מבוגרת שירות לאומי.
קודם כל להשם אחד היקרה- כל הכבוד על החשיבה שלך וחוסר הנהירה אחרי הזרם אך ממליצה לך שעל מנת לשכנע, או להצליח
לחדור יותר אל לב הבנות, הביאי נא מקורות מהציבור הדתי לאומי, משום שהדעות שנויות במחלוקת בין שני המגזרים לא רק בעניין
של הש"ל אלא בעוד נושאים רבים, אז אין פה עניין של עשה לך "רב נח". והבנות צודקות על כך שלא הזדהו במיוחד עם דעות
הרבנים הגדולים שהבאת. יש את הרב זלמן מלמד- הרב של בית אל ואת בנו הרב אליעזר מלמד- הרב של הר ברכה,
הרב מלמד הבן לא מעודד בכלל ללכת לשירות לאומי ואביו עוד יותר, זה לשם הדיוק. שניהם למשל אכן כן מהציבור שלנו.
גם הרב אבינר לא יעודד באופן גורף טוטלי ללכת לשירות לאומי.
בנות יקרות, אני לא מעוניינת להישמע יומרנית או מבינה יותר מכן, ואני באמת מאחלת לכן שתמצאו כל אחת את דרכה שנכונה
לה מתוך בירור ומחשבה עמוקה, של מה טוב לי, כי ברגע שטוב לך התוצאה הישירה של זה היא- עם ישראל גודל.
אני לא יוצאת נגד השירות לאומי, חס וחלילה, אני בת אדם פשוטה, שמעוניינת לעורר אתכן לבעיות רבות עד מאוד
שקיימות, ואין מה להתעלם מהן.
קודם כל, לגבי האגודות- הבחורה שאמרה שהבת בוחרת לאן היא הולכת. להזכירך, מדובר בבנות שהן צעירות, רוצות עם כל לבן
להועיל לעם ישראל, לתרום, להרגיש משמעותית בעשייה שלה. ומה לעשות, שה' ברא בנו גם את היצר הרע שלא תמיד מאפשר
לנו לראות את המקומות שאנו בודקות אותם, בצורה אמיתית, גלויה, ולהבין מהם ההשלכות של זה המקום עבורנו ועבור נשמתנו.
האחריות היא בהחלט מוטלת על האגודה, לאבחן ולבדוק היטב את המקומות שהם מספקים להם תקנים!
לא תמיד יש לבת בחירה חופשית לבחור, ולא במודע! היא רוצה להציל עולם- גם אם לא תאמר ותקרא לזה כך, היא רוצה ללכת
להכי קשה, למקום שידרוש ממנה להתמודד, להוציא מעצמה כוחות חדשים, להיחשף לאוכלוסיות שונות ומה לא.
ועם כל הנגיעות האלה, שמסיתות אותך, מכורח המציאות ולא ח"ו מתוך מודעות לדברים, את לא תמיד יודעת לומר מה טיב המקום
באמת ומהי תהיה השפעתו עלייך, ויותר מכך- האם באמת רצון ה' שתלכי למקום כזה בו נפשך תיכווה?
אני בוגרת אולפנא, בנות מעולות.
יש לכן מושג כמה בנות בסוף שנה הודו והתוודו על כמה שהמקום שהיו בו לא מומלץ? אחת עברה התעללות מינית קשה,
אחרת עטפה נפטר בתכריכים, שלישית ספגה אלימות פיזית קשה, ועוד מקרים לא פשוטים.
אני בעצמי במקום שירות שלי עברתי מה שלא הייתי אמורה לעבור, משום בחינה שהיא.
ותשאלו- למה לא בדקת? לא היית מודעת לכך קודם?
מצטערת לומר אך לא תמיד יש לך את האפשרות הזאת, גם מבחינה זו שהסיירת היא דבר מאוד מוגבל מבחינת איך
שהיא מאפשרת לך לבחון ולחוות את המקום, וגם, מה לעשות בנות, אנחנו נמשכות לזה! אנחנו נמשכות לדברים הגדולים!
המפחידים יותר, המאתגרים יותר. תפשפשו עם עצמכן על הנק' הזו.
וגם כמו שמישהי אמרה- לפעמים אולי נראה לנו שאנחנו נשלחות מטעם האגודות וזו היא הערבות הגדולה ביותר לנקיות
המקום, כי אחרת לא היו שולחים אותנו לשם. וזה לא נכון, לצערנו הרב.
בנות, תהיו ערות לדברים, מודעות לדברים. פה נכנסת הנק' האמיתית של אם אין אני לא מי לי, ולהיות אמיתית עם עצמך.
על כל יכולותייך, שאיפותייך, רצונותייך, ותקוותייך- מה מכל זה מגיע ממקום אמיתי ומה מכל זה מגיע ממקום של להוכיח
שאני מסוגלת, גדולה, חזקה והולכת להכי קשה. אתן צדיקות ב"ה, ורוצות לעשות טוב, אז תעשו קודם את הבירור הזה.
הנפש בשלב הזה של חיינו היא עדינה ורגישה, היא לא יציבה מבחינה נפשית (לא מדברת אפילו על התורנית)
יכולת ההכלה שלנו כמה שנראית לנו גדולה ובוגרת, פגיעה גם היא עד למאוד.
כל אירוע נחרט בנפשנו, כל כל אירוע, משפיע ומזעזע אותה, וזה טוב ויפה וחשוב, אל תנסו לבטל את זה עם כל מיני טענות
כמו- אני מכירה כבר את העולם, אני יודעת מה זה להיות נערת שוליים, חברה טובה שלי השתמשה בסמים ונורא עזרתי לה, לכן
אני מחוספסת ויודעת טוב מאוד את העבודה אז אלך לעבוד במלכישוע, ועוד כהנה וכהנה. זו היא לא אמת.
אין שום עניין בעולם לקדש את הקושי, את ההתמודדות, אתן לא רוצות לצאת אחרי שנה כזו עצובות יותר
כי גיליתן על העולם כ"כ הרבה לא טוב.
חברה שלי אמרה לי- אם אני, שאני בחורה סופר חזקה אומרת היום, שהמעבר הזה בין האולפנא שזה נק' קיצון אחת, לשירות לאומי
(הספציפי שלה) שזה נק' קיצון אחרת, הוא לא נורמלי ולא שפוי, אז כנראה שזה באמת ככה.
ולאלה מכן שרוצות לומר לי עכשיו שיש הרבה נק' אמצע כמו מרכזים להעמקת יהדות, בתי ספר, חינוך מיוחד וכו', אתן צודקות.
אך אנא מכן, עדיין היו ערות, דאגו לעצמכן, אל תזלזלו בערך של השמירה על עצמכן בגלל הערך הדפוק ביותר שהוא עיוות גמור לכל
עניין השירות לאומי, שאומר: "שנה בה את תורמת נטו, נמצאת רק בעמדת הנותנת, לא סופגת ומקבלת, את לא קיימת, לא חשובה"
אין מציאות כזאת בעולם של ה'. לא קיים, גם אם תנסו, אין מצב להצליח.
לא אני היא זאת שתעודד אתכן להישאר דווקא בבית ההורים, להתכנס בעצמכן ולהסתגר (למרות שאשריי הבנות שיודעות לומר על
עצמן שזה הצורך שלהן, וזה מה שיגדל אותן, למרות הסביבה הלוחצת שגורמת לבנות כאלה, לא אחת, להרגיש קטנות וחלשות)
אבל בהחלט אעודד אתכן ליצור לעצמכן חוט שדרה חזק ויציב ואיתן, של עצמכן, שתפעלו מחיבור אמיתי אך ורק לעצמכן מתוך שימת
איקס גדול על החברה וציפיותיה, תהיו אמיתית, כנות, וכך תהיו הכי גדולות. לעצמכן, לעם ישראל, ולסביבתכן.
השיעור העיקרי האמיתי שנלמד במעבר מהשמינית לשנה שאחרי (מדרשה או שירות או מה שלא תרצו) הוא עד כמה שהעולם פתוח
ופרוץ, כמה שאני שמה לב למה שאומרים עליי, מה הציפיות ממני, ועד כמה אני נאמנה לעצמי, לדרכי, לאמונתי בתוך כל הדבר
הענק הזה שנקרא עולם הבחירה האינסופי, עולם האפשרויות הבלתי נגמרות, ועולם הציפיות מהחברה, ומי מכן שמתחברת
אז כמובן שלחיות את מציאות ה' בחיי היומיומיים, יחד עם אהבת ה' ויראה.
מי שמעוניינת להתייעץ בהכוונה מחוסר ידיעה מה היא רוצה לעשות, מרגישה מבולבלת מכל הדעות הקיימות, מוזמנת
בשמחה ותענוג לשלוח לי מסר אישי, אשמח לנסות לעזור.
שתהיינה לכן בחירות טובות, מוצלחות, ו פ ש ו ט ו ת. שבוע טוב מלא באור.
אוהבת אתכן,
תמרה.