חושך.
מליון מחשבות שיכולות להכנס רק מבעד לדלתות של חושך.
ויאוש.
בלאגן.
שברי מי שהאמנתי שהיא אני פזורים סביבי בחושך.
הולכת לאיבוד בסבך של מילים ריקות, לא מוצאת בי נחמה,
ובבור שנותר בי יש רק עקרבים ונחשים.
כאב.
וכבר לא ברור לי על מי יותר עלי או על העולם או על אלה שהאמינו בי או על השנה הזאת או על מי שיכולתי להיות.
או עליו.
ואיפה הוא בכלל?
בושה.
רוצה לקרוא לו ולא מעיזה.
רוצה להרגיש ולא מסוגלת.
רוצה אותו-ומתביישת להבין שהוא באמת פה.
דמעות.
ותודה עליהן, איזה מתנה זה.
לפחות עוד נותר בי הכח לבכות...
ואז אזרתי אומץ והתקשרתי אליה.
ופרסתי בפניה בכנות את מה שמצאתי בי הלילה.
איך בכמה מילים היא הצליחה ליישר הכל?
איך בחמש עשרה דקות היא הצליחה ליצור מהשברים שלי דבר שאין שלם ממנו?
איך היא גרמה לי למצוא בעצמי דמעות של מים חיים?
איך היא הצליחה להפוך את הכאב-לרצון?
ופתאום בבפנים של החושך מצאתי נקודת אור.
שלא ברור אם היא היא או אני,
אבל בכל מקרה,
תודה לה עליה.
ופתאום נבטה בי תקווה.
ופתאום בתוך הבלאגן מצאתי-
שקט.
מליון מחשבות שיכולות להכנס רק מבעד לדלתות של חושך.
ויאוש.
בלאגן.
שברי מי שהאמנתי שהיא אני פזורים סביבי בחושך.
הולכת לאיבוד בסבך של מילים ריקות, לא מוצאת בי נחמה,
ובבור שנותר בי יש רק עקרבים ונחשים.
כאב.
וכבר לא ברור לי על מי יותר עלי או על העולם או על אלה שהאמינו בי או על השנה הזאת או על מי שיכולתי להיות.
או עליו.
ואיפה הוא בכלל?
בושה.
רוצה לקרוא לו ולא מעיזה.
רוצה להרגיש ולא מסוגלת.
רוצה אותו-ומתביישת להבין שהוא באמת פה.
דמעות.
ותודה עליהן, איזה מתנה זה.
לפחות עוד נותר בי הכח לבכות...
ואז אזרתי אומץ והתקשרתי אליה.
ופרסתי בפניה בכנות את מה שמצאתי בי הלילה.
איך בכמה מילים היא הצליחה ליישר הכל?
איך בחמש עשרה דקות היא הצליחה ליצור מהשברים שלי דבר שאין שלם ממנו?
איך היא גרמה לי למצוא בעצמי דמעות של מים חיים?
איך היא הצליחה להפוך את הכאב-לרצון?
ופתאום בבפנים של החושך מצאתי נקודת אור.
שלא ברור אם היא היא או אני,
אבל בכל מקרה,
תודה לה עליה.
ופתאום נבטה בי תקווה.
ופתאום בתוך הבלאגן מצאתי-
שקט.
