--לא חברה חרדית/חסידית--

חתונה נפרדת! | שאל את הרב

וגם לא נכון להגיד על כל הדורות הקודמים שהם טעו

אולי המקור שהבאתי לא יספק את המסופקים, אבל זה מה שקיבלתי בקישורים הראשונים בגוגל. תרגיש חופשי לחפש יותר לעומק...

לא הצדיק את זה ולא אמר שזה מותר.

כלומר זה נכון רק לאשכנזים, וזה דוחק שמתבסס על לימוד זכות של הלבוש.

זה מלכתחילה לא היה היתר לכן זה לא "להגיד על כל הדורות שהם טעו" וכו'.

לא אומרים פוק חזי מאי עמא דבר בהלכה פסוקה.

לגבי הקישור, לא יודע מה המקור של הרב הזה, אבל בעיונים שלי בסוגיה מול פוסקים מעולם לא שמעתי שהפרדה זה דבר חדש, ההפך הגמור. הלבוש הראשון שדיבר בזה והוא תמה על אלה שיושבים במעורב!!

תשובה לא מובנת ובלי מקורות.

ולא שמעתי מעולם שהרב עובדיה מתיר את זה, בטח לא לכתחילה.

עריכה: הרב הזה סתר את עצמו בתגובות.

הוא כותב במפורש על הריב"ש שכתב שבדורו התחילו לעשות ככה למרות שבתשובה שהוא ענה למעלה הוא כותב שישיבה מעורבת תמיד הייתה ושנפרד זה המצאה.

אכן, תשובה תמוהה לגמרי.

תשובות אחרות, לא תמוהות כמו הנ"ל:

ישיבה מעורבת בחתונה עם הפרדה בריקודים

תשובה עם כמה שיטות אחד מציין שזה הלבוש, לא יודע למה הוא אומר שזה הריב"ש

האם מותר להשתתף או לקיים שמחה בישיבה מעורבת? | אתר ישיבה

תגובת מורנו הרב שמואל אליהו שליט"א לנ"ל (די חריף)

להמשיך את דרכו של פנחס | אתר ישיבה

תגובה לתגובה לתגובה (כדאי לקרוא את כל ההשתלשלות ולראות כמה זה חמור ההמצאות האלה)

ישיבה מעורבת בחתונות | אתר ישיבה

האם מותר לערוך חתונה עם ישיבה מעורבת

הרב מלמד

הפרדה בחתונה לדעת הרב מלמד | שאל את הרב

נראה לי שהנקודה מוב כבר...

הבאת מקור שמדבר על ישיבה, ואני דיברתי על ריקודים.   את זה אף אחד לא התיר מעולם!

ובנוסף למה שכתב פלוני בעניין הרב פיינשטיין, גם לגבי הרב עובדיה המקור שהבאת מטעה 

תסתכלי כאן  האם זה נכון שמרן שליט"א כתב פסק הלכה בו הוא מתיר ישיבה מעורבת באירוע [כמובן ללא - פסקי מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל

ומה שאמרת לעניין לאסור את המותר,  בעניין צניעות כבר נאמר "קדש עצמך במותר לך" ו"בכל מקום שאתה מוצא גדר ערווה אתה מוצא קדושה".   וכן מותר ומצווה לעשות גדרים בדברים שאדם חושש שהוא עלול להכשל בהם.  עייני שער הפרישות מסילת ישרים

עיוות בתשובה של רב שמקורו בכתבה בעיתון מעריב, מזעזע את הנפש

שהתשובה הזאת לא נכונה ומטעה

חתונה נפרדת - בעד 

כי זו ההלכה וזו הצניעות.

ומתל אביב.

רצינית אם יש על מה לסמוך או אין.

בהנחה שמדובר על ישיבה נפרדת, כן? ריקודים נפרדים חובה לכל הדעות...

(עריכה: פאדיחה כתבתי הפוך )

שאשתו רואה כל ערב את הדיסקים של החתונה..

בעיניי מדובר על אישה די הזויה, שתקועה בעבר ולא מבינה שהעיקר הוא מה שבא החתונה ולא החתונה עצמה.

אני אחרי פעם וחצי שישבתי עם אשתי לראות, תכל'ס די מיציתי את העניין..

גם די מצטער ששילמנו כ"כ הרבה לצלם (ועוד לקחנו צלם זול יחסית).

לא חושב שצריך יותר מ50-100 תמונות, וגם אותם אפשר לצלם ע"י חבר או קרוב משפחה שיודע קצת לצלם.

על הבעל ששומע את אישתו צועקת לטלויזיה "תברחי תברחייי"  

והוא אומר לה "נו מה יהיה... עוד פעם את רואה את הדיסק של החתונה?!"

אם נסעתי לארוע זה כדי לפגוש את המשפחה שלי ללא הפרדה מגדרית.  לפעמים זה הערב היחידי שלי ושל אשתי ביחד בשבוע עמוס עד מטורף.

נפרד?

אני פשוט לא מגיע.

משפחתי זה יותר נכון.

וכן. ברור.

כמובן שהריקודים לא.

(ולפעמים אני לא מכיר אף אחד בארוע חוץ מהחתן והכלה והיא)

כי חצי משפחה שלי בצד שני, כי יש ילד שרץ מפה לשם מאבא לאמא.

לא.

פשוט לא.

חבל על הזמן והדלק והעצבים.

אם מישהו היה אומר לי דבר כזה הוא היה יכול לשכוח ממני באירועים שלו...

לא לבוא ולמלא את הכרס במזון ואלכוהול ולרקוד להנאתך.

אגלה לך סוד,הרבה גברים לא ממש מתים על לרקוד. מהם מי שעושה את זה בחתונות דתיות עושה את זה בשביל המצווה בלבד.

זה לא מצחיק. מי שלא רוצה לבוא, שלא יבוא. יש מספיק אנשים שיגיעו והחתונה תהיה מספיק גדולה גם בהפרדה... מי שמפריע לו, שיעשה בדק בית בשביל מה הוא הולך לחתונות. שיחסוך את הכסף ויוציא אותו במסעדה או איזה דאנס בר.

לק"י

טוב, נו..

לא כ--ל הישיבה היתה נפרדת.

ישיבה מעורבת. דפניטלי. לא בא לי להפריד משפחות, זוגות, וכו. בתור בת יחידה, כשאמא שלי לא הייתה יכולה לבוא לחתונות נפרדות, הייתי די מתבאסת על כל האירוע.

אה, ובא לי שבחורים יוכלו להכיר עלמות, וההיפך  פחות מתאפשר בחתונה עם ישיבה נפרדת.

שמירת עיניים וקדושה

כל שכן באירועים, שבהן נשים יותר משקיעות בלבוש וזה נעשה יותר קשה.

חייב לציין, שזה קצת הצחיק אותי מי שכתב "לא רוצה לפרק משפחות"

לרגע דמיינתי חיילים שמפרידים באלימות ילדים מאימותיהם על רקע צרחות ובכי.

בקיצור, בואו נרגע 

זה כולה לשעתיים שלוש... וגם אז, אם מתגעגעים, אפשר מידי פעם ללכת למי שרוצים לדבר איתו

אני בטוח שיצא לכם פעם לשבת במסעדה בלי אמא והחזקתם מעמד.

ועוד סיבה, נשים וגברים ביחד יוצר מתח באוויר. "מסתכלים עלי, לא מסתכלים עלי"

וזה לא נעים.     ואפילו חברים חילונים התוודו בפני שבנפרד הם מרגישים סוף סוף רגועים

@אורח/ת

לק"י

ואני מתלבטת לגבי שאלת הפתיחה.

עד כמה שאני הבנתי אם יש אלכוהול, זאת בעיה שהישיבה מעורבת.

א. אם אין לך בעיית ראיה רצינית,כנראה שתצליח לראות גם את הבחורות מהשולחן השני.

(זה עונה גם על שאלה ג.)  ומי אמר שיסתדרו במשפחות ולא סתם יתערבבו?

ב. גם מי שרוצה לשבת ביחד, זה לא אומר שזה טוב לו ומותר 

א'. כמו שכתבתי,כי באים בלבוש יותר ססגוני ומושך. (וזה אפילו אצל הצנועות! ויש גם חשש שיבואו חשוף) 

ולכן יש קושי בשמירת עיניים.   (אגב, ראה את הלימוד בגמ' לגבי ההפרדה שעשו בביהמ"ק- סוכה נב)

ושם יש משהו משותף שמחבר ונותן אפשרות לפתוח בשיחה סתם ככה..

ב. אף אחד לא יכול לקבוע שאין לו יצר הרע.

ואני לא מדבר על קירבה משפחתית ראשונה.. אנחנו מדברים עכשיו על אירוע רב משתתפים

כי מדובר שם דווקא על משפחה..

אבל אם אתה מגיב על מה שאתה לא יודע,

אז אפשר להגדיר את זה פשוט כ-'ספאם'..

לא חבל להוריד כך את רמת הפורום?

ההפרדה מיועדת לכולם. 

כי כולם (בנים) עלולים להסתכל ולדבר עם כולם (בנות) -  פשוט מאד.

עזוב רגע את הרבנים בצד..

מדברים פה היגיון עכשיו, וההיגיון אומר שהסיכוי לחטוא כאן הוא גדול.   

שהרב ההוא יקח אחריות על כל המכשולות, לא אני. 

התשובה היא כמובן: לא!! 

לך לאקדמיה ותראה את זה מלא..

(גם אצל אנשים שמתיימרים להגדיר את עצמם כדתיים)

שם מדובר על איסור יחוד פה מדובר על הרהורי עבירה ועל הסתכלויות אסורות (לכל המגדרים, אגב).

בעלה בעיר לא שייך בכלל לעניין.

ואני אומר לך, באחריות, שגם גברים וגם נשים, רח"ל, חושבים דברים בלי בושה גם כשעומדים לידם אנשים גדולים, לא רק בני הזוג. ואכמ"ל.

אם הייתי זוכר באיזה עלון של קול צופייך הרב אליהו כתב על זה, בין בני משפחה, הייתי מביא את זה כאן.

בקיצור, אתם תמימים וחמודים שזה מגניב

זה גם מלמד על הנשים ע' ר"י בר יקר על העניין בסידורו.

הלפרק משפחות פה משחק יותר תפקיד

ומי אמר שבשולחן שבת אמורים לשבת במעורב?

הדרך שהייתה פעם היא גברים בצד אחד ונשים בצד אחד, לפחות, ברוב העדות.

וגם שם מדובר על קרבה מדרגה ראשונה שניה.

בכ"א אפילו אליבא דידך אתה חושב שאם אתה יושב בשולחן עם המשפחה שלך אז סוגרים אותך מסביב עם איזה קיוביק"ל בלע"ז? אתה יכול לראות מעולה מסביב.

מצד שני, באותה נשימה, גם צריכים לדעת לא להיעלב אם בגלל זה יש כאלו שמחליטים לא להגיע (כי לא יכולים לשבת בעל ליד אשתו/ילדים וכו'...).

כי יש בעולם איזו אופנה כזאת שהחתן והכלה ו/או ההורים, מחליטים כל מיני החלטות בקשר לחתונה (כולל הקטע הזה של חתונה נפרדת לגמרי) ואז נעלבים אם יש כאלו שזה לא מתאים להם ומחילטים בשל כך לא להגיע לחתונה.

לכן, זה פשוט מאוד לסיכום: בעלי השמחה מחליטים איך תתבצע השמחה אצלם, אבל לא שייך שיעלבו על כאלו שמחליטים לא להגיע בשל החלטות שונות שלהם. 

במסכת עירובין - “פעם אחת הייתי מהלך בדרך והיתה דרך עוברת בשדה והייתי מהלך בה. אמרה לי תינוקת אחת: ‘רבי לא שדה היא זו?’ אמרתי לה: ‘לא דרך כבושה היא?’ אמרה לי: ‘ליסטים כמותך כבשוה’”.

אצלי במשפחה עושים נפרד בד"כ. מבינה את שני הצדדים ולכן אין לי דעה כ"כ.  

גם מצד צורת הקבלה

וגם מצד עצם הענין..

האם אפשר בכלל לברך 7 ברכות בסיום החתונה (בחופה בכ"מ מברכים)?

האם מתקיימת מצוות שמחת חתן וכלה?

האם יש כאן סעודת מצווה?

אין בעיה שההורים הם אלה שיזמינו ויממנו את החתונה,

אבל אם החתונה היא אירוע של ההורים ו/או לכבודם, והחתן והכלה נחשבים כאורחי הכבוד,

במצב כזה התשובה לשלושת השאלות תהיה לא!

לפי הגמרא, הראשונים והאחרונים, במצב זה הברכות תהיינה לבטלה (ובודאי לפי הספרדים).

אני משער שהרבנים כיום יתירו לברך, אבל זה מאד מאד בדיעבד..

נ.ב.

אני יודע שהתגובה הזאת תעצבן/תטריד הרבה קוראים,

אבל מי שרוצה להקשות, שלא יתן קושיות מהבטן..

העניין שאתה ועוד הרבה מעמך ישראל מגדירים את האירוע כשל ההורים.

הארוע חייב להיות בשביל החתן והכלה, ולא, הברכות הן לבטלה!

וגם הסעודה לא נחשבת סעודת מצווה..

בנוסף, אם מי שארגן את הארוע, תכנן כך שזה ישמח מישהו אחר על חשבון שמחת החתן והכלה,

אז גם מצוות שמחת חתן וכלה הוא לא קיים!

ועל הדרך לשאלתך הראשונה, אם לחתן אין רשות לבצע כל מיני מעשים, כמו למשל להחליט שכל האוכל הולך אליו הבייתה (ונגיד האורחים לא מקבלים כלום), אז גם לשיטתך לא נעשה כאן שום קניין!

תלמד מסכת כתובות פרק ראשון..

כמו לדוגמא, אם תיאורטית החתן יסלק חצי מהאורחים, ויגידו לו שאין לו זכות כי ההורים הם אלה שמשלמים על החתונה - זה סימן שהקניין לא נעשה!

אז לכן רק לעשות קניין כביכול רשמית - לא פותר את הבעיה!

ולכן עצם ביצוע קניין זהו לא העניין..

אם הקניין נעשה בלב-שלם, זה אומר שרצונותיהם של בני-הזוג (ובעיקר החתן) אמורים לבוא לידי ביטוי בחתונה לא פחות מאשר של הוריהם..

דרך אגב, זו בעיה הלכתית שקורית הרבה בפדיון-הבן, שלאבי הבן אין בנמצא 5 סלעים, אז הכהן נותן לו ע"מ שיקנה ממנו.

למרות שמדובר על קניין על מנת ש.., חייבים שיהיה מדובר על קניין בלב שלם (ויש דרכים לבדוק זאת).

ואם לא היה קניין בלב שלם, הברכות הינן לבטלה והפדיון לא נעשה!

וזה מה שלצערינו קורה ברוב המקרים..

הביטוי ההלכתי של זה, למשל שהם יכולים לסלק אנשים בלתי-רצויים בעיניהם מהמקום!

שטר, עדים, סודר..

מה שאתה רוצה..

 אם יש הודאה של בעל האולם שהוא השכיר את זה לפלוני - זה מספיק מבחינה הלכתית!

בכ"מ, מי שלא מקפיד על ההלכה - הוא לא מקפיד!

וממילא זה יגרום להרבה מכשלות..

אז אני לא מבין מה אתה רוצה?

להכשיר את המכשלות הללו??

כמו:

להחליט שלא מחלקים את האוכל והוא לוקח הכל לעצמו?

לסלק את מי שהוא רוצה מהאולם?

להחליט אם יושבים מעורב או נפרד?

גם אין לזה שום קשר לקניין.

קניין מקנה לך גם זכויות ממשיות.

בבית חתנים יש לחתן גם זכויות ממשיות.

גם מי ששוכר בית - הוא לא קונה אותו.

וגם לדעות הכי מחמירות זה ייחשב לרוב הדברים כבית של השוכר.

אף לא אחד מצריך קניין גמור, כמו שמשום מה אתה מתעקש כאן לאורך כל השרשור..

(לא מבין מי הכניס לך את זה לראש)

אבל חייבים שיהיו לחתן זכויות מסויימות, שבלעדיהן זה לא ייחשב בית חתנות.

ועדיין לא הבאת שום ראיה להנחה שהצגת לעיל.

שגם במתנה על מנת להחזיר - חייבים שהמתנה תהיה בלב שלם!

אם המתנה לא מוקנית בלב שלם - אין לה תוקף!

(ויש דרכים לבדוק זאת)

אם לא למדת את הנושא לעומק יהיה קצת קשה להסביר..

אבל באופן כללי הביטוי לכך שמדובר בלב-שלם, זה שנותן המתנה מאפשר למקבל לבצע את הפעולה שמפקיעה את הקניין.

אם הוא לא מאפשר לו לבצע את הפעולה, זה אומר שהוא לא הקנה לו בלב-שלם..

הדיון הוא האם נעשה קניין מלכתחילה..

ולכן הטענה שלך אינה רלוונטית "ממה נפשך"..

בלנ"ד בעז"ה יום כזה חשוב וקדוש..רק בנפרד 

ואני גרה באזור המרכז.

הכי כיף, הכי שמח..

ממתי חתונה זה בשביל קשקושים וחיבור בין זוגות.. 

חתונה זה לא ערב זוגי, חתונה זה לשמח את הזוג.. וכמה שיותר בקדושה יותר טוב..

וזה ממש לא משנה אם רב כזה או אחר התיר.. ואני תמיהה על "היתרים" כאלה.. 

רוצים ישיבה נפרדת בחתונה? גם להורים יש חלק בהחלטה - סרוגים

אופציה כל כך כרגע

אלא אם כן אתם כבר בקשר עמוק וחברי, וגם אז - לא בצורה של הערה.

לא להעיר, אלא לומר שחשוב לך שזו תהיה רמת הצניעות בבית. ואין בעיה לומר שאתה חושב שזה גם יהיה יותר יפה או יותר מחמיא (בתנאי שהקשר בינכם מאוד מתקדם וקרוב ויש מחשבות של להקים בית ביחד)

זה שגבר אומר לאישה "בא לי שבבית שלי אישתי לבושה כך וכך" זה בסדר? אתה בעצם אומר לה או שאת לא אישתי או שאת צריכה לשנות את הלבוש..

אני מציג את זה כבקשה: "לי זה ממש חשוב שיהיה ככה וככה בבית..." לא להציב תנאי אלא לבקש בקשה

בכאלה נושאים.

כמו שלא אבקש מבעלי להתפלל במניין או לקבוע עיתים לתורה, אם זה חשוב, מתחתנים עם מישהו כזה וגם אז - תמיד יש שינויים.

אבל לבקש משהו שהוא בתחום היחסים של בן הזוג ואלוקים ולא בין בני הזוג עצמם, לא לגיטימי.

ולהגיד לאישה "את יותר יפה כשאת צנועה" זאת מניפולציה לכל דבר, ההפך גם לגיטימי להגיד? את יותר יפה כשאת חשופה?

תשאל את המשדכת ואת החברה שהיא שמה כאשת קשר. אני חושב שיש מקום לדבר על זה בעדינות עם הבחורה כשהקשר יותר מתקדם

https://www.ybm.org.il/Admin/uploaddata/LessonsFiles/Pdf/9692.pdf

אבל אולי כדאי במקום לדבר על עניין צניעות ספציפית, לדבר על המחויבות להלכה, על תפיסת העולם הדתית והרוחנית שלה, איך היא מקבלת החלטות וכו'.

המשנ"ב אומר לכסות עד סוף המרפק (מ"ב ס' ע"ה סק"ב)

הבית ברוך כותב לכסות את כל היד עד פרק כף היד (בית ברוך ח"א עמ' ק"א)

יש מי שמתיר לחשוף פחות מטפח מעל המרפק וצריך לעיין בזה עוד

לא באתי לפסוק הלכה.

הבאתי פסק הלכה שפוסק שזה עומד בגדרי הצניעות (כיסוי רוב זרוע, שזה פחות ממה שכתבת), של רב פוסק רציני.

אבל שוב, אני לא הבאתי את זה כדי לדון כאן מבחינה הלכתית -

וגם לא טענתי שאין דעות אחרות.

הנקודה היא שסביר והגיוני שבין שני אנשים שגדלו במקומות שונות ותחת השקפות קצת שונות יש הבדל בפרקטיקה ההלכתית - והשאלה היא איך מתייחסים ככלל לעבודת ה' ששונה אצל בן הזוג. האם אנחנו מתחייבים לפעול ולעשות באותה הדרך, או שאנחנו מוכנים לקבל משהו שונה - כל עוד זה עומד בגדרים הלכתיים כל שהם?

את הפסק של הרב.אבל זו לא דעת רוב הפוסקים כיום.. ובתכלס בהרבה מאוד הלכות אפשר למצוא מי שיתיר יותר.. אבל זולא ההלכה שאני מגדיר.

לגבי לדבר על המחויבות להלכה אני מסכים מאוד.צריך לראות איך עושים את זה חכם

כל אדם גם אישה צריך להפשיל שרוולים בשביל לעשות מלאכות.

אשת חיל אמיתית מפשילה שרוולים.

אין מה להתברבר,

תבדוק את העיקר עם מי אתה עומד להתחתן.

וגם אמרה לך את זה ולא תסכים אפילו לדבר על הנושא.

צודק אני או לא צודק אני?

לא הבנתי את כוונתך..

היא יכולה להגיע בצורה לא ממש צנועה וזה בסדר. היא תסביר לך שזה מתאים להלכה. אבל תבהיר שהיא שומרת נגיעה. כי ההלכה אוסרת...

אבל שמירת נגיעה זה אובייס במקום שלי.. לא צריךלדבר על זה בכלל ב"ה.

חולצה מעל המרפק בחום הזה היא דוסה וצנועה.

(זה כמו שתבדוק לגבר בציציות... אז היה קצת חם,

מותר לנשום קצת אוויר לפעמים)

אנחנו לא רובוטים

אם לא יתחתנו ויולידו ילדים,

על מי תשרה שכינה?

על העצים והאבנים?

אם לא יהיו בני אדם לא תוכלו אפילו להתווכח,

על אורך השרוול או על שטויות אחרות.

לכן תתעסק בעיקר וזה חתונה וקיום המצווה פרו ורבו שהיא היסוד לכל התורה.

לי ספק שהכי חשוב להקים בית בישראל זה ברור(:

בסוף אבל יש עקרונות לפיהם כל אדם הולך ובוחר את בת זוגתו.. לא תיקח אישה לבני מבנות כנען- למה? הכי חשוב זה פרו ורבו.. בוודאי שאנחנו צריכים לעשות את ההשתדלות המירבית מצידנו❤️

גבר גם נמדד בציצית צמר שהוא שם בחום.. לא מעקמים את התורה לפי מזג האוויר.

ולא שאני לא מעריך חלילה את אלו שמשתדלות גם כשחם ושמות קצת מעל המרפק! אבל בסוף יש מולי את ההלכה והקו שאני רוצה לבנות איתו בית..

בעניין ציצית רק בגד בעל 4 כנפות חייב בציצית,

זאת אומרת אם בבגד אין 4 כנפות לא חייב בציצית. ויש על זה מחלוקת... (בין מחמירים ומקלים)

אבל ציצית זה עיקר הבגד של היהודי אז צריך ללבוש וזה לא עבירה אם הוריד בגלל סיבה כזו אחרת, כי כבר ברכנו בבוקר על ציצית גדול וקטן.

בעניין אישה שלובשת בגד עד המרפק,

רואים את זרועותיה אבל אין בזה איסור ממש,

כי צריך גם לעשות מלאכות וגם כאן יש מחלוקת... (בין מחמירים למקלים).

בעניין נישואים עם גויים זה איסור חמור מן התורה ואין על זה מחלוקת כלל.

כי עוקר עצמו מכלל עם ישראל לגמרי.

• חס ושלום להוציא שם רע לאישה כשרה!

  כי זה בדיוק מה שקורה כאן.

אישה כשרה לא נמדדת רק באורך הבגד אלא גם באופי שלה.

נשים רעות עזות וחוצפניות הן ההפך מבושה צניעות וטובות לב.

אם יש לה מידות טובות - אל תוותר.

האם הוא היה "מגרד" את המרפק, או ממש מעליו בכל תנוחה של היד?

אולי זו חולצה גבולית יחסית והיא חשבה שזה בסדר, למרות שבעקרון היא כן מכסה את המרפק?

ברור שקשה עד בלתי אפשרי לדבר ולשכנע בזה. אהבתי את העצה של להעלות באופן כללי את הנושא של מחויבות להלכה (כי בסוף ההלכה לא מסתכמת בלהתלבש בבוקר,),

אבל אם באמת אתה רואה שהכיוון שלה בנושאים האלו שונה משלך, נראה לי סביר לגמרי להיפרד על זה.

בסוף העניין הוא להקים בית עם יסודות משותפים, ואם הצפיות בנוגע לקיום הלכות מסוימות שונה, שום הסברים ושכנועים רציונלים לא באמת יעבדו, וחבל לשניכם על הזמן.

אבל חשוב לדעתי שתהיה הסכמה על הכיוון ההלכתי שם אנחנו מחמירים או מקלים.

לדוגמא, אם היא מקפידה על גלאט ואתה לא, אתה רוצה שהיא תקפיד על אורך השרוולים ולה זה לא חשוב, אז לא יודע מי מקפיד יותר אבל אין התאמה בהקפדות וכנראה פחות מתאים.

השאלה היא האם זה הקפדה שחשובה בעיניך ספציפית או שזה מבחינתך סימן ואם זה סימן אז אולי שווה לבחון אם יש דברים אחרים עליהם היא מקפידה שמתאימים לשניכם.

שאישה צריכה ללכת על פי פסיקת בעלה, הקשר צריך להיות כזה שהאישה מתחתנת כי היא בוחרת גם בשיטת הבעלה בהלכה.

(וגם בעניין הזה יש הגדרה יפה בפוסקים שאישה עד החתונה כל מה שהיא נוהגת זה מצד השייכות לבית הוריה ומרגע שהיא מתחתנת מנהגה כמנהג בבעלה ואין בזה משום ביטול מנהג אבות)

יכול להיות שזה נושא ששווה לבחון אם יש הסכמה לגביו.

בכל מקרה, נראה לי שהניסוח שלי היה לא מובן.

אני דיברתי על אלו מצוות חשוב לנו להחמיר בהם ואלו אנחנו הולכים בעיקר הדין, לדעתי טוב שתהיה התאמה בין הדברים, לא חושב שחובה אבל זה מועיל.

אני אשלח לך פה קישור נחמד לשיעור של מורי ורבי בעניין של מנהג אישה אחרי בעלה. https://www.youtube.com/live/jMKZ9uJzqfo?si=4J8K4ipH37EIAKvW

אתה צריך שאשתך תסכים איתך בזה, לא שאני אסכים איתך ולכן דעתי לא משנה כהוא זה.

אם מעניין אותך, יש תשובה בנושא של הרב חיים דוד הלוי בשו"ת עשה לך רב שבו הוא מקשר בין מחלוקת הראשונים אם עוברים למקום הבעל או מקום האישה לאלו מנהגים מתקבלים אחרי החתונה.

כדי להסביר את הדין

אני לא רואה סיבה להניח שזה לא איך שהיא מתלבשת ביום יום שלה.

לא חושבת שיש מצב שבחורה תצא לדייט בלי שהיא שמה לב מה ואיך היא לבושה.

אם אתה לא מקבל אותה ככה, בלי לרצות לשנות אותה, היא לא בשבילך.

ולא לראות בזה איזושהי אדישות כלפי קיום ההלכה.

1. חם מאוד

2. יש מי שמתיר (אם מדובר על הגבולות האלה)

3. היא נמצאת בסביבה X שבה כולן ככה

4. יש לה התמודדות מסוימת עם ענייני צניעות (אולי כמו לכל הבנות?)

5. אולי היא חושבת שזה בגבולות התקניים, או שהיא קצת מנסה לשכנע את עצמה ככה.

   אם זה מטריד אותך אז כדאי לנסות לבחון את היחס שלה להלכה דרך נושאים אחרים, אבל שרוולים לפה ולשם לקחת בעירבון מוגבל.

   אשריך שהנאמנות להלכה כ"כ חשובה לך!

אם אתה בוחר לחתוך - תחתוך

אם אתה בוחר להמשיך ומתי שתגיעו לפתיחות מספקת לפתוח את הנושא - גם מעולה.

אף אחד, חוץ ממך - לא יוכל להחליט על נושאים ערכיים שחשובים לך.

אפילו אם עולם הערכים שלך זה להקשיב לרב פלוני או אלמוני ולעשות מה שהוא יגיד לך - זה עולם הערכים שלך. זאת בחירה שלך.

בעיני, השאלה שלך עוסקת בענייני ערכים ולא בשידוכים

לכן, תברר טוב את הערכים שלך ותחזור אל עצמך עם תשובה.

אי אפשר לשחק עם ענייני הצניעות.

עם ישראל מצווה להישמר במיוחד בענייני הצניעות יותר משאר העמים.

אני באמת חושב שצריך למצוא דרך לגרום לכך שיתלבשו בצניעות בדרך ראויה שאינה מעליבה.

והכי חשוב - לדעת כי כל מה שכתוב בתורה זה האמת.

במסכת אבות מסבירים לנו כיצד לפעול בעולם הזה בצורה נכונה ע"פ התורה וההלכה.

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

גם בפייסבוק יש לו תמונה אחת ישנה מאוד לפני עשור.

וההצעה נעשתה דרך בוט בינה מלאכותית שמצריך הרשמה אישית דדך הסלולארי הפרטי.

התמונה מלפני שני עשורים רואים לפי מבנה הפנים, משקל הגוף, צבע כל השיער שכבר האפיר, ועוד.

יש הבדלים בין מצלמות דיגיטליות של 200X לבין 201X לבין סמארטפונים של 2020+.

ומה אם הטלפון פשוט שרד המון, המון זמן?

יש לכם מצלמה קצת אחרת

שמתי לב שבתמונה יש לו שיער מלא לעומת התקרחות שיש לו היום, וגם הבטן בתמונה הרבה יותר מחמיאה מהמציאות. אחר כך ראיתי שלצידו יש בקבוק קוקה קולה הנושא את שמו, וחיפוש זריז בגוגל הראה שהקטע עם השמות על הבקבוקים היה לפני למעלה מעשור...

צריך לדאוג לכמה שיותר תמונות מחמיאות

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

בעיקר בהתנהלות בתוך קשר,

בסוף, זה מה שראיתי בבית. על בסיס זה, אני יכול לעצב את איך אני רוצה שהזוגיות שלי תראה.

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

מה הדבר המהותי שמסתתר מאחורי הפרט הטכני?

ברור שהתשובה יכולה להשנות מאדם לאדם

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

אני לא בוחר את כל התמונות שמועברים לראשי אבל ספציפית זו בחרתי.

העיקר זה הגיל שלה, אולי לא מתאים לך מישהי בת 19 אבל אני חושב שהפרש הגילאים הוא משהו שלא תייחסו לו חשיבות כשתמשיכו בקשר.

האם אתה מספיק בוגר לקשר זוגי.

אסביר: שאלות כאלו לא מבררים אצל ההמון.

שאלות כאלו שואלים אצל אנשים שאתה יכול לסמוך עליהם.

בפורומים כאלו תקבל מגוון תשובות, ויכול להיות אפילו שמישהו יענה לך שהשאלה שלך מעידה על זה שאתה לא מספיק בוגר.

והוא בכלל לא מכיר אותך...

כדי לדעת שהיא בוגרת. אני מניח שלרוב הבנים הדתיים אין ניסיון עשיר מדי בדייטים בשלב הזה במיוחד לא בעניינים יותר נישתיםי.

לכן לא כזה נורא לשאול.

3 שנתונים זה קלאסי

א' מה זה בדיוק בגרות בשבילך, מהבחינה שאתה מחפש? להיות סגורה על עצמה? מודעות כלכלית? יכולת לקחת אחריות? לא מפחדת מעבודה / מטלות? בגרות רגשית? חוסן נפשי? רצון להתבסס? יציבות? ברגע שזה יותר מוגדר / מפורק לגורמים יותר קל לבדוק.

ב' עד־כמה הגורמים הספציפיים חשובים לך, נניח אם היא בן־אדם מאוד יציב ובוגר רגשית אבל לא כזה סגורה על עצמה מבחינת לימודים כרגע ועדיין צריכה לחשוב, קריטי? או: אם היא פחות מבינה בפיננסים ויותר בקטע שאתה תנהל את החלק הזה, אבל כן יש לה כיוון ברור במה לעסוק? וכן הלאה וכן הלאה.

ג' ברמה הפרקטית מן־סתם יש דברים שאפשר לברר אצל אנשים (אדם צ'יל? או חרדתי ברמות? אחראית מעשית או קצת חולמנית כזאתי? חולמת על משפחה חתונה וילדים או עדיין רוצה להסתובב ולשוטט ברחבי דרום אמריקה? עושה דברים בבית או מחכה שמשהו יקרה?) ויש דברים שאפשר לברר איתה תוך־כדי תנועה (מה רוצה ללמוד/לעבוד? יותר מעניין אותה טיולים או השקעות ב-S&P500 או איך שלא קוראים לזה?)

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה

איפה מכירים בוגרת של אולפנת ראשית זה יותר הסגנון שאני מחפש

ששם כנראה יהיה יותר קל למצוא בנות עם טלפון טיפש.

ניסית לפנות לאולפנה? הפרטים קיימים ברשת, לשאול מי שם מתעסק בשידוכים.

אני אנסה לראות

לפנות לראשת אולפנה ולומר לה זה הסגנון שאני מחפש ואיך אני מכיר בוגרות שלכן? (או כל ניסוח כזה או אחר?)

זכור לי שהחמ"ד לקח את זה כפרוייקט, והכשיר אנשי צוות במוסדות להיות שדכנים - כולל האולפנה שבה למדתי, יש שם שדכניות של האולפנה.

ומה יש לך להפסיד מלנסות?

נעשה השתדלות