אנחנו יחד כבר כמעט ארבע שנים, מאז שאני בכיתה ז'. חווינו הרבה יחד ועברנו המון.
לפני קצת יותר משנה עברנו הפלה . ההיריון לא היה צפוי אך כבר רצינו בו לאחר תהליך בירור נפשי עמוק, ופתאום זה נגמר . אפשר להגיד שמהנקודה הזו, משהו השתנה . הוא החל לקחת אותי כמובנת מאליו, להתייחס אלי באדישות או לזלזל, להחשיב אותי כילדה קטנה (קטנה ממנו בשלוש שנים), ובכלל שכמעט לא להתיחס אלי. כשאני מעירה לו הוא אומר "נו אז תעזבי אותי, בואי נקפל את מה שבנינו ונפריד כוחות . זה מה את רוצה? תגידי תודה מי בכלל ירצה אותך אחרי שנכנסת להיריון ועוד עברת הפלה" אני אוהבת אותו ויודעת שגם הוא אותי . מה שביננו כבר קשור בעבותות. אני באמת רוצה לעזור לו כי אני מבינה שגם לו קשה. אבל לפעמים הוא עובר את הגבול. אתמול בלילה הוא התחיל לגעת בי בצורה מוזרה גם באזורים המחוסים שבגוף , כשהזזתי לו את היד הוא התנגד והכאיב לי. שאלתי אותו מה הוא עושה ולמה , אמר שאנחנו כגוף אחד אז מותר לו . אמרתי לו שאנחנו לא נשואים וזה הטרדה מינית והוא רק צחק ואמר אל תהיי מפגרת (כאילו התכוון לעבר שלנו) ושאני שייכת לו . כעסתי מאד ולא העזתי להראות. אני כמו כנועה אליו. התחלנו יחד תהליך של חזרה בתשובה אחרי ההפלה, חושבת שאולי בזה הוא מוצא איזה משהו שהוא לא מצא בי ולכן כבר אני לא חשובה לו . אתמול זה היה לי מוזר שהוא נגע בי , התחלנו לשמור נגיעה בשבועיים וחצי האחרונים . והוא זה שעודד כשקשה. אני באמת רוצה בטובתו, אבל אני כבר לא יודעת מהי. ואני רק פוגעת בעצמי. ההורים שלי גם תומכים בו ואני מרגישה ככ בודדה. לא יודעת מה יהיה וארגיש אם אעזוב אותו . ככ מבינה שחייבת לעזוב ולברוח ,אך מצד שני- יתכח שזוהיא רק תקופה ולשנינו קשה (גם אחרי ההפלה, גם התהליך שהתחלנו) , ואני ככ אוהבת אותו שאני מוכנה לפגוע בעצמי . אך מפחדת שאם אשאר אחכ הוא יעזוב ואני אשאר לבד בלי כלום. אפילו בלי עצמי שלי שאוכל לבנןת מחדש.

