זה עובד על שניים מהם ולא על השלישי (האמצעי)

הגדול כבר פחות תלוי בזה שאשב שם, אחרי שמסודר במיטה וקרא קריאת שמע לא מפריע לו שאלך. הקטן נרדם יחסית מהר ואם אני אומרת שהולכת רגע וכבר חוזרת בדר"כ כבר נרדם לבד.

אבל האמצעי אם אני אומרת שהולכת רגע וכבר חוזרת, רגע אחרי הוא כבר קורא מהמיטה "מי בא לשבת לידי???" (יש את הגדולים שהולכים לישון יותר מאוחר ולפעמים אני מסנג'רת אותם לשבת שם במקומי, ומרגישה בפנים את הרגשות אשמה האלה על ההתנהלות הדפוקה שלי) ואם עוד שני רגעים אף אחד לא הגיע הוא יורד מהמיטה וזה כבר מקפיץ לי את העצבים

בדר"כ בגדול הם די הולכים לישון באותה שעה. סביבות 18:30 ארוחת ערב, מקלחות (בחורף לא כל יום)

בערך 19:30 הולכים למיטה. קריאת שמע, קצת פטפוטים (איתי) ולילה טוב.

הבעיה שקשה לסיים את הפטפוטים, אני לא רוצה לקטוע את זה בעצבים כי רוצה שילכו לישון מתוך אווירה נעימה, אז זה קצת נמרח ואח"כ עוד יושבת לידם עד שנרדמים, זה יכול להיות סביבות 20:00-20:30 ולפעמים אפילו מתקרב ל 21:00

יש פה בערך שעה שלמה שאני מרגישה שהייתי יכולה לחסוך. הייתי רוצה שיעלו למיטה בערך ב 19:30 מקסימום שאני אשב לידם לקריאת שמע משותפת. חיבוק נשיקה לכל אחד וללכת משם. נשמע לך חלום בר השגה?

וואלה, אני צריכה לחשוב על זה.

יש לילד זמן איכות איתי אחה"צ וחוץ מזה, נגיד שאת הפטפוטים כן נשאיר (מסכימה איתך שזה זמן איכות מאד נעים שנחרט בנפש) - אחרי שגומרים לפטפט והוא כבר ממש מנומנם במיטה. וכולם בשקט, כל אחד במיטה שלו מנומנם, אם הוא קולט שקמתי משם הוא מיד קורא לי לחזור, זה יותר נראה כמו תלות לא בריאה שלו שעדיף שילמד להשתחרר ממנה. זה כבר לא נשמע לי תקין. את לא חושבת?

בזמן הזה, אז זה גם תקין בעיניך שהבת הגדולה צריכה לשבת לידם והם לא יכולים ללכת לישון בעצמם אם אני לא נמצאת?

הבת הגדולה שלי "יורדת" עלי - אמא מה זה הפינוק הזה, את התינוק אל תרגילי לזה שלא נהיה כבולים ככה גם אליו כשהוא יגדל ועוד כל מני פנינים בסגנון...

כי אם לא יושבים לידו הוא לא הולך לישון. 

ואם אני יוצאת והגדולה שומרת - אם היא לא יושבת לידו הוא לא הולך לישון.

אגב, הוא גם לא רוצה חיבוק. אני אומרת לו הרבה שאני אוהבת אותו וגם מחמיאה לו על דברים ספציפיים - לא חמוד ומתוק אלא מציינת דברים חיוביים בו. לפעמים הוא אומר לי - די כבר, כל הזמן את אומרת שאת אוהבת אותי.

לא כל כך מבינה מה הוא מנסה לשדר לי בזה

שיש לו חלומות מפחידים או שהוא מפחד שיהיה לו חלומות מפחידים. לי זה נשמע כמו סתם מניפולציה

הצעתי לו מנורת לילה קטנה והוא לא רצה, אמר שהחושך זה לא הבעיה. גם נכנס מספיק אור מהפרוזדור

על מה??

זה שאת יושבת איתם וזה שאת עושה את זה בלי עצבים זה מדהים 

הקושי שלך מובן אבל הוא קושי טכני, בבקשה אל תוסיפי עליו רגשות אשמה!

לילדים המצב הקיים מצויין בעיני

שיגידו שאני מפנקת אותם.

שאני לא מקנה להם הרגלי שינה עצמאית.

אני מרגישה כאילו אני בעונש.. ההגדרה הזאת - "עכשיו אני צריכה לשבת (בפרוזדור)" יש לזה קונוטציה כמו לשבת במעצר בית... 

טוב, האמת שקצת הפכתן לי את הראש

אולי אני צריכה לנהל איתו שיחה בנושא, עם האמצעי שלי שלמעשה רק הוא הבעייתי כאן - שאחרי הפטפוטים כשמשתרר השקט, גם אם הוא לא נרדם לגמרי ואני צריכה לקום כי יש לי משהו אחר לעשות, הוא צריך ללמוד להשתחרר, להרגיש שאני איתו גם אם אני במטבח כרגע ולא בפתח החדר שלו.

לא משעמם לו והוא כן עייף בשעה הזאת

אם הוא ישן יותר מאוחר אני רואה למחרת שהוא עייף ושזה לא היה לו טוב.

כמו שאת אומרת כל אמא ומה שנח לה הבעיה שנהייתי כבולה לזה וזה כבר לא נוח לי.

עם הגדולים אני כבר לא מצליחה להיזכר מה בדיוק היה. כנראה שלא יכולתי לתת להם את זה כי היה לי את הקטנים לטפל בהם. אז לא היתה לי האופציה בכלל להתלבט בעניין..

עוד פעם שירותים ועוד פעם צמא ועוד משהו דחוף שנזכרים לספר לי, וכל אחד כזה גורר גם את השאר שנזכרים בעוד משהו לספר

שצריך לקבוע כללים חדשים בתקיפות (אך ברגישות). הם מספיק גדולים בשביל להבין שכללים משתנים לפעמים (לפחות שני הגדולים מביניהם).

לומר: "חמודים, לאמא יש עיסוקים בערב. אני מאוד שמחה לשבת אתכם ולפטפט אתכם עד שאתם נרדמים, אבל זה פשוט בלתי אפשרי. לכן מהיום אני יושבת עם כל אחד לפני השינה לזמן של חמש/עשר דקות, מדברת איתו קצת, ואח"כ הולכת לדברים שמחכים לי בבית. אני מאמינה ובטוחה שאתם גדולים מספיק כדי להירדם לבד."

אולי אפשר להציע להם לבחור חפץ חלופי כלשהו שיהיה איתם במיטה, ויעזור להם להירדם בלעדייך - ואפילו יהא זה ספר, שיאחר מעט את שעת השינה שלהם.

בהצלחה! מדהימה שהחזקת מעמד עם זה עד עכשיו...

(רק לשם הבהרה: אצלי הגילאים האלה הם הגדולים בילדים שלי... עם בני החמש ומטה אכן צריך לשבת לפעמים עד שנרדמים, אבל עם שני הגדולים יותר - ודאי שלא. אנחנו נותנים להם להירדם לבד, בד"כ עם ספר).

ותודה על המילים הטובות

אני מרגישה את הצורך בשינוי כי זה לא נכון לי המצב הזה. לא כי אני חוששת שזה מזיק לילדים

התחברתי לפיסקה שלך בענין השיחה לא בזמן ההשכבה.

 יכול להיות שקשה להם להתנתק מהעשייה של הבית (הרי יש ילדים גדולים שעדיין ערים ופועלים), ובכך שהם "מחזיקים" אותך לידם - הם מוודאים שהם לא מפסידים כלום...

(ולעניות דעתי 19:30 זה קצת מוקדם... הילדים של בד"כ עוד לא חולמים לישון בשעה הזו...)

אפשר גם להעסיק אותם במיטה בהאזנה לדיסק מרתק - כך גם הם לא ישמעו את הפעילות שבבית...

באמת אני רואה שהאמצעי, כל פעם ששומעים איזה צחוק או דיבור מהסלון הוא מיד שואל - מה מצחיק? ממה צחקתם?

כנראה שקשה לו להתנתק ממה שקורה בבית, שהוא באמת מרגיש שהוא מפסיד משהו

הבעיה עם דיסק שאם זה מרתק הוא לא ירדם כי הוא יקשיב לדיסק

בכל אופן, לדעתי זה עדיף מאשר שתשבי לידו. ותאמרי לו בפירוש שאחרי הדיסק הוא הולך לישון, ולא קורא לך. יכול להיות שזה כן יעייף אותו בסופו של דבר...

אני עושה את זה.

אבל פה אני מחפשת פתרון שורש ליום יום

וזה כבר שואב אותך קחי עזרה מקצועית ותתטפלי בבעיה הזו. למה להפוך את חווית השינה לך ולהם לסיוט?

בימים האחרונים ממש השתפר. שלל העצות, התגובות והגישות שקיבלתי פה עזרו לי להגיע לכמה תובנות:

קודם כל הבנתי והתחברתי לזה שיש משהו יפה וחיובי בשעת איכות הזאת.

הצלחתי למקד שהבעיה זה עם האמצעי בשלב שגמרנו לפטפט והוא קרוב להרדם. אז שוחחתי איתו על זה בזמן רגוע יום אחד אחה"צ והסברתי לו. וגם שמנו תהילים מתחת הכרית. 

תודה לכולם!

שהיו תקופות ששמתי ליד שעון מעורר לעוד שעה-שעתיים, נרדמתי על מזרון על הרצפה לידם, וכשקמתי היה לי יותר מרץ להמשיך מה שאני צריכה להמשיך...

לי אישית זה לא עובד טוב. אני קמה גרוע ואח"כ מתקשה להרדם בחזרה לשנת הלילה.

בכולופן תודה על ההתייחסות

כמו שאתם רואים עבר כמעט חודש. והכל כל כך שונה היום

מדהים איך שהסיעור מוחות הזה בפורום וחוכמת ההמונים עוזרים להתאפס ולהתפקס

כיום כשהולכים לישון - יושבת לידם כמה דקות, קצת מפטפטים. מזכירה להם שאני יושבת טיפלה ואח"כ קמה וכשכולם פחות או יותר מאופסים במיטות שלהם ובמוד של הליכה לישון אני כבר משוחררת לקום ולעזוב את השטח.

לפעמים לאמצעי קשה לעשות את המעבר החד מפעילות תוססת לשכיבה פסיבית במיטה אז אני מציעה לו לקרוא קצת ספר במיטה עם פנס ואחרי כמה דקות לסגור את הספר ולישון. זה עוזר לו לעבור להירגעות ושכיבה רגועה ולגלוש מתוך זה לשינה. זה לא דרוש לו כל לילה אבל לפעמים כן ואז זה מאד עוזר

שוב תודה לכולכם, ההתייעצות פה זה מה שעזר לי לעבור את התהליך הזה עם הילדים!

המון הצלחה וברכה לכולם.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....