לפעמים מרגישה יותר "שווה" ממנו.. אני יודעת שזה נשמע מתנשא למדי, הייתי רוצה בכל מאודי שלא לחושב כך
אבל לפעמים זה חזק ממני.. יש התנהגויות מסויימות שלו שגורמות לי לתהות האם בחרתי נכון, אולי יכולתי לבחור מישהו ברמה גבוהה יותר.. תוך כדי שאני רושמת אני מרגישה כמה הוא טוב ומדהים אבל הנקודה הזאת תופסת אותי פעמים לא מועטות ויושבת לי על הלב..
מה דעתכם? הגיוני ? עד כמה זה נורמלי להרגיש ככה עם בחור שאני הולכת להתחתן איתו? חשוב לי להדגיש שאני אוהבת אותו מאוד, אבל יש בי פחד שאחרי שנתחתן ודברים יהיו אחרת הנקודה הזאת תתפוס מקום גדול יותר.. מקווה שהובנתי . תודה
אם תמשיכי לחשוב שיכלת למצוא מישהו יותר "שווה" או "ברמה יותר גבוהה" את לא תהיי מרוצה אף פעם במה שיש לך,ולא משנה כמה שווה הוא יהיה ובאיזו רמה. (אני לא הייתי רוצה להיות במקום הבחור שלך אם את חושבת שהוא "לא מספיק" בשבילך. הוא מכבד אותך?הוא צנוע?הוא רגיש?יראה שמים?מרגיש משהו כלפיך ומרגישה זאת,למה לחפש בחוץ משהו יותר טוב?)
תסתכלי רק על מה שיש לך ומצאת ב"ה ואת אוהבת אותו. ולא בחוץ על מה אולי "יותר מגיע לי" .
בכל אחד יש דברים טובים יותר וטובים פחות. לחשוב שאת יותר שווה ממנו זו גאווה. את אומרת שהוא מדהים.
מה זה יותר שווה ממנו? מבחינת כישרונות? השכלה? אם הוא על הצרכים שלך כבן זוג אל תפזלי לצדדים. הרי כל חיי הנישואים- אם נפזול לצדדים ונחפש, תמיד נמצר יותר חכם ויותר מוכשר. החכמה היא לשמוח אדם שבחרנו להינשא לו ולא לתת ליצר הרע להשתלט. שוב, תחשבי אם זה דברים מהותיים. בהצלחה.
אל תחשבי שאת ברמה יותר טובה, השאלה באלו מדדים את מסתכלת.. @נכנסת לשאלה נסי לחשוב אלו דברים ארוסך רואה בך ומתבאס או שהוא לא מרוצה מהם ואז תביני יותר טוב את מאזן הדברים
א. כדאי שהוא ידע מזה. אם זה תופס לך מספיק מקום ברקע של הקשר, לא הוגן להסתיר ממנו. תמצאי את הדרך הנכונה להעלות את הנושא. נראה לי די פשוט שחייבים הערכה לבן/בת הזוג.
ב. אל תשכנעי את עצמך בכח שאת מעריכה אותו והוא שווה וכו' וכו' כל עוד זה לא בא ממקום אמיתי (את יכולה לעשות רשימה של דברים טובים שמצאת בו, ו*להרגיש* שאת מעריכה אותו). זה גם עלול לבלבל אותו כשאת אומרת א ועושה/חושבת ב.
עד כאן באופן כללי.
ג. במקרה שלך, את כותבת שהוא מדהים, מצד שני את מרגישה שווה יותר ממנו, אז אולי תבדקי מה המינוסים האלה שגורמים לך לחוסר הערכה. אם זה לא משהו מהותי (עניין של מודעות למשל) - אולי אפשר להעיר לו והעניין ישתפר. אם זה משהו מהותי (כמו מידות, דברים שמצריכים עבודת נפש רצינית, משהו שקה לשנות בטווח הקרוב) - תחשבי אם את מסוגלת לחיות (אחרי החתונה, כשהרגש וההלתהבות שהיו לפני פוחתים מעט, והרעשי רקע מתעצמים...) עם המינוסים האלה לצד הפלוסים שמצאת בו.
בכל מקרה כדאי שתטפלי בנקודה הזו לפני שאת ממשיכה הלאה.
תקופת אירוסין היא תקופה מורכבת, מאוד. הרבה פעמים החשש ממחוייבות ומכל השינויים מתבטא במחשבות שליליות... מאוד יכול להיות שגם לו יש את המחשבות שלו, וזה בסדר, ודווקא שיתוף כזה יכול להלחיץ, ולהחליש, במיוחד שזה לא משהו חד משמעי אצלך. אני חושבת שנכון להתייעץ עם מישהי גדולה, נשואה, שאת מכירה וסומכת עליה (ומחילה, לדעתי פורום הוא פחות המקום), ולפרוש בפניה את הכל, אותי מדריכת הכלות שלך?
כדאי לדעת שהרבה פעמים זה טבעי ונורמלי, ומבטא את הלחץ ההגיוני של התקופה, אבל בוודאי שלא נכון להתחתן מתוך תחושה כזאת, לכן שיחה עם ההורים או מישהי אחרת, יכולה לאזן ולעזור לך לדייק את ההתרגשות שלך. אחרי שהדברים יהיו מבוררים יותר, אולי כדאי גם לשתף.
אז ייתכן וזה נובע מלחץ וכד'. אבל מהשאלה שלה זה נראה שהתחושה הזו היתה גם לפני האירוסין ("ההתנהגויות שלו" זה משהו שהיה קיים גם לפני האירוסין, ונראה שהיא שמה לב לזה לפני האירוסין).
חוץ מזה, תקראי מה שכתבתי בהתחלה: אם זה עניין רציני שהיה לאורך הקשר ולא פתאום מחשבות שצצו להן אחרי האירוסין
אפשר אולי להגדיר את זה גם כפער מסויים ברמה אינטלקטואלית, גם באינטלגנציה רגשית..לפעמים מרגישה מובכת מתגובות שלו במצבים מסויימים. חשוב לי להדגיש שהדברים שמפריעים לי הם שוליים ביחס לחיבור שיש בינינו ולמידות שלו.. הפחד העיקרי שלי הוא שההרגשה הזאת תגדל ותתעצם לאחר החתונה.
אומרים שדווקא כל הייתרונות שאנחנו רואים בבן הזוגADI3
ובגלם רוצים אותו הופכים אחרי החתונה להיות הסיבה לקשיים עם בן הזוג. לדוגמא אם אהבת בו לפני החתונה שהוא דברן אז אחרי החתונה באיזשהו שלב זה דוקא מה שיפריע לך בו. בגלל זה הפכים לא תמיד מתאימים.
שמח שפתחת את השירשור ואני חושב שיש מלא שנמצאים בנקודהבסדר גמור
זו ואפילו לא מודעים אליה, לפני אירוסין או אחרי
כמעט כל בחירה בחיים היא שלילה של האפשרויות האחרותקוד אבל פתוח
אם בוחרים לעשות תואר בחינוך, זה מבטל את האפשרות של תואר בעבודה סוציאלית או אחיות או כל מקצוע (דתי לאומי ג'נרי🙊) אחר. וזה נכון לעוד המון בחירות אחרות, החל מבחירות פשוטות כמו איזה טעם גלידה לקנות, ועד בחירות ממש חשובות כמו בין/ בת זוג לחיים. בעצם שאת בוחרת להתחתן עם בחור מסויים, את בעצם מבטלת את האופציה להתחתן עם כל שאר הבחורים בייקום, ויש המוןןןןן בחורים בייקום.
אחרי ההקדמה הזו, תנסי לחשוב עליו בלי השוואה לבחורים אחרים, את מעריכה אותו? החסרונות שיש לו, את יכולה לחיות איתם בשלום ובשלווה? אם כן, אז ברוך ה', אם לא אז צריך לבדוק מה ולמה...
נשמע לי כמו יצר הרע של אירוסין קלאסי... הוא לא יוותר בכזאתהדוכס מירוסלב
ובדברים מסויימים פחות. האם אני מעריכה כאדם ? שאלה טובה .. הוא בנאדם טוב עם מידות ורצונות טובים , אממ תכלס כן , מעריכה אותו . למרות הפעמים שבהם ערכו יורד בעיניי בגלל התנהגויות שפרטתי למעלה
נשמע טבעי ובריא, כי בד''כ שאנחנו עושים צעד כזה משמעותי, אז מתעוררות שאלות עד כמה זה נכון וכדאי...
אני חושב שאם בסה''כ את מרגישה טוב ביחד עם הבחור, ואת מזהה את היתרונות וכו' אז זה לגיטימי לגמרי שיהיו חששות כאלה, ובע''ה תוכלו להעמיק ככה את הזוגיות ולהגיע לנקודות חיבור חזקות יותר.. דווקא בגלל תחושת הפער הזאת
נראה לי גם שזה שיש פערים מסוימים בין הבחור לבחורה, זה משהו טוב שמאפשר דווקא מרחב למידה אחד מהשנייה... אבל זה תלוי ביכולת לזהות את היתרון של בן/בת הזוג🙏👍
לבנות: אתן חייבות להפנים כל הזמן בתודעה שגבר מרגיש משיכה הכי גדולה כשמתאפשר לו לתת לך ואת מקבלת. וזה בהכל. יכול להיות דבר הכי בנאלי שיש. לרמה של לפתוח לך את התפוז או למלאות לך את הקפה. בייחוד אבל כשהוא מזמין או מכין לך משהו לאכול (כמו כן בנים בדיוק מאותה סיבה אין מצב בעולם שאתה מתחלק איתה בהוצאות על הארוחה) אז חזרה אליכן, כל פעם שהוא שואל ממך משהו
תתרגמי את זה בראש שלך ל"אני רוצה להתחבר אליך יותר תני לי את האפשרות לתת לך ותקבלי" להוציא מהראש את ה "לא לא תודה זה בסדר יש לי כבר או אני לא רעבה אכלתי" תסכימי לקבל!
מעשה שהיה כך היה (אתמול) בזולה של הרב יעקב כשנכנסתי מישהי נתנה לי חיוך חמוד אז התלבטתי לרגע ואז החלטתי לשבת לידה. היה החלפת מבטים וחיוכים ושנינו הסמקנו וכל הבררר ואזזז שלפתי את הנשק הסודי (חטיף אנרג'י) ובאלגנטיות חמודה קירבתי אותו אליה בלי לומר מילה (עם חיוך שובה נפש) והיא הסמיקה אבל סירבה!! בדיוק באותו רגע משו באנרגיה שהייתה בינינו נפל ובייחוד לי. החטיף היה סתם מבחן בישביל הכימיה קיצר הבנתן
לבנים: כשאתם בקשר ראשוני מול מישהי אתם חייבים לשדר ביטחון. ולגרום לה להרגיש שאתה הפרס ולא הפוך.
כי בוא, תכלס מכל האפשרויות שיש לך כרגע מצאת לנכון לתת לה את הצ'אנס, אתה זה שבוחר עם מי להיות. לא בקטע מתנשא של אגו או גאווה. פשוט כי ככה זה. גם אם לך באמת הרבה קשרים עם בנות תשדר את ההרגשה שאתה יכול להיות כזה אם אתה רק מחליט. בחורה אוטומטית מרגישה אם אתה חושב שהיא מעליך ואז זה מוריד לה מאד, או אם אתה מעליה. שוב, לא בקטע שוביניסטי עפעלעצמו אנאערף. פשוט גבר צריך להיות המוביל,זה שקובע זה שמחליט ובחורה חייבת להרגיש את זה.
דבר שני כשאתה מדבר איתה אל תחשוב על מה אם ייגמרו הנושאים לשיחה וכל הפחדים האלה. אם ייגמרו אז שייגמרו . לא סוף העולם אם תהיו בשקט גם. הנקודה שלי היא שאתה לא צריך לדאוג לגבי מה תאמר בדיוק כמו שאין לך את הדאגה הזאת עם חבר טובשך. תגיד את מה שעולה לך לראש (בגבול הטעם הטוב כן? ) ומשם דברים זורמים או שלא וגם זה בסדר
כי זה לא התאים לי מבחינת התזונה שלי. (כמובן שזה יכול להיות בגלל צורך רפואי\דיאטה\כשרות ועוד).
היו פעמים שהסכמתי.
גם לגבי התשלום, במיוחד כשיש קטע כזה שיש מישהי שמתפרנסת מיגיע כפיה, ויוצאת עם ביניש שלא מתפרנס, לי זה הרגיש סוג של כבשת הרש לצפות שהוא ישלם. כמובן שזה פתח לדיון הרבה יותר רחב, מה ראוי ונכון לעשות.
ממני -
שהתחתנתי עם מישהו שסירבתי לכיבוד שהוא הביא שוב ושוב (עד שהוא שאל מה הסיבה, והבין, ולמד מה אפשר לעשות עם זה), וגם שילמה על דברים.
אף בחורה לא חייבת לקבל שום דבר מאף בחור (ולהפך)חושבת בקופסא
ביטחון עצמי זה נפלא, אבל אם הוא עובד לך בתנאי שהבחורה פועלת בדיוק לפי התסריט המדומיין שלך ושניכם משחקים את עצמכם לפי תפקידי ה"משפיע- מקבלת" בלי להיות עצמכם, אין פה באמת קשר, וזה לא באמת ביטחון עצמי.
ויש הבדל בין בחור ובחורה שהסכימו להיות בדייט ושניהם רוצים לבנות קשר, לבין בחורה רנדומלית שפגשת באיזו זולה, שאולי- תקשיב רק לרגע- היא באמת הייתה לא מעוניינת בך, וזה לא שהיא נכשלה לעמוד בתסריט?
בחורה היא לא פרס שנועד להיראות יפה ולקבל בפאסיביות, וגבר הוא לא כספומט או הנדימן מהנהן.
תייחסו לצד השני כמו בן אדם, ולא כמו איזו מכונה שאפשר ללחוץ על הכפתור הנכון והיא תוציא בהכרח את התגובה הרצויה.
לגבי א' זה לא קשור לגברים או נשים זה פשוט נחמד כשיש פידבק. כמו שבחורה תשמח אם אני אשמח ממתנה שהיא תתן לי ואעוף עליה. ולהיפך. זה מקנה תחושה של ביטחון ברגש. אפשר להקרין אהבה / משיכה / חיזור ואלה ייענו באישור ויתנו לי תחושה בטוחה (בניגוד לתחושה שאני קריפי או נדחף).
זה לא אומר שכל בחורה, וגם לא כל גבר, צריכים לקבל כל דבר שלא נראה להם. אולי אפשר להסיר חסמים מסוימים אבל לא צריך לזייף.
לגבי ב' סורי אבל זה נשמע כמו שטויות של פיקאפ. אני לא רוצה לחשוב על עצמי כיוצא עם "בנות" אלא כמי שנפגש עם האדם שמולי. אני לא עושה לו טובה שאני נפגש איתו ואני מקווה שהוא לא עושה לי טובה. האמת היא שאין לי 1000 בנות ממתינות בתור ובחרתי דווקא אותה. אני מתאר לעצמי שיש בנות שאוהבות להרגיש רצויות ומחוזרות.
לגבי גבר מוביל קובע מחליט... אוקיי..........................................
מוזר מעט, מההודעה שלך נראה כאילו כל אחד מתאים לכל אחת. אם הוא לא התאים לך, ודאי שיכול להתאים לבחורה אחרת, בין אם הוא מציאה שגדולה עלייך, בין אם הוא מציאה קטנה.
יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?
אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?
כלומר זה שאתה השתפרת ונהיית גבר יותר טוב זה לא כדי לחזור אליה על 4 ולהיות סמרטוט שלה כדי שתרצה אותך.
(שזה בערך מה שעשית עכשיו)
אתה צריך להיות טוב ולהיות עם ביטחון עצמי ולהתמקד בטוב שבעצמך. להיות מגנט למשהו יותר טוב מאשר קשר שאתה מתגעגע אליו אבל בגדול היית שם במקום שבו אתה "צריך להוכיח את עצמך" ואתה "לא מספיק טוב" בעיניה. אתה לא שם לב לזה אבל אני כן וזה רע. רע ממש.
יש אנשים שהם מגיעים לחיים שלנו בשביל ליצור בהם מהפך- כאלה שממש ברור שזה לטובה מה שהם העבירו.
וכאלה שרק חכמת הבדיעבד מגלה את הטוב שיצא משם.
בסיטואציה כזאת אם מרגישים שיש משהו פתוח, אני חושבת שצריך לסגור את זה מול הבן אדם- במידה ויש אפשרות לחזור ובאמת יש בזה תועלת כלשהי ולא רק תחושה פנימית של הרגל ורצון לחזור לשם כי המוח מתנה את זה בתור 'הכי טוב'.
במידה וזיהית שזה המוח שחושב שרק שם נמצא טוב, הייתי ממליצה לבדוק מול עצמך איך אתה יכול להשתחרר מזה.
לי אישית הדבר שעזר זה שהבחור התחתן, ה' עשה איתי חסד.
זה הופך אותו לפחות משמעותי בסיפור שלי?
התשובה היא: לא.
אבל מה זה כן עושה?
זה לא הופך אותו לסיפור!
החיים שלנו לא מתחילים ומסתובבים סביב קשר של אדם ששינה בנו כ"כ הרבה, שוב כותבת מהמקום שלי.. אבל ככה אני הרגשתי בפרספקטיבה של כמה שנים.
שבאיזשהו מקום כל דבר טוב שיש בי תליתי בצד השני כי הוא "גילה לי".
וזה לא בריא, כי אם יש חלישות הדעת- הבריחה הראשונה של התת מודע תהיה להיזכר בו, כי רק איתו הרגשתי x,y,z
כתבת שניסית,
אז זה הזמן לשחרר ולבנות ביטחון ואהבה עצמית שלא תלויה בה (סליחה שזה חריף)- כותבת מה שראיתי בחוש על עצמי ועל הקרובים אליי.
מעניין כיצד זיכרונות העבר מתהפכים ומשתנים כאשר נקודת המבט שלנו משתנה, בין אם בעקבות מבט מבחוץ ובין אם בעקבות שינוי פנימי.
דאגה לבן זוג יכולה להפוך בדיעבד לשתלטנות, רצון להיות שותף בחייו עלול להתפרש כתלותיות, והתעקשות שנראתה בעבר כביטוי לאכפתיות יכולה להפוך לסימן של חוסר כבוד. לפעמים מספיק שינוי אחד בנקודת המבט כדי שזיכרונות שלמים יקבלו משמעות שונה לחלוטין.
אפשר לראות זאת אצל זוגות שנפרדים עם מעט מרירות. אדם שבעבר היו יכולים להישבע שהוא קרוב למושלם הופך פתאום, בעיניהם, לאדם שתלטן, רעיל ומגעיל. כאילו כל אותן שנים נצבעו מחדש בצבע אחד.
המבט שלנו והמסקנות שאנחנו מסיקים בהווה משפיעים באופן דרמטי על האופן שבו אנחנו זוכרים את העבר.
יש לכך שני היבטים מעניינים: זיכרון סלקטיבי וריפריימינג.
זיכרון סלקטיבי הוא הנטייה שלנו לזכור פרטים מסוימים ולשכוח אחרים. אנחנו עשויים לזכור היטב את הרגעים שבהם נפגענו, אך לשכוח את הפעמים שבהן אותו אדם היה שם בשבילנו. לחלופין, אנחנו עשויים לזכור דווקא את הרגעים הטובים ולהדחיק את הקשיים.
ריפריימינג, לעומת זאת, הוא שינוי המסגרת הפרשנית שדרכה אנחנו מסתכלים על אירוע. לא בהכרח שכחנו משהו או שינינו את פרטי הזיכרון, אלא שהמשמעות שאנחנו מעניקים לו השתנתה. אותה שיחת טלפון שבעבר נתפסה כדאגה יכולה להיתפס היום כניסיון לשלוט, ואותה בקשה לקרבה יכולה להיראות כתלותיות.
במובן מסוים, בכל פעם שאנחנו נזכרים במשהו אנחנו קוראים מחדש ספר שכבר קראנו. העלילה נשארת לכאורה זהה, אבל אנחנו כבר אנשים אחרים, עם ניסיון, רגשות ותפיסות שונות. לכן גם הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו על העבר משתנה.
כמובן, ייתכן שנקודת המבט החדשה היא דווקא הנכונה. אולי האדם באמת היה שתלטן ורעיל, ואולי רק לאחר שהתרחקנו הצלחנו לזהות דברים שלא ראינו קודם. אבל אני חושב שלפני שמפילים על אדם, על קשר או על עצמנו פצצה, כדאי לעצור ולנסות להיזכר כיצד ראינו את הדברים בזמן אמת. לא כדי להעדיף את הפרשנות הישנה, אלא כדי לבחון אם הפרשנות החדשה שלנו אכן מוצדקת.
יכול להיות שאותו אדם באמת רק דאג, והוא כלל לא יבין מאיפה הגיעה פתאום המסקנה שהוא רעיל. כמובן, ייתכן שהוא אכן התנהג בצורה פוגענית, ואולי הפרידה הייתה הכרחית. אין כאן ניסיון להצדיק התנהגות רעה או לשמר קשרים שאינם טובים לנו, אלא ניסיון להבחין בין המציאות לבין הפרשנות שאנחנו מעניקים לה.
יש לכך גם השלכות על האדם שמקבל את ההאשמה. כאשר מאשימים אדם ברעילות, במיוחד אדם עם ביטחון עצמי נמוך או פחד מפגיעה באחרים, ההאשמה עלולה להפוך לחלק מהתפיסה העצמית שלו. הוא עלול להתחיל להאמין שהוא אכן אדם רעיל, לשחזר את הזיכרונות שלו בהתאם למסקנה הזאת ולראות גם את המעשים הטובים שלו בעבר באור שלילי.
כך הוא עלול לקחת איתו לקשרים עתידיים תחושת אשמה שאינה בהכרח מוצדקת, לחשוש מכל ביטוי של דאגה או קרבה, ואפילו לפגוע ביכולת שלו לנהל קשרים בריאים.
בסופו של דבר, אני חושב שצריך לזכור שהיכולת שלנו לפרש מחדש את העבר אינה הופכת כל פרשנות חדשה לאמת. לפעמים אנחנו מגלים דברים שלא ראינו, ולפעמים אנחנו פשוט מסתכלים על אותם דברים דרך משקפיים אחרות.
כדאי להיזהר מלהפוך את האדם שהיינו, את האדם שמולנו ואת הקשר שהיה לנו לדמויות חד-ממדיות רק מפני שכיום אנחנו רואים אותם אחרת.
סתם שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני ? איך אפשר להפוך את זה לזורם ? איך שהוא הייתי חושב שאקטואליה, דברים שקורים בעולם ואצלנו זו נקודת פתיחה טובה. אבל בדרך כלל הצד השני (מהנסיונות שלי) לא יודע להחזיר את הכדור כשהשיחה הולכת לשם. לשאול על תחביבים וכו' זה גם כן משהו נורא יבש בדרך כלל.. אלא אם כן יש לצד השני משהו מעניין, אבל זה לא המצב בדרך כלל
וגם כאן - לא לקבוע עובדה - ניפגש ביום X במקום Y. לקבוע מתוך דו שיח -
לשאול על ההעדפות של הצד השני.
על מה לא הייתי מדברת -
שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני.
אקטואליה.
דברים שקורים בעולם.
למה?
בהנחה שהצד השני קרא את הכרטיס שלי, מה הקטע לחזור על הדברים?
מה שכן אפשר לעשות, זה להתעניין בפרט מסוים -
ממש מסקרן, איך נכנסת לתחביב X?
שאלה כזו מביעה שזה לא משהו יבש, זה באמת מעניין אותך איזשהו פרט שתפס לך את העין, ונותן לה מקום לבטא את האישיות המיוחדת שלה.
אתה אומר שאין שום דבר מעניין בכרטיס??
בטוח יש שם משהו. אנשים חדשים מגיעים ממקומות שונים, עם תפיסות שונות, בחירות מעניינות שהם עשו בחיים שלהם.
אני חושבת שנכון להגיע לקשר מתוך סקרנות ורצון להכיר את מי שעומד מולך.
אתה גם יכול לעשות משהו כזה - לא יודע מה בדיוק את יודעת עליי, אבל יש אולי משהו שתרצי לדעת עליי לפני שניפגש?
אקטואליה ודברים שקורים - זה לא המקום בעיני - תחילה של קשר זוגי צריכה לעסוק בכם. לכן השאלות המתאימות יותר בסגנון של - איך עבר עלייך היום? יש משהו שאני יכול להביא לדייט כדי לשמח אותך?
משהו שמראה התעניינות ספציפית בעולם שלה, לא משהו כללי על תוצאות הבחירות או משהו כזה.
בעיני, אם שניכם ראיתם פרטים אחד של השני וגם ביררתם אחד על השני - פרטי ההיכרות של התחביבים ורקע לא כאלה משמעותיים.
הייתי בעיקר שואל שאלות שנוגעות ל"איך עבר עליך היום?" בהכי פשוט ואנושי. נגיד מספרת חוויה אז אני מקשיב שואל ומתמקד בחוויה. לא מה זה אומר בתור דייט אלא ליצור אווירה נוחה ונעימה. וכן הייתי גם משתף קצת איך עבר לי היום ולזרום בהתאם לכמה שהיא מתעניינת וכמה מתחשק לי לספר.
ועוד שאלה שאפשר לשאול זה "איפה אתה בחיים כיום?" נגיד אם היא סטודנטית, איך הולך לך בלימודים וכן על זה הדרך. הרבה פעמים השאלות הללו מתחברות.
דווקא באיזור דייט 3 ומעלה שטיפה יותר מכיר ונותנים אמון זה בזו אז יותר מרגיש לי טבעי לשאול שאלות אישיות בהדרגה.
אני יודע שיש הרבה כאלה שלא עושים כמו שכתבתי וזה בסדר גמור כל אחד מה שטוב ונעים לו
וגם לא צריך להאריך מידי, קצת לשאול שאלות בסגנון ש @advfb כתב ואז כשהאוירה קצת יותר נינוחה לעבור לתאם פגישה, אפשר גם להגיד משהו כמו "טוב... אז אני אשמח שנדבר יותר/שנכיר יותר... מתי מתאים לך..."
