היי 
בקצרה.
כן, נעלמתי.
לא, אני לא לגמרי חוזר.
אבל לפני כשבועיים לקחתי על עצמי אתגר ציור, והפכתי אותו לאתגר פומבי בפייסבוק.
לאחרונה נזכרתי בפורום היקר הזה, וחשבתי 'היי, אני יכול לשתף גם אותם בעניין!'.
אז זה הפוסט הראשון שפרסמתי ביום ראשון לפני שבועיים,
ואני אשתדל להקפיד להעלות גם לפה את הציור היומי שלי (לפי הסדר כמובן).
מי שרוצה לראות את הציור המעודכן (היום פרסמתי את ציור מס' 18) מוזמן לשלוח לי הודעה באישי, ונהיה חברים בפייסבוק 
=================================
אז מי אוהב התחייבויות פומביות ולחץ חברתי?
אף אחד כמובן. גם אני.
אבל מי אמר שאי אפשר לנצל את כאב הראש הזה לטובה?
אמל"ק:
ב100 הימים הקרובים אעלה 100 ציורים שכל אחד מהם צויר ב20 דקות.
בלי מחיקות, בלי עריכות. מוצלח או מכוער ככל שיהיה, אבל שיהיה.
אהבתי ליצירה ולציור ידועה, אבל להקדיש זמן מדי כמה ערבים בשביל לצייר? זה כבר משהו אחר.
לא חסרות סיבות.
מלאכת הציור היא לא פשוטה, כל שכן כשמאחורי היד המציירת עומד מוח ביקורתי מאוד שלא מתפשר על שלמות (שאליה אני לא מצליח להגיע) דבר שהופך את תהליך הציור מתחביב כייפי למטלה מתישה. (אכתוב על זה בהזדמנות),
שגרת החיים ממלאת את הזמן בקלות בלתי נסבלת,
וכשכן אני יושב עם עצמי ויוצר- אני יוצר לעצמי תוכנות קטנות ומרתקות.
בערב שבת האחרון אכלנו את סעודת השבת יחד עם שכנים מהבניין, ובשיחה עם אב המשפחה השכנה (שמצייר גם הוא) החלטתי שהגיע הזמן לחייב את עצמי לצייר, והכרזתי על אתגר *מאה ימים של ציורים מכוערים*.
מאה ימים, מאה ציורים מכוערים.
למה דווקא 'מכוערים'?
בעיקר כדי להשתיק את את אותו קול נבזי שעדיין מתגורר לי במעמקי המוח. מאותה סיבה החלטתי שלא להשתמש במחק עבור היצירות האלה. התעסקות ב'זה לא טוב מספיק. אני אתקן את זה ואמשיך הלאה' מתישה מאוד ותיקח לי את כל הזמן. ציירת- נסעת. יהיה מה שיהיה.
החלטתי להקצות לעניין 20 דקות ביום. נגמר הזמן? נגמר הציור. לא משנה באיזה מצב הוא.
צילום, והעלאה לפייסבוק למחרת.
אני יודע שאני עוד אתחרט על זה, כבר עכשיו ההצהרה הפומבית מדגדגת לי בבטן, אבל אני רוצה לצייר, ואני קופץ מהצוק.
התחלתי כבר במוצא"ש,
מקווה שתהנו,
שיהיה לי בהצלחה !
ככה בטוח אי אפשר למחוק גם אם מאד רוצים.
