ושוב בליל של מילים בלי שום סימני פיסוק או שורות מסודרות ככה זה ימנע מאנשים לקרוא אותי זה קשה להרגיש אבל ממש זה לא כייף זה כואב מידי חותך מידי חתכים עמוקים בבשר חי כמו הפעם ההיא ששיחקתי בסכין גילוח תוך כדי שיחה ולא שמתי לב ונחתכתי חתך עמוק ומכוער וכואב ושותת דם נהיה לי חור והכל נשפך כל הדם בלי הפסקה מילא את כף היד ואת המיטה ואת הדרך לכיור ואת הכיור ואת המגבת ואת השטיח וכמה שהדם נשפך הוא לא מפסיק כמויות אינסופיות של דם שהגוף שלי פולט מתוכו וזה כואב ושורף וזה לא מרגיש שמתישהוא יגיע הסוף מרגיש שכמה שיותר דם ייצא מהחתך הזה זה לא מקרב לסוף הדם לא יגמר ככה זה עם הכאב כמה שייצא כאב כמה שאדבר אותו אשתף בו אוציא אותו מתוכי זה לא יגמר הוא ימשיך להיות שם ולצאת בקול רעש גדול ולהחריב כל חלקה טובה ולא יעזור לשים רטייה או תחבושת רצינית כי ברגע שנזיז אותה הכל יתפרץ חזרה בחתך ההוא לא טרחתי לשים פלסתר ידעתי שזה לא יעזור הוא יתמלא דם מעצמו או שיעצור את הדם עד הפעם הבאה שאוריד אותו אז עכשיו אני מוותרת על תחבושת ומוותרת על איזו משחה להרגעה אני רוצה שהכל ייצא הכל שלא ישאר שם שום כאב ולא אכפת לי מה זה דורש ממני אני חייבת לסיים עם הכאב האדיר הזה גם אם זה אומר לפוצץ עוד ועוד מוגלות גם אם זה אומר שהכל יהיה פתוח על השולחן לחיטוט שלו או שלה זה הכרחי כדי שאצליח לחיות בלי זה אני חיה כלפי חוץ ומתה בפנים טוב ומה עכשיו עכשיו אני מתה כלפי חוץ ומתה גם בפנים הלוואי שאני לא טועה ושזאת הדרך הנכונה אתה שם למעלה תחזיק אותי חזק שלא אאבד הכל בדרך שלא אפגע בעצמי בדרך שאאמין ואסמוך בעצמי ותדאג גם שלא אתחרט שסמכתי עליהם שהם לא יפגעו בי בבקשה יש להם כח עצום ביד הנחתי להם ביד את הדברים הכי נסתרים ועמוקים ושמורים שלי אני משוגעת שסומכת עליהם הצילו

לא משעמם לי ריק לי משהו חסר שם עמוק בפנים לא יודעת מה אולי אני גם לא יודעת איך זה מרגיש כשמלא שם שלא ריק ריקנות מה זה אין לי מושג איך מסבירים מה זה אבל אני יודעת איך זה מרגיש וזה נורא זה חלל עצום שלא משנה מה תכניס יישאר שם ריק יישאר שם בור בלי תחתית איך ממלאים אותו בכלל מה יכול למלא כזה חסר אין לי מושג אני גם לא מבינה איך הוא נוצר הרי לא לכולם יש כזה ריק לא כולם יודעים איך מרגישה הריקנות אז מה כל כך מלא אצלם שלא משאיר מקום לריקנות הלוואי ואדע ועד אז אני אשאר עם הריק ואמצא דרכים לא כשרות למלא אותו דרכים לא טובות שפוגעות בי שמשאירות בי צלקת אבל גם לא נותנות לי להרגיש שריק לי וחסר לי אחר כך אני אשנא את עצמי על זה אבל עכשיו זה חזק ממני הריק הזה חייב להתמלא במשהו חייב ומרגיש לי שאם הוא לא יתמלא עכשיו אני אשתגע אז אני עוד מחזיקה את עצמי חזק לא למלא אותו בצורה כזאת גרועה אבל אני כבר כמעט לא יכולה עוד רגע ואני מוותרת על עצמי בשביל שהוא לא יהיה אז ניסיתי מבטיחה בכל הכוח מה לא עשיתי אבל זהו לא יכולה עוד אני מתרסקת וכשאשנא את עצמי על זה אבוא לקרוא כאן ואכעס על עצמי שלא ביקשתי עזרה שהייתי חצי בהכרה לפני שזה קרה אבל העדפתי לפגוע בעצמי במקום לבקש עזרה יום יבוא ויהיה לי שכל

אז השגתי את המטרה וקשה לקרוא את מה שאני כותבת ככה שזה כמעט לעצמי רציתי לדבר את זה אבל לא היה עם מי וגם כאן בטוחה שזה חכם אבל לא נורא עושים גם דברים טיפשיים בחיים אז ככה אנשים שמנים מפחידים אותי כי הם גדולים מאיימים חזקים יותר ממני אני חלשה ומפחדת שהכח שלי יעמוד במבחן מול אדם שנראה מאיים מבחינתי אבל נפגשתי עם ההוא שהיה שמן וזה לא היה סוף העולם לא פחדתי ממנו לשנייה ואפילו נהנתי מלשבת איתו חלק מהזמן אז אני לא יודעת אולי גם זה מתערער לי ואצטרך לקבוע את עמדתי מחדש בסוף לא אכיר את עצמי טוב אולי במפגש הזה יש עוד משהו שמרתיע אותי ואולי הוא חזק יותר ובכלל הרבה זמן לא נפגשתי עם גבר זר בצורה כזאת אז אני לא יודעת מה עדיף אבל באלי מאוד וזהו

אז איך את מרגישה בלי הפחד?

אפשר לא לקרוא אותו אבל הוא תמיד שם

תמיד אני צוחקת על חוסר הטאקט שלה אבל אולי גם לי אין אולי גם אני לא תמיד מבינה קודים חברתיים אולי גם אני לא יודעת לסנן מה כן לומר ומה לא לומר אולי גם אני מפגרת אז הפעם פגעתי בו ואולי בפעם הבאה אפגע במישהו אחר שחשוב לי ואז שוב אצטער ולא יהיה לי מה לעשות כדי לתקן את זה אבל בעיה שלי התלבטתי אם לומר והחלטתי שכן אני לא רוצה להתחיל לסנן את מה שאומרת כי יש אנשים שנוח לי לומר להם הכל ואני רוצה שככה זה ישאר אולי זה נגמר וחבל אתמול היא קצת הרגיזה אותי והיום לא דיברנו אולי גם זה נגמר עצוב דווקא אהבתי אותה אבל אולי לא מתאים לה שאני לא מתייחסת למה שאומרת ואולי לא מתאים לה המצב הרוחני שלי וזה לא טוב לילדים שלה אז אולי זה נגמר אולי החברה האחרונה שלי עזבה אמרתי לה היום שאני סתומה והיא שאלה אם תמיד אני חושבת ככה אמרתי לה שלפעמים ככה ולפעמים אחרת אז היא אמרה אז יש בך אחת סתומה ואחת לא ואז אמאתי לה שנראה לי שיש מחלה כזאת וצחקתי אז היא אמרה שיש ושזה לא קשור אליי אז שלא אחשוב שטויות שזה אנושי לגמרי וקורה לכולם וצריך רק להצליח לסנכרן בינהם היום הוא עמד לידה והסתכל עליי בעיניים גדולות ומתוקות ולא הסכים ללכת התמונה הזאת לא עוזבת אותי זה היה כל כך נעים וטוב ומחמם אני אבודה אני צריכה שמישהו יתפוס אותי ויראה לי את הדרך שמישהו יעזור לי למצוא אותי נעלמתי לי ואולי זה חסר תקנה אולי אני פשוט כזאת ותמיד אשאר במצב של חיפוש והתעייפתי

זה לא יגמר לעולם לעולם גם עוד עשרים שנה הרצון הזה יבער בי זה לא הוגן אני בכלל לא רוצה את זה רע לי שם מסריח לי שם מזכיר לי כמה אני מטונפת ומחוללת ומסריחה וטיפשה אני לא רוצה באמת שלא אבל הרצון שלי לא משנה רק הרצון שלו והוא כנראה רוצה אחרת הוא היה מונע ממני להגיע לשם אז זהו אין לי סיכוי אני אפילו לא יכולה להתחתן ככה כי מי ירצה אותי מי ירצה אחת שכל קושי קטן מעיף אותה לשם שכל רגע אחד של לבד והמקום הזה קורץ לה אוף למה הוא לא עוזר לי אני מנסה ומתאמצת ומשתדלת בכל מיני דרכים וזה לא עוזר הרצון הזה נשאר בתוכי בוער שורף לוחץ מחרפן והוא לא מרפה והוא גם לא ירפה עד שלא אתן לו את מה שרוצה אבל למה למה השכל שלי לא עוצר אותי למה אני מבינה שזה לא טוב לי ועדיין מגיעה לשם ואני מרגישה סתומה לשתף בזה כל פעם למרות שזה מה שעוזר לי להימנע מרגיש לי שזה חופר למי שמספרת לו כי כמה פעמים אפשר לשמוע על אותו דבר ובטח הוא או היא חושבים שאני סתם סתומה שבכלל רוצה ומה הקטע שלי אם אני לא רוצה אז שפשוט לא אלך לשם פשוט וקל וזה גם מרגיש לי יותר מידי צומי אין בעיה לדרוש צומי אבל למה בצורה שלילית למה בצורה כזאת ועכשיו אולי אגיע לשם ומתישהוא הלילה אלך לישון ומחר אקום מיוסרת וכועסת על עצמי ועל העולם על עצמי שעשיתי את זה ששוב פגעתי בעצמי ששוב נפלתי לשם ועל העולם שאף אחד בו לא עזר לי להימנע מזה אבל תכלס הם לא אשמים אף אחד לא אשם רק אני בעיה שלי שלא שיתפתי בעיה שלי בעיה שלי שאני מפגרת ובכלל רוצה להגיע לשם בעיה שלי עצוב לי מאוד ומיואש

אוי כמה כאב יש לך בלב. זה נורא
זה בור לא נורמלי.
הלוואי שמשהו ישתנה ויהיה אור.
שתדעי שקראתי

כן בור בלי תחתית ותודה לך שהגבת ובכלל שקראת למרות הצורה שבה כתבתי

ושוב בליל של מילים חסרות משמעות וחסרות קשר כדי לכסות על הריק בלב אבל זה לא יעזור אני יודעת וזה נדרש כל פעם מאמינה שאולי הפעם זה יעזור אולי הפעם הריק הזה ירגיש שקצת מתמלא ויירגע קצת ויפסיק לשלוח אותי לשם ויפסיק לגרום לי להכות על חטא אבל זה לא יעזור אז דיי אתמול כמעט הייתי שם פתחתי את השער דפקתי על הדלת כבר לחצתי על הידית ואז ברחתי עם הידית ביד לא הסכמתי לעזוב אותה ונבהלתי כי הבנתי שזה בידיים שלי ולא יכולתי לוותר אז ניסיתי לברוח רחוק רחוק אבל זה לא עזר הראש שלי עוד היה שם אז חזרתי חיברתי את הידית לדלת וברחתי אליו דיברנו קצת ואז הרבה ואז זה פתאום נעלם הרצון התנדף לו ומצאתי את עצמי סוגרת את השער ומרפה ומשחררת את הרצון הזה שיילך לכל הרוחות אז תודה לך שנתת לי יד אבל מה אעשה היום שוב אצטרך שתושיט לי יד אני לא מוכנה אני רוצה להצליח לבד אני לא רוצה עזרה אני לא יודעת לקבל זה גורם לי להרגיש חייבת זה גורם לי להיפגע אבל אני לא יכולה לבד אז הגיע הזמן שאלמד לקבל כשהלב חלול במה אפשר למלא אותו כשריק שם בפנים זה כואב ילדים ממלאים לי אותו לפעמים אבל זה זמני גם ספר טוב יכול למלא אותו אבל גם הוא נגמר בסוף ובכלל לא באלי שהוא יתמלא על ידי דבר חיצוני אבל יש מצב למלא את עצמי בעצמי מעצמי נשמע לי מוזר כי מה אני שווה בכלל שאצליח לגרום לעצמי להרגיש טוב הנפש שלי פצועה ואומללה הגוף שלי מת מזמן אז במה אני אמלא את הלב שלי והוא הוא מנסה להיות נחמד אליי להתעניין לעזור הוא מנסה לשנות את סוג הקשר שלנו כנראה אבל אני לא נענית לו אני לא מעוניינת כי אולי בכלל הכל בגללו ואולי אני סתם נהנת להתלות במשהו אחד וככה יש לי תירוץ טוב להכל איך אני אדע אם זה נכון או לא אני לא מעזה לשאול אותו והוא במילא יכחיש אז זה מיותר הלילה עוד ארוך ואני בדרך לברוח לשם שוב הפעם בלי להתחרט בדרך רק בסוף אחרי שאפצע אצא משם חבולה ומדממת ואז אשנא את עצמי שעשיתי את זה שנתתי לזה לקרות שלא ביקשתי עזרה שלא תפסתי יד שהייתה מושטת אני לא אוהבת אותי לפעמים

לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד צריכה להתרגל כי זה לא ישתנה בקרוב צריכה ללמוד לאכול את הדייסה שאני מבשלת בלי לתת לאף אחד לטעום ממנה לשאת בתוצאות של מה שאני עושה בלי שמישהו אחר יקבל עונש לשמוע את הדיבורים הלא נגמרים שלי לתת לכאב הזה למלא את כולי כי מגיע לי כי לא דאגתי לעצמי כי ידעתי מה יעזור לי להימנע ולא היה לי כח לעשות את זה לא הצלחתי רציתי אבל לא יכולתי זה היה חזק ממני אבל זה לא תירוץ שמספק את הנפש העלובה שלי אני מתעללת בה ושום תירוץ לא מצדיק את זה אני שונאת אותי כואב לי ועצוב לי ורע לי ומסריח לי בפנים כבד לי בלב למה שוב תגיד אתה לא רואה אותי אעלק אבא שלי ככה אתה דואג לבת שלך טוב אתה כמוהו רואה שמה שאתה עושה מכאיב לי פוצע אותי ומצלק אותי ואתה ממשיך ולא מפסיק ודואג שלא יהיה לי כח לבקש עזרה ואחר כך ישאלו אותי למה זה למה כי אין לי למה לעשות את זה הכל רע אני חושבת שיום אחד הלב שלי לא יעמוד בעומס ויקרוס ואף אחד לא יבין למה אני רוצה לישון ולא לקום מיציתי כל כך הרבה זמן התאפקתי התגברתי נלחמתי ובסוף סתם בשביל מה איכס אני שונאת אותי שונאת ואני לא רוצה להיות לבד בזה זה כואב לי מידי וכבד לי מידי וחונק אותי אני רוצה לשתף ואין לי את מי לכולם יש את החיים שלהם והבעיות שאני יוצרת לעצמי הן בעיה שלי בלבד אני לא חשובה לאף אחד לאף אחד לא באמת אכפת ממני לכולם יש אלף דברים יותר חשובים ממני ולמה שיבזבזו את הזמן שלהם כדי לשמוע על עוד נזק שעשיתי לעצמי כדי לשמוע על עוד כאב שהבאתי על עצמי מבחירה בערך כשאני אמות זה לא יפריע לאף אחד אז יאללה קח אותי אליך נמאס לי להיות כאן לבד כואב לי נמאס לי לבכות ואין מי ששומע גם לא אתה או שאולי אתה שומע ומתעלם זה אותו דבר כאילו מה כבר ביקשתי רק שיהיה קצת טוב שלנפש שלי תהיה קצת מנוחה היא עייפה והעיניים שלי כבר כואבות מלבכות אז אולי דיי

ושוב אני אדבר את עצמי עד שאאבד את זה תלותיות או אובססיביות מה ההבדל בינהם אין לי מושג אבל לפחות את אחד מהם כנראה יש לי כייף אני לא יודעת מה מהם אולי כי לא באמת יודעת מה ההבדל בינהם אבל זה בטוח רע אני מתחברת למישהו או מישהי ולא משחררת ודקה אחת של שקט גורמת לי להרגיש שהעולם נחרב שנמאס להם ממני שהצקתי להם שהם שונאים אותי שהם רוצים ללכת ולא יודעים איך לומר את זה אין לי כח כבר לשטויות האלה לגילוי הדפקטים שלי מה התועלת בזה אין לי מושג ובאלי לכתוב לה אבל לא נעים לי להפריע בשעה כזאת באלי להיות קצת פחות משוגעת באלי להיות בקשר עם מישהו ולהרגיש באמת שזה בסדר שהוא הולך שזה לא כי אני דפוקה שזה לא כי הצקתי לו שזה לא כי הייתי נודניקית מידי כבדה מידי או מעצבנת מידי שהוא לא כאן כי לא נעים לו ללכת וגם אחרי שמוכיחים לי את זה אני עדיין מרגישה ככה בכלל אני לא מבינה למה אנשים מתחברים אליי מה מצאו בי אני סתם ילדה קטנה ומפגרת שהדבר היחיד שאני יודעת זה לחפור אפילו כשאני דואגת או מתעניינת זה בצורה מציקה מה הפלא שבא לי לברוח מעצמי ובאלי לכתוב עוד אבל הגוף שלי בוגד בי גם הוא יצא במחאה נגדי לא מוכן לסבול אותי יותר גם לו נמאס להכיל אותי יופי לי אולי אני בכלל נחיתית ומשם מתחילה הבעיה שלי אולי אני לא יודעת להעריך את עצמי אבל אני כן מעריכה את עצמי נראה לי אז אני לא יודעת מה דפוק בי בעצם אני יודעת זה בעצם שתי האני שלי שלא מצליחות להסתנכרן בינהן אז הן משגעות אותי ואז מתפלאים שאני אומרת שאני משוגעת אני בכלל לא רוצה להיות ככה אבל את מי זה מעניין בכלל הרצון שלי לא באמת משנה

החלטתי שאני לא מענישה אותי לא מגיע לי עונש גם היא אמרה לי היום רע לי גם בלעדיו ועונש לא יעשה טוב אז למרות שבאלי לנתק קשר עם העולם כי אני תלותית אובססיבית נחיתית אני לא אעשה את זה שהעולם ינתק איתי קשר אני לא יוזמת כי אז היא תגיד ששוב הענשתי את עצמי ובסך הכל אני ילדה טובה חוץ מהפעמים שלא לא באלי לבד אבל אני לבד ואין לי דרך לשנות את זה אני רק צריכה להתרגל לזה צריכה ללמוד לחיות עם עצמי לחבק את עצמי לפרגן לעצמי לדבר לעצמי להקשיב לעצמי לעודד את עצמי לקבל את עצמי כמו שאני חיה בסרט כאילו אצליח אבל אין לי בחירה אז דיי להתפנק ולהתלונן אני לא מבינה את עצמי למה שהם יבינו אותי אני לא מיואשת אני מתוסכלת אני לא מוותרת אני רק מנסה לשאוב כוחות ולא הולך אז נחה הלוואי לתמיד

עצוב לי ממש וכואב לי ולבד לי ומיואש לי וריק לי וחסר לי ובודד לי אלוקים דיי הספיק לי בסדר אין לי עוד כח ללבד הזה לתסכולים האלה להשלכות האלה אני לא רוצה את זה אין לי לאן לברוח מזה אז תקח את זה ממני אני מבולבלת ומפוחדת אני מיואשת אני לא יודעת מה יהיה איתי ומתי הכל יסתדר מתי אמצא לי מקום בעולם יש משהו שמעסיק לי את הראש והלב אבל אסור לי לספר על המחשבות האלה לאף אחד כי ככה כי זה לא מקובל כי לא יאהבו את זה כי אולי זה לא טוב אז אני מתבשלת בזה עם עצמי וזה גם עושה לי רע וגם הציפייה הגדולה ממני וההערצה של אנשים כאן כלפיי מלחיצה אותי אני לא חכמה כמו שאתם חושבים ולא אחראית וטובה כמו שאתם חושבים ומאמינים אז דיי תשחררו ואני שוקלת להישאר כאן לנצח לא מעניין אותי מה יקרה שיאמצו אותי להם בטח לא תהיה התנגדות אני מועילה להם אני רוצה לחיות בעולם אחר שבו אף אחד לא מכיר אותי שבו אני לא חייבת להיות נחמדה לאף אחד שבו יש לי מה שצריכה כדי לחיות בלי להתאמץ מידי אני פשוט צריכה אי בודד או לא להיות זאת גם אופציה וכל אלה שחשבו שזה לא נכון אז הנה בבקשה רע לי מקווה שעכשיו רגוע להם שעכשיו הם מרגישים טוב עם עצמם אין לי כח לאנשים אין לי כח לאף אחד גם לא לעצמי ואין לי כח להמשיך לכתוב

אני רוצה אותו כל כך לדבר איתו להיות איתו להרגיש אותו וזה חדש לי וזה מיוחד בעיניי וזה דפוק כי לא יכול לבוא לידי מימוש כי אני לא אמיצה מספיק כי אני לא מאמינה בעצמי כי למה שהוא ירצה אותי ועוד רגע הוא נוסע ואז יהיה מאוחר מידי למרות שלא יהיה לי מסובך למצוא אותו שוב טכנית אבל לא בטוחה שיהיה לי אומץ והלוואי שהרצון הזה יישאר איתי תמיד ושהוא לא ייעלם עוד קצת זמן הלוואי שהיה אפשר להזיז משהו לבדוק לשאול אותו טוב לי וקצת מתגעגע עייף לי ויש לי הרבה סיפוק הלוואי שהטוב הזה ימשיך ולא יגמר לעולם תמיד יהיו רגעי קושי גם כאן אבל לפחות רוב הזמן טוב ורגוע ושליו לי