משמעות הביטוי היא כי רופא בחינם שווה חינם, והוא נזכר בבבלי בבא קמא פ"ה ע"א, בהקשר לכך שכאשר אדם חובל את חברו ומציע לו רופא בחינם (למשל, כאשר הרופא הוא קרוב משפחה שלו) אזי הניזק יכול לסרב בטענה האמורה שרופא בחינם שווה חינם.
אני מניח שהגמרא הביאה כאן תפיסה שנכונה גם בלי ההקשר הספציפי הזה של חובל ונחבל, ונשאלת השאלה למה? למה שרופא בחינם יהיה שווה חינם ?
יש לי כמה כיוונים, אבל מעניין אותי לשמוע סברות של אחרים.
שמי שעובד בחינם פחות מקדיש מעצמו לעבודה, ופחות אכפת לו מהתוצאה. יש עוד כמה זוויות להסבר של זה.
אבל, לגבי מה שאמרת שמי שמקבל תמורה מתחייב לשם שיצא לו, דהיינו, מי שעובד בחינם פחות חושש למוניטין שלו, זה לא נראה לי הסבר מתאים כאן. גם מי שעובד בחינם יחשוש למוניטין שלו.
בסמוך נאמר בגמרא "ואי אמר מייתינא לך אסיא רחיקא אמר ליה אסיא רחיקא עינא עוירא", כלומר שאם החובל מציע להביא רופא מרוחק אז גם לזה יכול הנחבל להתנגד בטענה ש"אסיא רחיקא עינא עוירא" (רופא רחוק, עין עיוורת) וביחס לזה מפרש רש"י למשל את ההסבר שאתה מציע לפיו רופא מרחוק לא חושש למוניטין שלו, וגם אם יעוור את עינו של הנחבל, הוא יחזור למקומו ולא ממש אכפת לו.
של רופא שבאופן כללי עובד בחינם, אבל זה לא בהכרח המצב כאן. יכול להיות שזה רופא ידוע ומפורסם שבד"כ לוקח כסף והרבה אבל ספציפית כאן, החובל יכול לגייס אותו בחינם. ואם יפשל יפגע הדבר במוניטין שלו. נראה לי שהפתרון הוא פשוט שהוא בהחלט חושש למוניטין שלו, אבל חוסר המוטיבציה של הכסף היא גורם חזק יותר.
ובכל אופן יש נראה לי עוד כמה הסברים לעקרון הזה.
הגמרא מביאה את הטיעון הזה של "אסיא במגן מגן שוויא" כנימוק מספיק חזק מצד הנחבל לכך שהחובל יוציא כסף מכיסו. מקובל שמשלמים וראוי, זה אכן מקובל וראוי, אבל זה לא טיעון מספיק חזק כדי לחייב את החובל להוציא כסף מכיסו.
וגם בלי ההקשר של הגמרא. נניח שיש רופא שרק רוצה לעזור לחולים ומסרב (!) באופן עקרוני לקחת כסף. אי אפשר לומר במקרה הזה את מה שאת אומרת, ובכל זאת לפי העקרון של הגמרא עדיף לא להזדקק לרופא הזה.
עוד סיבה פשוטה שיכולה להיות. רופא שעובד בחינם זה מחשיד - למה בחינם, אם יכול לבקש תמורה? אולי הוא לא מספיק מומחה? כמו שאנשים מניחים שסחורה יקרה יותר גם איכותית יותר כי יש סיבה לזה שדורשים יותר כסף / שאנשים מוכנים לשלם יותר כסף.
במקרה שהבאת כדוגמא, שהרופא קרוב משפחה, ייתכן שמדובר ברופא שידוע שהוא מומחה אבל באופן מיוחד לא ייקח תמורה כספית, ואז הרעיון שלי אינו מתאים. אבל אולי אפשר לומר שככל שרופא רגיל לקבל תמורה גבוהה יותר, יותר קשה יהיה לשכנע אותו לעבוד בחינם.
עריכה: עכשיו קראתי קצת יותר וראיתי שכן דנתם במה המקרה בדיוק, ושהזכרתם את הרעיון הזה בתור דעת הרמב״ם...
ריבוזוםאם הרופא לא מספיק מעריך את העבודה שלו כדי לקחת עליה כסף, אז כנראה שהיא שווה בהתאם.
אבל זה מתאים לפירוש האמרה הזאת במנותק מההקשר בגמרא.
עד עכשיו ההסברים היו רק ביחס לרופא, אבל אני חושב שגם לצד של החולה יש כאן חלק.
אפשר לומר שכאשר חולה משלם כסף על הטיפול הרפואי הוא מתייחס אליו יותר ברצינות ומרגיש יותר מחוייבות
למלא אחר הוראות הרופא, מאשר ביחס לטיפול שניתן לו בחינם גם אם זה ע"י רופא מעולה. ככה זה, כשנאלצים לשלם היחס משתנה.
אני חושב שזה הסבר נכון לאמירה בכללותה ש"רופא חינם שווה חינם", אבל ברור לי שזה לא תופס ביחס להקשר בגמרא, שם ממילא לא הנחבל הוא זה שמוציא את הכסף מכיסו.
אבל יותר מזה, וזאת הסיבה שפתחתי את השרשור הזה, אני חושב שיש הסבר נוסף ביחס לחולה שכן תופס בהקשר של הגמרא. חשבתי עליו כשקראתי בספר "לא רציונלי ולא במקרה" של דן אריאלי, זה ספר שמתאר כל מיני ניסויים בפסיכולוגיה בתחום שנקרא "כלכלה התנהגותית". הפרק שקראתי נקרא "כוחו של המחיר - למה אספירין בעשרה סנט לא עוזר".
בגדול הפרק עוסק בתופעת אפקט הפלצבו, אבל הוא מתמקד בשאלת תפקיד המחיר בהשפעה על אפקט הפלצבו, האם תרופה יקרה גורמת לנו להרגיש טוב יותר מאשר תרופה זולה ? האם היא מסוגלת באופן מוחשי לשנות את מצבנו הפיזי יותר טוב ? והתשובה שלו היא שכן. שאנשים מטעמים פסיכולוגיים מגיבים טוב יותר לתרופות וטיפולים יקרים. הוא מתאר שם ניסוי מעניין שאנשים הגיבו טוב יותר למשכך כאבים (שלמעשה לא היה כלל משכך כאבים אלא סתם ויטמין) כאשר המחיר שלו היה יותר יקר, והגיבו פחות טוב כאשר המחיר שלו היה די ברצפה.
וכשקראתי את זה חשבתי על כך שזה הסבר שמתאים גם לנידון דידן. כאשר הנחבל מקבל טיפול בחינם הוא מעריך אותו פחות, נותן בו פחות אמון, והיחס הפסיכולוגי הזה מצידו לטיפול גורם באופן מוחשי לחלוטין לכך שהטיפול יהיה פחות אפקטיבי, גם אם באופן אובייקטיבי זאת תרופה מעולה או רופא מעולה וכו'. וכל זה בגלל הקשר ההדוק בין הנפש לגוף, שמגולם באפקט הפלצבו.
נשאלת השאלה אם כן, האם בגלל "דפקטים פסיכולוגיים" של הנחבל נחייב את החובל להוציא אלפי שקלים מכיסו כאשר הוא יכול להשיג בחינם רופא מעולה ? אז כנראה שכן. שההיבט הפסיכולוגי הזה מספיק חשוב לדעת חז"ל כדי לאלץ את החובל לשלם, ואני חושב שזה לא המקום היחיד שבו רואים שחז"ל התייחסו באופן רציני לחלוטין להשפעה של הפסיכולוגיה על האדם (דוגמא נוספת על קצה המזלג: "איסור זוגות" שהוא פסיכולוגי לחלוטין).
"דקפיד קפדי בהדיה ודלא קפיד לא קפדי בהדיה ומיהו למיחש מיבעי" זה נטו פסיכולוגיה, והטעם של למיחש מיבעי זה בגלל הכוח של הפסיכולוגיה על האדם.
אם אתה לא מאמין בשדים אז אתה מניח שחז"ל אמרו את זה מתוך מחשבה של פסיכולוגיה,
אבל אם אתה מאמין בשדים אז יכול להיות שהם מקפידים דווקא עם מי שמקפיד, כלומר שהם מנצלים את החשש כדי לפגוע, ומי שלא חושש הם לא מצליחים לנצל אותו (כמו שמי שמרגישים שיש לו דימוי עצמי נמוך אז באמת אנשים רעים נטפלים אליו יותר)
אמנם אני באמת הולך לפי שיטת בני מערבא בנושאים האלה. אבל בוא נלך לשיטתך.
אילו ההסבר היה כמו שאתה מנסה לטעון בגלל טעם של שדים ולא בגלל טעם של פסיכולוגיה, אז זה היה עובר מהתחום של איסורא לתחום של סכנתא, וידוע שחמירא סכנתא מאיסורא, ובוודאי שלא היו אומרים ביחס לזה שמי שלא מקפיד לא מקפידים איתו, ורק כדאי לחוש. אלא היו מחמירים הרבה יותר.
שנית חמירא סכנתא מאיסורא זה לא כלל עם גדרים ברורים, ולכן יכול להיות מקום אחד שמחמירים במידה כזאת ומקום אחר שמחמירים במידה אחרת
שהם ייחסו לדברים האלה הרבה הרבה פחות משמעות מאשר בני בבל. המשקל של הנושאים ה"מיסטיים" האלה בתלמוד הירושלמי הוא זניח ביחס לתלמוד הבבלי.
והמוציא מחברו עליו הראיה, אם אתה רוצה לטעון שהטעם הוא בגלל שדים ולא פסיכולוגיה, תצטרך להתאמץ יותר כדי לנמק מאיפה הבאת את זה שחמירא סכנתא מאיסורא זה כלל משתנה כל כך, ולמה כאן באמת לא מחמירים.
הגמרא מביאה את זה לעניין סוגים מסויימים של ספיקות אם מחמירים בספק או לא, מעבר לזה אין שום סיבה לחשוב בעניינים אחרים שבסכנתא מחמירים יותר. לגבי פיקוח נפש יש גדרים מה נקרא פיקוח נפש. לגבי סתם חשש נזק מי שרוצה שיחמיר אבל זה עניין אישי שלו, זה בדיוק כמו לחשוש מלעשות בנהיגה בכביש איזה דבר כזה או אחר של הקפדה קצת פחות מהמקסימום, אי אפשר להקפיד בהכל לפנים משורת הדין, כל אחד עושה לעצמו שיקולים, אבל בסופו של דבר אין "כלל" שאומר שלכל המשמעויות ההלכתיות אומרים את הכלל של "חמירא סכנתא מאיסורא".
כי לפי הזוהר היינו מחייבים את החובל להוציא כסף מכיסו כדי שיתכפר לו, אבל לפי הגמרא משמע שאם הנחבל יסכים לרופא בחינם הרשות בידו, ואם עושה כך הרי פוגע לפי הזוהר בכפרת החובל.
לגבי מה שכתבתי, לא רק שלא קצת קשה להכניס את זה להקשר של הגמרא, אלא שזה נכנס יופי. ולמה ? כי אפקט הפלצבו הולך הרבה יותר רחוק מסתם לשכך כאבים ודברים שתלויים ברגש, אלא עד כדי רפואה מוחשית ממש.
אתן דוגמא, בתחילת הפרק שם מסופר על כך שבשנות החמישים של המאה העשרים הטיפול הרפואי כנגד כאבים בחזה ("אנגינה פקטוריס") היה פרוצדורה שבמסגרתה המטופל הורדם, המנתח ביצע חיתוך מתחת לעצם בית החזה והעורק השמאלי נקשר. כתוצאה מכך לחץ הדם שבעורקים שליד הסרעפת היה עולה, זרימת הדם לשריר הלב היתה משתפרת, והחולה היה חוזר הביתה שמח ומאושר. הניתוח הזה היה נראה מאוד מוצלח ונמשך במשך שני עשורים בערך.
אממה ? יום אחד קרדיולוג בסיאטל בשם לאונרד קוב החל לחשוד באמיתות היעילות של הפרוצדורה הזאת, וערך ניסוי שבמסגרתו בחצי מהמטופלים הוא ערך את הפרוצדורה האמורה ובחצי השני ערך פרוצדורה מדומה, כאשר באחרונים הוא רק עשה להם כמה חתכים בעור, בלי שידעו על כך שהם לא טופלו בטיפול המקובל.
והתוצאה ? שתי הקבוצות בניסוי דיווחו על הקלה בכאבי החזה שלהם !!
אקיצר, זאת תופעה די מדהימה, וממה שהבנתי גם המדע כיום לא ממש יודע איך לאכול אותה לגמרי, אבל בכל אופן זה ממש לא כטענתך.
איפה בדיוק טענתי שמרפאים פצעים מדקירות סכין שברים או סדקים בגולגולת רק בפסיכולוגיה ?
כן טענתי שלהיבט הפסיכולוגי יש רכיב משמעותי בתהליך הריפוי של האדם, ואם אתה רוצה שאדייק, אז כן, גם בפרוצדורות כאלה. ובנוסף, הטענה היתה שזה היבט מספיק משמעותי כדי להקשיב לנחבל ולחייב את החובל בהוצאות כספיות.
וראיה חזקה לדבר: בסמוך לפני בגמרא נאמר "ואי א"ל אסיא אנא א"ל דמית עלי כאריא ארבא", כלומר נניח שהחובל הוא הרופא מספר 1 בתחום, בוודאי הטעם של התרשלות בעקבות אי קבלת תשלום לא שייך כאן, שהרי אם יתרשל יאלץ להוציא כסף מכיסו עבור רופא אחר, ויש לו אינטרס ברור לדאוג לריפויו של הנחבל. ואם כטענתך שמדובר ברפואה נטו ללא היבט פסיכולוגי איזה מין טיעון זה ש"איני רוצה להתרפאות על ידך", מה זה גן ילדים כאן ? לא רוצה לא צריך, סע הביתה. אלא כמו שטענתי, זה טיעון פסיכולוגי נטו. כיוון שאינו רוצה להתרפאות על ידו, אז הריפוי שלו יהיה פחות אפקטיבי, בגלל ההיבט הפסיכולוגי.
אבל שים לב לתוספת שערכתי אחרי זה.
שישנם פרוצדורות רפואיות שההיבט הפסיכולוגי בהם לא קיים, אז למה שבית דין יקשיב לחשש הזה של הנחבל ? אם מדובר ברפואה חיצונית נטו בלי שום היבט פסיכולוגי למה שלא נכריח את הנחבל להתרפא על ידו, ואם החובל ינצל את ההזדמנות עוד פעם לפגוע בו ניתן לו בראש ?
תשתוק ותתרפא, אם תהיה בעיה בעתיד נפתור אותה.
לא סביר שהגמרא עוסקת רק באיזשהוא צד עקיף של היות הטיפול בחינם
הרבה יותר סביר שהגמרא עוסקת בכך שעצם הטיפול יש חשש שלא יינתן כראוי
שסתם רופא יטפל יותר טוב אם יקבל כסף.... שהוא צריך גם את ה"שלא לשמה".. (גם היום, אע"פ שבוודאי הרבה רופאים משתדלים כמיטב יכולתם ברגיל - והם לא "בחינם" כי יש להם משכורת מהעבודה - אע"פ כן, כשלוקחים פרטי, דומני שרואים לא פעם שיש לרופא יותר אינטרס להוכיח את עצמו).
הרצי"ה היה מספר שבתור ילד, היה איזה רופא שטיפל באביו, הראי"ה קוק זצ"ל - וסירב לקחת תשלום. הרב זצ"ל, רצה לשלם לו. אז הרצי"ה, כילד ב"חדר", רצה לסייע לאביו, אמר לרופא שלמדו בגמרא ב"ק, ש"אסיא דמגנא - מגנא שוויא"..
ענה לו הרופא: אני לא מרפא אותו בחינם. שומר את השכר לעוה"ב...
יפה מאד!...נפש חיה.שיש מאות כמוהו. אין בכוונתי לפגוע, חלילה, אך כדי להפיק את המיטב מה-AI, נדרשת השכלה מוזיקלית. כשמבינים אילו מעברים ומקבצים נשמעים סתמיים, יודעים מה בדיוק לבקש מהבינה המלאכותית כדי שזו תפיק לחן מקורי.
ואשמח שתראה לי איפה יש מאות כמוהו (תורניים), לא מצאתי שירי AI ברמה הזאת.
הייתי בחתונה עכשיו של חבר והיה 0 אנשים מהישיבה התיכונית שלנו (היום כבר נמצאים עמוק בעולם הישיבה) הגיעו מהישיבה התיכונית אני הרב שלנו וראש הישיבה עכשיו זה לא היה בחור שקט הוא בחור שבתיכוניץ היה מאוד פעיל ובאמת היה חבר טוב של כמה חבר'ה וחברמן עכשיו בסדר לא כולם חייבים לבוא אבל מינימום חבר אחד שניים טובים מה נסגר??
והלוואי שיתעוררו מחשבות
אם הוא סיים את התיכונית לפני 7-8 שנים ולא כל כלך שמר על קשרים משם, יכול להיות שזו התדלדלות טבעית של חברויות מהתיכון.
היינו פעם בחתונה של חבר של בעלי, ובעלי הרגיש צורך מיוחד שנבוא למרות שזה היה באיזה כרם נידח על איזו גבעה, כי הבחור הזה לא מאוד חברותי במיוחד וצריך לשמח. בסוף היו חוץ ממנו עוד 2 חברים, ושלושתם היו היחידים שרקדו לחתן. לכלה היו בערך 4-5 חברות. אחרי החופה בשעה 9 וחצי בערך הם עוד לא יצאו מהחדר ייחוד, ובעלי ממש התלבט כי הוא הרגיש שהוא חייב לשמח בריקודים, אבל הטרמפ שלנו (הרב שקידש בחופה) רצה לצאת, וידענו שיש לנו נסיעה של שעתיים וחצי לפחות, ושום טרמפ אחר כי אנחנו לא מכירים אף אחד שם, ומתוך אולי 50 האנשים שהיו שם חצי כבר יצאו. בסוף נסענו עם הרב.
זה כנראה אחד האירועים הכי מוזרים שהייתי בהם, ובאמת הרגיש מאוד לא נעים שלא היו חברים.
סיימנו תיכון לפני 3 שנים
ואני יודע שהוא שמר על קשר עם כמה מהקרובים אליו ואפילו הציע להם שידוכים
אני הייתי אחראי על ההרשמה פרסמתי בקבוצה של הכיתה שלחתי לקרובים שלו תזכורות ונאדה אפחד לא בא או אפילו נרשם
יכול להיות שכעת אין לו קשר עם אף אחד מהישיבה התיכונית ולכן מיותר מבחינתו להזמין משם
האם מישהו מכיר אנשים דתיים שהיו רוצים לצאת למסע
לפולין - אתרים יהודיים שמלפני השואה, חמישה ימים?
חברים שלנו היו רוצים אך לא מצאו סוכנות נסיעות שעורכת
כזה עכשיו.
הם סיפרו שאחת מהסוכנויות הציעה לגבש קבוצה
של לפחות עשרה איש. דתיים המעוניינים בהכשר
מהודר, וצניעות.
נשמח לשמוע אם לאי מי יש רעיון עבורם.
הם רוצים לנסוע עכשיו. לא מאוחר יותר.
יישר כוח!
.
כלומר בלי גטאות ומחנות השמדה?
אם אתחיל לכתוב ביקורת על הגיליון האחרון של מגזין ''פנימה'' 🙈
כמעט בכל עמוד הרגשתי צורך לדפוק את הראש בקיר, אבל הצלחתי להתגבר על היצר 🥳
קפיץמה הקטע שלכם עם זקנים של גברים?
לא ידעתי שזה עדיין קיים. אז ברוכים תיהיו אנשים חדשים וישנים
בפעם האלף החלטתי שהפעם אני לא נסחף.
כאילו, שום דבר לא יעזור זה חזק ממני.
לא בקטע של צדקות או נפילה, פשוט נגרר, זה שורף זמן ואני מרגיש שאין לי שליטה על הזמן שלי.
מה יש באינטרנט שמטשט את גבולות הזמן, ותמיד תמיד תהיה עליו יותר זמן ממה שתכננת?
