במידה ומתחילים ללמוד ישר אחרי י"ב, נשאר נגיד שנה אחת לגמור תואר, זה בהחלט שונה אם כל הלימודים עוד לפניך...

ובהרבה כתובות שאני מכירה הבעל הוא על תקן הלומד תורה והאישה העובדת...

בסוף שנת השירות, בעלי למד בישיבה  וכרגע 6 שנים אחרי עם שלושה ילדיםפ ב"ה אני יכולה לומר : זה אפשרי ועוד איך. אלא מה? צריך לדעת להסתדר : בתור זוג צעיר עזבנו את הגרעין היקר בו גרנו למושב נחמד עם שכירות נמוכה מאוד ( וחברים נחמדים) מלגת הכולל הייתה גבוהה יותר ולבית לא נכנסו מעדנים, קורנפלקס, עוגיות וכו' וכו'- עוף רק בשבת וכאלה- וככה הסתדרנו- בלי אוברדראפט. וגם כיום, כשאני כבר סיימתי את התואר והתחלתי לעבוד ובעלי רק סיים את התואר שלו ומצא עבודנ רק לפני שבועיים אני רוצה לומר: אפשרי לגדל משפחה כסטודנטים או כזוג אברכים. פשוט: אין פינוקים ומנצלים כל הזדמנות להרוויח כסף.

חשוב ללמוד לכלכ את עצמכם כראוי- ואת זה צריך לדעת לעשות גם כשיש משכורת טובה ומרקיעת שחקים...

בהצלחה!

בגיל צעיר, שאינן קשורות לפרנסה והן: בגיל מאוד צעיר אתה מוצא/ת את עצמך בעל אחריות גדולה בלי שהספקת לעשות חיים כמו יתר בני גילך. וזה אולי השיקול היחידי שהיה יכול להיות לי נגד נישואין בגיל צעיר.

אמנם, השמחה בגידול משפחה ובזוגיות טובה היא גדולה , אך כשיש קשיים בדברים אלו עולות המחשבות ש: יו אני רק בת 25 , מתי אספיק לעשות קצת חיים?!

אבל זה עובר.

ושוב: בהצלחה!

הגבתי לליאורה שכתבה: "בלי שהספקת לעשות חיים". אילו היתה כותבת בלי שהספקת לכייף, אולי הייתי מגיב אחרת, או כלל לא הייתי מגיב.

אבל בגלל שהיא השתמשה בביטוי "לעשות חיים" תרגום מילול:create life ולא סתם, אלא באותה נשימה עם למה לא להתחתן, הגבתי את מה שהגבתי.

 אכן אני מבין את כוונתה שפיספסה את נעוריה. ועם זאת איני מסכים איתה.

גם ילד בן 4 מכייף, האם הייתי רוצה להשאר בן 4 למשך  30 שנה? ברור שככל שאתה מבוגר יותר כך גם ה"כיף" שלך יותר "כייפי". ולכן לא נכון שפספסת משהו שלא עשית בגיל צעיר אם בזמן הזה היית עסוקה בלהתבגר.

.

כיף לחיות עם החבר הכי טוב שלי. כיף לאהוב ולגעת- בשמחה, בקדושה ובטהרה. כיף להתחיל לבנות את עצמי מאפס. בחיים לא היו לי כל כך הרבה בגדים ותכשיטים כמו אחרי החתונה,מי פינק אותי ככה קודם?(3 רגלים...). כיף שיש לי למי לדאוג. כיף שיש מישהו שאני כל עולמו וכיף ללדת מלאת מרץ וכוחות לגדל. כיף ללמוד בגיל צעיר את בן/בת הזוג, כיף להיות שייכת לעצמי ולו בלי להסתובב בעולם ולחפש מי אני....ולמי אני רוצה להיות שייכת.

זוגיות זו עבודה קשה עם שכר מהמם בצידה, כיף להתחיל מוקדם את החיים האמיתיים.

מה כן קשה בכל זאת?

בעיני מה שיותר משמעותי כדי להקל הוא לעשות רווחים בין הלידות... לא למצוא את עצמינו  תוך שנתיים וחצי עם שלושה ילדים- זה תובעני בצורה מטורפת ומאוד לא פשוט לשלום בית... כבר לא זוכרים איך בן הזוג נראה וההוצאות עצומות בבת אחת. זה מותר הלכתית וחבל שלא מלמדים את זה מספיק. לאגור כוחות בין לידה ללידה ולחזור להיות זוג לפני שקופצים שוב לבחילות, זה נכון לכל גיל אבל כשמתחתנים צעירים אין שום בעיה לנשום קצת בין הנסיך הקטן לנסיכה הבאה בכיף. כשמתחתנים בגיל 28 מה לעשות כבר השיקולים אחרים.... אז כבר סופרים את השנים של הפוריות ומרביצים קצב שקשה לעמוד בו. וגם ככה אז הזוגיות יותר מסובכת כי כל אחד כלכך מעוצב כבר... רק מוקדם!!!

שרות ,היה עדיף שתתחילי מיד בלימודים?

אם את רצית להתחתן צעירה, לפחות שתהיה לך רבע תעודה ביד. לא חבל על שנת השירות?

התרומה הכי גדולה למדינה זה שהקמת משפחה ואת בונה את דור העתיד.

שנת שירות היא דבר אידיאולוגי וחשוב כל כך, כאשר הוא נעשה באופן נכון!

לא נראה לי שעדיך ללמוד ישר אחרי י"ב, ולוותר על שנת שירות.

ובנוסף- זאת תרומה למדינה- ולעצמך!

עובדה שהמדינהה לא מעונינת בזה ולא רוצה לאשר לזה תקציבים..

אם בת הולכת לזה בשביל לתרום לעצמה,תפדל.  אבל יש המון דרכים אחרות לתרום לעצמך בלי להשתמש בשביל זה בשנה שלמה וכל כך קריטית בחיים..

בכל מקרה, בהלכה עצמה אומרים לא להתחתן לפני שיש מקור פרנסה ובית וכו'.. לא? (או משו בסגנון)

ופינוקים מידי פעם יכול להיות נורא מתסכל.

לכל אחד יש "ראפ" שלו, אבל איך שאת מתארת את זה זה נשמע קשה...

זה לא מה שהורס את חשבון הבנק.

כשהדברים היקרים האלו הם חלק קבוע מסל הקניות- קשה מאוד לעמוד בזה כזוג צעיר העוסקים בלימודים ולא בעבודה.

החשוב הוא לחשוב ולהבין שאסור להיכנס למינוס ומשתמשים רק במה שיש. וזה אומר לצמצם בכל מה שאפשר ולקפוץ על כל עבודה.

באותו מקום שבו גרנו הייתה לי חברה, גם אברכית, שלא הרשתה לעצמה לקנות נעליים למרות שהישנות היו קרועות והעדיפה לאכול כל יום מעדנים, מיצים ממותקים ושאר פינוקים.

כל העניין זה סדרי עדיפיות ויכולת לחשיבה כלכלית וחישוב כלכלי נכון.

וחוץ מזה, עוד משו-

אם קשה כלכלית וצריך להישען על ההורים וכלך מיני דברים מזיקים שכאלה, רצוי שהבעל יצא לעבוד או האישה אם זה אפשרי.

בקיצור- אפשר להתחתן צעירים, רק להיות חכמים.

קשה לי לוותר על בגדים ונעליים..אבל נראה לי שאפשר להסתדר.

ומדובר רק בשנים הראשונות שלאחר החתונה..

בהצלחה לכולן..!

ואני חושבת שהזוג הזה קצת הגזים ..

צריך להתחשב גם בהורים.

חוץ מזה נראה לי לומדים להסתדר, ההורים יכולים לעזור כשצריך אבל לא בקביעות.

והבעל/ האישה צריכים לעבוד בעבודות מזדמנות,כדי שלא יהיה קשה..

זאת דעתי.(אלא אם כן להורים יש אפשרות לתת בקביעות).

הקשיים שמגיעים אלינו

ומי אמר שאם מתחתנים מאוחר יצליח הצד הכלכלי? ומי אמר שאז היא תבנה זוגיות טובה יותר ומשפחה מוצלחת יותר?

ומי אמר שקושי כלכלי הוא הקושי ( בהא הידיעה) בחיים?

היא מעדיפה קשים אחרים כי היא חושבת שהדשא של השכן ירוק יותר.

קשיי בריאות בגוף או בנפש עדיפים מי קובע?

להתחתן זו מצוה וזכות ולא מתחתנים בשביל הכיף והסבבה, בוודאי שאלה תוספות רצויות ונחמדות, אבל מי שמחפש סבבבה בחיים יגלה מהר מאוד שקשים תמיד יש ולכולם השאלה איך בוחרים להתייחס אליהם.

טיפשי להפיל את הקושי על הגיל וזאת למה, הרי היא כבר נשואה + ילד ולהפיל זאת על הגיל פירושו להרים ידיים ולהרגיש חסרי אונים, מה שהמציאות אינה כך, קשה אך יש דרכים לפתור

בחיים צריך להסתכל קדימה ולהרים ראש מעל הצרות, נכוןם לפעמים מרגישים שעומדים לטבוע וזה הזמן לחפש תמיכה וייעוץ

הציעי לה במקום להיעצב על הבלתי ניתן לשינוי לשתף ולראות איך אפשר להסתדר

לגבי הלימודים מי אמר ששניהם חייבים ביחד ללמוד

אחד ילמד שני יעבוד ואח"כ יתחלפו, עבודה ללא תואר אמנם מכניסה פחות אבל זה הרבה הרבה יותר מאשר שניים לומדים ואף אחד לא מכניס.

שיהיה להם הרבה בשורות טובות

ישועת ה' כהרף עין.

אני ממש לא מסכימה!!!!!

חיילים מתים כתרומה למדינה ואת לא יכולה להשקיע שנה או שנתיים בתרומה למדינה?

מה, אם את דתייה ורוצה להתחתן בגיל 20, זה הופך אותך לעשויה מזכוכית?!

אם זה כל כך קשה לך להתחתן לפני שסיימת ללמוד, אז אל תתחתני מוקדם, אבל לא לתרום למדינה?

חוץ מזה שאפשר להסתדר, בהצלחה!!!!!

שירות לאומי זאת מסגרת שמוציאה ממך את כל הטוב (ב"עה) או כוחות שיש בך.

וחוץ מזהצריך לנוח קצת אחרי 12 שנות לימודים. לקפוץ שוב ללימודים זה לא נראה לי שפוי.

צריך קצת הפסקה. ושירות לאומי זאת אופציה מצויינת כי נמצאים בחברה של בנות באותו גיל, עסוקים בד"כ עד מעל הראש, לומדים אחריות מהי נהנים וגם תורמים.

ואגב- לפי דעתי דווקא מי שרוצה להתחתן מוקדם כדאי לה לאפשר לעצמה את שנת השירות כדי פשוט לפוש מבחינה מנטלית תוך תרומה ומיצוי כוחות בשדה הפרטי והחברתי.

ובכך אני מתחברת מעט לדברים של ליאורהלה שקבלה על כך שלא זכתה קצת "לעשות חיים"

ואמנם בעיניים של בחורה צעירה שמאוד רוצה לךהגשים עצמה בבניית בית יהודי, הכל נראה ורוד ויפה (ובאמת הקטעים הורודים נרחבים ביותר)  אך בכל זאת, כפי שכבר נאמר פה, יש הרבה אחריות בבניית בית, אז רצוי גם להנות שנה אחת וגם להתאמצן על אחריות....

ואם הגעתם עד לפה אז-

אשריכם בלאפה!

איך פספסתי אותך בשניה?

העם איתך!

את האף למי שעשתה או לא עשתה שירות!

כל אחד והסיבות שלו ואני מקבלת... (לפחות מנסה=) )

אבל-

לעזור לאשה בודדת וכל רשימת החסדים שרשמת שהם דברים מדהימים ואשרי מי שזוכה לעשות אותם (!!!)

את משווה ל-40 שעות בשבוע? ויותר- כי זה לא נטו 40 שעות יש גם להישאר אחרי.. (תלוי באיזה תפקיד את..)

עזבי את זה שמי שעושה שירות לאומי לא יכולה לעבוד או ללמוד תוך כדי ( מבחינת הזמן... ולא סגורה על זה אם זה גם "חוק" לרובם... אאלא אם כן יש לך סיבה מוצדקת ומביאים לך אישור- אבל אני לא בטוחה...)

היא נותנת שנה או שנתיים מעצמה.

אני לא יגיד למדינה כי לא לכולם זה נוגע.

אני לא יגיד תתרמו כמו מי שעושה צבא כי לא יודעת אם זה קשור בכלל למרות שיש בזה משהוא.

אבל מה שאני כן יגיד שמי שלא עושה שירות לאומי היא זו שמפספסת כאן- ובגדול!

כמו שחשוב לזחול לפני שהולכים..

כך חשוב לעשות שירות לעניות דעתי..

זה שלב בחיים שצריך לעבור אותו.

וללדת ילדים זה ה- תרומה שיכולה להיות מכל הבחינות.

תעשי שירות- ו- תלדי ילדים... (בעזרת ה'..)

זה לא קשור.

בהצלחה לכולם

תסלחו לי, אבל רובן לא תורמות כמעט כלום.

חוץ מלהיות בבית ספר שעות ע"ג שעות בבטלה, או בעבודות מזדמנות כמו לעטוף ספרי ספריה,לסדר את חדר מורים או לעשות אבחונים לילדי א' במקום מורתן.

לא אחת שאלתי אותן, למה אתן פה? לא חבל על השנה הזו? לפחות לכנה תלמדנה מקצוע.

יתכן ויש בנות שיש להן תפקידים תורמים יותר.לא יודעת.

אף אחת לא נעשתה יותר חכמה ויותר צדיקה ויותר פטריוטית כתוצאה משרות לאומי, והגיע הזמן לבחינה מחודשת של השרות הלאומי מעיקרו. ואם כבר, אז התנדבות בתוך הקהילה פנימה, בלי לתת יד למחללי שבת ואוכלי שרצים להכעיס.

לעזור לאשה שנמצאת בשמירת הריון או מטופלת בילדים קטנים, שווה ומוסרי פי אלף ופי מיליון יותר מאשר להתברבר בתחנת מגן דוד אדום עם פושטקים. השתקת העובדות הכואבות עלתה לנו בהרבה קרבנות, ואחריתו מי ישורנו.

מניסיון אישי שלי,בתור מי ששירתה במוסד של ילדים עיוורים, אני יודעת שתרמתי ונתרמתי המון!! ומחברות שלי,אני יודעת שאני לא היחידה. אולי יש כאלה שבאמת עושות עבודות שהתרומה בהן היא לא מי-יודע-מה, אבל מכאן ועד להכליל ולומר כאלה דברים,שהשרות הלאומי לא שווה כלום-הדרך ארוכה.

קצת ענווה.

באחריות את אומרת??

יש כאלה שהשנה הזאת ממש קידמה אותן וגרמה להן להיות צדיקות ממש.

זה עדיין לא אמר שזה כזה פשוט.

ולמי שאמרה שאין קשר בין ללדת ילדים לבין ש"ל זה לא לגמרי נכון. כי מלא פעמים השנה הזאת באה ע"ח לימודי מקצוע.

אז תלדי ילדים ותפרנסי אותם בעזרת מי?!

התחתנתי בגיל 19 מרצון ובשמחה באמצע שנת שירות והמשכתי כרגיל עד סוף השנה {גרתי בדירה ליד החברות שלי} התחלתי ללמוד לתואר באחת המכללות הכי קשות בארץ לבנות {בגלל הקרבה לבית- סתם שטות}, ילדתי בתחילת שנה א' ובאמצע שנה ג' והיום אני עומדת בסיום הסטאז' בעזרתו יתברך.

בעלי גם היה סטודנט בחלק מהזמן אך עבד בכל מה שהזדמן וגם למד בישיבה בשנה הראשונה {במסגרת הצבא}

אנחנו לא מכניסים שטויות הביתה ברוך ד' מצליחים לחסוך אך לחיות טוב וללא בושה. {מצליחים להחזיק רכב כדי לעבוד בעבודות שמאפשרות יותר}

{עם יד על הדופק הכל אפשרי}

חיים פשוטים ובריאים. בהצלחה לכולנו והלוואי ונצליח לעבוד את ד' בשמחה תמיד

שירות לאומי זאת מסגרת שמוציאה ממך את כל הטוב (ב"עה) או כוחות שיש בך.

וחוץ מזהצריך לנוח קצת אחרי 12 שנות לימודים. לקפוץ שוב ללימודים זה לא נראה לי שפוי.

צריך קצת הפסקה. ושירות לאומי זאת אופציה מצויינת כי נמצאים בחברה של בנות באותו גיל, עסוקים בד"כ עד מעל הראש, לומדים אחריות מהי נהנים וגם תורמים.

ואגב- לפי דעתי דווקא מי שרוצה להתחתן מוקדם כדאי לה לאפשר לעצמה את שנת השירות כדי פשוט לפוש מבחינה מנטלית תוך תרומה ומיצוי כוחות בשדה הפרטי והחברתי.

ובכך אני מתחברת מעט לדברים של ליאורהלה שקבלה על כך שלא זכתה קצת "לעשות חיים"

ואמנם בעיניים של בחורה צעירה שמאוד רוצה לךהגשים עצמה בבניית בית יהודי, הכל נראה ורוד ויפה (ובאמת הקטעים הורודים נרחבים ביותר)  אך בכל זאת, כפי שכבר נאמר פה, יש הרבה אחריות בבניית בית, אז רצוי גם להנות שנה אחת וגם להתאמצן על אחריות....

ואם הגעתם עד לפה אז-

אשריכם בלאפה!

נורא מרגיע לקרוא את זה...

שמעתי איפהשהוא [אולי פה?!] שעד החתונה הבת דואגת כל הזמן מה יהיה ואיך יחיו, והבן מבסוט... ואחרי החתונה הוא לחוץ על הפרנסה, והאישה--> יש לה על מי לסמוך...

אני התחתנתי בגיל 18וחודשיים(!) וממש לא מצטערת.. היום אני בת 26+ עם שלושה ילדים מתוקים.

חבר'ה אלה החיים! אם הייתי מחכה שאהיה מסודרת כלכלית ורק אז הייתי מתחתנת שום דבר לא היה מובטח לי.

מה עדיף להיות כמו כמה חברות שלי בנות 28+ שמסודרות מצוין כלכית ויש להם עבודה מכובדת אבל עד עכשיו לא מצאו את האחד....! כי כשמתבגרים יש כבר יותר דרישות שהבן זוג יהיה כמוני וכו'.. ואז קשה יותר להתפשר. מה שלא קורה כשצעירים..

אז נכון שהיו תקופות קשות יותר מבחינה כלכלית.. אבל בסופו של דבר ועם הרבה תפילות זה מסתדר.

אני לא אשקר ואגיד שזה בקלות. הבעל לומד לתואר ועובד והנטל נופל עלי.. אבל בלב שלם מודה לה' שהתחתנתי צעירה

ולא ח"ו הייתי מוצאת את עצמי מחפשת עוד בגיל זה כמו הרבה שאני מכירה.

ולכן זה לא קשור לגיל, יש כאלה שמתחתנים מאוחר ויש להם קשיים אחרים. צריך לשמוח שמתחתנים צעירים כי יש בזה משהו יפה יותר-גדלים ביחד, לומדים להסתדר ביחד ודוקא מתוך הקשיים החיבור גדול יותר..בהצלחה!

את האחריות ויש כאלה שלא..

וחוץ מזה איך מסתדרים אחרי החתונה בלימוד מקצוע?זה לא קשה?

לא שאני פוסלת חתונה מוקדמת אני ממש בעד אבל יש לשקול טוב לפני שמחליטים.

בע"ה בעיתו ובזמנו לכולן/ם!

אני ובעלי  היינו חברים כבר כמה שנים, הכרנו בתנועת נוער אז זה כבר היה ברור שזה זה ולא היה למה למשוך..

אבל כל אחת והמקרה שלה.

אני עשיתי שירות לאומי תוך כדי. ונכון זה בא על חשבון זה שלא עשיתי בדיוק את השירות שרציתי ותכננתי לעשות..

למדתי מקצוע ולא תואר. בעז"ה כשבעלי יסיים ללמוד אני מתכונת ללמוד לתואר. לא יהיה קל במיוחד עם שלושה ילדים

אבל מי אמר שבאנו 'לכייף' בעולם הזה.. פעם משהי אמרה לי:"אדם לעמל יולד"- וזה ממש שינה לי את כל התפיסה של החיים!!! ב"ה שיש לי קשיים כאלה ולא קשיים של זוגות שמתפללים שיהיה להם ילדים.. אז מי אני שאומר:קשה!

אני מודה כל יום לה' על מה שנתן לי. צריך להסתכל בפרופורציות הנכונות על החיים!

מנצלת את השרשור כדי לפרסם הצעת קליטה של המאחז שלנו, אל מתן

(במילים אחרות: רבע שעה מכפר סבא )

בס"ד

אין ויכוח שחתונה בגיל צעיר וילודה זו הציונות האמיתית והתרומה הכי גדולה לעם ישראל תלמדו מהמוסלמים

יולדים ילדים בשביל להאדיר את שם ה' בעולם. לא בשביל להילחם עם המוסלמים...

מחבל עזתי מעמיד שתי נשים בקו החזית והוא מסתתר מאחוריהן, בידיו רובה קלאצ'ניקוב שהקנה שלו בין מתני שתי הנשים.

הוא יורה.

צה"ל מחזיר אש לעבר מקור הירי, והנשים נפגעות ברחמן. המחבל העזתי הרויח את חייו, והבוסים שלו הרויחו עוד תמונה איכותית ב-CNN.

ואיפה הפמיניסטיות שלנו, ולמה הן לא מגינות בגופן בשדרות ובעוטף עזה.

רגע, אני בפורום הנכון?

כל אדם נשוי בעל משפחה יודע את מורכבותם של החיים. אז איך אפשר לדבר בסיסמאות שכתובות פה? "להילחם עם הרחם" "חתונה וילדים זאת התרומה הגדולה למדינה" וכו'

הסיסמאות האלו הן בגדר סיסמאות. חשוב לזכור: משפחה זה דבר רציני. ילדים זקוקים להשקעה, לתשומת לב , לנתינה מצד ההורים. אנחנו לא יכולים ( לדעתי) להביא ילדים כחלק ממלחמה. כל ילד הוא פרח שצריך להשקות ולגדל.

ואולי לא כל כך מובן מדברי מה לא נראה לי בסיסמאות האלו, אבל לפחות שפכתי את זה...

תהיו בריאים

בכל גיל יש את הקשיים שלו. אבל אם מתחילים בגיל מוקדם כמו 20 נבנים ביחד, לא צריכים מידי הרבה לעמוד מול פיתויים יש זמן גם לפוריות למרות שאני התחתנתי בגיל 20 וכיום אני כמעט בת 40 זכיתי לשני ילדים מקסימים אבל כל החיים אני בריצות אצל רופאים. טוב שהיו לי מספיק שנים לדאוג גם לזה. אבל ס"ה הנישואים הם דבר מקסים אם משקיעים בו כראויץף הכוחות מושקעים ביחד הבעל עוזר ונותן והאשה נותנת ומקבלת.

בהצלחה לכולם

אני חושבת שגיל 20 זה ממש טוב להתחתן,

אבל כל אחד מתי שמתאים לו.

היי,אנימבית שמש...

אני לא ממש חושבת שצריך ללכת על זה בגישה הזו...

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

אולי עובר עליו משו...מצוברח ממשו...

ניסית לדבר איתו על זה?

התעלמות זו אלימות לכל דבר.

טיפול זוגי אולי יעזור. 

זו התנהגות חריגה ואכזרית כלפייך. לפעמים אין כוחות ואז קצת יורד החשק לדבר, אבל אם זה דפוס אי אפשר לתרץ כנפילה. את אשתו, הוא חייב להתאמץ עלייך. הוא מרגיל אותך בהענשה על התנהגויות שלא כפי רוחו, והעונש הוא נטישה.

אם זה באמת כמו שתיארת זה מאוד מאוד לא תקין. טיפול זוגי דחוף, אין משפיל מההתנהגות הזו.

ממליץ לא לתקוף חזרה אלא לפעול חכם. מן הסתם הוא גם בחור טוב ולכן אתם ביחד. אבל זו התנהגות אולטרה בעייתית, תיזהרי מאוד לא להיות מכילה כלפי דבר כזה

הייתי שולח אותו לתחקור של כמה דברים לנסות להבין איך הנפש שלו פועלת ולמה הוא מתגונן ככה. אבל הוא לא.

איך את מרגישה? מה עובר לך בגוף כשהוא עושה לך את זה ?

חלק מהחברה' כאן לקחו את זה קיצוני קצת, לטעמי. זו לא בהכרח אלימות, זה לא דורש טיפול דחוף, זה גם ממש אבל ממש לא מה שנקרא "טיפול שתיקה".

בסך הכל, מדובר לכאורה באדם טוב שעובר עליו משהו והוא מגיב לזה בצורה מסוימת. חבל באמת שהוא ככה מתנהג, וגם חבל שעובר עליו משהו, אבל זה קורה במשפחות הכי טובות. בשביל להבין כמה זה לא מבהיל, תדמיינו שהשטלה הזו הייתה נשאלת על ידי גבר, ביחס לאשתו. ברור שהתשובות היו שונות לגמרי, וזה משום שלנשים יש יותר לגיטימציה להביע רגשות, להעיר, לעמוד על דעתן וגם להתנהג בצורה כזו. אצלן זה נורמלי שיש תנודות במצב הרוח. מותר להבין שיש גם גברים כאלה. אף אחד לא מת מזה, וכנראה גם אף אחת לא תמות מזה.

לדעתי, תחכי קצת שזה יפשיר ותדברו, ותנסי בכנות להבין מה שורש העניין. דווקא ככל שתאפשרי לו לדבר בפתיחות, יש יותר סיכוי שהוא ילמד לדבר ולהעיר אם גרמת לו עוגמת נפש (אכתוב כאן משהו שיפחיד חלק מהחברות/ים, אבל יש מציאות כזו! יש שיח אלים מאוד כיום כלפי גברים, שגורם להרבה גברים עדינים לחוש שאסור להם להעיר ולדבר על מה שמפריע להם, ואז זה יוצא בצורות כאלה. אז אם באמת רוצים לפתור את הבעיה, צריך לגרום לו כן להעיר ולדבר ואולי זה יעזור).

כמובן שיש עוד הרבה אפשרויות. יכול להיות שזה מזג האוויר (פתאום נזכרתי בשיר היפה "מת אב ומת אלול" של ר' שמואל הנגיד, שמתאר את החוויה הזו בצורה מליצית ויפה), יכול להיות שזו איזו חוויה נפשית או אישית וגם יכול להיות שמישהי מדליקה אותו בחוץ ואז כשהוא חוזר אלייך הוא נכבה (לא תמיד זה סוף העולם, אבל אדרבה, ככל שתנהגו בחכמה ותפתרו את העניין בקלות, הוא יישאר אצלך ויבין כמה זה טוב).

בזכות אחד מחברי הפורום שהאיר את תשומת ליבי, אני רואה שלא מדובר באירוע חד פעמי שקרה לאחרונה, אלא באירוע שקורה מפעם לפעם.

אם זה אכן כך, זה שונה מהיחס המאוד סלחני שהצגתי. אם זה קורה רק בתקופה האחרונה, תנסי באמת להבין, אולי עכשיו ממש יש לו תקופה קשה (נניח, ואתן דוגמה מאירוע שהיה אצל קרובי משפחה שלי: זוג שגם ככה קצת דבוקים להורי האישה וכולם שם "לא מתים" על בעלה, מחליטים לעבור לגור אצלהם לתקופה ממשוכת, והגבר גם ככה מרגיש לא בנוח ועוד זוכה מדי פעם להערות קטנטנות מכיוונים שונים - את יכולה חהבין שזה מצב לא טוב מבחינתו, ובנוסף הוא מקבל עוד משקולת של 2 ק"ג כל יום-יומיים).

אבל כן, חד משמעית שזה לא מצב בריא וזה לא אמור לחזור על עצמו כל פעם שכועסים.

ממש ממש לא תקין

להישאר ככה זה לא יכול להיות

נשמע שכדאי לשוחח על המצב הזה בזמן נינוח ביניכם.

לשתף כמה זה פוגע בך, וכמה זה מכאיב לך, ולבקש שגם אם הוא פגוע ונסער יתנהל אחרת.

מוסיפה שיש אנשים ש"מענישים" בהתנהגות כזאת, ויש אנשים שהתגובה שלהם כשהם נסערים או כאובים היא התנתקות והסתגרות עד שהם נרגעים וחוזרים.

אם זה נעשה באופן מעניש, כדאי לפנות לעזרה חיצונית. אם זה חלק מדפוס התנהלות מסתגר בזמן קושי, אפשר להתחיל גם בשיח ביניכם.

כך או אחרת חשוב לשוחח על התחושות שלך מול זה. אפשר ורצוי, בכללית לדבר על התגובות והאוטומטים שלכם בזמני פגיעות. הרבה פעמים אצל זוגות אלה תגובות שמפעילות זו את זו.

לדוגמא צד שפגוע וצועק, ומלחיץ את הצד השני שרגיש להרמת קול, שמסתגר ומתרחק בגלל זה ואז הצד הראשון מרגיש נטוש, ויותר נפגע וכועס, וחוזר חלילה.

הרבה פעמים אופן התגובות הללו לפגיעות מוסיפות פגיעה נוספת, גם אם הצד השני צועק כי הוא פגוע, והצד המתרחק מתרחק כי הוא נסער, ושניהם לא מתכוונים לפגוע אחד בשני, אבל תכלס זה מה שקורה.

מודעות לאוטומטים האלה יכולה לסייע לשניכם (ולכל זוג) להתנהל יותר נכון בעיתות משבר.

איש שילמד שהוא כרגע פגוע וזקוק להסתגר שיגיד לפני כן, קשה לי לדבר עכשיו ואני צריך זמן לעצמי לעבד מה שהיה. הצד שהדחף שלו הוא להוציא את מה שמכעיס אותו, שילמד להגיד אני ממש ממש נפגעתי ממך ואני רוצה שנדבר על זה, מתי תהיי פנויה לשמוע אותי? וכן הלאה.

מטבע הפורמט, בני זוג עשויים לדרוך זה על הפצעים אחד של השני. זה לא באג אלא פיצ'ר, שבעבודה נכונה מאפשר לכל אחד להכיר לעומק את הפצעים והדפוסים שלו ושל בן הזוג, ולהתרפא בהתנהלות נכונה.

נשמע פה מהתגובות שאת במצב מזעזע והלך לך על הנישואים.

לא מקלילה, ובאמת זה קשה ברמות. זה השפלה נוראית וכאב מאד גדול לאישה.

רק אומרת שאני גם הייתי חווה את זה מבעלי, וב"ה אנחנו אחרי זה. אין דבר כזה היום.

הינו בטיפול טוב ב"ה. ובאמת שבאנו שתינו כדי לטפל ולא לשמוע ולהמשיך הלאה.

אבל לגמרי לגמרי אנחנו אחרי והסיכוי היום שיקרה דבר כזה הוא אפסי.

הוא פשוט הבין בעלי עד כמה זה לא רלוונטי ולא יכול להיות חלק מהחיים שלנו, ולמד להתמודד.

אש רק מעודדת אותך שאפשר לצאת מיזה. טיפול כמובן יועיל פי מאה מכל שיחה שלכם. אם יש לך סיכוי לשכנע אותו אז הכי טוב.

אם את רוצה המלצה למי שאנחנו הלכנו אפשרי באישי.

ולא אומרת לך טיפול עכשיו 40 שנה. הינו בטיפול ממוקד, כמה חודשים ואנחנו מעל זה.

בעז"ה שיהיה כה גם לכם.

חיבוק על הבדידות... לא קל בכלל.

למקרה שהדברים שאני כתבתי לא היו ברורים.

אני מסכימה מאוד עם הכתוב פה.

אני לפחות, המסר שהתכוונתי להעביר הוא שככה זה לא יכול להימשך וחייב עזרה חיצונית.

ממש לא התכוונתי שיש מקום להפסקת הנישואים.

ובכללי אני בעד הפסקה במקרים קיצוניים בלבד. 

מבינה לגמרי גם את הבהלה.

באמת זה ממש לא נעים.

אבל ב"ה אפשר לצאת מיזה. מטפלים ויוצאים והחיים אחרי הם כל כך אחרים.

החיים בצל החשש של 'אולי עכשיו משהו לא יתאים לו ויגזר עלי שקט של יומיים' זה זוועה.

אחרי שעובר החשש נפתחים עולמות. בעז"ה.

אני חושבת שלמרות שאמרת את זה בנחת, התפיסה שלך את הגברים עצובה.

אני לא חושבת שהם פוזלים לדשא של השכן. אני חושבת שהם יותר מתרשמים בקלות ממראה עיניים, אבל לפזול לדשא של השכן זה עניין של הלב ולא של מבט.

לא רואה לאן שיחה כזאת מקדמת. מילא אם היה תיאורטי, אבל הבאת דוגמא שבפועל משפילה את בעלך, וזה גם קצת מכה מתחת לחגורה, בשיחה אגבית להגיד לו שהוא התרגש מהמלצרית...זה משפיל.

את מתארת הרבה נחת וזרימה בתחילת השיחה, אבל לפי התגובה שלך בסוף את יכולה להבין שזה לא באמת קליל בעינייך - ובצדק.

את אומרת שלא נפגעת אבל זה רק כי בראש שלך נתת הסבר, אבל הנה ההסבר לא היה נכון וכן נפגעת.

וברור לגמרי למה. זה מעליב.

מיותר לגמרי מצד בעלך להגיד את זה

מיותר לגמרי מצידך לדחוק אותו לשם

וזה בדיוק הסיבה שהשיחה הזאת פשוט היה מיותרת מראש...

איך הייתי מגיבה?

כנראה בצורה תינוקית נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.

כלומר, כן, ברור שגם אנשים נשואים יכולים להתרשם מאנשים אחרים בני המין השני.

וגם אני לא חושבת שזו בעיה להעלות את זה כטענה כללית מול האיש.

אני חושבת שזו בעיה להביא את זה לחיים המציאותיים האישיים שלכם.

מילא היית אומרת על אנג'לינה ג'ולי שברור שהיא יפה, או שאפילו היית אומרת על בראד פיט.

אבל זה לא במציאות.

להביא למציאות, בטח כשאת נותנת את הדוגמה השלילית *עליו* (ולא עלייך), זה לבשל לעצמך את הדייסה.

קודם כל העיקרון של להגיד על הצד השני. דמייני שהשיחה הייתה בנושא אחר - קנאה, כעס משהו כזה. את מבינה שזה מאוד שונה אם תתני דוגמה על *עצמך* שהרגשת בה קנאה/כעס, מאשר שתתני עליו?

ולנושא שלכם ספציפית… איך זה יכול לעשות טוב לזוגיות שלכם? או של כל אחד? אם מדברים על זה פרקטית. על ההיא מהמסעדה. ההוא שהסתכל והמלצרית שכך וכך.

זה קצת כמו שתדברו לפרטי פרטים איך הרגשתם כלפי איזה אקס/ית מהעבר. נכון, כנראה היו שם תחושות של אהבה ומשיכה כלשהן, אבל למה לפרט??? איך זה מועיל?

היה, נגמר, מתרכזים בזוגיות שלכם, במחויבות ובייחוד שלכם אחד לשניה. זהו. 

כמה חוכמה תבונה ורגישות יש בך! ❤

ורק לגבי הסיפא -

זו ממש לא צורה תינוקית אלא הכי אנושית שיש,

ואישה ששומעת כך מבעלה ומרגישה פגיעה הכי מוצדקת בבלעדיות, במחמאות, במבט, בכיוונון הלב, שרוצה וצריכה להרגיש היחידה עבורו מגיבה מתוך מנגנון הגנה הכי אנושי שיש בדיוק כמו שהיטבת לתאר - או כעס (FIGHT) או עזיבת השיחה (FLIGHT) או שותקת (FREEZ).

שאלו מנגנוני ההגנה שלנו עד ה120 ולא רק בינקות, וטוב מאוד שהם שם כדי להגן עלינו ולאותת לנו שמשהו כאן באמת פגע בנו והיווה איום עלינו, ע"י איום על מימוש הצרכים שלנו במקרה הזה.

ותיווך נכון ונתינת מקום נכונה לעצמינו לכל המתחולל בנו גם ודווקא אז, ואח"כ תיקשור נכון של זה לבן/בת הזוג יכולים גם להביא לצמיחה גדולה, לריפוי, לבניית קומה נוספת.

לא נפגעתי כי חשבתי שזה מראה עיניים, אבל שהוא דיבר על השפתיים הרגשתי שזה כבר עניין של הלב, ולא האמנתי שהוא ממשיך לחזור על זה...

גם כשהוא התרגש מהמלצרית במסעדה זה פגע בכבודי כי היא הרגישה את זה, אבל הבלגתי עד אותו רגע שהעלתי את זה בשיחה בשבת

ופותח שרשורים הזויים.

ולא תקין בעליל כמובן.

אין סיכוי שהוא דיבר ככה על שפתיים מבלי שהוא חשב לנשק אותן.

ולהגיד שוב ושוב זאת אפילו לא מחשבה חולפת, ממש לקח את זה איתו.

חוסר טאקט מתמשך, אולי הוא חטף שבץ או משהו.

לא מדברת ספציפית על השרשור הזה,

אבל בהחלט באופן כללי:

את צודקת לגמרי שעלולים להיות פעמים (ואף פעמים רבות לצערינו) שיפתחו שירשורים לא אמיתיים.

כלומר שכל הנכתב בהם לא אמיתי, או חלק אמיתי וחלק לא.

או שהפותחת מזדהה כאישה, אך "היא" בעצם גבר.

או שהפותח מזדהה כגבר, אך "הוא" בעצם אישה.

או שמשנים את הפרטים בצורה שקשה לקלוע לסיטואציה האמיתית ולהתאים את המענה,

או שיש באמת מקרים אפילו של מטרידים או אנשים/נשים עם כוונות לא טובות כלל שמנצלים את הבמה ואז פונים באישי להמשך ולעשות עוד רע חלילה,

או "סתם" משועממים,

או נערים/ות,

או טרולים,

או מעוניינים להביא נושאים פרובוקטיבים או עם פן "גופני" / "מיני" / "מוצנע" וכן הלאה

וחשוב ממש להיזהר.

גם לבחור למי להגיב אפילו בבמה פתוחה

ובטח שבאישי

ותמיד אם לא מתאים או מרגיש מוזר אפשר לדווח, ובעיקר לשמור על עצמינו, כל אחד על עצמו או עצמה.

אז כאן ספציפית יכול להיות שהכל אמת לאמיתה? ודאי.

יכול להיות שלא? יכול.

איך נדע? לא יודעת אם אפשר לדעת בוודאות כמעט אף פעם, אבל כל אחד ומה שהוא/היא מרגישים.

וחשוב גם לעקוב ו"להיות עם היד על הדופק" אם משהו נראה חשוד.

וגם כשכתבתי את זה אישית אני באמביוולנטיות,

כי מאוד יכול להיות שהכל אותנטי ואז זה עלול לפגוע בפותחת, ומתנצלת מראש אם כך, לא זו הכוונה.

אך העיקרון באופן כללי חשוב מאוד בפני עצמו ולכן היה חשוב לי בכל זאת לכתוב ולחזק את הנקודה הזו עבור כולנו.

אינך אחראית על ולא תתורו שלו, לא באופן רוחני שתילחצי שיגיע לגיהנום , ולא ב'לחץ' להיות 'מלכת היופי' עבורו

הוא פתוח איתך וזה יפה .

הקטע שהוא המחיש לך ככה - אולי יש לו פער כלשהו נוירולוגי וכו

אינך חייבת לקחת ללב

תחשבי שבעלך יתלונן, שבגלל שקנה לך שמלה חדשה, ולמרות זאת התעכבת על כל חלון ראווה אחרי זה, סימן שאינך אוהבת אותו

ממש קשורה לנושא.

נראה שלא הבנת את כוונתי

שוב - התפעל ממשהו מסויים בחוסר טאקט

אבל משמע ששם נעצר

לגבי שיתוף עם חברותייך זה לכאורה בעייתי

כלומר, פגעו בי - למרות זאת אני יכול לפגוע בחזרה רק לפי התו'ל- הדין . ולא להשתולל יותר מדי. עם כל הכאב והכבוד .

ושוב ממליץ לבדוק אם קיים אצלו פער כלשהו נוירולוגי תקשורתי וכו

וגם אם כן, לא באתי לתת כאן דין וחשבון, נכנסתי כדי לקבל תמונה ותגובות שיפוטיות לא מעליבות אותי אבל פחות משרתות את המטרה שלשמה שיתפתי באנונימיות סיטואציה רגישה.

וזו לא סתם התפעלות בחוסר טאקט, יש פה חוסר כבוד ורגישות ופגיעה באינטימיות. זה לא נעצר שם, זה מלווה אותנו הרבה זמן...

אז כאן יש נקודה שניתן לפתוח

חוסר כבוד וכו שציינת

מתי התחיל , מדוע, האם ואיך ניתן לטפל

עוד משהו -

אנשים כאן כותבים על מנת לנסות לסייע

אז גם אם תגובה אינה מה שהפותח ציפה לקבל - לא צריך לקחת קשה

ולפעמים משהו לא בעניין עלול במבט שני לשפוך אור

נראה לי ש נגמרו לי השמות לא הגיבה כאן

מסתמא יהיה לה מה לאמר

ברור שזה אסור לו הלכתית להסתכל עליה ובטח שלא להתמוגג מיופיה.

והוא נכשל

אבל אפשר בקטע הזוגי להסביר, שהוא מעביר את ההתפעלות אלייך.

וגם לשיתוף איתך.

זה לא כל כך נורא מבחינה זוגית. לדעתי.

אולי סוג של רמז שהוא היה רוצה שתעשי עיצוב שפתיים כלשהו.

באמת אמירה מיותרת יחסית.

מבחינה הלכתית ומוסרית, ברור שההסתכלות והמשך ההתפעלות אסורה.

ולא רוצה עיצוב שפתיים, יש לי שפתיים עבות ויפות וכל מי ששמע שזה מה שאמר, אמר שמוזר שהוא אמר את זה דווקא לי...

אבל הגלגל ממשיך להתגלגל...

למה עוד אנשים בסביתך יודעים עליו שאמר כך? 

שהבעיה היא לא השפתיים שלי אלא האמירה שלו

וכאילו לרמוז לאישה לעשות עיצוב שפתיים זה חכם והגיוני, יש פה תגובות מפתיעות...

כי באמת לא סביר לשתף באמירה כזו של בעלך את הסובבים אותך

לגופו של עניין האמירה לא רלוונטית

לחשוב שגברים פוזלים לדשא של השכן זה לא חשיבה בריאה ונכונה לקשר זוגי ואם בעלך פועל ככה שיעשה עבודה עם עצמו..

גם גבר שהוא לא דוס ולא עם זקן וכיפה גדולה יכול להיות נאמן..המראה זה חארטה אז שיפסיק להתמקד במראה ויתחיל לעשות עבודה פנימית

וזה מקובל עלי שחושבים שאני טרול משועמם, זה לא לוחץ עלי לחשוף פרטים שאני מעוניינת לשמור לעצמי...

אבל אם יש פה נשים וגברים שאמירה כזאת עוברת על ידם בשתיקה, וחושבים שאישה ממשיכה להרגיש נאהבת ונחשקת אחרי דיבור כזה אז כדאי שיזכרו שהחיים והמוות ביד הלשון.

ואם למישהו נראה מוזר ששיתפתי והתייעצתי עם סובבים שלי לגבי אמירה כזאת, כנראה לא מבין כמה זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיות.

אבל זו הנקןדה זה שיח אינטימי של בני זוג

לא מתאים לשתף אותו עם אף אחד

פרט לבעלי מקצוע במידת הצורך...

אבל אם מציע לך לצאת איתו בהמשך תתחמקי. אל תגידי למה.

אם כבר דיברתם על הנושא שהוא פלרטטן ומסתכל על נשים אחרות והוא יודע שזה כואב לך.

כואב לך זה אומר שזה אמור גם לכאוב לו

אם אשתו עצובה בגלל שהוא מסתכל על נשים אחרות אז הוא פוגע בעצמו

מה הענין שלך לצאת למסעדה איתו ולחזור כאובה

עד שהוא לא יבין שאין פלרטוטים ואין מבטים בצורה כזאת שמכאיבים לך אין סיבה לצאת איתו

אגב אני מסכימה עם הפסקה הראשונה שכתבת, גברים צריכים להעריך ולזכור מה יש להם בבית!

דרך הטבע שיש משיכות כל הזמן. כל עוד לא ממשים אותן חס וחלילה, אין מה לדבר על זה.

זה רק ייצור פגיעה, העלבה ומתח. שום דבר טוב לא יכול לצאת מזה.

אם פתחת בטיפשות את הנושא, קבלי את משיכותיו בכנות. כשמבשלים חמין מקולקל - אין מה להתפלא אם יוצא מזה קלקול קיבה.

יש ציפייה ליצור משיכה, ולכן היעלבות כששומעים על משיכה לאחרות. וזה גם נוגע בדימוי עצמי.

אי אפשר לעצור את המשיכות לאחרות, זה דרכו של עולם. אפשר להעצים את המשיכה אליך. באופן חיובי, לא באופן שלילי.

כלומר: טוב ורצוי לדבר על - כמה אני יפה בעיניך, נכון שאתה אוהב את השפתיים שלי, מה הכי יפה בי שאתה הכי אוהב ונמשך. כאלה שאלות, שיעשו רק טוב.

עכשיו שכבר נאמרה האמירה שלו - מציע לך לא למסגר אותה ולעשות ממנה עניין. זו תחושה רגעית של משיכה מקומית. זה לא אומר שהוא לא נמשך אליך ולא שאת פגומה.

אבל הוא לא חכם מספיק . אם היה חכם לא היה בוער לו לבהות באישה אחרת כשהוא נמצא ליד אשתו

עד שהם אירגנו יציאה ויצאו הוא יכל להתאמץ בשעתים של היציאה לא להסתכל על אישה אחרת.

מה יצא לו? התאמצו ליציאה ובמקום להתקרב אחד לשני יצא הפוך. וכל זה למה? כי לא יכל להתאפק ביציאה הזאת לא להסתכל על אישה אחרת ולא לכבד את האישה שלו.

לצאת זה טירחה זה ביביסיטר זה ארגון הילדים.

יצא שכרו בהפסדו

המלומדות, הנבונות והלא טיפשות בכלל, מזל שאתה כאן להציל אותי מהבעירות שלי.

אפשר לנעול את השרשור אני רואה שהוא מיצה את עצמו...

או שעבר פס מגנטי בפועל

האם יש בפירוט מס' טלפון של החברה

האם חיוב מוכר שעבר בעלות

האם מישהו שנתת לו לשלם משהו דרכך

האם הוצג? כן

זה אומר הכרטיס כאילו עבר בפועל? איך זה הגיוני?

בעלי אמר שאולי זה בית עסק ששינה שם וכתובת אבל איך אני יודעת מה הוא?

תכחישי עסקה דרך חברת האשראי. הם מאוד מקפידים על הדברים האלה.

קודם לבדוק טוב מי זה העסק הזה, רק אחר כך להכחיש אם הבירור לא עזר.

לא מקבלים קנס מחברת אשראי כל כך מהר. בתור מי שמתפעל כמה עסקים שסולקים ומקבלים הכחשות.

איך אני מבררת מי זה?

כי השם ממש לא מוכר לי, ולא הכתובת

קרה לי פעם גם שהיה לי חיוב מוזר וכשהשוותי תאריכים וסכומים הבנתי שזה סתם שייק שקניתי בריבר ומשום מה בחיוב הופיע "דעבול גלצבי" או איזה משהו הזוי דומה

תנסי להיזכר מה עשית באותו יום או אולי נתת את הכרטיס למישהו אחר?

אפשר גם לבדוק באתר של החברת אשראי עצמה פעמים יש שם יותר פירוט

את גדולה! צודקת חחחח

תודה גם ל @רק נשמה זה באמת שם מוזר מאוד למשהו אחר חחח

כיוונים מעניינים

ממליץ למצוא חצי שעה פנויה ולטפל

לפחות באפליקציה של מקס.

נניח אם אני מעבירה בביט משהו תפעולי, וזה יורד מהאשראי, כתוב באשראי ביט. אז אני מוסיפה הערה קטנה מה זה כדי שיהיה לי אח"כ.

או לפעמים גם על רכישות משמעותיות שלא ברור מה הן (נניח איזה מוצר חשמל. לכי תזכרי מה קנית במחסני חשמל ביוני).

ברוב הדברים כמובן לא צריך. רמי לוי זה רמי לוי, אין יותר מדי מה להתבלבל… 

סליחה על השליליות, אבל האם יש לדעתך הרבה זוגות שמצליחים לחיות בצורה האידיאלית עליה את מדברת?

נראה שכל כך הרבה זוגות מסתבכים, וגם אצל אלו שלא, נראה שיש יותר מדי מקרים שכלפי חוץ נראים מקסימום כבינוניות, ולא כמשהו מספק מספיק.

הם בד"כ לא יפרסמו זאת בראש חוצות או אפילו בפלטפורמה מצומצמת.

ויש עוד הרבה המון אחרים שיכולים בהחלט להגיע לשם. ואם לא מצליחים לבד אז עם העזרה הנכונה והמותאמת אליהם ביותר.

ויותר מהמילה "אידיאלית" שכתבת הייתי מגדירה זאת כ"השקעה", "לימוד", "כיוונון המשאבים למקום הנכון", "עבודה הכי מתגמלת" וכן הלאה...

כי זה לא "פוף" קורה או שלא

זה לא ש"אנחנו זוג "דפוק" והם לא"

זה לא ש"אין לנו את זה" ו"להם יש"

זה לא "לחיות בחלום ורוד על ענן כל החיים בלי להשקיע"

אלא זה באמת באמת לימוד

ואף אחד מאיתנו לא נולד יודע זוגיות

כולנו

ותורה היא ולימוד היא צריכה

וכלל שיותר נלמד ויותר ניישם נגדל לתוך זה ונצמח עוד ועוד, גם בתור האדם האינדיבידואל שאנחנו וגם בתור הזוג שאנחנו ב"ה.

הכל בראש, באמת.

מיליארדי אנשים חיים באסיה, אירופה ובאמריקה עם טמפרטורות נמוכות בעשרות מעלות צלזיוס לעומת ירושלים, והחיים שם נמשכים כרגיל, ילדים הולכים לגני השעשועים אחר הצהריים, אנשים עושים הליכות וריצות בשביל הכושר, ילדים במעונות יוצאים לחצר אם לא גשום או מושלג...

אין להם dna שונה שמגן עליהם מהקור, הם פשוט רגילים אליו ויודעים שהוא חלק מהחיים. הכל בראש. אם מחליטים שטמפרטורה נמוכה היא חלק מהחיים ופשוט ממשיכים כרגיל, אז זה קורה. 

בקיצור, אל תוותרו בגלל הקור על אף אטרקציה או משהו שאתם רוצים לעשות. תתלבשו חם וצאו ליהנות!

ואסביר:

ארון הבגדים של כל אחד מאיתנו מותאם לצרכים האישיים, מושפע ממזג האויר שרגילים אליו.  

בארץ - ארון הבגדים ומגוון הפריטים של תושבי הערבה ואילת בהכרח שונה מהמקביל לו של תושבי ירושלים, גוש עציון, הגליל העליון והגולן.  

בחו"ל, אופנת החורף מותאמת למזג האויר המקומי.  בגדים הרבה יותר חמים מהמקובל בישראל.  

שכנים שלנו (אנשים מבוגרים) שעלו לישראל לפני לא מעט שנים, היו עכשיו בטיול של שבועיים בארה"ב.  בביקור משפחתי לרגל יום הולדת לסבא שם.  בניו ג'רזי.  סיפרו שקפאו מקור !! נאלצו לקנות שם מעילים כי המעיל שהביאו מהארץ לא הספיק 🥶 - וזה מזג אויר שהם היו רגילים אליו בילדות ובשנות הנעורים עד שעלו לארץ. פשוט הביגוד  שיש להם היום כבר לא מותאם לסביבה הקודמת.

גם שאנחנו מטיילים בחו"ל ונכנסים לעשות שופינג - הרבה מאוד מהאופנה לא מתאימה למזג האויר בארץ. 

אבל הקור הירושלמי הוא לא הקור האירופאי, ולא דורש ביגוד מיוחד... 

פליז ג'וזף קאופמן שיש לכל תלמיד ישיבה תיכונית ומלווה אותו עד שאשתו זורקת לו בגיל 50, בהחלט עושה את העבודה.

אם אתם בקטע של יינות גם את יקב גוש עציון וגם את יקב פסגות שיש סיורי טעימות.

מוזיאון אסירי המחתרות מהמם אם אתם אוהבים היסטוריה.

אני אנסה לחשוב על עוד רעיונות...

כלומר, אני צריך לצאת לשלוש תפילות ביום.

חוץ מזה בפעם האחרונה בשלושה ימים עשינו טיול קצר בחוץ ושאר הזמן נתנו לעצמינו, לדבר, להקשיב ולהתפנק ביחד בלי 'כוננות ילדים' נון סטופ. בהנחה שיש חימום במקום שמתארחים בו - זה לא בעיה.

למען האמת, אולי ישתנה השבוע, נכון לכרגע עוד לא באמת התחיל החורף. שבוע שעבר בירושלים בשעות היום היה אפשר להיות קייצי לגמרי, בערב היה צריך סוודר.

לבדוק באתר של עיריית ירושלים.

או להתקשר ל106 לברר.

יש בירושלים מבחר מקומות בילוי .מוזאונים,אתרי מורשת.

שוק מחנה יהודה .שכונות כמו ימין משה או נחלת שבעה.

מוזיאון המדע בלי ילדים זו חוויה אחרת וממש מומלצת!

הגן הבוטני.

יש סדנת יצירה בקרמיקה השכונת מקור ברוך- 5 דקות הליכה מהשוק. אני רואה שם מלא זוגות.

מוזיאון המוזיקה- ממש קרוב למדרחוב.

מכון המקדש.

יש הרבה הופעות, חפשו לכם משהו שאתם אוהבים ושיתאים לכם (נדמה לי שאבו טבלה בירושלים בזמן הקרוב)