--לא חברה חרדית/חסידית--

חתונה נפרדת! | שאל את הרב

וגם לא נכון להגיד על כל הדורות הקודמים שהם טעו

אולי המקור שהבאתי לא יספק את המסופקים, אבל זה מה שקיבלתי בקישורים הראשונים בגוגל. תרגיש חופשי לחפש יותר לעומק...

לא הצדיק את זה ולא אמר שזה מותר.

כלומר זה נכון רק לאשכנזים, וזה דוחק שמתבסס על לימוד זכות של הלבוש.

זה מלכתחילה לא היה היתר לכן זה לא "להגיד על כל הדורות שהם טעו" וכו'.

לא אומרים פוק חזי מאי עמא דבר בהלכה פסוקה.

לגבי הקישור, לא יודע מה המקור של הרב הזה, אבל בעיונים שלי בסוגיה מול פוסקים מעולם לא שמעתי שהפרדה זה דבר חדש, ההפך הגמור. הלבוש הראשון שדיבר בזה והוא תמה על אלה שיושבים במעורב!!

תשובה לא מובנת ובלי מקורות.

ולא שמעתי מעולם שהרב עובדיה מתיר את זה, בטח לא לכתחילה.

עריכה: הרב הזה סתר את עצמו בתגובות.

הוא כותב במפורש על הריב"ש שכתב שבדורו התחילו לעשות ככה למרות שבתשובה שהוא ענה למעלה הוא כותב שישיבה מעורבת תמיד הייתה ושנפרד זה המצאה.

אכן, תשובה תמוהה לגמרי.

תשובות אחרות, לא תמוהות כמו הנ"ל:

ישיבה מעורבת בחתונה עם הפרדה בריקודים

תשובה עם כמה שיטות אחד מציין שזה הלבוש, לא יודע למה הוא אומר שזה הריב"ש

האם מותר להשתתף או לקיים שמחה בישיבה מעורבת? | אתר ישיבה

תגובת מורנו הרב שמואל אליהו שליט"א לנ"ל (די חריף)

להמשיך את דרכו של פנחס | אתר ישיבה

תגובה לתגובה לתגובה (כדאי לקרוא את כל ההשתלשלות ולראות כמה זה חמור ההמצאות האלה)

ישיבה מעורבת בחתונות | אתר ישיבה

האם מותר לערוך חתונה עם ישיבה מעורבת

הרב מלמד

הפרדה בחתונה לדעת הרב מלמד | שאל את הרב

נראה לי שהנקודה מוב כבר...

הבאת מקור שמדבר על ישיבה, ואני דיברתי על ריקודים.   את זה אף אחד לא התיר מעולם!

ובנוסף למה שכתב פלוני בעניין הרב פיינשטיין, גם לגבי הרב עובדיה המקור שהבאת מטעה 

תסתכלי כאן  האם זה נכון שמרן שליט"א כתב פסק הלכה בו הוא מתיר ישיבה מעורבת באירוע [כמובן ללא - פסקי מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל

ומה שאמרת לעניין לאסור את המותר,  בעניין צניעות כבר נאמר "קדש עצמך במותר לך" ו"בכל מקום שאתה מוצא גדר ערווה אתה מוצא קדושה".   וכן מותר ומצווה לעשות גדרים בדברים שאדם חושש שהוא עלול להכשל בהם.  עייני שער הפרישות מסילת ישרים

עיוות בתשובה של רב שמקורו בכתבה בעיתון מעריב, מזעזע את הנפש

שהתשובה הזאת לא נכונה ומטעה

חתונה נפרדת - בעד 

כי זו ההלכה וזו הצניעות.

ומתל אביב.

רצינית אם יש על מה לסמוך או אין.

בהנחה שמדובר על ישיבה נפרדת, כן? ריקודים נפרדים חובה לכל הדעות...

(עריכה: פאדיחה כתבתי הפוך )

שאשתו רואה כל ערב את הדיסקים של החתונה..

בעיניי מדובר על אישה די הזויה, שתקועה בעבר ולא מבינה שהעיקר הוא מה שבא החתונה ולא החתונה עצמה.

אני אחרי פעם וחצי שישבתי עם אשתי לראות, תכל'ס די מיציתי את העניין..

גם די מצטער ששילמנו כ"כ הרבה לצלם (ועוד לקחנו צלם זול יחסית).

לא חושב שצריך יותר מ50-100 תמונות, וגם אותם אפשר לצלם ע"י חבר או קרוב משפחה שיודע קצת לצלם.

על הבעל ששומע את אישתו צועקת לטלויזיה "תברחי תברחייי"  

והוא אומר לה "נו מה יהיה... עוד פעם את רואה את הדיסק של החתונה?!"

אם נסעתי לארוע זה כדי לפגוש את המשפחה שלי ללא הפרדה מגדרית.  לפעמים זה הערב היחידי שלי ושל אשתי ביחד בשבוע עמוס עד מטורף.

נפרד?

אני פשוט לא מגיע.

משפחתי זה יותר נכון.

וכן. ברור.

כמובן שהריקודים לא.

(ולפעמים אני לא מכיר אף אחד בארוע חוץ מהחתן והכלה והיא)

כי חצי משפחה שלי בצד שני, כי יש ילד שרץ מפה לשם מאבא לאמא.

לא.

פשוט לא.

חבל על הזמן והדלק והעצבים.

אם מישהו היה אומר לי דבר כזה הוא היה יכול לשכוח ממני באירועים שלו...

לא לבוא ולמלא את הכרס במזון ואלכוהול ולרקוד להנאתך.

אגלה לך סוד,הרבה גברים לא ממש מתים על לרקוד. מהם מי שעושה את זה בחתונות דתיות עושה את זה בשביל המצווה בלבד.

זה לא מצחיק. מי שלא רוצה לבוא, שלא יבוא. יש מספיק אנשים שיגיעו והחתונה תהיה מספיק גדולה גם בהפרדה... מי שמפריע לו, שיעשה בדק בית בשביל מה הוא הולך לחתונות. שיחסוך את הכסף ויוציא אותו במסעדה או איזה דאנס בר.

לק"י

טוב, נו..

לא כ--ל הישיבה היתה נפרדת.

ישיבה מעורבת. דפניטלי. לא בא לי להפריד משפחות, זוגות, וכו. בתור בת יחידה, כשאמא שלי לא הייתה יכולה לבוא לחתונות נפרדות, הייתי די מתבאסת על כל האירוע.

אה, ובא לי שבחורים יוכלו להכיר עלמות, וההיפך  פחות מתאפשר בחתונה עם ישיבה נפרדת.

שמירת עיניים וקדושה

כל שכן באירועים, שבהן נשים יותר משקיעות בלבוש וזה נעשה יותר קשה.

חייב לציין, שזה קצת הצחיק אותי מי שכתב "לא רוצה לפרק משפחות"

לרגע דמיינתי חיילים שמפרידים באלימות ילדים מאימותיהם על רקע צרחות ובכי.

בקיצור, בואו נרגע 

זה כולה לשעתיים שלוש... וגם אז, אם מתגעגעים, אפשר מידי פעם ללכת למי שרוצים לדבר איתו

אני בטוח שיצא לכם פעם לשבת במסעדה בלי אמא והחזקתם מעמד.

ועוד סיבה, נשים וגברים ביחד יוצר מתח באוויר. "מסתכלים עלי, לא מסתכלים עלי"

וזה לא נעים.     ואפילו חברים חילונים התוודו בפני שבנפרד הם מרגישים סוף סוף רגועים

@אורח/ת

לק"י

ואני מתלבטת לגבי שאלת הפתיחה.

עד כמה שאני הבנתי אם יש אלכוהול, זאת בעיה שהישיבה מעורבת.

א. אם אין לך בעיית ראיה רצינית,כנראה שתצליח לראות גם את הבחורות מהשולחן השני.

(זה עונה גם על שאלה ג.)  ומי אמר שיסתדרו במשפחות ולא סתם יתערבבו?

ב. גם מי שרוצה לשבת ביחד, זה לא אומר שזה טוב לו ומותר 

א'. כמו שכתבתי,כי באים בלבוש יותר ססגוני ומושך. (וזה אפילו אצל הצנועות! ויש גם חשש שיבואו חשוף) 

ולכן יש קושי בשמירת עיניים.   (אגב, ראה את הלימוד בגמ' לגבי ההפרדה שעשו בביהמ"ק- סוכה נב)

ושם יש משהו משותף שמחבר ונותן אפשרות לפתוח בשיחה סתם ככה..

ב. אף אחד לא יכול לקבוע שאין לו יצר הרע.

ואני לא מדבר על קירבה משפחתית ראשונה.. אנחנו מדברים עכשיו על אירוע רב משתתפים

כי מדובר שם דווקא על משפחה..

אבל אם אתה מגיב על מה שאתה לא יודע,

אז אפשר להגדיר את זה פשוט כ-'ספאם'..

לא חבל להוריד כך את רמת הפורום?

ההפרדה מיועדת לכולם. 

כי כולם (בנים) עלולים להסתכל ולדבר עם כולם (בנות) -  פשוט מאד.

עזוב רגע את הרבנים בצד..

מדברים פה היגיון עכשיו, וההיגיון אומר שהסיכוי לחטוא כאן הוא גדול.   

שהרב ההוא יקח אחריות על כל המכשולות, לא אני. 

התשובה היא כמובן: לא!! 

לך לאקדמיה ותראה את זה מלא..

(גם אצל אנשים שמתיימרים להגדיר את עצמם כדתיים)

שם מדובר על איסור יחוד פה מדובר על הרהורי עבירה ועל הסתכלויות אסורות (לכל המגדרים, אגב).

בעלה בעיר לא שייך בכלל לעניין.

ואני אומר לך, באחריות, שגם גברים וגם נשים, רח"ל, חושבים דברים בלי בושה גם כשעומדים לידם אנשים גדולים, לא רק בני הזוג. ואכמ"ל.

אם הייתי זוכר באיזה עלון של קול צופייך הרב אליהו כתב על זה, בין בני משפחה, הייתי מביא את זה כאן.

בקיצור, אתם תמימים וחמודים שזה מגניב

זה גם מלמד על הנשים ע' ר"י בר יקר על העניין בסידורו.

הלפרק משפחות פה משחק יותר תפקיד

ומי אמר שבשולחן שבת אמורים לשבת במעורב?

הדרך שהייתה פעם היא גברים בצד אחד ונשים בצד אחד, לפחות, ברוב העדות.

וגם שם מדובר על קרבה מדרגה ראשונה שניה.

בכ"א אפילו אליבא דידך אתה חושב שאם אתה יושב בשולחן עם המשפחה שלך אז סוגרים אותך מסביב עם איזה קיוביק"ל בלע"ז? אתה יכול לראות מעולה מסביב.

מצד שני, באותה נשימה, גם צריכים לדעת לא להיעלב אם בגלל זה יש כאלו שמחליטים לא להגיע (כי לא יכולים לשבת בעל ליד אשתו/ילדים וכו'...).

כי יש בעולם איזו אופנה כזאת שהחתן והכלה ו/או ההורים, מחליטים כל מיני החלטות בקשר לחתונה (כולל הקטע הזה של חתונה נפרדת לגמרי) ואז נעלבים אם יש כאלו שזה לא מתאים להם ומחילטים בשל כך לא להגיע לחתונה.

לכן, זה פשוט מאוד לסיכום: בעלי השמחה מחליטים איך תתבצע השמחה אצלם, אבל לא שייך שיעלבו על כאלו שמחליטים לא להגיע בשל החלטות שונות שלהם. 

במסכת עירובין - “פעם אחת הייתי מהלך בדרך והיתה דרך עוברת בשדה והייתי מהלך בה. אמרה לי תינוקת אחת: ‘רבי לא שדה היא זו?’ אמרתי לה: ‘לא דרך כבושה היא?’ אמרה לי: ‘ליסטים כמותך כבשוה’”.

אצלי במשפחה עושים נפרד בד"כ. מבינה את שני הצדדים ולכן אין לי דעה כ"כ.  

גם מצד צורת הקבלה

וגם מצד עצם הענין..

האם אפשר בכלל לברך 7 ברכות בסיום החתונה (בחופה בכ"מ מברכים)?

האם מתקיימת מצוות שמחת חתן וכלה?

האם יש כאן סעודת מצווה?

אין בעיה שההורים הם אלה שיזמינו ויממנו את החתונה,

אבל אם החתונה היא אירוע של ההורים ו/או לכבודם, והחתן והכלה נחשבים כאורחי הכבוד,

במצב כזה התשובה לשלושת השאלות תהיה לא!

לפי הגמרא, הראשונים והאחרונים, במצב זה הברכות תהיינה לבטלה (ובודאי לפי הספרדים).

אני משער שהרבנים כיום יתירו לברך, אבל זה מאד מאד בדיעבד..

נ.ב.

אני יודע שהתגובה הזאת תעצבן/תטריד הרבה קוראים,

אבל מי שרוצה להקשות, שלא יתן קושיות מהבטן..

העניין שאתה ועוד הרבה מעמך ישראל מגדירים את האירוע כשל ההורים.

הארוע חייב להיות בשביל החתן והכלה, ולא, הברכות הן לבטלה!

וגם הסעודה לא נחשבת סעודת מצווה..

בנוסף, אם מי שארגן את הארוע, תכנן כך שזה ישמח מישהו אחר על חשבון שמחת החתן והכלה,

אז גם מצוות שמחת חתן וכלה הוא לא קיים!

ועל הדרך לשאלתך הראשונה, אם לחתן אין רשות לבצע כל מיני מעשים, כמו למשל להחליט שכל האוכל הולך אליו הבייתה (ונגיד האורחים לא מקבלים כלום), אז גם לשיטתך לא נעשה כאן שום קניין!

תלמד מסכת כתובות פרק ראשון..

כמו לדוגמא, אם תיאורטית החתן יסלק חצי מהאורחים, ויגידו לו שאין לו זכות כי ההורים הם אלה שמשלמים על החתונה - זה סימן שהקניין לא נעשה!

אז לכן רק לעשות קניין כביכול רשמית - לא פותר את הבעיה!

ולכן עצם ביצוע קניין זהו לא העניין..

אם הקניין נעשה בלב-שלם, זה אומר שרצונותיהם של בני-הזוג (ובעיקר החתן) אמורים לבוא לידי ביטוי בחתונה לא פחות מאשר של הוריהם..

דרך אגב, זו בעיה הלכתית שקורית הרבה בפדיון-הבן, שלאבי הבן אין בנמצא 5 סלעים, אז הכהן נותן לו ע"מ שיקנה ממנו.

למרות שמדובר על קניין על מנת ש.., חייבים שיהיה מדובר על קניין בלב שלם (ויש דרכים לבדוק זאת).

ואם לא היה קניין בלב שלם, הברכות הינן לבטלה והפדיון לא נעשה!

וזה מה שלצערינו קורה ברוב המקרים..

הביטוי ההלכתי של זה, למשל שהם יכולים לסלק אנשים בלתי-רצויים בעיניהם מהמקום!

שטר, עדים, סודר..

מה שאתה רוצה..

 אם יש הודאה של בעל האולם שהוא השכיר את זה לפלוני - זה מספיק מבחינה הלכתית!

בכ"מ, מי שלא מקפיד על ההלכה - הוא לא מקפיד!

וממילא זה יגרום להרבה מכשלות..

אז אני לא מבין מה אתה רוצה?

להכשיר את המכשלות הללו??

כמו:

להחליט שלא מחלקים את האוכל והוא לוקח הכל לעצמו?

לסלק את מי שהוא רוצה מהאולם?

להחליט אם יושבים מעורב או נפרד?

גם אין לזה שום קשר לקניין.

קניין מקנה לך גם זכויות ממשיות.

בבית חתנים יש לחתן גם זכויות ממשיות.

גם מי ששוכר בית - הוא לא קונה אותו.

וגם לדעות הכי מחמירות זה ייחשב לרוב הדברים כבית של השוכר.

אף לא אחד מצריך קניין גמור, כמו שמשום מה אתה מתעקש כאן לאורך כל השרשור..

(לא מבין מי הכניס לך את זה לראש)

אבל חייבים שיהיו לחתן זכויות מסויימות, שבלעדיהן זה לא ייחשב בית חתנות.

ועדיין לא הבאת שום ראיה להנחה שהצגת לעיל.

שגם במתנה על מנת להחזיר - חייבים שהמתנה תהיה בלב שלם!

אם המתנה לא מוקנית בלב שלם - אין לה תוקף!

(ויש דרכים לבדוק זאת)

אם לא למדת את הנושא לעומק יהיה קצת קשה להסביר..

אבל באופן כללי הביטוי לכך שמדובר בלב-שלם, זה שנותן המתנה מאפשר למקבל לבצע את הפעולה שמפקיעה את הקניין.

אם הוא לא מאפשר לו לבצע את הפעולה, זה אומר שהוא לא הקנה לו בלב-שלם..

הדיון הוא האם נעשה קניין מלכתחילה..

ולכן הטענה שלך אינה רלוונטית "ממה נפשך"..

בלנ"ד בעז"ה יום כזה חשוב וקדוש..רק בנפרד 

ואני גרה באזור המרכז.

הכי כיף, הכי שמח..

ממתי חתונה זה בשביל קשקושים וחיבור בין זוגות.. 

חתונה זה לא ערב זוגי, חתונה זה לשמח את הזוג.. וכמה שיותר בקדושה יותר טוב..

וזה ממש לא משנה אם רב כזה או אחר התיר.. ואני תמיהה על "היתרים" כאלה.. 

רוצים ישיבה נפרדת בחתונה? גם להורים יש חלק בהחלטה - סרוגים

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

מחזק מאוד! במיוחד המשפט "בית ה' נחנך בימי החנוכה, את הבית שלכם אבנה מהרה" נגע בי.

תודה!

-דעתי-.

המילה "עיקר" מבלבלת כאן..
אבל הכוונה הבסיס. קודם שיהיה את זה. בלי זה, אין על מה לדבר. אין בכלל מה לנסות.

ניקח את שוק הרכב.

אם אין בלמים שעובדים חלק,
ואין מנוע שפועל חלק,

אין בכלל מה להסתכל על הצבע והצורה וכמה אנשים הוא מסוגל להכיל בתוכו.

עכשיו נניח שיש בסיס.
זה אומר שכל רכב מתאים לך ? לא.
יש כאלה מעדיפים רכב קטן, גדול, בטוח, מהיר, נמוך, גבוה. טוב לשטח, טוב לעיר.

אבל קודם הבסיס.

ככה אני מבין את זה.
כלומר, זה שיש למישהו "לב טוב, והוא מקסים" זה רק -תחילת- הסיפור. לא סוף הסיפור.

במה הוא עובד ? 
מה הוא למד ?
איך הוא מתנהג כשדברים לא מסתדרים כמו שהוא רוצה ? איך הוא עומד בלחץ ?
האם הוא דברן ? שקט ? 

כל אחד והפרמטרים שחשובים לו, ממש כמו בבחירת רכב. כמובן, כל אחד והתקציב שלו (מה שיש לו להציע)

בהצלחה.

אני לא מסתכל מהצד של האדם שיש לו מידות טובות או לב טוב..המשפט הזה בדרך כלל נאמר לאנשים כאיזה משהו להתמקד בו ופחות בחיצוניות(אגב הוא נאמר בעיקר לגברים ממה שאני מכיר) אף פעם לר באמת האמנתי בו כל כך, נכון, יש בו מן האמת אבל בדור הזה להגיד לבחור "העיקר לב טוב ומידות טובות" אם הוא לא צדיק נסתר בנם של קדושים בעיניי זה פחות רלוונטי לנסות למכור לו את זה, והאמת עכשיו כשאני חושב על זה, אני חושב שהרבה שדכנים נופלים שם(גילוי נאות אף פעם לא הלכתי לשדכן/ית) ומרגיש לי שהם לא באמת מתעניינים במה אתה מחפש/ת אלא פשוט לחתן בלי הרבה מאמץ ואז מגיע המשפט " העיקר לב טוב"

חנוכה מלבלב מלא בלבלובי שמחה וכו🦝🔥

"אלה לא בנות חרדיות, החמודות האלה שייכות למגזר הדתי-לאומי (גוש עציון)"....ואם הן היו חרדיות אז? היה אסור להן לעצור שניה ולהוריד את הדברים?

ואני לא מתפלא שזה מה שלקחת מהפורום הנ"ל..זה אומר המון על משתתפיו.

שקראתי את זה  

בפורום הטרור הזה

אני רוצה "בחלום אדבר בו". תשובות לכל השאלות העמוקות שלי.

אני מתפלל על זה וכלום בחלום. אני שואל את ה' שהדוד רבא שלי הרב פנחס מפרנקפורט בעל ההפלאה יתגלה אלי וכלום. אין תשובות.

אבל אז כשאני קם, אגב העיון הרגיל שלי בתורה בסדרים הרגילים, אני מגיע ל'הפלאה' ו'לפנים יפות' ומבול של תשובות והדרכות לחיים העכשוויים שלי.

כן. זאת התגלות השכינה דרך ספרי הצדיקים.

תשובות. תשובות. תשובות.

"קול דודי דופק פתחי לי אחותי רעיתי". כמו ששמעתי בילדותי מר' אברום שפירא זצ"ל, הספר דופק לפתוח אותו ועם זה השכינה הקדושה.

אל תחכה למשהו מבחוץ, בחורה שלא רודפת אחריך תעזוב אותה. זה לא שווה את הזמן שלך. תתרכז בלהתענג על ה' וימלא משאלות לבך. תנדב את לבך ל-ה' ולעם ישראל. תתן תתן תתן, אל תצפה לקבל כלום. בסוף, הכל יסתדר. "יִרְוְיֻן מִדֶּשֶׁן בֵּיתֶךָ וְנַחַל עֲדָנֶיךָ תַשְׁקֵם. כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר. מְשֹׁךְ חַסְדְּךָ לְיֹדְעֶיךָ וְצִדְקָתְךָ לְיִשְׁרֵי לֵב."

מאוד מזדהה עם מה שאתה כותב.

הצפייה תלויה לפי תקופות בחיים. תקופות שונות בכל התקופה המתמשכת של הדייט וגם איך קמתי היום..

לגמרי רגישות צריכה להיות בנושא הזה. מסכים מאוד מאוד וליבי איתך.

עם זאת, בלי קשר לצד השני שצריך להיות רגיש - חשוב לשמור על איזון. 

אם כל דבר קטן מטלטל אותי, כדאי להתבונן למה זה קורה.

מה דפוסי המחשבה שמניעים אותי?

מה החששות, פחדים, דחפים, רצונות שקיימים בתוכי והאם אני מנהל אותם או שהם מנהלים אותי. ואם אני מנהל אותם - איך אני בוחר לעשות את זה.

וזה מפחיד גם לשאול את השאלות האלה, כי זה לא כיף לגלות שאני במקום שלא רציתי להיות בו, אך בד בבד, זה אנושי וזה קורה. אפילו אפשר לומר שאין אפשרות שזה לא יקרה.

ומאזן את מה שאני כתבתי הרגע - זה בסדר להיות לחוץ. בסדר גמור. רק כדאי לשים לב לזה.

ולא לתת להצעה להתמרח ככה

חושבת שזה נכון בכללי לכל מי שאומר כן להצעה, וכשאני אומרת 'אומר כן להצעה' הכוונה ששמעו שיש הצעה, קיבלו מספר לבירורים ויודעים שיש מישהו בצד השני שמחכה.

ולא משנה אם מי שמחכה זה מי ששידך או המשודך.

ברשותך, פונה לצד השני:

דרך ארץ בסיסית...

גם אם עסוקים כל כך ברמה שאין זמן לברר תהיו הגונים ותגידו.

''אין לי פניות לברר'', ותשלחו מישהו שסומכים עליו שיעשה את זה.

''אין פניות ברמה שאין זמן לנשום, אז לברר?", סליחה ששואלת... אבל איפה תכניסו גם פגישות? אם יש זמן לפגישות יש זמן לברר, במיוחד אם זה ימשיך או יקרה בהמשך, זה הרושם שאתם משאירים.

לא עונים לכם בצד שמבררים איתו? תעדכנו בהקדם את מי ששידך שיוכל לעדכן את הצד הממתין. וגם לברר מה קורה שם... יכול להיות שהתקשרו ולא ענה החבר, או שמשהו בקליטה לא עבד או כל סיבה שהיא.

התחרטתם מכל סיבה שהיא? זכותכם... רק תודיעו.

ולך שמחכה -

תברר עם המשדכים, בפרק זמן שמרגיש שזה מספיק זמן לבירור, מה קורה עם הצד השני.

הלוואי ודברים יתוקנו בשורשם ונהיה טובים.

ובאמת מבאס כשקורה רצף כזה.

אבל לא יפה להוציא שם רע על כל הבנות..

[וקרה לי גם הפוך - מישהו פנה אלי באתר, ביקש לברר, ולקח לו כמה ימים. שאלתי את החברה שלי אם הוא דיבר איתה, ואמרה שלא. שאלתי מה קורה, ועדיין לקח לו כמה ימים..]

אני רוצה להגיד שבאופן אישי - 

לפעמים הבירורים לוקחים זמן. שולחים הודעה לחבר, הוא לא זמין, מחפשים אולי מישהו אחר שמכיר, והוא בדיוק במילואים וכו וכו'.

מעדיפה לקחת עוד יום בבירורים מאשר לצאת עם מישהו ולהתבאס שזה יכל להיות ברור מהטלפון שלא שייך.

אבל אם זה מתעכב - נראה לי נימוסי להגיד משהו כמו - אני בתקופה עמוסה, צריכה עוד זמן, סליחה.

ועוד משהו קטן - כמעט תמיד, אם קיבלתי הצעה ביום מסוים, וכבר באותו יום ביררתי - לא נתתי תשובה באותו היום. רציתי לישון על זה לילה.

יש כאלו שיותר מכוונים לסגנון מסוים.

אבל מעבר לזה, 

הייתי ממליצה לפנות לכמה שדכנים,

אבל לא רק.

להירשם לכמה מיזמים\אתרים\אפליקציות\קבוצות וואטסאפ,

ככל שיש לך כח להתמודד..

אתה צריך לדעתי להודיע לעולם (כולל חברים ומשפחה), שאתה פנוי ומחפש - ומה אתה מחפש.

דום ליי' - המתן לישועתו; כמו "אם כה יאמרו אלינו דומו" דיהונתן (ש"א יד , ט)

לפעמים הדממה מצמיחה עוצמה.

בדיוק עכשיו למדתי את הקדמת הזוהר כשרבי שמעון אומר לרבי אלעזר לשתוק, ואז מתגלה להם סוד מאליהו.

כשכתבתי לפני שבועיים על מזמור לז שיש בו את הפסוק בכותרת, אז עברתי על כמה מהמקומות בזוהר שיש את התופעה הזאת.

לא תמיד צריך להיות במרדף אחרי הזיווג.

גם אני נבהלתי מהזוהר על פרשת השבוע על חשיבות החתונה והולדת ילדים, אבל הכל בהשכל ודעת.

הכרובים בדמות ואיש ואישה כאשר פניהם איש אל אחיו

להזכירך

תוכן הפיוט "נתנה תוקף" וכו'

המצוות נעשות בגוף והאדם אחראי על הגוף

הנשמה היא בידו של הקב"ה ולכן האדם אחראי עליה רק במסגרת הגוף

תְּבִינֵם. רוּחַ אֵל עָשָׂתְנִי וְנִשְׁמַת שַׁדַּי תְּחַיֵּנִי."

"א"ר יצחק אמר רב אחא מאי דכתיב ונשמת שדי תבינם אלא הנשמה היא מביאה לאדם להכיר את קונו ולהכניסו בתורה ובמעשים טובים ואשריהם אותם שנכנסין בדרך התורה בדרך הנשמה שבשבילה יזכו לחיי העה"ב ולמעלת הקדושים. א"ר יצחק א"ר אחא כל העוסק בתורה הוא קונה הנשמה מעצמו. היינו דתנינן בא ליטהר מסייעין אותו. אוי להם לרשעים שהם נדבקים בכח האדמה שהיא נקראת נפש חיה הנבראת מן האדמה שבשבילה יכלו לעולם ולעולמי עולמים". (זוהר חדש בראשית יט ע"א-ע"ב)

בטיפולנט | אינטלקטואליזציה

היית "בקשר ריאלי מעשי"  שאתה יודע?

ואני הבנתי במובן כמו של בעל ואישה על כל משמעיו.

אם לא אז רק wannabe וזה לא באמת ולא חושב שהשוואה במקום. בכולופן אהבתי תכיוון של הדום לה' וכו

וכבר חז"ל השוו בכמה וכמה מקומות.

הרבה ציטוטים.

אני חושבת מהיגיון בריא

ואני יודעת שיש תופעה של אנשים שקצת מתייאשים מהדבר הזה, לכן הגיוני שאתה תשתמש בציטוטים כדי להצדיק את עצמך...

השבוע וישב קצא ע"א:

"ההוא דיוקניה דבר נש זכאה איהו מלאכא ממש" (הדיוקן של אדם מזוכך הוא מלאך ממש) ועייני שם ההסבר בדניאל שניצל מגוב האריות לא בגלל מלאך כפשט הכתוב, אלא כי הוא היה מלאך.

נביא את תחילת ה'ויקרא רבה' שמציין מלאכים על בני אדם התחתונים:

"רבי תנחום בר חנילאי פתח (תהלים קג) ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו וגו' במה הכתוב מדבר אם בעליונים הכתוב מדבר והלא כבר נאמר ברכו ה' כל צבאיו הא אינו מדבר אלא בתחתונים עליונים ע"י שהן יכולין לעמוד בתפקידיו של הקדוש ב"ה נאמר ברכו ה' כל צבאיו אבל תחתונים ע"י שאינן יכולין לעמוד בתפקידיו של הקב"ה לכך נאמר ברכו ה' מלאכיו ולא כל מלאכיו".

נעבור לגמרות- שבת כה ע"ב: "כך היה מנהגו של ר' יהודה בר אלעאי ערב שבת מביאים לו עריבה מלאה חמין ורוחץ פניו ידיו ורגליו ומתעטף ויושב בסדינין המצוייצין ודומה למלאך ה' צבאות".

נדרים כ ע"ב: "מאן מלאכי השרת? רבנן".

קידושין עב ע"א: "הראני תלמידי חכמים שבבבל דומים למלאכי השרת".

מועד קטן יז ע"א: "א"ר יוחנן מאי דכתיב (מלאכי ב, ז) כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא אם דומה הרב למלאך ה' יבקשו תורה מפיו ואם לאו אל יבקשו תורה מפיו".

ספרי האזינו שכ"א: "גבורים אלו גבורי תורה כענין שנאמר (תהלים קג כ) ברכו ה' מלאכיו".

יש גם שיר קצר שנכתב: "בלילות נפרדת נשמתי מגופי, מתרפקת במתק אהבים על דודי. אשיר וארונן אל השכינה בלילה כמלאך, בכל משמרת ומשמרת אני דבק רק בך. אמתיק סוד איתך אל עליון, נשתעשע יחדיו אשלח דורון. אמלא כל שליחות שאתה מצווה, מתורתך פיקודיך אני קורא. נפשי משתוקקת ומתאוה לאורך, להתעלס ולשמוח בחסד שמך".

אני אישית לא תמיד מלאך והרבה פעמים רחוק מכך, אבל יש זמנים ש-ה' מזכה אותנו להתעלות.

עץ חיים שער עולם העשייה פרק א: "גם יכוין  בר"ת  'בבית  'אלהים 'נהלך 'ברגש. שהוא ר"ת גימטריא - ג' וב"ן. ויכוין לעשות  ג' מוחין חב"ד אל הנוקבא מלכות מנה"י דז"א, והם ר"ת ג' וב"ן, כי ג' הם חב"ד, וב"ן היא המלכות כנודע".

אבל קשה לדבר איתך בהגיון כשאתה לא עונה על זה

(מבחינתי להביא ציטוט בארמית זה לא תשובה)

מִלֵּלוּ"

אניח לך כלל גדול להבנת כל מטרת תגובותיי בפורום. נִ֝צְּרֶ֗הָ!

מה שאני מנסה לעשות זה להזיז אנשים מהכסאות שלהם, לקחת אותם אל מקום לא מוכר להם, ואני יודע שזה יכול לעורר אנטגוניזם או אי הבנות, אבל דווקא האנטגוניזם והההסתר וההעלמות הם הסמים הסודיים לסקרנות.

אני לא רוצה להיות echo chamber שכל אחד רק מהדהד את השני.

אני רוצה שאנשים יזיזו מהכסאות שלהם.

אני חושב שאני מוביל למקום טוב חדש ומועיל בעיני ה' ובסוף בעיני הבריות.

לא משנה לי שיש אנטגוניזם: "אמר אביי האי צורבא מרבנן דמרחמין ליה בני מתא לאו משום דמעלי טפי אלא משום דלא מוכח להו במילי דשמיא" (כתובות קה ע"ב) [תרגום: התלמיד חכם הצעיר שאוהבים אותו בני עירו לא משום מעלתו, אלא משום שהוא לא מוכיח אותו בדברים שנוגעים לשמים-ליראת שמים]

אני לא ראוי להוכיח, אבל אני כן מנסה להשפיע ולרומם.

לצאת מאיזור הנוחות שלך?

אתה חושב שיש לך מה ללמוד ממה שאנשים אחרים חושבים?

אם היא אומרת לך משהו ואתה בכלל לא מתייחס למה שהיא אמרה לך - זה בהחלט מעורר תהיה ביחס לאנטגוניזם מצידך. 

אֵילִים"

בוודאי שאני קורא ומקשיב. אני כל הזמן בחיים מנסה לשמוע ולהפנים דעות של אחרים: "וּתְשׁוּעָה בְּרֹב יוֹעֵץ".

הקשבה זה דבר שבחשאי.

מילותיה יורות כחץ למעין לבבי ומעין לבבי פורץ כמי נהר החוצה ברחובות פלגי מים. נסיתי לענות לה כפי הבנתי ומורשי לבבי.

לפעמים בין ומתחת השורות נמצא החותם והפיתקא שמעבירים לאחר-"וְכַמַּטְמוֹנִים תַּחְפְּשֶׂנָּה" את האוצר החבוי שיעורר את הלב.

כבר אמר החכם: "יותר ממה שכתוב נמצא במכלול המנגינה, החודר מבעד לשכל ללב השני פנימה".

[אני חס ושלום לא העליתי בדעתי שלה יש אנטגוניזם כלפי, אלא סוג של חוסר נוחות.

מה שכתבתי היה בכלליות ולא על מישהו ספציפי שזה כבר אינני יודע כלל: "ואין אדם יודע מה בלבו של חבירו" (פסחים נד ע"ב)]

עיין מה שהרמחל כותב במפסידי מידת הזהירות לגבי השחוק והלצון שהם כמגן משוח בשמן.

חחח אין בעיה להשתמש בציניות, אבל אם אתה נתלה באידיאלים גבוהים אז אולי כדאי גם להתייחס בצורה עניינית.

נכון שעל חלק מהתנאים שהוזכרו בדורות קודמים, יש קצת פחות הקפדה היום, אבל על התנאי הזה ראיתי גדולי עולם שמקפידים ממש. אדם צריך מקום יציב בעולם כדי להיות מסוגל לעסוק בדברים הללו בזהירות הנדרשת (לדוגמא: לא לבסס עליהם תשובות מעשיות בפורום...)

יש מחלוקת יסודית בינינו מה נקרא סוד ומה לא, וכנראה עוד מחלוקת בעניין המקום של הסוד בעבודת ה' אבל זה נושא לשרשור אחר.

האמת מה שיותר מדאיג אותי, זה שבכלל גיבשתי דעה, ואתמול גם בעקבות עיון בהלכה מסויימת, שהאר"י כלל וכלל לא פוסק, והוא רק צדיק נשגב, מקובל ענק ומדריך בעבודת ה', לכן זה מעולה לקחת הנהגות וחומרות ממנו לפי מה שמתאים למדרגת האדם, אבל במקרה של הכרעת הלכה ובמיוחד כשזה שינוי הלכה או לקולא אין לו משקל, וכך סבר אחד מרבותיי הגדולים. במיוחד, אם הפוסק שכנגדו הוא גם היה מקובל, כמו אתמול שזה היה מחלוקת בינו לבין הב"ח פוסק עצום כותב ספר בקבלה בעצמו (וגם מדרש קדמון שהראשונים מצטטים להלכה מסייע לב"ח).

פחות מדאיג אותי מה שיצאת לערער עלי בענין עצות בעבודת ה', יותר מפריע לי שינוי הלכה לפיו כנגד גדולי הפסוקים.

אבל שכל אחד יעשה לפי רבותיו, אני קטן מלהכריע בנושא גדול כל כך, יש לי את דרכי 'רגלי עמדה במישור'.

איבדתי את זה חחח

מילים מפוצצות מדי..

בניסיון לרומם אותי פשוט ייאשת אותי..

אבל לא נורא

אני לא מוותרת חח