אשמח לעצות מחכימות.יעלוליש

אנחנו לא נשואים טריים,15 שנה.

בקצרה:בעלי איש חסד יוצא מגדר הרגיל, הוא עוזר לאנשים עד כלות כוחותיו .אנשים נעזרים בו המון, הוא עושה הכל בערך: תיקונים, הלוואות, עזרה, סיוע הכל הכל והכל במאור פנים.

הוא בעל טוב ואבא טוב, עובד קשה וכו' אני גם עובדת . יש לנו 5 ילדים.

לפני מס' שבועות אחותו התחתנה וההוריםוהמשפחה שלו בערך קרעה לו את הצורה. כרגיל..הוא לא אוהב ולא מסוגל לסרב כשמבקשים את עזרתו, שאר האחים והמשפחה שלו מקפיצים אותו ומבקשים את עזרתו על ימין ושמאל ולא רק הם, גם מכרים, קרובי משפחה אחרים.

נסענו חודש רצוף לשבתות אצל ההורים שלו בגלל האירוע הקרב ובא וגם אחריו (אצלם החגיגה נמשכת שבועות...)-

בשבוע החמישי היינו אצל ההורים שלו ואחותו הכלה הטרייה פנתה אליו כשהייתי לצידו ואמרה רק לו שיבוא שבת כי היא לא יכולה להסתדר בלעדיו והתעלמה ממני. (אני מודה שנפגעתי מעט אבל לא אמרתי דבר), ,יום לפני הנסיעה לאותה שבת בעלי אמר לי- תתארגני ותארגני את הילדים לשבת וכו, אמרתי לו שיסע לבד כי אני לא הוזמנתי אלא הוא. הוא נפגע ושאל האם אני זה לא את? האם אני עושה בעיות כשההורים שלך פוגעים בי..? וכו

 

והייתי בשוק מאיפה הוא מצא להאשים את ההורים שלי ואז הוא סיפר על תקרית מסויימת שאפשר לפרשן אותו כפוגעת אבל הוא לא הבין נכון את הדברים. הסברתי לו ולא עזר.

מאז אותה שיחה כל היחס שלו אלי השתנה, הוא עצבני עלי, כל פעם שאני מנסה לדבר איתו הוא מגיב מגעיל, חסר סבלנות, בינתיים אני סופגת ויחסית שותקת , מחכה שירגע כדי שידבר איתי, אני מזמינה לשיחה והוא הודף.

הוא כנראה התקשר לאמא שלו ואמר לה להזמין אותי, היא התקשרהו התחננה שאבוא , בסוף התרצתי בלית ברירה. השבת הזאת הייתה סיוטית בשבילי- הוא התעלם ממני לחלוטין וישב עם המשפחה שלו כשאני מתרוצצת סביב הילדים, הייתי והרגשתי שם לבד.

 

לפני מס' ימים מתקשרת אלי פקידה בבנק ושואלת אם בעלי יכול להוציא את החיסכון שלנו, הייתי בשוק, הוא לא דיבר איתי על כלום קודם. שאלתי אותו למה , ולמה לא התייעץ איתי? 

הוא אמר שהוא רוצה לסגור את המשכנתא  שאנחנו צריכים רכב גדול יותרוכו' וכוכ' הסכמתי, זה הרי בשבילנו בסופו של דבר אבל ביקשתי שישתף אותי פעם הבאה בדברים כאלה.

 הוא משך את החיסכון. ועדיין היחס אלי נשאר אותו יחס,עצבני ולא מצליחה לדבר איתו. לאחר כמה ימים נודע לי שהוא הוא הוציא את הכסף כדי לתת הלוואות לאנשים שביקשו ממנו ובני משפחה שלו.

אני זועמת ואין לי עם מי לדבר. אני לא מצליחה להבין אותו. הכסף הוא לא גם שלי?

אני לא רוצה לערב בני משפחה להתייעצות כי הניסיון לימד אותי שזה מזיק ממועיל. 

 

אמרתי לו שאם הוא רמכנן ורוצה לפרק את החבילה שידבר איתי וכלום. אין עם מי לדבר.

הוא נותן הכל לכל מי שמבקש ממנו, הוא נותן ועוזר המון גם בבית אבל נמאס לי שאנחנו, המשפחה הקורבן של ההתחסדות שלו והוא לא יודע לשים ברקסים. 

 

 

מה אני עושה????

תודה לעונים.

חיבוק גדולאמא, ברוך ה'

יש כאלה אנשי חסד, שקשה להם לשים גבולות. מכירה מקרוב. זה אופי טוב סה"כ אבל חוסר הגבולות יכול לשגע...

בעניין הכסף, זו כבר בעיה רצינית כי יש כאן חוסר אמון.

קשה לתת עצות כשלא מכירים מקרוב, אבל חיבוק גדול גדול. לא קל.

ואמרתם על מה?!אליפ
על כי העיד ה בינך ובין אשת נעוריך.... והיא חברתך ואשת בריתך!

ברור שהרעיה קודמת לכל אדם וזה אמור להיות מטבע בנפש הגבר פנימה
כמובן שבעלך מקיים מצוות צדקה, אבל מהאופן בו את מתארת עולה חשש בליבי שהטוב נובע ממקום לא מאוזן. להמחשה: יתכן והוא מרגיש שווה ובעל ערך רק כאשר מודים לו על טוב לבו.
דבר זה יכול לנבוע אולי מכך שהוא גדל בבית ככבשה השחורה ואולי לדוגמא הוא לא מרגיש מספיק הכרת הטוב ממך.

הסוף של דברי אינם אלא ניחושים לא מבוססים לצורך המחשה
אבל הרישא של דברי שאין מדובר בחסדי אברהם אבינו בעיני אכן תקף

לדעתי אתם צריכים לצאת לערב או לנופש
הוא בהתחלה ישלול ויהיה עוקצני, אם תתמידי בבקשה אבל בלא טענות ולחץ הוא יתרצה לבסוף.

אצל אחרים מכתבים אוהבים ונוקבים פועלים יותר.

תבשרי טוב!
וואו חיבוק.פאז
1. נשמע שיחד עם זה שבעלך אוהב לעזור אולי יש לו גם קושי להגיד לא, ולא בהכרח כל הנתינה שלו היא מתוך
רצון ובחירה אמיתיים. זו כבר בעיה.
2. כל הסיפור עם האחות שהיה בהחלט לא נעים בעליל.
ברשותך אגיד שאני מרגישה שקצת חסרים לכם דפוסי תקשורת תקינים.
במקום לספר לו מהתחלה שנפגעת ולחשוב *יחד* איתו בעצם יצאת עליו ברגע האחרון ובמקום להעמיד אותו לצידך
"הכרחת אותו" לבחור בינך לבין המשפחה שלו.
הוא היה צריך לכאורה לבחור בך, אבל יתכן שנפגע אישית ויתכן שזה גם קשור לכך שהוא לא מסוגל לסרב למשפחה שלו.
באותה מידה כשהוא נפגע ממשפחתך, אין עניין להגיד לאדם שנפגע איך הוא היה צריך לפרש את הסיטואציה
(האם את היית מתרצה אם היה משכנע אותך לגבי הסיטואציה בה את נפגעת?)
אלא להבין ולהשתדל לתמוך.

יתכן ששניכם צריכים ללמוד לשתף בפגיעה מבלי שאף אחד מהצדדים יכנס למגננה או להתקפה.
לספר על עצמכם ועל מה שהרגשתם וכואב לכם
בלי "אמא שלך הפולניה" או "אחותך האגואיסטית שכל הזמן...".
יותר "נפגעתי מאד כי אני מרגישה שלא הזמינו אותי לשבת. אני מרגישה מיותרת, ושלא מתייחסים אלי במשפחה וממש קשה לי להגיע ככה לשבת"


3. העניין של הכסף שהלווה הוא בהחלט חמור בעיני.
גם כשביקש לפדות אותו בלי לשתף אותך ועוד יותר כשאמר לך דבר לא נכון לגבי המטרה.

כמו שכתבת נשמע שיש לו ממש בעיה מסויימת שהוא מתקשה לומר לא או לאכזב את משפחתו ומגיע מזה למקומות קיצוניים.

אני חושבת שכדאי לכם לפנות לייעוץ זוגי לעשות סדר ולקבל כלים לתקשורת
ואולי יוכלו גם לדבר על הבעיה הספציפית הזאת שלו של נתינה שנשמע שהיא אכן מאד משמעותית ומורכבת עבורכם
תודה רבה על התגובה, לך ולשאר המגיבים כאן:יעלוליש

אני לא יודעת מאיפה להתחיל כדי לתאר את התמונה הכוללת...

בעלי אדם טוב באמת, באמת באמת. 

היו לנו בעבר כמה ריבים סביב היותו בעל חסד מופרז, פרייאר לפעמים. כעסתי עליו על זה כי ראיתי שיש אנשים שמנצלים את טוב ליבו, כשהוא רואה מצוקה הוא נכנס לעניין כאילו זה שלו ולא משנה למי קשה. אין אדם אחד בחוץ שיכול לומר עליו חצי מילה רעה.

הזוגיות שלו טובה, התקשורת טובה, יש לנו חיבור טוב . שנינו אנשים עם שמחת חיים, פתוחים , אהובים מאוד בחברה. יש לנו הרבה חברים, הבית שלנו בית מכניס אורחים, הילדים גדלו לבית פתןח , שמח ומכניס אורחים. יש עליות וירידות כמו כל שאר הזוגות אבל בגדול אנחנו חיים ב..............,ה טוב. 

בעבר רבתי איתו על זה שהוא מאפשר לאחרים לנצל אותו אבל גם כשאני פוקחת את העיניים שלו הוא כמו שיכור אחרי עשיית חסד. הוא אמר לי שהוא לא מסוגל, אם יגיד לו הוא מרגיש גועל עם עצמו וקשה לו לישון, ככה הוא אומר.וזה עם כולם כולם.

הוא פיקס עם כולם ורק בבית הוא מרשה לעצמו להתנהג לא יפה כשנמאס לו, אני יודעת שזה לא מרטע אלא לפעמים מתשישות בגלל ההתרוצצויות בשביל כל העולם. הוא עומד במה שאב ובעל צריך לעמוד פחות או יותר בבית בגדול. הוא בנ"א טוב.

הוא עוזר גם לבני משפחה שלי כשפונים אליו.

במקרה הנוכחי (של החסכונות) אני מעריכה שהוא ידע שלא אסכים בשום אופן וחשב לעשות מה שעשה בשקט ולהחזיר אחרי שיחזירו לו את ההלוואה, אני לא עוקבת מי יודע מה אחרי חשבונות הבנק, לא מתעסקת בזה. ( אני כותבת את זה אחרי שיחה עם חברה שממש עוזרת לי להפעיל קצת את השכל כי אני נסערת ).

 

ולגבי אחותו,

מישהי כתבה שנראה לה שיש לי נטייה להפגע סתם.

העניין הוא שהיינו אצלם 5 שבתות רצופות, קשה לי במציאות כזאת, אני מעדיפה להיות בבית ובפינה שלי, נסיעות של פעם ב..אין בעיה  אבל ברצף? אני מרגישה כמו עלוקה, הם בעיקר רוצים אותו, כי הוא עושה שם הכל, משימות פנים- בית וחוץ, כולם בונים עליו ומקטינים ראש. אני שם כי אני נספחת , ועם 5 ילדים שבת אחרי שבת זה קשה ואני כן זקוקה לתחושה שרוצים אותי כדי להגיע, כשהוא מבקש ליסוע אני נוסעת איתו בשבילו ורק בשבילו. אז כן, זה פגע בי. 

 

ולגבי ייעוץ, זה לא מעשי, הוא לא רוצה לדבר איתי. אני מתפללת שזה כי הוא מרגיש רגשות אשם וקשה לו להתמודד. אבל מי יודע?

הי יקרהפאז
נשמע שאתם כמו עוד הרבה זוגות
זוג מקסים וטוב, עם כמה דברים שדורשים דיוק ותיקון.

אני חושבת שאם פנית אליו כמה פעמים מתוך רצון להתפייס והוא לא מתרצה,
אז אולי תרפי קצת. עוד יום הוא ירגע, ומן הסתם אם הוא איש כ"כ טוב ואוהב תגיעו ליישור ההדורים ביניכם.

או לפחות לשיח.

אני עדיין חושבת שיש פה 2 נקודות משמעותיות שדורשות בירור מעמיק.
1. נושא התקשורת. יכול להיות שלרוב אתם מתקשרים סבבה, אבל בדוגמאות שנתת כל הקצר נגרם מתקשורת בעייתית.

האם בעלך החליט או הסכים לסוע לשבת מבלי להתייעץ איתך? ואם כן האם זה מקובל אצלכם?
ומה את חושבת על זה?
מתי *הוא* דיבר על הרצון שתסעו למעט מה ששמעת בעצמך?

נשמע שבעלל עושה על דעת עצמו המון המון דברים
(כתבת שאת עכשיו יודעת שגם בעבר הלווה כספים שלא חזרו)
ולא ברור מה העמדה שלך כאן..
האם בעקרון הוא מחליט על הכל ואת זורמת?
האם את מעורבת בדברים?
האם מרגיש לך נכון הצורה שבה אתם מתנהלים??

2. אני בטוחה שבעלך באמת אדם טוב ומלא חסד.
אני בטוחה שזה ממלא ומספק אותו. ועם זאת יש בפנימיות מושג של חסד נפול.
גם חסד צריך להעשות בצורה נכונה.
כשהוא מכסף שלא בטוח שמותר לו לתת (ורוב הסיכויים שלא נכון שיתן אלא אם כן יש לכם המון רזרבות מיותרות), כשזה על חשבון
המחוייבות הראשונה שלו לאישתו ולילדיו ולביתו,
זה כבר לא הופך לחסד.

ושאלה מרכזית שעוזרת להבחין בשורש;
האם יש לו יכולת נפשית להגיד לא בכל פעם שמבקשים ממנו?
כשאדם יודע להגיד לא ולהגיד כן הרי נתינתו נתינה
כשאדם מרגיש מחוייב לתת לרצות לעזור ולהעניק בלי חשבון ובלי הגיון,
הרבה פעמים זה מגיע ממשהו פנימי.
צורך להרגיש מועיל או להרגיש שזקוקים לו או צורך לרצות או כל דבר אחר.

אני חושבת שהנושא הזה של הבירור המעמיק של נתינה ממה היא נובעת אצלו וכו צריכים להיעשות בעדינות
ואולי מטפל זוגי יכול לעזור ולכוון אותו לזה.

את יכולה לדבר על יעוץ כשכן תדברו.
והם לא יסכים הפעם תעלי את זה שוב בהזדמנות נוספת עד שיתרצה או יבין את הצורך...
לפעמים,ד.

שאדם מרגיש מחוייבות לעזור ולתת - 

 

זה פשוט מגיע כי הוא איש טוב. לא בגלל "צורך" לרַצות, או להרגיש שזקוקים לו וכד'... וכמו שאמר, מרגיש מגעיל אם לא עזר. וזה "פנימי" עוד יותר מצורך להרגיש מועיל וכדומה..

 

לא סותר שטוב שאדם ירגיש אם מנסים סתם "לנצל" אותו; אבל זה כבר ענין שלו, כל זמן שזה לא בא על חשבון משפחתו בקביעות.

לפעמים.פאז
לי אישית לא נשמע שהנ"ל הוא מהפעמים הנ"ל.
לגמרי לא בטוח. חבל להיחפז להסיק על מי שלא מכיריםד.


אין לו לכותב בפורום אלא מה שעיניו קוראותפאז
ובהתאם לכך כתבת אתה, וכתבתי אני.
פותחת השרשור יכולה להרגיש מה הכיוון שנשמע לה נכון יותר בתור מי שמכירה את הנפשות הפועלות טוב יותר
ולסנן את התגובות המיותרות.
הכל בסדר
אכן. כל אחד לפי התרשמותו.. וגם לפי מה שחושב שיועיל יותרד.


//אמא, ברוך ה'
עבר עריכה על ידי אמא, ברוך ה' בתאריך א' בשבט תשע"ח 22:36


תודה רבה לך, את כותבת מקסים.יעלוליש

פותחת את הלב להקשיב לך.

תודה על כל אחת מהנקודות שהעלת. יש הרבה על מה לעבוד מסתבר.

חשבתי שאנחנו בסדר.

מדהים איך אפשר לעבור טלטלה מאירוע אחד קטן לכאורה.

 

החלטתי באמת להרפות ,יהיה מה שיהיה.יש גבול .

אתם אכן בסדר!!!בנחת...

לכל אחד (כל אחד!) יש את "הנושאים שלו לעבודה". אין כאן אף אחד שמושלם במידותיו וגמר את עבודתו בעולם, אחרת לא היה כאן כבר...

לא תמיד אנחנו מודעים ל"נושאים" שלנו. לפעמים כשאין מודעות אז לכאורה מרגישים יותר טוב כי "הכל בסדר". אבל למעשה כשמגדירים נקודה לעבודה זו רק התקדמות כי אחרי המודעות לבעיה יכולה להגיע העבודה של התיקון. והרבה פעמים המודעות עצמה כבר יכולה לעזור לשנות.

ואשריכם שאלו הצרות שלכם. ממש מה שנקרא "צרות של עשירים". עשירים קצת יותר מדי במידות טובות. חשוב לעבוד על זה אבל הרבה יותר נעים מלעבוד למשל על אגואיסטיות....

^^^^פאז
את עוברת טלטלה וזה לא נעים
אבל בע"ה אחרי שתלמדו ממנה מה שצריך ותקחו אותה להתקדמות
יהיה טוב ויהיה עוד יותר טוב.

לכל זוג יש את הנקודות שלו ועבודה זוגית היא כשמה עבודה.
בדיוק בנקודות האלה של החיכוך בינינו, ה' הפגיש אותנו כדי להתקדם
כדי ללמוד על עצמנו וכדי לעבוד על עצמנו.

תסתכלי על זה כירידה לצורך עליה בע"ה.
וככל שמפיקים מהירידה את המיטב יכולים בע"ה לעלות גבוה יותר
וצריך לרדת פחות כדי ללמוד...
יפה, ממש מסכימה...סוסה אדומהאחרונה
חייבת להגיד לךסוסה אדומה
שאת נשמעת אישה מדהימה מדהימה מדהימה.
באמת, יש לך עין כל כך טובה עליו, ואת אישה פשוט מושלמת, אני מקווה שגם הוא מעריך אותך

אני גם ממש מבינה את הצורך שלך בפינה משלך. בסה"כ את חושבת שהוא בעל חסד וכנראה שאת צודקת, אבל את לא פחות בעלת חסד ממנו. את מקריבה הרבה מעצמך בשביל לאפשר לו את זה.
לוותר על הפינה שלך 5 שבתות, ולהיכנס לבית שהוא לא הסביבה הטבעית שלך, זה לגמרי לא פשוט.
ואת בעלת חסד בעצמך. ופשוט אישה.

את כל כך מדהימה. וואו.

ולא יודעת מה להגיד לך, הסיטואציה הזאת נשמעת לי מאתגרת.
ומעולם לא הייתי נשואה, אז בכלל אין לי מושג
אבל היה לי צורך להתפעל ממך בקול.

הלוואי שיעבור לו, ותדברו כמו שצריך.
ותתני לו להבין כמה את צריכה אותו כ-אדם חסד, שיפנה רגע אחד את החסד שלו כלפייך וידבר איתך.
ובאמת אולי כדאי גם שידע להכיר בהקרבה שלך למענו, ובכך שאתם חיים חיים משותפים וא"א לעשות דברים ולקבל החלטות על דעת צד אחד בלבד.

בהצלחה נשמה!!
בעלך עושה חסדים על חשבונך.ליאן
נשמע שהוא מנסה לרצות את כולם ושכח אותך בדרך... אני מציעה שתצאו לאנשהו לבד תמצאי בייביסיטר תצאו למקום רומנטי ושקט ותפתחי את הכל! אל תשמרי דברים בבטן ואל תחכי שהוא יעשה צעד את צריכה לנער אותו..
לא הבנתי משהואסיה

15 שנה הוא מתנהג ככה?

ורק עכשיו זה התפוצץ בעקבות האחות? והוא התחיל להתנהג אליך לא יפה?

או שכבר 15 שנים אתם רבים על זה?

^^^ מה היה עד עכשיו?סדר נשים

ואיך הקשר שלכם באופן כללי?

נשמע קצת לא הגיוני שהכל טוב ובגלל מקרה כזה

מתכננים אולי לפרק את החבילה

וואו וואו וואו נשמע נורא והרבה יותר מזה, מצטרפת לקודמייאמילי.
חסרים פרטים... נשמע שבעלך טעון כדאי לדאוג למצוא אדם שידרבן אותו להוציא את מה שבליבו.

לפי דברייך נשמע שיש בינכם בעיה של תקשורת ואמון מצב טעון תיקון וכמה שיותר מהר.
בקשר להזמנה של אחותו הכלה לא רואה בזה בעיה, מחמיא יהיה אם אוהבים ומזמינים את בעלי וברור כאור השמש שגם אני וילדיי רצויים לא פחות.. זה שלקחת אישית מראה שאולי יש סכסוך קודם, או שאת רגישה ולוקחת דברים באופן אישי בלי סיבה נראת לעין.
בכל מצב תפני לכל גורם לעזרה רק לא למשפחה!
זה נראה מקרה קיצוני של מי שעושה חסדים עד שמתפרק מכל הכוחותהיום הוא היום
ושיש חסד יותר בחוץ מאשר בבית.

שווה לעשות כמה דברים:
1. מאד לפרגן לו על כל עזרה קטנה בבית.
2. לשאול בעצמך בהקדם איש מקצוע כי זה מצב נפיץ כרגע. אולי הוא יכנס בהמשך גם לתהליך אבל כרגע לא נשמע שכן
את מאוד מובנת, צריך סדרי עדיפויות נכוניםקוראי שמו
"עושה צדקה בכל עת - זה הזן את אשתו ובניו". תופעה ידועה שאנשי חסד גדולים, לפעמים לוקחים את הקרובים ביותר אליהם, כחלק מהם ומעשיתם הגדולה ומפספסים את העובדה שהסובבים אותם, הם גם בני אדם עם צרכים שונים וכד'

תתפסי אותו לשיחה נעימה נה, בזמן שהוא פנוי, תשקיעי באוכל טעים.
תתארי עד כמה את מעריכה את כל ההשקעה שלו, את המידות הטובות וכד' שלו. (שזה יהיה כמה שיותר אמיתי, הרי את באמת מעריכה). אך יחד עם זאת, עליו לשים לב שהמעגל הראשון שהוא מחוייב אליו, זה את וילדיכם.
לכן, זה טוב שהוא רוצה לעזור לאחותו, אבל נסיעה לשבת צריכה להיות החלטה משותפת של שניכם, גם אם הזמינו אותך בצורה הכי יפה זכותך לרצות שבת בבית וכד'.
היא לא כתבה שזה כמו האנשים הללו.ד.

אדרבה, הדגישה שהוא "בעל טוב, אבא טוב", "נותן ועוזר המון גם בבית".

 

בני אדם זה לא ב"שלשות". נכון שיש אנשים כמו שתיארת - פה נשמע שהפיצוץ הוא בעקבות היעלבות מופרזת נקודתית שלה, לא ממנו, "נקמה" בו בצורה שהדהימה אתו - והענין הידרדר.

 

אז חבל להפוך ל"תופעה כללית" דבר שבא ממשהו כזה.

 

והיא גם לא כתבה שבאמת רצתה להישאר לשבת בבית. הרי לא זה הנושא. היא עשתה "הפגנה" על כך שאחותו דיברה "אליו" לפי דעתה. לא הזהירה לפני כן. ערב שבת שאחרי חתונה - מודיעה לו....

ההודעה השניה שלה - השלימה את התמונהקוראי שמו
כשקראתי רק את ההודעה הראשונה, התלבטתי אם בכלל להגיב. אבל אז הגיע ההבהרה. לא טענתי שהוא לא בעל טוב. ברור שבסה"כ הוא טוב ובעל מעלות רבות. לכן יש מה לדבר איתו על סדרי עדיפויות.
תקרא את ההבהרה שלה. ברור שהמילים של הגיסה היו רק 'הקש ששבר את גב הגמל'. גם אם היא כ"כ התרגלה, שברור שאם בקשו באים וכל מה שהיא טענה (או הרשתה, אפילו לעצמה, לדעת שזה לא בסדר) היתה צורת הפניה - זה לא נורמלי. לא נורמלי שבעל לא יושב לדון עם אשתו בשאלה 'האם מתאים לנו ליסוע לשבת או שאחרי כ"כ הרבה שבתות שהיינו מוכרחים להיות בחוץ, השבת אנחנו וילדנו צריכים להיות בבית?'. לא נורמלי, אפילו אם אין אפשרות אחרת, שהאשה יודעת שבעלה מתכוון ליסוע, כי היא שמעה מהצד שיחה שלא מכוונת אליה.
לא התנהלות זוגית נורמלית (ואולי במושגי ימינו אפילו סוג של גזל), שבעל שובר חיסכון, כשהוא יודע שאם אשתו תדע, היא לא תסכים! (וזה לא משנה שהוא מתכוון להחזיר).
לא יכול להיות ש'אם כולם הוא פיקס ורק בבית הוא מרשה לעצמו להתנהג לא יפה'. אפילו שזה מתשישות ולא מרוע. בדיוק על דברים אלו חזבל אמרו שגם לצדקה צריך לא להגזים - שלא יגיע מצב שהוא נופל על אחרים.

אתה שוב כותב,ד.

בהנחה ברורה שהוא בכלל לא שאל אותה אם נוסעים.

 

ציטטתי לך בתגובה להלן, שהוא ביקש לנסוע. למה לשפוך שמן על מדורה?

 

היא ציינה מפורש שאצלם זה כך, חגיגה מתמשכת. לא טענה על כך שלא ידעה מראש (אם היתה טוענת, או סתם שאין לה כח עוד שבת לנסוע - מובן לחלוטין. לא זה היה הענין, אלא שכאילו גיסתה לא רוצה באמת אותה. אפשר  לחלוטין להבין את התחושה הזו, שהצטברה בה, כאילו לא היה זו שרצויה שם, לא זו הנקודה. הנקודה היא האמירה לבעל ערב שבת, כשהיא יודעת כבר מראש על התכנון, ש"יסע לבד", ובנימוק ש"לא הזמינו אותה". זה הכל. אם היתה אומרת שאין לה חשק, שמרגישה לא רצויה, וכו' - יש להניח שזה לא היה קורה. בוודאי אם היתה אומרת כמה ימים קודם. היו מדברים ומחליטים. ובוודאי שלא היה שייך שהוא "יחליט" לבד)

 

לגבי החיסכון, נכון. אבל במשפחה שהאשה אינה יודעת כלום מהנעשה בבנק (כמו שהעידה עליהם), יכול להיות דבר כזה. הוא "מנהל החשבונות", הוא יודע שעליו החובה לדאוג להחזיר את החיסכון וימשיך. אין להקיש ממשפחה למשפחה.

 

לגבי "עם כולם..ורק בבית" - הרי זה נכתב לא על משהו קבוע. אלא שקורה לעיתים שבבית "מתנהג לא יפה כשנמאס לו"... ואצל מישהו שלא עוסק בגמ"ח, לא קורה ש"מתנהג לא יפה", בעוד שמול אחרים, שלא חי איתם בקביעות, מצליח לא להגיע לכך?

 

חבל לדון לכף חובה אדם שלפי מה שאשתו מעידה עליו, הוא בעל ואבא מצוין, ועושה טובות לכל העולם.

גמילות חסד, זה לא חיסרון. 

עשית טעותד.

גדולה.

 

אם המצב הוא אכן כמו שתיארת, איש טוב, מאיר פנים, עוזר בבית - 

 

ולא היתה כל בעיה קודם לכן - מלבד סביב החתונה - 

 

אז את אכן פגעת.

 

אחותו אומרת לו שיבוא, כי היא לא יכולה בלעדיו.

 

את מחליטה שהיא מזמינה אותו ולא אותך... מאיפה ה"ראש" הזה? למה לחשוב כך? הרי היא דיברה אליו כאחיה, להדגיש את הצורך בו. כמישהו שעוזר.

 

את שמרת את זה בלב - וברגע האחרון, כשאומר לארגן את הילדים, את אומרת לו "סע לבד". 

 

הוא לא מבין מה את רוצה - רואים מהתגובה. ברור לו שהוא זו את. במקום להתנצל, את ממשיכה. 

את עצמך אומרת שהעלה מקרה שנםגע ממשפחתך - ואת מסבירה שטעה... נו, את לא טעית כש"פירשנת" כך?..

 

אלא מה? התגובה שלו נראית מאד קיצונית. כנראה נפגע קשה. היה חי באמון שאת מעריכה את עזרתו לכולם וגם לך (כמו שכתבת בהתחלה), פתאום פגיעה קשה באמון. "סע לבד".... 

 

בסוף את כותבת "נמאס לי שאנחנו.. קרבן של ההתחסדות שלו".. אז משהו כאן לא מסתדר:

בהתחלה שיבחת שעוזר המון, לכולם, במאור פנים, גם למשפחה שלכם האישית. לא כתבת מילה כאילו העזרה לכולם זה על חשבונכם.

אז נוצר הרושם - וסליחה אם אני טועה - כאילו רק בעקבות התרעומת שלו, "השתנה" לך המבט, וכעת זה הפך להיות "קרבן של ההתחסדות שלו"....   אם היית חושבת כך בעבר - היה מקום בזמן נינוח להפנות שימת לב, ולהצביע על הנקודות בהן צריך פרופורציה. אבל לא כך נשמע מדברייך עד לפני האירוע.

 

לכן, מציע שבמקום להפליג בגלל אירוע מצער כזה ל"אם ברצונך לפרק"... תמצאי רגע של כושר. אולי אפילו תכתבי ותניחי אצלו.

 

ותתנצלי שם מעומק הלב על מה שהיה. תגידי שטעית בכך שהחשבת את הפניה של אחותו כאילו זה "רק אליו", שהיתה לך תחושת רגע של פגיעה; ושמכל מקום, בוודאי זה לא היה אמור להתבטא בצורה כזו שאת שולחת אותו - שלא עווה ולא פשע ותמיד מתייחס אלייך יפה - "לבד" לשבת.

 

תגידי שאת מבקשת שתשימו את הענין הזה מאחריכם, שאת מאד מעריכה את עזרתו לכולם וגם לכם - ואת מציעה שתחזרו לחיות חיים טובים ביחד.

 

נקווה שזה יעזור.

 

אם בעתיד תחשבי שהעזרה לאחרים באמת באה על חשבון הבית - מה שלא היה נראה מראשית דברייך - אז תעלי את זה בצורה מוכבדת, אחרי הקדמה של הערכה גדולה לתכונה הזו, ותחשבו ביחד מה נקודתית ,מוגזם".

 

ה' יעזור שתוכלו להתחזיר מהר את הדברים למקומם הנכון.

 

[ולדעתי, אם תשמעי לכל מיני "חיזוקים" שבאים לגנות אדם שאת העדת עליו בתחילה שעזרתו היא לא פחות לבית ולך מאשר "לכל העולם" - לדעתי את עתידה להצטער על כך מאד מאד]

זו נראית לי תגובה קצת קיצוניתאמא, ברוך ה'

גם הוא יכול להבין אותה.

5 שבתות רצוף אצל המשפחה בלי שום התייעצות ודיבור עם אשתו - נראה לך הגיוני? התעלמות ממנה בשבת?

להוציא כסף מחיסכון ולשקר על כך, נראה לך הגיוני?

להגיד לה שזו אשמתה ושהיא זו שפגעה - זה קצת הסתכלות מוזרה.

יש כאן שני צדדים שכנראה לא מספיק מדברים. גם הוא נפגע מההורים שלה ולא אמר מילה, כנראה קשה להם לדבר על דברים שמציקים להם והם מפחדים להעלות נושאים כואבים.

 

הוא אדם טוב מאוד, אבל לא מסוגל להגיד לא לאנשים, ויכול להיות שהוא מרגיש שהיא מפריעה לו לעשות את החסד שהוא חייב לעשות כדי להרגיש שהוא מקיים את השליחות שלו בעולם ולכן הוא כועס עליה.

 

הוא צריך להבין שהיא כנראה העזר כנגדו, ולסמוך קצת על שיקול דעתה כשזה נראה לה מוגזם... כי כנראה אין לו מספיק גבולות. אבל הם צריכים לדבר על זה. לדבר ולדבר. ברוח טובה.

השאלה היא איך גורמים לו להתחיל לדבר? אולי באמת דרך מכתב. אבל לכתוב שרק היא עשתה טעות - זה לא נכון. יש גם לו על מה להצטער (אני מתכוונת בעיקר על החיסכון, וגם על זה שהוא לא מוכן לדבר איתה). לכתוב במכתב שהיא מעריכה אותו מאוד - זה מצויין, כי יש הרבה על מה.

מי אמרד.

חמש שבתות בלי שום התייעצות ודיבור עם אשתו?  איפה זה כתוב בהודעה הראשונה?

 

כתבה ש"אצלם זו חגיגה שנמשכת כמה שבועות". היה נראה שהיא מקבלת את זה. אם לא ה"עלבון", כל העסק לא היה עולה.

 

ה"כסף" היה אח"כ. היא עצמה הסבירה מה לדעתה הוא חשב.

 

מה "מוזר" בלהגיד שהיא פגעה? ברור שהיא פגעה! פגעה קשות. המוזר (מאד), זה איך נשים לא מבינות, שכאשר אשה אומרת לבעלה ערב שבת שאחרי חתונה, בהפתעה, ש"יסע לבד" - ולא בגללו אלא בגלל שחשבה שנעלבה מאחותו - זו פגיעה. פגיעה בו. פגיעה באמון. מרוב רצון "להזדהות", מסכסכים בין אשה לבעלה. 

ברור שכל הענין התחיל מפגיעה שלה בו. פגיעה חד צדדית, ללא שמץ סיבה מצידו.

 

הפלא, זו התגובה הקיצונית המתמשכת. אבל בהיות שתיארה אותו, אחרי 15 שנות נישואין, כאדם נפלא גם בתוך הבית, אז ההנחה הראשונית היא, שמשהו מאד פגע בו בכך. אולי דווקא בגלל שסמך על הערכתה ולא ציפה כלל לדבר כזה.

לכן, קודם כל, עושים רברס. מתקנים את הפגיעה. נרגעים.

 

ואני מציע לא להסיק מסקנות מרחיקות לכת, כמו שהיו בעוד תגובות, ש"כנראה קשה להם לדבר על דברים שמציקים להם"; ומישהי כבר העלתה השערות לגבי הרקע שלו וכו' וכו'. הוא העלה סה"כ מקרה אחד עם משפחתה, כתגובה. היא העלתה סה"כ מקרה אחד, עם מישהי ממשפחתו. חבל לייצר הכללות.

 

בהודעה אחרת, ציינה שהפריעה לה בעבר שהוא "פראייר"... שיהיה. בכללי, ציינה שזה לא על חשבון המשפחה (חוץ מ"קורה כשנמאס לו".. נו, גם במשפחות אחרות "קורה" לפעמים..).

 

ולמה כבר לשער ש"יכול להיות שהוא מרגיש שהיא מפריעה לו לעשותאת החסד.. שליחותו". הרי לא הועלה שום דבר כזה. היה פה דבר מקומי. היא לא צינה שהוא באופן קבוע רגוז עליה בגלל דברים כאלה.

 

"צריך לסמוך על שיקול דעתה".. איפה כתבה שאינו סומך?  במה שנוגע אליו - האם הוא "פראייר" או לא, זה לא עניינה. מה שגם "על חשבונה", מי אמר שלא סומך. כתבה על מקרה בודד ששם הרגישה נעלבת, וגם זה לא בגללו.

 

 

לא נכון לומר ש"יש לו על מה להצטער" - כשהכוונה על החיסכון ועל כך שאינו מוכן לדבר.

הרי החיסכון, אינו הנושא כעת. לא מזה התחיל הענין. והסבירה בעצמה שמניחה מה היתה כוונתו.

"שאינו מוכן לדבר", כמובן מצעד מאד. אבל התחיל מאותו אירוע. אז אם הפגיעה בו היתה כ"כ קשה מבחינתו, עד שינוי קיצוני כזה - קודם כל, הכרה בטעות. התנצלות מוחלטת. אחרי שהכל בעז"ה יירגע, תוכל לשאול אותו מה גרם לתגובה כ"כ קשה, ברצון להבין. אולי יסביר ממה כ"כ נפגע.

 

 

זה לא ערב שבת אחרי חתונהאמא, ברוך ה'

תקרא היטב.

היו כמה שבתות לפני וכמה אחרי שהם היו שם. זו עוד אחת מהשבתות אחרי החתונה, זו לא שבת חתן וגם לא שבע ברכות.

הוא יכל בהחלט במקום להגיב בצורה קיצונית לשאול מה הפריע לה.

ולהוציא חסכון בלי להתייעץ ולשקר- אם נראה לך נורמאלי, ולא משנה עד כמה הבעל כועס - לא זה לא נורמאלי.

 

טוב, אולי אני מסתכלת מנקודת המבט שלי - אבל אם אני הייתי אומרת לבעלי שכבר די לי אחרי 4 שבתות שהיינו אצל המשפחה - הוא לא היה מבטל את הרצונות שלי כך, ולא כועס כך ולא מדבר איתי בשבת.

קודם כל המשפחה הפרטית, אחר כך עשיית החסד עם המשפחה שלך. זה צריך להיות ברור גם לו.

ואם לאשתו קשה להוציא את זה מהפה, אז זו בעיה, ואולי היא הוציאה את זה לא הכי יפה כשהיא כבר הוציאה,כי זה מה שקורה כששומרים בבטן (וכן, היא אמרה שהיא לא הגיבה בזמן אמת) - אבל גם הוא היה צריך בהחלט לדעת איך להגיב.

לדעתי, זו תגובה מאוד לא במקום.

כתבה "הכלה הטריה",ד.

אז הבנתי שעל זה מדובר. אולי לא.

 

ומכל מקום, זה היה על דעתה. לא כתבה שלא שאל ולא התייעץ. להיפך. שאל בשבתות הללו.

 

ומה החוכמה "במקום להגיב בצורה קיצונית לשאול מה מפריע לה"? וכי מדוע היא הגיבה קודם לכן בצורה קיצונית (מאד. ערב שבת. ללא הודעה מוקדמת, "סע לבד".. בגלל דמיון של היעלבות מאחותו). הדבר הזה, שדווקא "הוא" צריך לשאול "מה מפריע לה" כשהיא פוגעת בצורה קשה, הוא בעייתי מאד.

 

לא כתבתי שלהוציא חיסכון בלי התייעצות וכו', זה בסדר. אמרתי שלא משם התחיל הענין. לכן, כשמדובר על מה שנגרם כתוצאה מהתנהלותה, "לחפש" נקודות שגם הוא היה בהמשך לא בסדר, זה לא שייך. בפרט שהסבירה בעצמה מה לדעתה התכווין לעשות בענין הספציפי הזה.

 

ולמה את מעבירה למשל שכלל לא קשור לנמשל? את כותבת, "אם אני הייתי אומרת לבעלי שכבר די לי אחרי 4 שבתות שהיינו אצל המשפחה"....  סביר שגם אצלם זה היה כך. אבל כאן הרי לא מדובר שהיא אמרה לו שכבר "התעייפה" מזה ושאינה יכולה עוד - אלא שאחותו "לא הזמינה אותה" כשביקשה ממנו שיגיע... וזה נאמר בערב שבת. נו?...

 

אם היתה כותבת על מקרה כמו שאת מדברת, שסתם ביקשה את בעלה שלא יסעו לשבת חמישית והיה מסרב בגלל ה"רצון לעזור למשפחתו", הייתי לגמרי מסכים איתך.

לא כך היה. אני נוטה להעריך שאם היתה אומרת שפשוט לא יכולה עוד שבת, היה מעדיף את טובתה על טובתם (מקוה. ואין סיבה לחשוב שלא).

 

ברור שקודם המשפחה הפרטית. רק לא נאמרה כאן אפילו מילה שזה לא כך.

ואשתו לא "הוציאה את זה" - אלא הוציאה משהו אחר לגמרי. את ה"היעלבות" מאחותו. עליו. בצורה בוטה ושוברת אמון. לא הוא "צריך לדעת איך להגיב" ביום חמישי בערב, כשאשתו מודיעה לו משהו כזה, על דבר שידעה מקודם, ולא בגללו. היא צריכה לדעת איך מדברים, ומתי, ואל מי.

ואם טעתה - שזה אכן יכול לקרות, כדברייך, כש"שומרים בבטן", ורואה שזה כ"כ פגע - אז תתנצל.

 

אני גם מופתע מאד מהתגובה הקשה והמתמשכת שלו. אלא שאני נוטה לחשוב שזה רק מעיד עד כמה תגובתה פגעה באמון הבסיסי. לכן, קודם לתקן את זה. זו נראית לי הדרך שיכולה לעזור.

 

בהזדמנות, יעלו דברים נוספים סביב הנושא הכללי הזה, אם באמת יש משהו שהולך בקביעות על חשבון המשפחה, וזה לא בהכרח הרושם שעולה ממה שכתבה.

 

מוסיפה:יעלוליש

הוא הוציא אץ כל החסכונות שלנו ופיזר לאנשים שכבר הלווה להם כספים בעבר ועדיין לא החזירו, סכומים גדולים מאוד.

ואני ארוץ מהר להתנצל?

 

אני מחזרת אחריו כמו אדיוטית כדי שידבר איתי , למרות שבא לי לפוצץ הכל מבחינה רגשית,והוא מתעצבן עלי רק בגלל שנפגעתי מאחותו. אוקי, אני יכולה להבין שזה אולי פוגע כי הוא ציפה שאראה אותנו כגוף אחד

אבל מכאן ועד היחס שלו המרחק גדול מאוד.היחס שלו מוזר .הכל מוזר פה, הוא עושה רע ואני צריכה להענש?

ולגבי פיזור הכספים שלנו בלי לשאול אותי, זה נודע לי בעקיפין, לא ממנו. ומה שכתבתי שאולי הוא תיכנן זאת השערה שחברתי העלתה ואני קצת נתלת בה, בכל זאת, הבית שלי.

חוץ מזה , אני מרגישה שאני עושה מעל ומעבר ומתגברת ומנסה  למרות שהוא יודע בדיוק מה אני מרגישה לגבי עשיית דברים מסויימים ,אני עושה רק בשבילו וכלום מצידו כרגע. הוא אפילו לא מנסה. מה שאותי מחרפן שאם זה היה מישהו מחוץ למשפחה הוא היה מתחסד איתו בצורה מדהימה.

אני לא מקבלת את ההתקפה שלך עלי בכלל.

האירוע עם האחות קרה כמו "אמא, ברוך ה" כתבה. שבוע אחרי החתונה. 

 

הכסף זה משהו אחר.ד.

הרי לא על זה נאמר שצריכה "להתנצל".

 

מבחינת סדר הזמן, זה קרה אח"כ. כשלא היתה תקשורת תקינה ביניכם.

 

בוודאי שאחרי שהעניינים בעז"ה יירגעו - יהיה מקום גם לדבר על זה. לסכם שלא פועלים כך לגבי כספים שלכם, בוודאי עם כאלה שלא החזירו כסף מהעבר.

 

אבל כשרוצים להרגיע מצב כזה, מתחילים מהיכן שזה נגרם.

להערכתי, הוא לא "מתעצבן כי נפגעת מאחותו". אלא כי בעקבות זה, בלי שידע על כך קודם, אמרת לו ש"יסע לבד". הוצאת את הפגיעה עליו, בצורה קשה, כאילו יש אופציה שהוא "נוסע לבד", ולא מובן שאתם ענין אחד.

 

נכון, שעוצמת ההיפגעות ומשך התגובה נראים מוזרים. אבל אולי זה באמת מראה שהיתה כאן פגיעה בנקודה בסיסית?  שווה להחזיר את הדברים לתחילתם. לא צריך "לחזר שידבר איתך", אלא להתנצל על איך שזה התחיל.

אח"כ, אם העסק יירגע קצת, לנסות להבין מה היתה הנקודה שפגעה ביחוד. 

 

וכשיעבור עוד קצת זמן, לדבר גם על נושא הוצאת הכסף. ואז גם הזדמנות לשבח את הרצון לעזור לכולם, ועם זה לומר שמניחים שהוא גם מקבל ש"עניי עירך קודמים", אז תמיד לבדוק שהחסד לאחרים, אינו ע"ח החסד לבית.

 

את קרובה אליו, אז מטבע הדברים - גם חש יותר כשנפגע ממך, מאשר "אם זה היה עם אחרים".. גם את נפגעַת יותר כי זה הוא, שקרוב אלייך, מאשר אם מישהו אחר היה מגיב כך..

 

ואני כלל לא התכוונתי "להתקיף אותך"... מה הענין? אני באתי לעזור. ואני חושב שהעזרה אינה בכך ש"יסבירו לך" כמה הוא בכלל מעדיף כביכול אחרים עלייך ח"ו (הרי אם לא אחותו וכו', כל הנושא לא היה עולה כלל. לא אמרת שקבוע את מרגישה שהוא גומל חסד לחוץ ולא לבית. סה"כ, איש טוב, ממלא חובותיו גם כלפי הבית, ובאהבה. כך הובן), אלא בלנסות לראות ממה זה התחיל. ולהכיר שבאמת האמירה הזו ערב שבת, פתאומית, ובצורה שמביעה מה שהבין, היא מפתיעה ופוגעת. אדרבה, בגלל שחש קרבה גדולה - אולי נדהם בכלל מהעלאת האופציה של "תיסע לבד" ולא בגללו..

ואולי עצמת התגובה אח"כ, מראה עד כמה זה היה דבר קשה מבחינתו. אולי.

 

אז שווה לנסות כך, לדעתי. להתנצל על מה שקרה בהתחלה. על העלאת האפשרות שיסע לבד בגלל משהו שאחותו אמרה, ושהיה פרשנות שלך. לומר שבוודאי שלא עולה על דעתך ש"מזמינים אותו" זה לא כולל אותך, אלא שזה היה הבעה של צער על מה שהרגשת כאילו לא רצויה שם, אבל זה לא היה צריך לבוא עליו - ואולי גם בכלל פירשת לא נכון.

להציע לשים את זה מאחריכם - ולחזור לסדר רגיל.

 

יש לקוות שזה יוכל לעזור.

 

כנ"ל, אם יירגעו העניינים, בוודאי שיש מקום לדבר גם על הוצאת הכסף, בישוב הדעת. לנסות להגיע ביחד למסקנות היכן גבולות החסד, כשזה מתנגש עם מה ששייך לכם.

הבעיה היא שהוא תופס שהם עניין אחדקוראי שמו
שאם מישהו חיצוני ביקש, נוסעים, אפילו בלי לדבר איתה על זה!

סליחה מכבודו, אבל נראה ממש לא הוגן להטיל את כל האחריות על אישה, שמרגישה שהיא האחרונה בסדרי העדיפויות של בעלה.

איני טוען שבהכרך זו המציאות, אבל זה מה שהיא מרגישה ויש לזה לפחות אסמכתא אחת שגם אתה מקבל. לכן הם חייבים להצליח איכשהו לדבר על כל סדרי העדיפויות בבית. כך ימנעו גם ההעלבויות ההדדיות.
לא...ד.

הרי היא לא כתבה שלא דיבר איתה.

 

כתבה "ואני כן זקוקה לתחושה שרוצים אותי כדי להגיע, כשהוא מבקש ליסוע אני נוסעת איתו בשבילו ורק בשבילו". כלומר, ביקש לנסוע.

 

חבל להאשים אדם במה שלא נאמר שהיה. זה לא מרבה שלום.

 

לא דובר על מישהו שמרגיש שהם ענין אחד ולכן לא צריך לשאול אותה.. אלא ההיפך, שמובן שאם מזמינים אותו, מכוונים גם עליה - כלל לא מעלה בדעתו שאחותו, שאומרת לו שצריכה אותו, אינה מכוונת גם לאשתו שאיתו - ולכן לא מקבל כאילו האחות אינה מעוניינת בה.  וממילא, כשאומרת לו, סע לבד - זה הלם... מתו מסירות אליה, לא ההיפך. כך אני ראיתי.

 

והיא לא מרגישה שהיא "האחרונה בסדרי העדיפויות". לפי התיאור של המצב בדרך כלל, זה ממש לא כך. וחוששני שאמירות כאלה, יכולות "לייצר" לה בראש צידוק ע"י היתפסות אליהן.

היה ענין של משיכת כספים, שגם שם יתכן שאם היה יותר "דיבור" ביניהם, זה היה אחרת. וגם זה אינו בא בהכרח כי רואה אחרים כקודמים לה, אלא כי מאמין שהכספים יוחזרו בטרם יצטרכו להם.

 

כשיש משהו חד פעמי, שמביא להיעלבות קשה - אז קודם כל צריך לתקן את השרש. זו ההרגעה הבסיסית.

אח"כ, אפשר בעת רצון, לדבר גם על עניינים נוספים, בנחת.

תודה רבה על העזרה, אני מעריכה מאוד.יעלוליש

אני מתנצלת שכיניתי את הדברים שלך התקפה, אני בתקופה קצת רגישה, סליחה.

אני מרגישה שהכל מתפרק לי בידיים. ועל מה?

אני מנסה להתחבר לדברים שכתבתם -שהמשפט הזה פגע בו עמוקות ולא מצליחה להתחבר. וצורת ההתמודדות שלו..והמעשים שלו..

הילדים היום שאלו אותו מה הוא עשה לי שלא כיף להיות יותר בבית .מסכנים.

 

הכל בסדר...ד.
עבר עריכה על ידי ד. בתאריך ד' בשבט תשע"ח 23:59

המצב שלך מובן לגמרי.

 

בכלל לא נפגעתי, רק ניסיתי להראות איך לדעתי זה יכול לעזור.

 

תראי, ברור שהתגובה החריפה המתמשכת, נראית ללא פרופורציה.

 

אבל הזולת אינו אנחנו. וגבר אינו אשה.

 

אני לא יכול לדעת בדיוק מה היה אצלכם לפני כן. אבל בהנחה שהמצב היה סביר ושל תחושת אמון - אז יתכן שאמירה מסוג זה שאמרת, נתפסת אצלו כ"רעידת אדמה".. אחרי כך וכך שנות נשואין, "סע לבד"... איש זה לא אשה, לא לוקח כ"מצב רוח של רגע" בדווקא.

הדרישה שהוא "ישאל מה קרה", אינה נכונה. אם באמת נפגע בכיוון שאמרתי, אז הוא מצפה שאת זו שתתקני את המצב.

כמובן, יתכן שאני טועה, אבל מה יכול להיות? תנסי..

 

הרי זה באמת נראה משונה - מה פתאום שינוי קיצוני כזה. אז אולי באמת זה נתפס בעיניו כך?

 

אם למפרע יתברר שאכן היתה פה היפגעות קיצונית, תוכלי אחר "עבור זעם", לנסות לברר בעדינות, מה היתה הנקודה שכ"כ פגעה...

חמודה זה בדיוק מה שכתבתסיה
שאת מחזרת אחריו כמו אדיוטיט. אז תפסיקי עם זה!!!
תתחילי לקנות לעצמך דברים והרבה, חסד עם האישה זה החסד הכי הכי גדול שיש . את כל החסכונות שיש תקני בגדים לך לילדים רהיטים לבית.
עניי ביתך קודמים!
ותתחילי לעבוד או ללמוד תפתחי לך חיים מלאי עשיה בלי קשר אליו
את מתחילה להיות נכה ריגישת בגללו ואין סיב שזה יקרה לא מגיע לך. תפנקי את עצמך
כנראה שזה עושה לו טוב כל הפעיליויות האלו זה עושה לו ריגושים, תחפשי גם את ריגושים בדמוי עשיה
אני מזה מבינה אותךכלה נאה
אבא שלי היה כזה שעשה חסדים לכל העולם
והמשפחה שלו בימיוחד ניצלו את טוב ליבו . נתן כספים חתם ערבויות לכל מי שביקש והיה מסתיר מאמא שלי
כי שהיתה מגלה היתה רבה איתו.
הוא לא מסוגל להגיד לא לאף אחד.
מה שמענין שהיום שהוא צריך הלואות אז לאף אין...
אם יש לכם רב שהוא מקבל מימנו תיפני אליו שידבר איתו. לאמא שלי זה עזר.

עניי עירך קודמים, מתחיל בבני ביתו.הלוי
אחר כך הוריו ואחיו, אחרי זה חבריו וכן הלאה.
את צריכה להחליטmatan

יש לך שתי אפשרויות-
להיות צודקת או להיות חכמה.

 

אם את רוצה להיות "צודקת", זו זכותך. את יכולה לפרק את החבילה. ההתנהגות שלו היא קשה מאוד להתמודדות כרגע. רק הקב"ה יודע אם את צודקת בנושא הזה. אנחנו לא יכולים לדעת, מה הדבר הנכון. או האם בעלך או את לא בסדר.

 

אם את לא רוצה לפרק את הבית - את יכולה להיות חכמה. 
זה אומר לצאת מהמקום השופט באופן מוחלט. הוא לא מתנהג בצורה מתאימה. יכול להיות. אבל זה לא מה שרלוונטי כרגע. כרגע רלוונטי לבנות בחזרה את הבית שלכם.
וזה אומר שאם את רוצה לעשות את זה את צריכה לצאת מעצמך לגמרי ולהיכנס לנעליים שלו.
איך ומה הוא מרגיש. מה יעזור לו לחזור.
אני חושב שאת ממעיטה ממה שעשית לו. לפי מה שאת אומרת, החוויה שלו היא שאת פירקת את הבית.
לא מתאים לך ללכת לאחותו עוד שבת? תגידי את זה ביום ראשון. ביום שני. הרי שמעת שהיא ביקשה וידעת שזה מה שהולך להיות. להגיד לו בערב שבת ליסוע לבד, זה מבחינתו לפרק. להגיד לו אנחנו כבר לא ביחד. 
(אני מדגיש שזה כרגע לא רלוונטי התחושה שלך, גם אם מוצדקת). מבחינתו את כבר פירקת.
וזה אומר שעלייך העניין לתקן. את אומרת שהוא לא מתקשר איתך- אז תכתבי מכתב. תכתבי שאת מתנצלת על מה שאמרת. תכתבי שלא התכוונת, שזו הייתה חולשה רגעית. אל תסבירי לו את עצמך. אל תגדירי את זה כמשהו שהוא בסדר אבל. תכתבי לו שזו הייתה טעות שעדיף שלא הייתה מתרחשת מלכתחילה.
ותשאירי לו את המכתב עם משהו קטן שישמח אותו.
אם תצליחי לתת לו תחושה שאת מבינה אותו, שאת באמת מבינה ומצטערת על ההרגשה\האמירה שהוא קיבל, יש סיכוי טוב שיוכל להתחיל להירגע ותוכלו לדבר.
וגם כשתדברו- אל תיכנסי ללהסביר ולהצדיק את עצמך. תדבקי בלהבין אותו ואת התחושות שלו בלבד ולהתנצל על מה שאמרת לו.
ורק אחרי שתהיה רגיעה, ותיקחו קצת זמן לנשום- תבואי ותגידי, אני רוצה לשתף אותך באיך אני עברתי\חוויתי את כל מה שקרה. איך אני הרגשתי. 

אם תפעלי ככה, יש סיכוי טוב שהוא יוכל להירגע ותוכלו לנשום. ואחרי שיבנה מחדש האמון ביניכם, הוא גם יוכל להכיל את התחושות שלך בתוך הסיפור.

 

מהדינימקה של הכתיבה שלך עליכם, עולות לי נקודות שנראה לי שאתם צריכים לברר עם עצמכם ועם איש מקצוע בנוגע לזוגיות ולתקשורת זוגית.

איך לא לשמור בבטן, איך להכיל וכו...
הכל היה יכול להמנע בשיחה אחת ביום ראשון שבה הייתם מדברים על מה עושים שבת והיית משתפת אותו בהרגשה שלך והוא אותך בהרגשה שלו והייתם מוצאים פתרון מתאים.

אולי אפילו הפיתרון שיסע לבד. אבל כזוג, לא כעונש לו שלא עושה מה שאת רוצה או שאחותו פגעה בך.


 

תגובה מדויקת . מסכימה עם כל מילה.בת 30
תגובה מעולה.הולם במיוחד


וואו נראה לי שגדול עלייעלוליש

בכמה מידות להיות במקום הזה.

כי הוא לא בסדר.

הוא לא מנסה לבדוק את עצמו, אולי מה שהוא חושב שהבין לא כמו שהוא מבין, 

לא שואל. כלום.

ולכתוב לו מכתב אחרי ששנינו יודעים שהוא שיקר לי והשאיר אותנו עם שום דבר בחשבון הבנק. ןההשפלה שבהתעלמות בבית של ההורים שלו. גדול עלי.

 

תודה רבה שהשקעת חשיבה . כתבת דברים יפים וחשובים.

אני מבינה אותך ממשאמא, ברוך ה'

והוא עדיין לא אומר מילה?

לדעתי, את צריכה להכריח אותו לדבר איתך. ממש להכריח.

לומר לו, די עם הברוגז הזה, לי יש הרבה יותר סיבות ממך לכעוס ועדיין אני רוצה לדבר כדי לברר איתך את הדברים כי אני מאמינה בזוגיות שלנו ובנו ואני יודעת שנוכל להתמודד עם הדברים, אבל צריך לדבר, ולשים הכל על השולחן.

לי נשמע שיש כנראה עוד דברים מוסתרים שהוא לא דיבר איתך עליהם, אולי דברים אחרים שהוא נפגע ממך, אולי דברים אחרים שקשה לו עצמו לספר כי את תכעסי והוא לא יודע איך הוציא אותם. לדעתי הוא לא יודע איך להתחיל ולצאת מהפלונטר הזה. את חייבת לגרום לו לדבר, ולדעתי ממש לא בצורה מתנצלת ומתרפסת. ממקום של שנינו אנשים בוגרים, ואם רוצים את הזוגיות והמשפחה הזו, ואני מאמינה ששנינו רוצים - חייבים לדבר. וברוגז כזה של תקופה מתמשכת - הוא ממש לא לגיטימי בעיני. לא פותר כלום ורק מגביר חומות וחששות.

 

ואם הוא לא יסכים בטוב, אז אפשר גם בפחות טוב, לפעמים צריך לריב כדי לשים גבולות שיש דברים שלא עושים (כן, גם את החסכונות לא מפזרים בלי ידיעתך, אבל כרגע אני מדברת יותר על כך שאתם נמצאים במן פלונטר לא פתור כבר תקופה, ואת אפילו לא יודעת מדוע התגובה שלו כזו קיצונית. על החסכונות צריך לדבר גם כן, בנפרד, ולומר בצורה ברורה שדברים כאלה מבחינתך הם פגיעה ממש עמוקה באמון ואת לא מוכנה לכך. אבל לא הייתי מעלה את זה בשיחה הראשונה. קודם להבין היכן הוא מונח כרגע ולמה ההתעלמות הקיצונית הזו)

 

ובבקשה, אל תכניסו את הילדים לתוך זה, אם הילדים שואלים אותו, כנראה את רמזת להם משהו, או לא מספיק הסתרת, זה רק מכעיס אותו בטח יותר, ועזבי אותו - זה לא טוב להם. ילדים שמרגישים שההורים שלהם רבים, במיוחד ריב עמוק שמת]רש על תקופה - מפתחים פחדים שלרוב הם לא פורפורציונלים, יכולים להאשים את עצמם במצב, בקיצור - לא טוב..

אם במשך שנים הוא מוציא כספים כדי לחלקאמילי.
אז למה לא מנעת ממנו להמשיך ולשבור חסכונות?
כך נתת לו להתנהל במשך שנים?
וכשרצית להגיב נמנעת כי פחדת ממנו?

אז כנראה כיום כשאת מגיבה הוא לא מבין מה קרה לאישה הצייטנית שפתאום מתעוררת באמצע החיים ומערימה קשיים. ולכן התגובה שלו קשה במיוחד.

את חייבת להכניס לתמונה בר סמכא שיוכיח אותו!!! זה נורא ואיום זה לא תקין התיאור שאת נותנת, מישהו חייב לעצור את הטירוף של חלוקת כספים שלך ושל ילדייך ויסביר לו שבכל מה שהוא עושה אין שום מצווה אלא להיפך!!!

כיום כבר אין לך מה להפסיד, אז תפסיקי לתת לפחד לנהל אותך ותנקטי בצעד כי זה רק יכול להועיל.
גם את לא ניסית,ד.

לבדוק אולי מה שחשבת שהבנת לא כמו שהבנת.... (ב"היעלבות" מהאחות)

 

הוא לא היה אמור "להבין" משהו - הוא שמע אותך מציעה לו לנסוע לבד.

 

ולכן, גם ההתנהגות אח"כ אצל ההורים, על אף שברור שזה מאד מאד לא נעים, מן הסתם היא תוצאה של הענין הקודם.

 

לכן, הסדר הוא לתקן מבסיס הבעיה. אח"כ השאר.

 

 

ברור שלגבי הכסף נעשה דבר לא תקין. יתכן שלאור המצב שהתגלגל מהענין הנ"ל, שהוא נפגע ממנו והגיב קיצונית למשך זמן, הבין שלא יקבל הסכמה ממך להלוואה מהחשבון.

בוודאי לא בסדר שאמר דבר לא נכון, גם אם חשב, כמי שמנהל את החשבון, שבוודאי הכסף יוחזר לשם.

 

אבל דבר כזה, מתקנים בפני עצמו. מיישרים את האוירה, ואז לוקחים שיחה, בנחת ובהערכה, על המקום של החסד; למה לא צריך להרגיש "לא בסדר" אם אין אפשרות להלוות שוב למי שלא מחזיר, כשמצבכם אינו מאד עשיר. אם יש יותר אמון הדדי, אפשר להגיע למצב שאת מזדהה עם תכונתו הטובה, והוא רואה בך שותפה נאמנה לייעוץ איפה מגזימים כלפיו בְּבקשות. ולפחות במה שנוגע גם לבית.

 

 

את יכולה לקחת מכאן כל  מיני עצות ש"יסבירו" לך כמה את צודקת, וכמה הוא בעצם מרגיש לא בסדר וכו' וכו'. לפעמים עצות כאלה באות בגלל שזו פשוט דעת המייעצים. לפעמים מישהי כלשהי שיש לה "מלחמה ותיקה" עם בעלה, מוציאה ע"י עצות את התיסכול של עצמה, ולא תמיד זה תואם-מציאות לכאלה שאינן באותו מצב.

בין כך ובין כך - עצות "תוקפניות", קל וחומר כאלה שכבר "יודעות" בעצם לאן פניו - יכולות "לתרום" לפירוק בית ר"ל, גם כשכוונתן הפוכה. שיהיה ברור, שאף אחד ש"מייעץ", לא יקח אח"כ אחריות על המשך הדברים..

 

מוטב, אם כבר, לשאול מישהו מבין ענין, שמכיר את שניכם, וגם את המנטליות במשפחה, ויכול לעזור להרגיע את המצב ולא ללבותו.

 

הצלחה רבה.

ופתאום זה התפוצץ? לא הגיוניהזדמנות

 

אתם נשואים 15 שנה היו לכם מריבות בנושא הזה ומה קרה אז? גם אז הוא התעלם ממך או דיבר לא יפה? משהו כאן לא מסתדר לי

מסכים לגמרי !!!רייזי .R
היכן נעלמו כל הסופרלטיבים של הבעל הטוב והעוזר,ואם הוא בעל טוב אז את סותרת את זה שהוא מתחסד.
איזה אדם בעל חסד אפילו מדרגה ראשונה שובר חסכונות במשך 15 שנה כדי לחלק למשפחה לאנשים ועוזר לכל העולם עד כלות כוחותיו וכו' אלא אם כן מדובר במלאך.
מוזר לי כמו לכמה שכבר שאלו ומשום מה טרם נענו..(סיה,הזדמנות,האר פניך)

עד כמה שידוע לי כדי לשבור תוכנית חסכון צריך חתימה של בעלי החשבון.
לפקידת בנק אסור לעשות פעולה כזו ללא חתימה של *כל* בעלי החשבון כשמדובר בתוכניות חסכון. (חוץ מפק"מ)
היה מקרה שביקשתי מפקיד הבנק שיאשר לאישתי לסגור תוכנית חסכון של סכום מסויים שישב בעו"ש המשותף והוא סירב, בטענה *שחייבים* את החתימה של שנינו.
בקיצור לא מתחבר לי כל הסיפור מתחילתו ועד סופו כי כל בעל חסד במהותו מבין שהחסד האמיתי הוא בתוך הבית.
הרי שניהם מבינים שהפעם הוא טעהרפואה שלמה
האשה מתייעצת כאן
בעלה עצבני כי יודע היטב שזה לא חסד מה שהוא עשה
וסביר להניח שמתחרט שהשאיר אותם ללא חסכונות
אבל במקום לבקש סליחתה הוא דוחה את "שיחת הבירור".
רק אני רואה קשר בין הסיפורים?
החתונה - החגיגות הממושכות - הלחץ של המשפחה להלוות?
אז אם יפרקו את הבית כעת, זה יחזיר את הכסף?
לא עדיף לנסות עכשיו, אחרי שגם הוא מבין שניצלו את טוב ליבו לרעה, לנסות לצאת מהפלונטר ביחד?
גירושין עוד יותר מחמירים את המצב כלכלית.
יש חמישה ילדים.
הוא לא רע. רק סחיט. ואחרי כזו טעות גם הוא מבין שצריך לשים ברקסים.
אני חושבת שהבעיה התחילהרפואה שלמה
ברגע שהוא הבין שאחותו פגעה בך
כנראה בקשו ממנו לעזור גם כספית עוד קודם
כשנסעתם ביחד הוא הרגיש שאת משתפת פעולה איתו בכל למרות שזה חריג 4 שבתות זו אחר זו, ולא דאג מה יהיה עם ההלוואה הזו
אבל אחרי שאת נפגעת מאחותו
הוא נלחץ כי ידע שלא תסכימי להלוואה כזאת
ומכיוון שכנראה כבר הסתמכו על הכסף הזה
(זו אכן חוצפה ממדרגה ראשונה אבל ככה התנהלתם 15 שנים)
הוא ניסה להוציא אותו בשקט בתקווה שיוכל להחזיר בלי שתשימי לב,
ואז הפקידה בבנק הסבה את תשומת ליבך..
כאן התוכניות שלו השתבשו לגמרי והוא הסתבך בשקר.
הכעס שלך מוצדק, ההחלטה לשים ברקסים, הכל נכון,
רק קשה ברגע להפוך את הסירה 180 מעלות בלי להפיל נוסעים.
ההחלטה להרפות נכונה מאד
הוא ינסה לבקש מהלווים בעבר להחזיר
הוא יתחיל להבין איפה הוא חי
ואז יגיע מוכן ל"שיחת הברקסים".
רק את מכירה אותו באמת ויודעת אם הוא אכן אדם טוב כמו שתיארת. אם כן הוא ינסה לתקן .
ברור שהוא עצבני ובלחץ וברור שזה לא צריך לצאת עליך. שאלת איך לשים ברקסים- הלחץ שלו יביא אותו למסקנה הזאת בעצמו. תני זמן.
כל עוד הנר דולק אפשר עוד לתקן.
2 דברים להגנה על חשבון הבנקרפואה שלמה
1. אם יש חשש שהוא מתכנן גירושים את יכולה חד צדדית להפוך חשבון של ו/או לחשבון של "ו" ( תבדקי מה רשום בפנקס הצקים) בהודעה חד צדדית את לא צריכה את הסכמתו - רק לתת הוראה לבנק.

2. את יכולה לפתוח חשבון בנק קטן בבנק אחר, ולהעביר לשם בהוראה חודשית קצת כסף לחיסכון כל חודש.
את 2 את צריכה לעשות לפני 1.. כי מרגע שנתת הוראה שכל משיכה היא מהוראה של שניכם אז גם את לא תוכלי לתת הוראה לבד

יש לך עתיד בתור במאית..ועכשיו ברצינותרייזי .R
האם העצות שלך כרגע באות כדי להרגיע את עצמך מהמבוכה? תהיי רגועה את לא לבד.
כל מי שקורא את הפתיח נוטה להאמין. התגובות שלה בהמשך השרשור רק חיזקו את חוסר אמינותה של הפותחת.
תשימי לב כמה הגיבו בשרשור הזה *בספקנות* והיא אפילו לא טרחה להתייחס. וככל שהוסיפה פרטים זה רק חיזק את הספק לגביי אמינות הסיפור.
או שהיא לא מספרת הכלהזדמנות


היא לא מספרת כי אין לה מה לספר,תסריט עם הרבה סימני שאלהרייזי .R
היא זורקת משפטים מעוררי אמפתיה, מבלי להתייחס לשאלות רבות שנשאלה פעמים רבות..אני עדיין ממתין שתפריך הכל.
תשימי לב שהיא נעלמה ברגע שנשאלו הרבה שאלות היא הרגישה שנכנסה לפלונטר .
כמה אירוני בזמן שאתם מתווכחים היא יושבת בבית וצוחקת..

אני עדיין ממתין לתשובה לגביי פקידת הבנק שקיבלה אישור טלפוני ממנה. דבר שמחייב *חתימה* אחרת זו עילה לתביעה. ואפשר לבדוק עם פקיד בנק אם יש חיה כזו...


זה לא נכון,אמא, ברוך ה'

מניסיון, מספיק אישור טלפוני. הם יודעים לפי הטלפון שזה אתה. לפעמים שואלים שאלת הזדהות.

היא אמרה שהפקידה קיבלה את אישורה.

 

"אין מצב ולעולם אין אישור *טלפוני* לשבור תוכנית חיסכוןרייזי .R
מחשבון משותף!" במילים אחרות אמר מי אמר לך את השטויות האלו ?!.
ציטוט של חבר עובד בנק למעלה מ-15 שנה.

מעבר לזה תשימי לב לצורת הכתיבה
ישנה הרחבה וניפוח של דברים.
כדי לתאר מצב אתה חייב ליהיות קונקרטי ולהיצמד לעובדות הכו' שהיא כותבת זה בשביל להעצים כאילו יש עוד הרבה מעבר ..("והכל על הבעל הטוב שרק בגלל מסמר קטן נחתה עליה הצרה"..חח)

חבל על הויכוחסודית
אתה טועה לחלוטין בקשר ליצירתיות של בנקים
אבל אם נוח לך שהפותחת תהיה טרול- צדיק באמונתו יחיה
אני כל שני וחמישי פותחת חסכונותסיה
ופקידונות דרך אתר אינטרנט
בטח שאפשר לבד בלי חתימת בעל
גם אני עושה פעולות דרך האינטרנטרייזי .R
פה מדובר בשיחה תמימה דרך הטלפון..יש הבדל עצום בין השניים.
גם לשקר צריך לדעת.
אני עושה טלפוניתסודית
לבנקאית האישית. זיהוי קול. מבדק זהות. נוהל אחר ממה שאתה מכיר.
שוב, תלוי ברמת האימון של בני הזוג.
אינטרנט עלול לדלוף.
קול הוא יחודי לאדם.
יש לי כל הזמן בעיות עם זה , זה משגע אותיסיה

זה לא מזהה את הקול

אני הכי אוהבת עם הקשה אבל זה לא נותן וצריך לבקש מפקיד

אינטרנט זה סיסמאות שכל הזמן צריך להחליף קשה לפצח את זה לאנשים זרים

הפותחת נשמעת ברמה של טרוליתרייזי .R
שהמרחק בינה לבין טכנולוגיה רחוק מאוד והעלמותה רק מחזקת ..
יש פה מספר בודד של ניקים שכל מטרתם זה לעורר פרובוקציות שלא ניתן לפתח איתם שיח *ענייני*, ניסוחים מתלהמים שלא אחת אינם עונים לעצם העניין שמבקש הפותח/ת! אני יכול לשער שזה יושב על כובד המשקל שבחייהם.. ולכן הם לא חוסכים את שבט לשונם ללא הבחנה ודעת. אין ספק שזה יושב על מרירות שיוצאת מתוך נפש מרירה.
ולכן אין לי עניין להמשיך לשכנע אנשים פרובוקטיבים שכל מטרתם זה לעורר מדנים .
סביר להניח שכך מתנהלים חייהם עם הסובבים.
לא קראתי את השרשור כי חשדתי בטרוליות..ירושלמית טרייה
מההתחלה.
סיפור מוזר, ניק חדש. עד עכשיו התעלמתי מהשרשור אבל מכיוון שהוזכרה המילה טרול אני מרשה לעצמי לכתוב..

דרך אגב באותו זמן בערך נפתחו עוד שרשור או שניים עם סיפורי מעשיות של ניק חדש. לתשומת לב המנהלים, לא שאני יודעת איך מזהים בוודאות ומה עושים עם זה בכלל.
מצחיק כי חברה שלי הזהירה אותי שיתקיפויעלוליש

ויחשדו בי מניסיון אישי שלה כשבאה להתייעץ כאן.

אני כותבת מהמחשב של חברה שלי, אין לנו בבית אנטרנט בכלל ולכן לא יוצא שיש לי גישה לכאן.

מי שלא רוצה להאמין שהסיפור אימיתי-יתכבד ולא יאמין. 

האמת היא שאני מעט מתחרטת על הפירוט הרב של סיפור המעשה-מי שמכיר אותנו לא יתקשה כנראה לזהות במי מדובר. אני קצת בונה על זה שאנחנו זוג חוזר בתשובה שהמשפחות לא מוכרות בציבור הדתי.

אני מסכימה לחלוטין שהסיפור שלי הזוי, אני לא מאמינה שמה שקורה לי קורה לי באמת.

 

אני רוצה לומר שקראתי את כל ההודעות ותודה לכל החושבים וטורחים.

גם חברה שלך טרוליתאמילי.
טוב תעשה המערכת אם תסגוראמילי.
את השרשור ההזוי כפי שהעידה הפותחת.
מאיפה ה"החלטה" הזו? "גם החברה שלך"....ד.


זו היתה שאלה ציניתאמילי.
קפץ לפני שסיימתי.
יש משהו נאיבי בציבור הדתי.
ולכן לאחר שיקול דעת, דעתי שלא כדעת הרוב.
מזדהה עם המיעוט.
את הסיפור של המחשב לא קונה שים לב מתי נכתבו דבריה.
בשעת חצות עוזבים בית והולכים לחברה? וחוץ מזה היום בכל פלא' יש אינטרנט.
יחי הנאיביות!
פתאום הכל הסתדר די מעניין, מאז שאני עוקבת פה לא הייתי עדה לכך שדברים הסתדרו עוד לפני שדנו בבעיה.
א. אכן, ישד.

משהו "נאיבי" בציבור הדתי, לפחות בחלקו, ובכלל באנשים מישראל. אשרינו. נקודה של תום לב, ואמון בסיסי באדם. זה מצוין, לא סותר פקחות ואבחנה, אע"פ שלפעמים, כמו כל תכונה, יכול גם "לפספס".

 

ב. אכן, יתכן שבשעה 11 כותבת מאצל חברה.

 

ג. מה זה "בכל פלא' יש אנטרנט"? אינך יודעת שאנשים "תורניים" לא מעטים, מחזיקים פל' פשוט, או שחוסמים מאינטרנט? [גם אצלי, למשל, רק במחשב יש אינטרנט, עם רימון, ובנייד חסמתי הכל חוץ מווטאסאפ, וייז וכד'. לא מעונין ב"אינפוזיה הזו בכל מקום שהולך..]

 

ד. למה דברים הסתדרו לפני שדנו בבעיה? האשה כותבת שדיברו, האיש התנצל על מה שלא היה כשורה. דיברו על ההמשך. סביר מאד, שאנשים שחיו טוב בכללי עד כה, יתפייסו בשיחה אחת. אלו דברים שבכל יום.

 

אכן, תחי הנאיביות הישרה....

[ומוטב להיכשל בה, מאשר בההיפך. שהרי אם כך - אז מה קרה? עשו מאיתנו קצת צחוק?.. לא יפה, אבל לא נורא. כולם רואים שכוונתנו לעזור. ולפעמים דברים עוזרים לאחרים. אבל אם ניכשל בחשד שווא, ובלי ביסוס רציני? לא כמו מקרים ש"שקופים" לחלוטין?  הרי כבר היו כאן דברים כאלה, ואנשים חשדו מליבם או מבעיותיהם-שלהם, ואחרים נפגעו מכך..]

בשעה 12:20 אישהאמילי.
לא עוזבת בית.

ממקרה אחד בנאדם לא מתהפך על כל הראש, בוודאי לא איש גומל חסדים.

יש אינטרנט כשר גם בפלאפון.

גם שיש אמון בסיסי לא צריך ללכת כמו פרה עיוורת. הקב'ה נתן שכל לאדם שישתמש בו.
נכון. נתן שכל....ד.

מסכים.

 

כל מי שכתב הפעיל את השכל.

 

חלק הגיעו למסקנה אחת - חלק לאחרת, חלק הסתפקו..

 

ממה שאני קראתי את ניגון דבריה, היה נשמע לי אמיתי. וכבר הבחנתי בעבר גם במה שלא..

 

[לגבי אינטרנט, כבר כתבתי. אפשר לשים "כשר" גם בטלפון, אם כי זה לא אותו סוג סינון. אבל מעבר לסינון, לא כל אחד מעונין "בלכתך בדרך" עם אינטרנט..  וגם יש כאלה שאין להם אינטרנט בבית, גם לא מסונן. אפשר להבין. מכיר כאלה, ומכבד]

 

 

ואגב, איפה הודעה שלה ב12.20. לא ראיתי בין הודעותיה כזו שזו השעה שמצויינת בה.

אני מאמינה לךl666

אבל יכול להיות שאת תמימה מדי . כתבת שאתם חוזרים בתשובה, אז החסד המוזר בא מסיפורי צדיקים? או מהבנה לא נכונה של משהו? או שיש מישהו שמתחזה לרב וסוחט כסף?

את חייבת לדעת מה קורה לך בחשבון בנק. את חייבת לדעת מה קורה עם הלוואות, למי והאם מחזירים? אני יודעת שצריך לדון לכף זכות. אבל נזקקים בדרך כלל מקבלים תלושים או עזרה נקודתית מגמ''ח שכונתי או יישובי וזה ביחד עם ראשי קהילה או בשיתוף עם רווחה. את בטוחה שבעלך לא עוסק במתן הלוואות בשוק אפור או הסתבך עם מישהו או מעביר כסף לחשבון קרובי משפחתו כדי שבמקרה גירושין את לא תקבלי כלום?

כמה היה שם שיכולתם גם לקנות רכב וגם לסגור משכנתא? ומאיפה, הבנתי שאתם עובדים קשה ובמעמד ביניים ועוד עושים חסד מרובה? איך את תכננת תקציב ועושה קניות בלי לדעת מה קורה לך בחשבון בנק? 

זה באמת מוזר מה שתיארת. יש מצב שהיית במשך שנים עם עיניים עצומות?

כנראה שאני תמימה מדי.יעלוליש

ב"ה יש התקדמות.

בעלי לא טיפש , הוא בנ"א טוב.

(פעם לאחד הבנים שלנו היה ניתוח מסכן חיים והלכנו יחד לאחד מגדולי המקובלים לקבל ברכה ואותו רב התרגש ממנו מאוד , לחץ את ידו בחום ואמר לו שאין אנשים כמוהו שנותנים את הנשמה לאחרים).

דיברנו והוא מכיר בטעויות שלו והיה דיבור על ההתנהלויות מכאן ולהבא. וזאת הזדמנות להודות על כל הנק' שהעלתם שכדאי שבדוק ואברר.

הוא לקח אחריות, הוא פועל להחזרת חלק מההלוואות וכו'.

ב"ה.

 

בשורות טובות לכולם.

תודה.

 

 

יופי, משמח לשמועאמא, ברוך ה'

ואל תקחי את זה קשה שאת תמימה מדי. ברוך ה' תמימות זה דבר טוב.

פשוט רוב האנשים כאן מתנהלים אחרת ולכן נראה להם קצת הזוי המקום בו את עומדת, והוא לא מקום רע בכלל.

טוב שדברתם, זה הדבר הכי חשוב, פשוט לדבר ולהסדיר את העניינים.

זה לא היה נשמע לי מראש משבר כל כך גדול כמו שהתחושות שאתם יצאתם ממנו היו תחושות לא טובות. אבל לפעמים זעזוע כזה בנוה בזוגיות משהו נכון יותר ומתקן התנהלויות פחות נכונות.

ולהבא, את צריכה לתת מקום יותר גדול לתחושות הלב שלך, ולדעת להוציא אותם בזמן ובצורה הנכונה.

בהצלחה רבה, ואת נשמעת לי אישה ממש צדיקה וטובה. אל תשימי לב לכל המלעיזים...

איזה יופי!פאז
מקווה שהזוגיות שלכם רק תצעד קדימה מכל הבירור הזה.
וכשכותבים בפורום באמת צריך ללמוד לסנן.
לפעמים יש התקפות או תגובות לא רלוונטיות פשוט שלא הבינו את העניין (כולל אותי, כן?)


ומהצד השני יש חוכמת חיים של אנשים ושאלות טובות שעוזרות לחדד את ההבנה וההסתכלות...

בהצלחה רבה בע"ה
אתם אנשים טובים, בהצלחה לכםרפואה שלמה
יופי שדיברתם. כל הכבוד.ד.

ואני לא חושב שהסיפור שלכם כ"כ "הזוי"..

 

אלו דברים שקורים.

 

ואת כותבת שאתם "חוזרים בתשובה" - אז בוודאי יתכן שמצד אחד תהיה גמילות חסד שעדיין לא כ"כ "התאזנה" אל הצד שעוזר לכך שהיא לא תהפוך לעל חשבון מה שלא צריך להיות (אבל באמת, הוא "נשמה"..), ולאידך תיתכן מציאות של משפחה שאינה בדיוק במושגים שלכם היום. קורה.. לא להתרגש מידי.

 

מאד מרשים שבעלך מכיר בטעויות שלו (הן לגבי התגובה הקשה כשהייתם בבית המשפחה, הן לגבי ההלוואה מהחיסכון, תוך הסתרת המטרה). מניח שגם את הכרת בטעות שלך במה שאמרת לו כתגובה על עלבון שלא בא ממנו..

 

אשריכם. אנשים טובים.

מה שכתבת לגבי הבנק - לא נכוןסודית

תלוי מה סוג החשבון סוג החיסכון ועוד יותר תלוי אם אין לבנק אינטרס כמו שקורה במשפחות מסויימות מאד.

הלוואי שהיא יושבת בבית וצוחקת. 

אני מאמינה לפותחת, שכתבה ממצוקהרפואה שלמה
טוב לי במקצועי. ב"ה
אהבתי את ה Happy Endרפואה שלמה
בברכה,
הבמאית
רואה קצת אחרתרפואה שלמה
יעלוליש, אני חושבת שהברוגז הגדול הוא לא כעס אלא פחד (מצידו). הוא מרגיש שהשותפה שלו למפעל החסד, רוצה לשנות את נהלי המפעל..

עד עכשיו היית שותפה מלאה לחסדים שלו, ואין לך מה להצטער.
לבעלי חסד יש ביטחון חזק בקב"ה שידו הקדושה פתוחה ויתן להם כל צרכם.
מה שאנחנו אומרים בסוף ברכת המזון, "נער הייתי וגם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב, וזרעו מבקש לחם", אצלם זה פשוט וברור.
מכירה מאד מקרוב אלא שאצלי זה קשר דם והראיה אוהדת, אך בתור בת זוג אני יודעת שלא הייתי מסכימה בשום פנים ואופן להתנהלות כזאת.

מכיוון שאני מסכימה לגמרי עם הפרשנות שנתת ולא חולקת גם על ה"עקיצה" של הגיסה, מבקשת שתקראי הלאה.
בעלך לא פראייר חלש שלא יודע לריב או ל"שים ברקסים", כמו שאת רואה - הוא יודע לריב.

הראיה שלכם את נושא גמילות החסדים וההתנהלות הכלכלית, התרחקה קצת עם השנים.
הראיה שלו הייתה ונשארה, יש לנו כל מה שאנחנו צריכים, ובעז"ה גם בעתיד זה יהיה ככה.
הראיה שלך היא שיש כיום אשה וחמישה ילדים שצריכים לבוא בראש סדר העדיפויות, וזה כולל התנהלות נורמלית של חיסכונות בבנק, חלוקת זמן (שבתות למשל) "רגילה" וכו'.

*אני נגד כתיבת מכתב התנצלות כשהלב אומר שההתנצלות צריכה לבוא מהצד השני*
מה שכן, היה עוזר, אם היית מצליחה לא לכעוס עליו, לא לראות אותו כפראייר חלש אלא באמת בדרגתו.

ממילא החסכון הלך, אז אין טעם גם לפרק עכשיו את הבית. ההסתכלות היא קדימה.
קדימה פירושו לסמוך על הקב"ה שגם אם "ניצלו" אותו, לקב"ה יש שפע גדול להחזיר לכם.
אחרי שתראי אותו שוב באור בו פתחת את הודעתך, אתם תדברו ואז את תעמדי בנחת על ההחלטה שעכשיו פותחים חיסכון לילדים ולא נוגעים בו.

מכיוון שהפקידה בבנק התקשרה אליך, כל מה שהיה צריך לאמר זה:" לא. אינני מסכימה, אני רוצה לדבר איתו ונחזיר לך תשובה בעוד מספר ימים."
וכן לגבי השבתות, כבר כתבו מעלי לדבר על זה יותר מוקדם.

בנוגע לגיסתך, מצטרפת לתחושה. יש צורה להזמין ויש צורה שלא. אבל היא סתם מקנאה ( מן הסתם אוהבת את אחיה יותר מבעלה)..

תשימי גבולות בלי כעס ובלי טינה על העבר.
הוא לא יפרק את הבית. אתם תגדירו ביחד גבולות נכונים יותר, גם הלכתית.
שבת היא זמן טוב מאד להתפייס.
שבת שלום
לגבי הכסףאמאשוני
מעלה השערה,
לאור מה שכתבת שאולי כשהוא ראה את מצוקת הלווים לא יכל לעמוד מנגד ומיד הבטיח עזרה,
ואח"כ הבין שלא יוכל לעמוד במילתו, אבל כבר לא יכל לומר "לא" ולכן פעל בדרך בה פעל,

כלומר מתוך מצוקה עשה את התרגיל ולא מתוך עזות.

זה לא אומר שזה בסדר, אבל מתקפה על מעשה שנובע ממצוקה לא תועיל.

ובאופן כללי, עכשיו אחרי שענייני החתונה נרגעו, להשקיע המון בקשר בתוך הבית,
המון אהבה ונתינה, תחזרו להתבונן עליכם, אם צריך גם לקחת חופש לעצמכם.
אח"כ לא להזניח ולפתוח את הדברים אצל מישהו שלישי (ייעוץ זוגי) להבין את כל ההתנהלות מתחילת הפרשה ועד הפיצוץ (ועד הסוף בעצם)
אבל קודם להעצים את הצורך והרצון לשמור על הזוגיות והבית
איך היו כל השנים לפני זה?l666

כי נשמע קצת מוזר. 

אז לא רצית לבוא למשפחתו פעם שישית ברציפות ואפילו אם היה נוסע לבד מה כל כך נורא בזה?

אולי אמרת לו איזה מילים קשות או משהו שמאוד פגע בו על משפחתו? אולי היו עוד בעיות?

כי אם זה מה שקרה והוא הגיב כמו שהגיב ועוד לקח כסף ושיקר הוא לא נשמע בן אדם שאפשר לסמוך עליו. 

אני מבינה שמשפחה לפני הכל אבל איך אפשר לחיות עם מישהו שמשקר ככה ונעלב ככה על שטות? 

איך התנהלתם במשך שנים? איך פתרתם בעיות? את כותבת שהוא אבא טוב ובעל טוב אבל זה לא מסתדר לי בכלל עם התנהגות שלו. איך הוא מתנהג כשאת הולכת לקראתו? שמח וגם הולך לקראתך או פשוט עושה מה שרואה לנכון?.  במקרה הראשון אפשר לתקן ולדבר אבל במקרה השני צריך להשלים שלא הכל בסדר. 

וכדאי לעקוב על חשבון בנק מקרוב. בקשר להלוואות הוא לקח איזה פתק מלווים או שזה רק מילה? 

אני לא מבינה פה אנשים שכותבים שנפגעת סתם, את לא נפגעת סתם, את גם בן אדם.

חושבת שאלו שכתבו מכתב / התנצלותסודית
התכוונו לתועלת כדי שהברוגז יפסק
אבל התחושה שלי שלהרפות כמו שפאז הציעה עדיף
ולעקוב אחרי חשבון הבנק הכרחי. מוציאים דף תנועות.גם פירוט חסכונות אולי כן נשארו.
הגזמת קצת..ד.

לכתוב "איך אפשר לחיות עם מישהו שמשקר ככה ונעלב ככה על שטות".. כן? איך אפשר לחיות איתו?...

 

וכשאת רואה את הסתירה ממה שכתבה עליו בהתחלה, שפע של טוב, אז את פשוט אומרת ש"לא מסתדר לך עם ההתנהגות שלו". לך, שלא מכירה אותו, "לא מסתדר", אז את מרשה לעצמך לכתוב "איך אפשר לחיות עם מישהו כזה", על סמך משהו חד פעמי... וכבר מעלה גם כל מיני "השערות" על מה שאולי קורה בד"כ?

 

הקלות שמתעסקים כאן לפעמים עם דברים שבין אשה לבעלה, היא די מדהימה.

 

ולמה לומר, למשל, דווקא עליו "נעלב מכל שטות"? למה, למשל, להחליט שזה שאמרה לו פתאומית ש"סע לבד" לשבת, זו שטות.. אבל שאחותו דיברה אליו ולא אליה, ובגלל זה נעלבה והחליטה שהוא יסע לבד, זו לא "שטות".. (וכן, כך זה תואר. לא כמו שכתבת כאילו בגלל שלא רצתה לנסוע שש שבתות ברציפות)? ומניין הקביעה "אם היה נוסע לבד, מה כ"כ נורא בזה"?.. אולי יש כאלה, שבשבילם אמירה פתאומית כזו, אחרי שנים רבות, ללא עילה ממשית של משהו שהם עשו, היא אמירה מאד קשה ושוברת אמון?

 

יש כאן דברים אכן תמוהים. אז צריך להניח שלא כ"כ מבינים מה הנקודה שפגעה עד כדי שינוי כזה. עדיף לא לשער השערות מרחיקות על מי שלא מכירים, ושאשתו אומרת ההיפך.

 

ואינני חושב שמישהו אמר ש"נפגעה סתם". היא לא נפגעה סתם, כי זה אכן פוגע להרגיש בלי יחס מבעלה כשהיא נמצאת בשבת עם משפחתו. וגם יכול לפגוע אם יש תחושה - אפילו סובייקטיבית - שאחותו לא מעוניינת בה, אם כי זה לא נוגע למה שביניהם.

אבל יש מקום, לתקן מהשורש של מה שקרה. אח"כ, אפשר לדבר גם על תחושות לא נעימות הדדיות, שבאו בעקבות זה.

תראהתודה לאל
אתה מעצבן אותי. יש לך חוסר הבנה בסיסי
הבעל עשה כמה דברים לא נכונים בלשון המעטה
1. לא מלווים כספים (והיא רשמה שזה לא חד פעמי) בלי ידיעת האישה
2. חמישה שבתות רצופים מרצונך ( זה לא מילואים ויש מלחמה) מחוץ לבית זה דבר לא הגיוני ולא מקובל ותהפוך את זה כמה שאתה רוצה. לא עולה על הדעת
3. להתעלם מאישתך לפני כולם? זה חוסר כבוד בסיסי לאישה (לא ראיתי שהיא כתבה שהוא מכבד אותה בבית)
4. נגיד את זה בצורה גסה. אם האישה נפגעת תדחוף את כל החסדים שלך בחוץ לתחת

תראה..ד.

אם אני "מעצבן אותך", ואתה יודע לחלק ציונים ש"יש לך חוסר הבנה בסיסי", למי שאינך מכיר וכאילו האמת כולה איתך, ואתה עוד כותב בצורה גסה כמו שכתבת בסוף (בשם הצורך בנימוס כלפי אשה, כמובן) -

 

אז אין לי כ"כ ענין לדון.

 

אבל נקודתית בקצרה:

 

כתבה שאצלם ענייני הכספים בעיקר עליו. משמע, בד"כ סומכת על התנהלותו בהם.

 

חמש שבתות, שעליהם שאל אותה כפי שכתבה, וכך המנטליות שם כשיש חתונה. יש משפחות שאצלם זה כך. גם אם  אצלי לא.

 

להתעלם זה מאד לא נעים. כאשר יש עלבון קודם, כנראה שקורה. זה לא עושה את זה ליותר טוב, אבל יש דברים כאלה, לצערנו. כן כתבה שנוהג בה ובילדים בבית כראוי וכפי שמחוייב.

 

לא נגיד בצורה גסה.

 

 

אתה מגיב כאן כאילו אתה מכיר את הסיפורתודה לאל
לא אני
לא ניסית אפילו לברר מה קרה שם ואם זה מקרים חד פעמים או חוזרים על עצמם
זה אמנם נחמד להרגיש אהרון הכהן מודל 2018 שעושה שלום בית אבל אתה נותן כאן עצות לא הוגנות. לקחת מקרה שהיא התעצבנה בשבת החמישית שהמשפחה מחוץ לבית ובנית על זה מגדלים שהוא התעצבן על תגובה נורמלית (שיכול להיות נאמרה בעצבים) שלה
בכל מה שכתבת כאן יש משהו אחד נכון: צריך לשאול מישהו שמבין עניין. וזה ברור שזה לא אתה

טוב שקם גבר שמעז לאמר את האמתסודית

קשה להאמין שד. לא תפס את זה,  הייתי חושבת שעשה הערכת מצב  של יחסי הכוחות שם ונתן עצה/תובנה  שתאפשר לה להמשיך איתו הלאה. 

 

עד גבול מסויים עדיף ******* מצופה סוכר מ******* בלי הציפוי.

 

 

 

לא מגיב כאילו מכיר.ד.

כותב רק על הנתונים שהיא כתבה, בלי "השערות" מרחיקות לכת. 

 

לא תפקידנו לברר יותר מידי מה קורה וכמה. כאן זה מקום ציבורי. אדם כותב משהו, מנסים לעזור לו לפי מה שכתב. והיא די הסבירה מה המצב בד"כ, ומה החריג כעת.

 

אבל מי שמי שכותב בגסות כמוך (לא רוצה לחזור על הביטויים מההודעה הקודמת, שכבר הזכרתי לעיל), "נחמד להרגיש אהרון הכהן מודל".. "עצות לא הוגנות", "וזה ברור שזה לא אתה" - הוא בוודאי אינה הכתובת לעניינים כאלו. 

 

[והגב' עצמה אמרה, כבר כתבתי, שהבעיה לא היתה בגלל שזו "שבת חמישית" אלא בגלל דברי האחות. וגם ציינה מה אמרה לו כתוציאה מזה, אין טעם לחזור]

תדמיין שאתה מגיע הביתה ומגלהl666
שאישתך מסרה ספרים שלך לספריה, כלי עבודה לשיפוצניק עני, בגדים נאים ליד שניה וכסף מעו''ש לאירגון הידברות. ושהיא תתנהג ככה קבוע. נראה איך תגיב.
אני מסכים,ד.

שההתנהלות עם ההלוואה המדוברת, אחרי מה שקרה שם, אינה התנהלות שאמורה להיות. 

 

זה ענין אחר. ובקשר אליו, צריך לא להסיק מסקנות מרחיקות לכת, ולראות את ההקשר.

 

על זה דובר במה שהגבתי.

 

 

לגבי "קבוע", זה לא נכתב בדבריה. ולא דומה המשל לנמשל. 

 

ההתנהלות הרגילה אצלם, לפחות כפי מה שהיא כתבה - אי אפשר לדעת מעבר לכך - היא שענייני הכספים מתנהלים על ידו, הוא אכן נותן גם הלוואות (היא יודעת מזה. זה לא "סוד"), כנראה שעד כה לא עלתה נקודה כזו בראש, "כאילו לוקח משהו שלה". סומכת על ההתנהלות. כך היה נראה. כעת קרה משהו חריג, על רקע משהו חריג.

 

על כך אמרתי, לא להיחפז למסקנות כוללות.

משל לא חייב להיות מדויקl666
ובמבחן התוצאה היא טעתה שהיא סמכה עליו. אני לא הייתי סולחת דבר כזה. הוא השתמש בזה שהיא סמכה עליו והרשתה לו יותר מדי לטעמי. אם נזקק לא גומר את החודש ממה הוא יחזיר הלוואה? אם משפחה בוחרת לחגוג חתונה במשך חודשיים בלי אמצעים לכך אין שום סיבה להלוות להם. אני כבר לא מדברת למה הם משלמים משכנתא אם יש להם כסף לסגור אותה, ריביות של משכנתא בדרך כלל גבוהים יותר ממה שמקבלים על חסכון.
אז במשך שנים הוא היה יחסית בסדר ואשתו זרמה אתו אז במקום להעריך את זה הוא הגיע לקיצוניות. מי אמר שמחר הוא בעצמו לא ייקח הלוואה בשביל כאילו חסד?
נו,ד.

"אני לא הייתי סולחת".. מעולה. כבר אמרתי, מי שכותב כך בקלות - לא יקח אח"כ אחריות למה עלול לגרום.

 

מי אמר שהם בחרו לחגוג חתונה בלי שהיו להם האמצעים לכך. מי אמר שאלו שביקשו הלוואה, הם אלו שעשו את החתונה? נכתב פה משהו על זה?

 

ריביות של משכנתא מאשרת הן  דווקא יחסית נמוכות.

 

ומי אמר שאינו מעריך?  היה מקרה נקודתי. במקום לשפוך שמן על המדורה, צריך להחזיר את המצב לתיקנו. אח"כ יכולים לדון בנחת על כל מיני עניינים מסביב, שהם מכירים אותם יותר מכל מי שכותב כאן, כמובן.

..העני ממעש
נשמע קשה.
האם ניתן להצביע מאיזו נקודה/ סיבה נובעת 'עודף החסד'??
מה המספר שלו?ערנוש
😡😡😡
קשה לי בתקופה הזאתפשוט אני..

הצביעות הזאת,

שאני אמור לבקש סליחה ומחילה מרבש''ע,

כשאני יודע שיש דברים שלעולם לא אוכל להצטער עליהם...

כואבהסטורי

בעיקרון אתה לא אמוראריק מהדרום

הוידוי והקבלה לעתיד זה אחרי הכרת החטא והחרטה.

אבל אין חרטה 😬פשוט אני..

אז אין טעם לבקש סליחה ומחילה מרבש"עאריק מהדרום

זה מה שאמרתי.

וואומשה

ובכל זאת אתה לפחות מנסה.

מהות התשובה היא עזיבת החטאנעמי28

עצם זה שאתה לא עושה את זה שוב, זה עיקר התשובה.

החרטה לא צריכה להיות על פרטי החטא אלא על זה שהמרת צווי ה'.

גם אם אכלתי חזיר, היה לי טעים, הפסקתי ויש לי חשק לעוד, אני יכולה להביע חרטה שיש אדון לעולם, שקבע חוקים ואני בטיפשותי וחשקיי שעדיין קיימים המרתי את פיו.

לכאורהoo

אתה גם אמור להצטער

אבל בחרת אחרת

אולי עכשיו אפשר גם לבחור לשחרר את בקשת המחילה

ואולי בכלל להתמקד בבחירה ולא באמור

האם מה שאינך מתחרט עליו היה לתיאבון או להכעיס?מי האיש? הח"ח!

ויותר מכך, האם היה מפני שלהבנתך ייעקר משהו מן התורה?

אני בעוונות מניח שעשיתי דברים רבים מתיאבון, ומיעוט שבמיעוט מכעס ומהכעסה (למשל, אם משהו היה קשה באופן קיצוני בשבת, הגם שלא באמת נצרך, ועניין כזה הוא עבורי בנדיר, וודאי שלא נסעתי פתאום בשבת לבלות בחוף ים רחוק). גם אם פעם קמתי ממקום סעודה ולא בירכתי - אפילו יעבור הרהור שהיה זה בהתרסה כלפי מטבע שטבעו חכמינו מכוחם לתקן ולפסוק, ולא רק מתיאבון וגרגרנות זמן שלא היה זה נוח להתעכב ולהודות על שנותן לחם לכל בשר - אינני חושב שהגעתי לחשוב שאין כל ממש בציווי ובאורח החיים (ובטור אורח חיים).

אני אישית חושב, בצניעות רבה, שאם כל המניעים לקשיות העורף או הנפש הם לתיאבון ואפילו להכעיס, אך לא מפני שעוקרים את שורש ומקור אמונתנו הפנימית, האוהבת, הנכזבת לעתים, אך שלעולם לא תינטש, זוהי - באיזה אופן חסידי ברדיטשובי - סנגוריא גדולה ונקודת אור בחושך. כי בכלל להיות יהודי שעוד מתחבט בזה, שנפשו כועסת אך לא נפרדת ואולי עם כל זה שוקקת, הרי זה בכלל סגולת ישראל וחלק ממעל, גריעותא ומעליותא משמשים בעירבוביא, ועדיין מכל זאת מתגדל ומתקדש שמיה רבא.

אז תחזור בתשובה באמת.אדם פרו+

מה אתה מבקש מאיתנו לרחם עליך.

תפנים שיש מלך לעולם.

הרב יעקב חזן ז"ל:

לפני מספר שבועותפשוט אני..

ניק חביב שאל האם לצאת עם בחורה דתייה שהוריה מסורתיים, ואתה ענית לו שעל מקרה כזה נאמר ארור שוכב עם כל בהמה.

היהדות שלך היא לא היהדות שלי, ולכן מבחינתי התשובות התקיפות שלך לאורך השרשור הזה לא רלוונטיות יותר מאשר שכומר קתולי מפולין יגיד לי את דעתו.

ולא, לא ביקשתי רחמים. בטח לא מאדם חסר רחמים.

אולי אתה לא מצטער על העברה בעצמהמתוך סקרנות

אבל מצטער על כך שאתה לא מצטער, וגם זה יקר מאוד בעיני האלוקים לכאורה

אין דבר כזה בלי להצטער על העבירהאדם פרו+

אין פה תשובה.

בעצם אתה מצטער על כך שאלוקים שולט בעולם.

והחליט לאסור דברים מסויימים.

זה "אני מצטער שאני לא קובע מה מותר ומה אסור.

אלא אתה מלך העולם."

מה הקטע דקה לפני שממליכים את הקב"ה

ומבהירים שאנחנו נאמנים לדרך שלו.

גם אם קשה. וגם אם לא תמיד מצליחים.

להביע דעות הפוכות.

אתה קשוח ונוקט במידת הדין, ברור שגם רצון להצטערמתוך סקרנות

עדיף על כלום

מה יש לך מסקרנות. הבן אדם אומר לך.אדם פרו+

אני לעולם לא אצטער על חטאים.

איפה כל מה שלמדנו על חרטה?? וידוי?? וקבלה לעתיד??

עזוב את זה שהוא מפרסם שעבר על רצון ה'

הפוך בדיוק. צריך להתבייש.

וגם אם עושים עבירה. לא להראות את זה לכולם.

ולא לפרסם. גם אם קיים יצר הרע שלא יכול לכבוש אותו.

אמר ר' עילאי הזקן:

ילבש שחורים ויתעטף שחורים.

לילך למקום שאין מכירים אותו.

ואל יחלל שם שמים.

כאןאדם פרו+

📚 עין יעקב — 3/9/2026

ּא בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא דִּכְתִיב. דְּאָמַר מַר: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ, כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. עוּלָא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם [בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אֵינִי? וְהָתַּנְיָא: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּמָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא, דְּלָא מָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ]. כז תְּנָן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי 'אֵין מַקִּיפִין'? אָמַר מַר זוּטְרָא: שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּחֶנְוָנִי. (המקיף) אָמַר מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: לוֹמַר, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, מַכְרַעַת. כח תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ט':י"ח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה", בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא, אָבַד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר:

אני פירשתי את דבריו שהוא נהנה מעברות מסוימותמתוך סקרנות

ולא מצליח מספיק להצטער עליהן למרות שהיה רוצה, ומרוב שהוא מצטער על כך שהוא לא מצליח להצטער, הוא משתף על כך בפורום.

אם נמשיך במלחמת הציטוטים 🙂, אצטט את דברי ר' נחמן הידועים, על כך שצריך להסתכל על הנקודות הטובות, ודרך שם הרוע ייעלם.

לענ"ד זאת דרך יותר יעילה כיום.

חסססס וחלילה חלילה וחס וחלילהאדם פרו+

מה יעזור 100 פורומים תומכים.

הרי ידוע "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'"

תקשיב קצת.

אם אני לא אמחה ואצווח ככרוכיא

הרי להגיד אוו כמה חמוד מישהו שלא מעוניין לעשות תשובה כראוי בלב שלם, ויום אחרי זה לבוא לקב"ה ולאחל לו "שיבואו כולם לעשות רצונך בלבב שלם' זו צביעות,

ואמר הכותב שיחי' בפתח השירשור

שאינו אוהב את הצביעות

אפשרות שלישית, היא להגיד כמה נחמד שמישהו מצטערמתוך סקרנות

על כך שאינו מצטער כאמור.

הריני שמח בכל עימקי נפשי ומאודי שמישהואדם פרו+

מצטער, על כך שיודע, שאיננו מצטער כראוי.

וכל רצונו הכמוס והגלוי.

להיות בקשר טוטאלי עם ה'

בלב שלם.

איך אינו יכול.

רגע רגע רגע.

מה זה אני רודף אחר חוקיך מחד.

שו הדא מחד. רודף וזהו.

מחד ומאידך.

יש פה תפיסה מוזרה להאדיר ולתת מקום לחולשה,רדיפת חוקיך מחד, ותשוקות זרות (שבטעות מתפרשות כשתשוקה עצמית) מאידך, בראש כל חוצות.

השיר הזה הוא לפי עניות דעתי.

בעייתי. איך בן אדם מכריז בפומבי שמאידך. אין מאידך.

רודף אחר חוקיך מחד ומאידך.

ובד בבד מתגנבת חולשה שאני מצטער עליה עד עמקי נשמתי.

לא באותו לבל של רצון. לא מכריז עליה בקול היא המאידך הזה.

במאידך מתביישים ומסתירים.

השיר מקומם.

אז אתה לא רודף אחר חוקיך.

זה הופך את הרודף אחר חוקיך על רמת הדקלום. ובתכלס אני עושה מה שבא לי.

ועל השיר הזה.

על הצביעות שבו היה צורך לצוררי הצביעות, להתקומם.

שו הדא שיהודי אומר לקב"ה לעיני כל העדה מאידך.

הרגשתי שאתה לא צודק, ושגם במקורות מקובלים יש לפעמימתוך סקרנות

ביטויים כאלו, אבל לא זכרתי בדיוק.

ביקשתי את עזרתו של ידידנו gpt:

Worked for 49s

כן. ובעצם הדוגמאות המדויקות יותר מחלישות מאוד את הביקורת שבתמונה. יש בשירה התורנית המקובלת מקום לא רק לווידוי שכבר מסודר בתוך מסגרת של חטא–חרטה–תשובה, אלא גם לשהייה בתוך נפש קרועה, עוד לפני שההכרעה נאמרת — ולעיתים אפילו בלי הכרעה שלמה בסוף השיר.

הדוגמה החזקה ביותר היא דווקא “שקעה חמה” של הרב אברהם אליהו קפלן:

> “שקעה חמה, שקעה נפשי

בתהום רעיונות רב כים;

כי נלאיתי מלחום את מלחמתי

עם הבשר, עם הדם.”

ובהמשך:

> “האם לשכוח ולשמוח,

או לזכור הכול ולבכות?”

זה ממש מבנה של שני קטבים נפשיים. המשורר אינו מתחיל בהצהרת האמת, אינו מספר שכבר ניצח ואפילו אינו מכריע בין האפשרויות. הוא מביא לפני הקב"ה את הבלבול עצמו: “חוסה אלי כי לא אדע”. בנוסח המקורי המובא ב“בעקבות היראה”, השיר מסתיים ב“אולי אפתור את החלום” ובשקיעת החמה — לא בפתרון חגיגי. גרסאות שבהן נוספת אחר כך “זרחה חמה, זרחה נפשי” אינן בהכרח הנוסח המקורי. זה שיר שנחשב נכס מובהק של עולם הישיבות הליטאי. הטקסט והנוסחים באתר זמרשת, הפיוט בספרייה הלאומית.

גם אצל ריה"ל, “לבי במזרח ואנכי בסוף מערב” מתחיל בפיצול חד בין המקום שבו נמצא לבו לבין המקום שבו נמצאים גופו וחייו. אמנם כבר במילה “לבי” ברור היכן נאמנותו העמוקה, ובסיום הוא אומר שיקל בעיניו לעזוב את טוב ספרד; אבל רוב השיר חי בתוך הקרע ולא מדלג מיד להכרעה. נוסח השיר.

והדוגמה המקראית המדויקת ביותר היא תהילים ע"ג. אסף אינו רק מודה שנכשל; הוא נותן ביטוי ממושך ומשכנע לקוטב האחר:

> “וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי… כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים, שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה.”

הוא ממשיך לתאר באריכות מדוע הרשעים נראים מצליחים, ואף אומר: “אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי” — אולי כל עבודתי הייתה לשווא. רק הרבה אחר כך, “עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל”, התמונה מתהפכת. כלומר, מזמור קנוני נותן תחילה במה מלאה למשיכה ולספק, ורק אחר כך מגלה את נקודת האמת.

מכאן ההבחנה החשובה: סימטריה ספרותית אינה בהכרח סימטריה ערכית. כשמשורר אומר “מחד אני רודף אחר חוקיך ומאידך…”, הוא עשוי להעמיד שני כוחות נפשיים זה מול זה בעוצמתם החווייתית — בלי לומר ששניהם טובים, נכונים או רצויים לו באותה מידה.

אפשר עדיין לומר שהניסוח בשיר המסוים עמום מדי, ושבשונה מ“שקעה חמה” לא נאמר בו במפורש שמדובר ב“מלחמה עם הבשר והדם”. זו ביקורת ספרותית לגיטימית. אבל עצם הדרישה שמשורר דתי חייב לסמן כבר באותה שורה מהו הצד הנכון, ולא רשאי להשהות את ההכרעה ולתת קול לקרע — אינה עומדת במבחן השירה התורנית עצמה. לפעמים עצם הבאת שני הקטבים לפני הקב"ה היא התפילה.

אז לאנקדימון

אני לא רואה שום פסול ב"צידוק הדין". יש דברים שהקב"ה קבע שאסור, ואני מקבל עלי כי אני מקבל אותו עלי.

זה לא אומר שאני משוכנע, זה לא אומר שאני אוהב את זה, זה לא אומר ש"הייתי מחליט ככה בעצמי".

במילים של הרב מיכי אברהם, להקב"ה יש "סמכות מהותית" וזהו.

האם מישהו אמור להצטער על זה שהוא לא מצטער שהוא לא מצטער? מה שאלה כזו מוסיפה בכלל?

אגב, על מה בכלל מוסב אותו צער? בפשטות, הצער הוא פשוט על כך שלא התגברתי כמצוות האל.

זה אפילו לא קשור בדווקא לתוכן המצווה/עבירה. זה קשור ליחס עם ריבונו של עולם.

ורק אני חושבת שעצם הסתירה היא התשובה.?לאחדשה

הרי אם לא היה לך אכפת בכלל שום דבר, זה לא היה מזיז לך.

וזה שמזיז לך, מעיד על הכל ...

מצב מוכר.. אפשר להתפלל שנזכה להרגיש כאב על העבירותמבקש אמונהאחרונה

זה חלק מאיך שנבראנו וצריך לעבוד ולהתפלל על זה.

לא סתם ר' נחמן הקדיש לזה תורה (תורה קמא) שזאת זכות להגיע לדרגה להרגיש כאב על העבירות שעשינו.

"אִם יִזְכֶּה שֶׁיַּרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת כְּאֵב חֲטָאָיו, הַיְנוּ כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, כִּי כָּל זְמַן שֶׁלִּבּוֹ עָרֵל וְאָטוּם, אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת, רַק כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, וְיִהְיֶה לוֹ חָלָל בַּלֵּב, וַאֲזַי יַרְגִּישׁ לְבָבוֹ בֶּאֱמֶת גּדֶל כְּאֵבוֹ, וְיִצְטַעֵר וְיִתְחָרֵט בֶּאֱמֶת"

ור' נתן מתפלל על זה בתפילה ו' "שֶׁאֶזְכֶּה לְהַרְגִּישׁ כְּאֵב חֲטָאַי וַעֲווֹנוֹתַי הַמְּרֻבִּים, וְלָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ"

אני לגמרי לא חושב שזאת צביעות לבקש סליחה למרות ההרגשה,

אנחנו לא מנסים לעבוד על הקב"ה וגם יודעים שאי אפשר, אלא רוצים שיסלח לנו (מכל סיבה שהיא) למרות שעדיין לא מרגישים רע עם מה שעשינו

אולי יש לכם המלצה למומחה ברפואת שיניים לילדים?שירה_11

איזור דרום

באיזה תת מקצוע?משהאחרונה

לא יודעת מה לעשות - אוכלתמיד בבטחה

ברוך השם קניתי מקפיא אז לפחות יש מקום עכשיו.

אנחנו לא יכולים לאכול הרבה סויה או דברים מעובדים מדי (בעיות עיכול) אז אי אפשר שניצלים קפואים וכו'.

בעלי לא ממש אוהב עוף (גדל צמחוני), הוא מוכן לאכול אבל הרבה פעמים מגעיל אותו שיש עצמות וכו'.

ניסיתי להכין פרגיות מראש, להקפיא ולחמם, לדעתי יצא מעולה, בעלי לא אהב...

בשר טחון - אפשר להכין ולהקפיא, אבל זה קצת יקר וגם כמה מגוון אפשר, נמאס שהכל אותו הדבר.

וצריך חלבון...

אין לי כח להכין חדש בכל פעם, אני רוצה משהו שיהיה קל להכין הרבה מראש או פשוט להוציא מהמקפיא ולאכול

בשר טחון לדעתי לא יקר במיוחדיראת גאולה

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

קטניות זה מקור חלבון מעולה, ויש את האריזותמהות

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

רעיונותנפשי תערוג

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

ממליצה לך לקנות נינג'ה גרילרינת 24

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

כמה זמן זה די מהר?פצל"פ

לנינג'ה לוקח זמן להתחמם, תלוי איזה תוכנית אתה שםקופצת רגע

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודהפצל"פ

10-15 דקותרינת 24

👍🏻פצל"פ

תודה

אפשר גם מנגל גז אם יש מפרסתהמקורית

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

הרבה דברים אפשר לקנות טרי,שימושית

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

ראיתי מישהי שמכינה נקניקיות בייתיות מעוף טחוןלאחדשה

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

אשמח למתכון לנקנקיותסטודנטית אלופה

דגים, קטניות (יש בהן הרבה חלבון), חזה עוף, פרגיתמרגולאחרונה

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

ארגון או הסתדרות המורים?לאחדשה

לא ממש קשור לפורום..

בעברי (המפוקפק) עבדתי ביסודי והייתי חברת הסתדרות. ממש נהניתי מההטבות, ההורים שלי חברי הסתדרות וככה זה היה וזהו. השנה חוזרת לחינוך, והפעם בחטיבה עומדת בפני אפשרות בחירה.

מה אומרים, הסתדרות או ארגון? ולמה זה ולמה זה?

תודה תודה

ברכת השם על ראשיכם

הלקוחות שלו. כלומר ההוריםמשה

פשוט.

כן יש סיכון של שיווק. אבל זה נכון בכל מקצוע.

מחפש סיר למכסה שאני?אדם פרו+

יש למישהו?

התמודדות עם הבעל בשבתות אצל ההוריםסיגליות

הי שלום לכולם!

נשואה שנתיים לבעל מתוק, התחתנו בגיל מאוחר..

העניין שהוא שבעלי מאוד מקובע בנוגע לסדר יום שלו,

ההתמודדות באה לידי ביטוי בשבתות שאנחנו אצל ההורים שלי.

הוא רגיל לאכול מייד כשחוזרים מבית הכנסת, בשעה 10:30 סעודת שבת. כשאנחנו בביתנו ככה אנחנו נוהגים.

אצל ההורים שלי הכל יותר בנחת, התפילה נגמרת מאוחר יותר, אחר כך יושבים קצת בסלון ומדברים וכל האחיות נפגשות, והאחיינים, בקיצור, שמח. יוצא שיושבים לאכול לא לפני 11 וחצי או 12.

בעלי בזמן הזה נהיה כועס ועצבני, ואני במתח בלתי נסבל כל הזמן הזה כי אני יודעת שרגע השבירה מתקרב...

הוא עם פרצוף כועס, לא מדבר עם אף אחד, יושב עם פרצוף בתוך הספר שהוא לומד (פרשת שבוע או משהו).

אני מתביישת בטירוף בהתנהגות שלו מהמשפחה שלי, ובסטרס מטורף ממה שעומד לקרות (לא קורה יותר ממה שתיארתי אבל בשבילי זה בלתי נסבל).

לאחר מכן אני לא מדברת איתו כל השבת מרוב כעס על זה שהוא פעם בחודש וחצי לא מסוגל להיות קצת בביטול ולתת לי להנות עם משפחתי שאני כלכל אוהבת וגרה רחוק מהם (אנחנו גרים במושב שלו...)

מה מציעים לי לעשות? לדבר על זה זה קשה כי אני כלכל טעונה בנושא שאני אומרת מילים ממש קשות...

והוא גם תמיד מתנצל ומתייסר אבל נופל שוב.

חייבת לומר, שגם נשים רעבות עלולות להיות עצבניותיעל מהדרום

חכמת ההמונים חיפוש ברגים מיוחדיםהעני ממעש

לא קשור לפורום **

מחפש אומים לג'אנטים

משהו נדיר

מתקשה למצוא במוסכים ובפנצ'ריות

אם מישהו מכיר אשמח לשמוע

בדקת בעלי אקספרס? אול אתרים של חלפים לרכב?דוד100

חיפוש מדוייק בגוגל לפי דגם הרכב, ניסית?פ.א.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

איזה רכב?משה

זה לא מקורי. הוחלף למגנזיוםהעני ממעש

אז מה?משה

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

יש ברחבי הארץ כמה חנויות ברגים גדולות___

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

חנות אום ובורג בתלפיות עוסקים בזה ממש...אולי יהיהרקלתשוהנ

מכסה של ברגי גלגלים או ברגי גלגלים עצמם?נפשי תערוג

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב

תודה לכולם, הסתדרתי..העני ממעשאחרונה

מכשיר ניקוי בקיטור אדיםמפלצתקטנה

האם כדאי לי לקנות מכשיר כזה? המטרה היא לנקות את הפינות של הבית שכרגע מאוד מלוכלכות ואת הרובה בין המרצפות (יחסית עשו לי רובה מאוד עבה). מה דעתכם? מכירות/ים? יכולים להמליץ? תודה

מדהים. קנינו לצורך ספציפי, אבל גילינו שעוזר מאודהסטורי

גם לנקיון באופן כללי.

קנית דגם ביתי או אחד גדול יותר? אשמח ממשמפלצתקטנה

לשמוע פרטים נוספים. תודה!

די קטן, של חברת KARCHERהסטורי

מה עוד מנקים איתו?שמשית123

הכל - עוברים איתו על כתמים קשים, מנקים שירותיםהסטורי

ספות, מזרונים, בגדים שצריכים ניקוי יבש ושלל שימושים שאיני זוכר כרגע.

לי יש, מאושר עד.המקורית

אחלה מכשיר. מרוצה.

אגב לרובה יש תכשיר של חברת sag. לא זול אבל זה פשוט לשפוך ולשפשף עם מטאטא. קניתי וטרם ניסיתי אבל ההמלצות טובות

קניתי אתמול של קרצר עלה לי 800 שקלמפלצתקטנה

ניסיתי את סאג . לא עובד כמו בפרסומת אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה

תעדכנינהג ותיק

ותספרי איך הוא עובד ומה התוצאה.

האם שווה את המחיר

בע"המפלצתקטנהאחרונה

אולי יעניין אותך