שמי שעובד בחינם פחות מקדיש מעצמו לעבודה, ופחות אכפת לו מהתוצאה. יש עוד כמה זוויות להסבר של זה.

אבל, לגבי מה שאמרת שמי שמקבל תמורה מתחייב לשם שיצא לו, דהיינו, מי שעובד בחינם פחות חושש למוניטין שלו, זה לא נראה לי הסבר מתאים כאן. גם מי שעובד בחינם יחשוש למוניטין שלו.

בסמוך נאמר בגמרא "ואי אמר מייתינא לך אסיא רחיקא אמר ליה אסיא רחיקא עינא עוירא", כלומר שאם החובל מציע להביא רופא מרוחק אז גם לזה יכול הנחבל להתנגד בטענה ש"אסיא רחיקא עינא עוירא" (רופא רחוק, עין עיוורת) וביחס לזה מפרש רש"י למשל את ההסבר שאתה מציע לפיו רופא מרחוק לא חושש למוניטין שלו, וגם אם יעוור את עינו של הנחבל, הוא יחזור למקומו ולא ממש אכפת לו. 

של רופא שבאופן כללי עובד בחינם, אבל זה לא בהכרח המצב כאן. יכול להיות שזה רופא ידוע ומפורסם שבד"כ לוקח כסף והרבה אבל ספציפית כאן, החובל יכול לגייס אותו בחינם. ואם יפשל יפגע הדבר במוניטין שלו. נראה לי שהפתרון הוא פשוט שהוא בהחלט חושש למוניטין שלו, אבל חוסר המוטיבציה של הכסף היא גורם חזק יותר. 

ובכל אופן יש נראה לי עוד כמה הסברים לעקרון הזה.

הגמרא מביאה את הטיעון הזה של "אסיא במגן מגן שוויא" כנימוק מספיק חזק מצד הנחבל לכך שהחובל יוציא כסף מכיסו. מקובל שמשלמים וראוי, זה אכן מקובל וראוי, אבל זה לא טיעון מספיק חזק כדי לחייב את החובל להוציא כסף מכיסו.

וגם בלי ההקשר של הגמרא. נניח שיש רופא שרק רוצה לעזור לחולים ומסרב (!) באופן עקרוני לקחת כסף. אי אפשר לומר במקרה הזה את מה שאת אומרת, ובכל זאת לפי העקרון של הגמרא עדיף לא להזדקק לרופא הזה.

עוד סיבה פשוטה שיכולה להיות. רופא שעובד בחינם זה מחשיד - למה בחינם, אם יכול לבקש תמורה? אולי הוא לא מספיק מומחה? כמו שאנשים מניחים שסחורה יקרה יותר גם איכותית יותר כי יש סיבה לזה שדורשים יותר כסף / שאנשים מוכנים לשלם יותר כסף.

במקרה שהבאת כדוגמא, שהרופא קרוב משפחה, ייתכן שמדובר ברופא שידוע שהוא מומחה אבל באופן מיוחד לא ייקח תמורה כספית, ואז הרעיון שלי אינו מתאים. אבל אולי אפשר לומר שככל שרופא רגיל לקבל תמורה גבוהה יותר, יותר קשה יהיה לשכנע אותו לעבוד בחינם.

עריכה: עכשיו קראתי קצת יותר וראיתי שכן דנתם במה המקרה בדיוק, ושהזכרתם את הרעיון הזה בתור דעת הרמב״ם...

אם הרופא לא מספיק מעריך את העבודה שלו כדי לקחת עליה כסף, אז כנראה שהיא שווה בהתאם.

אבל זה מתאים לפירוש האמרה הזאת במנותק מההקשר בגמרא.

עד עכשיו ההסברים היו רק ביחס לרופא, אבל אני חושב שגם לצד של החולה יש כאן חלק.

אפשר לומר שכאשר חולה משלם כסף על הטיפול הרפואי הוא מתייחס אליו יותר ברצינות ומרגיש יותר מחוייבות 

למלא אחר הוראות הרופא, מאשר ביחס לטיפול שניתן לו בחינם גם אם זה ע"י רופא מעולה. ככה זה, כשנאלצים לשלם היחס משתנה.

אני חושב שזה הסבר נכון לאמירה בכללותה ש"רופא חינם שווה חינם", אבל ברור לי שזה לא תופס ביחס להקשר בגמרא, שם ממילא לא הנחבל הוא זה שמוציא את הכסף מכיסו.

אבל יותר מזה, וזאת הסיבה שפתחתי את השרשור הזה, אני חושב שיש הסבר נוסף ביחס לחולה שכן תופס בהקשר של הגמרא. חשבתי עליו כשקראתי בספר "לא רציונלי ולא במקרה" של דן אריאלי, זה ספר שמתאר כל מיני ניסויים בפסיכולוגיה בתחום שנקרא "כלכלה התנהגותית". הפרק שקראתי נקרא "כוחו של המחיר - למה אספירין בעשרה סנט לא עוזר".

בגדול הפרק עוסק בתופעת אפקט הפלצבו, אבל הוא מתמקד בשאלת תפקיד המחיר בהשפעה על אפקט הפלצבו, האם תרופה יקרה גורמת לנו להרגיש טוב יותר מאשר תרופה זולה ? האם היא מסוגלת באופן מוחשי לשנות את מצבנו הפיזי יותר טוב ? והתשובה שלו היא שכן. שאנשים מטעמים פסיכולוגיים מגיבים טוב יותר לתרופות וטיפולים יקרים. הוא מתאר שם ניסוי מעניין שאנשים הגיבו טוב יותר למשכך כאבים (שלמעשה לא היה כלל משכך כאבים אלא סתם ויטמין) כאשר המחיר שלו היה יותר יקר, והגיבו פחות טוב כאשר המחיר שלו היה די ברצפה. 

וכשקראתי את זה חשבתי על כך שזה הסבר שמתאים גם לנידון דידן. כאשר הנחבל מקבל טיפול בחינם הוא מעריך אותו פחות, נותן בו פחות אמון, והיחס הפסיכולוגי הזה מצידו לטיפול גורם באופן מוחשי לחלוטין לכך שהטיפול יהיה פחות אפקטיבי, גם אם באופן אובייקטיבי זאת תרופה מעולה או רופא מעולה וכו'. וכל זה בגלל הקשר ההדוק בין הנפש לגוף, שמגולם באפקט הפלצבו. 

נשאלת השאלה אם כן, האם בגלל "דפקטים פסיכולוגיים" של הנחבל נחייב את החובל להוציא אלפי שקלים מכיסו כאשר הוא יכול להשיג בחינם רופא מעולה ? אז כנראה שכן. שההיבט הפסיכולוגי הזה מספיק חשוב לדעת חז"ל כדי לאלץ את החובל לשלם, ואני חושב שזה לא המקום היחיד שבו רואים שחז"ל התייחסו באופן רציני לחלוטין להשפעה של הפסיכולוגיה על האדם (דוגמא נוספת על קצה המזלג: "איסור זוגות" שהוא פסיכולוגי לחלוטין). 

"דקפיד קפדי בהדיה ודלא קפיד לא קפדי בהדיה ומיהו למיחש מיבעי" זה נטו פסיכולוגיה, והטעם של למיחש מיבעי זה בגלל הכוח של הפסיכולוגיה על האדם.

אם אתה לא מאמין בשדים אז אתה מניח שחז"ל אמרו את זה מתוך מחשבה של פסיכולוגיה,

אבל אם אתה מאמין בשדים אז יכול להיות שהם מקפידים דווקא עם מי שמקפיד, כלומר שהם מנצלים את החשש כדי לפגוע, ומי שלא חושש הם לא מצליחים לנצל אותו (כמו שמי שמרגישים שיש לו דימוי עצמי נמוך אז באמת אנשים רעים נטפלים אליו יותר)

אמנם אני באמת הולך לפי שיטת בני מערבא בנושאים האלה. אבל בוא נלך לשיטתך.

אילו ההסבר היה כמו שאתה מנסה לטעון בגלל טעם של שדים ולא בגלל טעם של פסיכולוגיה, אז זה היה עובר מהתחום של איסורא לתחום של סכנתא, וידוע שחמירא סכנתא מאיסורא, ובוודאי שלא היו אומרים ביחס לזה שמי שלא מקפיד לא מקפידים איתו, ורק כדאי לחוש. אלא היו מחמירים הרבה יותר.

שנית חמירא סכנתא מאיסורא זה לא כלל עם גדרים ברורים, ולכן יכול להיות מקום אחד שמחמירים במידה כזאת ומקום אחר שמחמירים במידה אחרת

שהם ייחסו לדברים האלה הרבה הרבה פחות משמעות מאשר בני בבל. המשקל של הנושאים ה"מיסטיים" האלה בתלמוד הירושלמי הוא זניח ביחס לתלמוד הבבלי.

והמוציא מחברו עליו הראיה, אם אתה רוצה לטעון שהטעם הוא בגלל שדים ולא פסיכולוגיה, תצטרך להתאמץ יותר כדי לנמק מאיפה הבאת את זה שחמירא סכנתא מאיסורא זה כלל משתנה כל כך, ולמה כאן באמת לא מחמירים.

הגמרא מביאה את זה לעניין סוגים מסויימים של ספיקות אם מחמירים בספק או לא, מעבר לזה אין שום סיבה לחשוב בעניינים אחרים שבסכנתא מחמירים יותר. לגבי פיקוח נפש יש גדרים מה נקרא פיקוח נפש. לגבי סתם חשש נזק מי שרוצה שיחמיר אבל זה עניין אישי שלו, זה בדיוק כמו לחשוש מלעשות בנהיגה בכביש איזה דבר כזה או אחר של הקפדה קצת פחות מהמקסימום, אי אפשר להקפיד בהכל לפנים משורת הדין, כל אחד עושה לעצמו שיקולים, אבל בסופו של דבר אין "כלל" שאומר שלכל המשמעויות ההלכתיות אומרים את הכלל של "חמירא סכנתא מאיסורא". 

כי לפי הזוהר היינו מחייבים את החובל להוציא כסף מכיסו כדי שיתכפר לו, אבל לפי הגמרא משמע שאם הנחבל יסכים לרופא בחינם הרשות בידו, ואם עושה כך הרי פוגע לפי הזוהר בכפרת החובל.

לגבי מה שכתבתי, לא רק שלא קצת קשה להכניס את זה להקשר של הגמרא, אלא שזה נכנס יופי. ולמה ? כי אפקט הפלצבו הולך הרבה יותר רחוק מסתם לשכך כאבים ודברים שתלויים ברגש, אלא עד כדי רפואה מוחשית ממש.

אתן דוגמא, בתחילת הפרק שם מסופר על כך שבשנות החמישים של המאה העשרים הטיפול הרפואי כנגד כאבים בחזה ("אנגינה פקטוריס") היה פרוצדורה שבמסגרתה המטופל הורדם, המנתח ביצע חיתוך מתחת לעצם בית החזה והעורק השמאלי נקשר. כתוצאה מכך לחץ הדם שבעורקים שליד הסרעפת היה עולה, זרימת הדם לשריר הלב היתה משתפרת, והחולה היה חוזר הביתה שמח ומאושר. הניתוח הזה היה נראה מאוד מוצלח ונמשך במשך שני עשורים בערך. 

אממה ? יום אחד קרדיולוג בסיאטל בשם לאונרד קוב החל לחשוד באמיתות היעילות של הפרוצדורה הזאת, וערך ניסוי שבמסגרתו בחצי מהמטופלים הוא ערך את הפרוצדורה האמורה ובחצי השני ערך פרוצדורה מדומה, כאשר באחרונים הוא רק עשה להם כמה חתכים בעור, בלי שידעו על כך שהם לא טופלו בטיפול המקובל. 

והתוצאה ? שתי הקבוצות בניסוי דיווחו על הקלה בכאבי החזה שלהם !! 

אקיצר, זאת תופעה די מדהימה, וממה שהבנתי גם המדע כיום לא ממש יודע איך לאכול אותה לגמרי, אבל בכל אופן זה ממש לא כטענתך.

איפה בדיוק טענתי שמרפאים פצעים מדקירות סכין שברים או סדקים בגולגולת רק בפסיכולוגיה ?

כן טענתי שלהיבט הפסיכולוגי יש רכיב משמעותי בתהליך הריפוי של האדם, ואם אתה רוצה שאדייק, אז כן, גם בפרוצדורות כאלה. ובנוסף, הטענה היתה שזה היבט מספיק משמעותי כדי להקשיב לנחבל ולחייב את החובל בהוצאות כספיות.

וראיה חזקה לדבר: בסמוך לפני בגמרא נאמר "ואי א"ל אסיא אנא א"ל דמית עלי כאריא ארבא", כלומר נניח שהחובל הוא הרופא מספר 1 בתחום, בוודאי הטעם של התרשלות בעקבות אי קבלת תשלום לא שייך כאן, שהרי אם יתרשל יאלץ להוציא כסף מכיסו עבור רופא אחר, ויש לו אינטרס ברור לדאוג לריפויו של הנחבל. ואם כטענתך שמדובר ברפואה נטו ללא היבט פסיכולוגי איזה מין טיעון זה ש"איני רוצה להתרפאות על ידך", מה זה גן ילדים כאן ? לא רוצה לא צריך, סע הביתה. אלא כמו שטענתי, זה טיעון פסיכולוגי נטו. כיוון שאינו רוצה להתרפאות על ידו, אז הריפוי שלו יהיה פחות אפקטיבי, בגלל ההיבט הפסיכולוגי.

אבל שים לב לתוספת שערכתי אחרי זה.

שישנם פרוצדורות רפואיות שההיבט הפסיכולוגי בהם לא קיים, אז למה שבית דין יקשיב לחשש הזה של הנחבל ? אם מדובר ברפואה חיצונית נטו בלי שום היבט פסיכולוגי למה שלא נכריח את הנחבל להתרפא על ידו, ואם החובל ינצל את ההזדמנות עוד פעם לפגוע בו ניתן לו בראש ?  

תשתוק ותתרפא, אם תהיה בעיה בעתיד נפתור אותה. 

לא סביר שהגמרא עוסקת רק באיזשהוא צד עקיף של היות הטיפול בחינם

הרבה יותר סביר שהגמרא עוסקת בכך שעצם הטיפול יש חשש שלא יינתן כראוי

שסתם רופא יטפל יותר טוב אם יקבל כסף.... שהוא צריך גם את ה"שלא לשמה".. (גם היום, אע"פ שבוודאי הרבה רופאים משתדלים כמיטב יכולתם ברגיל - והם לא "בחינם" כי יש להם משכורת מהעבודה - אע"פ כן, כשלוקחים פרטי, דומני שרואים לא פעם שיש לרופא יותר אינטרס להוכיח את עצמו).

הרצי"ה היה מספר שבתור ילד, היה איזה רופא שטיפל באביו, הראי"ה קוק זצ"ל - וסירב לקחת תשלום. הרב זצ"ל, רצה לשלם לו. אז הרצי"ה, כילד ב"חדר", רצה לסייע לאביו, אמר לרופא שלמדו בגמרא ב"ק, ש"אסיא דמגנא - מגנא שוויא"..

ענה לו הרופא: אני לא מרפא אותו בחינם. שומר את השכר לעוה"ב...

לא מפחד לדבר בשם עצמו

וכנראה לא פותח פצלש

אבל היום אני כבר רק מפה כמעט

ולא כ"כ משתמש במקורי

היה לי כינוי בלי הנקודה ושכחתי את הסיסמא אליו

לפני הרבה שנים

מלבד אחד כמו מבולבלת, לא זוכר מה הפצלש

אוי, עלית עלינו🙈

@מבולבלת מאדדדד , באיזה ניק נשתמש?

אומנם פתחתי הרבה בעבר אבל ברשמי אני קופץ מידי פעם לבנות מרכלות עלי אבל לא יותר מכך.

אני אפילו לא מכוון את זה.. אני פשוט מתחבר ומה שיוצא לי בהתחברות אני מתחבר.. חחח

אבל לצערי מהצד השני, כעסתי על מישהו ולא רציתי להסביר...

כשמישהו מכעיס אותי כל כך ואח"כ עוד שואל למה אני כועסת, זה עוד יותר מרגיז ומתסכל וגומר את הסבלנות. כאילו... אתה עושה דבר כל כך מציק ולא ברור לך על מה אני כועסת?? זה מעלה את התחושה שמדובר בהיתממות ולא באמת ברצון כנה להבין למה כעסתי..

אני חושבת שהפתרון במצב כזה הוא פשוט להתרחק ממי שכועס עליך, אם אתה חשוב לו, כשהוא ירגע הוא יפנה אליך בעצמו...

ומה עשית כשזה קרה לך? פשוט חיכית?

לא חשבתי על האופציה הזו למרות שחז"ל אמרו "אל תרצה את חברך בשעת כעסו".. כי שם בסוף מדובר בחברך שבסוף ישקף לך את המצב.

אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש. 

שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.

אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.

אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.

אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.

וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.

אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו. 

יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.

היא הדרך, לא המטרה. 

מי שמתקבע על התכונה שבעיניו היא התפקיד שלו עלול לחטוא לעיקר.

כי תמיד חשבתי שכישרון ויעוד קשורים זה לזה.

תוכלי לבאר את כוונתך?

ברור לי מאד

לעשות טוב לעצמי ולאחרים

ללמוד ולהשתפר מיום ליום

אני לא מוטרדת ממה אנשים אחרים חושבים על התפקיד שלי

את התפקיד שלי רק אני קובעת ושאחרים יתעסקו בתפקידים שלהם

יעוד של כל מי שרוצה בזה

לא רואה צורך לתחום את תפקידי לתחום מסוים 

שם קוד,

אליאס,

דיקסיט,

עידן האבן,

טיקט טו רייד,

Robo rally,

The crew,

Avalon,

Shadows over Camelot,

Nefarious,

Colloretto,

סושי גו,

אזול,

Draftasorus

מה זה השמות האלה אתה בטוח שזה בישראל?😂

ממש תודה!

מה ה3 הכי מומלצים בעיניך? (חוץ משם קוד ואליאס)

ולא יודע אם תרגמו אותם, בכל מקרה, בכלל המשחקים שפירטתי אין מלל כמעט.

תלוי מה הסגנון שאת מחפשת?

האורך? מספר השחקנים?

טוב אז יש לי שיעורי בית לחקור.

לא משנה הסגנון והאורך העיקר שיהיה אפשר גם בשני שחקנים ומעלה ולא מ-4

כלומר שנאה עצמית היא לא הפרעה בפני עצמה, אלא תסמין של הפרעות ומחלות שונות, בעיקר דיכאון מג'ורי והפרעות חרדה למיניהן.

מכמה היבטים לגבי קנאה וכעס שמבלבלים את הדעת.

מקומות מהיבטים שונים.

בכללי הוא כותב עמוק עם המון מקורות והסברים קצרים, וכדי להבין את השפה שלו ואת הרעיונות שהוא מנסה להעביר, צריך הרבה יגיעה. גם צריך להשוות בין כמה וכמה מקומות.

אתן לך דוגמית מהפרשה שהייתה:

"שענין הפגם שהוצרך לתקן הוא בחינת חטא עץ הדעת כמבואר אצלינו בהרבה מקומות, ופגם עץ הדעת הוא בג' בחינות קנאה ותאוה וכבוד המוציאין את האדם מן העולם [אבות פ"ד מכ"א], והוא נתקן ע"י ג' אבות שהם בבחינת אהבת ה' ויראתו ותפארתו כמש"ה [ישעיהו מט, ג] ישראל אשר בך אתפאר שהוא תיקון ג' בחינות אלו, והרמז לזה כי ג' אבות עם הכולל כמספר עץ הדעת".

כלל וכלל ושצריך להתגבר על זה, רק הוא מציין תופעה. הוא אומר בלשונו שדווקא צריך להפוך את המחשבות עלמא דחירות.

הרבה פעמים (לרוב) לאדם יש דימוי עצמי נמוך

זה גורם לו לשנאה עצמית, תיעוב עצמי מוסתר או יותר גלוי.

וזה הרבה ממה שהורס לאדם בחיים, זה התעללות עצמית.

בלי מודע האדם בעצמו מחבל לעצמו בחיים. 

תודה

האמת שאני כתבתי טוב לא התכוונתי דווקא לטוב במובן של נכון מוסרית אלא גם לטוב במובן הנעים והמועיל

כלומר גם מסעדה טעימה היא מסעדה טובה למרות שאין בה שום דבר מוסרי

אבל ברור שהמוסריות היא גם חלק מהטוב הזה

כשחיים את האדם שאנחנו בכל המובנים. כשמחים בחלקנו אבל משתדלים

לדייק יותר במה שממלא אותנו סיפוק. בנתינה לעצמנו ולאחרים בצורה מאוזנת,

כשמצליחים להתגבר על משהו אצלנו, ולו אחת ליום ומבחינים בזה.

כשמצליחים לגרום למישהו (במיוחד במשפחה) שמחה. כשמצליחיףם

לבטא את הכשרונות שבנו, כשבסוף היום, כשמתבוננים אחורה, מרגישים

שהיום מוצה. היטב ולא בוזבז. מוצה נכון. כשזוכרים שהשם מלווה אותנו

תמיד בכל זמן ובכל מקום.

מותר לשאול ולתהות כפי שהיא תוהה (בליל סערה...). בטוחה שיש הרבה ספרי קודש שמדברים על זה והוגים בזה.

צריך למצוא אותם.  אולי תנסי לשמוע שיעורים של הרב אהרן לוי בהידברות. מאוד מתקבל על הדעת שגם הנושא

הזה עולה באחד השיעורים, או ביותר.  אפשר גם לשאול אותו בתגובות. הוא עונה, אמנם בקצרה, אבל זה יתן

כיוון מחשבה...

מה עם הרב נויגרשל? אם לא טועה, בימי שלישי בערב (22.00?). שואלים אותו כל מה שמעניין, מטריד,

מעלה תהיות....מאוד ממליצה. הוא גם יכול להפנות לשיעורים ו/או ספרים העוסקים בזה.

הוא עמוק וירא שמים ויודע ה מ ו ן.  

אולי אפשר לחפש גם באינטרנט , כמובן, עם ביקורת ולא לקבל כל דבר  - עם ביקורת ומחשבה.

להשוות לחכמינו, לדרך התורה.

בצורה שטחית אולי, שהטוב הוא הקב"ה. הוא מקור הטוב וכל מה שנובע ממנו הוא טוב.

מו"נ נחשב לספר פילוסופיה, לא?

במשפט אחד, למצוא חן בעיני אלוקים ואדם.

אולי, זה הטוב.

אני מציע לך לקרוא את הדיאלוג האפלטוני הידוע "אותיפרון", או למצער לקרוא את "פרוטגורס". הם עוסקים ממש בנושא הזה.

אני לא בטוח שתצא מהם תשובה חד משמעית, אבל אני בטוח שתירדם די מהר

ולגבי איפה ה' בסיפור? ובכן, הוא זה שיצר את המערכת ואת האדם, ולכן הוא יודע מה עובד הכי "טוב" כלומר מה מתאים לחיים בצורה המושלמת.

מרגיש לי קצת שטחי, אבל אולי זה מועיל כנקודת פתיחה כלשהי.