ותארי לך שאת מתגרשת? את חושבת שתמצאי את נסיך חלומותיך הזה שהוא גם רגיש, טוב אליך ומתחשב, יודע לריב יפה, נעים הליכות וגם עמוק, מתחדש, ממלא אותך? כשאת גרושה עם ילדים? או שאת מעדיפה לגדל אותם לבד?? אני שואלת את זה, כי אני חושבת שמכל העולם אנחנו מקבלים כל מני ציפיות בשמיים מהזוגיות.

יש לך חברות? תשתפי אותן בדברים שאת מרגישה שאת לא מספיק יכולה לשתף איתו. את יכולה להתמלא מאוד הרבה מקומות ולא רק ממנו. תגידי גם את דברי תורה, במקום להתאכזב.. תלכי לשיעורי תורה. יש לך הרבה מה לעשות ומי אמר שהוא זה שצריך למלא אותך ולהעיף אותך? יש לך אישיות.

הוא נשמע אחלה בעל (חוץ מזה שהוא פחות סבלני ממך, אבל לכל אחד יש חסרונות) ופשוט עם אופי אחר. וטוב, לא היו ניצוצות, אבל גם אם היו, אני מבטיחה לך שבאיזשהו שלך הם היו נגמרים. ואז - באה הזוגיות הפשוטה הזו, של חיים נעימים וגידול ילדים. וכן, צריך ליצור איזשהי אינטימיות ושיחה והרגשה שהוא האיש שלך, אבל היא לא תבוא כשיש לך מבט כל כך ביקורתי עליו. היא באה לרוב מתוך נתינה ורצון להיטיב איתו כמו שהוא מיטיב איתך. לא הסתכלות על מה את מקבלת ממנו, אלא מה את יכולה לתת לו ולגרום לו לטוב. יש הרבה דברים שאת מעריכה בו, תגבירי בך את צד ההערכה, על ידי נתינה והסתכלות חיובית.

ותעבדי על הגאווה הזו..את מושלמת וכל אחד היה "מת" להתחתן איתך, את רק תצטרכי לבחור? הרי כבר הבנת שזו כנראה שורש הבעיה..

ואם את רוצה, לכי לייעוץ, הרי זה מה שיציעו לך כנראה.. ואני מציעה לך אם את בוחרת בזה, ללכת קודם כל לייעוץ אישי ולפתור את הבעיות שלך עם עצמך מאשר לשתף אותו ולפגוע בו. זה די מעליב כשאישה מרגישה שהיא "גדולה" על הבעל שלה. אחד הדברים שאשה צריכה לדעת לעשות, לדעתי, הוא לתת לבעלה את התחושה שגם אם היא יותר טובה ממנו בתחומים מסויימים (נגיד שכל), יש דברים שהוא טוב ממנה והיא מעריכה אותו על כך. אני חושבת שזה חשוב מאוד לזוגיות, ואם את לא מוצאת כאלה ויודעת להעצים אותם - תמצאי מישהו שיעזור לך.

בהצלחה! 

מה קורה בתחום פרנסה ותחום אינטימי? שם הכל בסדר? 

אני אם הייתי בעלך הייתי נפגעת קשות.  הוא בן אדם טוב לפי תיאורך, משתדל , אוהב אבל את מחפשת בנרות מה לא בסדר. קראתי ושמעתי על נשים שעזבו בעל טוב ורגוע בשביל סערה וריגוש וחוויה, הן הרסו בדרך גם חיים שלהן גם של בעל וגם של ילדים ואולי של עוד מישהו מסביב. לא תיארת שום דבר שאפשר להגיד שזאת בעיה , שזאת התמודדות. את רוצה שמישהו יעיף אותך בסופת הוריקן. אבל את אישה בוגרת וחכמה וצריכה להבין שגברים נורמליים ורגילים לא מעיפים את נשותיהם בסופת הוריקן. דווקא אם יש גבר שהוא רומנטי מדי ורגשי ומלא הפתעות ומוצלח בכל תחום כדאי לפתוח עיניים חזק ולבדוק מה הוא רוצה ולמה הוא משקיע ככה. 

אני חושבת שכן כדאי לך ייעוץ. לפעמים מה שנראה לנו לא באמת משקף את המציאות. אולי הוא לא משקיע בדבר תורה כי ילדים עדיין קטנים ? בקשר לרמה שכלית - מה שיחקתם שחמט? איך את יודעת שאת יותר חכמה? 

תנסי לראות את הטוב, להכניס רומנטיקה וגם חבל על חמש שנים של חייך, חבל על ילדים...

זו תחושתך, כפי שתיארת בטוב בטעם, והיא לגיטימית. 

המקום הרגשי שלך לגיטימי, חשוב להדגיש זאת.

אחרי זה, צריך באמת לשאול מהן החלופות המוצעות. צריך גם לדבר עם זוגות חברים ולהבין שגם אלה שנידלקו, זה יורד ונשארת שותפות עמוקה. הניצוצות הן חלק מהגילוי החדש ולא נשארים אצל אף זוג. מה שכן, במקומם יכולה לבוא אהבת אמת שהיא פי מיליארד יותר יפה. אנחנו לא חושבים שביניכם אי אפשר ליצור זאת.

ממליצים ללכת להתייעצות עמוקה, אבל גם לשתף זוג או שניים קרובים. לפעמים הם יכולים לתרום יותר מכל.

איחולים שתמצאי את המקום המאושר שלך, יהא אשר יהא!!

כל עוד זה בינך לבין עצמך את יכולה לעשות עבודה עם עצמך/עבודה על הזוגיות בלי שהטבעת עליך/עליכם תווית בסביבתך.

בין אם זה קרובי משפחה או חברים. ברגע שאת משתפת - גם כשלך/כם כבר יהיה טוב תשארו עם התווית הזאת. עצה גרועה ממש!

מעבר לזה כל שאר האמירות יפות ונכונות עד מאד.

שלום!

אני כמעט ולא מגיב בפורום הזה, אבל ההודעה שלך הצליחה לגעת בפצע פתוח שלי, כי הצלחת לתאר בדיוק את היחסים הזוגיים שלי עם אשתי.

אנחנו נשואים כמעט 10 שנים וגם אצלנו זה התעורר בשנה החמישית.

הכוונה שאני התחלתי להרגיש את הקרירות והריחוק של אשתי ועד שירד לי האסימון שזה משהו קשה יותר מסתם מצבי רוח שלה. 

אין לי ויכוח עם מה שאת מרגישה ואני מאמין לך שככה בעלך נראה מנקודת המבט שלך.

בתור בעל עם ניסיון מר בזה, אני יכול לומר שזה ניסיון שצריך סייעתא דשמייא כדי לעבור אותו.

זה עלבון שקשה מאד לספוג ולמחול עליו.

אני מכיר את מקומי. כשהייתי רווק ידעתי שאני לא מספיק "פוטוגני" בשביל כל אחת ואני צריך למצוא בחורה שתשכיל לראות מעבר. כשמצאתי אחת כזו, הייתי מאושר ומלא הודיה לה'. 

התחתנתי בביטחון מלא שאני בחיר ליבה של אשתי וראוי לה מצד עצמי.

שהיא מודעת לכך שישנם פערים וחולשות, אבל רב המחבר על המפריד ועל זה צריך לעבוד. 

מההתחלה היה ברור לי שב"ה היא מוכשרת מאד ויש לה יכולות טובות משלי בדברים חשובים. 

זה לא הפריע לי אז וגם לא מפריע לי היום, כי אני יכול לאזן את זה עם הכישורים הייחודיים שלי.

אני מאמין שאנחנו אמנם שונים אבל שווים ומעל הכל חברים! וחברות זה מחייב. 

הדחיה והריחוק כלפי עוררו אצלי חרדת נטישה רדומה.

בהתחלה הדחקתי וניסיתי לפייס אותה ולהתעלות על עצמי בתחומים שונים.

התגובות שלה היו פושרות, היחס שלה המשיך להתקרר, אז ירדה לי המוטיבציה לפעול כדי לזכות בהערכה שלה. 

הרגשות של אשתי הם נורמליים ולכן זה כואב שבעתיים.

אני חושב שאני פגוע בעיקר בגלל הסירוב שלה להיפתח איתי על הרגשות שלה, עם המון שתיקות ומבטים לא נעימים ופה ושם מילים סתומות. 

מעין יחס כללי שמשדר חוסר הערכה וחוסר אמון. 

הייתי שמח אם היא הייתה מנסה לדבר על הדברים המפריעים לה בקטע הבונה.

כן להראות שהיא מוכנה ללכת לקראתי. 

אפילו אם היא הייתה מתפרצת ודורשת ללכת לייעוץ זוגי (אני הצעתי והצלחתי לגרור אותה רק לשתי פגישות אצל יועצים שונים).

בקיצור, היחסים התקררו עוד יותר ומאז הוספתי לה עוד סיבות לאכזבה, כי זה הדדי. 

זה לא מובן מאליו שאני מוכן לפתוח איתה דף חדש ברגע שהיא תחזור לעצמה.

אני עדיין מאמין שיש לנו עתיד משותף ואני רוצה לתקן את עצמי בשביל זה. 

אני מקווה שהיא תבין שהיא צריכה להפסיק להתנפח ולחזור לפרופורציות. 

גם היום אני ראוי לה איך שאני ולא חושב שהיא ראויה לגבר טוב מימני.  

ה' יעזור....

ברישא כתבת "אני מכיר את מקומי" וכו' ובסיפא "גם היום אני ראוי לה איך שאני ולא חושב שהיא ראויה לגבר טוב מימני". האמנם רק היא מתנפחת עליך?

התחלת פיסקה ב"התחתנתי בביטחון מלא שאני בחיר ליבה של אשתי וראוי לה מצד עצמי" ובפיסקה שאחריה רשמת "הדחיה והריחוק כלפי עוררו אצלי חרדת נטישה רדומה." 

אז אם בחתונה הרגשת ביטחון מלא מאיפה צצה לה חרדת הנטישה? בהחלט ייתכן ששידרת לאשתך רושם לא אמין מתחילת הנישואים שלכם, שאתה יותר תלוי בה מאשר בוטח בה. חמש שנים חייתם עם מסכות על הפנים עד שנמאס לה והיא הורידה את שלה. אולי היא מביטה בך בחוסר אמון כי אתה לא מספיק כנה עם עצמך. חמש שנים אתה חי איתה בכעס ועלבון מצטבר ואתה באמת עושה לה טובה שאתה נותן לה הזדמנות לדף חדש? אתה יודע עד כמה היא זקוקה לזה באמת.  

לא כל הגאונות מסתכלות על הבעלים שלהם מלמעלה.. 

אבל זה דורש יותר עבודה. 

אני מסתכלת על חוכמה בתור מתנה מה', כמו יופי או כשרון לציור. ברור שחוכמה זה משהו שעוזר מאוד בחיים, אבל לא התאמצתי בשביל זה במיוחד, לא עבדתי על זה. נולדתי כזו. אז מה יש להרגיש גדולה מבעלי אם אני תופסת יותר מהר ממנו דברים?

זו הגישה שלי משהייתי קטנה, וזה עוזר מאוד בחיים. מה שחשוב בעיקר זה המידות ולא הכשרונות.

אבל ההסתכלות החיצונית שמודדת היום דברים בצורה כל כך כמותית  מקלקלת את הגישה הטבעית של החיים הפשוטים. לצערי. (ואני דוקטור ועובדת במחקרים מאוד מתקדמים שבעלי באמת לא מבין בהם כלום ולא מנסה להבין.. ואני מכירה, לצערי טוב מדי, את העולם החיצוני הזה)

צריך לעבוד על הענווה ועל נתינה ועל פיתוח הערכה לדברים החשובים באמת.

פשוט כתבתי כדי שלא תחשבי שכל הגאונות האלה הן גם גאוותניות שלא יודעות לאהוב ולא להסתדר עם הבעל שלהן.. ושכולן מחפשות מישהו חכם מהן.. ושהן לא מפותחות רגשית..

לצערי, בזמן הדייטים בעברי הרחוק, היו כמה מדוייטים, שבוודאות זה מה שהפריע להם. שחשבו שאני אתנשא מעליהם כי אני חכמה. אחד אמר לי את זה ממש בפרצוף "חשבתי שלא יפריע לי שאת חכמה ממני, טעיתי, זה לא ילך". אני ממש נעלבתי.. אבל בסופו של דבר התחתנתי עם בעלי, שלשמחתי הוא מספיק עניו כדי לשמוח בזה שאשתו חכמה, ולא להרגיש נחות מזה (גם מהצד של הבעל זה לא תמיד קל, כפי שכתב זה שמעלי).

והאמת שאני די נהנית ממה שאני עוסקת בו. אני צריכה את ההתעסקות השכלית הזו. זה צורך שלי, מספק ומשמח אותי, אבל אני לא מצפה לקבל את זה מבעלי. ממנו אני מקבלת ולומדת דברים אחרים, והשיח שלנו הוא אחר לגמרי.

מעוררת השראה.

שיש לאשה צורך אמיתי שבעלה יהיה חכם יותר ממנה.

זה גאווה? או צורך טבעי?

ובה במידה גם מאד מצומצם ומקבע

יש כמה סוגי אינטליגנציה - אינטליצגנציה רגשית, חברתית, לשונית, שכלית, יש ראש ריאלי, יש ראש הומני

יכול להיות שאני פרופסורית ומאד חכמה ובעלי בקושי סיים תואר אבל מבחינות אחרות כמו יחסי אנוש או הבנה לרגשות הוא הרבה יותר ממני

זה נורא מצומצם לקבוע אני יותר חכמה או הוא יותר חכמה

לאישה יש צורך אמיתי להעריך את בעלה וויכול להיות גם שיש לה צורך לראות בו צדדים שהוא יותר ממנה

אבל זה לא אומר שאם היא יותר חכמה ממנו באופנים מסוימים לכן אין לה מה להעריך בו או להעריץ בו.

אישה חכמה מתמקדת במה שהיא מעריכה

התהליך שהפותחת מתארת נשמע תהליך די נורמלי כשעוברים לשגרה שוחקת צריך מדי פעם להשקיע מחשבה והתבוננות כדי להמשיך לבנות את ההערכה, הקבלה. להתמקד במה אני נותנת ולא במה אני מקבלת. להתבונן ולשים לב ולחפש את הדברים שהוא כן נותן, להכיר בזה שהוא נותן גם אם זה שונה ממה שאני חושבת שהוא צריך לתת (למשל בדוגמא שמקריא דבר תורה מספר ולא אומר בע"פ) וללמוד לקבל בחן, להעריך ולהודות על כל דבר קטן.

ההתמקדות הזאת תשנה את המיקוד הפנימי מתחושות כזב של "אני עולה עליו" להערכה ואהבת אמת.

תמיד מבאס אותי לקרוא על אנשים שהכניסו את עצמם למלכודת מאד דוקרנית וסבוכה ואח"כ מבקשים שיעזרו להם להיחלץ (ובלא מעט פעמים זה בא על חשבון פגיעה באחרים)..

אני מבין את המלכוד שאת נמצאת בו, קשה לי להאמין שתקבלי כאן בפורום תשובה שבאמת תצליח לשנות את חייך.

תלכו לייעוץ, ואל תוותרו עד שתמצאו את היועץ/ת שימצא את הדרך הנכונה בשבילכם..

אני לא חושב שהמונח "אני גדולה עליו" הוא נכון, גם כי זו גאווה וגם אני בטוח שיש הרבה דברים שהוא "גדול עלייך".

מונחים כמו "לא ממלא אותי או את הצרכים שלי" או "לא כ"כ מתאימים" יותר מתאימים לענ"ד,

מה גם שזה יקל עליכם למצוא פתרון במקרה שקיים כזה.

אין לי מה לייעץ לך מעבר לתפילות ולנסות לקבל ייעוץ טוב.

רק זה יהיה טוב אם תשתפי את הסיפור שלך גם בלנ"ו,

כך שלפחות תוכלי לסייע בידי אחרים להמנע מטעויות כאלה..

שהם מתחילים לחשוב על הזמן שלפני ותוהים אם עשו את הבחירה הנכונה

וכן זה לא צריך להיות איזה ניצוצות מיוחדים או אות מלמעלה שכך נקבע 40 יום לפני הלידה. כי זו בחירה!

אז בחרת בו, והתחתנת איתו למרות ההתלבטויות והחששות. והוא לא את ואת לא הוא וזה בסדר גמור.

יש דברים שהוא מביא לקשר ויש דברים שאת מביאה ואתם יוצרים את הביחד שלכם מתוך זה.

וגם עכשיו את לא חייבת להיות איתו, זו גם בחירה שלך ושלו ביחד

ולבחירות שלנו יש השלכות...

אתמול היה ברדיו שיר, הזמר אמר:

הוא אוהב אותה והיא אותו, זה נחמד זה נחמד זה נחמד....

בקיצור בשיר הוא לא מרגיש שלם והם ביחד מתוך פחד להיות לבד וחשבתי על זה. כי ההדבל הוא לא בבן/ת הזוג שאיתנו. כי סה"כ הכל טוב. ובכל קשר יהיו את הלבטים והחששות וסה"כ שגרה היא שגרה. למי שמחפש את הרגש החזק גם הנפילה תהיה חזקה וזו לא זוגיות בריאה לדעתי- זו לא אהבה...

ההבדל הוא בנו

להגיע ממקום שלם יותר לקשר

את אומרת שהוא לא מספק אותך ואת רוצה יותר תוכן אז תמצאי לך את התוכן הזה, זה לא חייב להיות דרכו

בסופו של דבר את צריכה לבנות את העולם הפנימי שלך וזה לא קשור לבן הזוג שלצידך. זה לא שהוא צריך להיות יותר כזה או אחרת. הוא זה הוא.

ואם הוא היה אחרת עדין לא בטוח אם היית מרגישה סיפוק כי בעולם שלך יש חוסר.

בקיצור תבני את עצמך, בלי תלות בבן הזוג שלך- איתו או בלעדיו. ומן הסתם הקשר ישתנה בעקבות זה

או שתבחרי לעזוב עם כל ההשלכות של זה. אבל כך או כך זו בחירה שלך כמו שזה תמיד היה

לא יודעת כמה זמן העברת בחיפוש. אבל יכולה להגיד לך שזה לא מקום כל כך וורוד. מה שכן ששם את ניצבת מול עצמך ואין בן/ת זוג שעושים השלכה של העולם הפנימי שלנו עליו/ה.
 

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

 לא מילאת 101 והורידו לך 47% מס במקור?

אני מכיר כאלה שעושים את זה בכוונה לקבל עם ריבית והצמדה. זה המקרה?

ליתר דיוק:

בתחילת 2025 שילמתי מאות אלפי שקלים מיסים בגלל מימוש ביטקוין, כמה ימים לאחר המימוש קניתי דרך הבנק קרן מחקה ביטקוין, ובגלל שהקרן הזאת הפסידה - ביצעתי מכירה בשביל שאוכל לקבל בחזרה חלק מהמס ששילמתי בתחילת השנה. כמה ימים לאחר המכירה רכשתי מחדש כמובן, אבל זה כבר לא קשור להחזר שקיבלתי אלא לאדם המטורף שאני.

אבל לזכרוני כתבתי בעבר על זה. שכל ההשקעה במטבעות דיגיטלים זה משהו מאוד ספקולטיבי.

לדעתי רוב מי שמשקיע במטבעות דיגיטליים לא עושה את זה בגלל שהוא מאמין בטכנולוגיה אלא כי הוא רואה שהערך עולה ואז זה השקעה "שווה"

לכן זה מאוד תנודתי.

כי שזה עולה, זה עולה חזק כי עוד אנשים מצטרפים לחגיגה

ושזה יורד, זה יורד חזק מאוד. כי אנשים בורחים מזה.

ואני בכלל חושב שזה הונאת פונזי הגדולה בעולם.

יכול להיות שעוד 20 שנים אני אוכל את כובע בצער.

נכון לכרגע עדיין לא השתכנעתי שזה שווה השקעה.

יש פה משתמש בפורום שקנה דירה  בכסף שהוא הרוויח ממכירת ביטקויין. דעתי על המטבע הזה לא השתנתה מאז.

לא יודע מה יוליד יום, אבל נכון להיום - הביטקוין מנצח בענק... 

רווח הכוונה כסף מזומן ביד.

לא החזקת מטבעות מבלי לממש (כי אם כולם יממשו. זה יפול והאחרון יקבל הרבה פחות מאשר הראשון)

ואני לוקח בחשבון שבלוטו רק מעל זכיה מעל 30+ אלף יש מס.

בשאר השקעות (גם לא קריפטו) יש 25% מס מהשקל הראשון.

ואני לוקח בחשבון שכדי להיות להרוויח הרבה בקריפטו אתה צריך "לסכן" הרבה כסף.

לעומת בלוטו, שמספיק להכנס בסכום זעום כדי שיהיה סיכוי (נמוך מאוד אבל קיים)

לא שאני חושב שכדאי להשקיע בלוטו

אבל גם לא חושב שכדאי בקריפטו

כי כמו בלוטו.

כדי שהמשחק יהיה רווחי. מישהו צריך להפסיד

גם בקריפטו

בניגוד לחברה בורסאית שמייצרת הכנסות ולכן השווי שלה גדל

הקריפטו (וזה לא משנה איזה מטבע) לא מייצר שום הכנסות. לכן אין לו באמת שווי שוק אמיתי.

אלא תופח ויורד בהתאם לגחמות השוק

קשה להאמין. מי שנכנס מוקדם לפני שנים וזכה לראות את הנסיקה לשמיים, זכה.

אבל האם יהיה שוב עליות של אלפי אחוזים? אפילו מאה אחוז נשמע כמו פנטזיה. אפילו 50 אחוז נשמע כמו דמיון. כיום.

ועדיין, 50 או 100 אחוזים, בכלל לא נחשב לדמיוני.

אז אם כך אל תשקיע בשום דבר, שים מזומן מתחת לבלטות וזהו.

אבל אתה כן יודע שאיזהו חכם הרואה את הנולד.

אתה יודע את ההיסטוריה של הטוליפ מאניה למיניה.

אתה מודע לסיכון שלא ישאר כלום מההשקעה הזו ותישאר זקן יסר כל.

אתה יודע מה המשמעות של פיזור.

אתה יודע מה המשמעות של תיק סולידי ומאוזן.

אתה בכל זאת מחליט להמר על הכסף שלך ועל הכסף של המשפחה שלך.

זה כסף שלך זה עניין שלך וזו אחריות שלך.

התלבטתי אם להגיב כיוון שלא נשאלתי ישירות לדעתי אבל עניין הנבואה שהזכרת בבא בתרא יב:  פשוט לא מתאים כאן כשם שאדם לא יצא ביום קיץ עם מעיל ומטריה כי הנבואה ניתנה לשוטים  

אני מבקש שלא תשתמש בגמרא כדי להצדיק את חוסר האחריות שלך.

תודה

אבל לטובת הקוראים. נחשב בגדול.

הסיכוי לפרס נמוך ביותר בלוטו הוא כ3.3%

ולזכרוני הוא מגלם פי  500% מסכום ההימור. 400% רווח נקי. עד 30 אלף בערך.

אז בגדול. 400%×3.3%= 13% לרווח כלשהו

על זה יש גם פרסים גבוהים יותר. של אלפי ומאות אלפי אחוזי רווח.

עם כל הסיכויים לזכיות אחרות × גובה הפרס.

זה מגיע לסביב 20-30% לסיכוי לזכות ברווח כלשהו (תלוי אם זאת הגרלה של 5 מיליון או של 80 מיליון)

זה בגדול...

בקריפטו. יש לך בדיוק 50% לזכות. כי על כל שקל שאתה מרוויח, מישהו אחר מפסיד (זאת מערכת סגורה של היצע וביקוש)

וכל שקל שתרוויח. יקבל אוטומטית מס של 25%

אז בגדול. סיכוי רווח הם 37.5%

אז נכון.

יש יותר סיכוי בקריפטו לזכות

אבל לא בסדרי גודל שאתה חושב.

לא מנצח בענק. מנצח.

ההבדל בינו לבין חברות בורסאיות.

שבחברה בורסאית רגילה ערכה יכול לעלות גם בלי שמכניסים כסף למערכת. אלא על סמך ביצועי החברה (וככה גם יכול לרדת. מבלי שמשכו כסף. אלא על סמך ביצועים שליליים של החברה)

לקריפטו. בגדול.

אין באמת ערך ממשי.

אלא סתם מוסכמה בין הרבה אנשים שהוא שווה משהו. לכן הוא שווה (בניגוד לכסף פיאט של מדינה. שהמדינה עומדת מאחוריו)

א. נניח, רק נניח, שהסיכוי להרוויח מביטקוין הוא 50%.

הוצאות מיסים לא יכולות בשום דרך להוריד את זה, כי המס חל רק על הרווח.

זה מוריד את סכום הרווח ותוחלת הרווח, אבל לא את הסיכוי להרוויח. הרי לא יכול להיות שסיימת עם רווח ברוטו, והמס יגרום לך לעבור מרווח להפסד.

ב. השקעה בביטקוין היא לא משחק סכום 0, זה לא נכון שאם אני מרוויח מישהו אחר מפסיד.

המוכר שמכר לי לא בהכרח הפסיד: יכול להיות שהוא קנה את הנכס נמוך בהרבה, עשה סיבוב רווח יפה, והחליט לפדות אותו. שנינו הרווחנו. 

עובדתית, נכון להיום, רוב מוחלט של משקיעי הביטקוין נמצאים ברווח. אתה יכול לטעון שזה רק על הנייר כי אם כולם יחליטו למכור מחר, אז האחרונים שימכרו יגלו ששווי השוק של ההשקעה שלהם ירד ב99%. אבל אותו הדבר נכון גם לגבי כל מניה של כל חברה בעולם: אם כולם יחליטו למכור בבת אחת, השווי יצנח אפילו אם החברה עצמה ממשיכה להיות רווחית. זה לא רק תיאורטי, זה קרה בכל פעם שהיה משבר גדול בשוק. אנשים משכו בלחץ את כל הכסף שלהם מהבורסה, וגם חברות טובות שממשיכות להרוויח חוו ירידות חדות בשווי המניות שלהן.
 

ג. שער של מניה רגילה לא נקבע לפי כמה כסף נכנס או לא נכנס למערכת, ולא נקבע לפי האם החברה רווחית או לא. מה שחשוב זה כמה אנשים מוכנים לשלם על אותה מניה ובכמה בעלי המניות מסכימים למכור אותן, זה הדבר היחיד שקובע את המחיר שלה.

האמת היא שזה שונה כי במניה אתה מרוויח גם דיבידנדים, אבל לצורך נוחות ופשטות אני מתעלם מזה, מה גם שהרבה חברות לא מחלקות דיבידבדים, והרבה אנשים לא מחפשים להשקיע דווקא בחברות שמחלקות.
 

כלומר לפי שיטתך, גם במניות הרווח שלי הוא הפסד של מישהו אחר, כי אם אני קונה ומרוויח אז מישהו אחר הפסיד מהעסקה הזאת, וזה לא נכון.

אבל כוונתי היתה לתוחלת רווח

ב. לדעתי כן משחק סכום אפס. אשמח להבין למה לדעתך לא.

ג. מניות מחלקות דיבידנדים וגם חברה תחשב מוצלחת יותר אם הצליחה בשוק יותר. ערך החברה עולה  וכך המניה שלה עולה. גם בלי שיש עסקת מכירה/קניה

בנוסף, שיש לך ערך ממשי במניה.

לדוגמה אם תקנה את כל מניות אפל. כל רווחי אפל יהיו שלך.

לעומת זאת. אם תקנה את כל הביטקויין בעולם. לא תמשיך להרוויח כסף 

אין דבר כזה תוחלת רווח של 37%.

וערך של מניה בבורסה לא עולה אם אין עסקת מכירה/קנייה, הערך נקבע רק לפי עסקאות שבוצעו בפועל. כמובן יש גם ערך שלא נקבע בבורסה, אבל פה אנחנו מדברים על נכסים סחירים.

בנוסף, אתה משווה מניה של חברה לנכס שמתיימר להיות מטבע, ולכן ההשוואה אפילו לא מתחילה.

הרי גם אם תחזיק אצלך במזוודה את כל השקלים שיש בעולם, אין לזה ערך פנימי ולא תקבל מזה תזרים מזומנים קבוע, בניגוד למצב שאתה מחזיק בכל מניות חברת אפל.

אז מה הכיף בלהחזיק את כל השקלים בעולם?

שיש אנשים שחושבים ששקל שווה ממתק ושני מיליון שקלים שווים דירת 4 חדרים בחדרה, ולכן אתה תוכל לקנות את הדברים האלה עם השקלים שלך. למה? פשוט כי יש אנשים שנותנים בזה אמון.

אין לכסף פיאט שום ערך פנימי, אלא רק אמון חברתי ואנשים שמוכנים לקבל ממך את הכזף בתמורה למשהו אחר שאתה רוצה.

לא חשבתי שזה יהפוך להיות דיון על ביטקוין, אני באמת לא חסיד גדול של העניין הזה, ולא תשמע אותי משכנע אנשים שזה העתיד של האנושות. אני לא גורו של כלכלה מבוזרת ואני לא מבין מספיק במדעי המחשב בשביל להבין איך הטכנולוגיה בכלל עובדת.

רק רציתי להעלות את המודעות לבקשות החזר מס...

אני אישית משקיע נטו מתוך רצון לגרוף רווחים, במובן הכי לא עמוק של המילה. כן, אני קונה במחיר מסוים מתוך תקווה שבעוד כמה שנים אוכל למכור במחיר גבוה יותר. הנה אמרתי את זה.

אני מבין היטב שביטקוין הוא לא מניה עם ערך פנימי, אבל אני לא מחפש ערך פנימי. אני מחפש נכס שבעתיד יהיה שווה יותר מאשר היום, זה הכל.

אף אחד לא מבטיח לי שזה יצליח לי, אבל אני מקווה ומאמין שכן. 

לכן "לדעתי" זה משחק מסוכן מדי.

כי זה יכול לקרוס בזמן קצר עם סיכוי גדול לאיבוד כולל של הכסף.

ואני נותן את דעת הנגד

כי אנשים (וגם אני) מעריכים את דעתך

ויש סיכוי כלשהו שמישהו ילך לקנות ביטקוין כי אתה קנית. כי סומכים עליך

לכן אני מציב את הדעת הנגד

לא שיש לי משהו ספציפית נגד ביטקוין

(חוץ מזה שאני חושב שזה במקרה הטוב בועה עצומה ובמקרה הפחות טוב, הונאת פונזי)

מכיר אנשים שהרוויחו היטב מזה

ומכיר גם כאלה הפוכים.

מהחישובים שלי זה סיכון גדול מדי

אבל כגודל הסיכון גודל הרווח.

לכן יכול להבין למה אתה משקיע שם מתוך כוונה לרצון לרווח מהיר וגדול.

אתה אדם עם ראש על הכתפיים ואני בטוח שאתה משקיע באחריות

כאמור. הדיון הוא לא מולך.

אלא מול כל הקוראים הסמויים

ולא כל המשקיעים כמוני, יש כאלה שהם באמת חסידים גדולים של מהות הביטקוין.

אם היה חשוב לך להבהיר שזה מסוכן, אני מצטרף אליך בפה מלא. אין לי ויכוח בנושא הזה.

אני מנסה כבר בערך שנתיים ולא עבד

באופן פרטי, שלא דרך המעסיק - ואז מגיע זיכוי מס של 25% מסכום הפרמיה ששולם, ו 'רק' שכיר יכול להיות זכאי להחזרי מס בזכות תרומות לעמותות מוכרות למס לפי סעיף 46 (החזר של 35% מגובה התרומות, בתנאי שסך התרומות

השנתיות מעל לרף המינימום), להיות שכיר ביותר ממקום עבודה אחד בלי שהתבצע תאום מס בין המעסיקים, וכמו כן 'רק' שכיר יכול להשקיע בשוק ההון ויכולים להיווצר תנאים לזיכוי מס, מהמס במקור ששולם על מכירות ברווחים (דוגמאות - המקרה שהביא פותח השרשור, או שאם משקיעים דרך יותר מגוף השקעות אחד, ומצד אחד נוצרו רווחים ושולם מס רווחי הון, והגוף השקעות אחר היו הפסדים - ואז אפשר לקזז בין הרווחים וההפסדים שהיו לאותו אדם).  

אבל אם אם אין ל 'רק' שכיר שום דבר מאלו שציינתי, אז כנראה שאין מה להתעסק עם דוח שנתי וניסיונות להחזרי מס.  

אישה עם כמות יפה של ילדים צריכה להרוויח יפה בשביל שתעבור את סף המס ובשביל שכל הפרוצדורה תהיה לה משתלמת. ואם היא מתכננת ללדת בקרוב לפעמים עדיף לא להגיש הוצאות מוכרות.

חישוב מס הכנסה הוא בגדול נפרד מבחינה חוקית (לא לגמרי, זה לא מדוייק), גם אם הדו"ח הוא דו"ח לזוג.

ההבדל בין הבעל לאישה בנקודות זיכוי הוא מינורי. למה ההנחה שאישה לא משלמת והגבר כן? 

זה נכון שהיום במידה רבה הושוו נקודות הזיכוי לגבר ולאישה. בממוצע נשים נשואות עם ילדים לא מגיעות לסף המס.

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.