אשמח לעצות מחכימות.יעלוליש

אנחנו לא נשואים טריים,15 שנה.

בקצרה:בעלי איש חסד יוצא מגדר הרגיל, הוא עוזר לאנשים עד כלות כוחותיו .אנשים נעזרים בו המון, הוא עושה הכל בערך: תיקונים, הלוואות, עזרה, סיוע הכל הכל והכל במאור פנים.

הוא בעל טוב ואבא טוב, עובד קשה וכו' אני גם עובדת . יש לנו 5 ילדים.

לפני מס' שבועות אחותו התחתנה וההוריםוהמשפחה שלו בערך קרעה לו את הצורה. כרגיל..הוא לא אוהב ולא מסוגל לסרב כשמבקשים את עזרתו, שאר האחים והמשפחה שלו מקפיצים אותו ומבקשים את עזרתו על ימין ושמאל ולא רק הם, גם מכרים, קרובי משפחה אחרים.

נסענו חודש רצוף לשבתות אצל ההורים שלו בגלל האירוע הקרב ובא וגם אחריו (אצלם החגיגה נמשכת שבועות...)-

בשבוע החמישי היינו אצל ההורים שלו ואחותו הכלה הטרייה פנתה אליו כשהייתי לצידו ואמרה רק לו שיבוא שבת כי היא לא יכולה להסתדר בלעדיו והתעלמה ממני. (אני מודה שנפגעתי מעט אבל לא אמרתי דבר), ,יום לפני הנסיעה לאותה שבת בעלי אמר לי- תתארגני ותארגני את הילדים לשבת וכו, אמרתי לו שיסע לבד כי אני לא הוזמנתי אלא הוא. הוא נפגע ושאל האם אני זה לא את? האם אני עושה בעיות כשההורים שלך פוגעים בי..? וכו

 

והייתי בשוק מאיפה הוא מצא להאשים את ההורים שלי ואז הוא סיפר על תקרית מסויימת שאפשר לפרשן אותו כפוגעת אבל הוא לא הבין נכון את הדברים. הסברתי לו ולא עזר.

מאז אותה שיחה כל היחס שלו אלי השתנה, הוא עצבני עלי, כל פעם שאני מנסה לדבר איתו הוא מגיב מגעיל, חסר סבלנות, בינתיים אני סופגת ויחסית שותקת , מחכה שירגע כדי שידבר איתי, אני מזמינה לשיחה והוא הודף.

הוא כנראה התקשר לאמא שלו ואמר לה להזמין אותי, היא התקשרהו התחננה שאבוא , בסוף התרצתי בלית ברירה. השבת הזאת הייתה סיוטית בשבילי- הוא התעלם ממני לחלוטין וישב עם המשפחה שלו כשאני מתרוצצת סביב הילדים, הייתי והרגשתי שם לבד.

 

לפני מס' ימים מתקשרת אלי פקידה בבנק ושואלת אם בעלי יכול להוציא את החיסכון שלנו, הייתי בשוק, הוא לא דיבר איתי על כלום קודם. שאלתי אותו למה , ולמה לא התייעץ איתי? 

הוא אמר שהוא רוצה לסגור את המשכנתא  שאנחנו צריכים רכב גדול יותרוכו' וכוכ' הסכמתי, זה הרי בשבילנו בסופו של דבר אבל ביקשתי שישתף אותי פעם הבאה בדברים כאלה.

 הוא משך את החיסכון. ועדיין היחס אלי נשאר אותו יחס,עצבני ולא מצליחה לדבר איתו. לאחר כמה ימים נודע לי שהוא הוא הוציא את הכסף כדי לתת הלוואות לאנשים שביקשו ממנו ובני משפחה שלו.

אני זועמת ואין לי עם מי לדבר. אני לא מצליחה להבין אותו. הכסף הוא לא גם שלי?

אני לא רוצה לערב בני משפחה להתייעצות כי הניסיון לימד אותי שזה מזיק ממועיל. 

 

אמרתי לו שאם הוא רמכנן ורוצה לפרק את החבילה שידבר איתי וכלום. אין עם מי לדבר.

הוא נותן הכל לכל מי שמבקש ממנו, הוא נותן ועוזר המון גם בבית אבל נמאס לי שאנחנו, המשפחה הקורבן של ההתחסדות שלו והוא לא יודע לשים ברקסים. 

 

 

מה אני עושה????

תודה לעונים.

חיבוק גדולאמא, ברוך ה'

יש כאלה אנשי חסד, שקשה להם לשים גבולות. מכירה מקרוב. זה אופי טוב סה"כ אבל חוסר הגבולות יכול לשגע...

בעניין הכסף, זו כבר בעיה רצינית כי יש כאן חוסר אמון.

קשה לתת עצות כשלא מכירים מקרוב, אבל חיבוק גדול גדול. לא קל.

ואמרתם על מה?!אליפ
על כי העיד ה בינך ובין אשת נעוריך.... והיא חברתך ואשת בריתך!

ברור שהרעיה קודמת לכל אדם וזה אמור להיות מטבע בנפש הגבר פנימה
כמובן שבעלך מקיים מצוות צדקה, אבל מהאופן בו את מתארת עולה חשש בליבי שהטוב נובע ממקום לא מאוזן. להמחשה: יתכן והוא מרגיש שווה ובעל ערך רק כאשר מודים לו על טוב לבו.
דבר זה יכול לנבוע אולי מכך שהוא גדל בבית ככבשה השחורה ואולי לדוגמא הוא לא מרגיש מספיק הכרת הטוב ממך.

הסוף של דברי אינם אלא ניחושים לא מבוססים לצורך המחשה
אבל הרישא של דברי שאין מדובר בחסדי אברהם אבינו בעיני אכן תקף

לדעתי אתם צריכים לצאת לערב או לנופש
הוא בהתחלה ישלול ויהיה עוקצני, אם תתמידי בבקשה אבל בלא טענות ולחץ הוא יתרצה לבסוף.

אצל אחרים מכתבים אוהבים ונוקבים פועלים יותר.

תבשרי טוב!
וואו חיבוק.פאז
1. נשמע שיחד עם זה שבעלך אוהב לעזור אולי יש לו גם קושי להגיד לא, ולא בהכרח כל הנתינה שלו היא מתוך
רצון ובחירה אמיתיים. זו כבר בעיה.
2. כל הסיפור עם האחות שהיה בהחלט לא נעים בעליל.
ברשותך אגיד שאני מרגישה שקצת חסרים לכם דפוסי תקשורת תקינים.
במקום לספר לו מהתחלה שנפגעת ולחשוב *יחד* איתו בעצם יצאת עליו ברגע האחרון ובמקום להעמיד אותו לצידך
"הכרחת אותו" לבחור בינך לבין המשפחה שלו.
הוא היה צריך לכאורה לבחור בך, אבל יתכן שנפגע אישית ויתכן שזה גם קשור לכך שהוא לא מסוגל לסרב למשפחה שלו.
באותה מידה כשהוא נפגע ממשפחתך, אין עניין להגיד לאדם שנפגע איך הוא היה צריך לפרש את הסיטואציה
(האם את היית מתרצה אם היה משכנע אותך לגבי הסיטואציה בה את נפגעת?)
אלא להבין ולהשתדל לתמוך.

יתכן ששניכם צריכים ללמוד לשתף בפגיעה מבלי שאף אחד מהצדדים יכנס למגננה או להתקפה.
לספר על עצמכם ועל מה שהרגשתם וכואב לכם
בלי "אמא שלך הפולניה" או "אחותך האגואיסטית שכל הזמן...".
יותר "נפגעתי מאד כי אני מרגישה שלא הזמינו אותי לשבת. אני מרגישה מיותרת, ושלא מתייחסים אלי במשפחה וממש קשה לי להגיע ככה לשבת"


3. העניין של הכסף שהלווה הוא בהחלט חמור בעיני.
גם כשביקש לפדות אותו בלי לשתף אותך ועוד יותר כשאמר לך דבר לא נכון לגבי המטרה.

כמו שכתבת נשמע שיש לו ממש בעיה מסויימת שהוא מתקשה לומר לא או לאכזב את משפחתו ומגיע מזה למקומות קיצוניים.

אני חושבת שכדאי לכם לפנות לייעוץ זוגי לעשות סדר ולקבל כלים לתקשורת
ואולי יוכלו גם לדבר על הבעיה הספציפית הזאת שלו של נתינה שנשמע שהיא אכן מאד משמעותית ומורכבת עבורכם
תודה רבה על התגובה, לך ולשאר המגיבים כאן:יעלוליש

אני לא יודעת מאיפה להתחיל כדי לתאר את התמונה הכוללת...

בעלי אדם טוב באמת, באמת באמת. 

היו לנו בעבר כמה ריבים סביב היותו בעל חסד מופרז, פרייאר לפעמים. כעסתי עליו על זה כי ראיתי שיש אנשים שמנצלים את טוב ליבו, כשהוא רואה מצוקה הוא נכנס לעניין כאילו זה שלו ולא משנה למי קשה. אין אדם אחד בחוץ שיכול לומר עליו חצי מילה רעה.

הזוגיות שלו טובה, התקשורת טובה, יש לנו חיבור טוב . שנינו אנשים עם שמחת חיים, פתוחים , אהובים מאוד בחברה. יש לנו הרבה חברים, הבית שלנו בית מכניס אורחים, הילדים גדלו לבית פתןח , שמח ומכניס אורחים. יש עליות וירידות כמו כל שאר הזוגות אבל בגדול אנחנו חיים ב..............,ה טוב. 

בעבר רבתי איתו על זה שהוא מאפשר לאחרים לנצל אותו אבל גם כשאני פוקחת את העיניים שלו הוא כמו שיכור אחרי עשיית חסד. הוא אמר לי שהוא לא מסוגל, אם יגיד לו הוא מרגיש גועל עם עצמו וקשה לו לישון, ככה הוא אומר.וזה עם כולם כולם.

הוא פיקס עם כולם ורק בבית הוא מרשה לעצמו להתנהג לא יפה כשנמאס לו, אני יודעת שזה לא מרטע אלא לפעמים מתשישות בגלל ההתרוצצויות בשביל כל העולם. הוא עומד במה שאב ובעל צריך לעמוד פחות או יותר בבית בגדול. הוא בנ"א טוב.

הוא עוזר גם לבני משפחה שלי כשפונים אליו.

במקרה הנוכחי (של החסכונות) אני מעריכה שהוא ידע שלא אסכים בשום אופן וחשב לעשות מה שעשה בשקט ולהחזיר אחרי שיחזירו לו את ההלוואה, אני לא עוקבת מי יודע מה אחרי חשבונות הבנק, לא מתעסקת בזה. ( אני כותבת את זה אחרי שיחה עם חברה שממש עוזרת לי להפעיל קצת את השכל כי אני נסערת ).

 

ולגבי אחותו,

מישהי כתבה שנראה לה שיש לי נטייה להפגע סתם.

העניין הוא שהיינו אצלם 5 שבתות רצופות, קשה לי במציאות כזאת, אני מעדיפה להיות בבית ובפינה שלי, נסיעות של פעם ב..אין בעיה  אבל ברצף? אני מרגישה כמו עלוקה, הם בעיקר רוצים אותו, כי הוא עושה שם הכל, משימות פנים- בית וחוץ, כולם בונים עליו ומקטינים ראש. אני שם כי אני נספחת , ועם 5 ילדים שבת אחרי שבת זה קשה ואני כן זקוקה לתחושה שרוצים אותי כדי להגיע, כשהוא מבקש ליסוע אני נוסעת איתו בשבילו ורק בשבילו. אז כן, זה פגע בי. 

 

ולגבי ייעוץ, זה לא מעשי, הוא לא רוצה לדבר איתי. אני מתפללת שזה כי הוא מרגיש רגשות אשם וקשה לו להתמודד. אבל מי יודע?

הי יקרהפאז
נשמע שאתם כמו עוד הרבה זוגות
זוג מקסים וטוב, עם כמה דברים שדורשים דיוק ותיקון.

אני חושבת שאם פנית אליו כמה פעמים מתוך רצון להתפייס והוא לא מתרצה,
אז אולי תרפי קצת. עוד יום הוא ירגע, ומן הסתם אם הוא איש כ"כ טוב ואוהב תגיעו ליישור ההדורים ביניכם.

או לפחות לשיח.

אני עדיין חושבת שיש פה 2 נקודות משמעותיות שדורשות בירור מעמיק.
1. נושא התקשורת. יכול להיות שלרוב אתם מתקשרים סבבה, אבל בדוגמאות שנתת כל הקצר נגרם מתקשורת בעייתית.

האם בעלך החליט או הסכים לסוע לשבת מבלי להתייעץ איתך? ואם כן האם זה מקובל אצלכם?
ומה את חושבת על זה?
מתי *הוא* דיבר על הרצון שתסעו למעט מה ששמעת בעצמך?

נשמע שבעלל עושה על דעת עצמו המון המון דברים
(כתבת שאת עכשיו יודעת שגם בעבר הלווה כספים שלא חזרו)
ולא ברור מה העמדה שלך כאן..
האם בעקרון הוא מחליט על הכל ואת זורמת?
האם את מעורבת בדברים?
האם מרגיש לך נכון הצורה שבה אתם מתנהלים??

2. אני בטוחה שבעלך באמת אדם טוב ומלא חסד.
אני בטוחה שזה ממלא ומספק אותו. ועם זאת יש בפנימיות מושג של חסד נפול.
גם חסד צריך להעשות בצורה נכונה.
כשהוא מכסף שלא בטוח שמותר לו לתת (ורוב הסיכויים שלא נכון שיתן אלא אם כן יש לכם המון רזרבות מיותרות), כשזה על חשבון
המחוייבות הראשונה שלו לאישתו ולילדיו ולביתו,
זה כבר לא הופך לחסד.

ושאלה מרכזית שעוזרת להבחין בשורש;
האם יש לו יכולת נפשית להגיד לא בכל פעם שמבקשים ממנו?
כשאדם יודע להגיד לא ולהגיד כן הרי נתינתו נתינה
כשאדם מרגיש מחוייב לתת לרצות לעזור ולהעניק בלי חשבון ובלי הגיון,
הרבה פעמים זה מגיע ממשהו פנימי.
צורך להרגיש מועיל או להרגיש שזקוקים לו או צורך לרצות או כל דבר אחר.

אני חושבת שהנושא הזה של הבירור המעמיק של נתינה ממה היא נובעת אצלו וכו צריכים להיעשות בעדינות
ואולי מטפל זוגי יכול לעזור ולכוון אותו לזה.

את יכולה לדבר על יעוץ כשכן תדברו.
והם לא יסכים הפעם תעלי את זה שוב בהזדמנות נוספת עד שיתרצה או יבין את הצורך...
לפעמים,ד.

שאדם מרגיש מחוייבות לעזור ולתת - 

 

זה פשוט מגיע כי הוא איש טוב. לא בגלל "צורך" לרַצות, או להרגיש שזקוקים לו וכד'... וכמו שאמר, מרגיש מגעיל אם לא עזר. וזה "פנימי" עוד יותר מצורך להרגיש מועיל וכדומה..

 

לא סותר שטוב שאדם ירגיש אם מנסים סתם "לנצל" אותו; אבל זה כבר ענין שלו, כל זמן שזה לא בא על חשבון משפחתו בקביעות.

לפעמים.פאז
לי אישית לא נשמע שהנ"ל הוא מהפעמים הנ"ל.
לגמרי לא בטוח. חבל להיחפז להסיק על מי שלא מכיריםד.


אין לו לכותב בפורום אלא מה שעיניו קוראותפאז
ובהתאם לכך כתבת אתה, וכתבתי אני.
פותחת השרשור יכולה להרגיש מה הכיוון שנשמע לה נכון יותר בתור מי שמכירה את הנפשות הפועלות טוב יותר
ולסנן את התגובות המיותרות.
הכל בסדר
אכן. כל אחד לפי התרשמותו.. וגם לפי מה שחושב שיועיל יותרד.


//אמא, ברוך ה'
עבר עריכה על ידי אמא, ברוך ה' בתאריך א' בשבט תשע"ח 22:36


תודה רבה לך, את כותבת מקסים.יעלוליש

פותחת את הלב להקשיב לך.

תודה על כל אחת מהנקודות שהעלת. יש הרבה על מה לעבוד מסתבר.

חשבתי שאנחנו בסדר.

מדהים איך אפשר לעבור טלטלה מאירוע אחד קטן לכאורה.

 

החלטתי באמת להרפות ,יהיה מה שיהיה.יש גבול .

אתם אכן בסדר!!!בנחת...

לכל אחד (כל אחד!) יש את "הנושאים שלו לעבודה". אין כאן אף אחד שמושלם במידותיו וגמר את עבודתו בעולם, אחרת לא היה כאן כבר...

לא תמיד אנחנו מודעים ל"נושאים" שלנו. לפעמים כשאין מודעות אז לכאורה מרגישים יותר טוב כי "הכל בסדר". אבל למעשה כשמגדירים נקודה לעבודה זו רק התקדמות כי אחרי המודעות לבעיה יכולה להגיע העבודה של התיקון. והרבה פעמים המודעות עצמה כבר יכולה לעזור לשנות.

ואשריכם שאלו הצרות שלכם. ממש מה שנקרא "צרות של עשירים". עשירים קצת יותר מדי במידות טובות. חשוב לעבוד על זה אבל הרבה יותר נעים מלעבוד למשל על אגואיסטיות....

^^^^פאז
את עוברת טלטלה וזה לא נעים
אבל בע"ה אחרי שתלמדו ממנה מה שצריך ותקחו אותה להתקדמות
יהיה טוב ויהיה עוד יותר טוב.

לכל זוג יש את הנקודות שלו ועבודה זוגית היא כשמה עבודה.
בדיוק בנקודות האלה של החיכוך בינינו, ה' הפגיש אותנו כדי להתקדם
כדי ללמוד על עצמנו וכדי לעבוד על עצמנו.

תסתכלי על זה כירידה לצורך עליה בע"ה.
וככל שמפיקים מהירידה את המיטב יכולים בע"ה לעלות גבוה יותר
וצריך לרדת פחות כדי ללמוד...
יפה, ממש מסכימה...סוסה אדומהאחרונה
חייבת להגיד לךסוסה אדומה
שאת נשמעת אישה מדהימה מדהימה מדהימה.
באמת, יש לך עין כל כך טובה עליו, ואת אישה פשוט מושלמת, אני מקווה שגם הוא מעריך אותך

אני גם ממש מבינה את הצורך שלך בפינה משלך. בסה"כ את חושבת שהוא בעל חסד וכנראה שאת צודקת, אבל את לא פחות בעלת חסד ממנו. את מקריבה הרבה מעצמך בשביל לאפשר לו את זה.
לוותר על הפינה שלך 5 שבתות, ולהיכנס לבית שהוא לא הסביבה הטבעית שלך, זה לגמרי לא פשוט.
ואת בעלת חסד בעצמך. ופשוט אישה.

את כל כך מדהימה. וואו.

ולא יודעת מה להגיד לך, הסיטואציה הזאת נשמעת לי מאתגרת.
ומעולם לא הייתי נשואה, אז בכלל אין לי מושג
אבל היה לי צורך להתפעל ממך בקול.

הלוואי שיעבור לו, ותדברו כמו שצריך.
ותתני לו להבין כמה את צריכה אותו כ-אדם חסד, שיפנה רגע אחד את החסד שלו כלפייך וידבר איתך.
ובאמת אולי כדאי גם שידע להכיר בהקרבה שלך למענו, ובכך שאתם חיים חיים משותפים וא"א לעשות דברים ולקבל החלטות על דעת צד אחד בלבד.

בהצלחה נשמה!!
בעלך עושה חסדים על חשבונך.ליאן
נשמע שהוא מנסה לרצות את כולם ושכח אותך בדרך... אני מציעה שתצאו לאנשהו לבד תמצאי בייביסיטר תצאו למקום רומנטי ושקט ותפתחי את הכל! אל תשמרי דברים בבטן ואל תחכי שהוא יעשה צעד את צריכה לנער אותו..
לא הבנתי משהואסיה

15 שנה הוא מתנהג ככה?

ורק עכשיו זה התפוצץ בעקבות האחות? והוא התחיל להתנהג אליך לא יפה?

או שכבר 15 שנים אתם רבים על זה?

^^^ מה היה עד עכשיו?סדר נשים

ואיך הקשר שלכם באופן כללי?

נשמע קצת לא הגיוני שהכל טוב ובגלל מקרה כזה

מתכננים אולי לפרק את החבילה

וואו וואו וואו נשמע נורא והרבה יותר מזה, מצטרפת לקודמייאמילי.
חסרים פרטים... נשמע שבעלך טעון כדאי לדאוג למצוא אדם שידרבן אותו להוציא את מה שבליבו.

לפי דברייך נשמע שיש בינכם בעיה של תקשורת ואמון מצב טעון תיקון וכמה שיותר מהר.
בקשר להזמנה של אחותו הכלה לא רואה בזה בעיה, מחמיא יהיה אם אוהבים ומזמינים את בעלי וברור כאור השמש שגם אני וילדיי רצויים לא פחות.. זה שלקחת אישית מראה שאולי יש סכסוך קודם, או שאת רגישה ולוקחת דברים באופן אישי בלי סיבה נראת לעין.
בכל מצב תפני לכל גורם לעזרה רק לא למשפחה!
זה נראה מקרה קיצוני של מי שעושה חסדים עד שמתפרק מכל הכוחותהיום הוא היום
ושיש חסד יותר בחוץ מאשר בבית.

שווה לעשות כמה דברים:
1. מאד לפרגן לו על כל עזרה קטנה בבית.
2. לשאול בעצמך בהקדם איש מקצוע כי זה מצב נפיץ כרגע. אולי הוא יכנס בהמשך גם לתהליך אבל כרגע לא נשמע שכן
את מאוד מובנת, צריך סדרי עדיפויות נכוניםקוראי שמו
"עושה צדקה בכל עת - זה הזן את אשתו ובניו". תופעה ידועה שאנשי חסד גדולים, לפעמים לוקחים את הקרובים ביותר אליהם, כחלק מהם ומעשיתם הגדולה ומפספסים את העובדה שהסובבים אותם, הם גם בני אדם עם צרכים שונים וכד'

תתפסי אותו לשיחה נעימה נה, בזמן שהוא פנוי, תשקיעי באוכל טעים.
תתארי עד כמה את מעריכה את כל ההשקעה שלו, את המידות הטובות וכד' שלו. (שזה יהיה כמה שיותר אמיתי, הרי את באמת מעריכה). אך יחד עם זאת, עליו לשים לב שהמעגל הראשון שהוא מחוייב אליו, זה את וילדיכם.
לכן, זה טוב שהוא רוצה לעזור לאחותו, אבל נסיעה לשבת צריכה להיות החלטה משותפת של שניכם, גם אם הזמינו אותך בצורה הכי יפה זכותך לרצות שבת בבית וכד'.
היא לא כתבה שזה כמו האנשים הללו.ד.

אדרבה, הדגישה שהוא "בעל טוב, אבא טוב", "נותן ועוזר המון גם בבית".

 

בני אדם זה לא ב"שלשות". נכון שיש אנשים כמו שתיארת - פה נשמע שהפיצוץ הוא בעקבות היעלבות מופרזת נקודתית שלה, לא ממנו, "נקמה" בו בצורה שהדהימה אתו - והענין הידרדר.

 

אז חבל להפוך ל"תופעה כללית" דבר שבא ממשהו כזה.

 

והיא גם לא כתבה שבאמת רצתה להישאר לשבת בבית. הרי לא זה הנושא. היא עשתה "הפגנה" על כך שאחותו דיברה "אליו" לפי דעתה. לא הזהירה לפני כן. ערב שבת שאחרי חתונה - מודיעה לו....

ההודעה השניה שלה - השלימה את התמונהקוראי שמו
כשקראתי רק את ההודעה הראשונה, התלבטתי אם בכלל להגיב. אבל אז הגיע ההבהרה. לא טענתי שהוא לא בעל טוב. ברור שבסה"כ הוא טוב ובעל מעלות רבות. לכן יש מה לדבר איתו על סדרי עדיפויות.
תקרא את ההבהרה שלה. ברור שהמילים של הגיסה היו רק 'הקש ששבר את גב הגמל'. גם אם היא כ"כ התרגלה, שברור שאם בקשו באים וכל מה שהיא טענה (או הרשתה, אפילו לעצמה, לדעת שזה לא בסדר) היתה צורת הפניה - זה לא נורמלי. לא נורמלי שבעל לא יושב לדון עם אשתו בשאלה 'האם מתאים לנו ליסוע לשבת או שאחרי כ"כ הרבה שבתות שהיינו מוכרחים להיות בחוץ, השבת אנחנו וילדנו צריכים להיות בבית?'. לא נורמלי, אפילו אם אין אפשרות אחרת, שהאשה יודעת שבעלה מתכוון ליסוע, כי היא שמעה מהצד שיחה שלא מכוונת אליה.
לא התנהלות זוגית נורמלית (ואולי במושגי ימינו אפילו סוג של גזל), שבעל שובר חיסכון, כשהוא יודע שאם אשתו תדע, היא לא תסכים! (וזה לא משנה שהוא מתכוון להחזיר).
לא יכול להיות ש'אם כולם הוא פיקס ורק בבית הוא מרשה לעצמו להתנהג לא יפה'. אפילו שזה מתשישות ולא מרוע. בדיוק על דברים אלו חזבל אמרו שגם לצדקה צריך לא להגזים - שלא יגיע מצב שהוא נופל על אחרים.

אתה שוב כותב,ד.

בהנחה ברורה שהוא בכלל לא שאל אותה אם נוסעים.

 

ציטטתי לך בתגובה להלן, שהוא ביקש לנסוע. למה לשפוך שמן על מדורה?

 

היא ציינה מפורש שאצלם זה כך, חגיגה מתמשכת. לא טענה על כך שלא ידעה מראש (אם היתה טוענת, או סתם שאין לה כח עוד שבת לנסוע - מובן לחלוטין. לא זה היה הענין, אלא שכאילו גיסתה לא רוצה באמת אותה. אפשר  לחלוטין להבין את התחושה הזו, שהצטברה בה, כאילו לא היה זו שרצויה שם, לא זו הנקודה. הנקודה היא האמירה לבעל ערב שבת, כשהיא יודעת כבר מראש על התכנון, ש"יסע לבד", ובנימוק ש"לא הזמינו אותה". זה הכל. אם היתה אומרת שאין לה חשק, שמרגישה לא רצויה, וכו' - יש להניח שזה לא היה קורה. בוודאי אם היתה אומרת כמה ימים קודם. היו מדברים ומחליטים. ובוודאי שלא היה שייך שהוא "יחליט" לבד)

 

לגבי החיסכון, נכון. אבל במשפחה שהאשה אינה יודעת כלום מהנעשה בבנק (כמו שהעידה עליהם), יכול להיות דבר כזה. הוא "מנהל החשבונות", הוא יודע שעליו החובה לדאוג להחזיר את החיסכון וימשיך. אין להקיש ממשפחה למשפחה.

 

לגבי "עם כולם..ורק בבית" - הרי זה נכתב לא על משהו קבוע. אלא שקורה לעיתים שבבית "מתנהג לא יפה כשנמאס לו"... ואצל מישהו שלא עוסק בגמ"ח, לא קורה ש"מתנהג לא יפה", בעוד שמול אחרים, שלא חי איתם בקביעות, מצליח לא להגיע לכך?

 

חבל לדון לכף חובה אדם שלפי מה שאשתו מעידה עליו, הוא בעל ואבא מצוין, ועושה טובות לכל העולם.

גמילות חסד, זה לא חיסרון. 

עשית טעותד.

גדולה.

 

אם המצב הוא אכן כמו שתיארת, איש טוב, מאיר פנים, עוזר בבית - 

 

ולא היתה כל בעיה קודם לכן - מלבד סביב החתונה - 

 

אז את אכן פגעת.

 

אחותו אומרת לו שיבוא, כי היא לא יכולה בלעדיו.

 

את מחליטה שהיא מזמינה אותו ולא אותך... מאיפה ה"ראש" הזה? למה לחשוב כך? הרי היא דיברה אליו כאחיה, להדגיש את הצורך בו. כמישהו שעוזר.

 

את שמרת את זה בלב - וברגע האחרון, כשאומר לארגן את הילדים, את אומרת לו "סע לבד". 

 

הוא לא מבין מה את רוצה - רואים מהתגובה. ברור לו שהוא זו את. במקום להתנצל, את ממשיכה. 

את עצמך אומרת שהעלה מקרה שנםגע ממשפחתך - ואת מסבירה שטעה... נו, את לא טעית כש"פירשנת" כך?..

 

אלא מה? התגובה שלו נראית מאד קיצונית. כנראה נפגע קשה. היה חי באמון שאת מעריכה את עזרתו לכולם וגם לך (כמו שכתבת בהתחלה), פתאום פגיעה קשה באמון. "סע לבד".... 

 

בסוף את כותבת "נמאס לי שאנחנו.. קרבן של ההתחסדות שלו".. אז משהו כאן לא מסתדר:

בהתחלה שיבחת שעוזר המון, לכולם, במאור פנים, גם למשפחה שלכם האישית. לא כתבת מילה כאילו העזרה לכולם זה על חשבונכם.

אז נוצר הרושם - וסליחה אם אני טועה - כאילו רק בעקבות התרעומת שלו, "השתנה" לך המבט, וכעת זה הפך להיות "קרבן של ההתחסדות שלו"....   אם היית חושבת כך בעבר - היה מקום בזמן נינוח להפנות שימת לב, ולהצביע על הנקודות בהן צריך פרופורציה. אבל לא כך נשמע מדברייך עד לפני האירוע.

 

לכן, מציע שבמקום להפליג בגלל אירוע מצער כזה ל"אם ברצונך לפרק"... תמצאי רגע של כושר. אולי אפילו תכתבי ותניחי אצלו.

 

ותתנצלי שם מעומק הלב על מה שהיה. תגידי שטעית בכך שהחשבת את הפניה של אחותו כאילו זה "רק אליו", שהיתה לך תחושת רגע של פגיעה; ושמכל מקום, בוודאי זה לא היה אמור להתבטא בצורה כזו שאת שולחת אותו - שלא עווה ולא פשע ותמיד מתייחס אלייך יפה - "לבד" לשבת.

 

תגידי שאת מבקשת שתשימו את הענין הזה מאחריכם, שאת מאד מעריכה את עזרתו לכולם וגם לכם - ואת מציעה שתחזרו לחיות חיים טובים ביחד.

 

נקווה שזה יעזור.

 

אם בעתיד תחשבי שהעזרה לאחרים באמת באה על חשבון הבית - מה שלא היה נראה מראשית דברייך - אז תעלי את זה בצורה מוכבדת, אחרי הקדמה של הערכה גדולה לתכונה הזו, ותחשבו ביחד מה נקודתית ,מוגזם".

 

ה' יעזור שתוכלו להתחזיר מהר את הדברים למקומם הנכון.

 

[ולדעתי, אם תשמעי לכל מיני "חיזוקים" שבאים לגנות אדם שאת העדת עליו בתחילה שעזרתו היא לא פחות לבית ולך מאשר "לכל העולם" - לדעתי את עתידה להצטער על כך מאד מאד]

זו נראית לי תגובה קצת קיצוניתאמא, ברוך ה'

גם הוא יכול להבין אותה.

5 שבתות רצוף אצל המשפחה בלי שום התייעצות ודיבור עם אשתו - נראה לך הגיוני? התעלמות ממנה בשבת?

להוציא כסף מחיסכון ולשקר על כך, נראה לך הגיוני?

להגיד לה שזו אשמתה ושהיא זו שפגעה - זה קצת הסתכלות מוזרה.

יש כאן שני צדדים שכנראה לא מספיק מדברים. גם הוא נפגע מההורים שלה ולא אמר מילה, כנראה קשה להם לדבר על דברים שמציקים להם והם מפחדים להעלות נושאים כואבים.

 

הוא אדם טוב מאוד, אבל לא מסוגל להגיד לא לאנשים, ויכול להיות שהוא מרגיש שהיא מפריעה לו לעשות את החסד שהוא חייב לעשות כדי להרגיש שהוא מקיים את השליחות שלו בעולם ולכן הוא כועס עליה.

 

הוא צריך להבין שהיא כנראה העזר כנגדו, ולסמוך קצת על שיקול דעתה כשזה נראה לה מוגזם... כי כנראה אין לו מספיק גבולות. אבל הם צריכים לדבר על זה. לדבר ולדבר. ברוח טובה.

השאלה היא איך גורמים לו להתחיל לדבר? אולי באמת דרך מכתב. אבל לכתוב שרק היא עשתה טעות - זה לא נכון. יש גם לו על מה להצטער (אני מתכוונת בעיקר על החיסכון, וגם על זה שהוא לא מוכן לדבר איתה). לכתוב במכתב שהיא מעריכה אותו מאוד - זה מצויין, כי יש הרבה על מה.

מי אמרד.

חמש שבתות בלי שום התייעצות ודיבור עם אשתו?  איפה זה כתוב בהודעה הראשונה?

 

כתבה ש"אצלם זו חגיגה שנמשכת כמה שבועות". היה נראה שהיא מקבלת את זה. אם לא ה"עלבון", כל העסק לא היה עולה.

 

ה"כסף" היה אח"כ. היא עצמה הסבירה מה לדעתה הוא חשב.

 

מה "מוזר" בלהגיד שהיא פגעה? ברור שהיא פגעה! פגעה קשות. המוזר (מאד), זה איך נשים לא מבינות, שכאשר אשה אומרת לבעלה ערב שבת שאחרי חתונה, בהפתעה, ש"יסע לבד" - ולא בגללו אלא בגלל שחשבה שנעלבה מאחותו - זו פגיעה. פגיעה בו. פגיעה באמון. מרוב רצון "להזדהות", מסכסכים בין אשה לבעלה. 

ברור שכל הענין התחיל מפגיעה שלה בו. פגיעה חד צדדית, ללא שמץ סיבה מצידו.

 

הפלא, זו התגובה הקיצונית המתמשכת. אבל בהיות שתיארה אותו, אחרי 15 שנות נישואין, כאדם נפלא גם בתוך הבית, אז ההנחה הראשונית היא, שמשהו מאד פגע בו בכך. אולי דווקא בגלל שסמך על הערכתה ולא ציפה כלל לדבר כזה.

לכן, קודם כל, עושים רברס. מתקנים את הפגיעה. נרגעים.

 

ואני מציע לא להסיק מסקנות מרחיקות לכת, כמו שהיו בעוד תגובות, ש"כנראה קשה להם לדבר על דברים שמציקים להם"; ומישהי כבר העלתה השערות לגבי הרקע שלו וכו' וכו'. הוא העלה סה"כ מקרה אחד עם משפחתה, כתגובה. היא העלתה סה"כ מקרה אחד, עם מישהי ממשפחתו. חבל לייצר הכללות.

 

בהודעה אחרת, ציינה שהפריעה לה בעבר שהוא "פראייר"... שיהיה. בכללי, ציינה שזה לא על חשבון המשפחה (חוץ מ"קורה כשנמאס לו".. נו, גם במשפחות אחרות "קורה" לפעמים..).

 

ולמה כבר לשער ש"יכול להיות שהוא מרגיש שהיא מפריעה לו לעשותאת החסד.. שליחותו". הרי לא הועלה שום דבר כזה. היה פה דבר מקומי. היא לא צינה שהוא באופן קבוע רגוז עליה בגלל דברים כאלה.

 

"צריך לסמוך על שיקול דעתה".. איפה כתבה שאינו סומך?  במה שנוגע אליו - האם הוא "פראייר" או לא, זה לא עניינה. מה שגם "על חשבונה", מי אמר שלא סומך. כתבה על מקרה בודד ששם הרגישה נעלבת, וגם זה לא בגללו.

 

 

לא נכון לומר ש"יש לו על מה להצטער" - כשהכוונה על החיסכון ועל כך שאינו מוכן לדבר.

הרי החיסכון, אינו הנושא כעת. לא מזה התחיל הענין. והסבירה בעצמה שמניחה מה היתה כוונתו.

"שאינו מוכן לדבר", כמובן מצעד מאד. אבל התחיל מאותו אירוע. אז אם הפגיעה בו היתה כ"כ קשה מבחינתו, עד שינוי קיצוני כזה - קודם כל, הכרה בטעות. התנצלות מוחלטת. אחרי שהכל בעז"ה יירגע, תוכל לשאול אותו מה גרם לתגובה כ"כ קשה, ברצון להבין. אולי יסביר ממה כ"כ נפגע.

 

 

זה לא ערב שבת אחרי חתונהאמא, ברוך ה'

תקרא היטב.

היו כמה שבתות לפני וכמה אחרי שהם היו שם. זו עוד אחת מהשבתות אחרי החתונה, זו לא שבת חתן וגם לא שבע ברכות.

הוא יכל בהחלט במקום להגיב בצורה קיצונית לשאול מה הפריע לה.

ולהוציא חסכון בלי להתייעץ ולשקר- אם נראה לך נורמאלי, ולא משנה עד כמה הבעל כועס - לא זה לא נורמאלי.

 

טוב, אולי אני מסתכלת מנקודת המבט שלי - אבל אם אני הייתי אומרת לבעלי שכבר די לי אחרי 4 שבתות שהיינו אצל המשפחה - הוא לא היה מבטל את הרצונות שלי כך, ולא כועס כך ולא מדבר איתי בשבת.

קודם כל המשפחה הפרטית, אחר כך עשיית החסד עם המשפחה שלך. זה צריך להיות ברור גם לו.

ואם לאשתו קשה להוציא את זה מהפה, אז זו בעיה, ואולי היא הוציאה את זה לא הכי יפה כשהיא כבר הוציאה,כי זה מה שקורה כששומרים בבטן (וכן, היא אמרה שהיא לא הגיבה בזמן אמת) - אבל גם הוא היה צריך בהחלט לדעת איך להגיב.

לדעתי, זו תגובה מאוד לא במקום.

כתבה "הכלה הטריה",ד.

אז הבנתי שעל זה מדובר. אולי לא.

 

ומכל מקום, זה היה על דעתה. לא כתבה שלא שאל ולא התייעץ. להיפך. שאל בשבתות הללו.

 

ומה החוכמה "במקום להגיב בצורה קיצונית לשאול מה מפריע לה"? וכי מדוע היא הגיבה קודם לכן בצורה קיצונית (מאד. ערב שבת. ללא הודעה מוקדמת, "סע לבד".. בגלל דמיון של היעלבות מאחותו). הדבר הזה, שדווקא "הוא" צריך לשאול "מה מפריע לה" כשהיא פוגעת בצורה קשה, הוא בעייתי מאד.

 

לא כתבתי שלהוציא חיסכון בלי התייעצות וכו', זה בסדר. אמרתי שלא משם התחיל הענין. לכן, כשמדובר על מה שנגרם כתוצאה מהתנהלותה, "לחפש" נקודות שגם הוא היה בהמשך לא בסדר, זה לא שייך. בפרט שהסבירה בעצמה מה לדעתה התכווין לעשות בענין הספציפי הזה.

 

ולמה את מעבירה למשל שכלל לא קשור לנמשל? את כותבת, "אם אני הייתי אומרת לבעלי שכבר די לי אחרי 4 שבתות שהיינו אצל המשפחה"....  סביר שגם אצלם זה היה כך. אבל כאן הרי לא מדובר שהיא אמרה לו שכבר "התעייפה" מזה ושאינה יכולה עוד - אלא שאחותו "לא הזמינה אותה" כשביקשה ממנו שיגיע... וזה נאמר בערב שבת. נו?...

 

אם היתה כותבת על מקרה כמו שאת מדברת, שסתם ביקשה את בעלה שלא יסעו לשבת חמישית והיה מסרב בגלל ה"רצון לעזור למשפחתו", הייתי לגמרי מסכים איתך.

לא כך היה. אני נוטה להעריך שאם היתה אומרת שפשוט לא יכולה עוד שבת, היה מעדיף את טובתה על טובתם (מקוה. ואין סיבה לחשוב שלא).

 

ברור שקודם המשפחה הפרטית. רק לא נאמרה כאן אפילו מילה שזה לא כך.

ואשתו לא "הוציאה את זה" - אלא הוציאה משהו אחר לגמרי. את ה"היעלבות" מאחותו. עליו. בצורה בוטה ושוברת אמון. לא הוא "צריך לדעת איך להגיב" ביום חמישי בערב, כשאשתו מודיעה לו משהו כזה, על דבר שידעה מקודם, ולא בגללו. היא צריכה לדעת איך מדברים, ומתי, ואל מי.

ואם טעתה - שזה אכן יכול לקרות, כדברייך, כש"שומרים בבטן", ורואה שזה כ"כ פגע - אז תתנצל.

 

אני גם מופתע מאד מהתגובה הקשה והמתמשכת שלו. אלא שאני נוטה לחשוב שזה רק מעיד עד כמה תגובתה פגעה באמון הבסיסי. לכן, קודם לתקן את זה. זו נראית לי הדרך שיכולה לעזור.

 

בהזדמנות, יעלו דברים נוספים סביב הנושא הכללי הזה, אם באמת יש משהו שהולך בקביעות על חשבון המשפחה, וזה לא בהכרח הרושם שעולה ממה שכתבה.

 

מוסיפה:יעלוליש

הוא הוציא אץ כל החסכונות שלנו ופיזר לאנשים שכבר הלווה להם כספים בעבר ועדיין לא החזירו, סכומים גדולים מאוד.

ואני ארוץ מהר להתנצל?

 

אני מחזרת אחריו כמו אדיוטית כדי שידבר איתי , למרות שבא לי לפוצץ הכל מבחינה רגשית,והוא מתעצבן עלי רק בגלל שנפגעתי מאחותו. אוקי, אני יכולה להבין שזה אולי פוגע כי הוא ציפה שאראה אותנו כגוף אחד

אבל מכאן ועד היחס שלו המרחק גדול מאוד.היחס שלו מוזר .הכל מוזר פה, הוא עושה רע ואני צריכה להענש?

ולגבי פיזור הכספים שלנו בלי לשאול אותי, זה נודע לי בעקיפין, לא ממנו. ומה שכתבתי שאולי הוא תיכנן זאת השערה שחברתי העלתה ואני קצת נתלת בה, בכל זאת, הבית שלי.

חוץ מזה , אני מרגישה שאני עושה מעל ומעבר ומתגברת ומנסה  למרות שהוא יודע בדיוק מה אני מרגישה לגבי עשיית דברים מסויימים ,אני עושה רק בשבילו וכלום מצידו כרגע. הוא אפילו לא מנסה. מה שאותי מחרפן שאם זה היה מישהו מחוץ למשפחה הוא היה מתחסד איתו בצורה מדהימה.

אני לא מקבלת את ההתקפה שלך עלי בכלל.

האירוע עם האחות קרה כמו "אמא, ברוך ה" כתבה. שבוע אחרי החתונה. 

 

הכסף זה משהו אחר.ד.

הרי לא על זה נאמר שצריכה "להתנצל".

 

מבחינת סדר הזמן, זה קרה אח"כ. כשלא היתה תקשורת תקינה ביניכם.

 

בוודאי שאחרי שהעניינים בעז"ה יירגעו - יהיה מקום גם לדבר על זה. לסכם שלא פועלים כך לגבי כספים שלכם, בוודאי עם כאלה שלא החזירו כסף מהעבר.

 

אבל כשרוצים להרגיע מצב כזה, מתחילים מהיכן שזה נגרם.

להערכתי, הוא לא "מתעצבן כי נפגעת מאחותו". אלא כי בעקבות זה, בלי שידע על כך קודם, אמרת לו ש"יסע לבד". הוצאת את הפגיעה עליו, בצורה קשה, כאילו יש אופציה שהוא "נוסע לבד", ולא מובן שאתם ענין אחד.

 

נכון, שעוצמת ההיפגעות ומשך התגובה נראים מוזרים. אבל אולי זה באמת מראה שהיתה כאן פגיעה בנקודה בסיסית?  שווה להחזיר את הדברים לתחילתם. לא צריך "לחזר שידבר איתך", אלא להתנצל על איך שזה התחיל.

אח"כ, אם העסק יירגע קצת, לנסות להבין מה היתה הנקודה שפגעה ביחוד. 

 

וכשיעבור עוד קצת זמן, לדבר גם על נושא הוצאת הכסף. ואז גם הזדמנות לשבח את הרצון לעזור לכולם, ועם זה לומר שמניחים שהוא גם מקבל ש"עניי עירך קודמים", אז תמיד לבדוק שהחסד לאחרים, אינו ע"ח החסד לבית.

 

את קרובה אליו, אז מטבע הדברים - גם חש יותר כשנפגע ממך, מאשר "אם זה היה עם אחרים".. גם את נפגעַת יותר כי זה הוא, שקרוב אלייך, מאשר אם מישהו אחר היה מגיב כך..

 

ואני כלל לא התכוונתי "להתקיף אותך"... מה הענין? אני באתי לעזור. ואני חושב שהעזרה אינה בכך ש"יסבירו לך" כמה הוא בכלל מעדיף כביכול אחרים עלייך ח"ו (הרי אם לא אחותו וכו', כל הנושא לא היה עולה כלל. לא אמרת שקבוע את מרגישה שהוא גומל חסד לחוץ ולא לבית. סה"כ, איש טוב, ממלא חובותיו גם כלפי הבית, ובאהבה. כך הובן), אלא בלנסות לראות ממה זה התחיל. ולהכיר שבאמת האמירה הזו ערב שבת, פתאומית, ובצורה שמביעה מה שהבין, היא מפתיעה ופוגעת. אדרבה, בגלל שחש קרבה גדולה - אולי נדהם בכלל מהעלאת האופציה של "תיסע לבד" ולא בגללו..

ואולי עצמת התגובה אח"כ, מראה עד כמה זה היה דבר קשה מבחינתו. אולי.

 

אז שווה לנסות כך, לדעתי. להתנצל על מה שקרה בהתחלה. על העלאת האפשרות שיסע לבד בגלל משהו שאחותו אמרה, ושהיה פרשנות שלך. לומר שבוודאי שלא עולה על דעתך ש"מזמינים אותו" זה לא כולל אותך, אלא שזה היה הבעה של צער על מה שהרגשת כאילו לא רצויה שם, אבל זה לא היה צריך לבוא עליו - ואולי גם בכלל פירשת לא נכון.

להציע לשים את זה מאחריכם - ולחזור לסדר רגיל.

 

יש לקוות שזה יוכל לעזור.

 

כנ"ל, אם יירגעו העניינים, בוודאי שיש מקום לדבר גם על הוצאת הכסף, בישוב הדעת. לנסות להגיע ביחד למסקנות היכן גבולות החסד, כשזה מתנגש עם מה ששייך לכם.

הבעיה היא שהוא תופס שהם עניין אחדקוראי שמו
שאם מישהו חיצוני ביקש, נוסעים, אפילו בלי לדבר איתה על זה!

סליחה מכבודו, אבל נראה ממש לא הוגן להטיל את כל האחריות על אישה, שמרגישה שהיא האחרונה בסדרי העדיפויות של בעלה.

איני טוען שבהכרך זו המציאות, אבל זה מה שהיא מרגישה ויש לזה לפחות אסמכתא אחת שגם אתה מקבל. לכן הם חייבים להצליח איכשהו לדבר על כל סדרי העדיפויות בבית. כך ימנעו גם ההעלבויות ההדדיות.
לא...ד.

הרי היא לא כתבה שלא דיבר איתה.

 

כתבה "ואני כן זקוקה לתחושה שרוצים אותי כדי להגיע, כשהוא מבקש ליסוע אני נוסעת איתו בשבילו ורק בשבילו". כלומר, ביקש לנסוע.

 

חבל להאשים אדם במה שלא נאמר שהיה. זה לא מרבה שלום.

 

לא דובר על מישהו שמרגיש שהם ענין אחד ולכן לא צריך לשאול אותה.. אלא ההיפך, שמובן שאם מזמינים אותו, מכוונים גם עליה - כלל לא מעלה בדעתו שאחותו, שאומרת לו שצריכה אותו, אינה מכוונת גם לאשתו שאיתו - ולכן לא מקבל כאילו האחות אינה מעוניינת בה.  וממילא, כשאומרת לו, סע לבד - זה הלם... מתו מסירות אליה, לא ההיפך. כך אני ראיתי.

 

והיא לא מרגישה שהיא "האחרונה בסדרי העדיפויות". לפי התיאור של המצב בדרך כלל, זה ממש לא כך. וחוששני שאמירות כאלה, יכולות "לייצר" לה בראש צידוק ע"י היתפסות אליהן.

היה ענין של משיכת כספים, שגם שם יתכן שאם היה יותר "דיבור" ביניהם, זה היה אחרת. וגם זה אינו בא בהכרח כי רואה אחרים כקודמים לה, אלא כי מאמין שהכספים יוחזרו בטרם יצטרכו להם.

 

כשיש משהו חד פעמי, שמביא להיעלבות קשה - אז קודם כל צריך לתקן את השרש. זו ההרגעה הבסיסית.

אח"כ, אפשר בעת רצון, לדבר גם על עניינים נוספים, בנחת.

תודה רבה על העזרה, אני מעריכה מאוד.יעלוליש

אני מתנצלת שכיניתי את הדברים שלך התקפה, אני בתקופה קצת רגישה, סליחה.

אני מרגישה שהכל מתפרק לי בידיים. ועל מה?

אני מנסה להתחבר לדברים שכתבתם -שהמשפט הזה פגע בו עמוקות ולא מצליחה להתחבר. וצורת ההתמודדות שלו..והמעשים שלו..

הילדים היום שאלו אותו מה הוא עשה לי שלא כיף להיות יותר בבית .מסכנים.

 

הכל בסדר...ד.
עבר עריכה על ידי ד. בתאריך ד' בשבט תשע"ח 23:59

המצב שלך מובן לגמרי.

 

בכלל לא נפגעתי, רק ניסיתי להראות איך לדעתי זה יכול לעזור.

 

תראי, ברור שהתגובה החריפה המתמשכת, נראית ללא פרופורציה.

 

אבל הזולת אינו אנחנו. וגבר אינו אשה.

 

אני לא יכול לדעת בדיוק מה היה אצלכם לפני כן. אבל בהנחה שהמצב היה סביר ושל תחושת אמון - אז יתכן שאמירה מסוג זה שאמרת, נתפסת אצלו כ"רעידת אדמה".. אחרי כך וכך שנות נשואין, "סע לבד"... איש זה לא אשה, לא לוקח כ"מצב רוח של רגע" בדווקא.

הדרישה שהוא "ישאל מה קרה", אינה נכונה. אם באמת נפגע בכיוון שאמרתי, אז הוא מצפה שאת זו שתתקני את המצב.

כמובן, יתכן שאני טועה, אבל מה יכול להיות? תנסי..

 

הרי זה באמת נראה משונה - מה פתאום שינוי קיצוני כזה. אז אולי באמת זה נתפס בעיניו כך?

 

אם למפרע יתברר שאכן היתה פה היפגעות קיצונית, תוכלי אחר "עבור זעם", לנסות לברר בעדינות, מה היתה הנקודה שכ"כ פגעה...

חמודה זה בדיוק מה שכתבתסיה
שאת מחזרת אחריו כמו אדיוטיט. אז תפסיקי עם זה!!!
תתחילי לקנות לעצמך דברים והרבה, חסד עם האישה זה החסד הכי הכי גדול שיש . את כל החסכונות שיש תקני בגדים לך לילדים רהיטים לבית.
עניי ביתך קודמים!
ותתחילי לעבוד או ללמוד תפתחי לך חיים מלאי עשיה בלי קשר אליו
את מתחילה להיות נכה ריגישת בגללו ואין סיב שזה יקרה לא מגיע לך. תפנקי את עצמך
כנראה שזה עושה לו טוב כל הפעיליויות האלו זה עושה לו ריגושים, תחפשי גם את ריגושים בדמוי עשיה
אני מזה מבינה אותךכלה נאה
אבא שלי היה כזה שעשה חסדים לכל העולם
והמשפחה שלו בימיוחד ניצלו את טוב ליבו . נתן כספים חתם ערבויות לכל מי שביקש והיה מסתיר מאמא שלי
כי שהיתה מגלה היתה רבה איתו.
הוא לא מסוגל להגיד לא לאף אחד.
מה שמענין שהיום שהוא צריך הלואות אז לאף אין...
אם יש לכם רב שהוא מקבל מימנו תיפני אליו שידבר איתו. לאמא שלי זה עזר.

עניי עירך קודמים, מתחיל בבני ביתו.הלוי
אחר כך הוריו ואחיו, אחרי זה חבריו וכן הלאה.
את צריכה להחליטmatan

יש לך שתי אפשרויות-
להיות צודקת או להיות חכמה.

 

אם את רוצה להיות "צודקת", זו זכותך. את יכולה לפרק את החבילה. ההתנהגות שלו היא קשה מאוד להתמודדות כרגע. רק הקב"ה יודע אם את צודקת בנושא הזה. אנחנו לא יכולים לדעת, מה הדבר הנכון. או האם בעלך או את לא בסדר.

 

אם את לא רוצה לפרק את הבית - את יכולה להיות חכמה. 
זה אומר לצאת מהמקום השופט באופן מוחלט. הוא לא מתנהג בצורה מתאימה. יכול להיות. אבל זה לא מה שרלוונטי כרגע. כרגע רלוונטי לבנות בחזרה את הבית שלכם.
וזה אומר שאם את רוצה לעשות את זה את צריכה לצאת מעצמך לגמרי ולהיכנס לנעליים שלו.
איך ומה הוא מרגיש. מה יעזור לו לחזור.
אני חושב שאת ממעיטה ממה שעשית לו. לפי מה שאת אומרת, החוויה שלו היא שאת פירקת את הבית.
לא מתאים לך ללכת לאחותו עוד שבת? תגידי את זה ביום ראשון. ביום שני. הרי שמעת שהיא ביקשה וידעת שזה מה שהולך להיות. להגיד לו בערב שבת ליסוע לבד, זה מבחינתו לפרק. להגיד לו אנחנו כבר לא ביחד. 
(אני מדגיש שזה כרגע לא רלוונטי התחושה שלך, גם אם מוצדקת). מבחינתו את כבר פירקת.
וזה אומר שעלייך העניין לתקן. את אומרת שהוא לא מתקשר איתך- אז תכתבי מכתב. תכתבי שאת מתנצלת על מה שאמרת. תכתבי שלא התכוונת, שזו הייתה חולשה רגעית. אל תסבירי לו את עצמך. אל תגדירי את זה כמשהו שהוא בסדר אבל. תכתבי לו שזו הייתה טעות שעדיף שלא הייתה מתרחשת מלכתחילה.
ותשאירי לו את המכתב עם משהו קטן שישמח אותו.
אם תצליחי לתת לו תחושה שאת מבינה אותו, שאת באמת מבינה ומצטערת על ההרגשה\האמירה שהוא קיבל, יש סיכוי טוב שיוכל להתחיל להירגע ותוכלו לדבר.
וגם כשתדברו- אל תיכנסי ללהסביר ולהצדיק את עצמך. תדבקי בלהבין אותו ואת התחושות שלו בלבד ולהתנצל על מה שאמרת לו.
ורק אחרי שתהיה רגיעה, ותיקחו קצת זמן לנשום- תבואי ותגידי, אני רוצה לשתף אותך באיך אני עברתי\חוויתי את כל מה שקרה. איך אני הרגשתי. 

אם תפעלי ככה, יש סיכוי טוב שהוא יוכל להירגע ותוכלו לנשום. ואחרי שיבנה מחדש האמון ביניכם, הוא גם יוכל להכיל את התחושות שלך בתוך הסיפור.

 

מהדינימקה של הכתיבה שלך עליכם, עולות לי נקודות שנראה לי שאתם צריכים לברר עם עצמכם ועם איש מקצוע בנוגע לזוגיות ולתקשורת זוגית.

איך לא לשמור בבטן, איך להכיל וכו...
הכל היה יכול להמנע בשיחה אחת ביום ראשון שבה הייתם מדברים על מה עושים שבת והיית משתפת אותו בהרגשה שלך והוא אותך בהרגשה שלו והייתם מוצאים פתרון מתאים.

אולי אפילו הפיתרון שיסע לבד. אבל כזוג, לא כעונש לו שלא עושה מה שאת רוצה או שאחותו פגעה בך.


 

תגובה מדויקת . מסכימה עם כל מילה.בת 30
תגובה מעולה.הולם במיוחד


וואו נראה לי שגדול עלייעלוליש

בכמה מידות להיות במקום הזה.

כי הוא לא בסדר.

הוא לא מנסה לבדוק את עצמו, אולי מה שהוא חושב שהבין לא כמו שהוא מבין, 

לא שואל. כלום.

ולכתוב לו מכתב אחרי ששנינו יודעים שהוא שיקר לי והשאיר אותנו עם שום דבר בחשבון הבנק. ןההשפלה שבהתעלמות בבית של ההורים שלו. גדול עלי.

 

תודה רבה שהשקעת חשיבה . כתבת דברים יפים וחשובים.

אני מבינה אותך ממשאמא, ברוך ה'

והוא עדיין לא אומר מילה?

לדעתי, את צריכה להכריח אותו לדבר איתך. ממש להכריח.

לומר לו, די עם הברוגז הזה, לי יש הרבה יותר סיבות ממך לכעוס ועדיין אני רוצה לדבר כדי לברר איתך את הדברים כי אני מאמינה בזוגיות שלנו ובנו ואני יודעת שנוכל להתמודד עם הדברים, אבל צריך לדבר, ולשים הכל על השולחן.

לי נשמע שיש כנראה עוד דברים מוסתרים שהוא לא דיבר איתך עליהם, אולי דברים אחרים שהוא נפגע ממך, אולי דברים אחרים שקשה לו עצמו לספר כי את תכעסי והוא לא יודע איך הוציא אותם. לדעתי הוא לא יודע איך להתחיל ולצאת מהפלונטר הזה. את חייבת לגרום לו לדבר, ולדעתי ממש לא בצורה מתנצלת ומתרפסת. ממקום של שנינו אנשים בוגרים, ואם רוצים את הזוגיות והמשפחה הזו, ואני מאמינה ששנינו רוצים - חייבים לדבר. וברוגז כזה של תקופה מתמשכת - הוא ממש לא לגיטימי בעיני. לא פותר כלום ורק מגביר חומות וחששות.

 

ואם הוא לא יסכים בטוב, אז אפשר גם בפחות טוב, לפעמים צריך לריב כדי לשים גבולות שיש דברים שלא עושים (כן, גם את החסכונות לא מפזרים בלי ידיעתך, אבל כרגע אני מדברת יותר על כך שאתם נמצאים במן פלונטר לא פתור כבר תקופה, ואת אפילו לא יודעת מדוע התגובה שלו כזו קיצונית. על החסכונות צריך לדבר גם כן, בנפרד, ולומר בצורה ברורה שדברים כאלה מבחינתך הם פגיעה ממש עמוקה באמון ואת לא מוכנה לכך. אבל לא הייתי מעלה את זה בשיחה הראשונה. קודם להבין היכן הוא מונח כרגע ולמה ההתעלמות הקיצונית הזו)

 

ובבקשה, אל תכניסו את הילדים לתוך זה, אם הילדים שואלים אותו, כנראה את רמזת להם משהו, או לא מספיק הסתרת, זה רק מכעיס אותו בטח יותר, ועזבי אותו - זה לא טוב להם. ילדים שמרגישים שההורים שלהם רבים, במיוחד ריב עמוק שמת]רש על תקופה - מפתחים פחדים שלרוב הם לא פורפורציונלים, יכולים להאשים את עצמם במצב, בקיצור - לא טוב..

אם במשך שנים הוא מוציא כספים כדי לחלקאמילי.
אז למה לא מנעת ממנו להמשיך ולשבור חסכונות?
כך נתת לו להתנהל במשך שנים?
וכשרצית להגיב נמנעת כי פחדת ממנו?

אז כנראה כיום כשאת מגיבה הוא לא מבין מה קרה לאישה הצייטנית שפתאום מתעוררת באמצע החיים ומערימה קשיים. ולכן התגובה שלו קשה במיוחד.

את חייבת להכניס לתמונה בר סמכא שיוכיח אותו!!! זה נורא ואיום זה לא תקין התיאור שאת נותנת, מישהו חייב לעצור את הטירוף של חלוקת כספים שלך ושל ילדייך ויסביר לו שבכל מה שהוא עושה אין שום מצווה אלא להיפך!!!

כיום כבר אין לך מה להפסיד, אז תפסיקי לתת לפחד לנהל אותך ותנקטי בצעד כי זה רק יכול להועיל.
גם את לא ניסית,ד.

לבדוק אולי מה שחשבת שהבנת לא כמו שהבנת.... (ב"היעלבות" מהאחות)

 

הוא לא היה אמור "להבין" משהו - הוא שמע אותך מציעה לו לנסוע לבד.

 

ולכן, גם ההתנהגות אח"כ אצל ההורים, על אף שברור שזה מאד מאד לא נעים, מן הסתם היא תוצאה של הענין הקודם.

 

לכן, הסדר הוא לתקן מבסיס הבעיה. אח"כ השאר.

 

 

ברור שלגבי הכסף נעשה דבר לא תקין. יתכן שלאור המצב שהתגלגל מהענין הנ"ל, שהוא נפגע ממנו והגיב קיצונית למשך זמן, הבין שלא יקבל הסכמה ממך להלוואה מהחשבון.

בוודאי לא בסדר שאמר דבר לא נכון, גם אם חשב, כמי שמנהל את החשבון, שבוודאי הכסף יוחזר לשם.

 

אבל דבר כזה, מתקנים בפני עצמו. מיישרים את האוירה, ואז לוקחים שיחה, בנחת ובהערכה, על המקום של החסד; למה לא צריך להרגיש "לא בסדר" אם אין אפשרות להלוות שוב למי שלא מחזיר, כשמצבכם אינו מאד עשיר. אם יש יותר אמון הדדי, אפשר להגיע למצב שאת מזדהה עם תכונתו הטובה, והוא רואה בך שותפה נאמנה לייעוץ איפה מגזימים כלפיו בְּבקשות. ולפחות במה שנוגע גם לבית.

 

 

את יכולה לקחת מכאן כל  מיני עצות ש"יסבירו" לך כמה את צודקת, וכמה הוא בעצם מרגיש לא בסדר וכו' וכו'. לפעמים עצות כאלה באות בגלל שזו פשוט דעת המייעצים. לפעמים מישהי כלשהי שיש לה "מלחמה ותיקה" עם בעלה, מוציאה ע"י עצות את התיסכול של עצמה, ולא תמיד זה תואם-מציאות לכאלה שאינן באותו מצב.

בין כך ובין כך - עצות "תוקפניות", קל וחומר כאלה שכבר "יודעות" בעצם לאן פניו - יכולות "לתרום" לפירוק בית ר"ל, גם כשכוונתן הפוכה. שיהיה ברור, שאף אחד ש"מייעץ", לא יקח אח"כ אחריות על המשך הדברים..

 

מוטב, אם כבר, לשאול מישהו מבין ענין, שמכיר את שניכם, וגם את המנטליות במשפחה, ויכול לעזור להרגיע את המצב ולא ללבותו.

 

הצלחה רבה.

ופתאום זה התפוצץ? לא הגיוניהזדמנות

 

אתם נשואים 15 שנה היו לכם מריבות בנושא הזה ומה קרה אז? גם אז הוא התעלם ממך או דיבר לא יפה? משהו כאן לא מסתדר לי

מסכים לגמרי !!!רייזי .R
היכן נעלמו כל הסופרלטיבים של הבעל הטוב והעוזר,ואם הוא בעל טוב אז את סותרת את זה שהוא מתחסד.
איזה אדם בעל חסד אפילו מדרגה ראשונה שובר חסכונות במשך 15 שנה כדי לחלק למשפחה לאנשים ועוזר לכל העולם עד כלות כוחותיו וכו' אלא אם כן מדובר במלאך.
מוזר לי כמו לכמה שכבר שאלו ומשום מה טרם נענו..(סיה,הזדמנות,האר פניך)

עד כמה שידוע לי כדי לשבור תוכנית חסכון צריך חתימה של בעלי החשבון.
לפקידת בנק אסור לעשות פעולה כזו ללא חתימה של *כל* בעלי החשבון כשמדובר בתוכניות חסכון. (חוץ מפק"מ)
היה מקרה שביקשתי מפקיד הבנק שיאשר לאישתי לסגור תוכנית חסכון של סכום מסויים שישב בעו"ש המשותף והוא סירב, בטענה *שחייבים* את החתימה של שנינו.
בקיצור לא מתחבר לי כל הסיפור מתחילתו ועד סופו כי כל בעל חסד במהותו מבין שהחסד האמיתי הוא בתוך הבית.
הרי שניהם מבינים שהפעם הוא טעהרפואה שלמה
האשה מתייעצת כאן
בעלה עצבני כי יודע היטב שזה לא חסד מה שהוא עשה
וסביר להניח שמתחרט שהשאיר אותם ללא חסכונות
אבל במקום לבקש סליחתה הוא דוחה את "שיחת הבירור".
רק אני רואה קשר בין הסיפורים?
החתונה - החגיגות הממושכות - הלחץ של המשפחה להלוות?
אז אם יפרקו את הבית כעת, זה יחזיר את הכסף?
לא עדיף לנסות עכשיו, אחרי שגם הוא מבין שניצלו את טוב ליבו לרעה, לנסות לצאת מהפלונטר ביחד?
גירושין עוד יותר מחמירים את המצב כלכלית.
יש חמישה ילדים.
הוא לא רע. רק סחיט. ואחרי כזו טעות גם הוא מבין שצריך לשים ברקסים.
אני חושבת שהבעיה התחילהרפואה שלמה
ברגע שהוא הבין שאחותו פגעה בך
כנראה בקשו ממנו לעזור גם כספית עוד קודם
כשנסעתם ביחד הוא הרגיש שאת משתפת פעולה איתו בכל למרות שזה חריג 4 שבתות זו אחר זו, ולא דאג מה יהיה עם ההלוואה הזו
אבל אחרי שאת נפגעת מאחותו
הוא נלחץ כי ידע שלא תסכימי להלוואה כזאת
ומכיוון שכנראה כבר הסתמכו על הכסף הזה
(זו אכן חוצפה ממדרגה ראשונה אבל ככה התנהלתם 15 שנים)
הוא ניסה להוציא אותו בשקט בתקווה שיוכל להחזיר בלי שתשימי לב,
ואז הפקידה בבנק הסבה את תשומת ליבך..
כאן התוכניות שלו השתבשו לגמרי והוא הסתבך בשקר.
הכעס שלך מוצדק, ההחלטה לשים ברקסים, הכל נכון,
רק קשה ברגע להפוך את הסירה 180 מעלות בלי להפיל נוסעים.
ההחלטה להרפות נכונה מאד
הוא ינסה לבקש מהלווים בעבר להחזיר
הוא יתחיל להבין איפה הוא חי
ואז יגיע מוכן ל"שיחת הברקסים".
רק את מכירה אותו באמת ויודעת אם הוא אכן אדם טוב כמו שתיארת. אם כן הוא ינסה לתקן .
ברור שהוא עצבני ובלחץ וברור שזה לא צריך לצאת עליך. שאלת איך לשים ברקסים- הלחץ שלו יביא אותו למסקנה הזאת בעצמו. תני זמן.
כל עוד הנר דולק אפשר עוד לתקן.
2 דברים להגנה על חשבון הבנקרפואה שלמה
1. אם יש חשש שהוא מתכנן גירושים את יכולה חד צדדית להפוך חשבון של ו/או לחשבון של "ו" ( תבדקי מה רשום בפנקס הצקים) בהודעה חד צדדית את לא צריכה את הסכמתו - רק לתת הוראה לבנק.

2. את יכולה לפתוח חשבון בנק קטן בבנק אחר, ולהעביר לשם בהוראה חודשית קצת כסף לחיסכון כל חודש.
את 2 את צריכה לעשות לפני 1.. כי מרגע שנתת הוראה שכל משיכה היא מהוראה של שניכם אז גם את לא תוכלי לתת הוראה לבד

יש לך עתיד בתור במאית..ועכשיו ברצינותרייזי .R
האם העצות שלך כרגע באות כדי להרגיע את עצמך מהמבוכה? תהיי רגועה את לא לבד.
כל מי שקורא את הפתיח נוטה להאמין. התגובות שלה בהמשך השרשור רק חיזקו את חוסר אמינותה של הפותחת.
תשימי לב כמה הגיבו בשרשור הזה *בספקנות* והיא אפילו לא טרחה להתייחס. וככל שהוסיפה פרטים זה רק חיזק את הספק לגביי אמינות הסיפור.
או שהיא לא מספרת הכלהזדמנות


היא לא מספרת כי אין לה מה לספר,תסריט עם הרבה סימני שאלהרייזי .R
היא זורקת משפטים מעוררי אמפתיה, מבלי להתייחס לשאלות רבות שנשאלה פעמים רבות..אני עדיין ממתין שתפריך הכל.
תשימי לב שהיא נעלמה ברגע שנשאלו הרבה שאלות היא הרגישה שנכנסה לפלונטר .
כמה אירוני בזמן שאתם מתווכחים היא יושבת בבית וצוחקת..

אני עדיין ממתין לתשובה לגביי פקידת הבנק שקיבלה אישור טלפוני ממנה. דבר שמחייב *חתימה* אחרת זו עילה לתביעה. ואפשר לבדוק עם פקיד בנק אם יש חיה כזו...


זה לא נכון,אמא, ברוך ה'

מניסיון, מספיק אישור טלפוני. הם יודעים לפי הטלפון שזה אתה. לפעמים שואלים שאלת הזדהות.

היא אמרה שהפקידה קיבלה את אישורה.

 

"אין מצב ולעולם אין אישור *טלפוני* לשבור תוכנית חיסכוןרייזי .R
מחשבון משותף!" במילים אחרות אמר מי אמר לך את השטויות האלו ?!.
ציטוט של חבר עובד בנק למעלה מ-15 שנה.

מעבר לזה תשימי לב לצורת הכתיבה
ישנה הרחבה וניפוח של דברים.
כדי לתאר מצב אתה חייב ליהיות קונקרטי ולהיצמד לעובדות הכו' שהיא כותבת זה בשביל להעצים כאילו יש עוד הרבה מעבר ..("והכל על הבעל הטוב שרק בגלל מסמר קטן נחתה עליה הצרה"..חח)

חבל על הויכוחסודית
אתה טועה לחלוטין בקשר ליצירתיות של בנקים
אבל אם נוח לך שהפותחת תהיה טרול- צדיק באמונתו יחיה
אני כל שני וחמישי פותחת חסכונותסיה
ופקידונות דרך אתר אינטרנט
בטח שאפשר לבד בלי חתימת בעל
גם אני עושה פעולות דרך האינטרנטרייזי .R
פה מדובר בשיחה תמימה דרך הטלפון..יש הבדל עצום בין השניים.
גם לשקר צריך לדעת.
אני עושה טלפוניתסודית
לבנקאית האישית. זיהוי קול. מבדק זהות. נוהל אחר ממה שאתה מכיר.
שוב, תלוי ברמת האימון של בני הזוג.
אינטרנט עלול לדלוף.
קול הוא יחודי לאדם.
יש לי כל הזמן בעיות עם זה , זה משגע אותיסיה

זה לא מזהה את הקול

אני הכי אוהבת עם הקשה אבל זה לא נותן וצריך לבקש מפקיד

אינטרנט זה סיסמאות שכל הזמן צריך להחליף קשה לפצח את זה לאנשים זרים

הפותחת נשמעת ברמה של טרוליתרייזי .R
שהמרחק בינה לבין טכנולוגיה רחוק מאוד והעלמותה רק מחזקת ..
יש פה מספר בודד של ניקים שכל מטרתם זה לעורר פרובוקציות שלא ניתן לפתח איתם שיח *ענייני*, ניסוחים מתלהמים שלא אחת אינם עונים לעצם העניין שמבקש הפותח/ת! אני יכול לשער שזה יושב על כובד המשקל שבחייהם.. ולכן הם לא חוסכים את שבט לשונם ללא הבחנה ודעת. אין ספק שזה יושב על מרירות שיוצאת מתוך נפש מרירה.
ולכן אין לי עניין להמשיך לשכנע אנשים פרובוקטיבים שכל מטרתם זה לעורר מדנים .
סביר להניח שכך מתנהלים חייהם עם הסובבים.
לא קראתי את השרשור כי חשדתי בטרוליות..ירושלמית טרייה
מההתחלה.
סיפור מוזר, ניק חדש. עד עכשיו התעלמתי מהשרשור אבל מכיוון שהוזכרה המילה טרול אני מרשה לעצמי לכתוב..

דרך אגב באותו זמן בערך נפתחו עוד שרשור או שניים עם סיפורי מעשיות של ניק חדש. לתשומת לב המנהלים, לא שאני יודעת איך מזהים בוודאות ומה עושים עם זה בכלל.
מצחיק כי חברה שלי הזהירה אותי שיתקיפויעלוליש

ויחשדו בי מניסיון אישי שלה כשבאה להתייעץ כאן.

אני כותבת מהמחשב של חברה שלי, אין לנו בבית אנטרנט בכלל ולכן לא יוצא שיש לי גישה לכאן.

מי שלא רוצה להאמין שהסיפור אימיתי-יתכבד ולא יאמין. 

האמת היא שאני מעט מתחרטת על הפירוט הרב של סיפור המעשה-מי שמכיר אותנו לא יתקשה כנראה לזהות במי מדובר. אני קצת בונה על זה שאנחנו זוג חוזר בתשובה שהמשפחות לא מוכרות בציבור הדתי.

אני מסכימה לחלוטין שהסיפור שלי הזוי, אני לא מאמינה שמה שקורה לי קורה לי באמת.

 

אני רוצה לומר שקראתי את כל ההודעות ותודה לכל החושבים וטורחים.

גם חברה שלך טרוליתאמילי.
טוב תעשה המערכת אם תסגוראמילי.
את השרשור ההזוי כפי שהעידה הפותחת.
מאיפה ה"החלטה" הזו? "גם החברה שלך"....ד.


זו היתה שאלה ציניתאמילי.
קפץ לפני שסיימתי.
יש משהו נאיבי בציבור הדתי.
ולכן לאחר שיקול דעת, דעתי שלא כדעת הרוב.
מזדהה עם המיעוט.
את הסיפור של המחשב לא קונה שים לב מתי נכתבו דבריה.
בשעת חצות עוזבים בית והולכים לחברה? וחוץ מזה היום בכל פלא' יש אינטרנט.
יחי הנאיביות!
פתאום הכל הסתדר די מעניין, מאז שאני עוקבת פה לא הייתי עדה לכך שדברים הסתדרו עוד לפני שדנו בבעיה.
א. אכן, ישד.

משהו "נאיבי" בציבור הדתי, לפחות בחלקו, ובכלל באנשים מישראל. אשרינו. נקודה של תום לב, ואמון בסיסי באדם. זה מצוין, לא סותר פקחות ואבחנה, אע"פ שלפעמים, כמו כל תכונה, יכול גם "לפספס".

 

ב. אכן, יתכן שבשעה 11 כותבת מאצל חברה.

 

ג. מה זה "בכל פלא' יש אנטרנט"? אינך יודעת שאנשים "תורניים" לא מעטים, מחזיקים פל' פשוט, או שחוסמים מאינטרנט? [גם אצלי, למשל, רק במחשב יש אינטרנט, עם רימון, ובנייד חסמתי הכל חוץ מווטאסאפ, וייז וכד'. לא מעונין ב"אינפוזיה הזו בכל מקום שהולך..]

 

ד. למה דברים הסתדרו לפני שדנו בבעיה? האשה כותבת שדיברו, האיש התנצל על מה שלא היה כשורה. דיברו על ההמשך. סביר מאד, שאנשים שחיו טוב בכללי עד כה, יתפייסו בשיחה אחת. אלו דברים שבכל יום.

 

אכן, תחי הנאיביות הישרה....

[ומוטב להיכשל בה, מאשר בההיפך. שהרי אם כך - אז מה קרה? עשו מאיתנו קצת צחוק?.. לא יפה, אבל לא נורא. כולם רואים שכוונתנו לעזור. ולפעמים דברים עוזרים לאחרים. אבל אם ניכשל בחשד שווא, ובלי ביסוס רציני? לא כמו מקרים ש"שקופים" לחלוטין?  הרי כבר היו כאן דברים כאלה, ואנשים חשדו מליבם או מבעיותיהם-שלהם, ואחרים נפגעו מכך..]

בשעה 12:20 אישהאמילי.
לא עוזבת בית.

ממקרה אחד בנאדם לא מתהפך על כל הראש, בוודאי לא איש גומל חסדים.

יש אינטרנט כשר גם בפלאפון.

גם שיש אמון בסיסי לא צריך ללכת כמו פרה עיוורת. הקב'ה נתן שכל לאדם שישתמש בו.
נכון. נתן שכל....ד.

מסכים.

 

כל מי שכתב הפעיל את השכל.

 

חלק הגיעו למסקנה אחת - חלק לאחרת, חלק הסתפקו..

 

ממה שאני קראתי את ניגון דבריה, היה נשמע לי אמיתי. וכבר הבחנתי בעבר גם במה שלא..

 

[לגבי אינטרנט, כבר כתבתי. אפשר לשים "כשר" גם בטלפון, אם כי זה לא אותו סוג סינון. אבל מעבר לסינון, לא כל אחד מעונין "בלכתך בדרך" עם אינטרנט..  וגם יש כאלה שאין להם אינטרנט בבית, גם לא מסונן. אפשר להבין. מכיר כאלה, ומכבד]

 

 

ואגב, איפה הודעה שלה ב12.20. לא ראיתי בין הודעותיה כזו שזו השעה שמצויינת בה.

אני מאמינה לךl666

אבל יכול להיות שאת תמימה מדי . כתבת שאתם חוזרים בתשובה, אז החסד המוזר בא מסיפורי צדיקים? או מהבנה לא נכונה של משהו? או שיש מישהו שמתחזה לרב וסוחט כסף?

את חייבת לדעת מה קורה לך בחשבון בנק. את חייבת לדעת מה קורה עם הלוואות, למי והאם מחזירים? אני יודעת שצריך לדון לכף זכות. אבל נזקקים בדרך כלל מקבלים תלושים או עזרה נקודתית מגמ''ח שכונתי או יישובי וזה ביחד עם ראשי קהילה או בשיתוף עם רווחה. את בטוחה שבעלך לא עוסק במתן הלוואות בשוק אפור או הסתבך עם מישהו או מעביר כסף לחשבון קרובי משפחתו כדי שבמקרה גירושין את לא תקבלי כלום?

כמה היה שם שיכולתם גם לקנות רכב וגם לסגור משכנתא? ומאיפה, הבנתי שאתם עובדים קשה ובמעמד ביניים ועוד עושים חסד מרובה? איך את תכננת תקציב ועושה קניות בלי לדעת מה קורה לך בחשבון בנק? 

זה באמת מוזר מה שתיארת. יש מצב שהיית במשך שנים עם עיניים עצומות?

כנראה שאני תמימה מדי.יעלוליש

ב"ה יש התקדמות.

בעלי לא טיפש , הוא בנ"א טוב.

(פעם לאחד הבנים שלנו היה ניתוח מסכן חיים והלכנו יחד לאחד מגדולי המקובלים לקבל ברכה ואותו רב התרגש ממנו מאוד , לחץ את ידו בחום ואמר לו שאין אנשים כמוהו שנותנים את הנשמה לאחרים).

דיברנו והוא מכיר בטעויות שלו והיה דיבור על ההתנהלויות מכאן ולהבא. וזאת הזדמנות להודות על כל הנק' שהעלתם שכדאי שבדוק ואברר.

הוא לקח אחריות, הוא פועל להחזרת חלק מההלוואות וכו'.

ב"ה.

 

בשורות טובות לכולם.

תודה.

 

 

יופי, משמח לשמועאמא, ברוך ה'

ואל תקחי את זה קשה שאת תמימה מדי. ברוך ה' תמימות זה דבר טוב.

פשוט רוב האנשים כאן מתנהלים אחרת ולכן נראה להם קצת הזוי המקום בו את עומדת, והוא לא מקום רע בכלל.

טוב שדברתם, זה הדבר הכי חשוב, פשוט לדבר ולהסדיר את העניינים.

זה לא היה נשמע לי מראש משבר כל כך גדול כמו שהתחושות שאתם יצאתם ממנו היו תחושות לא טובות. אבל לפעמים זעזוע כזה בנוה בזוגיות משהו נכון יותר ומתקן התנהלויות פחות נכונות.

ולהבא, את צריכה לתת מקום יותר גדול לתחושות הלב שלך, ולדעת להוציא אותם בזמן ובצורה הנכונה.

בהצלחה רבה, ואת נשמעת לי אישה ממש צדיקה וטובה. אל תשימי לב לכל המלעיזים...

איזה יופי!פאז
מקווה שהזוגיות שלכם רק תצעד קדימה מכל הבירור הזה.
וכשכותבים בפורום באמת צריך ללמוד לסנן.
לפעמים יש התקפות או תגובות לא רלוונטיות פשוט שלא הבינו את העניין (כולל אותי, כן?)


ומהצד השני יש חוכמת חיים של אנשים ושאלות טובות שעוזרות לחדד את ההבנה וההסתכלות...

בהצלחה רבה בע"ה
אתם אנשים טובים, בהצלחה לכםרפואה שלמה
יופי שדיברתם. כל הכבוד.ד.

ואני לא חושב שהסיפור שלכם כ"כ "הזוי"..

 

אלו דברים שקורים.

 

ואת כותבת שאתם "חוזרים בתשובה" - אז בוודאי יתכן שמצד אחד תהיה גמילות חסד שעדיין לא כ"כ "התאזנה" אל הצד שעוזר לכך שהיא לא תהפוך לעל חשבון מה שלא צריך להיות (אבל באמת, הוא "נשמה"..), ולאידך תיתכן מציאות של משפחה שאינה בדיוק במושגים שלכם היום. קורה.. לא להתרגש מידי.

 

מאד מרשים שבעלך מכיר בטעויות שלו (הן לגבי התגובה הקשה כשהייתם בבית המשפחה, הן לגבי ההלוואה מהחיסכון, תוך הסתרת המטרה). מניח שגם את הכרת בטעות שלך במה שאמרת לו כתגובה על עלבון שלא בא ממנו..

 

אשריכם. אנשים טובים.

מה שכתבת לגבי הבנק - לא נכוןסודית

תלוי מה סוג החשבון סוג החיסכון ועוד יותר תלוי אם אין לבנק אינטרס כמו שקורה במשפחות מסויימות מאד.

הלוואי שהיא יושבת בבית וצוחקת. 

אני מאמינה לפותחת, שכתבה ממצוקהרפואה שלמה
טוב לי במקצועי. ב"ה
אהבתי את ה Happy Endרפואה שלמה
בברכה,
הבמאית
רואה קצת אחרתרפואה שלמה
יעלוליש, אני חושבת שהברוגז הגדול הוא לא כעס אלא פחד (מצידו). הוא מרגיש שהשותפה שלו למפעל החסד, רוצה לשנות את נהלי המפעל..

עד עכשיו היית שותפה מלאה לחסדים שלו, ואין לך מה להצטער.
לבעלי חסד יש ביטחון חזק בקב"ה שידו הקדושה פתוחה ויתן להם כל צרכם.
מה שאנחנו אומרים בסוף ברכת המזון, "נער הייתי וגם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב, וזרעו מבקש לחם", אצלם זה פשוט וברור.
מכירה מאד מקרוב אלא שאצלי זה קשר דם והראיה אוהדת, אך בתור בת זוג אני יודעת שלא הייתי מסכימה בשום פנים ואופן להתנהלות כזאת.

מכיוון שאני מסכימה לגמרי עם הפרשנות שנתת ולא חולקת גם על ה"עקיצה" של הגיסה, מבקשת שתקראי הלאה.
בעלך לא פראייר חלש שלא יודע לריב או ל"שים ברקסים", כמו שאת רואה - הוא יודע לריב.

הראיה שלכם את נושא גמילות החסדים וההתנהלות הכלכלית, התרחקה קצת עם השנים.
הראיה שלו הייתה ונשארה, יש לנו כל מה שאנחנו צריכים, ובעז"ה גם בעתיד זה יהיה ככה.
הראיה שלך היא שיש כיום אשה וחמישה ילדים שצריכים לבוא בראש סדר העדיפויות, וזה כולל התנהלות נורמלית של חיסכונות בבנק, חלוקת זמן (שבתות למשל) "רגילה" וכו'.

*אני נגד כתיבת מכתב התנצלות כשהלב אומר שההתנצלות צריכה לבוא מהצד השני*
מה שכן, היה עוזר, אם היית מצליחה לא לכעוס עליו, לא לראות אותו כפראייר חלש אלא באמת בדרגתו.

ממילא החסכון הלך, אז אין טעם גם לפרק עכשיו את הבית. ההסתכלות היא קדימה.
קדימה פירושו לסמוך על הקב"ה שגם אם "ניצלו" אותו, לקב"ה יש שפע גדול להחזיר לכם.
אחרי שתראי אותו שוב באור בו פתחת את הודעתך, אתם תדברו ואז את תעמדי בנחת על ההחלטה שעכשיו פותחים חיסכון לילדים ולא נוגעים בו.

מכיוון שהפקידה בבנק התקשרה אליך, כל מה שהיה צריך לאמר זה:" לא. אינני מסכימה, אני רוצה לדבר איתו ונחזיר לך תשובה בעוד מספר ימים."
וכן לגבי השבתות, כבר כתבו מעלי לדבר על זה יותר מוקדם.

בנוגע לגיסתך, מצטרפת לתחושה. יש צורה להזמין ויש צורה שלא. אבל היא סתם מקנאה ( מן הסתם אוהבת את אחיה יותר מבעלה)..

תשימי גבולות בלי כעס ובלי טינה על העבר.
הוא לא יפרק את הבית. אתם תגדירו ביחד גבולות נכונים יותר, גם הלכתית.
שבת היא זמן טוב מאד להתפייס.
שבת שלום
לגבי הכסףאמאשוני
מעלה השערה,
לאור מה שכתבת שאולי כשהוא ראה את מצוקת הלווים לא יכל לעמוד מנגד ומיד הבטיח עזרה,
ואח"כ הבין שלא יוכל לעמוד במילתו, אבל כבר לא יכל לומר "לא" ולכן פעל בדרך בה פעל,

כלומר מתוך מצוקה עשה את התרגיל ולא מתוך עזות.

זה לא אומר שזה בסדר, אבל מתקפה על מעשה שנובע ממצוקה לא תועיל.

ובאופן כללי, עכשיו אחרי שענייני החתונה נרגעו, להשקיע המון בקשר בתוך הבית,
המון אהבה ונתינה, תחזרו להתבונן עליכם, אם צריך גם לקחת חופש לעצמכם.
אח"כ לא להזניח ולפתוח את הדברים אצל מישהו שלישי (ייעוץ זוגי) להבין את כל ההתנהלות מתחילת הפרשה ועד הפיצוץ (ועד הסוף בעצם)
אבל קודם להעצים את הצורך והרצון לשמור על הזוגיות והבית
איך היו כל השנים לפני זה?l666

כי נשמע קצת מוזר. 

אז לא רצית לבוא למשפחתו פעם שישית ברציפות ואפילו אם היה נוסע לבד מה כל כך נורא בזה?

אולי אמרת לו איזה מילים קשות או משהו שמאוד פגע בו על משפחתו? אולי היו עוד בעיות?

כי אם זה מה שקרה והוא הגיב כמו שהגיב ועוד לקח כסף ושיקר הוא לא נשמע בן אדם שאפשר לסמוך עליו. 

אני מבינה שמשפחה לפני הכל אבל איך אפשר לחיות עם מישהו שמשקר ככה ונעלב ככה על שטות? 

איך התנהלתם במשך שנים? איך פתרתם בעיות? את כותבת שהוא אבא טוב ובעל טוב אבל זה לא מסתדר לי בכלל עם התנהגות שלו. איך הוא מתנהג כשאת הולכת לקראתו? שמח וגם הולך לקראתך או פשוט עושה מה שרואה לנכון?.  במקרה הראשון אפשר לתקן ולדבר אבל במקרה השני צריך להשלים שלא הכל בסדר. 

וכדאי לעקוב על חשבון בנק מקרוב. בקשר להלוואות הוא לקח איזה פתק מלווים או שזה רק מילה? 

אני לא מבינה פה אנשים שכותבים שנפגעת סתם, את לא נפגעת סתם, את גם בן אדם.

חושבת שאלו שכתבו מכתב / התנצלותסודית
התכוונו לתועלת כדי שהברוגז יפסק
אבל התחושה שלי שלהרפות כמו שפאז הציעה עדיף
ולעקוב אחרי חשבון הבנק הכרחי. מוציאים דף תנועות.גם פירוט חסכונות אולי כן נשארו.
הגזמת קצת..ד.

לכתוב "איך אפשר לחיות עם מישהו שמשקר ככה ונעלב ככה על שטות".. כן? איך אפשר לחיות איתו?...

 

וכשאת רואה את הסתירה ממה שכתבה עליו בהתחלה, שפע של טוב, אז את פשוט אומרת ש"לא מסתדר לך עם ההתנהגות שלו". לך, שלא מכירה אותו, "לא מסתדר", אז את מרשה לעצמך לכתוב "איך אפשר לחיות עם מישהו כזה", על סמך משהו חד פעמי... וכבר מעלה גם כל מיני "השערות" על מה שאולי קורה בד"כ?

 

הקלות שמתעסקים כאן לפעמים עם דברים שבין אשה לבעלה, היא די מדהימה.

 

ולמה לומר, למשל, דווקא עליו "נעלב מכל שטות"? למה, למשל, להחליט שזה שאמרה לו פתאומית ש"סע לבד" לשבת, זו שטות.. אבל שאחותו דיברה אליו ולא אליה, ובגלל זה נעלבה והחליטה שהוא יסע לבד, זו לא "שטות".. (וכן, כך זה תואר. לא כמו שכתבת כאילו בגלל שלא רצתה לנסוע שש שבתות ברציפות)? ומניין הקביעה "אם היה נוסע לבד, מה כ"כ נורא בזה"?.. אולי יש כאלה, שבשבילם אמירה פתאומית כזו, אחרי שנים רבות, ללא עילה ממשית של משהו שהם עשו, היא אמירה מאד קשה ושוברת אמון?

 

יש כאן דברים אכן תמוהים. אז צריך להניח שלא כ"כ מבינים מה הנקודה שפגעה עד כדי שינוי כזה. עדיף לא לשער השערות מרחיקות על מי שלא מכירים, ושאשתו אומרת ההיפך.

 

ואינני חושב שמישהו אמר ש"נפגעה סתם". היא לא נפגעה סתם, כי זה אכן פוגע להרגיש בלי יחס מבעלה כשהיא נמצאת בשבת עם משפחתו. וגם יכול לפגוע אם יש תחושה - אפילו סובייקטיבית - שאחותו לא מעוניינת בה, אם כי זה לא נוגע למה שביניהם.

אבל יש מקום, לתקן מהשורש של מה שקרה. אח"כ, אפשר לדבר גם על תחושות לא נעימות הדדיות, שבאו בעקבות זה.

תראהתודה לאל
אתה מעצבן אותי. יש לך חוסר הבנה בסיסי
הבעל עשה כמה דברים לא נכונים בלשון המעטה
1. לא מלווים כספים (והיא רשמה שזה לא חד פעמי) בלי ידיעת האישה
2. חמישה שבתות רצופים מרצונך ( זה לא מילואים ויש מלחמה) מחוץ לבית זה דבר לא הגיוני ולא מקובל ותהפוך את זה כמה שאתה רוצה. לא עולה על הדעת
3. להתעלם מאישתך לפני כולם? זה חוסר כבוד בסיסי לאישה (לא ראיתי שהיא כתבה שהוא מכבד אותה בבית)
4. נגיד את זה בצורה גסה. אם האישה נפגעת תדחוף את כל החסדים שלך בחוץ לתחת

תראה..ד.

אם אני "מעצבן אותך", ואתה יודע לחלק ציונים ש"יש לך חוסר הבנה בסיסי", למי שאינך מכיר וכאילו האמת כולה איתך, ואתה עוד כותב בצורה גסה כמו שכתבת בסוף (בשם הצורך בנימוס כלפי אשה, כמובן) -

 

אז אין לי כ"כ ענין לדון.

 

אבל נקודתית בקצרה:

 

כתבה שאצלם ענייני הכספים בעיקר עליו. משמע, בד"כ סומכת על התנהלותו בהם.

 

חמש שבתות, שעליהם שאל אותה כפי שכתבה, וכך המנטליות שם כשיש חתונה. יש משפחות שאצלם זה כך. גם אם  אצלי לא.

 

להתעלם זה מאד לא נעים. כאשר יש עלבון קודם, כנראה שקורה. זה לא עושה את זה ליותר טוב, אבל יש דברים כאלה, לצערנו. כן כתבה שנוהג בה ובילדים בבית כראוי וכפי שמחוייב.

 

לא נגיד בצורה גסה.

 

 

אתה מגיב כאן כאילו אתה מכיר את הסיפורתודה לאל
לא אני
לא ניסית אפילו לברר מה קרה שם ואם זה מקרים חד פעמים או חוזרים על עצמם
זה אמנם נחמד להרגיש אהרון הכהן מודל 2018 שעושה שלום בית אבל אתה נותן כאן עצות לא הוגנות. לקחת מקרה שהיא התעצבנה בשבת החמישית שהמשפחה מחוץ לבית ובנית על זה מגדלים שהוא התעצבן על תגובה נורמלית (שיכול להיות נאמרה בעצבים) שלה
בכל מה שכתבת כאן יש משהו אחד נכון: צריך לשאול מישהו שמבין עניין. וזה ברור שזה לא אתה

טוב שקם גבר שמעז לאמר את האמתסודית

קשה להאמין שד. לא תפס את זה,  הייתי חושבת שעשה הערכת מצב  של יחסי הכוחות שם ונתן עצה/תובנה  שתאפשר לה להמשיך איתו הלאה. 

 

עד גבול מסויים עדיף ******* מצופה סוכר מ******* בלי הציפוי.

 

 

 

לא מגיב כאילו מכיר.ד.

כותב רק על הנתונים שהיא כתבה, בלי "השערות" מרחיקות לכת. 

 

לא תפקידנו לברר יותר מידי מה קורה וכמה. כאן זה מקום ציבורי. אדם כותב משהו, מנסים לעזור לו לפי מה שכתב. והיא די הסבירה מה המצב בד"כ, ומה החריג כעת.

 

אבל מי שמי שכותב בגסות כמוך (לא רוצה לחזור על הביטויים מההודעה הקודמת, שכבר הזכרתי לעיל), "נחמד להרגיש אהרון הכהן מודל".. "עצות לא הוגנות", "וזה ברור שזה לא אתה" - הוא בוודאי אינה הכתובת לעניינים כאלו. 

 

[והגב' עצמה אמרה, כבר כתבתי, שהבעיה לא היתה בגלל שזו "שבת חמישית" אלא בגלל דברי האחות. וגם ציינה מה אמרה לו כתוציאה מזה, אין טעם לחזור]

תדמיין שאתה מגיע הביתה ומגלהl666
שאישתך מסרה ספרים שלך לספריה, כלי עבודה לשיפוצניק עני, בגדים נאים ליד שניה וכסף מעו''ש לאירגון הידברות. ושהיא תתנהג ככה קבוע. נראה איך תגיב.
אני מסכים,ד.

שההתנהלות עם ההלוואה המדוברת, אחרי מה שקרה שם, אינה התנהלות שאמורה להיות. 

 

זה ענין אחר. ובקשר אליו, צריך לא להסיק מסקנות מרחיקות לכת, ולראות את ההקשר.

 

על זה דובר במה שהגבתי.

 

 

לגבי "קבוע", זה לא נכתב בדבריה. ולא דומה המשל לנמשל. 

 

ההתנהלות הרגילה אצלם, לפחות כפי מה שהיא כתבה - אי אפשר לדעת מעבר לכך - היא שענייני הכספים מתנהלים על ידו, הוא אכן נותן גם הלוואות (היא יודעת מזה. זה לא "סוד"), כנראה שעד כה לא עלתה נקודה כזו בראש, "כאילו לוקח משהו שלה". סומכת על ההתנהלות. כך היה נראה. כעת קרה משהו חריג, על רקע משהו חריג.

 

על כך אמרתי, לא להיחפז למסקנות כוללות.

משל לא חייב להיות מדויקl666
ובמבחן התוצאה היא טעתה שהיא סמכה עליו. אני לא הייתי סולחת דבר כזה. הוא השתמש בזה שהיא סמכה עליו והרשתה לו יותר מדי לטעמי. אם נזקק לא גומר את החודש ממה הוא יחזיר הלוואה? אם משפחה בוחרת לחגוג חתונה במשך חודשיים בלי אמצעים לכך אין שום סיבה להלוות להם. אני כבר לא מדברת למה הם משלמים משכנתא אם יש להם כסף לסגור אותה, ריביות של משכנתא בדרך כלל גבוהים יותר ממה שמקבלים על חסכון.
אז במשך שנים הוא היה יחסית בסדר ואשתו זרמה אתו אז במקום להעריך את זה הוא הגיע לקיצוניות. מי אמר שמחר הוא בעצמו לא ייקח הלוואה בשביל כאילו חסד?
נו,ד.

"אני לא הייתי סולחת".. מעולה. כבר אמרתי, מי שכותב כך בקלות - לא יקח אח"כ אחריות למה עלול לגרום.

 

מי אמר שהם בחרו לחגוג חתונה בלי שהיו להם האמצעים לכך. מי אמר שאלו שביקשו הלוואה, הם אלו שעשו את החתונה? נכתב פה משהו על זה?

 

ריביות של משכנתא מאשרת הן  דווקא יחסית נמוכות.

 

ומי אמר שאינו מעריך?  היה מקרה נקודתי. במקום לשפוך שמן על המדורה, צריך להחזיר את המצב לתיקנו. אח"כ יכולים לדון בנחת על כל מיני עניינים מסביב, שהם מכירים אותם יותר מכל מי שכותב כאן, כמובן.

..העני ממעש
נשמע קשה.
האם ניתן להצביע מאיזו נקודה/ סיבה נובעת 'עודף החסד'??
מה המספר שלו?ערנוש
😡😡😡
היה לי דוחה אצל חמי וחמותי בחגחיוך2019

מאז ומתמיד היה לי קשה שם.. בשנים האחרונות ההגעות שלנו ללינה הצטמצמו לפסח וסוכות. בדכ היינו ישנים בקומה למעלה ושם יש שני חדרים.

מורכב לי שם מאד, אח אחד עם אספרגר נמצא בדכ אצל ההורים בחגים.

הבית מבולגן, מוזנח ולא הגייני. שירותים מלוכלכים, מטבח מזונח וכו...


בשנה וחצח האחרונות, אחות של בעלי באה לגור שם עם החבר שלה והבת שלהם בת שנתיים והם השתלטו על הקומה למעלה.


נשאר לנו רק חדר אחד בקומה למטה, שהוא גם הממד, חדר קטן ביותר שיש בן מקום למיטת יחיד ושני מזרונים על הרצפה. בזה עם תכננו שנהיה משפחה של שני הורים ו3 ילדים🤬 בעוד בקומה למעלה יש שני חדרי שינה ובאחד מהם  אף אחד לא ישן.


למיותר לציין שהיה זוועה, הילדים קפצו על המזרונים, קפצו מהמיטה למזרונים שברצפה, רבו כי היו צריכים לישון שניים על מזרן אחד. התינוק בכה רוב הלילה ולא מצא את עצמו.

באמצע הלילה אזעקה ונכנסו לממד הזה עוד 6 אנשים פלוס כלב.


סבל


חמותי התפלאה למה לא נשארנו גם שבת אחרי החג פחחחח


אני כועסת. אם כבר הזמנתם אי אפשר לאפשר להיות בחדר הפנוי למעלה? אשכרה הגיסה השתלטה שם אז אי אפשר..


הבית היה סירחון. לא יכלתי לעמוד בזה, רוב החג יצאתי להסתובב בחוץ.

ומרפי כשיצאתי למטלה עם התינוק אחרי דקה שתיים היתה התרעה ואזעקה, ולרוץ לממד 3 קומות למעלה עם תינוק בן שנה וחצי ביידיים.


למחרת החג כשהתעוררתי בבית גילתי דימום והריון שחשבתי שהתחיל נגמר.


רע לי.


איך אפשר להזמין אנשים ולא לאפשר להם תנאים מימנליים של שהות?


איך אפשר להשאיר חדר ריק ולדחוס את כולם לחדר אחד. אני עצבנית. אבל יותר מזה מוצפת ולא מצליחה לחזור לרוגע והשלווה שלי.


למה בכלל הלכתי לשם.. הלכתי כי חשןב לי שלילדים יהיה סבא וסבתא בליל הסדר, אבל החויה היתה זוועה  והגוך שלי עדיין מזועזע מזה.


אפשר לדבר עם חמותך על זה?חושבת בקופסא

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

אז תצמצמו גם את הפעם בשנההעני ממעש
דפא 2 תפתחו מולם הכול
באמת לא פשוטנהג ותיק

ומורכב


אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

כביכול זה נהיה הבית של האחות שהתנחלה אצל ההוריםחיוך2019
ולחלוטין לא ידעתםנהג ותיק

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

מסכימה שזה פחות מתאיםחיוך2019
אני חשבתי שנהיה גם בחדר שלמעלה ובו יש 3 מיטות. העניין שהכל רגיש בין האחות לחבר שלה, כשבאנו בסוכות הוא לא היה ואך אחד לא העז לשאול איפה הוא.   הוא כנראה שכר דירה לבד. אחות של בעלי והחבר לא נשואים כי כביכול היא דתלשית שלא מאמינה ברבנות וההורים שלי בעלי הולכים על קצות האצבעות ולא מעיזים לשאול שום דבר, העיקר שעכשיו הם שוב ביחד, כי יש להם ילדה בת שנתיים, אז לא נעים להם לשאול אם אפשר להשתמש בחדר.. וכביכול יש שם את החפצים שלהם. וגם לבעלי לא נעים לשאול אם אפשר להיות שם בחדר. משהו הזוי בעיני
באמת מצב מורכב מאודנהג ותיק

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

בעלי מבין אותי מאדחיוך2019
יש לי קשר עם הגיסה ודווקא קשר טוב, אבל יש סוג של הסכמה בשתיקה במשפחה הזו ויש דברים שלא מדברים אליהם. נגיד להורים שלו זה סופר מפריע שהיא והחבר לא נשואים אבל הם לא יגידו על זה מילה. אז כל הקטע עם החדר היה מסוג הדברים שלא מדברים עליהם..
ברוך הנהג ותיק

מאוד חשוב שהוא איתך


אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס


חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

זה כאילו גולש למקום האישיחיוך2019
כי הקומה הפכה להיות הבית שלהם וההורים הדוסים כביכול לא משלמים עם זה שהם ביחד בלי נישואים אז כביכול אם יש שני חדרים למעלה הם לא יודעים.. אבל אם נתפוס תחדר זה כביכול בעייתי. למרות שברור שהם ישנים באותו חדר
מורכבנהג ותיק

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

חמי אוהב את הבית כנסת שלו בחגיםחיוך2019
הם לא יעזבו את שאר הילדים שבבית, אז כרגע נראה לי פחות
ולהזמיןנהג ותיק
יחד עם שאר הילדים לא רלוונטי? 
אז מציע להיות רגישים ממשהסטורי
מכיר כמה משפחות כאלו. ההורים ממש הולכים על ביצים, כדי מצד אחד לא לתת לגיטימציה רשמית לאיסורים שנעשים אצלהם ומצד שני לא לקרוע את החבל עם הבן/הבת שהתרחקו מהדרך.

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.


למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

כבר כתבתי פעם בשרשור אחרפשוט אני..

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.


''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.


אין מיטות, לא מגיעים.

צודק, באופן אישי קשה לי עם ליל הסדר בלי סבאחיוך2019
אבא שלי בחו"ל כבר שנים ולא ידעתי איך בדיוק יהיה אצלם. חשבתי שיהיה מקום. אבל לפעם  הבאה לגמרי צודק
נשמעעוד מעט פסח

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.


ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

קלעת בולחיוך2019
אני לא הבנתי שאני נכנסת לסיטואציה הזו, אפילו ניסנו לברר מראש וכאן היתה האכזבה וגם ההתשה מהסיטואציה
וואי, כואב לקרוא את התיאורשלג דאשתקד

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה


בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.


מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

מעניין אם יש קרבת משפחה...חיוך2019

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

תראישלג דאשתקד

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

 

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

לצערינו הרב, יש הרבה משפחות כאלוהסטורי
כלומר - אני לא מכיר את כל הפרטים אחד לאחד, אבל מאז שאני מודע, כי במשפחה המורחבת שלי יש דתל"ש, שכל אירוע/אירוח וכו', הפך למלחיץ מה אומרים/מה לא אומרים/מתי מצפים לכבד ומתי שותקים וכו' - אני שם לב להרבה סיפורים כאלו.
אני חושבנקדימוןאחרונה

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

 

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

הילדים אצל חמי וחמותיאדם פרו+

כל החג מה עושים??

זה הזמן לתחביבים, לתחזוקת הבית, לקניות, לביקוריםזמירות
אם יש לך בית עם גינה - האביב הוא זמן מצויין לחידוש הפרחים העונתיים בגינה
זה בעיה בחול המועדרקאני
מטייליםרקאניאחרונה

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

קהילה דתית מגןבשת בצפוןיונית321
מישהן מכיר קהילה דתית מגובשת מאד ברדיןס חצי שעה-ארבעים דקות חיפה? שכל הדתיים באותו איזןר כזה ויש אווירה צעירה כזאת אנחנן זןג צעיר עם תינוק.. עדיף בעיר ולא בחיפה עצמה
האם חייבים להגיד את כל ההגדה? (מוזכרים ילדים)חרות

מה החובה להגיד?

תמיד אני מוצאת את עצמי מתזזת בין הילדים לאורחים ובין לבין מנסה להשלים את כל הטקסט של ההגדה.

אני תוהה מה חובה להגיד ומה רשות... אשמח למקור אם יש לכן.. 

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גבריםהסטורי

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

 

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

 

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')


 

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

חייבים להגיד "פסח מצה ומרור"אריק מהדרום
בתאבון
גם כשהשאר אומרים ואת שומעת זה תופסחוזרת
אומרים פסח ומצה ומרור
רבן גמליאל אומר פסח מצה ומרור חובהחתול זמני

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מניח שאת מדברת על מגיד והללנפשי תערוג

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות


לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.


או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣


פסח שמח 

פירוט של מה שחייבים:גבר יהודי

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:


נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

ומי שמוכרח לקצר יותרגבר יהודי
יכול למצוא הנחיות בפסקי ההלכה של הרבנות הצבאית
ממה שזכור לי מהמשנה ברורהשלג דאשתקד

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

זה מה שכתבתי:הסטורי

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.


העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

מסכים איתך בכל דבריךשלג דאשתקדאחרונה

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

פסח+עומס+אופיhodayab

אז ככה:

פסח: צריך להסביר למישהו למה פסח מלחיץ?? למה חשוב לשמור על סדר ונקיון לקראת פסח?? למה יש מליון דברים על הראש?? נראה לי שמובן.

עומס: אנחנו לא נשואים טריים, יש עוד כמה קטנים ב"ה וכולם בבית. אז עומס יש בלי עין הרע.

אופי: בעלי אדם מבולגן, ואני מתערבבת לחלוטין מבלאגן בעיניים. זה ממש מכבה אותי. והוא מנסה לסדר, רק שמבחינתי זה עוד יותר גרוע כי אני רק חושבת שמסודר ומסתבר שהוא משאיר לי כלים מלוכלכים בייבוש, או שם את הדברים במקום הלא נכון (ולא קשור!!!), או שהוא פשוט לא מסדר כי "גם ככה את לא מרוצה" ואז הכל נופל עליי. 

 

אז בימים כתיקונם אני מחליקה. אבל עכשיו גם קשה לי, וגם הגדולה שלנו (שדומה לו מאד) מסתבר גם ירשה ממנו את האופי ומתחילה לסדר בכאילו בדיוק אותו דבר! ופה אני בפאניקה מוחלטת. אני כועסת עליה שהיא לא מסדרת ושמה דברים לא במקום ומוציאה דרך זה עצבים בעצם על אבא שלה. וזה ממש מתסכל.

בנוסף, אני מרגישה שאני היחידה שרודפת אחרי סדר בבית ואני לא מהמבריקות, אני מדברת על מינימום. לראות מרצפת ריקה. כולם מבלגנים ואני מנסה לאסוף את עצמי ואת כל הבלאגן בבית ולסדר...

עצות מישהו? 

 

חיבוק יקרהנגמרו לי השמות

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

 

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

 

קוצר רוח ועבודה קשה

 

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

יש לך בית גדול והרבה מקום?שוקולד לבן

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

לפני פסח תמיד הכי מבולגןרוני 1234

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.


לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

נשמע גםמשה

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

 

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

 

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

קראתישבורת,לבאחרונה

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏


מעשים קטנים של אהבהצופה אנונימי

שלום לכם

קצת חדש פה (בעיקר קורא מהצד)

רציתי לשאול ולשאוב השראה

אילו מעשים קטנים (או גדולים) אתם עושים לאשתכם (או לאשכן) להראות אהבה?

פרחים, פתק קטן, איזה שוקולד…

בתודה מראש לכל העונים

מקווה שיעזור וייתן השראהזמירות

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

דעה לא פופולרית אולי(מנק' מבט נשית)*אשתו של בעלי*
מיותר שהבעל יקום בלילה יחד עם אשתו,אם הוא עובד למחרת והאישה בחופשת לידה (ובעיניי גם אם היא עובדת...)

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך


מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

זה תלוירקאני

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

 

לא קם יחד איתהנפשי תערוג

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

לא רלוונטי בהנקה מלאהרקאני
מש"א☝️☝️☝️*אשתו של בעלי*
גם בהנקה מלאה זה מאוווווד יכול לעזוררחללי

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

אבלרקאני

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

בעיניי מיותר*אשתו של בעלי*

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

תדעי שיש נשים שזה עוזר להן מאודרחללי

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

אני חושבת שיש תפיסה כללית, ופרטים טכניים.לאחדשה

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

תגובה נפלאהנגמרו לי השמות
זה לפירקאני

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

 

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

 

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

 

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

 

חושבניחתול זמניאחרונה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?

אשמח לשמוע ממכםאישדרומי
הילדה בת 11 היתה צריכה להחזיר ילד מהגן ושכחה אשתי שאלה אותי איך אגיב שתחזור אמרתי שלא אתנפל עליה ואראה איך להגיב בהמשך.התחממה עלי.אשמח לשמוע איך אתם הייתם מגיבים ואם זה לדעתכם היה צריך להעניש אותה בחומרה שלא לוקחת אחריות?ומצד שני האם התגובה שלי בעייתית בעיניכם?
רק הערה טכנית-ממתקית

כלב מתנפל על חתול

אריה מתנפל על הטרף שלו
וכו
הורים לא מתנפלים על ילדים...
הורים מחנכים
הורים מקשיבים
הורים יכולים להחליט שתהייה תוצאה מסוימת
אבל לא התנפלות.
וסתם בנימה אישית
ילדה בת 11 לא צריכה להחזיר אח מהגן
אלא אם-
היא מסכימה לאחר שנשאלה (ולא הכריחו אותה )
היא בוחרת בכך או מציעה
מצב קשה של אחרי לידה וכו...שאז מסבירים לילדה שאין ברירה וממש נצרכים לעזרתה.
אי אפשר לצפות מילדה בת 11 שתבצע זאת באופן קבוע, אלא אם זה מרצונה, כדי שיהיחה רצון כזה- אפשר לדבר, להסביר, לחנך. היא לא חייבת. 
 

איחור לבריתעליית תהום

שלום חברים,

בימים אלו האירועים נעשים בצמצום. חבר שלי ערך ברית, קבע תפילה ב13:15 (שעה מאוד מוקדמת לטעמי) ואז טקס.

אני הגעתי בתחבורה ציבורית, וחשבתי שמן הסתם דברים קצת מתעכבים. הגעתי ב2. בדיוק סיימו וניגשו לאכול. הוא עשה לי פרצוף.

עד כמה גרועה ההערכה שלי שאיחור חצי שעה זה סביר?

מאוד תלוי סגנון והרגליםהסטורי
יש כאלו שתמיד דברים אצלהם בשעה שמוגדרת, יש כאלו שתמיד מאחרים כרוניים, יש כאלו שתמיד מתעכבים קצת.

בימים כאלו, בהחלט משתדלים לא להתעכב. לא עמדתי בצורך, אבל מניח שאם הייתי בסיטואציה - ברגע שהמוהל נמצא והתינוק נמצא, הייתי משתדל לבצע את הברית, לפני שתהיה אזעקה...


אגב, לא הבנתי למה 13:15 זה מוקדם, זה כשבע וחצי שעות אחרי הנץ...

אמצע היוםעליית תהום
קוטע את היום עבודה, לא מוקדם ולא מאוחר.
לא חייבים להגיע...הסטורי
בבריתות די מדייקים - בהרבה מקרים למוהל כמה בריתותפ.א.
בלו"ז צפוף, בפרט למוהל מבוקש 
עזוב. תתקדם.נפשי תערוג
היה ונגמר
הגעת מתי שהגעת, חשבת מה שחשבתשם פשוט

ברור שהתכוונת לטוב והתאמצת.

אבל בכל מקרה איחרת, הבן אדם נפגע, אפשר לקחת אחריות קלה ולהתנצל מכל הלב. 

ענו תשובות יפותהעני ממעש

ומוסיף

תלמד מזה

האם אני מתאמץ לראות את המציאות לפי המשקפיים של האחר?

או שאני מקטין ראש ומחשיב רק את המשקפיים שלי 

מה עניין הניסוח הפילוסופי כאן?פ.א.

חתונות מקובל להתחיל כשעה לאחר הזמן בהזמנה (ואצל חרדים אף יותר משעה).

בריתות - בזמן 

תלוי . אצלינו זמנים זה קודש גם בחופה.העני ממעש
תמיד יש יוצאים מן הכלל 😀פ.א.
ברית זה לא חתונהפשוט אני..
באים, חותכים, הולכים
כמאמר מנחם בגיןאריק מהדרום
"ואם יש כמה יפי נפש שהחלו לעקם את האף שלהם – אז שיהיה להם אף עקום." 
אתם לא אנשים בוגרים?סתממישהי

אתה לא האבא של התינוק,
נראה שגם לא הסנדק.
הגעת מתי שראית לנכון, שלום.
לא הבנתי את האירוע בכלל..

חצי שעה סביר לגמריממתקית

מוזר שהתחילו בול בדקה ברית...
כנראה אופי.
אנחנו באופי גם דייקנים, אבל מלכתחילה לא מתחילים בזמן אירועים למען המתעכבים, חצי שעה זה בסדר גמור.
ושהחבר יעריך את נכונותך ונסיעתך לשמוח עמו, חבל שעושה פרצופים.

העיקר זו הסעודת מצווהאלעדאחרונה

תהנה מכל רגע

אולי יעניין אותך