ב"ה זכיתי בבית מקסים, דואג, נותן, אכפתי וחם. ההורים שלי אנשים מדהימים ותומכים.. עם כל זה, בקושי יש לי קשר עם אבא שלי, ואני אסביר- אבא שלי מקסים, לב זהב ואדם מוערך מאוד, וגם אדם מאוד שקט, סגור ומופנם, פחות אדם של שיח, מאוד דואג ורגיש אבל לא מבטא את זה בהרבה דיבור.. ועם כל הטוב שבו, הנקודה הזאת ממש ממש מפריעה לי בקשר איתו, מרגישה חסומה איתו, לא פתוחה אליו או משתפת, באופי שלי אני אולי גם לא הכי פתוחה, אבל הרבה הרבה יותר משוחררת עם אנשים אחרים. איתו זה פשוט נתקע, לא הולך. זה אולי ישמע מוזר, אבל לא מרגישה נח ליד אבא שלי. ויוצא שבקושי יש ביננו דיבור. מצד אחד, אני אומרת יאללה, זאת אולי נקודה קטנה יחסית לטוב שבו, אז אין ככ קשר? בסדר, נחיה עם זה.. מצד שני, מרגיש לי לא בריא כל זה, עדיין לא מצליחה לדייק לעצמי למה. באיזשהו מקום זה מפריע לי, אך גם אם מצידי אנסה לשפר, בשביל כל קשר כלשהו צריך 2 צדדים ושינוי של אדם מבוגר זה הרבה יותר קשה ובטח כשזה אבא שלי ולא תפקידי לשנות או להגיד על זה משהו.
אבל מעניין אותי לשמוע דעות, משהו נתקל פעם בסיטואציה כזו?
תודה

