אני אגיד לך מה.. 

זה מין נדנדה כזה. אצלי במצבים של רצון עז להתחתן התפילות שלי יותר טובות בעניין.. ואז באמת מגיעים הצעות מעניינות.. ואז שוב ירידה בתפילות.. ושוב מצב של ייאוש.. 

לא משנה איפה את נמצאת למעלה או למטה, אל תשכחי תמיד לבכות ל-ה' על מצבך. לפחות זה. 

תודה.

אבל רק על עניין הייאוש

("ציפית לישועה?")

אין חובה כל היום להסתובב סביב העניין הזה

זה בסדר להניח לזה ולחיות את החיים ולמלא אותם בדברים נוספים חוץ מהרצון להתחתן

(ויש הרבה סיפורים על כאלו שהרפו קצת ופתאום זה בא... אז מאחלת לך )

קורה.

קווי ה' יחליפו כח.

תנסי להשתדל בכל זאת.

זו מחשבת שטות.

עד שאת חושבת על אחרי 120 שנה שם למעלה - תחשבי על עוד בערך מאה שנה כאן.... עדיף להשתדל, וכך גם לצבור שמחה וזכויות גם פה - וגם "לשם".

אין יאוש בעולם בכלל.

תעדכני אותנו כשהתארסת...

אני לא מיואשת. אני שלב אחד אחרי היאוש.

חושבת על איך החיים יראו לא במסלול שחשבתי פעם שיהיו.

אז עוד יותר.

תתענגי קצת על המחשבה הזאת, איך ייראו לא במסלול שחשבת..

תקחי מזה כל מיני רעיונות, איך את יכולה להיות שמחה ויצירתית, גם בפני עצמך - 

ואז, עם התובנות האלה, והכחות האלה, ובלי הרגשת לחץ-אטומי של "פיקוח נפש" על כל רגע שאת עוד לא במסלול המתוכנן, 

תתחדשי מחדש לחפש מישהו מתאים.

כמה שאת יותר תהיי את, בשמחה, בנחת, כך תוכלי לבנות יותר טוב את המסלול של מישהי נשואה בעז"ה. וגם תמצאי יותר בקלות. 

בחורה שמחה, רגועה - קל לה יותר למצוא ולגרום שירצו בה.

הצלחה רבה.

כנ"ל - תודיעי על האירוסין....

למדי על עצמך זכות, "אין אדם נתפס בשעת צערו" ותשתדלי לעבור על האמונה

דווקא חושבת שאני בסדר בכללי

וגם באמונה ,ותמיד יש מה להוסיף.

רק בעניין הזה הגעתי למסקנה שמוצה , נסחט ונגמר.

בבירור.

עדיף לחכות שתעבור התקופה הקשה ואז לנסות למצוא שיטות מחמירות יותר.

ב"ה הלב גם ככה עייף וכואב מכל הנסיונות של הדור הזה בשידוכים

תעבדי יותר על השמחה, זאת מצווה גדולה וחשובה לעבוד את ה' בשמחה

מסקרנת אותי הגישה הזאת לא להתייחס לקיום מצוות עשה.

הייתה לי שאלה פעם בשיעור של רב פוסק אחד, הוא אמר לי "לך זאת תהיה עבירה, לאחרים לא". מסקרן מה המהלך. לא היה שם זמן להרחיב חח

ביטול מצוות האמונה, ביטול ביטחון, ביטול שמחה.

ביטול מצוות עשה יכול להיות עבירה.

סנהדרין צ"ז.

קחי לך הפסקה מלהציע לעצמך (כמו לשלוח הודעות באתרי הכרויות) ואם תבוא הצעה שנשמעת לך מתאימה לכי על זה..

באמת שוחק..

אני בעצמי שלחתי הודעות, חלק התעלמו חלק כתבו שזה לא הכיוון שלהם וחלק רשמו שהם בדיוק בבדיקת קשר / התחילו לצאת.

חח.. ניסיתי לקחת הפסקה מלהציע לעצמי, אבל כן נכנסתי לכרטיסים של אנשים, בלי להשאיר הודעה, ומידי פעם כשמישהו נראה ממש ממש הכיוון אז החלטתי כן לשלוח..

ב"הצלחות בכל אופן..

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.