יש יסוד לוגי אחר שאין להטיל ספק כשאין סיבה לזה. בלל זה שאלות כמו 'מי אמר לך שזה ככה לא אחרת' ודומותיהן הן פשוט טעות.

למשל:

א': 'המכנס שלי בצבע אפור'

ב' : 'מי אמר לך? אולי זה ירוק?'

כאן הוטל ספק בדבר ברור - שהמכנס הוא אפור (לפחות נקלט ככה במוח).זו דוגמה לטעות הספקנית

מכאן לדקרט - הוא מטיל ספק בדבר בלי שום סיבה. אין צורך להוכיח שאני קיים כי אין שום ספק אמיתי על זה. (הוכחה על דרך השלילה)

ואל השדות קוונטיים - יש לחלק בין קיום במישור הפילוסופי (שהוא מה שנקלט) ובין קיום במישור המדעי קוונטי - שלא נוגע בכלל לפילוסופי. לכן העולם קיים.

 והחסידות -בגישה שהיתה מקובלת מאז ומעולם עד עת בוא החסידות (הגישה מוזכרת בפירושו של הרב אבינר להקדמת הרמב''ם לפ' חלק) היא ה'פנאנתאיזם' שמשמעותה- הכלל כלול באלוקות. יש עולם והוא כלול בד'. הגישה החסידית אומרת שאין עולם יש רק אלוקות. לפי זה אין משמעות למציאות שלנו - ומכאן מתגלגל הלאה והלאה...

אני לא רואה סיבה לקבל את גישת החסידות יותר מגישת הראשונים ועוד אחרונים בני זמננו (והרב קוק בינהם).

אם לא תמצא אנסה עד יום שלישי למצוא לך את העמוד. אולי תצליח למצוא בעצמך, תחפש עמוד עם מילם מודגשות שבסופן 'איזם'.

אני משער שהוא כתב את זה לפי הרב קוק ולא סתם. (עריכה: כוונתי לפנאנתאיזם)

לא פנתאיזם. פנ-אנ-תאיזם. אשמח שתסביר לי את טעותי כאן. (פרח מזכרוני לפתוח בספרו של הרב אבינר, אולי בהמשך השבוע. מכל מקום אני לא אהיה פה לפחות עד פורים)

בנוגע לאמת - לא קראתי בכל ספריו אלא ב'אלוהים משחק בקוביות'. שם הוא מזכיר את הטעות הספקנית בקשר להטלות הספק של האבולוציונים הניאו-דרוויניסטים.

בוגע לחיפוש האמת אני נוקט כשיטת הרב קלנר (שזו בעצם שיטת הרב קוק) בפלורליזם פנטיזם כלליות. יש ודאי יותר וודאי פחות. מה שיותר ודאי יותר אמיתי וממילא דוחה את מה שמתחתיו.

האמת שלא לגמרי הבנתי את ההסבר.

אבל תודה על ההרחבות בכל מקרה

העיקרון דומה, ואם הבנתי נכון הוא ערבב בין פרדוקס אכילס והצב לבין פרדוקס הקפת האיצטדיון. ואכמ"ל.

ומסתמא פרימנדס - אבל הם התעסקו בהוכחות לוגיות

אולי אפשר לטעון את זה גם בדקארט - אבל זה קשה לי, הספקנות של דקארט היא מתודה, לא ספק במובן של בארקלי ופרימנדס.

באמונות ודעות מאמר א:

"והדעת השלשה עשר דעת הסכלים. והם העם אשר עם הכחשתם המדעים כחשו המוחשות עוד, ואמרו: כי אין אמת לשום דבר כלל, לא לידוע ולא למוחש. והם יותר סכלים ממה שקדם זכרם, כי הם כאשר יאמר להם, היתכן שיהיה הדבר הקדמון לא חדש, או חדש לא קדמון, או חדש וקדמון יחדיו, או לא חדש ולא קדמון, יאמרו כן. וכאשר יאמר לאחד מהם, יתכן שיהיה האדם ההוא אדם לא חמור, או חמור לא אדם, או אדם וחמור יחד, או לא חמור ולא אדם. אומרים עוד כן. ומי שהביאתהו האולת, או הוציאתהו העקשות אל ענין כזה, אין אופן לדבר אתו, ולא תועלת בהתוכח עמו, והוא, שכל ראיה שתשוב עליהם בה, מכחישים בה ומחזיקים בעקשות ובהבהלה, ובכמוהם אמר הכתוב (שם י"ח א') בכל תושיה יתגלע. ואמר עוד (שם כ"ג ט') באזני כסיל אל תדבר כי יבוז לשכל מליך. ומי שמתוכח עמהם ויאמר להם: במדע אמרתם שאין מדע או באולת? אז יהיו במבוכה מפני שאין אצלם לעיון דרך אמת. אך הפנים, ירחמך האלהים! בזה, שירעבו עד שיתרעמו מהרעב, ויצמאו עד שיגיע מהם הצמא, ויוכו המכות המכאיבות עד שיבכו ויזעקו. וכאשר יבטאו להודאה בכאב, כבר הודו במוחש, וכאשר יבקשו המאכל והמשתה והמנוחה, כבר הודו בתחלת דבר שסמוך למוחש"

או בקיצור - אין דחייה לוגית כי מי שחושב דבר כזה לא חושב במישור ההגיוני, לכן הפתרון הוא פשוט להראות לו שהוא טועה.

כלומר כן,  אבל יש לה הסבר.

ההסבר הוא שישנם דברים בסיסיים שהם ברורים גם בלי הוכחה לוגית, וגם לא אמורה להיות להם כי הם  לא עניינים לוגיים אלא מוחשיים. למשל - תוכיח לי שירוק הוא ירוק ושטעם של תפוח הוא הטעם הידוע של התפוח. תוכיח לי ששולחן באורך מטר, שמדדת ווידאת שזו המידה שלו, אכן באורך מטר. ישנם כמה דרכים לאמת טענות, בעניינים מסוימים הדרך הלוגית היא הדרך ובעניינים שונים החושים הם הדרך (ולרוב שילוב של שניהם).

גם דקארט בסופו של דבר לא באמת מוכיח לוגית אלא מניח הנחה אינטואטיבית, כי באמת אין דרך ליצור קישור מכריח בין הלוגי לחומרי.

האדם קיים כי חושב, יכולת המחשבה שלו היא לא אשליה... (אני חושב, משמע אני קיים...)

השכל שלאדם (שבעצם זה האדם בעצמו במהותו, כך שהאדם בעצמו, הוא קיים) הוא מוגבל בידע שכבר נמצא בו... הידע, השכל שלאדם מתרחבים עוד ועוד...
איך שכל האדם מתרחב? מקליטה מהסביבה... בחושים או בהסקת מסקנות מתוך עובדות שגם אותם הוא קלט...
זאת אומרת, מוכרח שיהיה דבר חיצוני לאדם שבהכרח קיים... הדבר החיצוני הזה זה בעצם העולם...
(החושים מעידים על הגוף עצמו, הנקלט על העולם...)

מי יודע יותר. מה יוצא מכל זה?

אתה חושב שאנשים כאן לומדים אחד מהשני? 

למה לא בעצם?

אני מקשיבה ולומדת.

היא שפשוט ההנחה שהכל אשליה פחות סבירה מההנחה שהכל נכון.

קיים המושג שטוען על ריקנותו של האנליטי (בעקבות קאנט בין היתר) שייסד שמהוכחה לוגית לא ניתן ללמוד שום דבר על המציאות . הדרך היחידה ללמוד היא רק ע"י בסיס של הנחות יסוד, שהם מטבעם יגיעו חיצונית מהלוגיקה. כמדומני השם של הדרך הנ"ל הוא הסינתטי אפריורי.

(למשל כשם שבגאומטריה בנויים כל ההוכחות על סמך מספר הנחות יסוד, כך גם אצלנו וממנו אנו יוצרים את כל ההבנות שלנו).

אתן משל : היו זוג אנשים שהתווכחו בביה"מד האם אברהם אבינו הלך עם כובע.

אז ייסד עבורו הבחור הוכחה לוגית לכך:

1. כל היהודים הולכים אם כובע.

2. אברהם אבינו היה יהודי.

3. מכאן מוכח שהלך עם כובע!

וכי יעלה על הדעת שיהודי לא ילך עם כובע?!

כפי שתוכל לראות הוכחה לוגית מטבעה מניחה יסוד וגוזרת אותם בדרך דודקטיבית מההנחות, אחרת היא לא הוכחה לוגית. דווקא הקשר החזק הוא זה שמונע ממנה ללמוד על מקרים נוספים. ומכנגד כלפי ההנחות יסוד "הראשנות" נראה לומר שלא תוכל להביא כלפיהם הוכחה לוגית (אא"כ תקלע לרגרסיה).

כמדומני הספר של הר' מיכאל אברהם "אמת ולא יציב" מדבר על כך.

שם הוא מנסה לחדד שהספקנות הפוסטמודרניסטית מגיעה בעקבות ההבנה שאמת משתלב עם מושג ה'וודאות'.

לעומת זאת כאשר נבין שאמת אין פירושה כי אם 'סבירות' אז נוכל לפתוח לנו צוהר להבין וללמוד על שאר העולם.

כמו כן, הוא מזכיר שם שקבלת ההנחות יסוד איננה תהליך שרירותי אלא מגיעה בעקבות האינטאוציה (ומוצא לכך מקור בדברי הרמב"ם כמדומני " עיני השכל" וכן הר' הנזיר).

ומגייס את הכלי הבסיסי הזה כדי לפתור את הקושיות של הספקנים - שהתחיל מדיווד יום וכלה בגישות יותר מודרניות וספקניות. פרט לכך הוא מביא הוכחה מהאינדוקציה שמתאששת ע"י הישגים אמפירים של חוקי הטבע שהסיכוי שיקרה כן הוא אפסי (אחד חלקי אינסוף). ראה שם באריכות (כלפי החלק הזה).

את עבודתך אתה מתבקש לעבוד בתוך האשליה הזאת.

העולם לא צריך פחות או יותר מרצונו של הקב"ה שיוגדר כקיים כדי להיות מוגדר כקיים.

העולם אשליה ואתה אשליה, אבל כל האשליות האלו יוצרות לך סביבה שבה אתה מתבקש לעבוד.

חוץ מעצם זה שהיא סביבת העבודה שניתנה לך?

רואות.

אבל אתה מכיר את האתר הזה?

https://www.bechatzros.com/%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%A2%D7%95%D7%AA

גלינו מארצינו כדי לא לחטוא בע"ז ש"ד וגילוי עריות.

ואז כשלכ חטאנו באלה,במילא לא היינו להוטים לעשות כת הקצוניות השניה ולחטוא בשנאת חינם.

עיין מהלך האידאות בישראל

...לשנאת חינם. כל ההבטים של החסד ביהדות הופיעו רק כשהעם גלה.

לדוגמא רק כאן הבנתי כשזכיתי לעשות ברית לארבעת ילדי שלא שולחים הזמנות לברית מילה.

כל מי שבא ברוך הבא.

שני היו גומלי חסדים.

אלא שהיתה שנאת חינם ביניהם.

שנאת חינם זה לא חוסר בן אדם לחבירו, אלא חוסר אחווה לאומית.

חוסר האחווה הלאומית נבעה כי עבודת ה' הפרטית הרימה ראש בבית שני, וכלאחד חשב שהוא צדיק מחברו והשני טועה.

זה נבע מפוסט טראומה של בית ראשון ורצון לעבוד את ה' בעבודת הפרט ולא הכלל.

ברגע שיש גלות, העם רגוע יותר כי לא מפחד לחזור לטומאת החטאים של בית ראשון, ולכן גם לא שונא חינם.

זה כמו שאם תנסה לעלות במדרון תלול עם הרכב, המנןע ישרף מרוב מאמץ, אז אתה נאלץ לעלות במדרון המתון והארוך.

כך הנסיון לטהר את טומאת חטאי בית ראשון,גרם מרוב מאמץ.לשנאת חינם.

הגלות במילא מדכאת את הגשמיות, ולכן העם יכול להרפות ולא מפחד להגיע לטומאת חטאי בית ראשון, ובמילא לא מאמץ את השרירים שלו ולא נופל לשנאת חינם

הגלות לא חיזקה באופן ידיר את האחווה הלאומית, כי היינו מפוזרים.

אבל מכיוון שכבר לא היינו צריכים להתאמץ לא ליפול לחטאי בית ראשון, אז במילא לא התפתחה קיצוניות דתית חזקה כמו בבית שני שהובילה לשנאת חינם.

כשם שאם לא אתאמץ לרפרף בכנפיים כדי לא ליפול (כי אני לא באוויר) אז לא ייתפסו לי השרירים

מעשים ודעות זה משהו אחר.

את בני לדוגמא אני אוהב אבל לא את כל מעשיהם.

אחד מעשן, אחד נוסע על אופנוע....

ביום כזה מדובר על שנאת חינם כך שאם אין אהבה לכל הפחות אסור לשנוא.

שלכן נגזר "להפיץ זרעם בגוים ולזרותם בארצות".

התיקון הוא קודם כל דבקות בארץ.

גלות בית שני מתקנת שנאת חינם?

עניתי על זה למעלה.

זה משתמע באופן עקיף ממהלך האידאות

שהוא שאל. ואפשר לפתוח עליה שרשור נפרד

… זה עוד דוגמא לתיקון שנאת חינם. מנסיוני בביקורי בארץ בתי חבד בארץ הרבה פחות פתוחים.

ארוחות שישי כל שבוע לכל יהודי זה חסד גדול שרק קיים בגלות במלא הקפו.

בארץ הכל מצטמצם סביב המשפחה גרעינית באופן כללי. כמובן שפה ושם מארחים אחד או שניים אבל זה לא כמו מה שקורה כאן בגלות.

…לארועי ברית מילה. כמו כן עושים ארועי "בריתות" כדי לאסוף צ'קים.

כמו כן עדיין שולחים משולחים לרחבי העולם לאסוף תרומות להכנסת כלה, לישיבות ולכל מיני גמ"חים כאילו אין מספיק עשירים בארץ ישראל.

אם לראשון, יש קטע קלאסי של הרמבם בפירוש המשנה לאבות (פרק א משנה יז). אבל אני נרתע מלתת אותו כהמלצה מעשית - אני חושב שהנפש שלנו צריכה דיבורים של סתם, שיתוף של רגשות, וכו וכו
 

רמב"ם על אבות א יז – ויקיטקסט

תודה

תודה לGEMINI

שכר השתיקה וזהירות בדיבור ערך השתיקה: במסכת אבות (פרק א', משנה י"ז), רבן שמעון בן גמליאל מעיד על עצמו: "כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵּין הַחֲכָמִים, וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב אֶלָּא שְׁתִיקָה".שתיקה שווה זהב: בתלמוד הבבלי (מסכת מגילה, דף י"ח, עמוד א') מובא הפתגם: "אִם מִלָּה בְּסֶלַע, מַשְׁתּוּקָא בִּתְרֵין" (אם מילה שווה שקל, השתיקה שווה שניים).חכמת השתיקה: במסכת אבות (פרק ג', משנה י"ג) נאמר: "סְיָג לַחָכְמָה – שְׁתִיקָה".

שיש תלמיד שלומד מרבו דרך השתיקןת של רבו. לא זוכר איפה

לא מצאתי בהיברובוקס, גם לא בספריא

אפשר לצפות בחינם ב-150 עמודים ראשונים מכל ספר אחרי רישום (ללא רכישת מנוי)

(לי הרישום עבד רק מהמחשב או במצב desktop בטלפון)

יש את המדרש שהאבות ביקשו מה' שבזכותם הוא ירחם על עמ"י ולא הסכים ואז קפצה רחל אימנו ואמרה שבזכות שתיקתה שלא לבייש את לאה

ואכן הזכות עמדה והקב"ה ריחם על עמ"י

סליחה שזה בלי המקור המדוייק, אוכל לחפש בהמשך

HebrewBooks.org Sefer Detail: אוצרות המוסר - חלק א -- צוריאל, משה יחיאל בן יחזקאל שרגא, 1938-

לא ציפיתי לראות ספר של הרב משה צוריאל שם. תודה רבה.

א. משה רצה למנוע נתק בין השבטים שבעבר הירדן המזרחי לשבטים שבעבר הירדן המערבי. לכן הוא צירף אליהם חצי משבט מנשה - שהיה אחד השבטים הכי גדולים - כדי שהקשר בין שני חלקי השבט ימנע נתק
 

ב. בסוף הפרשה בני מכיר ויאיר ונבח משבט מנשה כבשו ערים בעבר הירדן המזרחי. אז משה צירף אותם (ולפי זה הפסוקים שם לא לגמרי לפי הסדר)

ג. פחות אהבתי - קראתי ביום שישי רעיון, שמשה רצה מראש לפצות את בני מנשה על ההפסד הצפוי מבנות צלפחד. אז הוא הוסיף להם נחלה (אבל לפי זה זה לא סיפק אותם)

לפי יהושע פרק א גם חצי שבט המנשה יצאו חלוצים

חזקוני במדבר לב לג פרשת מטות – פילוג שבט מנשה הוא עונש

"ולחצי שבט מנשה" – בני מנשה לא שאלו להם נחלה בארץ סיחון ועוג, רק בני ראובן וגד שאלו. אלא שע"י שאביהם גרם להם לשבטים שקרעו בגדיהם במעשה הגביע נתנה לו נחלתו בשני חלקים בשני עברי הירדן.16

פירוש נוסף-

בראשית רבתי עמוד 269 – זכות היא לשבט מנשה

[בן פרת זה] אפרים, בן פרת זה מנשה שנתרבה… בזכות שלא נשא עין למצריות שעלו לראותו… [עלי] שור נתן משה לחצי שבט המנשה בעבר הירדן כל… ס' עיר כלן מוקפות חומה שנאמר ס' עיר וכו' (דברים ג ד). הוי: "צעדה [עלי] שור" – זכה לערים מוקפות שור … זה שבט מנשה שצעד על הירדן, רגלו אחת עמדה מעבר הירדן ורגלו אחת בארץ כנען. שחצי השבט נטל חלקו בעבר הירדן וחצי השבט בארץ, הוי: צעדה עלי שור זה הירדן. ולמה נקרא שור? שנעשה כחומה לפני משה שלא יכול לעברו.17

כדי שישגיחו על בני גד וראובן וישימו לב שהם נשארים מחוברים לתורה ולעם למרות המרחק. (אף שלפי זה לכאורה היה מתאים לשים עליהם דווקא חצי משבט יששכר, נגיד... אבל אולי גם שבט מנשה נחשב ללמדן ולמחובר לתורה)

הבן שלי העלה שאלה: לאיזה חצי משבט מנשה היו בנות צלופחד שייכות? לכאורה הן לא היו מסכימות לגור בעבר הירדן, אחרי שכל כך התחננו לנחלה בארץ ישראל...

@נקדימון כתב את תשובת הירושלמי, לפיו לומדים גם מעבודת המשכן בפועל.

@עזריאל ברגר כתב את תשובת הבבלי, לפיו אמנם המשנה בשביל נוחות הלימוד והזכירה ציינה 'אופה', אבל בעצם זה מבשל, שבישלו את הצבעים.

(כלומר יש לי עליה תשובה מצויינת )
 

רב האי גאון כתב שזה נלמד מהכנת מנחת התמיד ומנחת כהן גדול שבכל יום ומנחות המילואים. ואילו רשי ותוספות כתבו שהמלאכות האלו היו בהכנת הסממנים לצביעת הבדים והעורות

האגלי טל בפתיחה תולה את המחלוקת בשאלה האם לומדים רק ממלאכת בניית המשכן (ואולי גם המשאות), או גם ממלאכת הקורבנות. הוא מביא כמה הוכחות חזקות מהבבלי לצד הראשון, והוכחה יפה מהירושלמי לצד השני, ומסביר איך כל אחד יכול להתמודד בכל זאת עם ההוכחות שנגדו

מכילתא דר"י לומד מהמילים "כל מלאכה" שבכלל זה גם המעטפת החיצונית [אוכל, לינה וכו'] שנצרכה לבוני המשכן

וְהִנֵּה מַה שֶּׁעָבַר אַיִן, כִּי כְּבָר נִשְׂרַף בֵּית־מִקְדָּשֵׁנוּ. אַךְ כָּעֵת, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְצַפֶּה לָשׁוּב אֵלֵינוּ וְלַחֲזֹר וְלִבְנוֹת בֵּית־ מִקְדָּשֵׁנוּ, רָאוּי לָנוּ שֶׁלֹּא לְעַכֵּב, חַס וְשָׁלוֹם, בִּנְיַן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, רַק לְהִשְׁתַּדֵּל בְּבִנְיָנוֹ

בין המצרים זה האירוע הכי דרמטי בתורת רבי נחמן.

הכי שיש ביהדות.

בין המצרים זה נקודה מאוד מחוברת ועמוקה בתורותיו