אבל זה לא קשור לאופי..

זה מילה אחת - מציאת חן.. אל תאמין לשאר התירוצים.. 

מי שפוסל אחרי פגישה אחת זה רק זה..

ומציאת חן זה ממש לא רק מראה חיצוני. זה מכלול של דברים שקשורים להרגשת נעימות וזרימה, קצת משיכה, קצת מראה חיצוני וכו'.. 

במיוחד אם אתה אדם שמודע לעצמו.. 

והרבה סיפורים מחברות.. 

זה מאוד נחמד הסיפורים שעכשיו הבאת.. אבל גם לי יש סיפורים שמוכיחים בדיוק הפוך..

בכל אופן, אני בטוחה שמי שחווה חוסר התאמה משווע לא ימשיך לפגישה נוספת.. ואם המשיך לצורך הביטחון וגילה שזה כן מתאים (למרות שזה נדיר..) מה טוב ומה נעים.. 

כי אצלו הקליק הגיע בדייט השני

והוא באמת התלבט נורא אם לתת צ'אנס לדייט שני כי היו כמה דברים שהפריעו לו וקליק לא היה לו בכלל

בסוף הוא נתן צ'אנס, למזלי הטוב.....

אגב, גם הוא לא מצטער על זה

למרות שאני יכולה להבין שפוסלים על אופי. לא יודעת מה תכונת האופי הספציפית שעליה היא פסלה, אבל אולי היא מאוד קריטית לה

ורוב הסיבות לפסילה שנאמרות במפורש אחרי דייט אחד הן רק תירוץ לסיבה אחרת.

זה אומר שיש לך שדכנים מעולים שמציעים לך בנות מאוד מתאימות. גם אני רוצה שדכנים כאלה

רוב ההצעות שמציעים לי נעות בין "הזויות" לבין "לא קשורות".

למה נראה לך שאנשים פוסלים בגלל תכונות?

אדם רוצה עניין, חיבור, רגש ואם הוא לא רואה מרגיש את הקליק הזה בהתחלה מה הטעם יש בלהעמיק את הקשר..

יש לי הרגשה שאתה קצת לא מבין את מהות הפגישות...

מעמיקים קשר שיש בסיס של מציאת חן וכימיה ואז בודקים את המידות.. דגש על מידות כי תכונות אופי בד"כ הן נסבלות אם יש כימיה טובה.. גם אם הן מאוד שונות מהתכונות שיש לך.. 

לא ראיתי באף אחד מספרי רבותינו שכתוב שצריך כימיה בשידוכים

גם חיבור רגשי זה צמצום של המושג חיבור בכללי

אגב, כימיה חולפת אחרי זמן מסויים. ללא יוצא מן הכלל

ההתלהבות הראשונית הזאת היא לא חובה, היא רק דבר שה' יצר בעולם כדי שנרצה ליצור את הקשר הראשוני ולא נשאר בקליפה שלנו.

יש מקרים כאלה ואחרים שהכימיה יכולה להטעות (זה בסה"כ תגובה פיזיולגית של הגוף).

אם כשאתה אומר כימיה אתה מתכוון ל"לא-כימיה" אלא להתאמה באישיות, אחלה

שים לב שאין שם שכל בשום מקום מההחלטה וזה חלק מהבעיה.

ואם אתה בעד כל הכימיה הזאת, למה אתה נגד הבנות שמחליטות בדייט ראשון שזה לא זה?

לא הייתה כימיה, הן הגיבו לזה בצורה רגשית וחתכו...

קוראים לזה "קטנות"

נהייתם מוזרים קצת

זה לא סותר שצריך רגש או משהו כזה (וגם זה לא האידאל אבל 99% מהאוכלוסיה מושפעים מרגש עדיין)

שמכריעים החלטות לפי רגשות... את זה לא שמעתי מעולם.

רגש הוא כלום, שכל הוא הכל.

השכל ממלא את הרגש ויוצר אותו.

הרגש לא אמור להשפיע על כלום, הוא החיבור בין השכל למעשה.

כנראה שהתערבב המושג שכל עם מוח וחשבונות

בסולם יעקב השכל הוא דרגה מעל הרגש והוא חוויה עמוקה ועל-רוחנית

גם אני אחד מהשבורים.

כולם כאן במהלך של נערות עד גילאים נורא מבוגרים.

צורת החשיבה הזאת הייתה צריכה להסתיים בגיל 20 (כשאם זוכרים מקבלים את הנשמה, שמשכנה במוח והיא השכל).

בכל מקרה ההכרעה חייבת להיות ע"פ השכל, אחרת זה מסתיים בגירושים.

פשוט רובנו מערבים רגשות בהחלטה ולכן לוקח לנו הרבה זמן יחסית להתחתן (לא מדבר על מצבי קיצון של רווקים זקנים כמוני)

שצריך גם חיבור ריגשי ולא מספיק רק בשכל.

בדור שלנו זה יותר מודגש כי הקשר בין בני זוג יותר עמוק מפעם.

ככה כולם מדריכים היום (כולל רבנים), שצריך לראות לפני החתונה שיש גם חיבור ריגשי.

כמו שמסבירים את "אין אדם לומד תורה אלא במקום שליבו חפץ".

כשמישהו בוחר ישיבה, לא מספיק שיש התאמה בשכל, אלא צריך גם לראות שיש חיבור למקום.

ברור שצריך להתחשב ברגש, אבל לא מחליטים לפיו.

המאמר שציטטת, "אין אדם למד" הוא הדוגמא הכי ברורה.

אדם לפעמים לומד כי הוא מחליט רגשית להגרר אחרי רושם, דמיונות, והוא לומד במקום שהוא מדמיין שהוא רוצה.

זה רגש מעוות, וזאת החלטה לא שכלית.

לעומת זאת אדם שרוצה ללמוד במקום הנכון בשבילו עושה שיקול *שכלי* של לאן הוא נמשך, איפה הוא מצליח, מה הוא צריך ללמוד וכו' ואז מחליט. זה המקום שליבו חפץ.

זה מובא בהרבה מקומות, שמעתי בשיעור מהרב יעקב יוסף את זה בשם אחד הספרים (ברח לי כרגע השם אבל זה ספר מוכר) שאמר שאדם שלא לומד את מה שהוא באמת *צריך* לא יצליח אף פעם.

זה לא שונה בשידוכים.

הדור שלנו היום לא "מודגש יותר" הדור שלנו מדומיין ומסכן...

אני חושב שאנחנו לא כ"כ חולקים.

אתה בעצמך כותב שצריך להתחשב ברגש.

ז"א ש*גם* הרגש משפיע על ההחלטה,

זה בדיוק מה שכתבו פה.

אנחנו לא מסכימים.

שים לב: אתה חושב שהרגש משפיע על ההחלטה.

אני אמרתי שההחלטה מתחשבת ברגש.

כלומר לא צריכים להתעלל ברגש, אבל לא לקחת אותו בחשבון.

אם הרגש מנגד לאמת, מתחשבים בו? ברור שלא.

בא לי מאוד לירות במישהו, האם אערב את הרגש בהחלטה? ודאי שלא.

ההחלטה לא לירות היא כי כך ה' ציווה, החלטה שכלית.

אני מתחשב ברגש בכך שאעשה כל מה שאפשר כדי להרגיע אותו (לדוג' לפתור את הכעס עם כוס מים קרים, מדיטציה, טיול בחיק הטבע וכו').

מי שלא יתחשב ברגש וסתם יקבור אותו בסוף יתפרץ ויאבד שליטה.

לעניין שידוך, אם השכל אומר שזה כן, אעשה כל שאפשר כדי ליישר את הרגש איתו. [בהנחה שבאמת הרגש לא מתיישר, ברור שצריך לחשוד שהשכל שלנו בכלל לא שכל אלא דמיונות]

אבל תהיה בטוח שהדור שלנו, דור ה"חותכים על דייט ראשון בלי לדעת כלום", לא מערבים הרבה את השכל בהחלטות. וזאת הסיבה שאנחנו (כולל אותי, כן) עדיין רווקים.

מי שמשליט את השכל (השכל! לא המוח, לא ההתחכמויות. הנשמה) על הנפש שלו, היא קשובה לו. בדור שלנו זה נקרא לענ"ד אדם גדול. כזה שה' לא יצריך אותו את כל התהליכים הקשים שאנחנו עוברים בשידוכים.

נכון שצריך להזהר שהרגש לא ישלוט עלינו,

ולכן צריך לבדוק מאיפה הוא נובע.

ואם הוא נובע ממקום טוב- צריך להחשב בו.

מי יכול להעיד על עצמו שהוא כבר כזה נקי וחף מדמיונות שיש לו דעת תורה והוא יודע בדיוק איפה הרגש והשכל מתחילים והדמיונות נגמרים?

בשביל זה יש תלמידי חכמים שיש להם דעת תורה.

שים לב טוב למשפט האחרון שכתבת "ואם הוא נובע ממקום טוב- צריך להחשב בו". מי יערבנו ליבו לומר דבר כזה? בטח לא בודרנו.

זאת הנקודה שלי.

ישר כח

אנחנו עושים את ההשתדלות שלנו,

ולפעמים הולכים לשאול חכם.

לא לסמוך על עצמך, לברר עם מי שדעתו כן נקיה.

קח בחשבון שלעשות השתדלות בדברים הדקים האלה זאת הסיבה המרכזית שאנחנו נאבקים ברווקות.

ואם השכל לא נקי, שואלים חכם (חכם אמיתי) ומשתדלים להצליח לעשות מה שהוא אמר.

כמובן שזה לא תמיד עובד, בעיקר כי הרגש משתק אותנו... פה נכנסת ההשתדלות

אני חושב שאדם ממוצא יכול לקבל החלטות לבד עפ"י השכל והרגש,

ולא צריך לחשוש כל הזמן שהמח והלב שלו לא נקיים מספיק.

כמובן אחרי השתדלות לקבל את ההחלטה ממקום נקי, והרבה תפילות וביטחון שה' מנהיג אותנו.

אתה אומר שמקבלים החלטות ע"פ השכל והרגש.

אני אומר שרק ע"פ השכל תוך כדי התחשבות ברגש כדי לא ליצור מצוקה או התפוצצות...

לגבי המשפט האחרון, אדם שבאמת מחליט בשכל (ומתחשב ברגש), אני מסכים איתך לחלוטין

[מסכים איתך שלא צריך להפוך את זה לאובססיה, אבל בהחלטות הרות גורל כמו נישואים, כן כדאי לברר כמו שצריך כדי לא להתגרש בשנה ראשונה... ורואים את זה המון היום]

לא רק כדי שלא יגרום למצוקה, אלא כי רגש שמגיע ממקום נקי הוא בהחלט חשוב, במיוחד בהחלטה עם מי להתחתן.

ואני נותן ברוב האנשים יותר אמון שהרגש מגיע ממקום נכון.

לא חושב שצריך לשאול רב לפני שמתחתנים אם אין חששות מיוחדות.

הסיבה היחידה להתחשב ברגש מופיעה בחלק מספרי המוסר, שזה "כדי לעשות חסד עם אותה עניה", כדי שהנפש לא תגיע למצב לא בריא (של עודף או חוסר).

הדבר דומה לגידול ילד. אם רוצים לעבור דירה והילד לא מסכים, מבטלים את המעבר? זאת גישה פדוצנטרית שבאה מארה"ב. מסכנה משפחה כזאת...

מה כן עושים? מפייסים את הילד ומשכנעים אותו לקבל את ההחלטה בטוב ובנעימים. ואם לא מצליחים, tough luck לילד. בהנחה שהוא לא יתפרק.

לגבי הרגש הנקי, אני לא מסכים איתך.

לגבי ההתייעצות עם הרב, אני מסכים, ברור... אם הרגש תואם לשכל (ולמציאות), אין שום בעיה מלכתחילה. אבל רובנו, עובדתית, לא הגענו לשם. בע"ה בקרוב

מי אמר שזה איסור? כתבתי איפשהו מקורות לאסור את זה?

זה פשוט מתכון לכישלון וגרירת רגליים

וזה מובא בפשטות בהרבה מאוד ספרים, רובם אליבא דפנימיות.

כנראה שזה פחות שייך לנשים, שעובדות יותר עם רגש ולכן קשה להן לקבל את זה...

לא יצא לי "פתאום" להרגיש חיבור ורגש שלא היה את זה בהתחלה..

אם אני לא רואה בסיס ופוטנציאל לזה בתחילת קשר - משמע פגישה ראשונה מקסימום שנייה. אני לא ממשיכה..

ובדקתי את זה עם חברות שלי. התשובות זהות.. 

תבדקי מתי מי שחושב ככה מתחתן... ואחרי כמה צרות.

אנשים מערבבים תגובות כימיות של הגוף עם רגש ועם התאמה.

אין קשר בין רגש לבין התאמה... וגם אינטואיציה היא בסופו של דבר השגה מעולם הרגשות ויכולה להטעות מאוד.

קראתי הכל ועוד תגובות שמתנגדות למה שאמרתי..

יכול להיות שזה באמת תלוי אדם. אבל אני אומרת לך שבאמת ניסיתי, וכל פעם האינטואיציה לא טעתה!

בהתחלה באמת הייתי מנסה עוד פגישה ולא פוסלת ישר. וזה פשוט לא עבד. לא התפתח משהו. ואני גם לא מצליחה להוציא מעצמי דיבורים שהבחור לא מוצא חן בעיניי. יכול להיות שזה נשמע מאוד שטחי שאני אומרת מוצא חן בעיניי, אבל אצלי זה כולל הרבה דברים.. 

לכן היום אני באמת באה מנקודת הנחה של להקשיב לאינטואיציות שלי.. אין לי כוח לדייטים שאני פשוט סובלת כי אני לא מתחברת לבן אדם.. הייתה לי פעם אחת שפשוט בכיתי כי הכרחתי את עצמי להפגש עוד פגישה למרות שהבחור לא מצא חן בעיניי.. לא יכולה להיות במקום הזה שוב.. 

כרגע אני די מאמינה בדרך הזאת. נראה מה ימים יגידו..

מזל טוב לכם!!!  אני אשמח לשמוע את הסיפור המעניין שלכם חח..  

כלומר עם אנשים שאני מרגישה שקל לי לדבר והשיחה זורמת לי , וכיף לי.. סביר להניח שניהיה חברות טובות.. וכל השאר נוצר מצב שאין קשר של חברות עמוקה, רק שלום ומה קורה וכאלה.. 

לא קרה לי שהייתה מישהי שלא היה לי כיף לדבר איתה ופתאום נהיה כיף ומעניין.. זה די סטטי..

וכן בשבילי זה ממש סבל, אם אני לא מרגישה זרימה בדיבור ועניין, מאוד מאוד קשה לי לאלץ את עצמי לפתח שיחה. כי אני בן אדם שלא יודע לזייף..  

ותאמין לי שזורם לי אני לא מפסיקה לדבר חח 

אני יכולה להגיד לך עליי שאם הבחור לא מוצא חן בעיניי אני לא מצליחה לפתח שיחה!..

לא לשאול שאלות, לא להתעניין, כי הבן אדם פשוט לא מעניין אותי...!

לכן אני לא יכולה לראות את עצמי קובעת איתו עוד פגישה כדי "לבדוק".. אין מה..

מה אם כן גורם לך להגיד כן ולהמשיך לפגישה נוספת?

לפי השיטה שלך עם כל בחורה אפשר להמשיך לפגישה נוספת.. 

אתה אומר בעצמך שאתה שולל אם אתה לא רואה את הבחורה כיכולה להיות אשתך.

זאת בדיוק הנקודה שלי. שמרגישים כל כך חוסר קשר וזרימה שאין מצב שהמציאות הזאת תהפוך לבעל ואישה... ולכן שוללים אפילו בפגישה ראשונה...

למה אם כן אתה כל כך לא מסכים איתי? 

מאיפה הוא החליט "שהיא לא תהיה אישתו"? מאותם סיבות שאני החלטתי שהוא "לא יהיה בעלי".. ולא, אני לא מחפשת פרפרים והתלהבות.. 

בד"כ אם אני רואה שנעים וזורם, אני כן מנסה עוד פגישה.. 

ולא יצא לי לפסול על רמה רוחנית כי את זה אני כבר מבררת לפני הפגישה, לכן מה שנשאר זה ממש נטו מציאת חן.. ואם אני רואה שאין שום קשר וחיבור והוא "לא יהיה בעלי" אז לא, אני לא אנסה עוד פגישה.. אני כבר יודעת לזהות מתי מישהו מוצא חן בעיניי ומתי לא ב"ה..

גם אם לא היה חיבור ומציאת חן בהתחלה? אם בתכלס הכל שכלית מתאים? 

אז על מה אתה פוסל חוץ מדברים טכניים בפגישה ראשונה? (מקודם אמרת אם אני רואה שהיא לא תיהיה אישתי. זה לא ברור. תן דוג' על מה בדיוק תפסול.. ) 

והאם קרה לך שהתפתח מציאת חן תוך כדי מספר פגישות? 

סליחה אם אני נכנסת יותר מדי לפרטים.. 

פשוט באמת מעניין אותי לדעת.. 

אבל הסיפור אצלי קצת אחרת.. אבל עדיין הייתי בשוק..

איך בהתחלה הייתה כימיה מדהימה ואח"כ (אחרי שנתיים כמעט שניסינו שוב) לא זרימה, לא חיבור ולא כיף.. מוזר... זה האמת קצת ערער אצלי את התיאוריות שלי חח

אם אתה יודע שהסיכוי לפתח את הקשר הנוכחי הוא קטן, אז אתה רק מושך את הזמן עד שתתפנה לפגוש את אישתך לעתיד.

בשביל לקצר את הזמן של הרווקות צריך גם לפסול קשרים מיותרים שגוזלים זמן, זו גם השתדלות חשובה למציאת הזיווג.

אבל אני לא אכנס לנושא של הנאה אצל יהודי בעולם הזה.. 

הרגיש לי כמו בליל.

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

אני לא בוחר את כל התמונות שמועברים לראשי אבל ספציפית זו בחרתי.

העיקר זה הגיל שלה, אולי לא מתאים לך מישהי בת 19 אבל אני חושב שהפרש הגילאים הוא משהו שלא תייחסו לו חשיבות כשתמשיכו בקשר.

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה

איפה מכירים בוגרת של אולפנת ראשית זה יותר הסגנון שאני מחפש

ששם כנראה יהיה יותר קל למצוא בנות עם טלפון טיפש.

ניסית לפנות לאולפנה? הפרטים קיימים ברשת, לשאול מי שם מתעסק בשידוכים.

אני אנסה לראות

לפנות לראשת אולפנה ולומר לה זה הסגנון שאני מחפש ואיך אני מכיר בוגרות שלכן? (או כל ניסוח כזה או אחר?)

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

פשוט תני לעצמך זמן, כמה שאת צריכה

ואחכ תבואי עם כוחות מחודשים

אל תפחדי מההפסקה.. היא תיתן לך כוחות להמשך הדרך

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.

נשמע די התשה רגילה...

צריך לחרוק שיניים ולהמשיך