שכל בן אדם הוא עולם שלם - מצמצמת את גדולתו של כל אדם ואדם?

גם עולם התורה כאינדבדואל ראוי להרחבה!

הקב"ה צמצם את עצמו כדי שאנחנו נבנה עולם משלנו ונחבר אותו עם עולמו של הקב"ה, ויחד יצא עולם חדש "עולם התורה", ובגלל שהקב"ה הוא אינסופי, אז כשאנחנו משתמשים באינדבדואל כדי להתחבר לקב"ה, אז עולמנו מתרחב גם הוא, גם העולם האישי שלנו, כי הוא התחבר למקור הברכה. והקב"ה כן ירחיב אותו

בכל הורדה של רעיון רוחני למעשיות יש ארבעה שלבים: רוחניות, צמצום, גשמיות, ופירוט (=הרחבה)

בשלב הראשון אנו "יודעים" את הרעיון באופן רוחני, כלומר ללא תיווך של שום אמצעי, אלא פשוט הרעיון נמצא והוא ברור כפי שהוא, וזה רעיון תיאורטי וכללי. כך לדוגמא הרעיון הרוחני של האמונה באלוקים.

בשלב השני אנו 'מצמצמים' את הרעיון הרוחני למילים מעשיות, נניח אנו מנסחים במילים את הקביעה "יש אלוקים". ניסוח זה בהכרח מצמצם את הרעיון הגדול לתוך מילים, אבל אנו מבינים שזה כדאי כדי שנוכל להפיק הנאה ותועלת מהרעיון. זהו שלב שבו אנו יוצרים הגדרה שמבחינה את הרעיון מכל דבר שסביבו. לכן זהו שלב של צמצום הכלל אל הפרט (וראה בשלב הרביעי שהוא הפוך)

בשלב השלישי אנו בודקים מה הרעיון אומר לנו 'בפועל'. אם יש אלוקים, מה המשמעות של זה לחיינו?

בשלב הרביעי אנחנו מבינים שהעולם הגשמי של ה'בפועל' לא יכול להסתדר לבד. כי הרי העולם הגשמי הוא רק פרט, והוא צריך את העולם הכללי כדי להסתדר. אבל לקב"ה היה "שווה" לעשות את הצמצום, בגלל שבשלב הרביעי העולם הגשמי מגיב כלפי הקב"ה והופך בחזרה את הפרט לכלל - "פירוט"=הרחבה של כל פרט עד שתיווצר תפיסה פנימית שלו בצורת רעיון.

זה השלב של "דירה בתחתונים", שבו העולם הרוחני מקבל קיום ממשי בתוך הגשמיות. ושלב זה מאפשר מחד "ליהנות מזיו השכינה", כלומר להרגיש ולהפיק שמחה ותועלת מעשית מהרוחניות, 

הקב"ה צמצם את עצמו כדי שאנחנו נבנה עולם משלנו ונחבר אותו עם עולמו של הקב"ה, ויחד יצא עולם חדש "עולם התורה", ובגלל שהקב"ה הוא אינסופי, אז כשאנחנו משתמשים באינדבדואל כדי להתחבר לקב"ה, אז עולמנו מתרחב גם הוא, גם העולם האישי שלנו, כי הוא התחבר למקור הברכה. והקב"ה כן ירחיב אותו

אני לא יודע מה אמרו החזו"א והרבי מסאטמר, אבל זה מצויין, זה נשמע כמו שבחז"ל יש הרחקות בין תלמיד חכם לעם הארץ. 

או "חבר ועם הארץ"

מה איכפת לך שאומרים שעולם התורה גדל???

עולם התורה פירושו עולם העיסוק בתורה. אם תרצה ואם לא, העולם הזה לא יכול להתקיים בלי בני אדם שעוסקים בתורה. 

מה איכפת לך שאני אומר שבית המדרש הוא עולמו של הקדוש ברוך הוא? 

רק מנסה להבין

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!

לספור את העומר 49 יום