לטפל בבעיות בין בני זוג, צריך להיות קודם זוג.

קודם כל לא כתבת אם הוא בכלל יודע על הרצון הזה להתגרש ממך, אם לא, אם תיידעי אותו אולי הוא יתעורר על עצמו. 

דבר שני, מה עם דעת תורה..? 

יקרה שלי, אני בטוחה שאת בוגרת מספיק בשביל לקבל החלטות כאלה, ורק את יודעת מה עברת ומהם הכוחות שלך. אבל תחשבי שאם הוא שם לך טבעת על האצבע ולא רק זה, ה' גם נתן לכם ילדה משותפת, אין סימן חזק מזה שזה שלך. אבל שוב, רק את יודעת מה הכוחות שלך ומה את מסוגלת, אבל עדיין, אני חושבת שאת מוכרחה להכניס דעת תורה.. בד"כ זה עוזר. 

וחוצמיזה את רושמת שהמריבות אחרי הלידה התלהטו יותר, אבל לדעתי זה טבעי, כלומר, אתם זוג צעיר שפתאום הפכתם להורים.. אתם משתנים.. וזה בסדר.. 

מקווה שתסתדרו ותחיי חיים טובים ושמחים, כי מגיע לך! 

הכי חשוב, המון תפילות, רק ה' עוזר. 'גול על ה' דרכך, בטח עליו והוא יעשה'!

בשורות טובות יקרה, תהיי סבלנית וחזקה..

יש מצבים שעם כל הכבוד לערך הנישואין עדיף לקום וללכת

במצב של אלימות לא הייתי מציעה אפילו לנסות טיפול

התקופה של חצי שנה אחרי לידה היא לא תקופה לקבלת החלטות כאלה גורליות לחיים. חכי עוד קצת אולי דברים ישתנו שחלילה לא תצטערי אחר כך על החיפזון.(נכתב בלב דומע...)

לדעתי

לעשות תוכנית מסודרת עם זמנים:

X חודשים ללכת לטיפול אישי על מנת לתקן את מה שנפגע מהאלימות הנפשית

                  - זה חשוב שיהיה כוח נפשי להתגרש או לבנות מחדש

Y חודשים לתת לו לנסות משהוא חדש עם איום של גרושין 

            רק אצל משהוא מקצועי עם התמחות באלימות

ובתאריך W לבדוק פרמטרים שתחליטי מראש ולפעול

אסור להיות סלחנים יותר מידי לשום כיוון

מי שלא מכיר לא יודע מזה

זה עלול להסתיים בסרטן (לצערי מהכרות אישית)

ממליצה על הספר

הטרדה נפשית - מארי פראנס הרגויון

ואם יש ארגון שעוזר - אז להעזר

(שמעתי על ספר סיפורת "לילה ולא דומיה" - שכתבה מטפלת על הנושא )

וחוזרת ומדגישה חייבים להיות חזקים ומוכנים

אנשים כאלו יכולים לעשות את המוות - רק בשביל להמשיך להטריד

מההטרדה הם שואבים את הכוח שלהם

והם יעשו את זה גם בתהליך גרושין

וגם במשמורת...(לצערי גם כן מהכרות אישית)

שה' יברך אותך ויתן לך המון המון כח

המשפחה שלו לא תשתנה ,הוא לא ישתנה, אתם את התיקון עשיתם בלידת בתכם.

אני לא  מאמינה ורצה לגרושים, אבל אני מאמינה "במקום שעושים לך רע או את מרגישה רע ,תפסי רגלים עם אמונה בה' ונוסי כול עוד נפשך שם" אל תחכי, אל תסבלי ,אל תחשבי שהוא ישתנה או את תשתני, עזבי זה סבל מיותר. את צריכה לבנות את עצמך, ללמוד לקחים ולגדל את בתך, במנוחת הנפש.

ולא היא תתגדל ותראה את כול המריבות האילו. אתם תעשו לילדה הזאת עול לכל חייה ועוד הסבתות ימלאו לה את הראש בשנאה כלפי הוריה. עזבי את כול זה סגרי מעגל והקב"ה ישלח לך את הזווג הנכון והטוב בשבילך. מי שמציע לך ללכת לטיפול זוגי לא יודע מה שהוא אומר, כי ברובם גוזלים את כספי הזוג שרוצים שלום בית ובסוף מצעים לה שאין בררה תעשו את ההחלטה בעצמכם,----- גרושים ואין מנוס...אז למה כול הכאב ראש הזה. הסיפור שלך מראה חיי גהנום.

לא ממהרת בגרושים כי הרבה שלום בית עשיתי.שניים לשלום בית ולא זה בזבוז זמן .

שם בשבילך.

צריך שניים לתיקון זוגיות.

היא כתבה בפרוש ., הוא לא ילך ליעוץ. אז בעוד 20 שנה תכתוב ילדה מסכנה: "גדלתי בבית שבו שמעתי צעקות מריבות השפלות. ההורים שלי לא הסתדרו למה הם לא התגרשו ? למה הייתי צריכה לראות ולשמוע את כול זה?

עכשו אני כבר בזמן שידוכים אני מפחדת  וחרדה להתחתן איך אני יכולה להתגבר על  הסריטות שלא יפגעו בנשואים שלי?" וכולם יגידו לה , "לכי ליעוץ.לא חייב שזה יקרה לך" ועוד.....

.כמובן שהדרך הכי טובה זה השלום, אנחנו לא קתולים ואם ה' נתן לנו אפשרת להתגרש, אז זה הרבה פעמים חסד. רק היא תעשה בסופו של דבר את ההחלטה.

אל תהיי בטוחה שלחיות יחד עם אדם שאת לא רואה בו הקמת בית הדרך הטובה זה לאשאר...מה יגידו השכנים ,הכסף, כול החישובים זה נכון לעשות ויש דרך לטפל בהם וגם להפסיק לסבול...משני הצדדים. זה לא משנה מי ביקש את הגרושים, לכול ענין יש לגופו של ענין. היו מקרים, אם היו עושים החלטה נכונה לא מה יגידו כמה זה עולה....היו הרבה היום בין......

קראי ותבני, שרוב האנשים היום לא צרכים לחיות עם הגהנום 30 שנה, שאולי יקרה נס ובסוף מתגרשים . יש כלל: אתה יכול לשנות רק את עצמך אם אתה רוצה לעשות שנוי. למה אישה וילדים או בעל צרכים להיות 30 שנה יחד, בתוך חיים ככ לא טובים ובסוף להתגרש?. לך ב"ה זה עבד, כי שניכם רציתם לעשות שנוי בזוגיות שלכם וב"ה הצלחתם. לחיות כך זה כמו לחיות עם משהוא שמהמר ,שותה ועוד התמכריות לא טובות ומזיקות, כשהם רוצים לעשות שינוי זה לוקח שנים להתרפא ובן הזוג עם יד על הדופק שח"ו לא יפול שוב. 

תבני, לא כולם רוצים לחיות כך.לא לכולם יש את הכוח לזה. כן גם בעבודה גם אם יש בוס קשה תגדי למה לסבול? מטפלים בתחילה אבל עם זה כבר גורם לך לכעסים, דכאון ומרירות מי צריך את זה?

כן, בחיים עוברים דברים קשים וכולם צרכים תמיכה,אם אתה רוצה לעזור למצב אתה תעשה הכול ולא אתה פשוט הולך עם ראש בקיר והורס לכולם את החיים. !

לך יש נסיון חיובי עם ייעוץ שהציל אתכם. אבל לך יש בעל נורמטיבי ולשניכם יחד היה רצון משותף לבנות את הזוגיות שלכם

לא את ולא אני יודעות מה בדיוק המצב אצל הפותחת אבל ממה שהיא כותבת פה לא נשמע שזה דומה למצב שלך

אני בניגוד אליך כשאני רואה את מה שהיא כותבת "שכשהוא מתאפס על עצמו הוא נרגע לאיזה יומיים שלושה ודיי משנה את ההתנהגות שלו. " היא גם כתבה בהודעה אחרת שאחרי יומיים שלושה הוא חוזר למה שהוא היה, זה לא שינוי אמיתי. 

אז לך זה נראה מומנטום אדיר, לי זה יותר נשמע כמו אדם שלא יודע לקחת אחריות על החיים שלו, לא באמת מעונין להשתנות ולתקן, נבהל ליום יומיים וחוזר לסורו. גם במערכת יחסים מתעללת יש את הדפוס האלים הזה שמפייס וחוזר להיות שוב אלים וחוזר חלילה

מקווה שהפותחת תשכיל לקחת מכל שלל הדעות פה את מה שנכון לה ולמצבה. למרבה הצער יש גם מצבים שקשה עד בלתי אפשרי לתקן ועדיף לסיים את הסיפור כשעדיין צעירים ולא קברו את כל החיים בתוך האסון המתמשך הזה.

שימי לב שכשאת דוחפת את הפותחת בכח להמשיך את גם לוקחת על הגב שלך שאולי היא תמשיך לאמלל את החיים שלה ושל הבת שלה בגלל העצות שלך שאולי לא כל כל מתאימות למצבה.

ועוד הערה אם יורשה לי - זה לא נכון שהכי קל לקום וללכת וזה לא נכון שככה אתה לא מתמודד, לפעמים זה מאד קשה לקום וללכת ודורש החלטה אמיצה ובגרות גדולה להבין עד כמה נכון להישאר ולהילחם ומתי נכון לעצור את זה וללכת ולהתמודד עם ההשלכות של העזיבה וזו החלטה קשה שכוללת לקיחת אחריות רבה. אסור לזלזל בכך. לפעמים זה הדבר הנכון. 

לא תמיד הנכון הוא להישאר בכל מחיר. אם בזוגיות הרסנית ואם זה בעבודה הרסנית או בכל מני התמודדויות אחרות בחיים. ולעזוב זה לא הכי קל. ולא בריחה מאחריות או מהתמודדות. ממש לא.

אני דוחפת אותה ללכת למישהו אובייקטיבי שישמע את שני הצדדים. ומשם שתיקח את ההחלטה בעצמה. ולא שתיקח מפה עצות לפה ולפה כי אף אחד לא רואה את התמונה המלאה.

אף אחד פה לא שמע את הצד של הבעל. רק את הצד של האישה. (בהערת סוגריים אך מאד חשובה- היא אחרי לידה)

כתבתי - "אני לא אומרת שהיא צריכה בכל מחיר להישאר איתו. רק אומרת שיש מקום לפנות ליעוץ זוגי בימים בהם הוא מוכן ורגוע. "

אני לא אומרת שהיא צריכה להישאר במקום שרע לה. ממש לא. פשוט רוצה שהיא תדע לשקול את הכל בהיגיון ולא ישר ללכת. כי ללכת תמיד אפשר!!!! לכן זה קל יותר.

זה לא נכון שתמיד אפשר ללכת. זו אשליה שנובעת מהפחד להכריע

וגורמת לבנאדם לפעמים לדשדש ולדרוך במקום ולבזבז את החיים שלו על מצב שהוא לא פה ולא שם. והחיים לא דורכים במקום, אם המצב לא משתפר זה אומר שהוא מידרדר, גם החוסן הנפשי והיכולת להמתודד מדרדרים עם השנים ואם נוספים עוד ילדים במשך הזמן אז זה נהיה עוד יותר קשה..

לפעמים צריך להחליט שמחכים עם ההחלטה. ומאד יתכן שבמצב הנוכחי של הפותחת שהיא אחרי לידה יותר כדאי לה להחליט שהיא מחכה X זמן לפני שהיא מגיעה להחלטה לכאן או לכאן. 

אבל גם במצב שמחליטים לחכות זה מתוך בחירה לתת צ'אנס לתקופה מוגדרת ולהציב מטרות לאותה תקופה - לאיזו התקדמות פחות או יותר מצפים מאותה תקופה ואיך רוצים לגרום לזה לקרות. איזו עבודה מעונינים לעשות בשביל זה - טיפול, ליווי מקצועי.

ואחרי תקופה מוגדרת להעריך את המצב מחדש ולהחליט האם יש פוטנציאל להמשיך או שצריך לחתוך

ולא להמשיך לדשדש כל החיים באשליה כזאת ש - נו, טוב, תמיד נוכל לקום וללכת כי זה לבחור שלא להחליט, לא לבחור ולא לקחת אחריות

לפני שאני קמה ומפרקת הכל אני רוצה לדעת שניסיתי.

שאני לא אתעורר עוד 10 שנים ואתחרט על מעשה בעל השלכה כזו.

זה הכל.

אנחנו בעצם אומרות את אותו הדבר רק שאני מגדירה את זה כמשהו קל ואת לא. וזה לגיטימי. כי אנחנו שונות.

אם תשמרי על איפוק ולא תדברי סרה עליו בית המשפט יתן לך את הילדה ולו ביקורים ומזונות .לא להכעיס אדם כזה בכלל, כי להכעיס אותו ח"ו יהיה לא טוב ומסוכן. אם את יכולה לעזוב את הבית או שהוא יעזוב ע"י צו בית משפט בלי להכעיסו לא בדיבור ולא במעשה .החלטת להתגרש אל תשתכנעי עם הבטחות שלו, כי אילו הבטחות שוא הוא לא ישתנה.. אני כותבת בצער כי גם המזבח בוכה בגרושים.

לבי עליך, ה' יהיה איתך.

כל דבר שתעשי יכולות להיות לו השלכות בבית המשפט.

לפעמים כדאי ללכת לבית דין רבני ראשון ולפעמים לרגיל ראשון..

זה מורכב מאד.

אל תתפתי לחשוב שאת לא צריכה עורך דין, כי חבל ללמוד מהטעויות של עצמך על חשבון החיים שלך.

אומרת את זה אחרי שליוויתי קצת מקרוב חברה שעברה גירושין, לקח הרבה זמן והרבה תסבוכות. זה יותר מורכב ממה שאת חושבת.

למשל, יש השלכות לקביעה מי עזב את מי ולכן לא כדאי לך לברוח להורים בלי לברר מה ההשלכות של זה כי זה נקרא שאת עזבת אותו. רק דוגמא.

שיהיה לך בהצלחה!! הרבה אושר ושלוה בקרוב!

הוא עומד בהבטחה שלו? 

גם אם שוכח מדי פעם (בכל זאת בנאדם ולא מלאך) אבל אם את מזכירה לו הוא מתאפס על עצמו?

אם כן, אם יש לו נכונות ויש בו דברים טובים אז די ברור שכדאי לך מאד לתת צ'אנס

ובמיוחד לא להחליט החלטות הרות גורל כשאת אחרי לידה וזאת תקופה שהיא גם ככה רגישה מאד, מבולבלת, מוצפת בהורמונים

בהצלחה יקרה!

שלא מבינים רמזים.

ואם את רוצה משהו את צריכה פשוט להגיד.

אז כן, תגידי כשמשהו לא מוצא חן בעינייך. לאט לאט הוא ילמד.

בהצלחה רבה ♥

פשוט להגיד דוגרי והרבה סבל נחסך.

בעיה רצינית שככה זה כאב

אבל אם זאת האופציה האחרונה...? ככה זה נשמע לפחות.

לדעתי יש רק מה להרוויח.

רק תקבלי המלצות על מישהו טוב שלא תתאכזבי

היית נותנת לאדם זר ברחוב לחלק לילדים שלך חוברות שאת לא יודעת מה כתוב בהן?

רק כדאי לדייק אם הכוונה לכל תוכן שהוא לא למידה וניצול זמן ממש, או תכנים בעייתיים בפני עצמם, כי אלו שני דברים שונים.

כי אם יש לכם רימון ברמה המתאימה, לא אמורים להיות בעיה מבחינת התוכן.

אבל אם רוצים שהמחשב ישמש ללמידה ולא לפנאי, (אני לא יודעת איך עושים את זה בפועל, אבל אני יודעת שזה קיים) אפשר דרך רימון או דרך תוכנה אחרת לחסום אתרים ספציפיים, או הפוך לעשות רשימה של אתרים מותרים בלבד, ואז לחסום גישה ליוטיוב ולai.

פתרון פחות קיצוני הוא להיכנס להגדרות בתוך האתרים האלו, ולחסום אותם כמה שיותר. לשים את חשבון היוטיוב ליוטיוב קידס (מגן מפני תכנים בוטים במפורש, אבל מתיר שטויות ממיסות מוח, שכנראה גם כן כדאי לא לראות)

בצ'אט מצאתי בטעות שיש בתוך ההגדרות שלו אפשרות למנוע ממנו לדבר על תכנים בוטים (ולא ברור לי למה זה לא מופעל כבררת מחדל).

והכי פשוט זה זה להגביר את החסימה ברימון או פלטפורמה חוסמת אחרת.

לגבי מה שחברים שולחים- אולי תמימה, אבל חברים לא ישלחו דברים גסים ממש, לפחות לא בפלטפורמה כזו שמיועדת ללימודים ובפיקוח המורה? עוד אין לי ילדים, אבל אני קצת מזדעזעת מהרעיון של לתת לילדים להמשיך להיות חברים של ילדים שחשודים ברצינות בדבר כזה, אם יש רצון, הם ימצאו דרך אחרת להראות את זה ועצם החברות נשמעת לי בעייתית.

שאני לא מעוניינת שיחשפו לזה.

איך ישמעו שירים? לא התחברו לספוטיפיי לצערי.. אבל אולי אם אגיד שאין ברירה.

רימון ברמה בינונית לא חוסם את מה שאני רוצה שיחסום..

רימון ברמה הגבוהה יותר מצריך ממני לפתוח להם את מה שהם צריכים כל רגע.

בטימס אין לי ממש שליטה על מה קורה בקבוצות, וכבר לא מתאים להם שאני עוקבת אחרי השיחות שלהם, שזה סה"כ מובן

אפשר להוריד את השירים למחשב, ואז לחסום את היוטיוב.

כרצונך

ואם החברים שולחים קישורים לסרטונים שהזכרת- ברמת סינון גבוהה כנראה שגם זה ייחסם.

אין כ"כ פתרון, מה שכתבת נכון. זה או קצת מדי או יותר מדי. אולי ב"חזקים ברשת", ובארגון "לוקחים אחריות", יש להם פתרונות..

שאפשר לחפש שם תוספים עם דירוג גבוה וכמות הורדות של עשרות אלפים (כדי שיהיה לזה אמינות, ואמינות ביצועית).

יש כל מיני תוספים שמסננים שורטס ורילסים ביוטיוב ורשתות חברתיות, תכנים למבוגרים או הימורים וכדומה, חוסמי פרסומות למיניהם. זה קצת התעסקות (אבל לא נוראית), אבל אולי חבר/ה טוב/ה יוכלו לעזור. או לחילופין, הדרכה טכנית את יכולה לבקש ממצב ai בחיפוש גוגל.

וכמו שגם אמרו, אם מדובר על אתרים יותר ספציפיים אז אפשר לחסום ברשימה אישית באזור האישי של רימון, או להעלות רמת סינון לאתרים המסויימים.

אגב, לגוגל יש אפשרות של בקרת הורים (לא ניסיתי אך ראיתי שקיים), ואז את יכולה לחבר את החשבונות של הילדים אלייך ולהגדיר כל מיני דברים. זה גם דבר ששווה לבדוק עליו, ואולי הוא יפתור חלק מהבעיה.

לגבי ai, אין ממש דרך היום לשלוט בזה. לכן נטפרי, למשל, חוסמים את זה גלובלית.

(הזדמנות טובה להכיר לך תודה שבזכותך נכנסו להכיר את עמיחי ונינו הי"ד וישבתי והראתי גם לילדים, מה שמראה לי כמה רחוק אפשר להגיע עם חינוך ילדים ולאן אני שואפת)

לא הכרתי אותו לפני כן, אבל הנשמה המיוחדת הזו באמת מרימה את העיניים שלנו אל האינסוף.

אני גרוע בתור (אבא|בן זוג|מתפקד)

מי אתה בכלל? אתה מסתכל על עצמך מנקודת המוצא של עצמך או מנקודת המוצא של אנשים אחרים סביבך?

זוכר ויודע מה היו היכולות שלי

ומי הפעיל אצלך את כל המנגנון הזה של "דחוי" ו "חבוט" ו"כושל"? זה לא תמיד היה שם.

את המילה דחוי.

לא מרגיש גם כזה

והכי חשוב

בהצלחה !

זה עדין כואב גם כשאתה רושם את זה

אני לא חופר פה יותר כי לא הוגן לעשות לך את זה, אבל יש דרך להתמודד עם המצב הקיים

ורגשות תמיד מותר להרגיש. לא לשפוט אותם. זה לא "אני חבוט" אלא "אני אדם רגיל ויש בי עכשיו מחשבה ורגש שאני חבוט".

גם לי היו תקופות חשוכות כאלו.

תנסה להיזכר בעצמי המיוחד שלך. מה אתה מביא לעולם?

ועוד משהו- יש מישהו שיודע על מצבך?

כן יודעים.

אנשי מקצוע.

מנסה להיזכר מה הבאתי לעולם

לאחר המילואים הבלתי נגמרים ולא הצלחתי לחזור לעצמי, לזוגיות ולהורות. הבור חשוך מאוד אבל יש תקווה.

לצד הטיפול אישי ומשפחתי, לי אישית מאוד עזרו הטיפולים גופניים-רגשיים כגון Rebirthing ויוגה-תרפיה.

זה מעולה שאתה בטיפול, אל תשכח שיש תקווה וצמיחה בסוף

שולחת חיזוק גדול ותפילה שתראה ישועה שלמה במהרה ממש בכל התחומים, בחסד וברחמים ובטוב גלוי ב"ה 🙏

וטוב שכתבת שיש לך ליווי ועיטוף מאנשי מקצוע, זה מאוד חשוב שתרגיש שיש לך את המענה ואתה לא לבד, ומקבל כוח והכוונה וליווי ועיטוף וכלים.

שיהיה רק טוב ב"ה

ושיכנס עוד ועוד אור לחיים ותוכל להביט אחורה ולראות איך גם מהתקופה הקשה והחבוטה הזו אספת עוד לימוד ועוד צידה לדרך שעוד תעזור גם לך וגם לסובבים אותך 🙏

ובינתיים להתחזק גם בכל מה שנותן לך כוח אמיתי, ובחוזקות ובעוצמות ובטוב שיש לך ובך, ובטוב שכן נוכח כרגע בחיים, ולראות מה עוד יכול לחזק שם.

מעריך את המילים

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

איך הילדים שלך מסופרים?

היום לא שואלים.

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!