לטפל בבעיות בין בני זוג, צריך להיות קודם זוג.

קודם כל לא כתבת אם הוא בכלל יודע על הרצון הזה להתגרש ממך, אם לא, אם תיידעי אותו אולי הוא יתעורר על עצמו. 

דבר שני, מה עם דעת תורה..? 

יקרה שלי, אני בטוחה שאת בוגרת מספיק בשביל לקבל החלטות כאלה, ורק את יודעת מה עברת ומהם הכוחות שלך. אבל תחשבי שאם הוא שם לך טבעת על האצבע ולא רק זה, ה' גם נתן לכם ילדה משותפת, אין סימן חזק מזה שזה שלך. אבל שוב, רק את יודעת מה הכוחות שלך ומה את מסוגלת, אבל עדיין, אני חושבת שאת מוכרחה להכניס דעת תורה.. בד"כ זה עוזר. 

וחוצמיזה את רושמת שהמריבות אחרי הלידה התלהטו יותר, אבל לדעתי זה טבעי, כלומר, אתם זוג צעיר שפתאום הפכתם להורים.. אתם משתנים.. וזה בסדר.. 

מקווה שתסתדרו ותחיי חיים טובים ושמחים, כי מגיע לך! 

הכי חשוב, המון תפילות, רק ה' עוזר. 'גול על ה' דרכך, בטח עליו והוא יעשה'!

בשורות טובות יקרה, תהיי סבלנית וחזקה..

יש מצבים שעם כל הכבוד לערך הנישואין עדיף לקום וללכת

במצב של אלימות לא הייתי מציעה אפילו לנסות טיפול

התקופה של חצי שנה אחרי לידה היא לא תקופה לקבלת החלטות כאלה גורליות לחיים. חכי עוד קצת אולי דברים ישתנו שחלילה לא תצטערי אחר כך על החיפזון.(נכתב בלב דומע...)

לדעתי

לעשות תוכנית מסודרת עם זמנים:

X חודשים ללכת לטיפול אישי על מנת לתקן את מה שנפגע מהאלימות הנפשית

                  - זה חשוב שיהיה כוח נפשי להתגרש או לבנות מחדש

Y חודשים לתת לו לנסות משהוא חדש עם איום של גרושין 

            רק אצל משהוא מקצועי עם התמחות באלימות

ובתאריך W לבדוק פרמטרים שתחליטי מראש ולפעול

אסור להיות סלחנים יותר מידי לשום כיוון

מי שלא מכיר לא יודע מזה

זה עלול להסתיים בסרטן (לצערי מהכרות אישית)

ממליצה על הספר

הטרדה נפשית - מארי פראנס הרגויון

ואם יש ארגון שעוזר - אז להעזר

(שמעתי על ספר סיפורת "לילה ולא דומיה" - שכתבה מטפלת על הנושא )

וחוזרת ומדגישה חייבים להיות חזקים ומוכנים

אנשים כאלו יכולים לעשות את המוות - רק בשביל להמשיך להטריד

מההטרדה הם שואבים את הכוח שלהם

והם יעשו את זה גם בתהליך גרושין

וגם במשמורת...(לצערי גם כן מהכרות אישית)

שה' יברך אותך ויתן לך המון המון כח

המשפחה שלו לא תשתנה ,הוא לא ישתנה, אתם את התיקון עשיתם בלידת בתכם.

אני לא  מאמינה ורצה לגרושים, אבל אני מאמינה "במקום שעושים לך רע או את מרגישה רע ,תפסי רגלים עם אמונה בה' ונוסי כול עוד נפשך שם" אל תחכי, אל תסבלי ,אל תחשבי שהוא ישתנה או את תשתני, עזבי זה סבל מיותר. את צריכה לבנות את עצמך, ללמוד לקחים ולגדל את בתך, במנוחת הנפש.

ולא היא תתגדל ותראה את כול המריבות האילו. אתם תעשו לילדה הזאת עול לכל חייה ועוד הסבתות ימלאו לה את הראש בשנאה כלפי הוריה. עזבי את כול זה סגרי מעגל והקב"ה ישלח לך את הזווג הנכון והטוב בשבילך. מי שמציע לך ללכת לטיפול זוגי לא יודע מה שהוא אומר, כי ברובם גוזלים את כספי הזוג שרוצים שלום בית ובסוף מצעים לה שאין בררה תעשו את ההחלטה בעצמכם,----- גרושים ואין מנוס...אז למה כול הכאב ראש הזה. הסיפור שלך מראה חיי גהנום.

לא ממהרת בגרושים כי הרבה שלום בית עשיתי.שניים לשלום בית ולא זה בזבוז זמן .

שם בשבילך.

צריך שניים לתיקון זוגיות.

היא כתבה בפרוש ., הוא לא ילך ליעוץ. אז בעוד 20 שנה תכתוב ילדה מסכנה: "גדלתי בבית שבו שמעתי צעקות מריבות השפלות. ההורים שלי לא הסתדרו למה הם לא התגרשו ? למה הייתי צריכה לראות ולשמוע את כול זה?

עכשו אני כבר בזמן שידוכים אני מפחדת  וחרדה להתחתן איך אני יכולה להתגבר על  הסריטות שלא יפגעו בנשואים שלי?" וכולם יגידו לה , "לכי ליעוץ.לא חייב שזה יקרה לך" ועוד.....

.כמובן שהדרך הכי טובה זה השלום, אנחנו לא קתולים ואם ה' נתן לנו אפשרת להתגרש, אז זה הרבה פעמים חסד. רק היא תעשה בסופו של דבר את ההחלטה.

אל תהיי בטוחה שלחיות יחד עם אדם שאת לא רואה בו הקמת בית הדרך הטובה זה לאשאר...מה יגידו השכנים ,הכסף, כול החישובים זה נכון לעשות ויש דרך לטפל בהם וגם להפסיק לסבול...משני הצדדים. זה לא משנה מי ביקש את הגרושים, לכול ענין יש לגופו של ענין. היו מקרים, אם היו עושים החלטה נכונה לא מה יגידו כמה זה עולה....היו הרבה היום בין......

קראי ותבני, שרוב האנשים היום לא צרכים לחיות עם הגהנום 30 שנה, שאולי יקרה נס ובסוף מתגרשים . יש כלל: אתה יכול לשנות רק את עצמך אם אתה רוצה לעשות שנוי. למה אישה וילדים או בעל צרכים להיות 30 שנה יחד, בתוך חיים ככ לא טובים ובסוף להתגרש?. לך ב"ה זה עבד, כי שניכם רציתם לעשות שנוי בזוגיות שלכם וב"ה הצלחתם. לחיות כך זה כמו לחיות עם משהוא שמהמר ,שותה ועוד התמכריות לא טובות ומזיקות, כשהם רוצים לעשות שינוי זה לוקח שנים להתרפא ובן הזוג עם יד על הדופק שח"ו לא יפול שוב. 

תבני, לא כולם רוצים לחיות כך.לא לכולם יש את הכוח לזה. כן גם בעבודה גם אם יש בוס קשה תגדי למה לסבול? מטפלים בתחילה אבל עם זה כבר גורם לך לכעסים, דכאון ומרירות מי צריך את זה?

כן, בחיים עוברים דברים קשים וכולם צרכים תמיכה,אם אתה רוצה לעזור למצב אתה תעשה הכול ולא אתה פשוט הולך עם ראש בקיר והורס לכולם את החיים. !

לך יש נסיון חיובי עם ייעוץ שהציל אתכם. אבל לך יש בעל נורמטיבי ולשניכם יחד היה רצון משותף לבנות את הזוגיות שלכם

לא את ולא אני יודעות מה בדיוק המצב אצל הפותחת אבל ממה שהיא כותבת פה לא נשמע שזה דומה למצב שלך

אני בניגוד אליך כשאני רואה את מה שהיא כותבת "שכשהוא מתאפס על עצמו הוא נרגע לאיזה יומיים שלושה ודיי משנה את ההתנהגות שלו. " היא גם כתבה בהודעה אחרת שאחרי יומיים שלושה הוא חוזר למה שהוא היה, זה לא שינוי אמיתי. 

אז לך זה נראה מומנטום אדיר, לי זה יותר נשמע כמו אדם שלא יודע לקחת אחריות על החיים שלו, לא באמת מעונין להשתנות ולתקן, נבהל ליום יומיים וחוזר לסורו. גם במערכת יחסים מתעללת יש את הדפוס האלים הזה שמפייס וחוזר להיות שוב אלים וחוזר חלילה

מקווה שהפותחת תשכיל לקחת מכל שלל הדעות פה את מה שנכון לה ולמצבה. למרבה הצער יש גם מצבים שקשה עד בלתי אפשרי לתקן ועדיף לסיים את הסיפור כשעדיין צעירים ולא קברו את כל החיים בתוך האסון המתמשך הזה.

שימי לב שכשאת דוחפת את הפותחת בכח להמשיך את גם לוקחת על הגב שלך שאולי היא תמשיך לאמלל את החיים שלה ושל הבת שלה בגלל העצות שלך שאולי לא כל כל מתאימות למצבה.

ועוד הערה אם יורשה לי - זה לא נכון שהכי קל לקום וללכת וזה לא נכון שככה אתה לא מתמודד, לפעמים זה מאד קשה לקום וללכת ודורש החלטה אמיצה ובגרות גדולה להבין עד כמה נכון להישאר ולהילחם ומתי נכון לעצור את זה וללכת ולהתמודד עם ההשלכות של העזיבה וזו החלטה קשה שכוללת לקיחת אחריות רבה. אסור לזלזל בכך. לפעמים זה הדבר הנכון. 

לא תמיד הנכון הוא להישאר בכל מחיר. אם בזוגיות הרסנית ואם זה בעבודה הרסנית או בכל מני התמודדויות אחרות בחיים. ולעזוב זה לא הכי קל. ולא בריחה מאחריות או מהתמודדות. ממש לא.

אני דוחפת אותה ללכת למישהו אובייקטיבי שישמע את שני הצדדים. ומשם שתיקח את ההחלטה בעצמה. ולא שתיקח מפה עצות לפה ולפה כי אף אחד לא רואה את התמונה המלאה.

אף אחד פה לא שמע את הצד של הבעל. רק את הצד של האישה. (בהערת סוגריים אך מאד חשובה- היא אחרי לידה)

כתבתי - "אני לא אומרת שהיא צריכה בכל מחיר להישאר איתו. רק אומרת שיש מקום לפנות ליעוץ זוגי בימים בהם הוא מוכן ורגוע. "

אני לא אומרת שהיא צריכה להישאר במקום שרע לה. ממש לא. פשוט רוצה שהיא תדע לשקול את הכל בהיגיון ולא ישר ללכת. כי ללכת תמיד אפשר!!!! לכן זה קל יותר.

זה לא נכון שתמיד אפשר ללכת. זו אשליה שנובעת מהפחד להכריע

וגורמת לבנאדם לפעמים לדשדש ולדרוך במקום ולבזבז את החיים שלו על מצב שהוא לא פה ולא שם. והחיים לא דורכים במקום, אם המצב לא משתפר זה אומר שהוא מידרדר, גם החוסן הנפשי והיכולת להמתודד מדרדרים עם השנים ואם נוספים עוד ילדים במשך הזמן אז זה נהיה עוד יותר קשה..

לפעמים צריך להחליט שמחכים עם ההחלטה. ומאד יתכן שבמצב הנוכחי של הפותחת שהיא אחרי לידה יותר כדאי לה להחליט שהיא מחכה X זמן לפני שהיא מגיעה להחלטה לכאן או לכאן. 

אבל גם במצב שמחליטים לחכות זה מתוך בחירה לתת צ'אנס לתקופה מוגדרת ולהציב מטרות לאותה תקופה - לאיזו התקדמות פחות או יותר מצפים מאותה תקופה ואיך רוצים לגרום לזה לקרות. איזו עבודה מעונינים לעשות בשביל זה - טיפול, ליווי מקצועי.

ואחרי תקופה מוגדרת להעריך את המצב מחדש ולהחליט האם יש פוטנציאל להמשיך או שצריך לחתוך

ולא להמשיך לדשדש כל החיים באשליה כזאת ש - נו, טוב, תמיד נוכל לקום וללכת כי זה לבחור שלא להחליט, לא לבחור ולא לקחת אחריות

לפני שאני קמה ומפרקת הכל אני רוצה לדעת שניסיתי.

שאני לא אתעורר עוד 10 שנים ואתחרט על מעשה בעל השלכה כזו.

זה הכל.

אנחנו בעצם אומרות את אותו הדבר רק שאני מגדירה את זה כמשהו קל ואת לא. וזה לגיטימי. כי אנחנו שונות.

אם תשמרי על איפוק ולא תדברי סרה עליו בית המשפט יתן לך את הילדה ולו ביקורים ומזונות .לא להכעיס אדם כזה בכלל, כי להכעיס אותו ח"ו יהיה לא טוב ומסוכן. אם את יכולה לעזוב את הבית או שהוא יעזוב ע"י צו בית משפט בלי להכעיסו לא בדיבור ולא במעשה .החלטת להתגרש אל תשתכנעי עם הבטחות שלו, כי אילו הבטחות שוא הוא לא ישתנה.. אני כותבת בצער כי גם המזבח בוכה בגרושים.

לבי עליך, ה' יהיה איתך.

כל דבר שתעשי יכולות להיות לו השלכות בבית המשפט.

לפעמים כדאי ללכת לבית דין רבני ראשון ולפעמים לרגיל ראשון..

זה מורכב מאד.

אל תתפתי לחשוב שאת לא צריכה עורך דין, כי חבל ללמוד מהטעויות של עצמך על חשבון החיים שלך.

אומרת את זה אחרי שליוויתי קצת מקרוב חברה שעברה גירושין, לקח הרבה זמן והרבה תסבוכות. זה יותר מורכב ממה שאת חושבת.

למשל, יש השלכות לקביעה מי עזב את מי ולכן לא כדאי לך לברוח להורים בלי לברר מה ההשלכות של זה כי זה נקרא שאת עזבת אותו. רק דוגמא.

שיהיה לך בהצלחה!! הרבה אושר ושלוה בקרוב!

הוא עומד בהבטחה שלו? 

גם אם שוכח מדי פעם (בכל זאת בנאדם ולא מלאך) אבל אם את מזכירה לו הוא מתאפס על עצמו?

אם כן, אם יש לו נכונות ויש בו דברים טובים אז די ברור שכדאי לך מאד לתת צ'אנס

ובמיוחד לא להחליט החלטות הרות גורל כשאת אחרי לידה וזאת תקופה שהיא גם ככה רגישה מאד, מבולבלת, מוצפת בהורמונים

בהצלחה יקרה!

שלא מבינים רמזים.

ואם את רוצה משהו את צריכה פשוט להגיד.

אז כן, תגידי כשמשהו לא מוצא חן בעינייך. לאט לאט הוא ילמד.

בהצלחה רבה ♥

פשוט להגיד דוגרי והרבה סבל נחסך.

בעיה רצינית שככה זה כאב

אבל אם זאת האופציה האחרונה...? ככה זה נשמע לפחות.

לדעתי יש רק מה להרוויח.

רק תקבלי המלצות על מישהו טוב שלא תתאכזבי

הוידוי והקבלה לעתיד זה אחרי הכרת החטא והחרטה.

זה מה שאמרתי.

ובכל זאת אתה לפחות מנסה.

עצם זה שאתה לא עושה את זה שוב, זה עיקר התשובה.

החרטה לא צריכה להיות על פרטי החטא אלא על זה שהמרת צווי ה'.

גם אם אכלתי חזיר, היה לי טעים, הפסקתי ויש לי חשק לעוד, אני יכולה להביע חרטה שיש אדון לעולם, שקבע חוקים ואני בטיפשותי וחשקיי שעדיין קיימים המרתי את פיו.

אתה גם אמור להצטער

אבל בחרת אחרת

אולי עכשיו אפשר גם לבחור לשחרר את בקשת המחילה

ואולי בכלל להתמקד בבחירה ולא באמור

ויותר מכך, האם היה מפני שלהבנתך ייעקר משהו מן התורה?

אני בעוונות מניח שעשיתי דברים רבים מתיאבון, ומיעוט שבמיעוט מכעס ומהכעסה (למשל, אם משהו היה קשה באופן קיצוני בשבת, הגם שלא באמת נצרך, ועניין כזה הוא עבורי בנדיר, וודאי שלא נסעתי פתאום בשבת לבלות בחוף ים רחוק). גם אם פעם קמתי ממקום סעודה ולא בירכתי - אפילו יעבור הרהור שהיה זה בהתרסה כלפי מטבע שטבעו חכמינו מכוחם לתקן ולפסוק, ולא רק מתיאבון וגרגרנות זמן שלא היה זה נוח להתעכב ולהודות על שנותן לחם לכל בשר - אינני חושב שהגעתי לחשוב שאין כל ממש בציווי ובאורח החיים (ובטור אורח חיים).

אני אישית חושב, בצניעות רבה, שאם כל המניעים לקשיות העורף או הנפש הם לתיאבון ואפילו להכעיס, אך לא מפני שעוקרים את שורש ומקור אמונתנו הפנימית, האוהבת, הנכזבת לעתים, אך שלעולם לא תינטש, זוהי - באיזה אופן חסידי ברדיטשובי - סנגוריא גדולה ונקודת אור בחושך. כי בכלל להיות יהודי שעוד מתחבט בזה, שנפשו כועסת אך לא נפרדת ואולי עם כל זה שוקקת, הרי זה בכלל סגולת ישראל וחלק ממעל, גריעותא ומעליותא משמשים בעירבוביא, ועדיין מכל זאת מתגדל ומתקדש שמיה רבא.

מה אתה מבקש מאיתנו לרחם עליך.

תפנים שיש מלך לעולם.

הרב יעקב חזן ז"ל:

ניק חביב שאל האם לצאת עם בחורה דתייה שהוריה מסורתיים, ואתה ענית לו שעל מקרה כזה נאמר ארור שוכב עם כל בהמה.

היהדות שלך היא לא היהדות שלי, ולכן מבחינתי התשובות התקיפות שלך לאורך השרשור הזה לא רלוונטיות יותר מאשר שכומר קתולי מפולין יגיד לי את דעתו.

ולא, לא ביקשתי רחמים. בטח לא מאדם חסר רחמים.

אבל מצטער על כך שאתה לא מצטער, וגם זה יקר מאוד בעיני האלוקים לכאורה

אין פה תשובה.

בעצם אתה מצטער על כך שאלוקים שולט בעולם.

והחליט לאסור דברים מסויימים.

זה "אני מצטער שאני לא קובע מה מותר ומה אסור.

אלא אתה מלך העולם."

מה הקטע דקה לפני שממליכים את הקב"ה

ומבהירים שאנחנו נאמנים לדרך שלו.

גם אם קשה. וגם אם לא תמיד מצליחים.

להביע דעות הפוכות.

עדיף על כלום

אני לעולם לא אצטער על חטאים.

איפה כל מה שלמדנו על חרטה?? וידוי?? וקבלה לעתיד??

עזוב את זה שהוא מפרסם שעבר על רצון ה'

הפוך בדיוק. צריך להתבייש.

וגם אם עושים עבירה. לא להראות את זה לכולם.

ולא לפרסם. גם אם קיים יצר הרע שלא יכול לכבוש אותו.

אמר ר' עילאי הזקן:

ילבש שחורים ויתעטף שחורים.

לילך למקום שאין מכירים אותו.

ואל יחלל שם שמים.

📚 עין יעקב — 3/9/2026

ּא בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא דִּכְתִיב. דְּאָמַר מַר: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ, כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. עוּלָא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם [בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אֵינִי? וְהָתַּנְיָא: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּמָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא, דְּלָא מָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ]. כז תְּנָן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי 'אֵין מַקִּיפִין'? אָמַר מַר זוּטְרָא: שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּחֶנְוָנִי. (המקיף) אָמַר מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: לוֹמַר, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, מַכְרַעַת. כח תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ט':י"ח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה", בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא, אָבַד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר:

ולא מצליח מספיק להצטער עליהן למרות שהיה רוצה, ומרוב שהוא מצטער על כך שהוא לא מצליח להצטער, הוא משתף על כך בפורום.

אם נמשיך במלחמת הציטוטים 🙂, אצטט את דברי ר' נחמן הידועים, על כך שצריך להסתכל על הנקודות הטובות, ודרך שם הרוע ייעלם.

לענ"ד זאת דרך יותר יעילה כיום.

מה יעזור 100 פורומים תומכים.

הרי ידוע "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'"

תקשיב קצת.

אם אני לא אמחה ואצווח ככרוכיא

הרי להגיד אוו כמה חמוד מישהו שלא מעוניין לעשות תשובה כראוי בלב שלם, ויום אחרי זה לבוא לקב"ה ולאחל לו "שיבואו כולם לעשות רצונך בלבב שלם' זו צביעות,

ואמר הכותב שיחי' בפתח השירשור

שאינו אוהב את הצביעות

על כך שאינו מצטער כאמור.

מצטער, על כך שיודע, שאיננו מצטער כראוי.

וכל רצונו הכמוס והגלוי.

להיות בקשר טוטאלי עם ה'

בלב שלם.

איך אינו יכול.

רגע רגע רגע.

מה זה אני רודף אחר חוקיך מחד.

שו הדא מחד. רודף וזהו.

מחד ומאידך.

יש פה תפיסה מוזרה להאדיר ולתת מקום לחולשה,רדיפת חוקיך מחד, ותשוקות זרות (שבטעות מתפרשות כשתשוקה עצמית) מאידך, בראש כל חוצות.

השיר הזה הוא לפי עניות דעתי.

בעייתי. איך בן אדם מכריז בפומבי שמאידך. אין מאידך.

רודף אחר חוקיך מחד ומאידך.

ובד בבד מתגנבת חולשה שאני מצטער עליה עד עמקי נשמתי.

לא באותו לבל של רצון. לא מכריז עליה בקול היא המאידך הזה.

במאידך מתביישים ומסתירים.

השיר מקומם.

אז אתה לא רודף אחר חוקיך.

זה הופך את הרודף אחר חוקיך על רמת הדקלום. ובתכלס אני עושה מה שבא לי.

ועל השיר הזה.

על הצביעות שבו היה צורך לצוררי הצביעות, להתקומם.

שו הדא שיהודי אומר לקב"ה לעיני כל העדה מאידך.

ביטויים כאלו, אבל לא זכרתי בדיוק.

ביקשתי את עזרתו של ידידנו gpt:

Worked for 49s

כן. ובעצם הדוגמאות המדויקות יותר מחלישות מאוד את הביקורת שבתמונה. יש בשירה התורנית המקובלת מקום לא רק לווידוי שכבר מסודר בתוך מסגרת של חטא–חרטה–תשובה, אלא גם לשהייה בתוך נפש קרועה, עוד לפני שההכרעה נאמרת — ולעיתים אפילו בלי הכרעה שלמה בסוף השיר.

הדוגמה החזקה ביותר היא דווקא “שקעה חמה” של הרב אברהם אליהו קפלן:

> “שקעה חמה, שקעה נפשי

בתהום רעיונות רב כים;

כי נלאיתי מלחום את מלחמתי

עם הבשר, עם הדם.”

ובהמשך:

> “האם לשכוח ולשמוח,

או לזכור הכול ולבכות?”

זה ממש מבנה של שני קטבים נפשיים. המשורר אינו מתחיל בהצהרת האמת, אינו מספר שכבר ניצח ואפילו אינו מכריע בין האפשרויות. הוא מביא לפני הקב"ה את הבלבול עצמו: “חוסה אלי כי לא אדע”. בנוסח המקורי המובא ב“בעקבות היראה”, השיר מסתיים ב“אולי אפתור את החלום” ובשקיעת החמה — לא בפתרון חגיגי. גרסאות שבהן נוספת אחר כך “זרחה חמה, זרחה נפשי” אינן בהכרח הנוסח המקורי. זה שיר שנחשב נכס מובהק של עולם הישיבות הליטאי. הטקסט והנוסחים באתר זמרשת, הפיוט בספרייה הלאומית.

גם אצל ריה"ל, “לבי במזרח ואנכי בסוף מערב” מתחיל בפיצול חד בין המקום שבו נמצא לבו לבין המקום שבו נמצאים גופו וחייו. אמנם כבר במילה “לבי” ברור היכן נאמנותו העמוקה, ובסיום הוא אומר שיקל בעיניו לעזוב את טוב ספרד; אבל רוב השיר חי בתוך הקרע ולא מדלג מיד להכרעה. נוסח השיר.

והדוגמה המקראית המדויקת ביותר היא תהילים ע"ג. אסף אינו רק מודה שנכשל; הוא נותן ביטוי ממושך ומשכנע לקוטב האחר:

> “וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי… כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים, שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה.”

הוא ממשיך לתאר באריכות מדוע הרשעים נראים מצליחים, ואף אומר: “אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי” — אולי כל עבודתי הייתה לשווא. רק הרבה אחר כך, “עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל”, התמונה מתהפכת. כלומר, מזמור קנוני נותן תחילה במה מלאה למשיכה ולספק, ורק אחר כך מגלה את נקודת האמת.

מכאן ההבחנה החשובה: סימטריה ספרותית אינה בהכרח סימטריה ערכית. כשמשורר אומר “מחד אני רודף אחר חוקיך ומאידך…”, הוא עשוי להעמיד שני כוחות נפשיים זה מול זה בעוצמתם החווייתית — בלי לומר ששניהם טובים, נכונים או רצויים לו באותה מידה.

אפשר עדיין לומר שהניסוח בשיר המסוים עמום מדי, ושבשונה מ“שקעה חמה” לא נאמר בו במפורש שמדובר ב“מלחמה עם הבשר והדם”. זו ביקורת ספרותית לגיטימית. אבל עצם הדרישה שמשורר דתי חייב לסמן כבר באותה שורה מהו הצד הנכון, ולא רשאי להשהות את ההכרעה ולתת קול לקרע — אינה עומדת במבחן השירה התורנית עצמה. לפעמים עצם הבאת שני הקטבים לפני הקב"ה היא התפילה.

אני לא רואה שום פסול ב"צידוק הדין". יש דברים שהקב"ה קבע שאסור, ואני מקבל עלי כי אני מקבל אותו עלי.

זה לא אומר שאני משוכנע, זה לא אומר שאני אוהב את זה, זה לא אומר ש"הייתי מחליט ככה בעצמי".

במילים של הרב מיכי אברהם, להקב"ה יש "סמכות מהותית" וזהו.

האם מישהו אמור להצטער על זה שהוא לא מצטער שהוא לא מצטער? מה שאלה כזו מוסיפה בכלל?

אגב, על מה בכלל מוסב אותו צער? בפשטות, הצער הוא פשוט על כך שלא התגברתי כמצוות האל.

זה אפילו לא קשור בדווקא לתוכן המצווה/עבירה. זה קשור ליחס עם ריבונו של עולם.

הרי אם לא היה לך אכפת בכלל שום דבר, זה לא היה מזיז לך.

וזה שמזיז לך, מעיד על הכל ...

זה חלק מאיך שנבראנו וצריך לעבוד ולהתפלל על זה.

לא סתם ר' נחמן הקדיש לזה תורה (תורה קמא) שזאת זכות להגיע לדרגה להרגיש כאב על העבירות שעשינו.

"אִם יִזְכֶּה שֶׁיַּרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת כְּאֵב חֲטָאָיו, הַיְנוּ כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, כִּי כָּל זְמַן שֶׁלִּבּוֹ עָרֵל וְאָטוּם, אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת, רַק כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, וְיִהְיֶה לוֹ חָלָל בַּלֵּב, וַאֲזַי יַרְגִּישׁ לְבָבוֹ בֶּאֱמֶת גּדֶל כְּאֵבוֹ, וְיִצְטַעֵר וְיִתְחָרֵט בֶּאֱמֶת"

ור' נתן מתפלל על זה בתפילה ו' "שֶׁאֶזְכֶּה לְהַרְגִּישׁ כְּאֵב חֲטָאַי וַעֲווֹנוֹתַי הַמְּרֻבִּים, וְלָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ"

אני לגמרי לא חושב שזאת צביעות לבקש סליחה למרות ההרגשה,

אנחנו לא מנסים לעבוד על הקב"ה וגם יודעים שאי אפשר, אלא רוצים שיסלח לנו (מכל סיבה שהיא) למרות שעדיין לא מרגישים רע עם מה שעשינו

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב

גם לנקיון באופן כללי.

לשמוע פרטים נוספים. תודה!

ספות, מזרונים, בגדים שצריכים ניקוי יבש ושלל שימושים שאיני זוכר כרגע.

אחלה מכשיר. מרוצה.

אגב לרובה יש תכשיר של חברת sag. לא זול אבל זה פשוט לשפוך ולשפשף עם מטאטא. קניתי וטרם ניסיתי אבל ההמלצות טובות

ניסיתי את סאג . לא עובד כמו בפרסומת אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה

ותספרי איך הוא עובד ומה התוצאה.

האם שווה את המחיר