אל החיוך שבפניך,
אל השמחה ואל היושר,
ששזורים בתוך חייך,
ורוצה אני לזכות,
לעוד חיבוק אצבעותיך,
והמבט שבעיניך,
שמשדר את הודאי,
מבטל את הספקות,
אהבתך אינה חלום.
לו ישבתי לצידך,
לא ביקשתי אז דבר.

עשר שנים. תקופת זמן משמעותית. עשר שנים שהוא כבר לא פה. עשר שנים שהוא נשאר בן 19. החברותא שלו היום כבר בן 30. הוא תמיד ישאר בן 19.
אומרים שהזמן מרפא את הכאב. גזירה על המת שישתכח מן הלב. הכאב לא נרפא. להפך. הוא התעצם. הוא לא נשכח. הזיכרון רק נהיה יותר גדול.
עמדנו שם היום. מול מצבה קרה ודוממת. גוש אבן שמכיל בתוכו כל כך הרבה.
תהילים. פרק רודף פרק. אותיות נשמה. נ ש מ ה. חלקה קטנה שקברה בתוכה חיים שלמים. נשמה ענקית.
קברה בתוכה אדם מלא אנרגיות. תוסס. אדם שסיים כל חודש ש"ס משנה. אדם שאוהב בלי גבול. שמשתולל עם האחיינים שלו כי הם חשובים לו. שהולך לסבתא רבא שלו כדי ללמוד לידה ולנגן לה. כי זה מה שהיא אוהבת.
שמנגן עם החלילית עם הסרט הכתום ניגון טהור. ישר מהלב. שלא שם לב למה שאומרים לו. גם אם שואלים איפה הכבשים שלו כי הוא מנגן באמצע הרחוב.
הוא היה יכול להיות היום אבא. עם משפחה וילדים.
הוא כבר לא יהיה אבא עם משפחה וילדים..
הוא היה יכול להיות מחנך. מחנך בדרך המיוחדת שלו.
הוא כבר לא יהיה מחנך ויחנך בדרך המיוחדת שלו..
תראה כמה אנשים באו היום אליך. אני בטוחה שמלמעלה אתה שומר על כולם. כל החברים שלך ישבו היום בבית וסיפרו עליך. על המיוחדות שלך.
אולי גם בגן עדן יש מדרגות ומעקה. שתוכל לעלות ולרדת במעקה ולא במדרגות. כמו שתמיד היית עושה.
יונדב. אני לא זוכרת הרבה. הייתי קטנה. בת 5 וחצי סך הכל. יש לי זכרונות מעורפלים. קצת בלתי ברורים. מעלים אבק. אתה חסר לי. אני רוצה אותך פה. איתי. אני יודעת שהיית טוב מידי לעולם. אבל אני רוצה אותך פה. לידי. לידנו.
אתה יודע, הלכתי אתמול איפה שנשמת את הנשימות האחרונות שלך. הלכתי איפה שרצת את הריצה האחרונה שלך. אחרי שנפצעת. וראית ספר על הרצפה ורצת כדי להרים אותו. אחרי כמה מדרגות נפלת. החובש אמר שהוא מצא אותך עם חיוך. כל כך אופייני לך.
הלוואי שתחזור כבר. קשה לי. תמשיך לשמור עלינו מלמעלה.
אוהבת ומתגעגעת.