כשחברה שלי מספרת לי שהיא בהיריון. שני. אני מתרגשת. מתרגשת מכל הלב.
למה? כי היא חברה שלי. ואני מכירה אותה. מכל הכיוונים, לא רק כשטוב.
וכמו שאני מכירה אותה, היא מכירה אותי.
והיא הכי רגישה בעולם. והכי שם בשבילי.
אז כשהיא מספרת לי-אני מתרגשת. וטוב לי. כי אני יודעת שבאמת חשוב לה לספר לי, ולהתרגש איתי ביחד, ולא מספרת לי סתם כי באלה שכל העולם ידע כמה "טוב" לה.
כשמישהי, שאין לך קשר אליה, מתחילה לספר לך כמה טוב לה, ויאא אני בהיריון (עוד בחודש השני).. לא ברור לי למה היא מרגישה את הצורך לספר לי.. אולי אין לה למי? אולי קשה לה?
אני מבינה את הצורך לספר.. באמת. אבל כמו שאמרו חכמים מאיתנו "אין הברכה שורה וכו" זה באמת כי יש ברכה בנסתר, אבל גם נועד כדי לא להוציא את העיניים של מי שאין לו.
תעשו טובה, תשמרו לעצמכם. ואם כבר, תשתפו רק את מי שקרוב אליכם וישמח באמת. ואם יהיה לו קשה עם זה, אתם תהיו שם בשבילו לעצור את הדמעות.
כל אחד והקושי שלו. כל אחד והסיפור שלו.
רוצים לשתף? ספרו גם כשקשה. למה לא? אה כי זה לא נראה טוב.
לא נראה טוב מת מזמן.

