-יואו אני מתוסכלת
+את לא צריכה להיות מתוסכלת
-טוב, אז אני לא אהיה מתוסכלת
דפוקים כולם
-יואו אני מתוסכלת
+את לא צריכה להיות מתוסכלת
-טוב, אז אני לא אהיה מתוסכלת
דפוקים כולם
עד כדי כך שניהיה לכם חוסר אונים מטורף, קוצר נשימה וחור שחור ענק בבטן?
♥
את מהממת
באמת
אבל מאיפה את יודעת את זה?
ולא יודעת איך זה אצלך. אבל אצל רוב האנשים הפורום זה המקום להיות הכי אמיתיים כי אף אחד לא רואה אותם. אז אני מאמינה למה שאני קוראת פה.
גלידת לימוןאחרונהולהכין עוגה
ולהחליט לגבי מחר, מה שגורם לי להיות מתוסכלת יותר ממה שאני
אני אמשיך לאכול לי וופלים לימון של רמי לוי
בואו לא, כי כבר אין לנו מוזיקה יפה
אמרו לי שיש לי עיניים עם הבעה
ותודה לשרה
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)