אני לא מאחל לאף אחד להתגעגע לשנה הראשונה.
זוג שמתגעגע לשנה הראשונה זה זוג שהזוגיות שלו הולכת ומדרדרת.
חתונה זה לא השיא. חתונה זה צעד ראשון. אנחנו לא מסתכלים אחורה בגעגוע(כי גם לנו לא היה פשוט) אבל בהחלט יכולים להגיד שמשנה לשנה אנחנו שמחים ומתקרבים יותר.
זו הדרך הנכונה בעיני להתייחס. לכן מפריע לי לאחל לאנשים שיהיו כמו מי שמתגעגע לשנה הראשונה.

ואני יודע שלא התכוונת בדרך הזו, אלא התכוונת שלא יעברו את מה שאתם עברתם, אלא תהיה שנה נעימה ושמחה.

גם לנו לא היה פשוט שנה ראשונה, בכלל לא פשוט. וב"ה שהתקדמנו מאז המון

ובכל זאת היו גם רגעים יפים ויש משהו בבראשיתיות הזאת, בקסם של ההתחלה - זה מאד מעודד אותנו ומשמח שיש גם זכרונות טובים להתרפק עליהם

געגוע לעבר מעיד על חיסרון בהווה?

לאו דווקא. 

מתגעגעים לדברים מסוימים שהיו בתחילת הקשר, כמו ראשוניות (כמו שאמרו לך פה).

ההתחלתיות. המגע הראשוני. הצעדים הראשונים. 

וכן, גם הבאסות הראשונות. לפעמים מתגעגעים אליהם.

למה אתה שולל את זה שיכולים להיות זוגות שמתגעגעים לעבר ובכל זאת טוב להם עכשיו?

אתה נחרץ במקום שבהחלט אפשר לקבל שיש שונה ממך.

לא כתבתי שלא צריך או שזה לא טוב שיש זכרונות טובים.

דיברתי על געגוע והתרפקות על העבר.

ולא אמרתי שלא יהיה טוב יותר. אמרתי שאני לא מאחל לאנשים להתגעגע לשנה הראשונה.
שזה לא אומר משהו טוב.

בני אנוש מתרפקים על זכרונות טובים וזה לא אומר שבהווה מר להם.

אני גם מאחלת להם שתקופת הדייטים תהיה טובה כדי שיהיו להם זכרונות טובים מההכרות הראשונית.

מה עדיף, טראומות??

באמת, לפעמים אני מתעצבנת על חוסר ההיגיון.

אני לא מתעקש סתם. אני מסביר את דעתי.
אני לא מבין למה את דוחפת לי מילים לפה...

אני לא אמרתי שצריך לסבול בשנים הראשונות. ממש לא. אני לא אמרתי שצריך טראומות

אז למה את מכניסה דברים לא קשורים.

אני מאחל לכולם שהכל ילך בשמחה בקלות ובמהירות.
אבל אני לא מאחל לאף זוג להתגעגע לדייטים ולא לשנה הראשונה.

געגוע והתרפקות על העבר הם סימן מיידי לחוסר בהווה. כך אני מבין ורואה את הדברים.
זה גם מאוד הגיוני.
אדם שמסתכל אחורה ו"מתרפק" על העבר זה מעיד על העובדה שההרגשה העכשווית שלו פחות טובה מההרגשה שיש לו בזיכרון.
כי אם היה לו יותר טוב עכשיו, אז הוא היה מרגיש שמחה במצב שלו עכשיו ולא היה "מתרפק" על העבר.

זה נכון בכל תחום בחיים. 
בתחום הכלכלי - אדם שמצבו הכלכלי טוב יותר מלפני כן, לא מתרפק על המשכורת הקודמת. 
בתחום הפיזי - אדם שהיה פחות בריא ובכושר לא מתרפק על התקופה שבה היה כזה.
וכן גם בתחום הרגשי. 
יכול להיות שמתרפקים על זיכרון מסוים כי בחלק מהדברים היה טוב יותר. זה רק אומר שיש חיסרון בדברים הללו בהווה.
ולכן אני לא מאחל לאף אחד בזוגיות להתרפק על העבר. או להתגעגע אליו. כי זה אומר שהזוגיות באותו רגע נחלשה לעומת מה שהייתה. 
לא שאני מאחל שלא יהיה טוב בהתחלה, להפך שיהיה טוב שירק ילך ויתעצם.
 

ככה אני מבין וככה אני רואה את המציאות. לא טוב לך, לא חייבת לקבל.

אבל את מעט ההגינות, של להבין מה כתוב, ולהבין את הדעה של השני, לפני שתוקפים. אני חושב שמגיע גם לי.

שהיא, בוא נאמר.. תמוהה. אם לא נאמר תמוהה עד מאוד.

תתפלא- גם אדם שחי עכשיו בעושק מטורף יכול להתרפק על שנות הצמצום כי היה בהן יופי. אבל לא זו הפואנטה (אני מביאה את הדוגמא הזאת כדי להראות שגם על דברים שליליים אפשר להתרפק).

אתה אומר שבהכרח התרפקות על העבר מעידה על חיסרון בהווה.

זה פשוט לא נכון.

אתה לא מוכן (או רוצה) להכיר בכך שהתרפקות על זכרונות טובים היא נטייה אנושית שאין לה קשר עם המצב בהווה.  

אם היום אני מתרפקת על זכרונותיי כרווקה זה אומר שלא טוב לי עכשיו כנשואה?

אם אני נזכרת בערגה בילדותי זה אומר שעכשיו כשאני בוגרת אני מתוסכלת כל היום?

מה שקשה לי עם הסגנון של דבריך הוא זה-

אתה קובע עובדות. אתה אומר שזו דעתך אבל אתה מסגנן זאת כך שהיא נשמעת כאמת אבסלוטית.

קודם כל, בעיני זו עובדה. אז אני כותב את הדברים שאני רואה אותם כעובדה.
 

והיא לא כזו תמוהה. 
 

אדם שחי עכשיו בעושר מטורף לא מתרפק על הזיכרון של המשכורת. אלא על זיכרון של משהו אחר.
וזה מצחיק שאת מביאה דוגמא למשהו שכתבתי בעצמי כמה פעמים בתוך דבריי.
"יכול להיות שמתרפקים על זיכרון מסוים כי בחלק מהדברים היה טוב יותר. זה רק אומר שיש חיסרון בדברים הללו בהווה."

זה ציטוט מההודעה הקודמת.
זה בעצם מה שאת הבאת בתור דוגמא. שהיה משהו שהיה בו יותר טוב מעכשיו. כלומר, אדם יכול להיות עשיר ולהתרפק על היופי, 
לא על המשכורת. היופי הזה יכול להיות תחושת שליחות או מיצוי, יכול להיות תקופה טובה יותר זוגית או נוחה יותר פיזית.
זו דוגמא שרק מוכיחה את הדברים שלי. ההתרפקות על השנים הללו היא כי חסר היופי.
כלומר, ההתרפקות על העבר מוכיחה על חוסר בהווה.

אני לא "לא מוכן", ואני גם לא "לא רוצה". אני לא מקבל את דבריך רק כי את כותבת אותם.
אם לא תוכיחי את דבריך בצורה הגיונית ולא כאקסיומה, אז אין לי איך לדון איתך.

את אומרת "התרפקות על זכרונות טובים היא נטייה אנושית שאין לה קשר עם המצב בהווה".
ואת מצפה שאני אקפוץ ואגיד "וואלה איך לא חשבתי על זה קודם", זו לא דרך לדון. אני לא ילד ולא אידיוט.
יש לי דעה מבוססת שבנויה על היגיון מסוים. אם תפריכי אותו אני אבדוק איפה טעיתי. רק לטעון טענה ללא בסיס 
לא יגרום לי לקבל את דעתך, וזה לא אומר שאני לא רוצה או לא מוכן. 

אם את מתרפקת על זכרונות מתקופת הרווקות זה אומר שמשהו מהתקופה ההיא חסר לך.
כן, בהחלט.

לא שלא טוב לך בכלל כנשואה. יכול להיות שבחישוב ה"טוב" הכללי טוב לך בהרבה כנשואה. אבל עם זאת גם חסר לך משהו מהתקופה ההיא. 

אם את נזכרת בערגה בילדות זה אומר שיש משהו שחסר לך בתור בוגרת. כן. לחלוטין(במיוחד אם זה בערגה, שזה אומר השתוקקות לחזור לשם). זה לא אומר שאת מתוסכלת כל היום כבוגרת. אלא שמשהוא חסר לך בתור בוגרת.

אם היה לך טוב יותר בכל הנושאים, אז לא היית מתרפקת. היית שמחה בזכרונות. היית שמחה בכך שהייתה לך רווקות שמחה וילדות נעימה. אבל לא היית מתרפקת על מה שהיה או עורגת למה שהיה.
 

ולכן אני אומר עוד הפעם שאני לא מאחל לאנשים להתגעגע לתחילת הקשר. כי אני מאחל להם שיהיה להם יותר טוב בכל המובנים מאשר בהתחלה.

לבת זוגתי והיא אמרה שהוא תרם לה.

למה תמיד השירשורים שלי מגיעים לכותרת בערוץ אני לא מבין..

צימר במחסיה, עלה לנו 1000 לסופש

כל המתחם מגודר ורק שלכם יש בריכה וגקוזי פרטיים ומטבחון נוח.

אפשר להוסיף 200 ולהישאר גם מוצש עד ראשון בבוקר

אפשר להגיע בתחב"צ?

מחיפוש מהיר ראיתי שיש לפחות 4-5 צימרים ביישוב הזה. התכוונת למשהו ספציפי?

אשמח לעוד תגובות

(לא הייתי שם, רק ראיתי פרסומים)

אנחנו כנראה יותר מידי עירוניים בשביל זה, אין ברכה פרטית, וגם לא נראה שיש אופציות מה לעשות באזור מסביב.

אבל תודה, אשמח לעוד תגובות. 

הנה הקישור: נוף החאן, צימר בכפר אוריה | Weekend

היינו אומנם עם שלושת הילדים ולא רק זוג, אבל גם לזוג זה שווה בהחלט לדעתי.

אני זוכרת שהמחיר היה נמוך יחסית למקומות אחרים ויכול להיות שדווקא כן יתקרב לתקציב (לא יודעת לגבי אוגוסט).

הבעלים של הצימר מקסימים.

יש שם בריכה שווה שפרטית בשעות מסוימות שאתם שם (בעל הצימר מסביר הכל כאשר מגיעים. בגדול כאשר זוג או משפחה רוצים להיות בבריכה ויש במתחם עוד זוגות אחרים אז או מחלקים מראש שעות ואז יש לכם שעות רק שלכם.

או נכנסים בלי לקבוע כאשר פנוי ואז סוגרים את הדלת של הבריכה עם הווילון וכך זה סימן לאחרים שתפוס ולא נכנסים )

יש גם ג'קוזי גדול בנוסף. גם בחלק מהצימרים בפנים וגם ליד הבריכה עם מפתח ודלת וכנ"ל כאשר זה מתחלק לזמנים שהם רק שלכם).

זה באיזור צרעה ואשתאול, נוף מדהים, הרבה מסלולים. יש גם סניף איקאה קרוב אם שייך

ומרכז של חנויות אוכל וכו' באיזור (לא בכפר אוריה עצמו אבל קרוב).

לא יודעת לגבי תחב"צ.

אנחנו נהנינו מאוד וממליצה

תהנו המון

איזה כיף ❤️

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.

עם סכום כסף כניסה ויציאה

כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש

אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב

בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש

נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם... 

לכן עכשיו הלוביסטים של הליסינג נלחמים בתוכנית של מירי רכב (לא שגיאת כתיב) להפחית את כמות הטסטים למכוניות יחסית חדשות מפעם בשנה לפעם בשנתיים. בסוף ה"לחם והחלב" שלהם זה  אנשים ששונאי תחזוקה של מכונית.

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אבל אם באמת את מתייחסת לזה כמשהו גדול שיכול להשפיע על הזוגיות שלך- אז כנראה זה באמת עניין שצריך לפתור. קודם מול עצמך, ואח"כ מולו.

הרי זה לא אסור..

אבל כן נשמע לי מוזר שאת זקוקה לחיבוק ארוך מחברה כדי להרגיש את האהבה המיוחדת והנקייה בינכן...

בד"כ נשים מבטאות רגש באמפתיה בלהכיל אחת את השניה פחות יצא לי לחבק חברה שעות ברגיל (לא מדברת על מקרה קיצון נניח שמישהי מאבדת אדם יקר ואז נותנים לה חיבוק ארוך אלא כהרגל בינכן של חיבוקים ארוכים)

כן נשמע לי יותר נכון לשמור כאלה דברים לבעלך ובהמשך לילדים...בהצלחה

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.