במידה ומתחילים ללמוד ישר אחרי י"ב, נשאר נגיד שנה אחת לגמור תואר, זה בהחלט שונה אם כל הלימודים עוד לפניך...

ובהרבה כתובות שאני מכירה הבעל הוא על תקן הלומד תורה והאישה העובדת...

בסוף שנת השירות, בעלי למד בישיבה  וכרגע 6 שנים אחרי עם שלושה ילדיםפ ב"ה אני יכולה לומר : זה אפשרי ועוד איך. אלא מה? צריך לדעת להסתדר : בתור זוג צעיר עזבנו את הגרעין היקר בו גרנו למושב נחמד עם שכירות נמוכה מאוד ( וחברים נחמדים) מלגת הכולל הייתה גבוהה יותר ולבית לא נכנסו מעדנים, קורנפלקס, עוגיות וכו' וכו'- עוף רק בשבת וכאלה- וככה הסתדרנו- בלי אוברדראפט. וגם כיום, כשאני כבר סיימתי את התואר והתחלתי לעבוד ובעלי רק סיים את התואר שלו ומצא עבודנ רק לפני שבועיים אני רוצה לומר: אפשרי לגדל משפחה כסטודנטים או כזוג אברכים. פשוט: אין פינוקים ומנצלים כל הזדמנות להרוויח כסף.

חשוב ללמוד לכלכ את עצמכם כראוי- ואת זה צריך לדעת לעשות גם כשיש משכורת טובה ומרקיעת שחקים...

בהצלחה!

בגיל צעיר, שאינן קשורות לפרנסה והן: בגיל מאוד צעיר אתה מוצא/ת את עצמך בעל אחריות גדולה בלי שהספקת לעשות חיים כמו יתר בני גילך. וזה אולי השיקול היחידי שהיה יכול להיות לי נגד נישואין בגיל צעיר.

אמנם, השמחה בגידול משפחה ובזוגיות טובה היא גדולה , אך כשיש קשיים בדברים אלו עולות המחשבות ש: יו אני רק בת 25 , מתי אספיק לעשות קצת חיים?!

אבל זה עובר.

ושוב: בהצלחה!

הגבתי לליאורה שכתבה: "בלי שהספקת לעשות חיים". אילו היתה כותבת בלי שהספקת לכייף, אולי הייתי מגיב אחרת, או כלל לא הייתי מגיב.

אבל בגלל שהיא השתמשה בביטוי "לעשות חיים" תרגום מילול:create life ולא סתם, אלא באותה נשימה עם למה לא להתחתן, הגבתי את מה שהגבתי.

 אכן אני מבין את כוונתה שפיספסה את נעוריה. ועם זאת איני מסכים איתה.

גם ילד בן 4 מכייף, האם הייתי רוצה להשאר בן 4 למשך  30 שנה? ברור שככל שאתה מבוגר יותר כך גם ה"כיף" שלך יותר "כייפי". ולכן לא נכון שפספסת משהו שלא עשית בגיל צעיר אם בזמן הזה היית עסוקה בלהתבגר.

.

כיף לחיות עם החבר הכי טוב שלי. כיף לאהוב ולגעת- בשמחה, בקדושה ובטהרה. כיף להתחיל לבנות את עצמי מאפס. בחיים לא היו לי כל כך הרבה בגדים ותכשיטים כמו אחרי החתונה,מי פינק אותי ככה קודם?(3 רגלים...). כיף שיש לי למי לדאוג. כיף שיש מישהו שאני כל עולמו וכיף ללדת מלאת מרץ וכוחות לגדל. כיף ללמוד בגיל צעיר את בן/בת הזוג, כיף להיות שייכת לעצמי ולו בלי להסתובב בעולם ולחפש מי אני....ולמי אני רוצה להיות שייכת.

זוגיות זו עבודה קשה עם שכר מהמם בצידה, כיף להתחיל מוקדם את החיים האמיתיים.

מה כן קשה בכל זאת?

בעיני מה שיותר משמעותי כדי להקל הוא לעשות רווחים בין הלידות... לא למצוא את עצמינו  תוך שנתיים וחצי עם שלושה ילדים- זה תובעני בצורה מטורפת ומאוד לא פשוט לשלום בית... כבר לא זוכרים איך בן הזוג נראה וההוצאות עצומות בבת אחת. זה מותר הלכתית וחבל שלא מלמדים את זה מספיק. לאגור כוחות בין לידה ללידה ולחזור להיות זוג לפני שקופצים שוב לבחילות, זה נכון לכל גיל אבל כשמתחתנים צעירים אין שום בעיה לנשום קצת בין הנסיך הקטן לנסיכה הבאה בכיף. כשמתחתנים בגיל 28 מה לעשות כבר השיקולים אחרים.... אז כבר סופרים את השנים של הפוריות ומרביצים קצב שקשה לעמוד בו. וגם ככה אז הזוגיות יותר מסובכת כי כל אחד כלכך מעוצב כבר... רק מוקדם!!!

שרות ,היה עדיף שתתחילי מיד בלימודים?

אם את רצית להתחתן צעירה, לפחות שתהיה לך רבע תעודה ביד. לא חבל על שנת השירות?

התרומה הכי גדולה למדינה זה שהקמת משפחה ואת בונה את דור העתיד.

שנת שירות היא דבר אידיאולוגי וחשוב כל כך, כאשר הוא נעשה באופן נכון!

לא נראה לי שעדיך ללמוד ישר אחרי י"ב, ולוותר על שנת שירות.

ובנוסף- זאת תרומה למדינה- ולעצמך!

עובדה שהמדינהה לא מעונינת בזה ולא רוצה לאשר לזה תקציבים..

אם בת הולכת לזה בשביל לתרום לעצמה,תפדל.  אבל יש המון דרכים אחרות לתרום לעצמך בלי להשתמש בשביל זה בשנה שלמה וכל כך קריטית בחיים..

בכל מקרה, בהלכה עצמה אומרים לא להתחתן לפני שיש מקור פרנסה ובית וכו'.. לא? (או משו בסגנון)

ופינוקים מידי פעם יכול להיות נורא מתסכל.

לכל אחד יש "ראפ" שלו, אבל איך שאת מתארת את זה זה נשמע קשה...

זה לא מה שהורס את חשבון הבנק.

כשהדברים היקרים האלו הם חלק קבוע מסל הקניות- קשה מאוד לעמוד בזה כזוג צעיר העוסקים בלימודים ולא בעבודה.

החשוב הוא לחשוב ולהבין שאסור להיכנס למינוס ומשתמשים רק במה שיש. וזה אומר לצמצם בכל מה שאפשר ולקפוץ על כל עבודה.

באותו מקום שבו גרנו הייתה לי חברה, גם אברכית, שלא הרשתה לעצמה לקנות נעליים למרות שהישנות היו קרועות והעדיפה לאכול כל יום מעדנים, מיצים ממותקים ושאר פינוקים.

כל העניין זה סדרי עדיפיות ויכולת לחשיבה כלכלית וחישוב כלכלי נכון.

וחוץ מזה, עוד משו-

אם קשה כלכלית וצריך להישען על ההורים וכלך מיני דברים מזיקים שכאלה, רצוי שהבעל יצא לעבוד או האישה אם זה אפשרי.

בקיצור- אפשר להתחתן צעירים, רק להיות חכמים.

קשה לי לוותר על בגדים ונעליים..אבל נראה לי שאפשר להסתדר.

ומדובר רק בשנים הראשונות שלאחר החתונה..

בהצלחה לכולן..!

ואני חושבת שהזוג הזה קצת הגזים ..

צריך להתחשב גם בהורים.

חוץ מזה נראה לי לומדים להסתדר, ההורים יכולים לעזור כשצריך אבל לא בקביעות.

והבעל/ האישה צריכים לעבוד בעבודות מזדמנות,כדי שלא יהיה קשה..

זאת דעתי.(אלא אם כן להורים יש אפשרות לתת בקביעות).

הקשיים שמגיעים אלינו

ומי אמר שאם מתחתנים מאוחר יצליח הצד הכלכלי? ומי אמר שאז היא תבנה זוגיות טובה יותר ומשפחה מוצלחת יותר?

ומי אמר שקושי כלכלי הוא הקושי ( בהא הידיעה) בחיים?

היא מעדיפה קשים אחרים כי היא חושבת שהדשא של השכן ירוק יותר.

קשיי בריאות בגוף או בנפש עדיפים מי קובע?

להתחתן זו מצוה וזכות ולא מתחתנים בשביל הכיף והסבבה, בוודאי שאלה תוספות רצויות ונחמדות, אבל מי שמחפש סבבבה בחיים יגלה מהר מאוד שקשים תמיד יש ולכולם השאלה איך בוחרים להתייחס אליהם.

טיפשי להפיל את הקושי על הגיל וזאת למה, הרי היא כבר נשואה + ילד ולהפיל זאת על הגיל פירושו להרים ידיים ולהרגיש חסרי אונים, מה שהמציאות אינה כך, קשה אך יש דרכים לפתור

בחיים צריך להסתכל קדימה ולהרים ראש מעל הצרות, נכוןם לפעמים מרגישים שעומדים לטבוע וזה הזמן לחפש תמיכה וייעוץ

הציעי לה במקום להיעצב על הבלתי ניתן לשינוי לשתף ולראות איך אפשר להסתדר

לגבי הלימודים מי אמר ששניהם חייבים ביחד ללמוד

אחד ילמד שני יעבוד ואח"כ יתחלפו, עבודה ללא תואר אמנם מכניסה פחות אבל זה הרבה הרבה יותר מאשר שניים לומדים ואף אחד לא מכניס.

שיהיה להם הרבה בשורות טובות

ישועת ה' כהרף עין.

אני ממש לא מסכימה!!!!!

חיילים מתים כתרומה למדינה ואת לא יכולה להשקיע שנה או שנתיים בתרומה למדינה?

מה, אם את דתייה ורוצה להתחתן בגיל 20, זה הופך אותך לעשויה מזכוכית?!

אם זה כל כך קשה לך להתחתן לפני שסיימת ללמוד, אז אל תתחתני מוקדם, אבל לא לתרום למדינה?

חוץ מזה שאפשר להסתדר, בהצלחה!!!!!

שירות לאומי זאת מסגרת שמוציאה ממך את כל הטוב (ב"עה) או כוחות שיש בך.

וחוץ מזהצריך לנוח קצת אחרי 12 שנות לימודים. לקפוץ שוב ללימודים זה לא נראה לי שפוי.

צריך קצת הפסקה. ושירות לאומי זאת אופציה מצויינת כי נמצאים בחברה של בנות באותו גיל, עסוקים בד"כ עד מעל הראש, לומדים אחריות מהי נהנים וגם תורמים.

ואגב- לפי דעתי דווקא מי שרוצה להתחתן מוקדם כדאי לה לאפשר לעצמה את שנת השירות כדי פשוט לפוש מבחינה מנטלית תוך תרומה ומיצוי כוחות בשדה הפרטי והחברתי.

ובכך אני מתחברת מעט לדברים של ליאורהלה שקבלה על כך שלא זכתה קצת "לעשות חיים"

ואמנם בעיניים של בחורה צעירה שמאוד רוצה לךהגשים עצמה בבניית בית יהודי, הכל נראה ורוד ויפה (ובאמת הקטעים הורודים נרחבים ביותר)  אך בכל זאת, כפי שכבר נאמר פה, יש הרבה אחריות בבניית בית, אז רצוי גם להנות שנה אחת וגם להתאמצן על אחריות....

ואם הגעתם עד לפה אז-

אשריכם בלאפה!

איך פספסתי אותך בשניה?

העם איתך!

את האף למי שעשתה או לא עשתה שירות!

כל אחד והסיבות שלו ואני מקבלת... (לפחות מנסה=) )

אבל-

לעזור לאשה בודדת וכל רשימת החסדים שרשמת שהם דברים מדהימים ואשרי מי שזוכה לעשות אותם (!!!)

את משווה ל-40 שעות בשבוע? ויותר- כי זה לא נטו 40 שעות יש גם להישאר אחרי.. (תלוי באיזה תפקיד את..)

עזבי את זה שמי שעושה שירות לאומי לא יכולה לעבוד או ללמוד תוך כדי ( מבחינת הזמן... ולא סגורה על זה אם זה גם "חוק" לרובם... אאלא אם כן יש לך סיבה מוצדקת ומביאים לך אישור- אבל אני לא בטוחה...)

היא נותנת שנה או שנתיים מעצמה.

אני לא יגיד למדינה כי לא לכולם זה נוגע.

אני לא יגיד תתרמו כמו מי שעושה צבא כי לא יודעת אם זה קשור בכלל למרות שיש בזה משהוא.

אבל מה שאני כן יגיד שמי שלא עושה שירות לאומי היא זו שמפספסת כאן- ובגדול!

כמו שחשוב לזחול לפני שהולכים..

כך חשוב לעשות שירות לעניות דעתי..

זה שלב בחיים שצריך לעבור אותו.

וללדת ילדים זה ה- תרומה שיכולה להיות מכל הבחינות.

תעשי שירות- ו- תלדי ילדים... (בעזרת ה'..)

זה לא קשור.

בהצלחה לכולם

תסלחו לי, אבל רובן לא תורמות כמעט כלום.

חוץ מלהיות בבית ספר שעות ע"ג שעות בבטלה, או בעבודות מזדמנות כמו לעטוף ספרי ספריה,לסדר את חדר מורים או לעשות אבחונים לילדי א' במקום מורתן.

לא אחת שאלתי אותן, למה אתן פה? לא חבל על השנה הזו? לפחות לכנה תלמדנה מקצוע.

יתכן ויש בנות שיש להן תפקידים תורמים יותר.לא יודעת.

אף אחת לא נעשתה יותר חכמה ויותר צדיקה ויותר פטריוטית כתוצאה משרות לאומי, והגיע הזמן לבחינה מחודשת של השרות הלאומי מעיקרו. ואם כבר, אז התנדבות בתוך הקהילה פנימה, בלי לתת יד למחללי שבת ואוכלי שרצים להכעיס.

לעזור לאשה שנמצאת בשמירת הריון או מטופלת בילדים קטנים, שווה ומוסרי פי אלף ופי מיליון יותר מאשר להתברבר בתחנת מגן דוד אדום עם פושטקים. השתקת העובדות הכואבות עלתה לנו בהרבה קרבנות, ואחריתו מי ישורנו.

מניסיון אישי שלי,בתור מי ששירתה במוסד של ילדים עיוורים, אני יודעת שתרמתי ונתרמתי המון!! ומחברות שלי,אני יודעת שאני לא היחידה. אולי יש כאלה שבאמת עושות עבודות שהתרומה בהן היא לא מי-יודע-מה, אבל מכאן ועד להכליל ולומר כאלה דברים,שהשרות הלאומי לא שווה כלום-הדרך ארוכה.

קצת ענווה.

באחריות את אומרת??

יש כאלה שהשנה הזאת ממש קידמה אותן וגרמה להן להיות צדיקות ממש.

זה עדיין לא אמר שזה כזה פשוט.

ולמי שאמרה שאין קשר בין ללדת ילדים לבין ש"ל זה לא לגמרי נכון. כי מלא פעמים השנה הזאת באה ע"ח לימודי מקצוע.

אז תלדי ילדים ותפרנסי אותם בעזרת מי?!

התחתנתי בגיל 19 מרצון ובשמחה באמצע שנת שירות והמשכתי כרגיל עד סוף השנה {גרתי בדירה ליד החברות שלי} התחלתי ללמוד לתואר באחת המכללות הכי קשות בארץ לבנות {בגלל הקרבה לבית- סתם שטות}, ילדתי בתחילת שנה א' ובאמצע שנה ג' והיום אני עומדת בסיום הסטאז' בעזרתו יתברך.

בעלי גם היה סטודנט בחלק מהזמן אך עבד בכל מה שהזדמן וגם למד בישיבה בשנה הראשונה {במסגרת הצבא}

אנחנו לא מכניסים שטויות הביתה ברוך ד' מצליחים לחסוך אך לחיות טוב וללא בושה. {מצליחים להחזיק רכב כדי לעבוד בעבודות שמאפשרות יותר}

{עם יד על הדופק הכל אפשרי}

חיים פשוטים ובריאים. בהצלחה לכולנו והלוואי ונצליח לעבוד את ד' בשמחה תמיד

שירות לאומי זאת מסגרת שמוציאה ממך את כל הטוב (ב"עה) או כוחות שיש בך.

וחוץ מזהצריך לנוח קצת אחרי 12 שנות לימודים. לקפוץ שוב ללימודים זה לא נראה לי שפוי.

צריך קצת הפסקה. ושירות לאומי זאת אופציה מצויינת כי נמצאים בחברה של בנות באותו גיל, עסוקים בד"כ עד מעל הראש, לומדים אחריות מהי נהנים וגם תורמים.

ואגב- לפי דעתי דווקא מי שרוצה להתחתן מוקדם כדאי לה לאפשר לעצמה את שנת השירות כדי פשוט לפוש מבחינה מנטלית תוך תרומה ומיצוי כוחות בשדה הפרטי והחברתי.

ובכך אני מתחברת מעט לדברים של ליאורהלה שקבלה על כך שלא זכתה קצת "לעשות חיים"

ואמנם בעיניים של בחורה צעירה שמאוד רוצה לךהגשים עצמה בבניית בית יהודי, הכל נראה ורוד ויפה (ובאמת הקטעים הורודים נרחבים ביותר)  אך בכל זאת, כפי שכבר נאמר פה, יש הרבה אחריות בבניית בית, אז רצוי גם להנות שנה אחת וגם להתאמצן על אחריות....

ואם הגעתם עד לפה אז-

אשריכם בלאפה!

נורא מרגיע לקרוא את זה...

שמעתי איפהשהוא [אולי פה?!] שעד החתונה הבת דואגת כל הזמן מה יהיה ואיך יחיו, והבן מבסוט... ואחרי החתונה הוא לחוץ על הפרנסה, והאישה--> יש לה על מי לסמוך...

אני התחתנתי בגיל 18וחודשיים(!) וממש לא מצטערת.. היום אני בת 26+ עם שלושה ילדים מתוקים.

חבר'ה אלה החיים! אם הייתי מחכה שאהיה מסודרת כלכלית ורק אז הייתי מתחתנת שום דבר לא היה מובטח לי.

מה עדיף להיות כמו כמה חברות שלי בנות 28+ שמסודרות מצוין כלכית ויש להם עבודה מכובדת אבל עד עכשיו לא מצאו את האחד....! כי כשמתבגרים יש כבר יותר דרישות שהבן זוג יהיה כמוני וכו'.. ואז קשה יותר להתפשר. מה שלא קורה כשצעירים..

אז נכון שהיו תקופות קשות יותר מבחינה כלכלית.. אבל בסופו של דבר ועם הרבה תפילות זה מסתדר.

אני לא אשקר ואגיד שזה בקלות. הבעל לומד לתואר ועובד והנטל נופל עלי.. אבל בלב שלם מודה לה' שהתחתנתי צעירה

ולא ח"ו הייתי מוצאת את עצמי מחפשת עוד בגיל זה כמו הרבה שאני מכירה.

ולכן זה לא קשור לגיל, יש כאלה שמתחתנים מאוחר ויש להם קשיים אחרים. צריך לשמוח שמתחתנים צעירים כי יש בזה משהו יפה יותר-גדלים ביחד, לומדים להסתדר ביחד ודוקא מתוך הקשיים החיבור גדול יותר..בהצלחה!

את האחריות ויש כאלה שלא..

וחוץ מזה איך מסתדרים אחרי החתונה בלימוד מקצוע?זה לא קשה?

לא שאני פוסלת חתונה מוקדמת אני ממש בעד אבל יש לשקול טוב לפני שמחליטים.

בע"ה בעיתו ובזמנו לכולן/ם!

אני ובעלי  היינו חברים כבר כמה שנים, הכרנו בתנועת נוער אז זה כבר היה ברור שזה זה ולא היה למה למשוך..

אבל כל אחת והמקרה שלה.

אני עשיתי שירות לאומי תוך כדי. ונכון זה בא על חשבון זה שלא עשיתי בדיוק את השירות שרציתי ותכננתי לעשות..

למדתי מקצוע ולא תואר. בעז"ה כשבעלי יסיים ללמוד אני מתכונת ללמוד לתואר. לא יהיה קל במיוחד עם שלושה ילדים

אבל מי אמר שבאנו 'לכייף' בעולם הזה.. פעם משהי אמרה לי:"אדם לעמל יולד"- וזה ממש שינה לי את כל התפיסה של החיים!!! ב"ה שיש לי קשיים כאלה ולא קשיים של זוגות שמתפללים שיהיה להם ילדים.. אז מי אני שאומר:קשה!

אני מודה כל יום לה' על מה שנתן לי. צריך להסתכל בפרופורציות הנכונות על החיים!

מנצלת את השרשור כדי לפרסם הצעת קליטה של המאחז שלנו, אל מתן

(במילים אחרות: רבע שעה מכפר סבא )

בס"ד

אין ויכוח שחתונה בגיל צעיר וילודה זו הציונות האמיתית והתרומה הכי גדולה לעם ישראל תלמדו מהמוסלמים

יולדים ילדים בשביל להאדיר את שם ה' בעולם. לא בשביל להילחם עם המוסלמים...

מחבל עזתי מעמיד שתי נשים בקו החזית והוא מסתתר מאחוריהן, בידיו רובה קלאצ'ניקוב שהקנה שלו בין מתני שתי הנשים.

הוא יורה.

צה"ל מחזיר אש לעבר מקור הירי, והנשים נפגעות ברחמן. המחבל העזתי הרויח את חייו, והבוסים שלו הרויחו עוד תמונה איכותית ב-CNN.

ואיפה הפמיניסטיות שלנו, ולמה הן לא מגינות בגופן בשדרות ובעוטף עזה.

רגע, אני בפורום הנכון?

כל אדם נשוי בעל משפחה יודע את מורכבותם של החיים. אז איך אפשר לדבר בסיסמאות שכתובות פה? "להילחם עם הרחם" "חתונה וילדים זאת התרומה הגדולה למדינה" וכו'

הסיסמאות האלו הן בגדר סיסמאות. חשוב לזכור: משפחה זה דבר רציני. ילדים זקוקים להשקעה, לתשומת לב , לנתינה מצד ההורים. אנחנו לא יכולים ( לדעתי) להביא ילדים כחלק ממלחמה. כל ילד הוא פרח שצריך להשקות ולגדל.

ואולי לא כל כך מובן מדברי מה לא נראה לי בסיסמאות האלו, אבל לפחות שפכתי את זה...

תהיו בריאים

בכל גיל יש את הקשיים שלו. אבל אם מתחילים בגיל מוקדם כמו 20 נבנים ביחד, לא צריכים מידי הרבה לעמוד מול פיתויים יש זמן גם לפוריות למרות שאני התחתנתי בגיל 20 וכיום אני כמעט בת 40 זכיתי לשני ילדים מקסימים אבל כל החיים אני בריצות אצל רופאים. טוב שהיו לי מספיק שנים לדאוג גם לזה. אבל ס"ה הנישואים הם דבר מקסים אם משקיעים בו כראויץף הכוחות מושקעים ביחד הבעל עוזר ונותן והאשה נותנת ומקבלת.

בהצלחה לכולם

אני חושבת שגיל 20 זה ממש טוב להתחתן,

אבל כל אחד מתי שמתאים לו.

היי,אנימבית שמש...

אני לא ממש חושבת שצריך ללכת על זה בגישה הזו...

צימר במחסיה, עלה לנו 1000 לסופש

כל המתחם מגודר ורק שלכם יש בריכה וגקוזי פרטיים ומטבחון נוח.

אפשר להוסיף 200 ולהישאר גם מוצש עד ראשון בבוקר

אפשר להגיע בתחב"צ?

מחיפוש מהיר ראיתי שיש לפחות 4-5 צימרים ביישוב הזה. התכוונת למשהו ספציפי?

אשמח לעוד תגובות

(לא הייתי שם, רק ראיתי פרסומים)

אנחנו כנראה יותר מידי עירוניים בשביל זה, אין ברכה פרטית, וגם לא נראה שיש אופציות מה לעשות באזור מסביב.

אבל תודה, אשמח לעוד תגובות. 

הנה הקישור: נוף החאן, צימר בכפר אוריה | Weekend

היינו אומנם עם שלושת הילדים ולא רק זוג, אבל גם לזוג זה שווה בהחלט לדעתי.

אני זוכרת שהמחיר היה נמוך יחסית למקומות אחרים ויכול להיות שדווקא כן יתקרב לתקציב (לא יודעת לגבי אוגוסט).

הבעלים של הצימר מקסימים.

יש שם בריכה שווה שפרטית בשעות מסוימות שאתם שם (בעל הצימר מסביר הכל כאשר מגיעים. בגדול כאשר זוג או משפחה רוצים להיות בבריכה ויש במתחם עוד זוגות אחרים אז או מחלקים מראש שעות ואז יש לכם שעות רק שלכם.

או נכנסים בלי לקבוע כאשר פנוי ואז סוגרים את הדלת של הבריכה עם הווילון וכך זה סימן לאחרים שתפוס ולא נכנסים )

יש גם ג'קוזי גדול בנוסף. גם בחלק מהצימרים בפנים וגם ליד הבריכה עם מפתח ודלת וכנ"ל כאשר זה מתחלק לזמנים שהם רק שלכם).

זה באיזור צרעה ואשתאול, נוף מדהים, הרבה מסלולים. יש גם סניף איקאה קרוב אם שייך

ומרכז של חנויות אוכל וכו' באיזור (לא בכפר אוריה עצמו אבל קרוב).

לא יודעת לגבי תחב"צ.

אנחנו נהנינו מאוד וממליצה

תהנו המון

איזה כיף ❤️

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.

עם סכום כסף כניסה ויציאה

כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש

אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב

בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש

נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם... 

לכן עכשיו הלוביסטים של הליסינג נלחמים בתוכנית של מירי רכב (לא שגיאת כתיב) להפחית את כמות הטסטים למכוניות יחסית חדשות מפעם בשנה לפעם בשנתיים. בסוף ה"לחם והחלב" שלהם זה  אנשים ששונאי תחזוקה של מכונית.

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אבל אם באמת את מתייחסת לזה כמשהו גדול שיכול להשפיע על הזוגיות שלך- אז כנראה זה באמת עניין שצריך לפתור. קודם מול עצמך, ואח"כ מולו.

הרי זה לא אסור..

אבל כן נשמע לי מוזר שאת זקוקה לחיבוק ארוך מחברה כדי להרגיש את האהבה המיוחדת והנקייה בינכן...

בד"כ נשים מבטאות רגש באמפתיה בלהכיל אחת את השניה פחות יצא לי לחבק חברה שעות ברגיל (לא מדברת על מקרה קיצון נניח שמישהי מאבדת אדם יקר ואז נותנים לה חיבוק ארוך אלא כהרגל בינכן של חיבוקים ארוכים)

כן נשמע לי יותר נכון לשמור כאלה דברים לבעלך ובהמשך לילדים...בהצלחה

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.