אוסקר גרונינג בן ה-96, שנידון לארבע שנות מאסר בגין סיוע לרצח 300 אלף יהודים כששירת באושוויץ-בירקנאו, מבקש חנינה עקב גילו המבוגר.
תכלס ימ"ש
והוא עוד מבקש חנינה
אוסקר גרונינג בן ה-96, שנידון לארבע שנות מאסר בגין סיוע לרצח 300 אלף יהודים כששירת באושוויץ-בירקנאו, מבקש חנינה עקב גילו המבוגר.
תכלס ימ"ש
והוא עוד מבקש חנינה
אני מבינה אתה ממש בצד שלהם… אני כבר לא סומכת על האנשי9 שקובעים עונשים בארץ ישראל אגב…
יש מצווה למחות אותם יש להם עבירה לגעת בנו קח בחשבון פריו ולגינה לעם היהודי (שסובל מספיק)
רק מזכירה
אז היהודים לא מתכננים לרצוח בה גם לא לגנוב
דא דבר אחד אני לא מגבינה למה נהיית הסנגור שלהם?!? אתה ממש אני מבינה חושב שהם בסדר גמור עם הפשע שלהם והיו צריכים גם להרוג חו תשאלו שכן נמלטו כן?
את השרשור.
רק ראיתי למה הוא קצת התגלש...
ומזכיר לי מה שאבא שלי אמר לי על עמלק, בהקשר הדיון דאז.
יש רע שהוא רע בעצם.
בע"ה אשמח לתזכורת לפרט, בשרשור נפרד
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)