זה עובד על שניים מהם ולא על השלישי (האמצעי)

הגדול כבר פחות תלוי בזה שאשב שם, אחרי שמסודר במיטה וקרא קריאת שמע לא מפריע לו שאלך. הקטן נרדם יחסית מהר ואם אני אומרת שהולכת רגע וכבר חוזרת בדר"כ כבר נרדם לבד.

אבל האמצעי אם אני אומרת שהולכת רגע וכבר חוזרת, רגע אחרי הוא כבר קורא מהמיטה "מי בא לשבת לידי???" (יש את הגדולים שהולכים לישון יותר מאוחר ולפעמים אני מסנג'רת אותם לשבת שם במקומי, ומרגישה בפנים את הרגשות אשמה האלה על ההתנהלות הדפוקה שלי) ואם עוד שני רגעים אף אחד לא הגיע הוא יורד מהמיטה וזה כבר מקפיץ לי את העצבים

בדר"כ בגדול הם די הולכים לישון באותה שעה. סביבות 18:30 ארוחת ערב, מקלחות (בחורף לא כל יום)

בערך 19:30 הולכים למיטה. קריאת שמע, קצת פטפוטים (איתי) ולילה טוב.

הבעיה שקשה לסיים את הפטפוטים, אני לא רוצה לקטוע את זה בעצבים כי רוצה שילכו לישון מתוך אווירה נעימה, אז זה קצת נמרח ואח"כ עוד יושבת לידם עד שנרדמים, זה יכול להיות סביבות 20:00-20:30 ולפעמים אפילו מתקרב ל 21:00

יש פה בערך שעה שלמה שאני מרגישה שהייתי יכולה לחסוך. הייתי רוצה שיעלו למיטה בערך ב 19:30 מקסימום שאני אשב לידם לקריאת שמע משותפת. חיבוק נשיקה לכל אחד וללכת משם. נשמע לך חלום בר השגה?

וואלה, אני צריכה לחשוב על זה.

יש לילד זמן איכות איתי אחה"צ וחוץ מזה, נגיד שאת הפטפוטים כן נשאיר (מסכימה איתך שזה זמן איכות מאד נעים שנחרט בנפש) - אחרי שגומרים לפטפט והוא כבר ממש מנומנם במיטה. וכולם בשקט, כל אחד במיטה שלו מנומנם, אם הוא קולט שקמתי משם הוא מיד קורא לי לחזור, זה יותר נראה כמו תלות לא בריאה שלו שעדיף שילמד להשתחרר ממנה. זה כבר לא נשמע לי תקין. את לא חושבת?

בזמן הזה, אז זה גם תקין בעיניך שהבת הגדולה צריכה לשבת לידם והם לא יכולים ללכת לישון בעצמם אם אני לא נמצאת?

הבת הגדולה שלי "יורדת" עלי - אמא מה זה הפינוק הזה, את התינוק אל תרגילי לזה שלא נהיה כבולים ככה גם אליו כשהוא יגדל ועוד כל מני פנינים בסגנון...

כי אם לא יושבים לידו הוא לא הולך לישון. 

ואם אני יוצאת והגדולה שומרת - אם היא לא יושבת לידו הוא לא הולך לישון.

אגב, הוא גם לא רוצה חיבוק. אני אומרת לו הרבה שאני אוהבת אותו וגם מחמיאה לו על דברים ספציפיים - לא חמוד ומתוק אלא מציינת דברים חיוביים בו. לפעמים הוא אומר לי - די כבר, כל הזמן את אומרת שאת אוהבת אותי.

לא כל כך מבינה מה הוא מנסה לשדר לי בזה

שיש לו חלומות מפחידים או שהוא מפחד שיהיה לו חלומות מפחידים. לי זה נשמע כמו סתם מניפולציה

הצעתי לו מנורת לילה קטנה והוא לא רצה, אמר שהחושך זה לא הבעיה. גם נכנס מספיק אור מהפרוזדור

על מה??

זה שאת יושבת איתם וזה שאת עושה את זה בלי עצבים זה מדהים 

הקושי שלך מובן אבל הוא קושי טכני, בבקשה אל תוסיפי עליו רגשות אשמה!

לילדים המצב הקיים מצויין בעיני

שיגידו שאני מפנקת אותם.

שאני לא מקנה להם הרגלי שינה עצמאית.

אני מרגישה כאילו אני בעונש.. ההגדרה הזאת - "עכשיו אני צריכה לשבת (בפרוזדור)" יש לזה קונוטציה כמו לשבת במעצר בית... 

טוב, האמת שקצת הפכתן לי את הראש

אולי אני צריכה לנהל איתו שיחה בנושא, עם האמצעי שלי שלמעשה רק הוא הבעייתי כאן - שאחרי הפטפוטים כשמשתרר השקט, גם אם הוא לא נרדם לגמרי ואני צריכה לקום כי יש לי משהו אחר לעשות, הוא צריך ללמוד להשתחרר, להרגיש שאני איתו גם אם אני במטבח כרגע ולא בפתח החדר שלו.

לא משעמם לו והוא כן עייף בשעה הזאת

אם הוא ישן יותר מאוחר אני רואה למחרת שהוא עייף ושזה לא היה לו טוב.

כמו שאת אומרת כל אמא ומה שנח לה הבעיה שנהייתי כבולה לזה וזה כבר לא נוח לי.

עם הגדולים אני כבר לא מצליחה להיזכר מה בדיוק היה. כנראה שלא יכולתי לתת להם את זה כי היה לי את הקטנים לטפל בהם. אז לא היתה לי האופציה בכלל להתלבט בעניין..

עוד פעם שירותים ועוד פעם צמא ועוד משהו דחוף שנזכרים לספר לי, וכל אחד כזה גורר גם את השאר שנזכרים בעוד משהו לספר

שצריך לקבוע כללים חדשים בתקיפות (אך ברגישות). הם מספיק גדולים בשביל להבין שכללים משתנים לפעמים (לפחות שני הגדולים מביניהם).

לומר: "חמודים, לאמא יש עיסוקים בערב. אני מאוד שמחה לשבת אתכם ולפטפט אתכם עד שאתם נרדמים, אבל זה פשוט בלתי אפשרי. לכן מהיום אני יושבת עם כל אחד לפני השינה לזמן של חמש/עשר דקות, מדברת איתו קצת, ואח"כ הולכת לדברים שמחכים לי בבית. אני מאמינה ובטוחה שאתם גדולים מספיק כדי להירדם לבד."

אולי אפשר להציע להם לבחור חפץ חלופי כלשהו שיהיה איתם במיטה, ויעזור להם להירדם בלעדייך - ואפילו יהא זה ספר, שיאחר מעט את שעת השינה שלהם.

בהצלחה! מדהימה שהחזקת מעמד עם זה עד עכשיו...

(רק לשם הבהרה: אצלי הגילאים האלה הם הגדולים בילדים שלי... עם בני החמש ומטה אכן צריך לשבת לפעמים עד שנרדמים, אבל עם שני הגדולים יותר - ודאי שלא. אנחנו נותנים להם להירדם לבד, בד"כ עם ספר).

ותודה על המילים הטובות

אני מרגישה את הצורך בשינוי כי זה לא נכון לי המצב הזה. לא כי אני חוששת שזה מזיק לילדים

התחברתי לפיסקה שלך בענין השיחה לא בזמן ההשכבה.

 יכול להיות שקשה להם להתנתק מהעשייה של הבית (הרי יש ילדים גדולים שעדיין ערים ופועלים), ובכך שהם "מחזיקים" אותך לידם - הם מוודאים שהם לא מפסידים כלום...

(ולעניות דעתי 19:30 זה קצת מוקדם... הילדים של בד"כ עוד לא חולמים לישון בשעה הזו...)

אפשר גם להעסיק אותם במיטה בהאזנה לדיסק מרתק - כך גם הם לא ישמעו את הפעילות שבבית...

באמת אני רואה שהאמצעי, כל פעם ששומעים איזה צחוק או דיבור מהסלון הוא מיד שואל - מה מצחיק? ממה צחקתם?

כנראה שקשה לו להתנתק ממה שקורה בבית, שהוא באמת מרגיש שהוא מפסיד משהו

הבעיה עם דיסק שאם זה מרתק הוא לא ירדם כי הוא יקשיב לדיסק

בכל אופן, לדעתי זה עדיף מאשר שתשבי לידו. ותאמרי לו בפירוש שאחרי הדיסק הוא הולך לישון, ולא קורא לך. יכול להיות שזה כן יעייף אותו בסופו של דבר...

אני עושה את זה.

אבל פה אני מחפשת פתרון שורש ליום יום

וזה כבר שואב אותך קחי עזרה מקצועית ותתטפלי בבעיה הזו. למה להפוך את חווית השינה לך ולהם לסיוט?

בימים האחרונים ממש השתפר. שלל העצות, התגובות והגישות שקיבלתי פה עזרו לי להגיע לכמה תובנות:

קודם כל הבנתי והתחברתי לזה שיש משהו יפה וחיובי בשעת איכות הזאת.

הצלחתי למקד שהבעיה זה עם האמצעי בשלב שגמרנו לפטפט והוא קרוב להרדם. אז שוחחתי איתו על זה בזמן רגוע יום אחד אחה"צ והסברתי לו. וגם שמנו תהילים מתחת הכרית. 

תודה לכולם!

שהיו תקופות ששמתי ליד שעון מעורר לעוד שעה-שעתיים, נרדמתי על מזרון על הרצפה לידם, וכשקמתי היה לי יותר מרץ להמשיך מה שאני צריכה להמשיך...

לי אישית זה לא עובד טוב. אני קמה גרוע ואח"כ מתקשה להרדם בחזרה לשנת הלילה.

בכולופן תודה על ההתייחסות

כמו שאתם רואים עבר כמעט חודש. והכל כל כך שונה היום

מדהים איך שהסיעור מוחות הזה בפורום וחוכמת ההמונים עוזרים להתאפס ולהתפקס

כיום כשהולכים לישון - יושבת לידם כמה דקות, קצת מפטפטים. מזכירה להם שאני יושבת טיפלה ואח"כ קמה וכשכולם פחות או יותר מאופסים במיטות שלהם ובמוד של הליכה לישון אני כבר משוחררת לקום ולעזוב את השטח.

לפעמים לאמצעי קשה לעשות את המעבר החד מפעילות תוססת לשכיבה פסיבית במיטה אז אני מציעה לו לקרוא קצת ספר במיטה עם פנס ואחרי כמה דקות לסגור את הספר ולישון. זה עוזר לו לעבור להירגעות ושכיבה רגועה ולגלוש מתוך זה לשינה. זה לא דרוש לו כל לילה אבל לפעמים כן ואז זה מאד עוזר

שוב תודה לכולכם, ההתייעצות פה זה מה שעזר לי לעבור את התהליך הזה עם הילדים!

המון הצלחה וברכה לכולם.

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות