אבל זה לא קשור לאופי..

זה מילה אחת - מציאת חן.. אל תאמין לשאר התירוצים.. 

מי שפוסל אחרי פגישה אחת זה רק זה..

ומציאת חן זה ממש לא רק מראה חיצוני. זה מכלול של דברים שקשורים להרגשת נעימות וזרימה, קצת משיכה, קצת מראה חיצוני וכו'.. 

במיוחד אם אתה אדם שמודע לעצמו.. 

והרבה סיפורים מחברות.. 

זה מאוד נחמד הסיפורים שעכשיו הבאת.. אבל גם לי יש סיפורים שמוכיחים בדיוק הפוך..

בכל אופן, אני בטוחה שמי שחווה חוסר התאמה משווע לא ימשיך לפגישה נוספת.. ואם המשיך לצורך הביטחון וגילה שזה כן מתאים (למרות שזה נדיר..) מה טוב ומה נעים.. 

כי אצלו הקליק הגיע בדייט השני

והוא באמת התלבט נורא אם לתת צ'אנס לדייט שני כי היו כמה דברים שהפריעו לו וקליק לא היה לו בכלל

בסוף הוא נתן צ'אנס, למזלי הטוב.....

אגב, גם הוא לא מצטער על זה

למרות שאני יכולה להבין שפוסלים על אופי. לא יודעת מה תכונת האופי הספציפית שעליה היא פסלה, אבל אולי היא מאוד קריטית לה

ורוב הסיבות לפסילה שנאמרות במפורש אחרי דייט אחד הן רק תירוץ לסיבה אחרת.

זה אומר שיש לך שדכנים מעולים שמציעים לך בנות מאוד מתאימות. גם אני רוצה שדכנים כאלה

רוב ההצעות שמציעים לי נעות בין "הזויות" לבין "לא קשורות".

למה נראה לך שאנשים פוסלים בגלל תכונות?

אדם רוצה עניין, חיבור, רגש ואם הוא לא רואה מרגיש את הקליק הזה בהתחלה מה הטעם יש בלהעמיק את הקשר..

יש לי הרגשה שאתה קצת לא מבין את מהות הפגישות...

מעמיקים קשר שיש בסיס של מציאת חן וכימיה ואז בודקים את המידות.. דגש על מידות כי תכונות אופי בד"כ הן נסבלות אם יש כימיה טובה.. גם אם הן מאוד שונות מהתכונות שיש לך.. 

לא ראיתי באף אחד מספרי רבותינו שכתוב שצריך כימיה בשידוכים

גם חיבור רגשי זה צמצום של המושג חיבור בכללי

אגב, כימיה חולפת אחרי זמן מסויים. ללא יוצא מן הכלל

ההתלהבות הראשונית הזאת היא לא חובה, היא רק דבר שה' יצר בעולם כדי שנרצה ליצור את הקשר הראשוני ולא נשאר בקליפה שלנו.

יש מקרים כאלה ואחרים שהכימיה יכולה להטעות (זה בסה"כ תגובה פיזיולגית של הגוף).

אם כשאתה אומר כימיה אתה מתכוון ל"לא-כימיה" אלא להתאמה באישיות, אחלה

שים לב שאין שם שכל בשום מקום מההחלטה וזה חלק מהבעיה.

ואם אתה בעד כל הכימיה הזאת, למה אתה נגד הבנות שמחליטות בדייט ראשון שזה לא זה?

לא הייתה כימיה, הן הגיבו לזה בצורה רגשית וחתכו...

קוראים לזה "קטנות"

נהייתם מוזרים קצת

זה לא סותר שצריך רגש או משהו כזה (וגם זה לא האידאל אבל 99% מהאוכלוסיה מושפעים מרגש עדיין)

שמכריעים החלטות לפי רגשות... את זה לא שמעתי מעולם.

רגש הוא כלום, שכל הוא הכל.

השכל ממלא את הרגש ויוצר אותו.

הרגש לא אמור להשפיע על כלום, הוא החיבור בין השכל למעשה.

כנראה שהתערבב המושג שכל עם מוח וחשבונות

בסולם יעקב השכל הוא דרגה מעל הרגש והוא חוויה עמוקה ועל-רוחנית

גם אני אחד מהשבורים.

כולם כאן במהלך של נערות עד גילאים נורא מבוגרים.

צורת החשיבה הזאת הייתה צריכה להסתיים בגיל 20 (כשאם זוכרים מקבלים את הנשמה, שמשכנה במוח והיא השכל).

בכל מקרה ההכרעה חייבת להיות ע"פ השכל, אחרת זה מסתיים בגירושים.

פשוט רובנו מערבים רגשות בהחלטה ולכן לוקח לנו הרבה זמן יחסית להתחתן (לא מדבר על מצבי קיצון של רווקים זקנים כמוני)

שצריך גם חיבור ריגשי ולא מספיק רק בשכל.

בדור שלנו זה יותר מודגש כי הקשר בין בני זוג יותר עמוק מפעם.

ככה כולם מדריכים היום (כולל רבנים), שצריך לראות לפני החתונה שיש גם חיבור ריגשי.

כמו שמסבירים את "אין אדם לומד תורה אלא במקום שליבו חפץ".

כשמישהו בוחר ישיבה, לא מספיק שיש התאמה בשכל, אלא צריך גם לראות שיש חיבור למקום.

ברור שצריך להתחשב ברגש, אבל לא מחליטים לפיו.

המאמר שציטטת, "אין אדם למד" הוא הדוגמא הכי ברורה.

אדם לפעמים לומד כי הוא מחליט רגשית להגרר אחרי רושם, דמיונות, והוא לומד במקום שהוא מדמיין שהוא רוצה.

זה רגש מעוות, וזאת החלטה לא שכלית.

לעומת זאת אדם שרוצה ללמוד במקום הנכון בשבילו עושה שיקול *שכלי* של לאן הוא נמשך, איפה הוא מצליח, מה הוא צריך ללמוד וכו' ואז מחליט. זה המקום שליבו חפץ.

זה מובא בהרבה מקומות, שמעתי בשיעור מהרב יעקב יוסף את זה בשם אחד הספרים (ברח לי כרגע השם אבל זה ספר מוכר) שאמר שאדם שלא לומד את מה שהוא באמת *צריך* לא יצליח אף פעם.

זה לא שונה בשידוכים.

הדור שלנו היום לא "מודגש יותר" הדור שלנו מדומיין ומסכן...

אני חושב שאנחנו לא כ"כ חולקים.

אתה בעצמך כותב שצריך להתחשב ברגש.

ז"א ש*גם* הרגש משפיע על ההחלטה,

זה בדיוק מה שכתבו פה.

אנחנו לא מסכימים.

שים לב: אתה חושב שהרגש משפיע על ההחלטה.

אני אמרתי שההחלטה מתחשבת ברגש.

כלומר לא צריכים להתעלל ברגש, אבל לא לקחת אותו בחשבון.

אם הרגש מנגד לאמת, מתחשבים בו? ברור שלא.

בא לי מאוד לירות במישהו, האם אערב את הרגש בהחלטה? ודאי שלא.

ההחלטה לא לירות היא כי כך ה' ציווה, החלטה שכלית.

אני מתחשב ברגש בכך שאעשה כל מה שאפשר כדי להרגיע אותו (לדוג' לפתור את הכעס עם כוס מים קרים, מדיטציה, טיול בחיק הטבע וכו').

מי שלא יתחשב ברגש וסתם יקבור אותו בסוף יתפרץ ויאבד שליטה.

לעניין שידוך, אם השכל אומר שזה כן, אעשה כל שאפשר כדי ליישר את הרגש איתו. [בהנחה שבאמת הרגש לא מתיישר, ברור שצריך לחשוד שהשכל שלנו בכלל לא שכל אלא דמיונות]

אבל תהיה בטוח שהדור שלנו, דור ה"חותכים על דייט ראשון בלי לדעת כלום", לא מערבים הרבה את השכל בהחלטות. וזאת הסיבה שאנחנו (כולל אותי, כן) עדיין רווקים.

מי שמשליט את השכל (השכל! לא המוח, לא ההתחכמויות. הנשמה) על הנפש שלו, היא קשובה לו. בדור שלנו זה נקרא לענ"ד אדם גדול. כזה שה' לא יצריך אותו את כל התהליכים הקשים שאנחנו עוברים בשידוכים.

נכון שצריך להזהר שהרגש לא ישלוט עלינו,

ולכן צריך לבדוק מאיפה הוא נובע.

ואם הוא נובע ממקום טוב- צריך להחשב בו.

מי יכול להעיד על עצמו שהוא כבר כזה נקי וחף מדמיונות שיש לו דעת תורה והוא יודע בדיוק איפה הרגש והשכל מתחילים והדמיונות נגמרים?

בשביל זה יש תלמידי חכמים שיש להם דעת תורה.

שים לב טוב למשפט האחרון שכתבת "ואם הוא נובע ממקום טוב- צריך להחשב בו". מי יערבנו ליבו לומר דבר כזה? בטח לא בודרנו.

זאת הנקודה שלי.

ישר כח

אנחנו עושים את ההשתדלות שלנו,

ולפעמים הולכים לשאול חכם.

לא לסמוך על עצמך, לברר עם מי שדעתו כן נקיה.

קח בחשבון שלעשות השתדלות בדברים הדקים האלה זאת הסיבה המרכזית שאנחנו נאבקים ברווקות.

ואם השכל לא נקי, שואלים חכם (חכם אמיתי) ומשתדלים להצליח לעשות מה שהוא אמר.

כמובן שזה לא תמיד עובד, בעיקר כי הרגש משתק אותנו... פה נכנסת ההשתדלות

אני חושב שאדם ממוצא יכול לקבל החלטות לבד עפ"י השכל והרגש,

ולא צריך לחשוש כל הזמן שהמח והלב שלו לא נקיים מספיק.

כמובן אחרי השתדלות לקבל את ההחלטה ממקום נקי, והרבה תפילות וביטחון שה' מנהיג אותנו.

אתה אומר שמקבלים החלטות ע"פ השכל והרגש.

אני אומר שרק ע"פ השכל תוך כדי התחשבות ברגש כדי לא ליצור מצוקה או התפוצצות...

לגבי המשפט האחרון, אדם שבאמת מחליט בשכל (ומתחשב ברגש), אני מסכים איתך לחלוטין

[מסכים איתך שלא צריך להפוך את זה לאובססיה, אבל בהחלטות הרות גורל כמו נישואים, כן כדאי לברר כמו שצריך כדי לא להתגרש בשנה ראשונה... ורואים את זה המון היום]

לא רק כדי שלא יגרום למצוקה, אלא כי רגש שמגיע ממקום נקי הוא בהחלט חשוב, במיוחד בהחלטה עם מי להתחתן.

ואני נותן ברוב האנשים יותר אמון שהרגש מגיע ממקום נכון.

לא חושב שצריך לשאול רב לפני שמתחתנים אם אין חששות מיוחדות.

הסיבה היחידה להתחשב ברגש מופיעה בחלק מספרי המוסר, שזה "כדי לעשות חסד עם אותה עניה", כדי שהנפש לא תגיע למצב לא בריא (של עודף או חוסר).

הדבר דומה לגידול ילד. אם רוצים לעבור דירה והילד לא מסכים, מבטלים את המעבר? זאת גישה פדוצנטרית שבאה מארה"ב. מסכנה משפחה כזאת...

מה כן עושים? מפייסים את הילד ומשכנעים אותו לקבל את ההחלטה בטוב ובנעימים. ואם לא מצליחים, tough luck לילד. בהנחה שהוא לא יתפרק.

לגבי הרגש הנקי, אני לא מסכים איתך.

לגבי ההתייעצות עם הרב, אני מסכים, ברור... אם הרגש תואם לשכל (ולמציאות), אין שום בעיה מלכתחילה. אבל רובנו, עובדתית, לא הגענו לשם. בע"ה בקרוב

מי אמר שזה איסור? כתבתי איפשהו מקורות לאסור את זה?

זה פשוט מתכון לכישלון וגרירת רגליים

וזה מובא בפשטות בהרבה מאוד ספרים, רובם אליבא דפנימיות.

כנראה שזה פחות שייך לנשים, שעובדות יותר עם רגש ולכן קשה להן לקבל את זה...

לא יצא לי "פתאום" להרגיש חיבור ורגש שלא היה את זה בהתחלה..

אם אני לא רואה בסיס ופוטנציאל לזה בתחילת קשר - משמע פגישה ראשונה מקסימום שנייה. אני לא ממשיכה..

ובדקתי את זה עם חברות שלי. התשובות זהות.. 

תבדקי מתי מי שחושב ככה מתחתן... ואחרי כמה צרות.

אנשים מערבבים תגובות כימיות של הגוף עם רגש ועם התאמה.

אין קשר בין רגש לבין התאמה... וגם אינטואיציה היא בסופו של דבר השגה מעולם הרגשות ויכולה להטעות מאוד.

קראתי הכל ועוד תגובות שמתנגדות למה שאמרתי..

יכול להיות שזה באמת תלוי אדם. אבל אני אומרת לך שבאמת ניסיתי, וכל פעם האינטואיציה לא טעתה!

בהתחלה באמת הייתי מנסה עוד פגישה ולא פוסלת ישר. וזה פשוט לא עבד. לא התפתח משהו. ואני גם לא מצליחה להוציא מעצמי דיבורים שהבחור לא מוצא חן בעיניי. יכול להיות שזה נשמע מאוד שטחי שאני אומרת מוצא חן בעיניי, אבל אצלי זה כולל הרבה דברים.. 

לכן היום אני באמת באה מנקודת הנחה של להקשיב לאינטואיציות שלי.. אין לי כוח לדייטים שאני פשוט סובלת כי אני לא מתחברת לבן אדם.. הייתה לי פעם אחת שפשוט בכיתי כי הכרחתי את עצמי להפגש עוד פגישה למרות שהבחור לא מצא חן בעיניי.. לא יכולה להיות במקום הזה שוב.. 

כרגע אני די מאמינה בדרך הזאת. נראה מה ימים יגידו..

מזל טוב לכם!!!  אני אשמח לשמוע את הסיפור המעניין שלכם חח..  

כלומר עם אנשים שאני מרגישה שקל לי לדבר והשיחה זורמת לי , וכיף לי.. סביר להניח שניהיה חברות טובות.. וכל השאר נוצר מצב שאין קשר של חברות עמוקה, רק שלום ומה קורה וכאלה.. 

לא קרה לי שהייתה מישהי שלא היה לי כיף לדבר איתה ופתאום נהיה כיף ומעניין.. זה די סטטי..

וכן בשבילי זה ממש סבל, אם אני לא מרגישה זרימה בדיבור ועניין, מאוד מאוד קשה לי לאלץ את עצמי לפתח שיחה. כי אני בן אדם שלא יודע לזייף..  

ותאמין לי שזורם לי אני לא מפסיקה לדבר חח 

אני יכולה להגיד לך עליי שאם הבחור לא מוצא חן בעיניי אני לא מצליחה לפתח שיחה!..

לא לשאול שאלות, לא להתעניין, כי הבן אדם פשוט לא מעניין אותי...!

לכן אני לא יכולה לראות את עצמי קובעת איתו עוד פגישה כדי "לבדוק".. אין מה..

מה אם כן גורם לך להגיד כן ולהמשיך לפגישה נוספת?

לפי השיטה שלך עם כל בחורה אפשר להמשיך לפגישה נוספת.. 

אתה אומר בעצמך שאתה שולל אם אתה לא רואה את הבחורה כיכולה להיות אשתך.

זאת בדיוק הנקודה שלי. שמרגישים כל כך חוסר קשר וזרימה שאין מצב שהמציאות הזאת תהפוך לבעל ואישה... ולכן שוללים אפילו בפגישה ראשונה...

למה אם כן אתה כל כך לא מסכים איתי? 

מאיפה הוא החליט "שהיא לא תהיה אישתו"? מאותם סיבות שאני החלטתי שהוא "לא יהיה בעלי".. ולא, אני לא מחפשת פרפרים והתלהבות.. 

בד"כ אם אני רואה שנעים וזורם, אני כן מנסה עוד פגישה.. 

ולא יצא לי לפסול על רמה רוחנית כי את זה אני כבר מבררת לפני הפגישה, לכן מה שנשאר זה ממש נטו מציאת חן.. ואם אני רואה שאין שום קשר וחיבור והוא "לא יהיה בעלי" אז לא, אני לא אנסה עוד פגישה.. אני כבר יודעת לזהות מתי מישהו מוצא חן בעיניי ומתי לא ב"ה..

גם אם לא היה חיבור ומציאת חן בהתחלה? אם בתכלס הכל שכלית מתאים? 

אז על מה אתה פוסל חוץ מדברים טכניים בפגישה ראשונה? (מקודם אמרת אם אני רואה שהיא לא תיהיה אישתי. זה לא ברור. תן דוג' על מה בדיוק תפסול.. ) 

והאם קרה לך שהתפתח מציאת חן תוך כדי מספר פגישות? 

סליחה אם אני נכנסת יותר מדי לפרטים.. 

פשוט באמת מעניין אותי לדעת.. 

אבל הסיפור אצלי קצת אחרת.. אבל עדיין הייתי בשוק..

איך בהתחלה הייתה כימיה מדהימה ואח"כ (אחרי שנתיים כמעט שניסינו שוב) לא זרימה, לא חיבור ולא כיף.. מוזר... זה האמת קצת ערער אצלי את התיאוריות שלי חח

אם אתה יודע שהסיכוי לפתח את הקשר הנוכחי הוא קטן, אז אתה רק מושך את הזמן עד שתתפנה לפגוש את אישתך לעתיד.

בשביל לקצר את הזמן של הרווקות צריך גם לפסול קשרים מיותרים שגוזלים זמן, זו גם השתדלות חשובה למציאת הזיווג.

אבל אני לא אכנס לנושא של הנאה אצל יהודי בעולם הזה.. 

הרגיש לי כמו בליל.

עם וריד נפוח במצח אדום מזעם 💢

פותח האשכול הוא משהו בין טרול לרחפן (ואני נשמר במילותיי)

(לגופם של דברים, הוא לא טרול, גם לא 'רחפן' במובן הפשוט של המושג. אולי כן 'רחפן', במובן שהוא עוסק בדברים מאוד גדולים ורעיונות נשגבים, בלי מספיק 'בסיס ארצי לנאצלות'. מה שיוצר אצלו פער עצום בין האידאות ליכולת לממש אותן בעולם).

והאידיאות.

"כָּל זֹאת בָּאַתְנוּ וְלֹא שְׁכַחֲנוּךָ וְלֹא שִׁקַּרְנוּ בִּבְרִיתֶךָ. לֹא נָסוֹג אָחוֹר לִבֵּנוּ וַתֵּט אֲשֻׁרֵינוּ מִנִּי אָרְחֶךָ".

האם עם ישראל בגלות שהיה גוף מת עם תורת אמת הנטועה בתוכו, עזב את האידיאות?

לא. עסקנו באמת והרחבנו אותה בציצים ופרחים עד ש-ה' ברחמיו ריחם עלינו . "יְחַיֵּנוּ מִיֹּמָיִם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יְקִמֵנוּ וְנִחְיֶה לְפָנָיו".

אולי אני בינתיים סריס עץ יבש אבל אני לא יעזוב לעולם את ה' ולימוד תורתו, עד שה' ירחם עלי.

עבר עריכה על ידי הסטורי בתאריך ב' בטבת תשפ"ו 20:22

אבל להתאמץ למצוא איך מקיימים אותם בפועל בארץ, בלי דמיונות שווא. איך מקיימים בארץ הזאת, לא באיזה עולם של ענני כבוד דמיוניים.

המצווה שלך היא לשאת אשה ולפרות ולרבות. כשיוולדו לך בעז"ה בנים המצווה עליך ללמד אותם תורה ולחנך אותם לקיום מצוות. האם הם יצאו גדולי הדור או קטני הדור - לא צריך לעכב אותך או לבלבל אותך כשאתה מחפש אשה מציאותית, 

"בהדי כבשי דרחמנא למה לך - מאי דמפקדת עלייך למעבד!!!"

והסיומת כה מתאימה ומתבקשת

כי זה ממש משמעות מדרש חז"ל של מקור הציטוט 

השתדל לשאת אשה הגונה, בתו של ישעיהו, כדי שיצאו ממנו בנים כשרים.

איפה שהוא לפני כ 1000 שנים…

הסתיימה עם ירידת קרנה של יהדות בבל והעברת מרכז הכובד למערב

האחרונות ולראות מה הם מכנים את חכמי דורם.

על כל פנים, בפסוק בפתיחת השרשור, כמובן רמזתי להחיית ישיבת הגאונים בארץ ישראל.

כל אדם והתפקיד שלו בעולם. אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים. אני בריה וחברי בריה

כולם צריכים להגיע למעשי האבות?

ואם נדייק הכתוב מתקמד במעשים, זה לא בכדי.

הכתוב לא מדבר על המדרגה הרוחנית של האדם.

יודע ש'הברית מנוחה' כותב שאפשר להגיע למדרגות רוחניות יותר גדולים מהדורות הקודמים.

במיוחד בזמן הגאולה, כמו שהרב קוק מאריך בכמה מקומות.

לדרגתם.

הם הורישו לנו את כח המידות והמעשים שלהם.

(כמעט כולנו לא צאצאים של משה, וגם יש להאריך ברוחב ובעומק שמשה לא הוריש את כוחותיו לדורות הבאים.)

אחת המחלוקות בין החסידות לרמב"ם.

"הלכה ב

אל יעבור במחשבתך דבר זה שאומרים טפשי אומה"ע ורוב גולמי בני ישראל, שהקב"ה גוזר על האדם מתחלת ברייתו להיות צדיק או רשע. אין הדבר כן  אלא כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבינו, או רשע כירבעם, או חכם או סכל, או רחמן או אכזרי, או כילי או שוע, וכן שאר כל הדעות. ואין לו מי שיכפהו, ולא גוזר עליו, ולא מי שמושכו לאחד משני הדרכים  אלא הוא מעצמו ומדעתו נוטה לאי זו דרך שירצה. הוא שירמיהו אמר: מפי עליון לא תצא הרעות והטוב כלומר: אין הבורא גוזר על האדם להיות טוב ולא להיות רע. וכיון שכן הוא  נמצא זה החוטא הוא הפסיד את עצמו, ולפיכך ראוי לו לבכות ולקונן על חטאיו ועל מה שעשה לנפשו וגמלה רעה. הוא שכתוב אחריו: מה יתאונן אדם חי וגו'? גבר על חטאיו. וחזר ואמר הואיל ורשותנו בידינו, ומדעתנו עשינו כל הרעות  ראוי לנו לחזור בתשובה ולעזוב רשענו  שהרשות עתה בידינו, הוא שכתוב אחריו: נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה'."

(הלכות תשובה, פרק ה הלכה ב, העתקתי מאתר דעת)

יש הרבה סוגים של צדקות : ת"ח, חסיד, עניו, ירא חטא, רגשן, שכלתן, הכל לפי תכונותיו של האדם.

המקובלים כמובן סוברים שלכל אדם יש סוג נשמה שונה, הרמבם סובר שלא, אבל נראה שכם יסכים שאדם ילמד במקום שליבו חפץ וינסה למקסמם את הכשרונות שלו ולא לנסות להיות מישהו אחר.

גם החסידות סוברת שעל עמי הארצות להתקדם כמה שיותר ברוחניות.

מה שרבי זושא התכוון זה שישאלו אותו בשמים למה לא מקסם ומימש ומיצה את הכשרונות הרוחניים  והייחודיות של זושא, ולא של משה רבינו. אין הכוונה להטיף לבינוניות.

וכמובן אחד המרבה והממעיט שאמרתי זה אם אדם אין לו זמן ללמוד תורה הרבה, או שתפקידו בעולם הוא לעסוק בעיקר בדברים אחרים (גם אח של הרמבם עסק בעעקר בסחורה ופחות בתורה, בהנחיית הרמבם עצמו).

כמובן אם אדם מתבטל ולא עוסק בתורה הרבה, במילא אין כאן "ובלבד שיכון ליבו לשמים" כי הרי יכל ללמוד הרבה ולא למד. סימן שהוא לא באמת מתכוון. אבל מי שרוצה ללמוד הרבה אבל רואה שתפקידו וכשרונותיו בעולם זה לעשות משהו אחר בעולם וללמוד רק שעה ביום, או שמנסה בכל המאמץ ועדיין רואה שקשה, על זה נאמר "יכוון ליבו חשמים".

בחירה חפשית היא על מעשינו. אבל לא כל אדם יכול לבחור לזכור את השס במבחן סיכה גם אם יתאמץ מאוד. וגם על קצב ההתקדמות אין לנו בחירה, כלומר גם אם מאוד ארצה לא אצליח ללמוד את כל השס תוך יום. על זה נאמר "ובלבד שיכוון ליבו" כלומר מי שרוצה ללמוד את כל השס ומתקדם בקצב שמתאים לו - נחשב כבר כאילו סיים את כל השס (בתנאי שימשיך ללמוד בהתמדה) - כי אדם נמצא איפה שהוא רוצה להיות. עיין על משמעות הרצון (ובלבד שהרצון רציני ולא רמאות) באורות התשובה ובאורות הקודש.

כמובן אם אדם "רוצה" ללמוד את כל השס אבל לא לומד למרות שיכול, אז הוא לא באמת רוצה ברצינות

רק תיזהר לא להפיל את הילד בדרך עם הלחץ של התפקיד.

וגם עד כמה שזכור לי "נחית דרגא ונסיב איתתא" וגם שאישה עולה(או נשארת ברמתה) ואינה יורדת, בעוד הגבר יורד. ולכן ידידי וכו

לא ?

כדאי לך להקשיב לכל האנשים שאומרים לך לרדת מהעץ.

אולי הם טועים, אבל כדאי להקשיב לקול הזה ולקחת אותו ברצינות. אולי הוא אומר משהו, אולי לא.

לא חשוב

נבנה בית מלא תורה וקדושה וניתן לו את מרב הכלים להיות גאון הדור, ואם הוא ירצה ויזכה הוא יהיה.

זה לא שנגיד לו תהיה גאון הדור.

"בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה צֶמַח ה' לִצְבִי וּלְכָבוֹד וּפְרִי הָאָרֶץ לְגָאוֹן וּלְתִפְאֶרֶת לִפְלֵיטַת יִשְׂרָאֵל".

"אוֹצָר 'נֶחְמָד' וָשֶׁמֶן בִּנְוֵה חָכָם".

שתזכה בעז"ה בקרוב ממש שיתרונן ליבך בנוות ביתך ותתרונן תורתך תחת קורתך

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.