1) עבודה שנעשית מתוך הכרעה ערכית! שראוי לעבוד את ה' וממילא אף לא בשכר (וגם אם אני שמח שאני מקבל שכר, אולי אין מגרעת)
2) עבודה שנעשית מתוך תועלתנות. אבל אני עושה את זה ל... אני עושה לה'.
ז.א. אני לומד כי ה' ציווה אבל בתנאי שאני מקבל נתח שמן בעולם הבא. שלא לשמה...
3) עבודה כי אני חושב שצריך לעשות. (הכרעה ערכית!!) אבל לא כי ה' ציווה. לדוגמא אני לא רוצח כי אני רואה בזה בעיה.
וזה אינו!! עבודת ה', ואפילו שלא לשמה
המקרה השלישי. למה הדבר דומה- לאדם שמעבד את
שדותיו. ויום אחד מגיע המלך, ואומר לעבד את שדותיו... והוא ממשיך כימים ימימה... הרי הוא אינו עובד!! את המלך. עיבוד הקרקע אינו כי המלך רוצה/ביקש. וכי זה נחשב עבודה! שלא לשמה?? הוא בכלל לא עובד את ה'!. הוא רק עובד.
נזכר בכך שהגרי"ז סולובציק אמר שמצוות שכליות אדם קל יותר לעבוד את ה' כי מבינים אבל מצוות לא שכליות יותר קשה. ( אני תמיד חשבתי הפוך שעל מצוות שכליות ה ר ב ה יותר קשה לעבוד את ה', הרי לחשוב כל פעם לפני שגונבים, לא לגנוב כי ה' אמר, זה קשה, אבל מי לא שומר שילוח הקן כי ה' אמר.
לא סתם הבאתי את כל זה. כי לפי הנקודה השלישית שהעלתי מקודם. כדי שזה יחשב עבודת ה' (לא מדבר עדיין על נקודה של לשמה/לא לשמה) צריך לעשות את העבודה "למען" ה'. מישהו לא רוצח כי ה' אמר, זה הרבה יותר קשה מלשמור שבת, אז שומרים שבת שלא לשמה, זה עדיין עבודת ה')
כמובן הגרי"ז דיבר מבחינה אחרת אבל רק רציתי לחדד תנקודה

