שלום, אני חדש פה ומקווה שאני כותב במקום הנכון
אני נשוי באושר + שלוש ילדים מתוקים הגדול בן 11. אשתי ואני ממש אוהבים, היא אשה טובה, ויש בנינו הרבה כבוד אחד לשני.
אשתי היא מאוד תלותית בי. (וזה בסדר מבחינתי) אני המפרנס היחיד וגם בניהול הבית ועוד דברים היא ממש ממש תלויה בי, ובמיוחד רגשי היא ממש לא יכולה בלעדי… ככה לפחות היא אומרת וזה מרגיש
רק מה? עם השנים שמתי לב שאני מפחד ממנה… זה התחיל עם חוסר יכולת שלי לסבול תגובות שלה כשהיא לא מרוצה ונסיונות להתאים את המציאות אליה תמיד והיום זה כבר מצב שאני פשוט מפחד ממנה ממש, לפעמים רועד פיזית. בבקשה לא לצחוק עליי, לא בחרתי את זה ואני ממש סובל מיזה. אני כל היום עושה חשבון מה יהיה לה נחויש לי הרגשה שאיך שהוא היא אילפה אותי להיות שפוט גמור… אם הייתם רואים אותי ברחוב לא הייתם מאמינים, אני גבוהה ממנה הרבה, קצין בקרבי במילואים, חברותי ומלא ביטחון עצמי. בשנתיים האחרונות גם הבן הגדול שלנו משתף אותי שהוא רועד מאמא… וזה מה שעורר אותי לכתוב. ניסיתי לדבר איתה (על הילד, לא עליי!) אבל היא כל כך לא הבינה ואפילו נפגעה שהצטערתי שהתחלתי. בקיצור, אשה מיוחדת טובה ומסורה אבל ממש מטילת אימה עד שקשה לי לפעמים לחיות. יש לכם הערות או רעיונות אשמח ממש לשמוע!
