בגדול, כגודל הסיכון גודל הרווח.
שוק המניות הוא מאוד תנודתי ומושפע מאוד מכל מראית עין של משבר: למשל, משבר הסאב פריים ב-2008, שאז הבורסה "נפלה" ומשקיעים הפסידו עשרות אחוזים מהשקעתם.
מצד שני, בתוך שנתיים השוק כבר חזר לקדמותו ומאז הוא שובר שיאים חדשים בכל שנה.
אני אתייחס כרגע לתעודת סל VT כ"שוק המניות" (תעודה "טיפשה" ומאוד פופולרית כי היא מכסה את הרבה חברות גדולות ברוב הבורסות של העולם):
בטווח הרחוק (אפילו אם מסתכלים משנות ה-70 ואפילו לני כן) - שוק המניות עולה. משנות ה-70 מדובר על משהו כמו 6% בשנה וב-15 השנים האחרונות הוא עולה בערך ב-9% בשנה *בממוצע* - היו ב-15 השנים האחרונות ירידות של אפילו 25% ויותר - אבל בממוצע, השוק עלה.
אין שום השקעה אחרת שאני מכיר שהניבה תשואות כאלה (אלא אם משקיעים במניה ספציפית ואז יש סיכוי שהיא פתאום תקפוץ ב-1000%. מצד שני, היא גם יכולה לפשוט רגל - מה שלא סביר בתעודת סל שעוקבת אחרי הרבה מאוד מניות).
מה זה אומר?
שבטווח הרחוק, מן הסתם, הכי משתלם להשקיע במניות - לכן, אדם צעיר שחוסך לפנסיה והוא יודע שהוא לא יגע בכסף ב-20 או 30 השנים הקרובות, כדאי לו להשקיע בשוק המניות.
לעומת זאת, אדם שפורש בעוד 3 שנים, כדאי לו להשקיע באפיקים יותר סולידים, כי אם בדיוק שנה לפני הפרישה שלו יהיה משבר והשוק לא יספיק לתקן את עצמו - אז הוא אכל אותה.
אז באופן כללי, כשיש הרבה שנים קדימה לחסוך, כדאי להשקיע במניות ועם השנים להעביר חלק מהחיסכון להשקעות סולידיות יותר - בטוחות יותר, אבל עם תשואות נמוכות (כמו אג"חים, למשל).
זו כל התורה על רגל אחת.
כל בית השקעות אמור לאפשר לך להחליט איזה אחוז מכספי הפנסיה שלך יושקעו באיזה אפיק - ולכן אני לא רואה חשיבות בבחירת בית ההשקעות אלא בבחירות שאת תעשי במסגרת החיסכון הפנסיוני שלך.
וזה מחזיר אותי שוב למה שכתבתי קודם - אני הייתי הולך על דמי הניהול הכי נמוכים. (אני מחכה לרגע שיהיה לי מספיק בחיסכון כדי לעבור ל-IRA, בינתיים, בחרתי את ההצעה הזולה ביותר).