הוא (כלומר החייל)
מביט וחושב: 'עקה'
כשהרצועה המשייפת
את ערפו, החצצון והזיעה
אומרים סבל.
שמחה שלדת המתכת
(כלומר הנשק), כאשר
פסגת ההכשרה
העברית אוחזת בה בחוזקה
והמצנפת, נשרפת לה בחמה
של 'לירי' והמפה נצמדת
בכיס השמאלי אל הקרקע
הטובה. (שבשבילה אנו פה,
או משו כזה) ונהיית היא מפת ארץ
ישראל.
שוכב בין שמים לארץ
נ.ב. כל הילדים קופצים רוקדים, מרימים
את הידיים גבוהה לשמיים, אך הנשק
נשאר תמיד כלפי מטרות (בגימל גימל)
נ.ב. אולי צריך לכתוב :
"עד שנהיה כל גופו מפה לארץ"
במקום :"ונהיית היא מפת א"י"
