בתורה. לכן המצווה בלימוד האמונה היא מצד הלימוד עצמו.

מה גם שלימוד האמונה מעלה את האדם למדרגות עליונות יותר.

אבל כל זה כשהיסוד הוא פשטות, וגם נקודת הסיום היא פשטות.

אם אי שם בדרך מאבדים את האמונה הפשוטה אפשר להגיע מלימוד כזה דווקא לכפירה.

את הקושיה מהסוגיה לא הבנתי. יכול להביא את לשון הירושלמי שם?

ועליך להבין שיש מחלוקת בדבר הבנת טעמי המצוות.

וחלקו גדולים האם יש לחקור אחר האמונה או לא.

קטנתי.

אך אני חושב שמה שניסה הרב הזה להגיד - זה משהו שכולם יסכימו עליו.

 לדעתי הוא ניסה לדבר על העקרון שהידיעה של טעם המצווה אינה תנאי לקיום מצוות ויותר מזה אינה מוסיפה כי הוא זה לחשיבות המצווה.

זאת אומרת קיום המצוות בפועל אין לו שום קשר עם ידיעת טעמי המצוות.

מי שמקיים מתוך הבנה ומי שלא זה אותו דבר

לדיבורים על אותו רב מסויים שיכולים להיות לשון הרע

.

בס"ד

יש להבדיל בין לימוד "אמונה" , שהיא נשמתא דאורייתא וכלולה בתריג מצוות התורה (ראה הלכות יסודי תורה בספר המדע לרמב"ם) ; וכוללת את מצוות אהבת ה' , ידיעתו וייראתו , שהם חובות הלבבות (עיין בדברי רבנו בחיי על המצוות שהם חובות האיברים ועל מצוות שהם חובות הלבבות).   לבין לימוד טעמי מצוות , שכפי שאמרו   שנויים במחלוקת , אך עם זאת מותרים בהינתן הבסיס הנכון.  כלומר:  מותר ללמוד טעם מצווה , כגון ששמירת שבת היא מנוחה לגוף ולנפש , אך ורק אם אתה מקיים אותה מלכתחילה בקבלת עול,  היינו בגלל שה' אמר ולא בגלל הטעם שמצאת בשכלך.

לעניות דעתי : לימוד האמונה (וחסידות בפרט) הוא אחד מהתרופות לתחלואי הדור הזה,  שבו רבו חכמות הגויים הנושאים בקירבם קליפות רבות, ועלולים להטעות יהודים ללכת בדרכם משום ההגיון השכלי שבהם.  לכן יש צורך בלימוד הגיוני ושכלי שמצד הקדושה ע"י גילוי החכמות האלוקיות שבפנימיות התורה (חסידות) ובכך להיות התנגדות לחכמות הטומנות בתוכם דרכי כפירה בה' ח"ו.

זוהי כמובן עניות דעתי.

מקווה שעזרתי

רואים את זה פה הרבה.

לגבי מדיטציות יש הרבה כאלה ששורשם יהודי, אפשר לראות בספרים של הרב אריה קפלן ז"ל

נגע צרעת של הפילוסופים החילונים של המאות האחרונות, שלענ"ד נובע מבעיות נפשיות שהם סבלו מהן

דווקא בעניינים האלה הפילוסופיה קרובה יותר ליהדות...

הבעיה שם היא לא הכפירה שנובעת מזה, אלא הגאווה הפנימית לומר אני ואפסי עוד בענייני שכל ואז לבטל את כל העולם הרוחני היהודי. ע"ע דרדעים וההזיה שהם יצרו... חלקם בקושי מאמינים שיש עולם הבא ותחיית המתים (יצא לי לדבר עם אחד כזה לפני כמה שנים ולא בחור צעיר)

פשט הגמרא שיש לחשים, יש קמיעות (מסכת שבת) - מי שמתפלסף מתרץ בכל מיני תירוצים למה זה לא פשט הדברים.

פשט הגמרא שיש סגולות וזה סימנא מילתא (מסכת הוריות) - מי שמתפלסף אומר שזה סתם.

פשט הגמרא שיש פתיחה בספר, פסוק לי פסוקך (מסכת חולין) - המתפלסף מנסה להגיד שזה איסור ניחוש כאילו חז"ל לא ידעו הלכה רח"ל.

כנ"ל לגבי שדים, רוחות (פסחים, סנהדרין ועוד) ושאר דברים שפשוט שזה פשט דברי חז"ל...

הדרדעים של המיינסטרים היום פשוט הולכים בדרך היעב"ץ לגבי הזוהר, אבל אלה ה"כבדים", אלה שאוחזים בדעת ההוגה - הם עדיין בנ"ל כמו ה"מחקרים" האירופאיים הכופרים.

והם, כמו שאר הנמשכים אחרי הפילוסופיה, רוצים לעקם את כל הגמרא כדי שתתיישב להם עם השכל הגאוותן שלהם.

חח לא לא אמרתי שפילוסופיה מביאה מחלות נפש, אם כי יש סכנה כזאת. התכוונתי שהם התבוננו בפילוסופיה מתוך עצבות (רובם היו מאוד דכאוניים) בניגוד לפילוסופים הראשונים שלא, ולכן החדשים לא הגיעו לאלוהות וכפרו, והישנים כן.

"אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה" וכו'... זאת סברא שלי, לא ראיתי אותה כתובה איפשהו

כתבתי תגובה ארוכה, אבל בטרולים לא עסקינן. מעדיף לזרוק לפח

ולא בדורנו.

שאיתה שללת את כל מה שאמרתי?

להזכירך החיד"א היה מקובל בעצמו, וכותב על חלק מהדברים האלה גם לזמנו.

הנה התחלנו עם חגיגת הפילוסופים בשקל פה

@סתם 1... רואה?

עושים סלט מטענות חופשי. מערבבים את ה"טבעים נשתנו" עם הסברות על הקמיעות, והרוחניות, והסגולות

והם דבר מחודש שהחל בתקופת הרב קוק ע"י סבא של הרב יוסף קאפח ולא עשה כמעט השפעה בתימן ונכחד מהר מאוד ברוך השם.

לעצם העיניין כשציינתי את החיד"א התכוונתי לגבי "הלחשים" ו"הסגולות למינהם" שנכללים בתור "רפואה" לאנשים, שהחיד"א כותב (לא זוכר המקור המדיוק אך זה מפורסם) - שזה לא שייך בדורתינו כ"א בתקופתם, אבל לא לגבי שאר הדברים שציינת, בקיצור אדרבה אני מצדד בדעתך רק הערתי הערת אגב. 

אבל מנסיוני ברוב הרפואות שמוזכרות בחז"ל ולמדתי המדע מצדיק אותם היום. לגבי הסגולות והלחשים, אשמח לראות את המקור כדי להרחיב את הידיעה. אבל זה לא סותר את השאר בכ"א

לגבי הדרדעים, תתפלא לשמוע שיש לא מעט, ובשנים האחרונות יש להם גם תחיה ועדנה מסויימת אצל הדת"ל בגלל הפילוסופיה המשונה שצצה בציבור שלנו.

ישר כחך על החידוד וההארה

תמהני עליך שהבאת את הראשונים שאמרו שהטעם שם שיוציא לעז.

כבר אז נאמר שמי שבוודאי לא יוציא לעז לא בגדר האיסור הזה (כמדומני שהדעה הזאת מובאת סביב הבחינות של ר' טרפון). בטח אם זה ידוע גם היום.

עד כמה שאני זוכר, ואולי אני טועה, זה בכלל לא חרם קדומים אלא דעת חלק מהפוסקים. אבל לא זוכר בבירור מהמותן.

באסטרונומיה לא ידוע לי על טעויות בגמרא, ההפך.

הנ.ב שלך לא קשור בכלל לדברי. ואין שום קשר לרמב"ם. רבו על העניין הזה הדיונים והדיבורים ורוב ככל גדולי ישראל דחו את דבריו שם ופוק חזי מאי עמא דבר ואכמ"ל.

כבר תירצו את זה בכמה וכמה טעמים ובעיקר שבדורו היהודים היו נגררים אחרי שטויות, הבלים, שרלטנים ואפילו עובדי ע"ז שהיו מלהטטים בפניהם.

אע"פ אין בכך שום קשר לרמב"ם, ואשמח ואודה לך מאוד אם לא תנסה לגרום לי לזלזל בגדולי ישראל.

אין לי בכלל מושג איך הגעת לאן שהגעת. דיברנו על פילוסופיה, על חקר שכלי בדברים רוחניים (השאר הובא כהמחשה לזלזול).

שזה בוודאי שלא שייך לא בגויים ולא ב"תורותיהם". כבר נאמר "תורה בגויים אל תאמין".

ואם יבוא אדם ויוכיח לי דבר מה מהפילוסופים נגד התורה, בוודאי שהוא טועה. וכל מי שיעשה כך הוא מסתמא לא אדם מאמין.

נ.ב משל עצמי, לאחרונה בעלון של הרב קנייבסקי דובר על כך שהעולם השתנה מבחינה רוחנית ולכן דברים דוגמאת הלחשים לא עובדים.

יש בכך כמה וכמה טעמים, עיין בדברי המקובלים אחרי חורבן הבית (כמדומני שהרמח"ל מדבר על זה בדרך ה'). כנ"ל לגבי שמות שמקובלים מזמן, שזה מדרש מפורש בדורו של ירמיה שה' החליף את השמות והמסורת לא עובדת.

לגבי סגולות, מה לך להצר על סגולות מזמנם שכביכול לא עובדות?

הרי הרבה מאוד סגולות בנות ימינו שעובדות לאלפים לא עובדות לחלק מהאנשים. ולמה? פה בדיוק התשובה שלך גם לגבי הלחשים והשדים (שבוודאי קיימים וקל להבין) ואכמ"ל.

בס"ד 

 התכוונתי דווקא לתיאוריות המבוססות כביכול על המדע (אבולוציה וכו')  , ותיאוריות מדעיות הסותרות (כביכול)  את מציאות ה' וכו' , שמופרכות על ידי תיאוריות מדעיות אחרות לא אחת , ולכן אינן יכולות להיקרא מדע מדויק. בנוסף אני מדבר על הפילוסופיות החילוניות העכשוויות , כגון ליברליזם , הומניזם וכו' , שמעורבות בהן גם כן דרכי כפירה (כמובן שלא באופן מוחלט , יש בהן גם הרבה טוב וחסד , והרחיבו על כך הרבה מגדולי הדור האחרונים ,)  בקטגוריה זו אני מכניס גם את הפילוסופיות האומרות שיש צורך לפרק את גבולות העולם ושכל בני האדם יהיו כאחד , שיש בהם גם מהטוב שבקדושה וגם מהרע ומהצד האחר.  כגון מרקסיזם וכו'.

אלא גם על "חלקי האמונה" (גילויים של האלוקות) והם לימוד על כלל ישראל, על התורה, על המצוות וכן על עבודת התפילה והתשובה ועוד ועוד

בין להבין למה שמירת שבת היא טובה לנו כי היא גם הנאה לגוף?

אם תוכל להסביר בבקשה

אלא רק על ידיעה והבנה של יג' עיקרי האמונה, ואמר שאדם שחי את מציאות השם באופן פשוט בלי להבין בדיוק את גדרי מציאות השם על יג' עיקריו כדוגמת ההבנה שהוא ראשון ואחרון, וההבנה שהוא משגיח בהשגחה פרטית על כל בני האדם ושלגבי בע"ח יש מחלוקת בראשונים וכו' וכו', הרי שזה אותו הדבר כמו אדם שהגיע לזה ע"י שבירר את זה באופן שכלי, אך הוא לא שלל לימודי אמונה על שני חלקיהם שהזכרתי לך מקודם.

אם כי לפי דעתי, אותו רב (אשמח לדעת מי הוא?) לא מדייק כלל וכלל, ודבריו לא תואמים את דברי מרן הרב קוק (מאמרי הראיה וכן בתחילת שיחות הרצי"ה על "אמונה") והבעש"ט (מובא בסיפורי צדיקים של שמחה רז) שכתבו שיש להבדיל בין מהות האמונה שהיא מושגת באופן של "כוח החיים" שבאדם (אם תרצה אסביר לך מה הפירוש "כוח החיים"), לעומת גילויי האמונה שהם גם חשובים בכך שמשכללים את מהות האמונה, והם הכרה במציאות השם באופן של "שכל" (הוכחות שהשם שנמצא) ובאופן של "רגש" (לעסוק הרבה בתורה ומוסר עד שמתברר אצלך קשר אל השם ומימלא הרגשה במציאות השם).

בהצלחה

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!