כל מה שאפשר לפתור בטיפול לפני אפשר לפתור בטיפול אחרי, בהנחה שזה מאיזה מחסום ולא כי הוא פשוט מחונך כמו שצריך.

להגיד לאדם שהוא צריך אהבה לפני החתונה, או תאווה, זה בדיוק כמו להגיד לו שהוא לא יכול להתחתן בלי ליפול בשמירת נגיעה כי איך הוא ידע אם הוא לא יגעל מהמגע אח"כ?!?! ה' יעזור!

זה לא מחסום כללי כלפי כל הבנות אלא מחסום כלפי אותה אחת. ואז מה?

אני מכיר מקרה של בחור שלא נמשך לבחורה בגלל שהיא הייתה מושלמת חיצונית בעיניו.

זה איים עליו, והוא לא נמשך אליה בכלל. ואם הקשר שלהם היה רלוונטי והיה ממשיך זה היה עובר לו מן הסתם. ולבחורות שהיו הרבה פחות יפות היה לו נסיון.

אתה מבין את ההבדל בין אי-משיכה לבין דחיה?

לבוא להגיד לבן אדם לעבור עבירות לפני חתונה כדי לדעת איך יהיה לו אחרי זה חילוני לגמרי

וזה ודאי אינו.

האידאל הוא שאדם ימנע מהעבירה (שהיא ההרהורים עצמם) ויעשה הכל כדי לא להגיע אליהם.

לא קטן... אשריו ואשרי חלקו

אלא שחינכו אותנו כל השנים להדחיק את הרצון הזה על מנת להישמר מעבירה.

בהגיע הזמן, כשהאדם מתחתן, במידה והוא רוצה שהאהבה בינו לבין אשתו תתבסס הוא צריך להוציא את הכלי הזה ולהשתמש בו. 

אומנם בזמן הרווקות מדחיקים אותו, אך על כל אחד לשים לב האם יש בו את הכלי הזה , או יותר נכון האם אין לו אותו.

במידה ואין לו אותו, הזוגיות העתידית שלו בבעיה!!!

(בספר "בעצתך תנחני" מובא הסבר זה בהרחבה, ניתן לעיין).

ברור שאדם צריך שיהיה לו הדחף הזה, ובהנחה שהוא שפוי, יש לו אותו.

אם תלמיד חכם גדול נתן לו אישור, משמע שיש לו.

ואף אחד כאן לא יכול לערער על זה.

לא יודע מה זה בעצתך תנחני, מעיון בגוגל אני רואה שיש בעיקר פולמוס סביב הספר

או חינכו אותו כראוי.

למרות שלענ"ד ה"אסקסואל" זאת המצאה מאין כדוגמתה

בשורש שלו, חיבור (שמשיכה היא התוצר לוואי שלו) הוא אחד עם כל דבר בעולם (מדומם עד מדבר).

העובדה שאנשים עיקמו את עצמם ושמו את החיבור שלהם במקומות לא נכונים (בין בגלגול זה, בין בגילגולים אחרים) לא משנה את התורה ולא מבטל את המצוות שהם מחוייבים בהם. זאת ההלכה, ד' אמותיו של הקב"ה בעולם הזה, וכל השאר צריך להתיישר עם האמת הזאת.

[זה שכולם אומרים את זה ואתה נגרר אחריהם מעיד רק על אפקט העדר... לא מרשים כל-כך]

וזה נקרא להיות מושפע מתרבות מערבית שכולה מבוססת על השקר שהוא תרבות יוון.

בפועל, זה לא נכון, זה לא עובד ככה וזה לא משליך כלום על התורה.

גם אדם עם נטיות מחוייב באותם מצוות ואין לו שום דרך להתחמק מזה. אחרי 120 הוא יתן את הדין גם על זה שהוא לא התחתן והביא ילדים.

רוב ככל השאלות שהעלית בתגובה שלך נובעות מחוסר הבנה של מה שאמרתי, אם היית שואלת במקום להטיח הייתי מסביר, אבל לא נראה שאת רוצה להבין. יותר נראה שאת רוצה להצדיק את מה שהתרבות המערבית אומרת.

אני לא צריך לדעת חשבונות שמים, יש לי את האריז"ל.

לא מכיר שום רב משמעותי ש"מכיר בזה".

אין דבר מרתיח מהמדומיינים האלה שאומרים שזה נסיון שאי אפשר לנצח, שהתורה לא מתמודדת עם זה. אין יותר כפירה מזה.

<נכתב בנחמדות למרות שאנשים פה מבינים אחרת>

אם יש משהו שמרתיח זה אנשים שממציאים מחקרים מדעיים בגלל שהם קראו איזו כתבה בעיתון.

איך בדיוק אפשר להוכיח נטיה מינית מדעית?

אם כבר, מה שאני אומר הוכח מדעית. בסריקות MRI גם.

אם מותנך קטן, אל תקטיני את מותנם של אחרים...

זה שתתעקשי שמשהו נכון, לא יעשה אותו נכון.

את יכולה גם לקבל שאת עלולה לטעות לפעמים. אפילו אם העולם חינך אותך שאת צודקת.

עד אז, אם את רוצה דיון ענייני, תביאי ראיות "מדעיות" כמו שאת טוענת, ונדון בזה.

להגיד "הוכח מדעית" בלי שום בסיס לטענה, כשטוענים מנגד בדיוק את ההפך, זה לא בדיוק דרך להתווכח ובטח לא בסיס לטעון שכולם טועים חוץ ממך.

ובכל אופן, בתור אנשים מאמינים, גם לו יצוייר שהמדע היה מוכיח אחרת (למרות שכמובן שהוא לא), זה לא משנה כהוא זה את התורה ועדיין אין לזה שום בסיס ודעת חכמינו (שעליה נסמכים הרבנים שאתם מזלזלים בהם) היא האמת.

אני לא טענתי שאין בכוחך לעסוק בכלום, להבדיל...

על סמך מה אתה קובע שהוא לא מושפע מתרבות המערב?

ואיך זה קשור לעניין?

פתח שרשור אחר ונדון בזה, זה לא רלוונטי כאן.

אם תרצה פנה בפרטיות אסביר לך איך זה בוודאות חלק מתרבות המערב היוונית ואני בטוח שתסכים איתי

זה תוצר של חינוך ותו לא מידי

כך ההלכה בפשטות

אלא מצד מה שהלב נוטה יותר להתאוות..

3 דברים אין אדם ניצל מהם כל יום ואחד מהם זה הרהורי עבירה.. 

ההשוואה לא אמיתית משום צד.

אני לא הבאתי את הדוגמא, להזכירנו.

אין אדם ניצול מהם אבל אע"פ הזוהר אומר שיש. אז?

חברים, תפסיקו עם העצות המוזרות האלה.

יש כמה וכמה גורמים שיכולים לעכב משיכה, רובם ככולם פתירים.

בכל אופן, בלי שום קשר לפותח השרשור, גם אדם עם נטיות ח"ו יכול להיות במדרגת מי שכפאו שד.

תרגעו כבר עם המערביות הזאת.

קודם כל ברור שכל מקרה לגופו ובמקומך הייתי הולך לאיש מקצוע לברר את הענין..

זה הנסיון שלי:

הייתי אצל שלושה אנשי מקצוע שונים (יועצי נישואין) כשיצאתי עם בחורה כמה חודשים והרגשתי סוג של חסימה רגשית אליה שלא ידעתי איך להגדיר אותה.

השאלה הראשונה שהם שואלים בהקשר הזה היא: האם יש בך רצון לגעת? לו יצויר שהיה מותר היית רוצה?

שלושתם דתיים יראי שמיים. אחד מתהדר גם בתואר רב, אחד בן של רב חשוב בציונות הדתית. לשלושתם רבנים ממליצים ללכת.

ובאמת יצאתי לאחרונה עם בחורה שוואו הרצון הזה פשוט היה שם! 

אז נראלי ששווה לך לבדוק את עצמך מול איש מקצוע ולראות מה רמת המשיכה שאתה צריך להרגיש בשביל להתחתן.

(אם מעניין אותך אוכל לפרט יותר באישי)

אם הוא מרגיש בסדר שלא ילך! ממש אין לי עניין להגיד לו מה לעשות

שבדר"כ אני מאד משתדל לא לתת עצות (בחיים האמיתיים כאילו...) פה פחות חשבתי שיש סיכון כי בסך הכל ללכת לאיש מקצוע לפגישה זה לא נורא ואפילו טוב. אם הוא ירגיע אותו הכי טוב, ואם ימצאו בעיה ויטפלו בכלל מצוין.

חזרתי וקראתי את התגובות פה, וזה נוראי.

אנשים חושבים שהאמירה בגמרא "לא יאמר אדם אי איפשי ...אבל (יאמר) איפשי ומה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי כך" זאת איזה לאו דאורייתא.

יש אנשים שחינכו אותם טוב. וקל לדעת מה ההבדל בינם לבין אלה שלא נמשכים לבנות מסיבות אחרות (וגם הם חייבים להתחתן ולהביא ילדים וכל ההמצאות של ה"רבנים" של הדור שטוענים שלא זה שקר).

אתם כרגע מציעים לו לא להתחתן אלא אם הוא עובר עבירות של הרהורים ותאוות, שתבינו!! מטורף בעיניי.

וזה השורש של מה שאומרים שכל עוד שאין דחיה צריך להמשיך.

אני מקווה מאוד שברור לך שלא להמשך זה טוב, זה אומר שאדם שולט במחשבות שלו וביצרים שלו.

מי שחושב שצריך להמשך לפני החתונה לא שונה מחילוני שחושב שצריך לטעום גם לפני כדי לדעת אם הוא לא יתחרט אח"כ. זה וזה לאו דאורייתא.

אז זה לא מראה על שום גדולה.. הוא פשוט נברא כך..

אם לאדם, לעומת זאת, יש יצר משיכה חזק, ועליו הוא מצליח לשלוט. זה בהחלט גדולה.. 

וחוסר דחייה לא אומר הצלחה בהמשך.. אני מאוד מקווה שבעלי רק "לא יידחה ממני".. מאוד מקווה..

לא מדוייק. כתוב בראשית חכמה, מובאה מהזוהר, שיש נשמות כאלה - לקראת נישואין וזוגיות

בפשטות.

וזה אסור גם הפוך, למקרה שתוהים

אם מדובר על בחור שהצליח להתגבר לגמרי על היצר והוא בחיים לא נכשל בהרהור כלשהו אז סבבה.

אבל רוב האנשים לא הגיעו למדרגה הזאת והם מכירים את היצר.

אדם כזה, שמכיר את היצר, ולפעמים נכשל, אם הוא יוצא עם בחורה ואין לו שום מחשבה בנוגע אליה זה קצת מוזר לא?

זאת נראלי הכוונה של @ילדת המדבר

שלהן אין נסיון. מובא בשער הקדושה לקראת הסוף.

זה תלוי בקדושה של ההורים.

@פצלש לפצלש תרגיש חופשי לעוף על זה

לא גדולה שלו בגלגול הזה.. זה לא משהו שהוא עבד עליו.. 

מי אמר לך שהוא לא עבד על זה?

כולם נשמות בגלגולים, מסתמא הוא הגיע לזה בגלגול קודם שלו

אם זה הגיע כבר לראש זה עבירה ממש שהוא יכול לחזור עליה בתשובה

המוח כולו קודש.

זה מופיע בתניא, לא זוכר אם בליקוטי אמרים או באגרת התשובה.

זה החילוק בין מי שהלב שלו טהור לחלוטין (מדרגת צדיק) לבין מדרגת בינוני (שהיצר מתעורר אבל לא שולט) לבין מדרגת רשע (היצר מתעורר, שולט לפעמים).

זה קצת בעיון שם, וזה גם יוצא מעיון בסוגיה ההלכתית של שמירת המחשבה והעיניים (כל מה שלא בר שליטה הוא כמו שאמרת, מה שבר שליטה כמו שאמרתי).

מסכים איתך שאם המחשבה עלתה והוא דחה ישר זה לא עבירה, בגלל העיקרון של התשובה.

ראיתי את הפרק הזה אתמול בדיוק, ויותר מדוייק להגיד כמו שאתה אומר.

אבל בכל אופן מחשבה של עבירה היא עבירה.

אולי זה דומה לעניין של הסתכלות שאם זה נכנס לך לעין והסחת את דעתך בוודאי אין עבירה בזה.

צריך לחשוב על זה מחדש

אבל אפשר לדקדק ככה ממה שהוא אומר שבינוני זה מדרגת אדם שהיצר הרע מתעורר אצלו והוא לא חוטא לעולם (ולאו דווקא בהרהורי עבירה).

אבל זה לא תואם את העבודה של רוב העולם בכל אופן. אף אחד לא בינוני לפי התניא כמעט.

[מאידך יתכן ששלי לא] בכל אופן,] כשנופלת במחשבה הכוונה שאין בזה התחלה של הרהור.

כלומר ברגע שזה עולה, כגורם חיצוני, הוא נדחה לבחוץ.

כמו שאמרתי: זה לא תואם את העבודה של רוב העולם.

כשעולה לך הרהור רע אתה מצליח מיד לדחות אותו בלי להתעכב אפילו שניה? השניה הראשונה מאז שהוא עלה, זאת שהופכת את המחשבה לשלך, היא כבר עבירה.

הנקודה הסובבת פה היא מה פירוש המילה "נופלת", ואני מבין את זה אליבא דהפוסקים לגבי שמירת העיניים שנלמד מאותו פסוק. ומסתמא הגר"ז לא חולק עליהם (כי לא שמעתי חילוק כזה משמו).

נופלת לו במחשבתו קרי הרהור מגיע לו מהלב (הרהור הלב, משכן היצר הרע, דמים רעים שלא עבד בהם את ה') למוח (מחשבות הן במוח) והוא דוחה אותו

אצל בינוני אין מקום לחטא, אז היצר שולט רק בחלק שלו בלב.

כשההרהור עולה אל המחשבה, הוא דופק על הדלת והמוח לא פותח לו.

אלה "מחשבות" חיצוניות למחשבות העצמיות. בהן אין עבירה. זה מין הרגש שיש לבינוני כשהוא יודע שהצעד הבא זה ליפול בהרהור עבירה. שם אין שום עבירה.

מעבר לזה,  אצל הלא-בינוני (רשע וטוב לו), כשח"ו פותחים את הדלת, זאת כבר בחירה (בדומה להסתכלות מעבר למה שנכנס לך בעל כרחך לזווית העין) ושם יש עבירה ולאחמ"כ תשובה

אדם שיודע שאם הוא יעבור ברחוב מסויים יתעוררו לו רצונות לא טובים זה רוח הקודש?

אז גם בינוני, שהוא בעל מדרגה, מרגיש מתי היצר הרע מתעורר לו (הוא ראה משהו, שמע משהו, נזכר במשהו). זה לא כזה בלתי אפשרי.

תתפלא עד כמה אנשים יהודים כשרים ויקרים מצטערים מדברים שאין בהם בכלל עבירות.

תחשוב עוד כמה אנשים שאתה מכיר, שחוזרים בתשובה מיד אחרי נפילה, ממשיכים להתעצב על זה. זה הגיוני? ודאי שלא, הרי כבר הייתה מחילה.

כך שהשאלה למה בינוני מתעצב היא לא שאלה. כל יהודי כשר רוצה שליבו יהיה חלל בקרבו, ק"ו בינוני.

בנפילה במחשבה יש חילוקים.

קח למשל חתיכת בוץ יבש והשלך אותה למים, בשניה הראשונה שתוציא אותה היא עדיין לא חלק מהמים וגם לא עשתה שם רושם. אם היא תשאר שם היא תתמוסס ותהפוך לחלק מהמים.

ר"ל, נפילה במחשבה אינה עושה את ההרהור כחלק מהמחשבה עצמו, וזה ודאי ברור ומובן. שאם ההרהור היה חלק מהמחשבה, אין שום ספק שזאת הייתה עבירה לכל הדעות (חשוב רוחנית, מה קורה כשנותנים לס"א אחיזה במחשבה שהיא עולם גבוה שאין בו אחיזה לטומאה).

אין היגיון במה שכתבת, האמת היא שהסחת הדעת מהרהור נועדת למנוע את המחשבה, לא את ההרהור עצמו (שמובן מאליו שלא שייך לומר).

אדרבה, מתוך האמירה להסיח את הדעת מההרהור, שבלב, ברור לך שלא מדובר על מחשבה, שהיא במוח.

זה שזה נפל לו במחשבתו לא אומר שההרהור הוא חלק מהמחשבה ובטח לא שזה המחשבה עצמה. מה לא ברור?

זה כתוב במפורש בביטוי "הוא מסיח דעתו".

במשל דלעיל המחשבה היא הים, ההרהור עבירה הוא הבוץ והדעת היא שימת הלב.

הים לא משתנה, שימת הלב נעה לכיוון הנפילה של הבוץ, והאדם בוחר להסיח את דעתו למקום אחר. באותו רקע הוא מסקל את המחשבה מאבן (ל' הפסוק) ומוציא את הבוץ לפני שהוא הופך לחלק מהים (ובעומק הוא לעולם לא הופך לחלק מהים).

זה הקליפה שסביב לאגוז, היא מצד אחד חלק מהאגוז אבל מצד שני לא חלק מהאגוז

אבל החילוק הוא כמו שאמרתי אליבא דאמת, בעיקרון.

למרות שגם לפי החילוק שלי ברגע שהוא נכנס להרהור, עבר עבירה והסיח אותה מדעתו זה ממש תשובה שלמה, וגם רבי נחמן אומר שזה עיקר תיקון פגם היסוד.

זה פשוט שגם דקה לפני החתונה אסור לחתן להרהר בכלה..

עד שהיא לא מותרת לו, אין היתר.. 

ואין שם שום היתר לכלום...

אין חולק עליה.

ו"הרהורים" אינם "משיכה". זה רק מראה שוב עד כמה זו טעות כשבנות מתרגמות דברים שאצלן, ביחס לבנים.

אבל החמור באמת, זו האמירה "כמעט כמו נשואים". וזו בדיוק אחת הבעיות במה שנהיה היום, בסוג ההסברות האלה, של מה שכאילו אמורים להרגיש טרום-נישואין.

מי שלא תופס את השינוי הקריטי בכך שמתחתנים, ומדמיין כאילו הכל זה איזה רגש שמקבל גושפנקא של טקס... אז הוא באמת אימלל את עצמו. בדיוק בשביל זה צריך לטפח את התפיסה, שאמורה להיות טבעית אם לא כל מיני השפעות זרות, איך בן ובת זה משהו "אחר" עד שנישאים, והחיבור מתחיל מהשינוי המציאותי, מהראש, מזה שנהיים איש ואשתו, משפחה. מי שחסר לו את זה, זה הפסד עוד יותר גדול מאשר מי שאינו חש הבדל בין דבר יקר ערך שנמצא בחנות והוא רוצה לקנותו - לבין משהו שהפך להיות רכושו ושלו.

זה לא רק "הלכה". הרבי מלובאוויטש ענה פעם למישהו ששאל אותו על ההבדל בין עם נישואין לבלי - שזה דבר שאפשר להבין "בהתבוננות הכי קלה"..   כלומר, אמור להיות תפיסה טבעית, אצל מי שתופסים נכון מה זה איש ואשה וצניעות בסיסית וכו'.  ההלכה - גם בונה, וגם מבטאת את עומק המציאות האמיתית.

לזה.

כלומר עדיין, האיסור בעינו עומד

על ההבנה של "מדריכות כלות" בהרגשות של גברים. כבר נתקלתי לא פעם בטעויות בכך.

ה"כמיהה" שטוב שתהיה, כלל אינה צריכה להיות באופן הממשי שחבריו אמרו לו, כלפי מי שעדיין אינה אשתו.

ולא רק שטויות - אלא גם שטויות מזיקות.

אדם שמתחנך, ומחנך את עצמו, שעיקר רצונו לאשה טובה, זה בגלל הייחוד של האישיות שלה, הצד של ההשלמה שיש בה אליו בתור אישה ובתור הבחורה הספציפית המתאימה לו, אז עיקר מה שתופס אותו במי שמתאימה לו, זה הצד הזה, העדין, המידותי, האישיותי.

ואדם שמתחנך ש"לגעת" במי שהיא בחורה זרה, זה דבר מגונה - אז זה שאינו פונה כלל לרצון "לגעת" ח"ו במישהי ספציפית שאינה אשתו, גם כשמכיר אותה כדי לבדוק אפשרות של נישואין, אינו חיסרון אלא מעלה.

אם מתוך שיכירו יתברר שמתאימים, אז החיבה והאהבה הפנימיים וקרבת הלב, יורגשו מצד עצמם. מתוך שנשואים, איש ואשתו, יהיו לכך עוד ביטויים.  וגם אז, מי שיחשוב שעיקר הקשר זה "נגיעה" ולא יבנה את העיקריות שבעצם היחס שבלב זה אל זה, האהבה וההערכה וההתענינות והאיכפתיות, עלול למצוא עצמו בפני שוקת שבורה.

בעיקר אהבה עדינה, והערכת אמת. שהלב נמשך אל השני.

נוסף על ה"נתונים" של ההתאמה, המידות הטובות וכו'.

אבל כאילו צריך "להרגיש" מה שחבריו אמרו, אני לא מסכים עם זה (יש גם הבדל מסוים בין המשמעות אצל בנים ובנות).

שתדע למה היא עלולה להיכנס

לא אומרת שיש לך נטיות שונות, אלא בחור בלי יצר..... (אולי קדוש אבל יכול להיות מתסכל ופוגע מאוד באישה שיש לה יצר)

מה הקשר חזיר? נכון שאנחנו לא יודעים מה הטעם

אבל אומרים שמאוד טעים ואנחנו בוחרים שלא לאכול כי אסור

נגיעה אצל זוג זה חלק מהבסיס של הקשר, של הנאה וחיבור בין בני הזוג ולא רק למטרות רבייה

אין כמעט אישה שלא מחפשת את המשיכה של בן הזוג שלה אליה ולהפך 

מה זה "שתדע למה היא נכנסת"?... איזה עיוות מושגים.

אין כל קשר בין אם יש לו יצר או לא, לבין ה"סימפטום" שעליו אמרו לו. ההיפך. מכיר מישהי ברצינות, אז מהכבוד אליה, מהבנת ותחושת הערך הגדול והעדין, נזהר אינטינקטיבית מבפנים לא לדמיין עליה כל מיני דברים. עדיין אינה אשתו. אין לכך שמץ קשר למה שאחרי נישואין.

ובכלל, ההשלכה של בנות מהמשמעות של דברים מסויימים לגביהן (שהם יותר במשמעות "נפשית" אצלן), אל הבנים, היא טעות בעייתית...

כל דבר במקומו ובזמנו ובפרופורציה המתאימה לו.

אבל גם ממה שהחברים ייעצו לו והם מכירים יותר וגם מהלך הדברים שבהם זה נאמר

נשמע שיש משהו בעייתי

הרצון למגע הוא לא דבר רע, שאז כשהוא אומר שאין לו ייצר/רצון כזה זה לא בגלל שהתחנך בקדושה וטהרה

וזה כן נשמע בעייתי.

זה לא בהכרח אומר שיש לו נטיות הפוכות אבל כן קיימים אנשים שאין להם ייצר (א-מיניים) למרות שהכל בסדר אצלם גופנית- אמנם הם מעטים מאוד אבל הם קיימים. ולהגיד למישהו כזה סבבה תתחתן הכל בסדר זה לא דבר נכון. 

וגם נכון שהוא לא כזה פירט מה המצב שלו

ולגבי הרב- נכון שהרב אמר אבל אני תוהה לגבי השיקולים שעמדו לנגד עיניו

מי יודע מה טוב ובטח לא מעיד על זה שהם מבינים איך העולם עובד ואיך שידוכים עובדים.

מסתמא דעת הרב הגדול שהוא פנה אליו גוברת על הכל.

אין שום בעיה אצלו, תפסיקו לחפש מתחת לאדמה...

עד שאת מטילה דופי במניעים של רבנים גדולים, תטילי דופי במקומות יותר ראויים

להומואים תתחתן זה יעבור...

כן אני תוהה

לבוא ולהגיד על רב גדול "אני תוהה"? אני אעצור את הדיון הזה כאן.

איך שאל אותו ומה שאל אותו
עד כמה פירט וכו

זה לא אמור לשנות לך מי הרב ומה הוא וזה לא עניין שנתון לביקורתך.

קצת ענווה, אנשים.

בכל מקרה, הוא כבר כתב שזה רב חשוב וזה רק מחריף את הבעיה

החברים לא "מכירים יותר"... זה לא כמו אצל בנות (גם שם הרבה פעמים זה דמיונות). הם סה"כ אמרו לו על משהו נקודתי. והם טעו. אדרבה.

להגיד "נשמע שיש משהו בעייתי", זה עצמו הכי בעייתי.

ה"רצון" הזה עם מישהי שאינה אשתו, כלל אינו משובח. גם מישהו שמאד אוהב איזה חפץ, להבדיל, שנמצא בחנות - זו לא בעיה שאינו מרגיש רצון ממשי לקחת אותו בלי לשלם. זה לא שלו. כשיקנה אותו, ממש ישמח שזה אצלו.  ואל דאגה, יכול להרגיש דברים גם בלי לרצות כעת כלפיה מה שהם כתבו עליו כאילו זו כביכול "מעלה"...

הניתוחים ה"נטייתיים" שכבר הפלגת בהם, ממש לא שייכים... ובוודאי לא שייכים לכותבם כאן בתור "השערות".. ואם הוא "לא כזה פירט", אלא שאל/העיר על נקודה ספציפית שאמרו לו - אז אכן אין כל ענין להתחיל להיסחף מעבר לכך.

[וכבר הערתי משהו לגבי ההבדלים בין בנים לבנות]

מכיוון שלדעת רוב העולם יש כאן מימד של סיכון - אתה מחוייב ליידע את הבת-זוג לפני התחלת ההכנות לחתונה שכרגע אין לך משיכה!

גם אם בעיניך לא מדובר על סיכון, ואתה מוכן לקחת אחריות שזה (אולי) ישתנה לאחר החתונה.

זכותה המלאה להחליט בעצמה אם יש/אין כאן סיכון, והאם היא מוכנה להתחתן איתך למרות שכרגע אין לך משיכה אליה..

כי אם יתברר לאחר החתונה שזה יותר מסובך ממה שנראה לך עכשיו (אין לי סטטיסטיקות אבל מדובר על סיבוך נפוץ),

לפחות שזה יהיה מבחירה שלה, ולא יתברר שדפקת לה את החיים באמצעות הסתרת מידע שהוא עלול להיות מאד קריטי לזוגיות..

לכן, אסור לך להסתיר ממנה את המידע הזה!!

מקובל עלי שזוג יחליט ביחד החלטות לא שגרתיות, והם אח"כ ישאו ביחד באחריות לתוצאות של החלטות אלו.

אבל הסתרת מידע שהוא קריטי (ואפילו פחות מזה) לזוגיות - זהו מעשה נבלה!

ויכול להיות שאפילו כדאי לבדוק, וזה יתברר כ"מקח טעות"..

דרך ארץ קדמה לתורה!

לא צריך רב בשביל זה..

גם אם זה נובע מצדיקות,

בגלל שמדובר על צדיקות שהיא מיוחדת - אסור להסתיר מהבחורה!

(חוץ מזה, אם זה צדיקות, למה כ"כ קשה לך לדווח לה על זה? הרי זה מצדיקות..)

כשתמצא לי רב שיגיד שבמצב כזה (שלבחור אין משיכה לבחורה) לא צריך ליידע מראש את הבת-זוג - אני אשמח לשמוע..

קשה לי להאמין שתמצא רב כזה, מדובר על משהו שהוא מאד בסיסי לזוגיות..

והביטוי של "משיכה" עדינה, קיים ממילא בתוך ההרגשה של האהבה, אם הוא חש כך אליה. לא מדובר באהבה תיאורטית, שלפי הנתונים נראה לו שאוהב אותה..

מה שחבריו אמרו לו, אינו שייך לזה, וגם אינו נכון.

מה איתך?

נכון שנגיעה אינה עיקר הקשר,

אבל היא חלק משמעותי וקריטי בקשר.

גם התורה מתנגדת לזוגיות אפלטונית,

ובוודאי שדרכה להמנע מזוגיות שעלולה להגיע לכגון זה..

על כן, דבריך אינם יכולים להשמע על כל לב כלל וכלל..

לא שזה לא נכון בבסיסו, אבל מה המקור שלך לזה?

אין דבר כזה "זוגיות שעלולה להגיע למצב כזה" כי גם אדם א-מיני יכול להיות כמי שכפאו שד כמו שמסופר על עמודי התווך של עם ישראל

שאין ביניהם כלום, וטוב להם והם מאושרים ביחד

לשניהם אין שום רצון למשהו מעבר

ומי אמר שייצר המין הוא דבר לא טוב?

היכולת להוליד היא ייצר טוב, רק צריך להשתמש בזה נכון

אף אישה רגילה לא תרצה בן זוג א-מיני שיהיה איתה כמי שכפאו שד

זה מראש להיכנס לנישואים בעייתיים. 

ושם לא מוזכר שום תלונה או תרועמת מצד אשת גדול הדור שהייתה, מסתמא, אישה גדולה בעצמה.

הוא לא שאל פה האם לספר לאישה ואף אחד לא אמר לו כאן שלא יספר. הוא רצה לפרוק את מה שהוא אומר והוא גם צודק.

וברמת העיקרון אני בטוח ב100% שהוא ימשך לאשתו, פשוט בצורה שרובנו לא מכירים כי אותנו לא גידלו בצורה שגידלו אותו.

מי שמגיע לפרישות זה שונה

ובגלל זה זה לא נחלת הכלל

ויותר מזה צריך להיזהר עם הנהגות של פרישות בגלל שלום בית

והפרישות היא לא מטרה בפני עצמה, המטרה היא קדושה

ובקדושה יש חזרה לחיים רק שהכל מתקדש

קדושה היא מדרגה רחוקה מאוד מהדיבורים של רוב היושבים כאן.

לבוא ולהגיד שמישהו בכלל מבין מה זה, זה קצת הוזלה שלך המושג.

זה לא "חזרה לחיים רק שהכל מתקדש", זה גימוד גמור של המושג קדושה.

במצב של קדושה יש הרבה פחות הנאה מהעולם הזה מאשר בפרישות ואפשר להגיד גם על זה ש"עין לא ראתה אל' זולתך".

זה אמור להיות שיש הנאה והיא לשם שמיים

בפרישות כן עוברים כי זאת עוד מדרגה והמטרה היא לא להישאר שם. כמו שנזיר מביא קורבן על הנזירות שלו

כמו שכתוב ששופטים על חוסר ההנאה במה שהאדם יכול להינות ממנו

קדושה זה החיים! אז ברור שצריך לחיות 

(אין לי מקור מדויק- משיעורים של הרב שרקי, מסילת ישרים)

לגבי נזיר זה רק מאן דאמר, ולמרות שקיבלנו אותו בפשטות, מהסוגיה נראה שזה לא שייך בכלל במציאות

מצחיקים אותי שאנשים מדברים על מדרגת הקדושה כאילו שהם מקדשים את החומר ואפילו לא טעמו קמצוץ של פרישות... איך אפשר להגיע לקומה האחרונה בלי לעבור בהתחלה אפילו?

מישהו פה נקי מכל העבירות? זאת ההתחלה במסל"ש

בארץ ישראל אפשר להגיע לקדושה בלי פרישת- (הרב שרקי)

וכמו שאמרת זה דברים שלא במדרגה שלנו

אבל לקדש את הפרישות זה לא יהודי!

על אותו עניין ואאל"ט יש מאן דאמר שזה דאורייתא משום "קדש עצמך" ואכמ"ל

דבר ראשון, אתה יכול להסתכל למשל במסכת ברכות דף סב. במעשה רב כהנא ורב, ולראות שיש גם מעמודי התווך של עמ"י שנהגו ממש לא "כמי שכפאו שד"..

דבר שני, חלק ממצוות עונה, זה גם לרצות את האישה..

רק דעת מיעוט שבמיעוט (נראה לי רק האדמורים מגור ומסלונים),

מפרשים את ריצוי האישה בשונה מהפשט..

אז אם האישה מתרצה ממישהו שלא נמשך אליה - אחלה!

רק חייבים ליידע אותה מראש ולשאול אותה על זה..

דבר שלישי, בנוסף למצוות עונה שהיא על הגבר, יש גם מצווה (יותר בכיוון של לאו) על האישה.

שאם היא מעוניינת בזוגיות אפלטונית בניגוד לרצון הבעל, היא נחשבת אישה מורדת,

זו עילה לגירושין והיא מאבדת את כתובתה..

זה שיש מי שלא עשה כמי שכפאו שד אומר שאסור לאדם להיות כמי שכפאו שד?

מה אתה רוצה? אני מתקשה להבין.

בכל אופן, לענייננו, אין שום קשר בין מה שאתה אומר למה שהוא אמר.

הוא לא אמר שהוא יסתיר ממנה, והוא לא אמר שהוא לא ימשך לאשתו. הוא בסה"כ אמר שנשים זרות לא מושכות אותו. ככה שאין שום סיבה ליידע אותה בזה שהוא לא נמשך לנשים זרות

יש כאן כמה נושאים שאתה קישרת ביניהם ישירות כשאין ביניהם קשר ישיר..

אז אכתוב לך במסודר:

1. פותח השרשור דיבר על זה שלא חייב להיות משיכה לפני החתונה.

    על זה עניתי לו שלהרבה (רוב) הנשים, חשוב להן שתהיה משיכה לאחר החתונה.

    מכיוון שאין לו משיכה לפני, וזה נפוץ שהמשיכה גם לא תגיע אחרי.

    לכן, הוא חייב להודיע על זה לבת-זוג לפני החתונה,

    כדי שהיא תחליט אם היא מעוניינת לקחת את הסיכון הזה.

2. דיברנו על "זוגיות אפלטונית",

    שזה בעצם זוגיות בין איש לאישה שמתנהלת כמו זוגיות בין גבר לגבר או אישה לאישה,

    בזוגיות זו לא מתקיימת מצוות עונה, ואף האישה יכולה להחשב כאישה מורדת.

    לכן, זוהי לא דרכה של תורה.

3. כתבת על עמודי התווך של עמ"י שנהגו "כמי שכפאו שד" (- זו לא זוגיות אפלטונית).

    אז דבר ראשון, הבאתי לך גם עמודי תווך אחרים של עמ"י שנהגו להיפך.

    דבר שני, לפי רוב הפירושים, כן הייתה לו משיכה, רק שהוא החליט לצמצם בתענוג.

    (שזה קצת שונה מהכיוון שאליו רצית לקחת את העניין)

    ואם אתה רוצה להתנהג "כמי שכפאו שד", זו אכן זכותך המלאה.

    אבל גם זכותה המלאה של האישה זה לבעל שלא נוהג בצורה זו.

    ולכן יש לך חובה, וזה ליידע לפני החתונה את הבת-זוג שזה מה שאתה רוצה!

    למה?

    כי חלק ממצוות עונה זה גם לרצות ולפייס את האישה,

    ואם האישה תהיה מרוצה רק ממישהו שמראה את משיכתו אליה (שזה רובא דעלמא),

    אז זכותה לדעת מראש כמה מתוך מצוות העונה בעלה לעתיד מתכוון לקיים..

ולגבי הסוף רק אבהיר, הוא לא אמר שהוא רק לא נמשך לנשים זרות,

הוא אמר שגם ספציפית הוא לא יימשך אליה עד החתונה (אח"כ הוא כבר כנראה לא יכול לדעת).

אין בעיה שהוא יסתיר ממנה שהוא לא נמשך לנשים זרות, אבל יש בעיה אם הוא יסתיר ממנה שהוא עדיין לא נמשך אליה (ואני מדבר לשלב שכבר החליטו להתחתן).

דבר נוסף, אכן הוא לא כתב בפתיחת השרשור שהוא מתכוון להסתיר ממנה מידע זה.

אבל, מכיוון שפותח השרשור לא התייחס לזה,

הרגשתי צורך עז להבהיר את הנקודה שהוא חייב ליידע את הבת-זוג לפני שמתחילים את ההכנות לחתונה.

מי שהתחיל לקרוא תיגר על החיוב ליידע את הבת-זוג אלו אתה וד.

וכמובן שבנקודה הזו אני לא מסכים לדעתכם כלל וכלל!!

נ.ב.

כמובן שיש לי חשד מסויים שאתה הוא בעצם פותח השרשור,

וזה נובע מצורת התנהלות מסויימת בשרשור..

ולא, אני לא פותח השרשור. אל תהיה ליצן.

הלוואי שכן

אני לא אמרתי שכאשר אנשים נשואים, אין גם ביטוי כזה של האהבה ביניהם.

אבל זה כלל לא קשור למה שלפני הנישואין.

כתבתי שלפני נישואין צריך שתהיה אהבה. ובהיות שהמשמעות של זה איננה משהו שבתיאוריה, "לפי הנתונים", נראה לו  שאוהב אותה... אז ממילא הצד של ההימשכות העדינה מבפנים, קיים.

אין לכך כל קשר למה שחבריו אמרו לו, "אם אינו מרגיש רצון לגעת".... לא שייך. אינה שלו, לא מרגיש רצון ממשי "לגעת". בסדר גמור.

[אולי לא הבנת נכון מה שכתבתי בהודעה הקודמת]

אופציה כל כך כרגע

אלא אם כן אתם כבר בקשר עמוק וחברי, וגם אז - לא בצורה של הערה.

לא להעיר, אלא לומר שחשוב לך שזו תהיה רמת הצניעות בבית. ואין בעיה לומר שאתה חושב שזה גם יהיה יותר יפה או יותר מחמיא (בתנאי שהקשר בינכם מאוד מתקדם וקרוב ויש מחשבות של להקים בית ביחד)

זה שגבר אומר לאישה "בא לי שבבית שלי אישתי לבושה כך וכך" זה בסדר? אתה בעצם אומר לה או שאת לא אישתי או שאת צריכה לשנות את הלבוש..

אני מציג את זה כבקשה: "לי זה ממש חשוב שיהיה ככה וככה בבית..." לא להציב תנאי אלא לבקש בקשה

בכאלה נושאים.

כמו שלא אבקש מבעלי להתפלל במניין או לקבוע עיתים לתורה, אם זה חשוב, מתחתנים עם מישהו כזה וגם אז - תמיד יש שינויים.

אבל לבקש משהו שהוא בתחום היחסים של בן הזוג ואלוקים ולא בין בני הזוג עצמם, לא לגיטימי.

ולהגיד לאישה "את יותר יפה כשאת צנועה" זאת מניפולציה לכל דבר, ההפך גם לגיטימי להגיד? את יותר יפה כשאת חשופה?

תשאל את המשדכת ואת החברה שהיא שמה כאשת קשר. אני חושב שיש מקום לדבר על זה בעדינות עם הבחורה כשהקשר יותר מתקדם

https://www.ybm.org.il/Admin/uploaddata/LessonsFiles/Pdf/9692.pdf

אבל אולי כדאי במקום לדבר על עניין צניעות ספציפית, לדבר על המחויבות להלכה, על תפיסת העולם הדתית והרוחנית שלה, איך היא מקבלת החלטות וכו'.

המשנ"ב אומר לכסות עד סוף המרפק (מ"ב ס' ע"ה סק"ב)

הבית ברוך כותב לכסות את כל היד עד פרק כף היד (בית ברוך ח"א עמ' ק"א)

יש מי שמתיר לחשוף פחות מטפח מעל המרפק וצריך לעיין בזה עוד

לא באתי לפסוק הלכה.

הבאתי פסק הלכה שפוסק שזה עומד בגדרי הצניעות (כיסוי רוב זרוע, שזה פחות ממה שכתבת), של רב פוסק רציני.

אבל שוב, אני לא הבאתי את זה כדי לדון כאן מבחינה הלכתית -

וגם לא טענתי שאין דעות אחרות.

הנקודה היא שסביר והגיוני שבין שני אנשים שגדלו במקומות שונות ותחת השקפות קצת שונות יש הבדל בפרקטיקה ההלכתית - והשאלה היא איך מתייחסים ככלל לעבודת ה' ששונה אצל בן הזוג. האם אנחנו מתחייבים לפעול ולעשות באותה הדרך, או שאנחנו מוכנים לקבל משהו שונה - כל עוד זה עומד בגדרים הלכתיים כל שהם?

את הפסק של הרב.אבל זו לא דעת רוב הפוסקים כיום.. ובתכלס בהרבה מאוד הלכות אפשר למצוא מי שיתיר יותר.. אבל זולא ההלכה שאני מגדיר.

לגבי לדבר על המחויבות להלכה אני מסכים מאוד.צריך לראות איך עושים את זה חכם

כל אדם גם אישה צריך להפשיל שרוולים בשביל לעשות מלאכות.

אשת חיל אמיתית מפשילה שרוולים.

אין מה להתברבר,

תבדוק את העיקר עם מי אתה עומד להתחתן.

וגם אמרה לך את זה ולא תסכים אפילו לדבר על הנושא.

צודק אני או לא צודק אני?

לא הבנתי את כוונתך..

היא יכולה להגיע בצורה לא ממש צנועה וזה בסדר. היא תסביר לך שזה מתאים להלכה. אבל תבהיר שהיא שומרת נגיעה. כי ההלכה אוסרת...

אבל שמירת נגיעה זה אובייס במקום שלי.. לא צריךלדבר על זה בכלל ב"ה.

חולצה מעל המרפק בחום הזה היא דוסה וצנועה.

(זה כמו שתבדוק לגבר בציציות... אז היה קצת חם,

מותר לנשום קצת אוויר לפעמים)

אנחנו לא רובוטים

אם לא יתחתנו ויולידו ילדים,

על מי תשרה שכינה?

על העצים והאבנים?

אם לא יהיו בני אדם לא תוכלו אפילו להתווכח,

על אורך השרוול או על שטויות אחרות.

לכן תתעסק בעיקר וזה חתונה וקיום המצווה פרו ורבו שהיא היסוד לכל התורה.

לי ספק שהכי חשוב להקים בית בישראל זה ברור(:

בסוף אבל יש עקרונות לפיהם כל אדם הולך ובוחר את בת זוגתו.. לא תיקח אישה לבני מבנות כנען- למה? הכי חשוב זה פרו ורבו.. בוודאי שאנחנו צריכים לעשות את ההשתדלות המירבית מצידנו❤️

גבר גם נמדד בציצית צמר שהוא שם בחום.. לא מעקמים את התורה לפי מזג האוויר.

ולא שאני לא מעריך חלילה את אלו שמשתדלות גם כשחם ושמות קצת מעל המרפק! אבל בסוף יש מולי את ההלכה והקו שאני רוצה לבנות איתו בית..

בעניין ציצית רק בגד בעל 4 כנפות חייב בציצית,

זאת אומרת אם בבגד אין 4 כנפות לא חייב בציצית. ויש על זה מחלוקת... (בין מחמירים ומקלים)

אבל ציצית זה עיקר הבגד של היהודי אז צריך ללבוש וזה לא עבירה אם הוריד בגלל סיבה כזו אחרת, כי כבר ברכנו בבוקר על ציצית גדול וקטן.

בעניין אישה שלובשת בגד עד המרפק,

רואים את זרועותיה אבל אין בזה איסור ממש,

כי צריך גם לעשות מלאכות וגם כאן יש מחלוקת... (בין מחמירים למקלים).

בעניין נישואים עם גויים זה איסור חמור מן התורה ואין על זה מחלוקת כלל.

כי עוקר עצמו מכלל עם ישראל לגמרי.

• חס ושלום להוציא שם רע לאישה כשרה!

  כי זה בדיוק מה שקורה כאן.

אישה כשרה לא נמדדת רק באורך הבגד אלא גם באופי שלה.

נשים רעות עזות וחוצפניות הן ההפך מבושה צניעות וטובות לב.

אם יש לה מידות טובות - אל תוותר.

האם הוא היה "מגרד" את המרפק, או ממש מעליו בכל תנוחה של היד?

אולי זו חולצה גבולית יחסית והיא חשבה שזה בסדר, למרות שבעקרון היא כן מכסה את המרפק?

ברור שקשה עד בלתי אפשרי לדבר ולשכנע בזה. אהבתי את העצה של להעלות באופן כללי את הנושא של מחויבות להלכה (כי בסוף ההלכה לא מסתכמת בלהתלבש בבוקר,),

אבל אם באמת אתה רואה שהכיוון שלה בנושאים האלו שונה משלך, נראה לי סביר לגמרי להיפרד על זה.

בסוף העניין הוא להקים בית עם יסודות משותפים, ואם הצפיות בנוגע לקיום הלכות מסוימות שונה, שום הסברים ושכנועים רציונלים לא באמת יעבדו, וחבל לשניכם על הזמן.

אבל חשוב לדעתי שתהיה הסכמה על הכיוון ההלכתי שם אנחנו מחמירים או מקלים.

לדוגמא, אם היא מקפידה על גלאט ואתה לא, אתה רוצה שהיא תקפיד על אורך השרוולים ולה זה לא חשוב, אז לא יודע מי מקפיד יותר אבל אין התאמה בהקפדות וכנראה פחות מתאים.

השאלה היא האם זה הקפדה שחשובה בעיניך ספציפית או שזה מבחינתך סימן ואם זה סימן אז אולי שווה לבחון אם יש דברים אחרים עליהם היא מקפידה שמתאימים לשניכם.

שאישה צריכה ללכת על פי פסיקת בעלה, הקשר צריך להיות כזה שהאישה מתחתנת כי היא בוחרת גם בשיטת הבעלה בהלכה.

(וגם בעניין הזה יש הגדרה יפה בפוסקים שאישה עד החתונה כל מה שהיא נוהגת זה מצד השייכות לבית הוריה ומרגע שהיא מתחתנת מנהגה כמנהג בבעלה ואין בזה משום ביטול מנהג אבות)

יכול להיות שזה נושא ששווה לבחון אם יש הסכמה לגביו.

בכל מקרה, נראה לי שהניסוח שלי היה לא מובן.

אני דיברתי על אלו מצוות חשוב לנו להחמיר בהם ואלו אנחנו הולכים בעיקר הדין, לדעתי טוב שתהיה התאמה בין הדברים, לא חושב שחובה אבל זה מועיל.

אני אשלח לך פה קישור נחמד לשיעור של מורי ורבי בעניין של מנהג אישה אחרי בעלה. https://www.youtube.com/live/jMKZ9uJzqfo?si=4J8K4ipH37EIAKvW

אתה צריך שאשתך תסכים איתך בזה, לא שאני אסכים איתך ולכן דעתי לא משנה כהוא זה.

אם מעניין אותך, יש תשובה בנושא של הרב חיים דוד הלוי בשו"ת עשה לך רב שבו הוא מקשר בין מחלוקת הראשונים אם עוברים למקום הבעל או מקום האישה לאלו מנהגים מתקבלים אחרי החתונה.

כדי להסביר את הדין

אני לא רואה סיבה להניח שזה לא איך שהיא מתלבשת ביום יום שלה.

לא חושבת שיש מצב שבחורה תצא לדייט בלי שהיא שמה לב מה ואיך היא לבושה.

אם אתה לא מקבל אותה ככה, בלי לרצות לשנות אותה, היא לא בשבילך.

ולא לראות בזה איזושהי אדישות כלפי קיום ההלכה.

1. חם מאוד

2. יש מי שמתיר (אם מדובר על הגבולות האלה)

3. היא נמצאת בסביבה X שבה כולן ככה

4. יש לה התמודדות מסוימת עם ענייני צניעות (אולי כמו לכל הבנות?)

5. אולי היא חושבת שזה בגבולות התקניים, או שהיא קצת מנסה לשכנע את עצמה ככה.

   אם זה מטריד אותך אז כדאי לנסות לבחון את היחס שלה להלכה דרך נושאים אחרים, אבל שרוולים לפה ולשם לקחת בעירבון מוגבל.

   אשריך שהנאמנות להלכה כ"כ חשובה לך!

אם אתה בוחר לחתוך - תחתוך

אם אתה בוחר להמשיך ומתי שתגיעו לפתיחות מספקת לפתוח את הנושא - גם מעולה.

אף אחד, חוץ ממך - לא יוכל להחליט על נושאים ערכיים שחשובים לך.

אפילו אם עולם הערכים שלך זה להקשיב לרב פלוני או אלמוני ולעשות מה שהוא יגיד לך - זה עולם הערכים שלך. זאת בחירה שלך.

בעיני, השאלה שלך עוסקת בענייני ערכים ולא בשידוכים

לכן, תברר טוב את הערכים שלך ותחזור אל עצמך עם תשובה.

אי אפשר לשחק עם ענייני הצניעות.

עם ישראל מצווה להישמר במיוחד בענייני הצניעות יותר משאר העמים.

אני באמת חושב שצריך למצוא דרך לגרום לכך שיתלבשו בצניעות בדרך ראויה שאינה מעליבה.

והכי חשוב - לדעת כי כל מה שכתוב בתורה זה האמת.

במסכת אבות מסבירים לנו כיצד לפעול בעולם הזה בצורה נכונה ע"פ התורה וההלכה.

בקצרה- ייתכן שלפי ההלכות שהיא מכיר/נוהגת - זה אחלה

ויכול להיות שהיא מאוד מחויבת להלכה (ובנושא שרוול זו הלכה שהיא מכירה)

ואז השאלה האם זה תרחיש שסבבה לך?

אם כן, אז אפשר פשוט לדבר איתה בכללי על מחויבות להלכה, איך היא רואה את עצמה, איך אתה רואה את עצמך וכו.

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

גם בפייסבוק יש לו תמונה אחת ישנה מאוד לפני עשור.

וההצעה נעשתה דרך בוט בינה מלאכותית שמצריך הרשמה אישית דדך הסלולארי הפרטי.

התמונה מלפני שני עשורים רואים לפי מבנה הפנים, משקל הגוף, צבע כל השיער שכבר האפיר, ועוד.

יש הבדלים בין מצלמות דיגיטליות של 200X לבין 201X לבין סמארטפונים של 2020+.

ומה אם הטלפון פשוט שרד המון, המון זמן?

יש לכם מצלמה קצת אחרת

שמתי לב שבתמונה יש לו שיער מלא לעומת התקרחות שיש לו היום, וגם הבטן בתמונה הרבה יותר מחמיאה מהמציאות. אחר כך ראיתי שלצידו יש בקבוק קוקה קולה הנושא את שמו, וחיפוש זריז בגוגל הראה שהקטע עם השמות על הבקבוקים היה לפני למעלה מעשור...

צריך לדאוג לכמה שיותר תמונות מחמיאות

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

בעיקר בהתנהלות בתוך קשר,

בסוף, זה מה שראיתי בבית. על בסיס זה, אני יכול לעצב את איך אני רוצה שהזוגיות שלי תראה.

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

מה הדבר המהותי שמסתתר מאחורי הפרט הטכני?

ברור שהתשובה יכולה להשנות מאדם לאדם

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

אני לא בוחר את כל התמונות שמועברים לראשי אבל ספציפית זו בחרתי.

העיקר זה הגיל שלה, אולי לא מתאים לך מישהי בת 19 אבל אני חושב שהפרש הגילאים הוא משהו שלא תייחסו לו חשיבות כשתמשיכו בקשר.

האם אתה מספיק בוגר לקשר זוגי.

אסביר: שאלות כאלו לא מבררים אצל ההמון.

שאלות כאלו שואלים אצל אנשים שאתה יכול לסמוך עליהם.

בפורומים כאלו תקבל מגוון תשובות, ויכול להיות אפילו שמישהו יענה לך שהשאלה שלך מעידה על זה שאתה לא מספיק בוגר.

והוא בכלל לא מכיר אותך...

כדי לדעת שהיא בוגרת. אני מניח שלרוב הבנים הדתיים אין ניסיון עשיר מדי בדייטים בשלב הזה במיוחד לא בעניינים יותר נישתיםי.

לכן לא כזה נורא לשאול.

3 שנתונים זה קלאסי

א' מה זה בדיוק בגרות בשבילך, מהבחינה שאתה מחפש? להיות סגורה על עצמה? מודעות כלכלית? יכולת לקחת אחריות? לא מפחדת מעבודה / מטלות? בגרות רגשית? חוסן נפשי? רצון להתבסס? יציבות? ברגע שזה יותר מוגדר / מפורק לגורמים יותר קל לבדוק.

ב' עד־כמה הגורמים הספציפיים חשובים לך, נניח אם היא בן־אדם מאוד יציב ובוגר רגשית אבל לא כזה סגורה על עצמה מבחינת לימודים כרגע ועדיין צריכה לחשוב, קריטי? או: אם היא פחות מבינה בפיננסים ויותר בקטע שאתה תנהל את החלק הזה, אבל כן יש לה כיוון ברור במה לעסוק? וכן הלאה וכן הלאה.

ג' ברמה הפרקטית מן־סתם יש דברים שאפשר לברר אצל אנשים (אדם צ'יל? או חרדתי ברמות? אחראית מעשית או קצת חולמנית כזאתי? חולמת על משפחה חתונה וילדים או עדיין רוצה להסתובב ולשוטט ברחבי דרום אמריקה? עושה דברים בבית או מחכה שמשהו יקרה?) ויש דברים שאפשר לברר איתה תוך־כדי תנועה (מה רוצה ללמוד/לעבוד? יותר מעניין אותה טיולים או השקעות ב-S&P500 או איך שלא קוראים לזה?)

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה

איפה מכירים בוגרת של אולפנת ראשית זה יותר הסגנון שאני מחפש

ששם כנראה יהיה יותר קל למצוא בנות עם טלפון טיפש.

ניסית לפנות לאולפנה? הפרטים קיימים ברשת, לשאול מי שם מתעסק בשידוכים.

אני אנסה לראות

לפנות לראשת אולפנה ולומר לה זה הסגנון שאני מחפש ואיך אני מכיר בוגרות שלכן? (או כל ניסוח כזה או אחר?)

זכור לי שהחמ"ד לקח את זה כפרוייקט, והכשיר אנשי צוות במוסדות להיות שדכנים - כולל האולפנה שבה למדתי, יש שם שדכניות של האולפנה.

ומה יש לך להפסיד מלנסות?

נעשה השתדלות