ותארי לך שאת מתגרשת? את חושבת שתמצאי את נסיך חלומותיך הזה שהוא גם רגיש, טוב אליך ומתחשב, יודע לריב יפה, נעים הליכות וגם עמוק, מתחדש, ממלא אותך? כשאת גרושה עם ילדים? או שאת מעדיפה לגדל אותם לבד?? אני שואלת את זה, כי אני חושבת שמכל העולם אנחנו מקבלים כל מני ציפיות בשמיים מהזוגיות.

יש לך חברות? תשתפי אותן בדברים שאת מרגישה שאת לא מספיק יכולה לשתף איתו. את יכולה להתמלא מאוד הרבה מקומות ולא רק ממנו. תגידי גם את דברי תורה, במקום להתאכזב.. תלכי לשיעורי תורה. יש לך הרבה מה לעשות ומי אמר שהוא זה שצריך למלא אותך ולהעיף אותך? יש לך אישיות.

הוא נשמע אחלה בעל (חוץ מזה שהוא פחות סבלני ממך, אבל לכל אחד יש חסרונות) ופשוט עם אופי אחר. וטוב, לא היו ניצוצות, אבל גם אם היו, אני מבטיחה לך שבאיזשהו שלך הם היו נגמרים. ואז - באה הזוגיות הפשוטה הזו, של חיים נעימים וגידול ילדים. וכן, צריך ליצור איזשהי אינטימיות ושיחה והרגשה שהוא האיש שלך, אבל היא לא תבוא כשיש לך מבט כל כך ביקורתי עליו. היא באה לרוב מתוך נתינה ורצון להיטיב איתו כמו שהוא מיטיב איתך. לא הסתכלות על מה את מקבלת ממנו, אלא מה את יכולה לתת לו ולגרום לו לטוב. יש הרבה דברים שאת מעריכה בו, תגבירי בך את צד ההערכה, על ידי נתינה והסתכלות חיובית.

ותעבדי על הגאווה הזו..את מושלמת וכל אחד היה "מת" להתחתן איתך, את רק תצטרכי לבחור? הרי כבר הבנת שזו כנראה שורש הבעיה..

ואם את רוצה, לכי לייעוץ, הרי זה מה שיציעו לך כנראה.. ואני מציעה לך אם את בוחרת בזה, ללכת קודם כל לייעוץ אישי ולפתור את הבעיות שלך עם עצמך מאשר לשתף אותו ולפגוע בו. זה די מעליב כשאישה מרגישה שהיא "גדולה" על הבעל שלה. אחד הדברים שאשה צריכה לדעת לעשות, לדעתי, הוא לתת לבעלה את התחושה שגם אם היא יותר טובה ממנו בתחומים מסויימים (נגיד שכל), יש דברים שהוא טוב ממנה והיא מעריכה אותו על כך. אני חושבת שזה חשוב מאוד לזוגיות, ואם את לא מוצאת כאלה ויודעת להעצים אותם - תמצאי מישהו שיעזור לך.

בהצלחה! 

מה קורה בתחום פרנסה ותחום אינטימי? שם הכל בסדר? 

אני אם הייתי בעלך הייתי נפגעת קשות.  הוא בן אדם טוב לפי תיאורך, משתדל , אוהב אבל את מחפשת בנרות מה לא בסדר. קראתי ושמעתי על נשים שעזבו בעל טוב ורגוע בשביל סערה וריגוש וחוויה, הן הרסו בדרך גם חיים שלהן גם של בעל וגם של ילדים ואולי של עוד מישהו מסביב. לא תיארת שום דבר שאפשר להגיד שזאת בעיה , שזאת התמודדות. את רוצה שמישהו יעיף אותך בסופת הוריקן. אבל את אישה בוגרת וחכמה וצריכה להבין שגברים נורמליים ורגילים לא מעיפים את נשותיהם בסופת הוריקן. דווקא אם יש גבר שהוא רומנטי מדי ורגשי ומלא הפתעות ומוצלח בכל תחום כדאי לפתוח עיניים חזק ולבדוק מה הוא רוצה ולמה הוא משקיע ככה. 

אני חושבת שכן כדאי לך ייעוץ. לפעמים מה שנראה לנו לא באמת משקף את המציאות. אולי הוא לא משקיע בדבר תורה כי ילדים עדיין קטנים ? בקשר לרמה שכלית - מה שיחקתם שחמט? איך את יודעת שאת יותר חכמה? 

תנסי לראות את הטוב, להכניס רומנטיקה וגם חבל על חמש שנים של חייך, חבל על ילדים...

זו תחושתך, כפי שתיארת בטוב בטעם, והיא לגיטימית. 

המקום הרגשי שלך לגיטימי, חשוב להדגיש זאת.

אחרי זה, צריך באמת לשאול מהן החלופות המוצעות. צריך גם לדבר עם זוגות חברים ולהבין שגם אלה שנידלקו, זה יורד ונשארת שותפות עמוקה. הניצוצות הן חלק מהגילוי החדש ולא נשארים אצל אף זוג. מה שכן, במקומם יכולה לבוא אהבת אמת שהיא פי מיליארד יותר יפה. אנחנו לא חושבים שביניכם אי אפשר ליצור זאת.

ממליצים ללכת להתייעצות עמוקה, אבל גם לשתף זוג או שניים קרובים. לפעמים הם יכולים לתרום יותר מכל.

איחולים שתמצאי את המקום המאושר שלך, יהא אשר יהא!!

כל עוד זה בינך לבין עצמך את יכולה לעשות עבודה עם עצמך/עבודה על הזוגיות בלי שהטבעת עליך/עליכם תווית בסביבתך.

בין אם זה קרובי משפחה או חברים. ברגע שאת משתפת - גם כשלך/כם כבר יהיה טוב תשארו עם התווית הזאת. עצה גרועה ממש!

מעבר לזה כל שאר האמירות יפות ונכונות עד מאד.

שלום!

אני כמעט ולא מגיב בפורום הזה, אבל ההודעה שלך הצליחה לגעת בפצע פתוח שלי, כי הצלחת לתאר בדיוק את היחסים הזוגיים שלי עם אשתי.

אנחנו נשואים כמעט 10 שנים וגם אצלנו זה התעורר בשנה החמישית.

הכוונה שאני התחלתי להרגיש את הקרירות והריחוק של אשתי ועד שירד לי האסימון שזה משהו קשה יותר מסתם מצבי רוח שלה. 

אין לי ויכוח עם מה שאת מרגישה ואני מאמין לך שככה בעלך נראה מנקודת המבט שלך.

בתור בעל עם ניסיון מר בזה, אני יכול לומר שזה ניסיון שצריך סייעתא דשמייא כדי לעבור אותו.

זה עלבון שקשה מאד לספוג ולמחול עליו.

אני מכיר את מקומי. כשהייתי רווק ידעתי שאני לא מספיק "פוטוגני" בשביל כל אחת ואני צריך למצוא בחורה שתשכיל לראות מעבר. כשמצאתי אחת כזו, הייתי מאושר ומלא הודיה לה'. 

התחתנתי בביטחון מלא שאני בחיר ליבה של אשתי וראוי לה מצד עצמי.

שהיא מודעת לכך שישנם פערים וחולשות, אבל רב המחבר על המפריד ועל זה צריך לעבוד. 

מההתחלה היה ברור לי שב"ה היא מוכשרת מאד ויש לה יכולות טובות משלי בדברים חשובים. 

זה לא הפריע לי אז וגם לא מפריע לי היום, כי אני יכול לאזן את זה עם הכישורים הייחודיים שלי.

אני מאמין שאנחנו אמנם שונים אבל שווים ומעל הכל חברים! וחברות זה מחייב. 

הדחיה והריחוק כלפי עוררו אצלי חרדת נטישה רדומה.

בהתחלה הדחקתי וניסיתי לפייס אותה ולהתעלות על עצמי בתחומים שונים.

התגובות שלה היו פושרות, היחס שלה המשיך להתקרר, אז ירדה לי המוטיבציה לפעול כדי לזכות בהערכה שלה. 

הרגשות של אשתי הם נורמליים ולכן זה כואב שבעתיים.

אני חושב שאני פגוע בעיקר בגלל הסירוב שלה להיפתח איתי על הרגשות שלה, עם המון שתיקות ומבטים לא נעימים ופה ושם מילים סתומות. 

מעין יחס כללי שמשדר חוסר הערכה וחוסר אמון. 

הייתי שמח אם היא הייתה מנסה לדבר על הדברים המפריעים לה בקטע הבונה.

כן להראות שהיא מוכנה ללכת לקראתי. 

אפילו אם היא הייתה מתפרצת ודורשת ללכת לייעוץ זוגי (אני הצעתי והצלחתי לגרור אותה רק לשתי פגישות אצל יועצים שונים).

בקיצור, היחסים התקררו עוד יותר ומאז הוספתי לה עוד סיבות לאכזבה, כי זה הדדי. 

זה לא מובן מאליו שאני מוכן לפתוח איתה דף חדש ברגע שהיא תחזור לעצמה.

אני עדיין מאמין שיש לנו עתיד משותף ואני רוצה לתקן את עצמי בשביל זה. 

אני מקווה שהיא תבין שהיא צריכה להפסיק להתנפח ולחזור לפרופורציות. 

גם היום אני ראוי לה איך שאני ולא חושב שהיא ראויה לגבר טוב מימני.  

ה' יעזור....

ברישא כתבת "אני מכיר את מקומי" וכו' ובסיפא "גם היום אני ראוי לה איך שאני ולא חושב שהיא ראויה לגבר טוב מימני". האמנם רק היא מתנפחת עליך?

התחלת פיסקה ב"התחתנתי בביטחון מלא שאני בחיר ליבה של אשתי וראוי לה מצד עצמי" ובפיסקה שאחריה רשמת "הדחיה והריחוק כלפי עוררו אצלי חרדת נטישה רדומה." 

אז אם בחתונה הרגשת ביטחון מלא מאיפה צצה לה חרדת הנטישה? בהחלט ייתכן ששידרת לאשתך רושם לא אמין מתחילת הנישואים שלכם, שאתה יותר תלוי בה מאשר בוטח בה. חמש שנים חייתם עם מסכות על הפנים עד שנמאס לה והיא הורידה את שלה. אולי היא מביטה בך בחוסר אמון כי אתה לא מספיק כנה עם עצמך. חמש שנים אתה חי איתה בכעס ועלבון מצטבר ואתה באמת עושה לה טובה שאתה נותן לה הזדמנות לדף חדש? אתה יודע עד כמה היא זקוקה לזה באמת.  

לא כל הגאונות מסתכלות על הבעלים שלהם מלמעלה.. 

אבל זה דורש יותר עבודה. 

אני מסתכלת על חוכמה בתור מתנה מה', כמו יופי או כשרון לציור. ברור שחוכמה זה משהו שעוזר מאוד בחיים, אבל לא התאמצתי בשביל זה במיוחד, לא עבדתי על זה. נולדתי כזו. אז מה יש להרגיש גדולה מבעלי אם אני תופסת יותר מהר ממנו דברים?

זו הגישה שלי משהייתי קטנה, וזה עוזר מאוד בחיים. מה שחשוב בעיקר זה המידות ולא הכשרונות.

אבל ההסתכלות החיצונית שמודדת היום דברים בצורה כל כך כמותית  מקלקלת את הגישה הטבעית של החיים הפשוטים. לצערי. (ואני דוקטור ועובדת במחקרים מאוד מתקדמים שבעלי באמת לא מבין בהם כלום ולא מנסה להבין.. ואני מכירה, לצערי טוב מדי, את העולם החיצוני הזה)

צריך לעבוד על הענווה ועל נתינה ועל פיתוח הערכה לדברים החשובים באמת.

פשוט כתבתי כדי שלא תחשבי שכל הגאונות האלה הן גם גאוותניות שלא יודעות לאהוב ולא להסתדר עם הבעל שלהן.. ושכולן מחפשות מישהו חכם מהן.. ושהן לא מפותחות רגשית..

לצערי, בזמן הדייטים בעברי הרחוק, היו כמה מדוייטים, שבוודאות זה מה שהפריע להם. שחשבו שאני אתנשא מעליהם כי אני חכמה. אחד אמר לי את זה ממש בפרצוף "חשבתי שלא יפריע לי שאת חכמה ממני, טעיתי, זה לא ילך". אני ממש נעלבתי.. אבל בסופו של דבר התחתנתי עם בעלי, שלשמחתי הוא מספיק עניו כדי לשמוח בזה שאשתו חכמה, ולא להרגיש נחות מזה (גם מהצד של הבעל זה לא תמיד קל, כפי שכתב זה שמעלי).

והאמת שאני די נהנית ממה שאני עוסקת בו. אני צריכה את ההתעסקות השכלית הזו. זה צורך שלי, מספק ומשמח אותי, אבל אני לא מצפה לקבל את זה מבעלי. ממנו אני מקבלת ולומדת דברים אחרים, והשיח שלנו הוא אחר לגמרי.

מעוררת השראה.

שיש לאשה צורך אמיתי שבעלה יהיה חכם יותר ממנה.

זה גאווה? או צורך טבעי?

ובה במידה גם מאד מצומצם ומקבע

יש כמה סוגי אינטליגנציה - אינטליצגנציה רגשית, חברתית, לשונית, שכלית, יש ראש ריאלי, יש ראש הומני

יכול להיות שאני פרופסורית ומאד חכמה ובעלי בקושי סיים תואר אבל מבחינות אחרות כמו יחסי אנוש או הבנה לרגשות הוא הרבה יותר ממני

זה נורא מצומצם לקבוע אני יותר חכמה או הוא יותר חכמה

לאישה יש צורך אמיתי להעריך את בעלה וויכול להיות גם שיש לה צורך לראות בו צדדים שהוא יותר ממנה

אבל זה לא אומר שאם היא יותר חכמה ממנו באופנים מסוימים לכן אין לה מה להעריך בו או להעריץ בו.

אישה חכמה מתמקדת במה שהיא מעריכה

התהליך שהפותחת מתארת נשמע תהליך די נורמלי כשעוברים לשגרה שוחקת צריך מדי פעם להשקיע מחשבה והתבוננות כדי להמשיך לבנות את ההערכה, הקבלה. להתמקד במה אני נותנת ולא במה אני מקבלת. להתבונן ולשים לב ולחפש את הדברים שהוא כן נותן, להכיר בזה שהוא נותן גם אם זה שונה ממה שאני חושבת שהוא צריך לתת (למשל בדוגמא שמקריא דבר תורה מספר ולא אומר בע"פ) וללמוד לקבל בחן, להעריך ולהודות על כל דבר קטן.

ההתמקדות הזאת תשנה את המיקוד הפנימי מתחושות כזב של "אני עולה עליו" להערכה ואהבת אמת.

תמיד מבאס אותי לקרוא על אנשים שהכניסו את עצמם למלכודת מאד דוקרנית וסבוכה ואח"כ מבקשים שיעזרו להם להיחלץ (ובלא מעט פעמים זה בא על חשבון פגיעה באחרים)..

אני מבין את המלכוד שאת נמצאת בו, קשה לי להאמין שתקבלי כאן בפורום תשובה שבאמת תצליח לשנות את חייך.

תלכו לייעוץ, ואל תוותרו עד שתמצאו את היועץ/ת שימצא את הדרך הנכונה בשבילכם..

אני לא חושב שהמונח "אני גדולה עליו" הוא נכון, גם כי זו גאווה וגם אני בטוח שיש הרבה דברים שהוא "גדול עלייך".

מונחים כמו "לא ממלא אותי או את הצרכים שלי" או "לא כ"כ מתאימים" יותר מתאימים לענ"ד,

מה גם שזה יקל עליכם למצוא פתרון במקרה שקיים כזה.

אין לי מה לייעץ לך מעבר לתפילות ולנסות לקבל ייעוץ טוב.

רק זה יהיה טוב אם תשתפי את הסיפור שלך גם בלנ"ו,

כך שלפחות תוכלי לסייע בידי אחרים להמנע מטעויות כאלה..

שהם מתחילים לחשוב על הזמן שלפני ותוהים אם עשו את הבחירה הנכונה

וכן זה לא צריך להיות איזה ניצוצות מיוחדים או אות מלמעלה שכך נקבע 40 יום לפני הלידה. כי זו בחירה!

אז בחרת בו, והתחתנת איתו למרות ההתלבטויות והחששות. והוא לא את ואת לא הוא וזה בסדר גמור.

יש דברים שהוא מביא לקשר ויש דברים שאת מביאה ואתם יוצרים את הביחד שלכם מתוך זה.

וגם עכשיו את לא חייבת להיות איתו, זו גם בחירה שלך ושלו ביחד

ולבחירות שלנו יש השלכות...

אתמול היה ברדיו שיר, הזמר אמר:

הוא אוהב אותה והיא אותו, זה נחמד זה נחמד זה נחמד....

בקיצור בשיר הוא לא מרגיש שלם והם ביחד מתוך פחד להיות לבד וחשבתי על זה. כי ההדבל הוא לא בבן/ת הזוג שאיתנו. כי סה"כ הכל טוב. ובכל קשר יהיו את הלבטים והחששות וסה"כ שגרה היא שגרה. למי שמחפש את הרגש החזק גם הנפילה תהיה חזקה וזו לא זוגיות בריאה לדעתי- זו לא אהבה...

ההבדל הוא בנו

להגיע ממקום שלם יותר לקשר

את אומרת שהוא לא מספק אותך ואת רוצה יותר תוכן אז תמצאי לך את התוכן הזה, זה לא חייב להיות דרכו

בסופו של דבר את צריכה לבנות את העולם הפנימי שלך וזה לא קשור לבן הזוג שלצידך. זה לא שהוא צריך להיות יותר כזה או אחרת. הוא זה הוא.

ואם הוא היה אחרת עדין לא בטוח אם היית מרגישה סיפוק כי בעולם שלך יש חוסר.

בקיצור תבני את עצמך, בלי תלות בבן הזוג שלך- איתו או בלעדיו. ומן הסתם הקשר ישתנה בעקבות זה

או שתבחרי לעזוב עם כל ההשלכות של זה. אבל כך או כך זו בחירה שלך כמו שזה תמיד היה

לא יודעת כמה זמן העברת בחיפוש. אבל יכולה להגיד לך שזה לא מקום כל כך וורוד. מה שכן ששם את ניצבת מול עצמך ואין בן/ת זוג שעושים השלכה של העולם הפנימי שלנו עליו/ה.
 

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!

הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.

שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.

פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.

אם תגיעו להסכמה ביניכם. תוכלו להציב את הגבול. ומותר עד ניתוק מוחלט.

על יעל זק''ש, מנהלת הפורום @נגמרו לי השמות

ממש לא מובן מאליו, משמח ומחמם את הלב, תודה רבה 🙏

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

אם ככה כל הישובים ביו"ש נחשבים בסדר.