חלק בך רוצה באופן נואש לחיות בעולם פשוט בלי יותר מידי פילוסופיה על כל דבר, עולם שבו העץ הוא עץ והמים הם מים, ולא אלפי סיבות ותוצאות והתליכים ותרקובות.
עולם שבו החיים הם סדר היום של האדם, לקום בבוקר וללכת לעבוד ולאכול ולאהוב ולשנוא ולישון, מקום שבו הרגשות יהיו דיסני, שתהיה אהבת אמת אחת ושנאה או פחד או כעס ויהיה כל כך ברור מה אתה מרגיש.
בעולם כזה בלי פרובוקציות או מניפולציות ומזימות כדי להפיל אנשים, עולם שבו הכל שקוף ואמיתי יותר.
אז תגידו שזה עולם של טיפשים, תגידו שאף אחד לא מבין מהחיים שלו שם. תגידו שהם לא מממשים את הפוטנציאל ושהם לא שואפים לכלום, אבל אני שואלת אם אולי הם לא בעצם החכמים יותר מכולנו, כי העולם לא צריך שנתפלסף עליו ונתבלבל, ואנחנו כל הזמן עושים את זה במקום פשוט לנסות לחיות.
ועל מי אני עובדת בכלל, אני לא הייתי יכולה לחיות במקום כזה. אני אוהבת את העמוק ואת המבט המקיף על דברים, אני אוהת לומר את הדעה שלי ואני אוהבת לשמוע דעות של אחרים ולנסות לנתח סיטואציות מורכבות.
אבל לפעמים אנח כל כך רוצה לחיות במקום פשוט.
אולי ככל שאנחנו מעוררים את המודעות לדברים אנחנו בעצם גורמים להם לגדול? אולי כשמדברים יותר ויותר על מחלות נפש זה גורם לעליה במספר האנשים שמגיעים לזה? אולי דוקא בגלל המודעות שיש היום וכל הפתיחות והרצון להיחשף בשביל להגן, אנחנו נפגעים הכי הרבה בכלל בלי לשים לב.
פשטות זה מורכב, בעיה
)
- לקראת נישואין וזוגיות