במידה ומתחילים ללמוד ישר אחרי י"ב, נשאר נגיד שנה אחת לגמור תואר, זה בהחלט שונה אם כל הלימודים עוד לפניך...

ובהרבה כתובות שאני מכירה הבעל הוא על תקן הלומד תורה והאישה העובדת...

בסוף שנת השירות, בעלי למד בישיבה  וכרגע 6 שנים אחרי עם שלושה ילדיםפ ב"ה אני יכולה לומר : זה אפשרי ועוד איך. אלא מה? צריך לדעת להסתדר : בתור זוג צעיר עזבנו את הגרעין היקר בו גרנו למושב נחמד עם שכירות נמוכה מאוד ( וחברים נחמדים) מלגת הכולל הייתה גבוהה יותר ולבית לא נכנסו מעדנים, קורנפלקס, עוגיות וכו' וכו'- עוף רק בשבת וכאלה- וככה הסתדרנו- בלי אוברדראפט. וגם כיום, כשאני כבר סיימתי את התואר והתחלתי לעבוד ובעלי רק סיים את התואר שלו ומצא עבודנ רק לפני שבועיים אני רוצה לומר: אפשרי לגדל משפחה כסטודנטים או כזוג אברכים. פשוט: אין פינוקים ומנצלים כל הזדמנות להרוויח כסף.

חשוב ללמוד לכלכ את עצמכם כראוי- ואת זה צריך לדעת לעשות גם כשיש משכורת טובה ומרקיעת שחקים...

בהצלחה!

בגיל צעיר, שאינן קשורות לפרנסה והן: בגיל מאוד צעיר אתה מוצא/ת את עצמך בעל אחריות גדולה בלי שהספקת לעשות חיים כמו יתר בני גילך. וזה אולי השיקול היחידי שהיה יכול להיות לי נגד נישואין בגיל צעיר.

אמנם, השמחה בגידול משפחה ובזוגיות טובה היא גדולה , אך כשיש קשיים בדברים אלו עולות המחשבות ש: יו אני רק בת 25 , מתי אספיק לעשות קצת חיים?!

אבל זה עובר.

ושוב: בהצלחה!

הגבתי לליאורה שכתבה: "בלי שהספקת לעשות חיים". אילו היתה כותבת בלי שהספקת לכייף, אולי הייתי מגיב אחרת, או כלל לא הייתי מגיב.

אבל בגלל שהיא השתמשה בביטוי "לעשות חיים" תרגום מילול:create life ולא סתם, אלא באותה נשימה עם למה לא להתחתן, הגבתי את מה שהגבתי.

 אכן אני מבין את כוונתה שפיספסה את נעוריה. ועם זאת איני מסכים איתה.

גם ילד בן 4 מכייף, האם הייתי רוצה להשאר בן 4 למשך  30 שנה? ברור שככל שאתה מבוגר יותר כך גם ה"כיף" שלך יותר "כייפי". ולכן לא נכון שפספסת משהו שלא עשית בגיל צעיר אם בזמן הזה היית עסוקה בלהתבגר.

.

כיף לחיות עם החבר הכי טוב שלי. כיף לאהוב ולגעת- בשמחה, בקדושה ובטהרה. כיף להתחיל לבנות את עצמי מאפס. בחיים לא היו לי כל כך הרבה בגדים ותכשיטים כמו אחרי החתונה,מי פינק אותי ככה קודם?(3 רגלים...). כיף שיש לי למי לדאוג. כיף שיש מישהו שאני כל עולמו וכיף ללדת מלאת מרץ וכוחות לגדל. כיף ללמוד בגיל צעיר את בן/בת הזוג, כיף להיות שייכת לעצמי ולו בלי להסתובב בעולם ולחפש מי אני....ולמי אני רוצה להיות שייכת.

זוגיות זו עבודה קשה עם שכר מהמם בצידה, כיף להתחיל מוקדם את החיים האמיתיים.

מה כן קשה בכל זאת?

בעיני מה שיותר משמעותי כדי להקל הוא לעשות רווחים בין הלידות... לא למצוא את עצמינו  תוך שנתיים וחצי עם שלושה ילדים- זה תובעני בצורה מטורפת ומאוד לא פשוט לשלום בית... כבר לא זוכרים איך בן הזוג נראה וההוצאות עצומות בבת אחת. זה מותר הלכתית וחבל שלא מלמדים את זה מספיק. לאגור כוחות בין לידה ללידה ולחזור להיות זוג לפני שקופצים שוב לבחילות, זה נכון לכל גיל אבל כשמתחתנים צעירים אין שום בעיה לנשום קצת בין הנסיך הקטן לנסיכה הבאה בכיף. כשמתחתנים בגיל 28 מה לעשות כבר השיקולים אחרים.... אז כבר סופרים את השנים של הפוריות ומרביצים קצב שקשה לעמוד בו. וגם ככה אז הזוגיות יותר מסובכת כי כל אחד כלכך מעוצב כבר... רק מוקדם!!!

שרות ,היה עדיף שתתחילי מיד בלימודים?

אם את רצית להתחתן צעירה, לפחות שתהיה לך רבע תעודה ביד. לא חבל על שנת השירות?

התרומה הכי גדולה למדינה זה שהקמת משפחה ואת בונה את דור העתיד.

שנת שירות היא דבר אידיאולוגי וחשוב כל כך, כאשר הוא נעשה באופן נכון!

לא נראה לי שעדיך ללמוד ישר אחרי י"ב, ולוותר על שנת שירות.

ובנוסף- זאת תרומה למדינה- ולעצמך!

עובדה שהמדינהה לא מעונינת בזה ולא רוצה לאשר לזה תקציבים..

אם בת הולכת לזה בשביל לתרום לעצמה,תפדל.  אבל יש המון דרכים אחרות לתרום לעצמך בלי להשתמש בשביל זה בשנה שלמה וכל כך קריטית בחיים..

בכל מקרה, בהלכה עצמה אומרים לא להתחתן לפני שיש מקור פרנסה ובית וכו'.. לא? (או משו בסגנון)

ופינוקים מידי פעם יכול להיות נורא מתסכל.

לכל אחד יש "ראפ" שלו, אבל איך שאת מתארת את זה זה נשמע קשה...

זה לא מה שהורס את חשבון הבנק.

כשהדברים היקרים האלו הם חלק קבוע מסל הקניות- קשה מאוד לעמוד בזה כזוג צעיר העוסקים בלימודים ולא בעבודה.

החשוב הוא לחשוב ולהבין שאסור להיכנס למינוס ומשתמשים רק במה שיש. וזה אומר לצמצם בכל מה שאפשר ולקפוץ על כל עבודה.

באותו מקום שבו גרנו הייתה לי חברה, גם אברכית, שלא הרשתה לעצמה לקנות נעליים למרות שהישנות היו קרועות והעדיפה לאכול כל יום מעדנים, מיצים ממותקים ושאר פינוקים.

כל העניין זה סדרי עדיפיות ויכולת לחשיבה כלכלית וחישוב כלכלי נכון.

וחוץ מזה, עוד משו-

אם קשה כלכלית וצריך להישען על ההורים וכלך מיני דברים מזיקים שכאלה, רצוי שהבעל יצא לעבוד או האישה אם זה אפשרי.

בקיצור- אפשר להתחתן צעירים, רק להיות חכמים.

קשה לי לוותר על בגדים ונעליים..אבל נראה לי שאפשר להסתדר.

ומדובר רק בשנים הראשונות שלאחר החתונה..

בהצלחה לכולן..!

ואני חושבת שהזוג הזה קצת הגזים ..

צריך להתחשב גם בהורים.

חוץ מזה נראה לי לומדים להסתדר, ההורים יכולים לעזור כשצריך אבל לא בקביעות.

והבעל/ האישה צריכים לעבוד בעבודות מזדמנות,כדי שלא יהיה קשה..

זאת דעתי.(אלא אם כן להורים יש אפשרות לתת בקביעות).

הקשיים שמגיעים אלינו

ומי אמר שאם מתחתנים מאוחר יצליח הצד הכלכלי? ומי אמר שאז היא תבנה זוגיות טובה יותר ומשפחה מוצלחת יותר?

ומי אמר שקושי כלכלי הוא הקושי ( בהא הידיעה) בחיים?

היא מעדיפה קשים אחרים כי היא חושבת שהדשא של השכן ירוק יותר.

קשיי בריאות בגוף או בנפש עדיפים מי קובע?

להתחתן זו מצוה וזכות ולא מתחתנים בשביל הכיף והסבבה, בוודאי שאלה תוספות רצויות ונחמדות, אבל מי שמחפש סבבבה בחיים יגלה מהר מאוד שקשים תמיד יש ולכולם השאלה איך בוחרים להתייחס אליהם.

טיפשי להפיל את הקושי על הגיל וזאת למה, הרי היא כבר נשואה + ילד ולהפיל זאת על הגיל פירושו להרים ידיים ולהרגיש חסרי אונים, מה שהמציאות אינה כך, קשה אך יש דרכים לפתור

בחיים צריך להסתכל קדימה ולהרים ראש מעל הצרות, נכוןם לפעמים מרגישים שעומדים לטבוע וזה הזמן לחפש תמיכה וייעוץ

הציעי לה במקום להיעצב על הבלתי ניתן לשינוי לשתף ולראות איך אפשר להסתדר

לגבי הלימודים מי אמר ששניהם חייבים ביחד ללמוד

אחד ילמד שני יעבוד ואח"כ יתחלפו, עבודה ללא תואר אמנם מכניסה פחות אבל זה הרבה הרבה יותר מאשר שניים לומדים ואף אחד לא מכניס.

שיהיה להם הרבה בשורות טובות

ישועת ה' כהרף עין.

אני ממש לא מסכימה!!!!!

חיילים מתים כתרומה למדינה ואת לא יכולה להשקיע שנה או שנתיים בתרומה למדינה?

מה, אם את דתייה ורוצה להתחתן בגיל 20, זה הופך אותך לעשויה מזכוכית?!

אם זה כל כך קשה לך להתחתן לפני שסיימת ללמוד, אז אל תתחתני מוקדם, אבל לא לתרום למדינה?

חוץ מזה שאפשר להסתדר, בהצלחה!!!!!

שירות לאומי זאת מסגרת שמוציאה ממך את כל הטוב (ב"עה) או כוחות שיש בך.

וחוץ מזהצריך לנוח קצת אחרי 12 שנות לימודים. לקפוץ שוב ללימודים זה לא נראה לי שפוי.

צריך קצת הפסקה. ושירות לאומי זאת אופציה מצויינת כי נמצאים בחברה של בנות באותו גיל, עסוקים בד"כ עד מעל הראש, לומדים אחריות מהי נהנים וגם תורמים.

ואגב- לפי דעתי דווקא מי שרוצה להתחתן מוקדם כדאי לה לאפשר לעצמה את שנת השירות כדי פשוט לפוש מבחינה מנטלית תוך תרומה ומיצוי כוחות בשדה הפרטי והחברתי.

ובכך אני מתחברת מעט לדברים של ליאורהלה שקבלה על כך שלא זכתה קצת "לעשות חיים"

ואמנם בעיניים של בחורה צעירה שמאוד רוצה לךהגשים עצמה בבניית בית יהודי, הכל נראה ורוד ויפה (ובאמת הקטעים הורודים נרחבים ביותר)  אך בכל זאת, כפי שכבר נאמר פה, יש הרבה אחריות בבניית בית, אז רצוי גם להנות שנה אחת וגם להתאמצן על אחריות....

ואם הגעתם עד לפה אז-

אשריכם בלאפה!

איך פספסתי אותך בשניה?

העם איתך!

את האף למי שעשתה או לא עשתה שירות!

כל אחד והסיבות שלו ואני מקבלת... (לפחות מנסה=) )

אבל-

לעזור לאשה בודדת וכל רשימת החסדים שרשמת שהם דברים מדהימים ואשרי מי שזוכה לעשות אותם (!!!)

את משווה ל-40 שעות בשבוע? ויותר- כי זה לא נטו 40 שעות יש גם להישאר אחרי.. (תלוי באיזה תפקיד את..)

עזבי את זה שמי שעושה שירות לאומי לא יכולה לעבוד או ללמוד תוך כדי ( מבחינת הזמן... ולא סגורה על זה אם זה גם "חוק" לרובם... אאלא אם כן יש לך סיבה מוצדקת ומביאים לך אישור- אבל אני לא בטוחה...)

היא נותנת שנה או שנתיים מעצמה.

אני לא יגיד למדינה כי לא לכולם זה נוגע.

אני לא יגיד תתרמו כמו מי שעושה צבא כי לא יודעת אם זה קשור בכלל למרות שיש בזה משהוא.

אבל מה שאני כן יגיד שמי שלא עושה שירות לאומי היא זו שמפספסת כאן- ובגדול!

כמו שחשוב לזחול לפני שהולכים..

כך חשוב לעשות שירות לעניות דעתי..

זה שלב בחיים שצריך לעבור אותו.

וללדת ילדים זה ה- תרומה שיכולה להיות מכל הבחינות.

תעשי שירות- ו- תלדי ילדים... (בעזרת ה'..)

זה לא קשור.

בהצלחה לכולם

תסלחו לי, אבל רובן לא תורמות כמעט כלום.

חוץ מלהיות בבית ספר שעות ע"ג שעות בבטלה, או בעבודות מזדמנות כמו לעטוף ספרי ספריה,לסדר את חדר מורים או לעשות אבחונים לילדי א' במקום מורתן.

לא אחת שאלתי אותן, למה אתן פה? לא חבל על השנה הזו? לפחות לכנה תלמדנה מקצוע.

יתכן ויש בנות שיש להן תפקידים תורמים יותר.לא יודעת.

אף אחת לא נעשתה יותר חכמה ויותר צדיקה ויותר פטריוטית כתוצאה משרות לאומי, והגיע הזמן לבחינה מחודשת של השרות הלאומי מעיקרו. ואם כבר, אז התנדבות בתוך הקהילה פנימה, בלי לתת יד למחללי שבת ואוכלי שרצים להכעיס.

לעזור לאשה שנמצאת בשמירת הריון או מטופלת בילדים קטנים, שווה ומוסרי פי אלף ופי מיליון יותר מאשר להתברבר בתחנת מגן דוד אדום עם פושטקים. השתקת העובדות הכואבות עלתה לנו בהרבה קרבנות, ואחריתו מי ישורנו.

מניסיון אישי שלי,בתור מי ששירתה במוסד של ילדים עיוורים, אני יודעת שתרמתי ונתרמתי המון!! ומחברות שלי,אני יודעת שאני לא היחידה. אולי יש כאלה שבאמת עושות עבודות שהתרומה בהן היא לא מי-יודע-מה, אבל מכאן ועד להכליל ולומר כאלה דברים,שהשרות הלאומי לא שווה כלום-הדרך ארוכה.

קצת ענווה.

באחריות את אומרת??

יש כאלה שהשנה הזאת ממש קידמה אותן וגרמה להן להיות צדיקות ממש.

זה עדיין לא אמר שזה כזה פשוט.

ולמי שאמרה שאין קשר בין ללדת ילדים לבין ש"ל זה לא לגמרי נכון. כי מלא פעמים השנה הזאת באה ע"ח לימודי מקצוע.

אז תלדי ילדים ותפרנסי אותם בעזרת מי?!

התחתנתי בגיל 19 מרצון ובשמחה באמצע שנת שירות והמשכתי כרגיל עד סוף השנה {גרתי בדירה ליד החברות שלי} התחלתי ללמוד לתואר באחת המכללות הכי קשות בארץ לבנות {בגלל הקרבה לבית- סתם שטות}, ילדתי בתחילת שנה א' ובאמצע שנה ג' והיום אני עומדת בסיום הסטאז' בעזרתו יתברך.

בעלי גם היה סטודנט בחלק מהזמן אך עבד בכל מה שהזדמן וגם למד בישיבה בשנה הראשונה {במסגרת הצבא}

אנחנו לא מכניסים שטויות הביתה ברוך ד' מצליחים לחסוך אך לחיות טוב וללא בושה. {מצליחים להחזיק רכב כדי לעבוד בעבודות שמאפשרות יותר}

{עם יד על הדופק הכל אפשרי}

חיים פשוטים ובריאים. בהצלחה לכולנו והלוואי ונצליח לעבוד את ד' בשמחה תמיד

שירות לאומי זאת מסגרת שמוציאה ממך את כל הטוב (ב"עה) או כוחות שיש בך.

וחוץ מזהצריך לנוח קצת אחרי 12 שנות לימודים. לקפוץ שוב ללימודים זה לא נראה לי שפוי.

צריך קצת הפסקה. ושירות לאומי זאת אופציה מצויינת כי נמצאים בחברה של בנות באותו גיל, עסוקים בד"כ עד מעל הראש, לומדים אחריות מהי נהנים וגם תורמים.

ואגב- לפי דעתי דווקא מי שרוצה להתחתן מוקדם כדאי לה לאפשר לעצמה את שנת השירות כדי פשוט לפוש מבחינה מנטלית תוך תרומה ומיצוי כוחות בשדה הפרטי והחברתי.

ובכך אני מתחברת מעט לדברים של ליאורהלה שקבלה על כך שלא זכתה קצת "לעשות חיים"

ואמנם בעיניים של בחורה צעירה שמאוד רוצה לךהגשים עצמה בבניית בית יהודי, הכל נראה ורוד ויפה (ובאמת הקטעים הורודים נרחבים ביותר)  אך בכל זאת, כפי שכבר נאמר פה, יש הרבה אחריות בבניית בית, אז רצוי גם להנות שנה אחת וגם להתאמצן על אחריות....

ואם הגעתם עד לפה אז-

אשריכם בלאפה!

נורא מרגיע לקרוא את זה...

שמעתי איפהשהוא [אולי פה?!] שעד החתונה הבת דואגת כל הזמן מה יהיה ואיך יחיו, והבן מבסוט... ואחרי החתונה הוא לחוץ על הפרנסה, והאישה--> יש לה על מי לסמוך...

אני התחתנתי בגיל 18וחודשיים(!) וממש לא מצטערת.. היום אני בת 26+ עם שלושה ילדים מתוקים.

חבר'ה אלה החיים! אם הייתי מחכה שאהיה מסודרת כלכלית ורק אז הייתי מתחתנת שום דבר לא היה מובטח לי.

מה עדיף להיות כמו כמה חברות שלי בנות 28+ שמסודרות מצוין כלכית ויש להם עבודה מכובדת אבל עד עכשיו לא מצאו את האחד....! כי כשמתבגרים יש כבר יותר דרישות שהבן זוג יהיה כמוני וכו'.. ואז קשה יותר להתפשר. מה שלא קורה כשצעירים..

אז נכון שהיו תקופות קשות יותר מבחינה כלכלית.. אבל בסופו של דבר ועם הרבה תפילות זה מסתדר.

אני לא אשקר ואגיד שזה בקלות. הבעל לומד לתואר ועובד והנטל נופל עלי.. אבל בלב שלם מודה לה' שהתחתנתי צעירה

ולא ח"ו הייתי מוצאת את עצמי מחפשת עוד בגיל זה כמו הרבה שאני מכירה.

ולכן זה לא קשור לגיל, יש כאלה שמתחתנים מאוחר ויש להם קשיים אחרים. צריך לשמוח שמתחתנים צעירים כי יש בזה משהו יפה יותר-גדלים ביחד, לומדים להסתדר ביחד ודוקא מתוך הקשיים החיבור גדול יותר..בהצלחה!

את האחריות ויש כאלה שלא..

וחוץ מזה איך מסתדרים אחרי החתונה בלימוד מקצוע?זה לא קשה?

לא שאני פוסלת חתונה מוקדמת אני ממש בעד אבל יש לשקול טוב לפני שמחליטים.

בע"ה בעיתו ובזמנו לכולן/ם!

אני ובעלי  היינו חברים כבר כמה שנים, הכרנו בתנועת נוער אז זה כבר היה ברור שזה זה ולא היה למה למשוך..

אבל כל אחת והמקרה שלה.

אני עשיתי שירות לאומי תוך כדי. ונכון זה בא על חשבון זה שלא עשיתי בדיוק את השירות שרציתי ותכננתי לעשות..

למדתי מקצוע ולא תואר. בעז"ה כשבעלי יסיים ללמוד אני מתכונת ללמוד לתואר. לא יהיה קל במיוחד עם שלושה ילדים

אבל מי אמר שבאנו 'לכייף' בעולם הזה.. פעם משהי אמרה לי:"אדם לעמל יולד"- וזה ממש שינה לי את כל התפיסה של החיים!!! ב"ה שיש לי קשיים כאלה ולא קשיים של זוגות שמתפללים שיהיה להם ילדים.. אז מי אני שאומר:קשה!

אני מודה כל יום לה' על מה שנתן לי. צריך להסתכל בפרופורציות הנכונות על החיים!

מנצלת את השרשור כדי לפרסם הצעת קליטה של המאחז שלנו, אל מתן

(במילים אחרות: רבע שעה מכפר סבא )

בס"ד

אין ויכוח שחתונה בגיל צעיר וילודה זו הציונות האמיתית והתרומה הכי גדולה לעם ישראל תלמדו מהמוסלמים

יולדים ילדים בשביל להאדיר את שם ה' בעולם. לא בשביל להילחם עם המוסלמים...

מחבל עזתי מעמיד שתי נשים בקו החזית והוא מסתתר מאחוריהן, בידיו רובה קלאצ'ניקוב שהקנה שלו בין מתני שתי הנשים.

הוא יורה.

צה"ל מחזיר אש לעבר מקור הירי, והנשים נפגעות ברחמן. המחבל העזתי הרויח את חייו, והבוסים שלו הרויחו עוד תמונה איכותית ב-CNN.

ואיפה הפמיניסטיות שלנו, ולמה הן לא מגינות בגופן בשדרות ובעוטף עזה.

רגע, אני בפורום הנכון?

כל אדם נשוי בעל משפחה יודע את מורכבותם של החיים. אז איך אפשר לדבר בסיסמאות שכתובות פה? "להילחם עם הרחם" "חתונה וילדים זאת התרומה הגדולה למדינה" וכו'

הסיסמאות האלו הן בגדר סיסמאות. חשוב לזכור: משפחה זה דבר רציני. ילדים זקוקים להשקעה, לתשומת לב , לנתינה מצד ההורים. אנחנו לא יכולים ( לדעתי) להביא ילדים כחלק ממלחמה. כל ילד הוא פרח שצריך להשקות ולגדל.

ואולי לא כל כך מובן מדברי מה לא נראה לי בסיסמאות האלו, אבל לפחות שפכתי את זה...

תהיו בריאים

בכל גיל יש את הקשיים שלו. אבל אם מתחילים בגיל מוקדם כמו 20 נבנים ביחד, לא צריכים מידי הרבה לעמוד מול פיתויים יש זמן גם לפוריות למרות שאני התחתנתי בגיל 20 וכיום אני כמעט בת 40 זכיתי לשני ילדים מקסימים אבל כל החיים אני בריצות אצל רופאים. טוב שהיו לי מספיק שנים לדאוג גם לזה. אבל ס"ה הנישואים הם דבר מקסים אם משקיעים בו כראויץף הכוחות מושקעים ביחד הבעל עוזר ונותן והאשה נותנת ומקבלת.

בהצלחה לכולם

אני חושבת שגיל 20 זה ממש טוב להתחתן,

אבל כל אחד מתי שמתאים לו.

היי,אנימבית שמש...

אני לא ממש חושבת שצריך ללכת על זה בגישה הזו...

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!

הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.

שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.

פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.

אם תגיעו להסכמה ביניכם. תוכלו להציב את הגבול. ומותר עד ניתוק מוחלט.

על יעל זק''ש, מנהלת הפורום @נגמרו לי השמות

ממש לא מובן מאליו, משמח ומחמם את הלב, תודה רבה 🙏

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

איך הילדים שלך מסופרים?

היום לא שואלים.

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

את יכולה להתחיל משם,יש שם גם משפחות דתיות.

בהצלחה!

זה דיי חלום שלי שמכל מיני סיבות לא יכולות להתגשם