לטפל בבעיות בין בני זוג, צריך להיות קודם זוג.

קודם כל לא כתבת אם הוא בכלל יודע על הרצון הזה להתגרש ממך, אם לא, אם תיידעי אותו אולי הוא יתעורר על עצמו. 

דבר שני, מה עם דעת תורה..? 

יקרה שלי, אני בטוחה שאת בוגרת מספיק בשביל לקבל החלטות כאלה, ורק את יודעת מה עברת ומהם הכוחות שלך. אבל תחשבי שאם הוא שם לך טבעת על האצבע ולא רק זה, ה' גם נתן לכם ילדה משותפת, אין סימן חזק מזה שזה שלך. אבל שוב, רק את יודעת מה הכוחות שלך ומה את מסוגלת, אבל עדיין, אני חושבת שאת מוכרחה להכניס דעת תורה.. בד"כ זה עוזר. 

וחוצמיזה את רושמת שהמריבות אחרי הלידה התלהטו יותר, אבל לדעתי זה טבעי, כלומר, אתם זוג צעיר שפתאום הפכתם להורים.. אתם משתנים.. וזה בסדר.. 

מקווה שתסתדרו ותחיי חיים טובים ושמחים, כי מגיע לך! 

הכי חשוב, המון תפילות, רק ה' עוזר. 'גול על ה' דרכך, בטח עליו והוא יעשה'!

בשורות טובות יקרה, תהיי סבלנית וחזקה..

יש מצבים שעם כל הכבוד לערך הנישואין עדיף לקום וללכת

במצב של אלימות לא הייתי מציעה אפילו לנסות טיפול

התקופה של חצי שנה אחרי לידה היא לא תקופה לקבלת החלטות כאלה גורליות לחיים. חכי עוד קצת אולי דברים ישתנו שחלילה לא תצטערי אחר כך על החיפזון.(נכתב בלב דומע...)

לדעתי

לעשות תוכנית מסודרת עם זמנים:

X חודשים ללכת לטיפול אישי על מנת לתקן את מה שנפגע מהאלימות הנפשית

                  - זה חשוב שיהיה כוח נפשי להתגרש או לבנות מחדש

Y חודשים לתת לו לנסות משהוא חדש עם איום של גרושין 

            רק אצל משהוא מקצועי עם התמחות באלימות

ובתאריך W לבדוק פרמטרים שתחליטי מראש ולפעול

אסור להיות סלחנים יותר מידי לשום כיוון

מי שלא מכיר לא יודע מזה

זה עלול להסתיים בסרטן (לצערי מהכרות אישית)

ממליצה על הספר

הטרדה נפשית - מארי פראנס הרגויון

ואם יש ארגון שעוזר - אז להעזר

(שמעתי על ספר סיפורת "לילה ולא דומיה" - שכתבה מטפלת על הנושא )

וחוזרת ומדגישה חייבים להיות חזקים ומוכנים

אנשים כאלו יכולים לעשות את המוות - רק בשביל להמשיך להטריד

מההטרדה הם שואבים את הכוח שלהם

והם יעשו את זה גם בתהליך גרושין

וגם במשמורת...(לצערי גם כן מהכרות אישית)

שה' יברך אותך ויתן לך המון המון כח

המשפחה שלו לא תשתנה ,הוא לא ישתנה, אתם את התיקון עשיתם בלידת בתכם.

אני לא  מאמינה ורצה לגרושים, אבל אני מאמינה "במקום שעושים לך רע או את מרגישה רע ,תפסי רגלים עם אמונה בה' ונוסי כול עוד נפשך שם" אל תחכי, אל תסבלי ,אל תחשבי שהוא ישתנה או את תשתני, עזבי זה סבל מיותר. את צריכה לבנות את עצמך, ללמוד לקחים ולגדל את בתך, במנוחת הנפש.

ולא היא תתגדל ותראה את כול המריבות האילו. אתם תעשו לילדה הזאת עול לכל חייה ועוד הסבתות ימלאו לה את הראש בשנאה כלפי הוריה. עזבי את כול זה סגרי מעגל והקב"ה ישלח לך את הזווג הנכון והטוב בשבילך. מי שמציע לך ללכת לטיפול זוגי לא יודע מה שהוא אומר, כי ברובם גוזלים את כספי הזוג שרוצים שלום בית ובסוף מצעים לה שאין בררה תעשו את ההחלטה בעצמכם,----- גרושים ואין מנוס...אז למה כול הכאב ראש הזה. הסיפור שלך מראה חיי גהנום.

לא ממהרת בגרושים כי הרבה שלום בית עשיתי.שניים לשלום בית ולא זה בזבוז זמן .

שם בשבילך.

צריך שניים לתיקון זוגיות.

היא כתבה בפרוש ., הוא לא ילך ליעוץ. אז בעוד 20 שנה תכתוב ילדה מסכנה: "גדלתי בבית שבו שמעתי צעקות מריבות השפלות. ההורים שלי לא הסתדרו למה הם לא התגרשו ? למה הייתי צריכה לראות ולשמוע את כול זה?

עכשו אני כבר בזמן שידוכים אני מפחדת  וחרדה להתחתן איך אני יכולה להתגבר על  הסריטות שלא יפגעו בנשואים שלי?" וכולם יגידו לה , "לכי ליעוץ.לא חייב שזה יקרה לך" ועוד.....

.כמובן שהדרך הכי טובה זה השלום, אנחנו לא קתולים ואם ה' נתן לנו אפשרת להתגרש, אז זה הרבה פעמים חסד. רק היא תעשה בסופו של דבר את ההחלטה.

אל תהיי בטוחה שלחיות יחד עם אדם שאת לא רואה בו הקמת בית הדרך הטובה זה לאשאר...מה יגידו השכנים ,הכסף, כול החישובים זה נכון לעשות ויש דרך לטפל בהם וגם להפסיק לסבול...משני הצדדים. זה לא משנה מי ביקש את הגרושים, לכול ענין יש לגופו של ענין. היו מקרים, אם היו עושים החלטה נכונה לא מה יגידו כמה זה עולה....היו הרבה היום בין......

קראי ותבני, שרוב האנשים היום לא צרכים לחיות עם הגהנום 30 שנה, שאולי יקרה נס ובסוף מתגרשים . יש כלל: אתה יכול לשנות רק את עצמך אם אתה רוצה לעשות שנוי. למה אישה וילדים או בעל צרכים להיות 30 שנה יחד, בתוך חיים ככ לא טובים ובסוף להתגרש?. לך ב"ה זה עבד, כי שניכם רציתם לעשות שנוי בזוגיות שלכם וב"ה הצלחתם. לחיות כך זה כמו לחיות עם משהוא שמהמר ,שותה ועוד התמכריות לא טובות ומזיקות, כשהם רוצים לעשות שינוי זה לוקח שנים להתרפא ובן הזוג עם יד על הדופק שח"ו לא יפול שוב. 

תבני, לא כולם רוצים לחיות כך.לא לכולם יש את הכוח לזה. כן גם בעבודה גם אם יש בוס קשה תגדי למה לסבול? מטפלים בתחילה אבל עם זה כבר גורם לך לכעסים, דכאון ומרירות מי צריך את זה?

כן, בחיים עוברים דברים קשים וכולם צרכים תמיכה,אם אתה רוצה לעזור למצב אתה תעשה הכול ולא אתה פשוט הולך עם ראש בקיר והורס לכולם את החיים. !

לך יש נסיון חיובי עם ייעוץ שהציל אתכם. אבל לך יש בעל נורמטיבי ולשניכם יחד היה רצון משותף לבנות את הזוגיות שלכם

לא את ולא אני יודעות מה בדיוק המצב אצל הפותחת אבל ממה שהיא כותבת פה לא נשמע שזה דומה למצב שלך

אני בניגוד אליך כשאני רואה את מה שהיא כותבת "שכשהוא מתאפס על עצמו הוא נרגע לאיזה יומיים שלושה ודיי משנה את ההתנהגות שלו. " היא גם כתבה בהודעה אחרת שאחרי יומיים שלושה הוא חוזר למה שהוא היה, זה לא שינוי אמיתי. 

אז לך זה נראה מומנטום אדיר, לי זה יותר נשמע כמו אדם שלא יודע לקחת אחריות על החיים שלו, לא באמת מעונין להשתנות ולתקן, נבהל ליום יומיים וחוזר לסורו. גם במערכת יחסים מתעללת יש את הדפוס האלים הזה שמפייס וחוזר להיות שוב אלים וחוזר חלילה

מקווה שהפותחת תשכיל לקחת מכל שלל הדעות פה את מה שנכון לה ולמצבה. למרבה הצער יש גם מצבים שקשה עד בלתי אפשרי לתקן ועדיף לסיים את הסיפור כשעדיין צעירים ולא קברו את כל החיים בתוך האסון המתמשך הזה.

שימי לב שכשאת דוחפת את הפותחת בכח להמשיך את גם לוקחת על הגב שלך שאולי היא תמשיך לאמלל את החיים שלה ושל הבת שלה בגלל העצות שלך שאולי לא כל כל מתאימות למצבה.

ועוד הערה אם יורשה לי - זה לא נכון שהכי קל לקום וללכת וזה לא נכון שככה אתה לא מתמודד, לפעמים זה מאד קשה לקום וללכת ודורש החלטה אמיצה ובגרות גדולה להבין עד כמה נכון להישאר ולהילחם ומתי נכון לעצור את זה וללכת ולהתמודד עם ההשלכות של העזיבה וזו החלטה קשה שכוללת לקיחת אחריות רבה. אסור לזלזל בכך. לפעמים זה הדבר הנכון. 

לא תמיד הנכון הוא להישאר בכל מחיר. אם בזוגיות הרסנית ואם זה בעבודה הרסנית או בכל מני התמודדויות אחרות בחיים. ולעזוב זה לא הכי קל. ולא בריחה מאחריות או מהתמודדות. ממש לא.

אני דוחפת אותה ללכת למישהו אובייקטיבי שישמע את שני הצדדים. ומשם שתיקח את ההחלטה בעצמה. ולא שתיקח מפה עצות לפה ולפה כי אף אחד לא רואה את התמונה המלאה.

אף אחד פה לא שמע את הצד של הבעל. רק את הצד של האישה. (בהערת סוגריים אך מאד חשובה- היא אחרי לידה)

כתבתי - "אני לא אומרת שהיא צריכה בכל מחיר להישאר איתו. רק אומרת שיש מקום לפנות ליעוץ זוגי בימים בהם הוא מוכן ורגוע. "

אני לא אומרת שהיא צריכה להישאר במקום שרע לה. ממש לא. פשוט רוצה שהיא תדע לשקול את הכל בהיגיון ולא ישר ללכת. כי ללכת תמיד אפשר!!!! לכן זה קל יותר.

זה לא נכון שתמיד אפשר ללכת. זו אשליה שנובעת מהפחד להכריע

וגורמת לבנאדם לפעמים לדשדש ולדרוך במקום ולבזבז את החיים שלו על מצב שהוא לא פה ולא שם. והחיים לא דורכים במקום, אם המצב לא משתפר זה אומר שהוא מידרדר, גם החוסן הנפשי והיכולת להמתודד מדרדרים עם השנים ואם נוספים עוד ילדים במשך הזמן אז זה נהיה עוד יותר קשה..

לפעמים צריך להחליט שמחכים עם ההחלטה. ומאד יתכן שבמצב הנוכחי של הפותחת שהיא אחרי לידה יותר כדאי לה להחליט שהיא מחכה X זמן לפני שהיא מגיעה להחלטה לכאן או לכאן. 

אבל גם במצב שמחליטים לחכות זה מתוך בחירה לתת צ'אנס לתקופה מוגדרת ולהציב מטרות לאותה תקופה - לאיזו התקדמות פחות או יותר מצפים מאותה תקופה ואיך רוצים לגרום לזה לקרות. איזו עבודה מעונינים לעשות בשביל זה - טיפול, ליווי מקצועי.

ואחרי תקופה מוגדרת להעריך את המצב מחדש ולהחליט האם יש פוטנציאל להמשיך או שצריך לחתוך

ולא להמשיך לדשדש כל החיים באשליה כזאת ש - נו, טוב, תמיד נוכל לקום וללכת כי זה לבחור שלא להחליט, לא לבחור ולא לקחת אחריות

לפני שאני קמה ומפרקת הכל אני רוצה לדעת שניסיתי.

שאני לא אתעורר עוד 10 שנים ואתחרט על מעשה בעל השלכה כזו.

זה הכל.

אנחנו בעצם אומרות את אותו הדבר רק שאני מגדירה את זה כמשהו קל ואת לא. וזה לגיטימי. כי אנחנו שונות.

אם תשמרי על איפוק ולא תדברי סרה עליו בית המשפט יתן לך את הילדה ולו ביקורים ומזונות .לא להכעיס אדם כזה בכלל, כי להכעיס אותו ח"ו יהיה לא טוב ומסוכן. אם את יכולה לעזוב את הבית או שהוא יעזוב ע"י צו בית משפט בלי להכעיסו לא בדיבור ולא במעשה .החלטת להתגרש אל תשתכנעי עם הבטחות שלו, כי אילו הבטחות שוא הוא לא ישתנה.. אני כותבת בצער כי גם המזבח בוכה בגרושים.

לבי עליך, ה' יהיה איתך.

כל דבר שתעשי יכולות להיות לו השלכות בבית המשפט.

לפעמים כדאי ללכת לבית דין רבני ראשון ולפעמים לרגיל ראשון..

זה מורכב מאד.

אל תתפתי לחשוב שאת לא צריכה עורך דין, כי חבל ללמוד מהטעויות של עצמך על חשבון החיים שלך.

אומרת את זה אחרי שליוויתי קצת מקרוב חברה שעברה גירושין, לקח הרבה זמן והרבה תסבוכות. זה יותר מורכב ממה שאת חושבת.

למשל, יש השלכות לקביעה מי עזב את מי ולכן לא כדאי לך לברוח להורים בלי לברר מה ההשלכות של זה כי זה נקרא שאת עזבת אותו. רק דוגמא.

שיהיה לך בהצלחה!! הרבה אושר ושלוה בקרוב!

הוא עומד בהבטחה שלו? 

גם אם שוכח מדי פעם (בכל זאת בנאדם ולא מלאך) אבל אם את מזכירה לו הוא מתאפס על עצמו?

אם כן, אם יש לו נכונות ויש בו דברים טובים אז די ברור שכדאי לך מאד לתת צ'אנס

ובמיוחד לא להחליט החלטות הרות גורל כשאת אחרי לידה וזאת תקופה שהיא גם ככה רגישה מאד, מבולבלת, מוצפת בהורמונים

בהצלחה יקרה!

שלא מבינים רמזים.

ואם את רוצה משהו את צריכה פשוט להגיד.

אז כן, תגידי כשמשהו לא מוצא חן בעינייך. לאט לאט הוא ילמד.

בהצלחה רבה ♥

פשוט להגיד דוגרי והרבה סבל נחסך.

אבל אני חושבת שאם הוא כרגע מעוניין להשתנות. אז זה יעזור לו ולך.

כמו כן אפשר כמובן להוריד מינון הערות...

בהצלחה יקרה חיבוק גדול.

כל הכבוד על ההחלטה!!

אבל אם זאת האופציה האחרונה...? ככה זה נשמע לפחות.

לדעתי יש רק מה להרוויח.

רק תקבלי המלצות על מישהו טוב שלא תתאכזבי

מציע לפנות לארגונים שמתמחים בזה כמו פעמונים/מקימי ולהעזר בהם גם להתארגנות לטווח הקצר - בעיקר בדיקה יסודית של האפשרות לצמצום הוצאות ובעיקר לטווח הארוך - הגדלת הכנסות והתנהלות כללית נכונה.

חוץ מזה ובמקביל - להתפלל מכל הלב.

מקווה שתעבור את זה

חסרים נתונים ראשוניים על מנת שנוכל להתחיל חשיבה

מס' נפשות

מקורות פרנסה סכום ויציבות

האם קיימים פערים לא שגרתיים

וכד

מטרת הפורום היא התייעצות אנונימית בלתי מקצועית

לא מקובל באישי בפרט משתמש לא מוכר ומילא אף אחד לא מכיר אותך

אני רוצה לציין למען הזהירות שהיום בצהריים קיבלתי ממשתמש זה (חוזר) פניה בשיחות אישיות.

אומנם תמימה ופשוטה בסה"כ בקשה לשוחח, אבל מכיוון שאנחנו לא מכירים, לא הכרנו ובכלל אינני משוחחת עם גברים, חסמתי את המשתמש.

למה משתמש (חדש?) פונה בשיחות אישיות לאישה?

לא ראיתי סיבה.

אני גם מציינת שבפרטים האישיים מצויין שהוא פרוד.

מבחינתי זו אזהרה לציבור, כיוןן שאנו מצויים להתרחק מן הכיעור וכל הדומה לו.

אין ברוך כלכלי שלא ניתן להתגבר עליו אם אתם נורמטיביים.

פנה לפעמונים ותבקש מהם עזרה. זה יצריך שיתוף פעולה מלא שלך ושל אישתך.

חבל לחיות ככה חבר. תרים טלפון לארגונים כמו פעמונים הם יודעים לעזור בהתנהלויות כלכליות כאלה.

מה שכן, השאלה אם אשתך מגויסת לנושא, או שהיא רק מצפה ממך.

ברגע ש 2 בני הזוג מתגייסים להוציא את העגלה כמו בכל קושי המתמודדים אתו בבית, שרצוי ש 2 בני הזוג יתגייסו לפתרון, זה הרבה יותר קל בעז"ה.

קשה היום לפרנס בית ממשכורת אחת.

לא ריאלי בדרך כלל לבוא בטענות לגבר, ש"יביא כסף" לבדו.

באשכול סמוך אמרו (בצדק) לגבר שהתלונן שאשתו לא מבשלת מספיק, שיפשיל שרוולים וילמד לבשל בעצמו.

חושב שהרעיון הזה נכון גם במקרים כמו שלכם.

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

אולי עובר עליו משו...מצוברח ממשו...

ניסית לדבר איתו על זה?

התעלמות זו אלימות לכל דבר.

טיפול זוגי אולי יעזור. 

זו התנהגות חריגה ואכזרית כלפייך. לפעמים אין כוחות ואז קצת יורד החשק לדבר, אבל אם זה דפוס אי אפשר לתרץ כנפילה. את אשתו, הוא חייב להתאמץ עלייך. הוא מרגיל אותך בהענשה על התנהגויות שלא כפי רוחו, והעונש הוא נטישה.

אם זה באמת כמו שתיארת זה מאוד מאוד לא תקין. טיפול זוגי דחוף, אין משפיל מההתנהגות הזו.

ממליץ לא לתקוף חזרה אלא לפעול חכם. מן הסתם הוא גם בחור טוב ולכן אתם ביחד. אבל זו התנהגות אולטרה בעייתית, תיזהרי מאוד לא להיות מכילה כלפי דבר כזה

הייתי שולח אותו לתחקור של כמה דברים לנסות להבין איך הנפש שלו פועלת ולמה הוא מתגונן ככה. אבל הוא לא.

איך את מרגישה? מה עובר לך בגוף כשהוא עושה לך את זה ?

חלק מהחברה' כאן לקחו את זה קיצוני קצת, לטעמי. זו לא בהכרח אלימות, זה לא דורש טיפול דחוף, זה גם ממש אבל ממש לא מה שנקרא "טיפול שתיקה".

בסך הכל, מדובר לכאורה באדם טוב שעובר עליו משהו והוא מגיב לזה בצורה מסוימת. חבל באמת שהוא ככה מתנהג, וגם חבל שעובר עליו משהו, אבל זה קורה במשפחות הכי טובות. בשביל להבין כמה זה לא מבהיל, תדמיינו שהשטלה הזו הייתה נשאלת על ידי גבר, ביחס לאשתו. ברור שהתשובות היו שונות לגמרי, וזה משום שלנשים יש יותר לגיטימציה להביע רגשות, להעיר, לעמוד על דעתן וגם להתנהג בצורה כזו. אצלן זה נורמלי שיש תנודות במצב הרוח. מותר להבין שיש גם גברים כאלה. אף אחד לא מת מזה, וכנראה גם אף אחת לא תמות מזה.

לדעתי, תחכי קצת שזה יפשיר ותדברו, ותנסי בכנות להבין מה שורש העניין. דווקא ככל שתאפשרי לו לדבר בפתיחות, יש יותר סיכוי שהוא ילמד לדבר ולהעיר אם גרמת לו עוגמת נפש (אכתוב כאן משהו שיפחיד חלק מהחברות/ים, אבל יש מציאות כזו! יש שיח אלים מאוד כיום כלפי גברים, שגורם להרבה גברים עדינים לחוש שאסור להם להעיר ולדבר על מה שמפריע להם, ואז זה יוצא בצורות כאלה. אז אם באמת רוצים לפתור את הבעיה, צריך לגרום לו כן להעיר ולדבר ואולי זה יעזור).

כמובן שיש עוד הרבה אפשרויות. יכול להיות שזה מזג האוויר (פתאום נזכרתי בשיר היפה "מת אב ומת אלול" של ר' שמואל הנגיד, שמתאר את החוויה הזו בצורה מליצית ויפה), יכול להיות שזו איזו חוויה נפשית או אישית וגם יכול להיות שמישהי מדליקה אותו בחוץ ואז כשהוא חוזר אלייך הוא נכבה (לא תמיד זה סוף העולם, אבל אדרבה, ככל שתנהגו בחכמה ותפתרו את העניין בקלות, הוא יישאר אצלך ויבין כמה זה טוב).

בזכות אחד מחברי הפורום שהאיר את תשומת ליבי, אני רואה שלא מדובר באירוע חד פעמי שקרה לאחרונה, אלא באירוע שקורה מפעם לפעם.

אם זה אכן כך, זה שונה מהיחס המאוד סלחני שהצגתי. אם זה קורה רק בתקופה האחרונה, תנסי באמת להבין, אולי עכשיו ממש יש לו תקופה קשה (נניח, ואתן דוגמה מאירוע שהיה אצל קרובי משפחה שלי: זוג שגם ככה קצת דבוקים להורי האישה וכולם שם "לא מתים" על בעלה, מחליטים לעבור לגור אצלהם לתקופה ממשוכת, והגבר גם ככה מרגיש לא בנוח ועוד זוכה מדי פעם להערות קטנטנות מכיוונים שונים - את יכולה חהבין שזה מצב לא טוב מבחינתו, ובנוסף הוא מקבל עוד משקולת של 2 ק"ג כל יום-יומיים).

אבל כן, חד משמעית שזה לא מצב בריא וזה לא אמור לחזור על עצמו כל פעם שכועסים.

ממש ממש לא תקין

להישאר ככה זה לא יכול להיות

נשמע שכדאי לשוחח על המצב הזה בזמן נינוח ביניכם.

לשתף כמה זה פוגע בך, וכמה זה מכאיב לך, ולבקש שגם אם הוא פגוע ונסער יתנהל אחרת.

מוסיפה שיש אנשים ש"מענישים" בהתנהגות כזאת, ויש אנשים שהתגובה שלהם כשהם נסערים או כאובים היא התנתקות והסתגרות עד שהם נרגעים וחוזרים.

אם זה נעשה באופן מעניש, כדאי לפנות לעזרה חיצונית. אם זה חלק מדפוס התנהלות מסתגר בזמן קושי, אפשר להתחיל גם בשיח ביניכם.

כך או אחרת חשוב לשוחח על התחושות שלך מול זה. אפשר ורצוי, בכללית לדבר על התגובות והאוטומטים שלכם בזמני פגיעות. הרבה פעמים אצל זוגות אלה תגובות שמפעילות זו את זו.

לדוגמא צד שפגוע וצועק, ומלחיץ את הצד השני שרגיש להרמת קול, שמסתגר ומתרחק בגלל זה ואז הצד הראשון מרגיש נטוש, ויותר נפגע וכועס, וחוזר חלילה.

הרבה פעמים אופן התגובות הללו לפגיעות מוסיפות פגיעה נוספת, גם אם הצד השני צועק כי הוא פגוע, והצד המתרחק מתרחק כי הוא נסער, ושניהם לא מתכוונים לפגוע אחד בשני, אבל תכלס זה מה שקורה.

מודעות לאוטומטים האלה יכולה לסייע לשניכם (ולכל זוג) להתנהל יותר נכון בעיתות משבר.

איש שילמד שהוא כרגע פגוע וזקוק להסתגר שיגיד לפני כן, קשה לי לדבר עכשיו ואני צריך זמן לעצמי לעבד מה שהיה. הצד שהדחף שלו הוא להוציא את מה שמכעיס אותו, שילמד להגיד אני ממש ממש נפגעתי ממך ואני רוצה שנדבר על זה, מתי תהיי פנויה לשמוע אותי? וכן הלאה.

מטבע הפורמט, בני זוג עשויים לדרוך זה על הפצעים אחד של השני. זה לא באג אלא פיצ'ר, שבעבודה נכונה מאפשר לכל אחד להכיר לעומק את הפצעים והדפוסים שלו ושל בן הזוג, ולהתרפא בהתנהלות נכונה.

נשמע פה מהתגובות שאת במצב מזעזע והלך לך על הנישואים.

לא מקלילה, ובאמת זה קשה ברמות. זה השפלה נוראית וכאב מאד גדול לאישה.

רק אומרת שאני גם הייתי חווה את זה מבעלי, וב"ה אנחנו אחרי זה. אין דבר כזה היום.

הינו בטיפול טוב ב"ה. ובאמת שבאנו שתינו כדי לטפל ולא לשמוע ולהמשיך הלאה.

אבל לגמרי לגמרי אנחנו אחרי והסיכוי היום שיקרה דבר כזה הוא אפסי.

הוא פשוט הבין בעלי עד כמה זה לא רלוונטי ולא יכול להיות חלק מהחיים שלנו, ולמד להתמודד.

אש רק מעודדת אותך שאפשר לצאת מיזה. טיפול כמובן יועיל פי מאה מכל שיחה שלכם. אם יש לך סיכוי לשכנע אותו אז הכי טוב.

אם את רוצה המלצה למי שאנחנו הלכנו אפשרי באישי.

ולא אומרת לך טיפול עכשיו 40 שנה. הינו בטיפול ממוקד, כמה חודשים ואנחנו מעל זה.

בעז"ה שיהיה כה גם לכם.

חיבוק על הבדידות... לא קל בכלל.

למקרה שהדברים שאני כתבתי לא היו ברורים.

אני מסכימה מאוד עם הכתוב פה.

אני לפחות, המסר שהתכוונתי להעביר הוא שככה זה לא יכול להימשך וחייב עזרה חיצונית.

ממש לא התכוונתי שיש מקום להפסקת הנישואים.

ובכללי אני בעד הפסקה במקרים קיצוניים בלבד. 

מבינה לגמרי גם את הבהלה.

באמת זה ממש לא נעים.

אבל ב"ה אפשר לצאת מיזה. מטפלים ויוצאים והחיים אחרי הם כל כך אחרים.

החיים בצל החשש של 'אולי עכשיו משהו לא יתאים לו ויגזר עלי שקט של יומיים' זה זוועה.

אחרי שעובר החשש נפתחים עולמות. בעז"ה.

אני חושבת שלמרות שאמרת את זה בנחת, התפיסה שלך את הגברים עצובה.

אני לא חושבת שהם פוזלים לדשא של השכן. אני חושבת שהם יותר מתרשמים בקלות ממראה עיניים, אבל לפזול לדשא של השכן זה עניין של הלב ולא של מבט.

לא רואה לאן שיחה כזאת מקדמת. מילא אם היה תיאורטי, אבל הבאת דוגמא שבפועל משפילה את בעלך, וזה גם קצת מכה מתחת לחגורה, בשיחה אגבית להגיד לו שהוא התרגש מהמלצרית...זה משפיל.

את מתארת הרבה נחת וזרימה בתחילת השיחה, אבל לפי התגובה שלך בסוף את יכולה להבין שזה לא באמת קליל בעינייך - ובצדק.

את אומרת שלא נפגעת אבל זה רק כי בראש שלך נתת הסבר, אבל הנה ההסבר לא היה נכון וכן נפגעת.

וברור לגמרי למה. זה מעליב.

מיותר לגמרי מצד בעלך להגיד את זה

מיותר לגמרי מצידך לדחוק אותו לשם

וזה בדיוק הסיבה שהשיחה הזאת פשוט היה מיותרת מראש...

איך הייתי מגיבה?

כנראה בצורה תינוקית נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.

כלומר, כן, ברור שגם אנשים נשואים יכולים להתרשם מאנשים אחרים בני המין השני.

וגם אני לא חושבת שזו בעיה להעלות את זה כטענה כללית מול האיש.

אני חושבת שזו בעיה להביא את זה לחיים המציאותיים האישיים שלכם.

מילא היית אומרת על אנג'לינה ג'ולי שברור שהיא יפה, או שאפילו היית אומרת על בראד פיט.

אבל זה לא במציאות.

להביא למציאות, בטח כשאת נותנת את הדוגמה השלילית *עליו* (ולא עלייך), זה לבשל לעצמך את הדייסה.

קודם כל העיקרון של להגיד על הצד השני. דמייני שהשיחה הייתה בנושא אחר - קנאה, כעס משהו כזה. את מבינה שזה מאוד שונה אם תתני דוגמה על *עצמך* שהרגשת בה קנאה/כעס, מאשר שתתני עליו?

ולנושא שלכם ספציפית… איך זה יכול לעשות טוב לזוגיות שלכם? או של כל אחד? אם מדברים על זה פרקטית. על ההיא מהמסעדה. ההוא שהסתכל והמלצרית שכך וכך.

זה קצת כמו שתדברו לפרטי פרטים איך הרגשתם כלפי איזה אקס/ית מהעבר. נכון, כנראה היו שם תחושות של אהבה ומשיכה כלשהן, אבל למה לפרט??? איך זה מועיל?

היה, נגמר, מתרכזים בזוגיות שלכם, במחויבות ובייחוד שלכם אחד לשניה. זהו. 

כמה חוכמה תבונה ורגישות יש בך! ❤

ורק לגבי הסיפא -

זו ממש לא צורה תינוקית אלא הכי אנושית שיש,

ואישה ששומעת כך מבעלה ומרגישה פגיעה הכי מוצדקת בבלעדיות, במחמאות, במבט, בכיוונון הלב, שרוצה וצריכה להרגיש היחידה עבורו מגיבה מתוך מנגנון הגנה הכי אנושי שיש בדיוק כמו שהיטבת לתאר - או כעס (FIGHT) או עזיבת השיחה (FLIGHT) או שותקת (FREEZ).

שאלו מנגנוני ההגנה שלנו עד ה120 ולא רק בינקות, וטוב מאוד שהם שם כדי להגן עלינו ולאותת לנו שמשהו כאן באמת פגע בנו והיווה איום עלינו, ע"י איום על מימוש הצרכים שלנו במקרה הזה.

ותיווך נכון ונתינת מקום נכונה לעצמינו לכל המתחולל בנו גם ודווקא אז, ואח"כ תיקשור נכון של זה לבן/בת הזוג יכולים גם להביא לצמיחה גדולה, לריפוי, לבניית קומה נוספת.

לא נפגעתי כי חשבתי שזה מראה עיניים, אבל שהוא דיבר על השפתיים הרגשתי שזה כבר עניין של הלב, ולא האמנתי שהוא ממשיך לחזור על זה...

גם כשהוא התרגש מהמלצרית במסעדה זה פגע בכבודי כי היא הרגישה את זה, אבל הבלגתי עד אותו רגע שהעלתי את זה בשיחה בשבת

ופותח שרשורים הזויים.

ולא תקין בעליל כמובן.

אין סיכוי שהוא דיבר ככה על שפתיים מבלי שהוא חשב לנשק אותן.

ולהגיד שוב ושוב זאת אפילו לא מחשבה חולפת, ממש לקח את זה איתו.

חוסר טאקט מתמשך, אולי הוא חטף שבץ או משהו.

לא מדברת ספציפית על השרשור הזה,

אבל בהחלט באופן כללי:

את צודקת לגמרי שעלולים להיות פעמים (ואף פעמים רבות לצערינו) שיפתחו שירשורים לא אמיתיים.

כלומר שכל הנכתב בהם לא אמיתי, או חלק אמיתי וחלק לא.

או שהפותחת מזדהה כאישה, אך "היא" בעצם גבר.

או שהפותח מזדהה כגבר, אך "הוא" בעצם אישה.

או שמשנים את הפרטים בצורה שקשה לקלוע לסיטואציה האמיתית ולהתאים את המענה,

או שיש באמת מקרים אפילו של מטרידים או אנשים/נשים עם כוונות לא טובות כלל שמנצלים את הבמה ואז פונים באישי להמשך ולעשות עוד רע חלילה,

או "סתם" משועממים,

או נערים/ות,

או טרולים,

או מעוניינים להביא נושאים פרובוקטיבים או עם פן "גופני" / "מיני" / "מוצנע" וכן הלאה

וחשוב ממש להיזהר.

גם לבחור למי להגיב אפילו בבמה פתוחה

ובטח שבאישי

ותמיד אם לא מתאים או מרגיש מוזר אפשר לדווח, ובעיקר לשמור על עצמינו, כל אחד על עצמו או עצמה.

אז כאן ספציפית יכול להיות שהכל אמת לאמיתה? ודאי.

יכול להיות שלא? יכול.

איך נדע? לא יודעת אם אפשר לדעת בוודאות כמעט אף פעם, אבל כל אחד ומה שהוא/היא מרגישים.

וחשוב גם לעקוב ו"להיות עם היד על הדופק" אם משהו נראה חשוד.

וגם כשכתבתי את זה אישית אני באמביוולנטיות,

כי מאוד יכול להיות שהכל אותנטי ואז זה עלול לפגוע בפותחת, ומתנצלת מראש אם כך, לא זו הכוונה.

אך העיקרון באופן כללי חשוב מאוד בפני עצמו ולכן היה חשוב לי בכל זאת לכתוב ולחזק את הנקודה הזו עבור כולנו.

אינך אחראית על ולא תתורו שלו, לא באופן רוחני שתילחצי שיגיע לגיהנום , ולא ב'לחץ' להיות 'מלכת היופי' עבורו

הוא פתוח איתך וזה יפה .

הקטע שהוא המחיש לך ככה - אולי יש לו פער כלשהו נוירולוגי וכו

אינך חייבת לקחת ללב

תחשבי שבעלך יתלונן, שבגלל שקנה לך שמלה חדשה, ולמרות זאת התעכבת על כל חלון ראווה אחרי זה, סימן שאינך אוהבת אותו

ממש קשורה לנושא.

נראה שלא הבנת את כוונתי

שוב - התפעל ממשהו מסויים בחוסר טאקט

אבל משמע ששם נעצר

לגבי שיתוף עם חברותייך זה לכאורה בעייתי

כלומר, פגעו בי - למרות זאת אני יכול לפגוע בחזרה רק לפי התו'ל- הדין . ולא להשתולל יותר מדי. עם כל הכאב והכבוד .

ושוב ממליץ לבדוק אם קיים אצלו פער כלשהו נוירולוגי תקשורתי וכו

וגם אם כן, לא באתי לתת כאן דין וחשבון, נכנסתי כדי לקבל תמונה ותגובות שיפוטיות לא מעליבות אותי אבל פחות משרתות את המטרה שלשמה שיתפתי באנונימיות סיטואציה רגישה.

וזו לא סתם התפעלות בחוסר טאקט, יש פה חוסר כבוד ורגישות ופגיעה באינטימיות. זה לא נעצר שם, זה מלווה אותנו הרבה זמן...

אז כאן יש נקודה שניתן לפתוח

חוסר כבוד וכו שציינת

מתי התחיל , מדוע, האם ואיך ניתן לטפל

עוד משהו -

אנשים כאן כותבים על מנת לנסות לסייע

אז גם אם תגובה אינה מה שהפותח ציפה לקבל - לא צריך לקחת קשה

ולפעמים משהו לא בעניין עלול במבט שני לשפוך אור

נראה לי ש נגמרו לי השמות לא הגיבה כאן

מסתמא יהיה לה מה לאמר

ברור שזה אסור לו הלכתית להסתכל עליה ובטח שלא להתמוגג מיופיה.

והוא נכשל

אבל אפשר בקטע הזוגי להסביר, שהוא מעביר את ההתפעלות אלייך.

וגם לשיתוף איתך.

זה לא כל כך נורא מבחינה זוגית. לדעתי.

אולי סוג של רמז שהוא היה רוצה שתעשי עיצוב שפתיים כלשהו.

באמת אמירה מיותרת יחסית.

מבחינה הלכתית ומוסרית, ברור שההסתכלות והמשך ההתפעלות אסורה.

ולא רוצה עיצוב שפתיים, יש לי שפתיים עבות ויפות וכל מי ששמע שזה מה שאמר, אמר שמוזר שהוא אמר את זה דווקא לי...

אבל הגלגל ממשיך להתגלגל...

למה עוד אנשים בסביתך יודעים עליו שאמר כך? 

שהבעיה היא לא השפתיים שלי אלא האמירה שלו

וכאילו לרמוז לאישה לעשות עיצוב שפתיים זה חכם והגיוני, יש פה תגובות מפתיעות...

כי באמת לא סביר לשתף באמירה כזו של בעלך את הסובבים אותך

לגופו של עניין האמירה לא רלוונטית

לחשוב שגברים פוזלים לדשא של השכן זה לא חשיבה בריאה ונכונה לקשר זוגי ואם בעלך פועל ככה שיעשה עבודה עם עצמו..

גם גבר שהוא לא דוס ולא עם זקן וכיפה גדולה יכול להיות נאמן..המראה זה חארטה אז שיפסיק להתמקד במראה ויתחיל לעשות עבודה פנימית

וזה מקובל עלי שחושבים שאני טרול משועמם, זה לא לוחץ עלי לחשוף פרטים שאני מעוניינת לשמור לעצמי...

אבל אם יש פה נשים וגברים שאמירה כזאת עוברת על ידם בשתיקה, וחושבים שאישה ממשיכה להרגיש נאהבת ונחשקת אחרי דיבור כזה אז כדאי שיזכרו שהחיים והמוות ביד הלשון.

ואם למישהו נראה מוזר ששיתפתי והתייעצתי עם סובבים שלי לגבי אמירה כזאת, כנראה לא מבין כמה זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיות.

אבל זו הנקןדה זה שיח אינטימי של בני זוג

לא מתאים לשתף אותו עם אף אחד

פרט לבעלי מקצוע במידת הצורך...

אבל אם מציע לך לצאת איתו בהמשך תתחמקי. אל תגידי למה.

אם כבר דיברתם על הנושא שהוא פלרטטן ומסתכל על נשים אחרות והוא יודע שזה כואב לך.

כואב לך זה אומר שזה אמור גם לכאוב לו

אם אשתו עצובה בגלל שהוא מסתכל על נשים אחרות אז הוא פוגע בעצמו

מה הענין שלך לצאת למסעדה איתו ולחזור כאובה

עד שהוא לא יבין שאין פלרטוטים ואין מבטים בצורה כזאת שמכאיבים לך אין סיבה לצאת איתו

אגב אני מסכימה עם הפסקה הראשונה שכתבת, גברים צריכים להעריך ולזכור מה יש להם בבית!

דרך הטבע שיש משיכות כל הזמן. כל עוד לא ממשים אותן חס וחלילה, אין מה לדבר על זה.

זה רק ייצור פגיעה, העלבה ומתח. שום דבר טוב לא יכול לצאת מזה.

אם פתחת בטיפשות את הנושא, קבלי את משיכותיו בכנות. כשמבשלים חמין מקולקל - אין מה להתפלא אם יוצא מזה קלקול קיבה.

יש ציפייה ליצור משיכה, ולכן היעלבות כששומעים על משיכה לאחרות. וזה גם נוגע בדימוי עצמי.

אי אפשר לעצור את המשיכות לאחרות, זה דרכו של עולם. אפשר להעצים את המשיכה אליך. באופן חיובי, לא באופן שלילי.

כלומר: טוב ורצוי לדבר על - כמה אני יפה בעיניך, נכון שאתה אוהב את השפתיים שלי, מה הכי יפה בי שאתה הכי אוהב ונמשך. כאלה שאלות, שיעשו רק טוב.

עכשיו שכבר נאמרה האמירה שלו - מציע לך לא למסגר אותה ולעשות ממנה עניין. זו תחושה רגעית של משיכה מקומית. זה לא אומר שהוא לא נמשך אליך ולא שאת פגומה.

אבל הוא לא חכם מספיק . אם היה חכם לא היה בוער לו לבהות באישה אחרת כשהוא נמצא ליד אשתו

עד שהם אירגנו יציאה ויצאו הוא יכל להתאמץ בשעתים של היציאה לא להסתכל על אישה אחרת.

מה יצא לו? התאמצו ליציאה ובמקום להתקרב אחד לשני יצא הפוך. וכל זה למה? כי לא יכל להתאפק ביציאה הזאת לא להסתכל על אישה אחרת ולא לכבד את האישה שלו.

לצאת זה טירחה זה ביביסיטר זה ארגון הילדים.

יצא שכרו בהפסדו

המלומדות, הנבונות והלא טיפשות בכלל, מזל שאתה כאן להציל אותי מהבעירות שלי.

אפשר לנעול את השרשור אני רואה שהוא מיצה את עצמו...

או שעבר פס מגנטי בפועל

האם יש בפירוט מס' טלפון של החברה

האם חיוב מוכר שעבר בעלות

האם מישהו שנתת לו לשלם משהו דרכך

האם הוצג? כן

זה אומר הכרטיס כאילו עבר בפועל? איך זה הגיוני?

בעלי אמר שאולי זה בית עסק ששינה שם וכתובת אבל איך אני יודעת מה הוא?

תכחישי עסקה דרך חברת האשראי. הם מאוד מקפידים על הדברים האלה.

קודם לבדוק טוב מי זה העסק הזה, רק אחר כך להכחיש אם הבירור לא עזר.

לא מקבלים קנס מחברת אשראי כל כך מהר. בתור מי שמתפעל כמה עסקים שסולקים ומקבלים הכחשות.

איך אני מבררת מי זה?

כי השם ממש לא מוכר לי, ולא הכתובת

קרה לי פעם גם שהיה לי חיוב מוזר וכשהשוותי תאריכים וסכומים הבנתי שזה סתם שייק שקניתי בריבר ומשום מה בחיוב הופיע "דעבול גלצבי" או איזה משהו הזוי דומה

תנסי להיזכר מה עשית באותו יום או אולי נתת את הכרטיס למישהו אחר?

אפשר גם לבדוק באתר של החברת אשראי עצמה פעמים יש שם יותר פירוט

את גדולה! צודקת חחחח

תודה גם ל @רק נשמה זה באמת שם מוזר מאוד למשהו אחר חחח

כיוונים מעניינים

ממליץ למצוא חצי שעה פנויה ולטפל

לפחות באפליקציה של מקס.

נניח אם אני מעבירה בביט משהו תפעולי, וזה יורד מהאשראי, כתוב באשראי ביט. אז אני מוסיפה הערה קטנה מה זה כדי שיהיה לי אח"כ.

או לפעמים גם על רכישות משמעותיות שלא ברור מה הן (נניח איזה מוצר חשמל. לכי תזכרי מה קנית במחסני חשמל ביוני).

ברוב הדברים כמובן לא צריך. רמי לוי זה רמי לוי, אין יותר מדי מה להתבלבל… 

סליחה על השליליות, אבל האם יש לדעתך הרבה זוגות שמצליחים לחיות בצורה האידיאלית עליה את מדברת?

נראה שכל כך הרבה זוגות מסתבכים, וגם אצל אלו שלא, נראה שיש יותר מדי מקרים שכלפי חוץ נראים מקסימום כבינוניות, ולא כמשהו מספק מספיק.

הם בד"כ לא יפרסמו זאת בראש חוצות או אפילו בפלטפורמה מצומצמת.

ויש עוד הרבה המון אחרים שיכולים בהחלט להגיע לשם. ואם לא מצליחים לבד אז עם העזרה הנכונה והמותאמת אליהם ביותר.

ויותר מהמילה "אידיאלית" שכתבת הייתי מגדירה זאת כ"השקעה", "לימוד", "כיוונון המשאבים למקום הנכון", "עבודה הכי מתגמלת" וכן הלאה...

כי זה לא "פוף" קורה או שלא

זה לא ש"אנחנו זוג "דפוק" והם לא"

זה לא ש"אין לנו את זה" ו"להם יש"

זה לא "לחיות בחלום ורוד על ענן כל החיים בלי להשקיע"

אלא זה באמת באמת לימוד

ואף אחד מאיתנו לא נולד יודע זוגיות

כולנו

ותורה היא ולימוד היא צריכה

וכלל שיותר נלמד ויותר ניישם נגדל לתוך זה ונצמח עוד ועוד, גם בתור האדם האינדיבידואל שאנחנו וגם בתור הזוג שאנחנו ב"ה.