מצרפת פה מסיפור קצר ששלחו לי מעומק הקשר לפני כמה זמן..
נראלי בדיוק מתאים למה שכתבת..
בהצלחה!
הוא פשוט חתך לי..
את אריאל הכרתי דרך חברה משותפת וכבר בפגישה הראשונה- משהו בעיניים שלו- האיר לי שזה זה.
נפגשתי לפניו עם כמה בחורים ועם אף אחד מהם לא קרה לי שום דבר. איתו- זה היה אחר..
היה בו את כל מה שרציתי- הוא היה עדין, ויחד עם זאת גבר לכל דבר, הוא היה צדיק וזורם, עם חיוך תמידי, וחיבור עמוק עם אנשים. הייתה לנו הבנה האחד של השני, ושיתוף, והמון צחוקים שרק אנחנו הבנו.. הרגשתי שיש לי שותף אמיתי, שאפשר להתקדם איתו ולעבוד ביחד, והייתי מאושרת!
בדמיון שלי כבר היה לי ברור היכן נתחתן, ואיך נאהב אחד את השני לכל החיים, מה אבשל לארוחת הערב הזוגית שלנו, ואיזה אבא מדהים שהוא יהיה..
אצלו הדברים התקדמו בקצב קצת שונה- הוא התלבט,לקח לו זמן, ולמרות זאת- כעבור שלושה וחצי חודשים, על ספסל בגן סאקר, כשהוא אמר לי שאני באמת מקסימה, ומי שיתחתן איתי יהיה מאושר- אבל הוא פשוט לא מסוגל, ולא בגללי כמובן… הרגשתי שאין בי כוח לקום מהספסל ולהמשיך הלאה.
עברו מאז שנתיים, והסערה בתוכי עוד לא לגמרי שככה. אני כבר לא בוכה בלילות, אני כבר לא רוצה לברוח למקום הכי רחוק.. אני גם לא מנסה יותר להחזיר אותו אלי- ניסיתי את זה בכל דרך אפשרית. הוא סירב בעדינות ובתקיפות.
אני כבר לא חוזרת בוכה מדייטים מתוך געגועים לפגישות שלנו, כמו שהיה בחודשים שאחרי הפרידה. אבל יצאתי מאז עם עשרים בחורים, ובמבחן מול דמותו של אריאל נחל כל אחד מהם כישלון חרוץ.
כלפי חוץ- המשכתי בחיים, ואני אפילו שמחה. אבל עמוק עמוק בפנים- הכאב עדיין פועם, ויש תקווה שלא מרפה, שאולי החלום עוד לא נגוז, כי הוא עדיין לא התחתן.
את זה בדקתי- יותר מפעם אחת.
ארבעים יום לפני שנוצרת, הכריזו בשמיים על אותו הפלוני, ששייך לך. ואם חיפשת אותו, והיה לך לא קל, וסוף סוף- את די בטוחה שמצאת-
אז איך אפשר לוותר??
הכאב על האובדן, הצער על החלום שהתנפץ לרסיסים הם גדולים וכבדים ורק את יודעת עד כמה… אצל כל אחת הם באים לידי ביטוי ברמות שונות, באופנים שונים, ודרך ההתמודדות גם היא שונה.
ובכל זאת- אנסה להאיר מניסיוני כמה נקודות שיכולות לתת כוון לעבודה, ובעזרת ה' לצמיחה מחודשת...
חשוב להבין- הכאב הגדול הוא על אובדן משהו מיוחד שלא יחזור יותר. האושר היה כל כך קרוב, אפשר היה כבר לגעת בו, למשש אותו. והנה, נדמה שהוא נעלם…
את מרגישה שהאוצר הכי גדול של חייך נמצא בתוך בית אבל הבית נעול ואיבדת את המפתח.. את ממשיכה לדפוק על הדלת גם כשברור לך שהיא לא תפתח.. ואפשר להבין אותך!
מי שיכולה לעזור לך- היא ההבנה- שהאוצר לא נמצא בתוך הבית. הוא לא שייך לשום בחור ולא נמצא אצל שום שדכנית. הוא מחכה לך. קרוב יותר ממה שאת יכולה לדמיין. והדרך להגיע אליו- פתוחה בפנייך..
נסי לשבת ולחשוב עם עצמך (אולי אפילו לכתוב) מה אהבת בקשר הזה? אילו חלקים חדשים בתוכך באו לידי ביטוי? במה הקשר שינה את ההתנהלות שלך?
לאחר התבוננות מעמיקה יכול מאוד להיות שתגלי- שאהבת את הבחור הזה, רצית להתחתן איתו כי אהבת חלקים מסוימים בך, שבאו לידי ביטוי בקשר איתו.
יכול להיות שבדרך כלל את מאופקת, וסגורה, ובקשר הזה הצלחת להשתחרר ולצחוק בחופשיות. או שהרשית לעצמך להיות נשית ומובלת כי הוא היה כזה גבר.. למרות שבדרך כלל את המובילה והמנהלת. הקשר איתו – גרם לך לחוויה אחרת לחלוטין.
על זה את לא רוצה לוותר.
ומי אמר שאת צריכה??
המקומות האלו שהגעת אליהם, הכוחות שגילית ובנית בעצמך, באמת יקרים, ומיוחדים והם שלך!!
את הרצון להתמסר, את היכולת לשתף, את האפשרות להיפתח, את הנחת פשוט לשתוק או כל דבר אחר שחווית איתו- בעזרת ה' תחווי שוב. אולי בדרך קצת שונה- אולי עם אדם אחר- אבל עדיין עם אותה הרגשה נפלאה! (ואולי אפילו טובה יותר ממנה...)
צורת ההסתכלות הזו, נותנת המון חירות פנימית… היא מאפשרת לך להתפתח, לצמוח, לגדול, בלי להיות תלויה בהחלטה שלו. היא נותנת לך כוח- להיפגש עם בחורים אחרים ובמקום לבחון אותם, ולהשוות, להפנות את המבט אל עצמך ולנסות לגלות בתוכך את אותם צדדים אהובים...
ועוד דבר- טבעי ביותר, שאחרי פרידה כזו כואבת מעבר לאכזבה, ואולי הבדידות- תרגישי גם קצת (ואולי הרבה) אשמה.
מה עשיתי לא בסדר? איפה הייתה הטעות? אולי אני לא מספיק טובה, ראויה? יכול להיות שכל זה קרה- בגללי? הרי ברור- שאם הייתי- טובה יותר, חכמה יותר, מיוחדת יותר, או אולי יפה יותר- היינו כבר מזמן עומדים תחת החופה.
קשה להתמודד עם השאלות הללו ואולי הדרך הטובה ביותר היא בעזרת האמונה.
במי שבחר בי, ואוהב אותי. במי שסלל עבורי את הדרך הזו, עם כל המהמורות שבה, מתוך אמונה בי שאני מסוגלת, וראויה.
חשוב להשקיע תקופה מסוימת בלמלא את המצברים. להיות עם אנשים שאת אוהבת, לשים לב לחלקים בתוכך שאת אוהבת, לעשות דברים שאת טובה בהם, ולהתחבר לכל הטוב שיש בך. ואת יודעת שהוא קיים!
חשוב לשאול את השאלות הקשות אבל חשוב עוד יותר לשאול אותן ממקום חזק. ממקום כזה אפשר באמת להתקדם ולשפר, אם נשאל את השאלות הללו ממקום חלש, כל תשובה עלולה להחליש אותנו יותר.
ורק כשאת במקום חזק יותר, אפשר לנסות לחשוב: למה הקשר הזה נגמר? האם יש משהו בהתנהלות שלך בקשר שהיית רוצה לשנות? איך זה יכול היה אולי להיות אחרת?? יכול להיות שיש חלקים לא פתורים אצלך,
שלא נתנו לזה לקרות?
אולי תגלי שהקשר נגמר בגלל סיבה אמיתית- פער גדול מדי ביניכם (מנטאלי, דתי, או כל דבר אחר..) או סיבה שתלויה רק בבחור ולגמרי לא קשורה אלייך. יכול להיות שתגלי שהתעקשת על אחד שבכלל לא מתאים לך, ואת לא מצטערת שזה נגמר.
ויכול להיות גם שתגלי- שיש לך עוד על מה לעבוד.
לפעמים קשר טוב, יכול להיגמר כי יש חלקים אצלנו, שמעכבים אותנו מליצור זוגיות טובה. ופרידה כזו היא הזדמנות- לברר אותם.
אתן לך דוגמא- מהמשך הסיפור שהבאתי למעלה. (סיפור לגמרי אמיתי, בשינוי פרטים מזהים...)
לאחר כמה שנים של מפגשים עם בחורים שלא קרה בהם כלום- הגיעה אלי הבחורה המקסימה הזו לאימון רגשי. היא עשתה עבודה אמיתית עם עצמה, והבינה- שמה שקלקל לה את הקשר הייתה התחושה שלה שהיא לא שווה ולא ראויה לבחור טוב כזה.
לאבא של אותה בחורה יש מחלת נפש וההתמודדות איתה לא פשוטה. היא הרגישה שבגלל המחלה היא לעולם לא תהיה מושלמת ואם לא תהיה כזו- מדוע שבחור כזה טוב ירצה אותה?
כל ההתנהלות שלה בקשר שידרה- חוסר ביטחון, פחד, חולשה. והבחור, שקלט את המסר (ולא צריך מילים לשם כך....) הרגיש שהוא נפגש עם בחורה שלא בטוחה שהיא שווה משהו. וכמובן שהיה לו קשה להתחתן עם אחת כזו..
לקח לה זמן לחזק את עצמה מבפנים להבין שהאיכות שלה לא תלויה בשום דבר. שאין צורך להיות מושלמת- כדי להיות ראויה לאהבה. שטבעי ובסדר שיש לה התמודדות בתוך המשפחה- וההתמודדות הזו לא מורידה מערכה. להיפך- הכבוד והמסירות לאבא הופכים אותה למיוחדת עשרת מונים.
היא המשיכה להיפגש עם בחורים עם אותן תחושות חזקות וטובות לאט לאט נוצר לה קשר טוב עם בחור מקסים- ו...לפני שנה וחצי - הם החליטו להתחתן
