את תפתחי את החיים שלך כמו שאת רואה לנכון,

ואם את פוגשת בחור שזה לא מתאים לו - אז כנראה שאתם לא מתאימים.

אם את סה"כ מתנהגת נורמלי, אז פשוט תמצאי את הבחור שבאמת מתאים לך, גם אם זה לוקח יותר זמן.

ובע"ה תהיו שניכם מאושרים, בלי שאתם מרגישים שויתרתם על משהו שמהותי לכם.

הבעיה מתחילה כשהבחור בא עם גישה מסויימת מראש, והוא רוצה שאת תתאימי את עצמך לגישה שלו.

(ולכן הוא גם כנראה שואל אותך שאלות, וגם כנראה מצפה לתשובות מסויימות.)

אני חושב, שהדבר הנכון זה לחשוב כזוג ולהגיע להחלטות ביחד.

(במצב כזה, יכול להיות שהוא יעלה את השאלה, אבל לאו דווקא כלפייך,

 אלא שצריך לחשוב איך אמורים להתנהל כזוג.)

ולא מדובר רק על תחום התכנות

גם רואות חשבון, ועוד המון מקצועות שדורשים 9 שעות.

תכלס, זה קשה מאד. מי אמר שהחיים קלים במשרות אחרות או בכלל?

יש כמה אופציות:

1. הבעל עובד במשרה קלה יותר / אברך והוא זה כשנמצא יותר עם הילדים. ובעיקר כשחולים/בצהרים/בחופשים.

2. האשה מתחילה עבודה ב6 וגומרת ב3. הבעל שולח בבוקר, האשה לוקחת בצהרים מהמעונות. (וזה עוזר עד כיתה ג' כשנגמר הצהרון הממשלתי אא''כ יש צהרון פרטי)

3. האשה מצמצמת משרה. אופציה רצויה על רב הנשים והכי פחות קיימת בשוק.

4. הורים שעוזרים בגידול הילדים או שמעסיקים אישה שנמצאת בבית ומטפלת בילדים עד שהאמא מגיעה. גם את זה ראיתי אצל חברות.

5. מגיעה רגע שבו האמא מרימה ידיים ופורשת מהמשחק עד שהילדים גדלים.

לא יודעת איך זה בשאר התחומים, אבל בתוכנה קשה מאוד לחזור אחרי כמה שנים "בחוץ". פרישה כזו היא לרוב בלתי הפיכה.

יש אופציה לעבוד שעה מהערב, ושעות עבודה מ7:00 עד 3:00 או 7:30 עד 3:30 זה כבר יותר סביר.

(יש גם מקומות שאפשר לעבוד 8 שעות ולא 9. נדיר)

א. היחס הכללי בין מימוש עצמי לחיי משפחה.
כאן יש לחקור לעומק למה יש מתח. למעשה, אין מימוש עצמי גדול מחיי משפחה. זה שיא המימוש העצמי של האדם.
זה לא אומר שאישה צריכה לשבת כל היום בבית ולגדל ילדים אם זה פוגע בה. 
אבל חשוב להדגיש את זה, כי השיח החברתי היום שחלחל מבוסס על תפיסה מזעזעת שמשפחה זה עול ונטל שמפריע לנשים

להגיע ליכולות שלהם(והגדילו חלק מההוגות של האסכולה הזו לטעון שזה חלק מכפייה חברתית שובניסטית). אז אנחנו לא לגמרי שם,

אבל זו אקסיומה נוראה שהצליחו לדחוף להרבה מהשיח. 
גידול משפחה הוא לא פחות מימוש עצמי של האדם(איש ואישה) מכל עבודה וכל שכר, לא משנה מה גודל השליחות.
לכן, צריך להפסיק להסתכל על זה כ"או משפחה או מימוש עצמי"- בלי משפחה אי אפשר להגיע למימוש עצמי אמתי.

(אין כאן מקום או צורך להאריך במי שלא זכו לפרי בטן, אבל הם גם יסכימו שזה פגיעה גדולה, אפילו אם מצליחים להתרומם ממנה).
 

ב. התנהלות ספציפית אצלך עם סוג העבודה וסוג הבעל שאת מעוניינת בו

כאן כבר צריך לשקלל הרבה מאוד נתונים. יש הרבה סגנונות של התנהלות משפחתית, זוגית וכו'... יש המון פתרונות והמון דרכים לפעול.
השאלה היא בכוחות הנפש וביכולות.
גם אם שני הורים מגיעים בשש, ויש מטפלת בייבי-סיטר שדואגת להם עד שש, יש להורים עוד כמה שעות עם הילדים, ואפשר לנצל אותן היטב.
לפעמים עדיף הורים שנמצאים עם הילדים באמת שלוש שעות, מאשר הורים שבבית עשר שעות אבל מתוכן רק שעתיים הילדים מקבלים יחס. גם מבחינה ההתנהלות הכללית, יש כל מיני סגנונות עבודה וצורות שונות להתפרנס, לא הכל משרות של תשע עד שש ובד"כ אחד הצדדים מסדר את זה כך שיעבוד עד הצהריים המאוחרות והשני עובד עד מאוחר(בד"כ זה יותר קשור לגובה המשכורת ואופציות הקידום של הצדדים)

המצב הכי נפלא היה אם היית יכולה לעבוד כמה שאת רוצה ונוח לך וזה היה ממלא את כל הצרכים הכלכליים של הבית. 
אבל החיים הם לא המצב האידאלי ואלו דברים שצריך לחיות ולראות. 

ונדיר שישנים אצלי לפני 9.. לרוב סביב 9 וחצי כולם נקדמים

גם הקטנים...

הכי מוקדם שאני זוכרת היה 8:30, גם כשהיו ממש קטנטנים (כי ישנים בצהריים). אז באמת כל אחד וההתנהלות שלו.

ממליצה לך לחפש בעל לפי קריטריונים אחרים וכמובן לא לשלול הצעות לפי מה שהוא לומד/עובד.

קריטריון טוב יכול להיות- בחור שיהיה מוכן לתמוך ולעזור בכל דרך שבה תבחרי, אם זה לפרנס לבד  (במקרה שתבחרי לעזוב) או להיות ולעזור יותר בבית (במקרה שתבחרי להישאר) . בכל מקרה שילוב משפחה וקריירה זה לא פשוט, אבל זה לא אומר שצריך לוותר מראש.

או שאישה עובדת והמשפחה נפגעת או שהיא לא עובדת והחיים תותים.

זה לא נכון. החיים הם לא שחור לבן.

המשפחה היא העיקר. נקודה. אבל זה לא נמדד בכמה שעות עם הילדים.

יש ב"ה משפחות רבות שהנשים עובדות, ואפילו דוקטוריות, ויש חיי משפחה שלמים. ויש משפחות שהאישה לא עובדת, וחיי המשפחה לא טובים.

אין דרך אחת נכונה. מה שלמשפחה אחת מתאים, לא מתאים לשנייה.

ברור שיש חשיבות שאישה תעשה מה שטוב באמת לה ולמשפחתה, לצערנו בדורות האחרונים מעודדים נשים לצאת ולעבוד ולממש את עצמם כמו שלכאורה גברים אמורים לעשות עם עצמם...

בוא נניח לרגע הנחת יסוד, נשים בנויות ביולוגית ונוירופסיכולוגית להביא ילדים, ביולוגית די מובן, נוירופסיכולוגית בא לידי ביטוי בהתנהגויות שמוטבעות אצל רוב הנשים, לדוגמה יכולות חינוכיות טובות מגברים, חברתיות יתירה וכו'. (יש איזה בדיחה מוכרת שאם גברים היו אלה שנכנסים להיריון לא היו ילדים...)

הלחץ החברתי השלילי שציינתי פוגע בהרבה נשים מהרבה בחינות, בצבא מבחינה פיזית ונפשית, בעבודה מבחינה נפשית, חברתית ולפעמים גם מינית... וכל הרעיון הזה פגע באופן כללי בנשים מבחינה כלכלית... 

עכשיו מכיוון שלנשים יש נטייה להיות משפחתיות מבחינות בלתי ניתנות לשינוי, צריך להבין מאיפה מגיע הצורך לממש את עצמך בעבודה, עד כמה הוא באמת חשוב ועד איזה רמת מימוש את רוצה להגיע.

גם בימינו בדרך כלל נשים מחפשות להגיע למצב כלכלי טוב ואז להתמקד בבית, בניגוד לגברים שגם כשיהיה להם אפשרות הם ימשיכו לעבוד עד 6 בערב בהרבה מקרים... אבל אם אישה תחליט שמימוש עצמי חשוב לה מאוד עכשיו ובמינון שלא מאפשר הקמת בית , שתהיה מודעת שהיא יכולה לעשות את זה גם לאחר גיל 30,40,50 לעומת הקמת בית שיהיה לה מאוד קשה לעשות בגילאים האלה...

הנחת היסוד שלי חוזרת ונשנית בשיחות של פסיכולוג קליני מפורסם מארה"ב (לא יהודי, ואין לנאמר בדבריו קשר לדת, אלא נטו מצב האישה) , שעבד על מספר רב של מקרים, והנימוקים שלו מובנים והגיוניים ( לדוגמה העובדה שזה מה שנשים היו עושות במשך מיליוני שנים וזה כבר טבוע בהם אבולוציונית), אשמח להפנות אותך לשיחות שלו שמופיעות ביוטיוב, שמו Jordan Peterson, (מעבר למקצוע שלו הוא גם איש ציבור שנלחם בתופעות שליליות במדינתו...)
לא אמרתי שאישה צריכה להיות רק בבית, אלא ציינתי שלאישה יש משיכה פנימית טבעית להיות יותר משפחתית וכוונתי הייתה שתבדוק איפה יש לשים את הדגש, שאגב רובכן מסכימות שצריך להיות במשפחה (ולפי מה שנראה בימינו זה לא ברור מאילו לכולם). גם לא אמרתי לאף אחת מה לעשות, אלא לחשוב מה מתאים לה. אינני יודע איך הלחץ הזה עובד בדיוק כי אני לא אישה ואני לא במסגרת כזו, ובלאו הכי אני לא מייחס חשיבות רבה למסגרות המוניות שליליות, אז רוב הידע שלי בעניין מגיע מניסיון של אחרים, שטוענים שמעודדים נשים להצליח כגברים לדוגמה להיות לוחמות בצבא, או לאחרונה בסיפור עם הרב קלנר נאמר שמדריכים בנות שהתקרבות לקב"ה שלהן היא ע"י לימוד גמרא... 

 
גבר לא בנוי להביא ילדים, גם לא מנטלית וגם לא גופנית...

לא אמרתי שהיא בנויה אל ורק לזה, מכיוון שאנחנו עוסקים בסוגיה של משפחה, צריך לציין שיש לה התאמה כללית לעניין וביטול של עובדות אלה הוא שגוי.

מסכים לגבי מה שאמרת על גברים שעובדים עד מאוחר, זה דבר טוב מאוד שנשים מבינות את זה מוקדם יותר...

אני לא חושב שאת חולקת עליי סך הכל, את מסכימה איתי שהעיקר הוא המשפחה, ויש לשים לב למינון...

כמו הרבה דברים (מס' ילדים למשל) זה מאוד קשור לחינוך

ולמה שאנחנו חווים מסביבת חיינו וממש ממש לא רק לאופי

גם הצורך הכלכלי בעבודה הוא מאוד חברתי- לרוב אפשר לוותר על 

העבודה של האישה אם חיים ברמת חיים יחסית נמוכה אבל הרבה

דברים שבדור הקודם לא חלמו עליהם נראים לנו ממש בסיסיים.

למה? כי זה חברתי! כי לחיות בלי זה נתפס כעוני וכאומללות למרות שזה ממש לא

ולמצוא עבודה שמתאימה לך במינון מתאים לגידול ילדים זה בגדר הכמעט בלתי אפשרי

(אגב- אין באמת מינון כזה כי גם שעה בשבוע היא שעה אחת יותר מדי)

אז אין סיבה שהמערכות יעסיקו רוב היום,

ילד לא צריך להיות במסגרת יותר משעות בודדות ביום וגם זה

מוטל בספק ורק בגיל גן, בגיל מעון אם אמא בבית אז התינוק לא יוצא בכלל

כך שוודאי שיש השפעה של הילדים על התעסוקה

וכולן, אני חושבת, לוקחות את הילדים בשעה 4-4:30 ברוב הימים.

איך עושים את זה? חלק מגיעות מוקדם, הבעל מפזר בבוקר והן יוצאות ממש מוקדם (הסעה של 6-6:30 בבוקר,וחוזרות מוקדם. )

חלק עברו למשרה של 6-7-8 שעות ביום, כשיש לך ותק וניסיון מאפשרים גם את זה בלי פגיעה גדולה במשכורת.

חלק נשארות יום אחד עד ממש מאוחר (נגיד 10) כדי להתקזז עם הימים בהם הן יוצאות מוקדם.

כל אחת והפתרונות שלה, אבל אני לא מכירה בסביבתי כמעט שנשארות עד מאוחר כל הימים או רוב הימים ולא לוקחות את הילדים.

ומקומות העבודה מאפשרים את זה כי הם מבינים שחבל להפסיד את הנשים האלה, ושמותר להן להקים בית ולהשקיע גם בו.

למי שזה חשוב, היא מוצאת פתרון.

אני זוכרת שאחת מהחברות ספרה לי שהיא התקבלה לעבודה בחברה מאוד ידועה שמסיימים שם ב5. היא בקשה לעבוד משרה לא מלאה ולסיים ב3 וחצי כדי לקחת את הילדים. לא קבלו אותה, אבל זה היה התנאי שלה. אחרי כמה חודשים, כן קבלו אותה לאותה עבודה בתנאים שהיא רצתה. אז נכון, זה לקח קצת יותר זמן, אבל אם את מאוד רוצה ויש דברים שחשובים לך, אז גם יש סיעתא דשמיא. אבל צריך להחליט קודם כל עם עצמך מה חשוב לך ומה הגבולות שלך, וזה בא הרבה פעמים אחרי שיש ילדים.

אני חושבת שחלק גדול מהמימוש העצמי הוא להיות אמא - ושאת זה ממש חבל לפספס..

זה לא סותר את ההתקדמות העצמית שלך, אבל בהחלט יתכן שיהיו שנים שתתקדמי קצת פחות, ואולי תשארי בתפקיד קצת פחות מעניין אבל שנותן גמישות ותנאים טובים, ובעזרת ה', כשהילדים יגדלו, תוכלי להשקיע שוב ולהגיע למקומות נוספים.

בהצלחה.

אני מכירה כמה וכמה זוגות שהילדים פשוט נפגעים מזה. ההורים בקושי איתם והראש שלהם עמוק בעבודה. זה די מקובל היום שהורים נפגשים עם הילדים רק לקראת הערב, אבל זה ממש לא אומר שזה סביר.

אני חושבת שיותר ממס' השעות וכו מה שצריך להיות ברור זה ש(בתקווה שזה אכן כך..) המשפחה קודמת לקריירה. חד משמעית. ובכל מקרה של התנגשות- המשפחה, הזוגיות והילדים גבוהים יותר בסדר העדיפויות.

ופתרונות יש קצת.. כמו שהציעו פה. לא הכי אידיאלי בעולם, אבל בסדר סה"כ.

ו- כמה כסף צריך כדי לפרוש? - הסולידית

(זאת לא המלצה, סתם הרחבה לכיוון מחשבה..)

זה ממש תלוי בחברה.

מאיפה שאני מגיע, כל האמהות של החברים שלי עבדו משרה מלאה (8-9 ביום, ואף יותר). וגם האבא. 
מדובר בחברה תורנית לגמרי. גם אצלי במשפחה, אמא שלי ודודות שלי, כולן עובדות משרה מלאה. 
נראה לי שיצאנו בסדר לא היה חסר לי אמא. וככה גם לא חברים שלי. כמובן שזה דורש חריצות מבני הזוג.

מצד שני, יש מקומות שחצי משרה ועקרות בית זה הנורמה, ומי שנמצא בחברה כזאת, מן הסתם יסתכל על המציאות אחרת.

אני מאמין שאם שאם הזוג חרוץ, אפשר להקים בית ששני בני הזוג עובדים משרה מלאה, בלי לפוגע כלל במשפחה.

 

שמשרה מלאה היא 9-9.5 שעות ביום 

יכולה שלא לעשות שעות נוספות אם בעייתי

וכמו שאמרת תפתרי את הנושא עם עצמך ואז כשהבחור ישאל תעני ממקום שאת שלמה איתו

אבל דיה לצרה בשעתה

למה את שואלת עכשיו?

זה מה שתגידי בדיייטממליצה לך )

אני בעד ערך המשפחה וגם ערך הפרנסה והסיפוק האישי

משתדלת לשמור על איזון בין כל הדברים החשובים הללו

ובזמן הצורך להתיעץ...

(לפעמים הגבר יכול לפחד שתעדיפי את העבודה מאשר אותו-

אם ככה תרגיעי תמצב ותני לו ביטחון שאת עימו ועם המשפחה)

בפועל אני מכירה אימהות שהן

בדרך לתואר שלישי...

אה ואם את לא יודעת מה לענות הרבה פעמים זה טוב לשאול בחזרה אותו...

להחזיר את הכדור אליו.

מה דעתך?

לא יודעת לגבי אם כדאי גם אקדמאי או לא

אישית אני דירבנתי את בעלי ללמוד תואר-אחרי החתונה

ועכשיו יש לנו יותר שפה משותפת

יש אצלנו בעבודה זוגות ששני בני הזוג עובדים בחברה (חברת הייטק גדולה ומוכרת), ואני באמת לא חושב שהם היו מוצאים תנאים טובים יותר לשילוב של גידול משפחה יחד עם עבודה טובה ומכניסה. השעות נוחות, ויש

אפשרויות לעבוד מהבית בחלק מהימים.

כך שתרגישי טוב עם עצמך, את בחברה טובה.

אין ספק שמשפחה צריכה להימצא במקום הראשון מבחינת היחס למה עיקר ומה טפל בחיים, במיוחד כשמדובר על חינוך ילדים ועל להיות איתם בשלבים קריטיים של ההתפתחות.

אבל, פרנסה היא דבר חשוב לא פחות. אחד הגורמים העיקריים למתחים בבית הוא בעיות בפרנסה.

אז ב"ה שיש היום אפשרויות להתפרנס בכבוד וגם לגדל משפחה טובה.

משתפת אותך מעט במחשבות האישיות שלי בתקופה האחרונה.

לפני החתונה ולפני הילדים, היה לי ברור מאליו שאני לא מוותרת על עבודה במקצוע שהכי רציתי, ועל התקדמות עקבית ומשמעותית בעבודה.

חשבתי לעצמי - יש נשים שמצליחות, אני אהיה מהן. מה הבעיה?

אני מוכנה לכל מאמץ.

היום אני עובדת במשרה מלאה, בעבודה אינטנסיבית מאוד (חוץ מזה שאני יוצאת ב7 וחוזרת ב4, גם עובדת מהבית בערבים, בסופ"שים, בכל פרק זמן נתון שהוא לא שבת ממש). 

ואמא לילדים.

ונשואה לאיש שגם הוא יוצא מהבית ב8 וחוזר ב11 בלילה. 

ואני אומרת לך - על הרבה פחות עומס מזה - זה לא מובן מאליו ולא צריך להיות מובן מאליו שאפשר או צריך "לשלב קריירה ומשפחה".

לכל דבר יש מחיר, ומי שתגיד לך "אין בעיות, העבודה לא באה על חשבון הילדים והילדים לא באים על חשבון העבודה" אז או שהיא מחרטטת ובונה לעצמה תדמית, או שהיא לא מחוברת לילדים שלה.

כשאת עובדת בעבודה אינטנסיבית ומקדישה לה את מיטב שעות הערות שלך, ואת מיטב כוחות הנפש שלך כי בעבודה אי אפשר לפשל,

את תגיעי הביתה ויהיה לך פחות כוח לילדים. נקודה. את יכולה להיות שמחה ועם אנרגיות עד שעה מסויימת, אבל כשהתינוק יבכה בלילה בפעם העשירית יהיה לך מאוד קשה לשמור על פאסון.

וכשבעבודה משהו יטריד אותך וילחיץ אותך, יהיה לך מאוד קשה להפריד ולשכוח מזה בבית ולתת לילדים את כל כולך. 

וכשהילד שלך יהיה חולה בדיוק כשיש לך דד ליין, יהיה לך מאוד מאוד קשה להסתדר מול הבוס. 

ויהיה מאוד קשה לתת את עצמך בעבודה כמו השותפים שלך, הגברים או הרווקים. ולכן יעקמו לך את האף יותר, יקדמו אותך פחות, ואת תמיד תרגישי פחות טובה ופחות הוגנת ופחות תורמת, ושאת צריכה להשלים את כל המחלות ילד שהיו לך (משימה בלתי אפשרית - תינוקות חולים כמה ימים עד שבועיים בכל חודש).

ועם כל העומס וההשלמות והעבודה בערבים מהבית, מתי ישאר לך זמן לזוגיות? גם נשים שמצליחות ללהטט הכל, ילדים, הריונות, עבודה, ועוד עבודה... לפעמים שוכחות להשקיע בזוגיות. 

וכל זה עוד לפני שדיברנו על קשיי הריון ואחרי לידה, והתארכות משך המניעה כי אי אפשר להכניס עוד ילד למשוואה... (ואני לא מדברת מהמקום ההלכתי-תורני, נטו מהמקום האימהי שרוצה עוד, והעבודה גוזלת את הכוחות המעשיים לממש את הרצון הזה)

ולכן כשאת מסתכלת מסביבך, את רואה נשים שעובדות במשרות נוחות לאמהות, ולא מתקדמות הרבה בשנים האלה של גידול הילדים.

ותאמיני לי, אני מעריכה אותן כל כך. כי במקום העבודה שלי אני פוגשת לא מעט אמהות שמרוב מימוש עצמי אין להן הרבה מושג מה עובר על הילד שלהן. יש להן "זמן איכות" וכל מיני קשקושים טכניים, אבל תכל'ס בזמן איכות הן מסמסות בקבוצה, וזמינות לעבודה וגם אם לא - ילד צריך הרבה יותר מ"זמן איכות" עם אמא שלו. הוא צריך אותה נקודה.

(וזה מתחיל מההכחשה - "הילדים שלי לא ניזוקים, אפשר לשלב קריירה ומשפחה". כשאישה מודה שיש מחירים, ומוכנה לשאת את המצפון הזה ולבחור את הבחירה שלה בכנות ומתוך מודעות, כבר הנזק מצטמצם דרמטית)

לכן הבחירה להיות בבית, או לעבוד פחות, או להתקדם פחות, 

קודם כל ראוי לה להיות מוערכת ומכובדת 

ולקחת אותה בהחלט כאופציה.

ולא להיות שבויה ב"כולן מצליחות" או "בטח שזה אפשרי" ובטח לא "קלי קלות אין שום בעיה".

יש בעיה. יש מחירים. יש שיקולים לפה ולפה.

וקודם כל יש לך אחריות כלפי הילדים והמשפחה הספציפית שלך, ותמיד צריך להיות בהקשבה האם מה שאני בוחרת הוא נכון עבורם.

ויכול להיות שהבחירה כרגע מתאימה וטובה בסה"כ לכולם (אמא מרוצה - אמא חיונית בבית - ילדים מרוויחים)

ויכול להיות שמחר בבוקר כבר לא (אמא עייפה ומוטרדת - אמא לא פנויה לילדים - הילדים משלמים את המחיר).

אחרי הכל ולפני הכל,

זוגיות וילדים ומשפחה זה האושר הפנימי העמוק ביותר, המשמעות הגדולה ביותר, הסיפוק הגדול ביותר,

והקושי הגדול ביותר והאתגר הגדול ביותר.

והלוואי שכולנו נצליח לעשות גם דברים "בחוץ" משמעותיים וחשובים לנו, שיפתחו אותנו באופן אישי ומכאן גם יעשירו את הזוגיות וההורות שלנו.

זהירות - תגובה ארוכה... כי הנושא מאד נוכח בחיים שלי.

קודם כל מסכימה שזה לא "קיצוני" - המון המון נשים חוות את ה"קריעה" הזו. אני חושבת שלא רק הייטקיסטיות - כל מי שיש לה ילדים ועובדת כשכירה בלו"ז ממוצע של המשק מרגישה שהמשפחה משלמת מחיר כבד. השעות שהיא מדברת עליהן הן אכן מעבר לממוצע, אבל אני לא יודעת כמה ילדים יש לה, כמה ההורים עוזרים וכו'. את יכולה לעבוד פחות שעות ממנה - אבל עדיין להרגיש שזה מעבר ליכולתך, תלוי באיזה שלב בחיים תהיי.

דבר שני מסכימה שהדבר הכי חשוב זה שסדר העדיפויות שלך הוא בריא. שכאשר יהיו לך משפחה וילדים את תדעי עד כמה הם חשובים לך, ותוכלי להרגיש (ולא להדחיק) מתי המחיר שהם משלמים הוא כבד מידי, וכך יהיה לך גם הכוח לשים את הגבול בעבודה וגם לוותר על התקדמותך האישית אם תחליטי שכרגע זהו הצורך של משפחתך.

דבר שלישי אני חותמת על המשפט "אני לא משועבדת לעבודה. אני בוחרת. ואני יכולה לבחור שלא ברגע שארגיש שהבית צריך אותי יותר. או שאני צריכה זמן לעצמי יותר." הייתי תולה וממסגרת מול העיניים במשרד  וגם אומרת אותו לבן הזוג שמעלה את השאלות הקשות.

זה מאד מאד חשוב להזכיר לעצמך כל פעם שזו הבחירה שלך. ולבחון אותה מחדש מידי פעם. כי הכל משתנה כל הזמן. צרכי המשפחה, הילדים, הצרכים שלך, רמת הסיפוק והמוטיבציה שלך בעבודה.

אני חושבת שדוקא בגלל שזה כל-כך קשה, לאמהות עובדות יש יתרון: לעולם הן לא נשארות שנים באותו מקום עבודה מכוח האינרציה ובלי לשים לב למה שקורה למשפחה בדרך (כמו שקורה לעיתים לאבות, בעולם שלצערנו דורש יותר מידי גם מגברים! שמפסידים את גידול ילדיהם!) אלא תמיד הן בהתלבטות, במודעות, מתוך בחירה. כל חופש גדול שמתחיל, כל חופשת לידה שמסתיימת ואמא עוזבת תינוק רך אצל מטפלת\מעון, היא שואלת את עצמה: למה אני עושה לעצמי את זה?? ואז היא עונה לעצמה!! וכך היא תמיד יודעת כמה ולמה העבודה שלה חשובה.

עכשיו לגבי האפשרויות שלך תכלס. וזה כבר ממש מניסיוני האישי:

לא קראתי את כל התגובות , אבל ראיתי את זו עם חמשת הסעיפים (של שמן פשתן) והיא נראתה לי די ממצה.

אני - בגלל אופי העבודה של בעלי - לא יכולתי להסתמך על שני הסעיפים הראשונים. במשך שנים עבדתי על פי סעיף 3 - הקב"ה זימן אותי למקום עבודה מדהים ונדיר שאיפשר לי לעבוד ברמה הכי גבוהה מבחינה מקצועית יחד עם גמישות מרובה בשעות ובאחוזי המשרה. ברבות השנים והילדים (ב"ה) הרגשתי שאני יותר ויותר נעזרת גם  בהורים (סעיף 4) אם כי הקפדתי שלא להיות תלויה, היה לי חשוב לא להעביר לאחרים את האחריות שלי על בחירותיי וילדיי. מעולם לא הסתמכתי עליהם באופן קבוע - רק באופן נקודתי בימים של מחלה\חופשות\בלתמים. והנה גם אני הגעתי לסעיף 5 ובשנה האחרונה אני עקרת בית במשרה מלאה, ולהפתעתי - אני נהנית מכל רגע.

ואני בכלל לא מתחייבת להישאר כך. כרגע זה מתאים לי. אני יודעת שככל שעובר הזמן יהיה לי יותר קשה לחזור למקצוע, כן זה קצת מפחיד אותי אבל אני בוטחת בה' לגבי העתיד כי אני יודעת שהבית זאת הבחירה הנכונה לעכשיו.

ואני לא מתחרטת על השנים שעבדתי - זה היה נכון לאז.

אני גם לא מרגישה ש"הרמתי ידיים". אין לי רגשי נחיתות. אני לא צריכה להוכיח כלום לאף אחד, אני יודעת שאני יכולה, עובדה שעשיתי את זה עד עכשיו; עכשיו אני מרגישה שזה לא שווה לי יותר. (בזה אולי יותר קל לי ממי שבחרה מראש שלא לפתח קריירה על מנת להיות בבית עם הילדים - למרות שבחירה כזו היא לגיטימית לגמרי! ויכולה להיות לכתחילה! -  אבל עלולה ללוות אותה התחושה של "אולי החמצתי משהו בחיים" או "אני חלשה לא הייתי עומדת בזה")

ועוד אני רוצה להגיד לך, אל תגידי על אורח חיים של עקרת בית ש"זה נוגד את האופי שלי", "זה לא יהיה אצל הילדים שלי". כי כמו שזה משתנה מאישה לאישה, כך זה משתנה אצל אותה אישה בשלבים שונים של החיים.

פגשתי גם נשים שהיו הכי מצטיינות והכי משקיעניות, וכשנולד להן הילד הראשון פתאום סדר העדיפויות שלהן  השתנה מקצה לקצה וכבר ממש לא אכפת להן להפסיד את המקצועיות, ההצלחה בעבודה או בלימודים וכו'. כאילו נפתחו להן העיניים לאושר האמיתי בחיים... לי זה לא קרה עם הלידה הראשונה, וסיכוי טוב שגם לך לא יקרה, אבל הנה עובדה שקצת השתניתי בהמשך החיים.

אז אני מחזקת את ידייך להמשיך לעבוד ולהתקדם כל עוד את שואבת מזה סיפוק. להנות מזה כל עוד את יכולה - כרגע אין סיבה שלא. ולהיות מוכנה לכך שאולי ברגע מסויים בחיים תרצי לשנות כיוון, וזה יהיה בסדר גמור.

אפשר לחשוב הרבה על מה יהיה כש-. איך נתמודד, איך נצליח וכו'. אולם, מניסיוני הדל, ברגע האמת - מוצאים את דרך המלך ועושים כל מה שצריך לעשות.

אני מכיר בנות שעובדות בהייטק. לאחר שהן הופכות לאמהות, הן מקבלות 'משרת אם', זה גמיש ואפשרי להסתדר.. מכיר מישהי שעובדת 3 ימים מהבית.. קיצור, אם את לא מתכננת להיות 'פורצת דרך בתחומך' זה אפשרי.

אגב, את העיקרון הזה שברגע האמת יש סיעתא דשמיא שמעתי מרב גדול מהדור הקודם שהסביר כי הרבה מחלוקות בגמרא נשארו כמחלוקת ולא נפתרו כי לא הייתה להם השלכה מעשית. אולם כשיש השלכה מעשית - יש סיעתא דשמיא להכריע.

למה דתיות בוחרות במקצועות הוראה וסיעוד ולא במחשבים וכלכלה? 

אל תיקח את זה יותר קשה ממנה..

ואולי כדאי שתציע לשניהם בו זמנית? ותעביר מספרים של בירורים ושיחליטו לבד.

א. אין שום בעיה להציע לאישה לפני הגבר.

ב. בעיני, אנשים שבוגרים מספיק בשביל להתחתן - מקבלים את זה בהבנה. 

ג. עד כמה תסריט כזה נשמע לך מוזר?

שלום חברה מהעבודה, האם את במקרה פנויה?

מעוניינת לשמוע הצעה?

יש לי חבר מאוד X, וחשבתי שאולי הוא מתאים לך, אבל לא דיברתי איתו עדיין. אם זה מעניין אותך, אני יכול לשאול אותו קודם (ואשמח לקבל פרטים מסודרים שלך\מס' של חברה), או אולי הפוך, אני אספר לך עליו ותראי אם זה בכלל הכיוון? 

שיציעו להן קודם

אבל גם אפשר לשאול את אותה הבחורה מה ההעדפה שלה. אי אפשר לדעת מראש.

אבל אני לא אישה.

עקרונית, באלגוריתם גייל ושפלי של שידוכים יש יתרון להיות זה שמציעים לו ראשון.

שידוך יציב – ויקיפדיה

לבקש בכללי את הפרטים.. ולהגיד שיש לך אולי רעיון וכו'..

לא לפתח כ"כ ציפיות, אבל כן להשיג את מה שצריך.

החבר הזה אני מאוד מעריך אותו, וחוושב שהוא מיוחד בשמחה, בקלילות, במידות שלו... והוא גם לומד חינוך ובעה משם בעתיד הוא יתפרנס.. ולפני התואר הוא התפרנס יפה מעבודה בחינוך בלתי פורמלי..

אממה - הוא כרגע עובד כמה חודשים בתור קופאי.. וישלו עוד שנה לפחות עד סיום התואר..

מניח שאני עושה מזה אישו יותר ממנו, אבל אני חוושש שאולי זה ירתיע את הבחורה/בכללי ירתיע בנות אחרות .. זה מתכון מראש לוותר כי אני לא משווק אותו טוב? 

בהנחה שהגיל משנה.

אנחנו יותר קרובים ל30 מאשר ל25.. 

תציע וזהו, אתה לא צריך להתחתן איתו

אבל לדעתי צריך להציג קודם אצל כל הצדדים הטובים והחיוביים כפי שכתבת עליו..

ולציין שכרגע בשל הלימודים עובד כקופאי.

בסוף נשמע שכן יש לו כיוון בחיים, לומד וגם בעבר היה ברצף תעסוקתי.

לענ"ד כל הקטע של שידוכים, זה להאמין במי שאנחנו משתדכים.. אם אתה תעוף עליו, זה יועבר בהתאם למי שמקבלת את ההצעה

זה בעיקר מחמאה. לא חיסרון.

מוטב לו לאדם שיפשוט נבלה בשוק ולא יצטרך לבריות - לא?

יכול להיות שזה ירתיע אותה.

גם יכול להיות שירתיע אותה שהשם שלו מתחיל בא' ולא בי' (אותיות אקראיות).

יש דברים שבידיים שלך, ויש דברים שלא.

תנסה,

ומקסימום יגידו לא.

חבל על האנרגיות ועל המגדלים שאתה בונה כאן באוויר.

אין סיבה לוותר בעיני -

לנסות, ותשאיר להם את הבחירה אם להירתע או לא.

בהצלחה!

– חודש וחצי מוקדם מאוד בשביל מתנות (יש לי משלוחים שלקח להם יותר משלושה חודשים להגיע...)

– אל תביא פרחים אין איך להסתובב עם זה בדייט והיא לא חברה שלך (היא תהיה אחרי החתונה)

– בשלב זה אל תהיה רומנטי מדי ואל תגזים זה יכול להיות נורא מלחיץ וקרינג'

– מה שכן אתה יכול לעשות זה להביא דברים ידידותיים זולים ומתכלים, או נייטרליים לחתולין

– כי אם עוד שבוע זה לא יסתדר לכם מה תעשו עם כל הדברים האלה? מביך

הסבר: אני למשל בתור חתול זמני אוהב דובוני גומי. אם הייתי מזכיר זאת בפגישה, ומישהי הייתה מביאה לי דובוני גומי, זה היה נפלא ולא קרינג' בכלל. מישהי עשתה לי את זה עם מרשמלו וזה היה נורא חמוד.

אפשרות ב': נניח היא אוהבת ציור. אפשר לתת לה אריזה קטנה של עפרונות פחם / צבע או וואטאבר ממה שהיא אוהבת להשתמש בו.

תחשוב בכיוון של: "אם הייתי בחורה–" או נכון יותר: "אם הייתי הבחורה הספציפית הזאת, מה הייתי רוצַה לקבל ושלא יהיה קרינג'?"

חחחחח אם הייתי יכול לחשוב באמת מה בחורה הייתה רוצה העולם היה הרבה יותר פשוט(:

ותודה על הרעיונות! הבעיה שאין לה איזה חטיף או משהו שהיא אוהבת יותר מדי..

בהחלט מתנות זו דרך להביע עליית מדרגה בקשר, וקשר של חודש וחצי זה לא משהו שיכול להיגמר בלי התרעה תוך שבוע.

זה יופי של שלב לעוגה, פרחים וכדומה. (אתה יכול להחזיק לה את הזר באבירות במשך הדיט, ולתת לה אותו בסוף. רק תחשוב לאן היא חוזרת אחר כך, ולמי היא צריכה להסביר מאיפה היא קבלה את הזר)

ספר עם הקדשה לדעתי זה יותר מתקדם.

מה לגבי להצטלם ביחד? זה יכול להיות מאוד נחמד כשבעז"ה בהמשך יהיו לכם תמונות ביחד משלב הדייטים, ואם לא יסתדר מאוד קל למחוק אותן.

יש מי שמצפה לזה,

יש מי שלא.

יש מי שזה ילחיץ אותה,

יש מי שלא.

מכיר "5 שפות של אהבה"?

מתנות זה שפה, ולא כל אחת דוברת אותה.

לדעתי,

יש משהו נחמד ויפה לתת משהו למי שיוצאים איתו.

בשלב מוקדם, כשיש עוד סימן שאלה - דברים מתכלים\בעלות נמוכה (נניח מחזיק מפתחות, ספל).

ככל שהזמן עובר, ובטוחים יותר בקשר, יפה להראות את הבטחון הזה גם במתנות -

אבל כן עם כוכבית: אם הקשר הזה ייגמר, שלא תתחרט על מה שהשקעת בו מבחינה כספית, ותקבל בהבנה אם היא לא תשמור את הדברים אצלה  - יכול להיות שזה ישאיר אצלה משקעים.

אפשר להביא דברים מתכלים 

ואם בוחים להביא משהו אחר אז לכתוב הקדשה בנפרד

זר פרחים - לא יודעת. תלוי. אותי זה היה מביך. (חושב להביא גם אגרטל?....)

אבל פרח אחד, לענ"ד זה מקסים. גם תשומת לב, וגם לא יותר מדי מלחיץ, מעיק, מביך (ואין צורך להביא אגרטל...כוס ח"פ

אפילו של המלון, אם אתם נפגשים שם, יהיה מספיק. וגם אם הפגישה בחוץ, היא יכולה להכניס אותו לתיק ואפילו להחזיק

אותו ביד עד תום הפגישה. אתם יכולים לעשות רוטציה בעניין....לא חושבת שיבול עד הסוף וגם זה לא מאוד חשוב.

(מלבד לפרח...). 

חרצית, מה שקרוי כריזנטמה, הוא פרח עמיד. במיוחד בחורף. אלא שהוא מגיע בענף עם כמה

חברים כמוהו וזה כבר לא נראה כל כך טוב. כמעט כמו זר.  מה עם גארבארה? יש בכל מיני צבעים יפים. אולי תבחר

לבן או צהוב. בקש מהמוכר לכרוך סביב הגבעול חוט ברזל, אחרת ראשו שח על גבעולו. 

גם ורד ארוך גבעול בא בחשבון. 

מה עם חטיף נחמד?  טורטית לך ולה? (זה לא אישי מדי וחושבת שזה נחמד).

כל כך מרגשת אותי השאלה שלך. כל כך יפה. אתה, אין ספק, שתהיה בעל טוב!

לאחר החתונה, תוכל להביא כל שבת, זר פרחים נחמד. רק אל תשכח!

בהצלחה! 

רבה על מה שכתבת בעיקר בסוף! חימם לי את הלב!

בע"ה 

והיא שאלה אותי באגב איזה חטיפים אני אוהב, והאמת לא ייחסתי חשיבות לשאלה כי זה היה תוך כדי משהו, פגישה הבאה היא באה לי עם שקית מלאה כל טוב והתעקשה שאני אקח אותה הביתה, אכן הובכתי לא אשקר אבל זה היה ממש יפה מצידה

נראה לי שדברים כמו ספר עם הקדשה / תמונה / או איזה מתנה(אפילו זולה) שהיא מתקיימת זה פחות מתאים כי אם זה לא יצליח? ובלי קשר דברים כאלו מביאים איתם איזושהי אמירה שבעיניי אחרי חודש וחצי פחות מתאימה, אולי לכם זה מתאים איני יודע, ואולי גם לי זה היה מתאים בקשר הנכון עם המישהי הנכונה, אין לזה כללים זה יותר מה אתם מרגישים-אם מרגיש לך מוגזם, יש סיבה. אם לא-מדהים.

נשמע לי יותר מתאים בשבילו

הייתי בורחת...

בהצלחה!

שזה רעיון כל כך טוב; ואם אחר כך, למרות שהיא צדיקה וצנועה (ואתה בטוח שהיא צדיקה וצנועה כמו שאתה

אוהב ומעריך), יהיו דברים נוספים חשובים שלא תסתדר איתם?

חושבת שכדאי וצריך לברר מה היה עד עכשיו עם פגישות; היו פגישות?  מדוע הסתיימו?

מצידן? מצידך? מה הפריע לך? מה הפריע לה? אולי אתה "תקוע" עם איזו דרישה,

כיוון הסתכלות, ציפיות, ואינך מוכן להתגמש או משהו כזה?

כמובן שלא מכירה אותך בכלל, סתם הצעה.

ועל זה הדרך. 

אבל תגובה יפה

כבר ראיתי את ההחלטה הזו שלו פעם באחד הפורומים הקדומים יותר.

הוא מדגיש צנועה וצדיקה. זה נפלא,  אם זה יושב על מקום אמיתי,

בוגר, שלא מתעלם גם מדברים נוספים חשובים, לו והוא עדיין

פחות מודע להם.

@שמוליק פיין  @אלירז 

זה לא היה בדיוק ככה אבל זה בערך מה שהם מספרים.

עלעלתי קצת, לא בדיוק...

שאלה בתור אחד שחדש פה יחסית.. | ערוץ 7  

כתוב שם בערך

הטיילת על חוף הים ממש נחמדה, אוויר טוב, רעש של גלים ויש כמה חנויות כשרות שאפשר להיכנס אם רוצים

מזל טוב 🥳

(סורי הייתי חייבת)

אבל היא התחתנה לפני כשנה וחצי

@חתולה ג'ינג'ית

פעם ברווקים הבררנים😊

ואבירי המקלדות שכנעו אותי שיש דברים חשובים יותר,

מאז כבר יצאתי עם כמה בחורים ואף אחד לא היה מידי חתיך😏

לא חתול זמני😸

סתם, אני לא ממש בשל.

@חתול זמני פספס את אהבת חייו

לא בכל שרשור זה מתאים.

או במקרה של השרשור הזה... מיאודויק.

זה כואב וקשה, באמת.

אבל חיזור הידיעה שאתה טוב, זה חשוב כל כך בעיניו יתברך.. ה' רוצה את התפילות שלנו, את הכיסופים, את העבודה.

נשמע שאתה שם.

אז רק עוד קצת להיות בבחינת ציפית וקיווית לישועה?

והאכזבה, היא תחושה של עשיתי ככה וככה, אז מגיע לי. אולי שווה לשנות את זה, שלא משנה מה- ה' משפיע עליי וצריך רק לייצר כלי מספיק מתאים.

ושוב, נשמע שיש לך כלי- אבל אולי אישתך.היא איזה רעבעצן רצינית, שצריך רק להגדיל את הכלי עוד קצת.

אנחנו לא יודעים, אבל אנחנו יודעים שה' הוא אבא טוב.

ואתה ראוי. וודאי.

הייתי במקום הזה, וחשוב לי להגיד שזה לא היה בריא לי, חוץ מזה שזה גם לא נכון ולא מקדם.

אתה טוב, נכון, זה לא קשור לזה שאתה טוב.

זה לא עובד כמו כספומט, אולי בתת מודע חושבים ככה שמי שטוב יקבל טוב ומי שרע רע, שזה נכון בעיקרון אבל מה זה טוב ומה זה רע אנחנו לא יודעים להבחין, אולי דווקא הדבר הזה שנראה לי רע הוא הדבר שטוב ולהפך. וזה באמת ככה.

בקיצור המציאות שלך כרגע היא לא עונש על כך שאתה לא מספיק טוב, ה' לא מעניש אותך, הוא מיטיב איתך כבר עכשיו, אנחנו רק לא יודעים לראות את זה. אולי עוד כמה חוד' או שנים נראה.

בא לי לנער אותך, כי אני הכי מכירה את זה, אני בין האנשים הכי מתקרבנים שיש, לא שאתה כזה, אני כן, ופשוט חבל לחיות בתודעה כזאת שה' מחזיק משהו שאני רוצה ולא נותן לי את זה, ה' מונע ממך את מה שרע לך , תאמין בזה, זה  תהליך לשנות את המחשבה, אבל זה ממש גאולה. וזה ילך איתך לכל החיים. זה תפיסה יותר בריאה של אלוקות. יותר בוגרת. יותר מגדלת ומחזקת. ובאמת יותר אמיתית.

קשה שלא להתקרבן, אבל אני חושב שזה לא מה שרציתי לומר

בעיקר רציתי להגיד שאני פשוט טוב, גם אם לא נמצא מישהי שבוחרת בטוב הזה.

ולא בגלל שאני טוב אז אני צריך לקבל.

אלה הפוך גם אם אני לא מקבל אני טוב. וזה דבר שקשה לי להיות בו, כי אני תמיד מאשים את עצמי, ופחות במגיע לי, למרות שכן אני חושב שמגיע לי, אבל מעצם זה שאני אדם חי, ולא כי עשיתי גם לעושה רע מגיע.

והשיחה מול הקבה, כן, אני חושב שהוא מחזיק משהו שאני מאוד רוצה ומונע ממני אותו, יכול להיות שזה לטובתי, כנראה שזה לטובתי, אבל מצד שני יש בי רצון, והוא הייתי גם כן, ואני לא במדרגה של להגיד שרפוא קרובה לבוא, אני במדרגה שכואב לי שאין שמיעה לתפלתי. 

גאולה נוספת כדי לצאת מהמקום הזה. ושתדע לך שהמקום הקשה הזה מול ה', ילך איתך עם כל קושי בחיים אם לא תעבוד על זה מתישהו. 

נכון מאוד, אתה טוב גם אם עדיין לא בחרו בך. אני מרגישה ששידוכים זה אחד המקומות שאין בהם שום טבע והגיון, שום! זה לא ככל שאתה איכותי תצליח יותר, המשוואה הזאת לא כ"כ קיימת בחוויה שלי, וגם בכלל. אז נכון שחוויה של דחייה\ חוסר בחירה בנו וכו' יכולה להרגיש שאולי משהו בנו חסר אבל אין שום היגיון בשידוכים ככה שאי אפשר ללמוד מזה כלום חוץ מזה שה' מזווג זיווגים.

בכל מקרה, חשוב לחזק את עצמנו כי גם הרגשות לא תמיד הולכים עם ההגיון והשכל..

אהבתי מאוד, זה ממש מחשבות שגם אני חשבתי אותן, קצת בהתאם לאופיי אבל כן אותן מחשבות. שהן נכונות. אבל, זה נורא מצומצם ומצמצם, כל התודעה הזאת.

נכון נכון, הוא מחזיק משהו, שגם אם הוא לא טוב לך כרגע זה לא אומר שאתה לא רוצה את זה, אבל תחשוב- מה האינטרס שלו בעצם למנוע ממך? הוא עושה לך דווקא בשביל לצער? (ברור שלא, הרי הוא טוב ומיטיב) הוא לא יודע שאתה רוצה את זה? (הוא יודע יותר ממך ורוצה את זה יותר ממך) מי שם לך את הרצון הזה בכלל מלכתחילה?(ה') אם יש לך רצון למשהו כנראה זה שייך לך, לא סתם זה מצער אותך. וזה באמת מבאס. וזה בהחלט כואב. אבל זה כן אומר שזה יגיע מתישהו, לא יודעת מתי, אבל כשזה יהיה לך הכי נכון וטוב. אבל בינתיים, כדאי להבין שה' לא נגדנו,להפך, הוא הכי רוצה את טובתנו, אבל השכל שלנו לא מגיע לשכל שלו, אנחנו לא מבינים את המהלכים, אבל וודאי יש סיבה לעיכוב והיא לטובתי.ה' תמיד מייטיב, זה לא שעכשיו הוא עושה רע ובעז"ה בעתיד הוא יתחיל גם לתת טוב, לא, הוא לא משתנה, תמיד יש טוב, תמיד הוא מיטיב ומשפיע טוב. המציאות כרגע היא הכי טובה ונכונה לי. זה משהו שצריך ללמוד לחיות אותו. כל יום. 

יצא לי קצת מבולגן אבל העיקרון הועבר.. 

אתה טוב ומגיע לך הכל דוד

ועוד תבוא האחת שמספיק טובה לך.

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

אני מבינה את הבחורה, אבל זה לא הגון וראוי.