אז זה הסיפור של תאיר:
ילדה שחיה בעולם אוטופי ורוצה לשתף בו את כולם.
ואז היא מגלה שכולנו בינוניים ולא מנסים להשתפר.
זה מעצבן אותה ומרתיח אותה.
תבינו- היא לא מסוגלת לראות בינוניות.
היא כבר נמצאת כמה שנים קדימה והיא לא מוכנה לחזור, כביכול , אחורה.
למרות שהיא לא הבינה בפוליטיקה, אני חושב שאי אפשר להתעלם מהפן הזה אצלה:
היא ממוקמת שמאלה ממרץ. וזה בכלל לא פשוט לגור עם כזה אופי במשפחה ימנית,
ובעיר ימנית. פעילות פרלמנטרית לא הייתה מעניינת אותה, והיא הייתה בזה לה (היא לא הייתה פופוליסטית). לעומת זאת, היא התכוונה לפעול באופן מעשי להגשמת חלומותיה האוניברסליים. (כך שגם חלומה הפרטי נגזר ממחשבה אוניברסלית).
אז היא מחליטה להראות לכולם שאפשר גם אחרת.
מכאן, מגיעים החלומות שלה על פרסום.
להרבה אנשים יש רצון לשנות את העולם אבל לא בגיל כזה ומה עוד, שרובם מתייאשים.
אבל תאיר הייתה שונה. היא החליטה לפעול בכל הכוח.
אבל המערכת לא הייתה מסוגלת להכיל אותה. המערכת לא בנויה לאנשים קיצוניים.
יתרה מזאת , תאיר הסתירה את הדעות שלה על המערכת גם מההורים שלה. אם היא שיתפה בהם חברה שלה- את זה אני לא יודע. וככה ההתנגשות בין תאיר לבין המציאות לא אחרה לבוא.
והיא פועלת: היא פעילה בשיעורים, היא מחביאה סיגריות מהמקורבים שלה,
היא כותבת בעבודת שורשים על איך מקימים קהילות (ילדה בגיל 12) (ושוב העניין של אוניברסליות). - ואז מגיע
השיא: היא נתקלת בנער בתוך בי"ס שסוחר בסמים ומנסה למנוע ממנו להמשיך בסחר זה.
וזה עולה לה בחייה.
אתם כבר מבינים שזה רק קצה הקרחון בפרשה הזאת וצריך פסיכולוג כדי לנתח אותה.
