לאחרונה יצא לי לקרוא ספר מאוד מעניין של הרב לורד יונתן זקס, רבה של בריטניה, שמדבר על הענין של אמונה בבורא עולם. הוא סיפר על פרופ' מפורסם שהיה ידוע כאתאיסט גמור ואחד שקידש את הענין של חוסר אמונה באלוקים בצורה קיצונית. יום אחד, הגיע אליו מכר ולפליאתו הרבה ראה שעל דלת ביתו מבחוץ תלויה פרסת סוס למזל. הוא נקש על הדלת ומיד פנה אל הפרופ' ואמר לו "אתה בודאי לא מאמין בפרסת הסוס הזאת", ועל כך השיב המארח: "בודאי שלא! אבל הענין הוא שזה עובד גם כאשר לא מאמינים בכך"...
לפעמים אנחנו כל כך עסוקים בשאלה האם אנחנו באמת מאמינים בדבר מסויים או לא, עד שאנחנו מסתבכים וסוטים לחלוטין מהענין עצמו. אם הוא מאמין שיכול להיות שתליית פרסת סוס תביא מזל או לא - זה לא משנה. אם הוא תולה את זה על הדלת ובפועל זוכה במזל - אז זה מה שחשוב.
אז בעצם אפשר לומר שהשאלה היא איך בכלל אנחנו מגדירים את המושג אמונה. כי אפשר להגדיר אמונה ברמה שבה החשיבות היא לרעיונות ולנכונות של הדברים, ואפשר לומר שאמונה היא פשוט התוצאה של הדברים שאנחנו עושים והם עובדים.
האם אני מבין איך הדלק מניע את המכונית? התשובה שלילית.
האם אני רוצה לבזבז כסף על דבר שאני לא מבין ולא מתחבר אליו? ברור שלא.
אבל האם למרות זאת אני עושה את זה בכל פעם שמד הדלק יורד מידי? התשובה חיובית.
מה אני עושה את זה אם אני לא מאמין בכך ולא מתחבר לזה? פשוט מאוד - כיון שזה עובד.
