אני בת 17, דתייה. באה ממשפחה דוסית. ואני אישית פחות. יש הרבה אידיאלים שמתנגשים (במיוחד בהלכה וכו.. )
בערך לפני חודש, בחור שיצא לי להכיר שנה. אני והוא החלטנו שיש פה משהו מעבר לחברות רגילה. ולנסות שיהיה קשר הרבה יותר עמוק ומשמעותי . ב"ה הולך מצוין, ואנחנו מתקדמים לאט. אני מאושרת שפגשתי איתו ויש לי עם מי לחלוק את חיי.
אני מרגישה מוכנה לזוגיות, אני יודעת למה אני נכנסת.
הבעיה שאני מאוד רוצה לשתף את המשפחה שלי, משפחתי כולך הורי ואחי הגדולים ממש נגד חבר בכל גיל, לא רק בתיכון. וחושבים שזה נגד ההלכה ותמיד נופלים ועושים דברים שלא רצית שיקרה. ושזה דבר נורא ואיום.
ובשורה תחתונה- מפחיד אותי לספר למשפחה.
אני יודעת שהם יקבלו אותו ברגע שהם יפגשו אותו. אבל אני יודעת שלא יהיה תמיכה מלאה מההורים ומהאחים.
בנוסף, אני יודעת שברגע שאני מספרת להם עליו, הם ירצו לפגוש אותו (שזה די לגיטימי) אבל אנחנו לא מרגישים מוכנים עדיין. בכל זאת אנחנו ממש בהתחלה ודי מחפשים את עצמנו בתוך זה ואם זה באמת הדבר האמיתי.
השאלה אם לספר להורים עכשיו, או כשהקשר יותר רציני ומבוסס? והאם לספר אם אני יודעת שיהיה להם קשה לתמוך בי מכל הלב.
ואם אני מספרת, איך אני עושה את זה בצורה הכי טובה שאפשר.
תודה רבה; )
