מוכנים?
נחמד למדי. מידי.
וואו וואווואו. חבל שאני כזה עצלן, אחרת הייתי בונה עולם עצום של משהו. זה היה יכול להיות מדהים.
אבל נעזוב את ה- 'מה-היה-יכול-לקרות-אם' ונלך על ה- 'בא-נראה-מה-אפשר-לעשות-הלאה-יא-אללה-יא-רבנן'.
דוגרי. בלי להשוויץ ובלי לעשות מזה עניין, יש לי כישרון בכתיבה. אבל מה? יש לי כישרון נגדי- כישרון העצלות של אין לי כוח היום נכתוב מחר. ממפ.
אז מה עושים אם יש שתי כישרונות נגדיים? נכון מאוד- בוחרים להשקיע באחד מהם. תנחשו לבד במה בחרתי במקרה הזה.
אוקי, אז נכתוב כשכן יש כוח. 'כשהיא חריבה- היא מתקיימת' (איפשהו באיזה מסכת גמרא לא זוכר איפה).
עוד משהו, להפסיק להבטיח דברים גרנדיוזיים. לא 'אני אכתוב ספר' או 'אני אכתוב בוק ריפורט' זה לא יקרה, וזה גם לא יהיה מעניין(הבוק ריפורט).
להתחיל בקטע קטן. באיזה משפט. פסקה. חלק ממשהו. לפרגן לעצמך. לפרגן לכתיבה ש'ך. להאמין בעצמך.
ככה מתחילים. ולאט לאט גם יהיה אפשר להתחייב למשהו גדול. לתכנן את הזמן, לתכנן את הכל.
כישרון או לא כישרון, כתיבה זה דבר מדהים. גם אם אתה כותב בדיחות מטופשות, זה לא אומר שזה לא כתיבה. כתיבה קודם כל תורמת לך, אחרי זה לאחרים.
שימו לב שעברתי מדיבור לעצמי לדיבור לך. מעניין.
אז יאללה, קפוץ למים. קפוץ קדימה. תן בראש. שים גיטרות. לא, לא פלסטיק ומקל.
טוב,
מוכנים?
(עוד מאת המחבר-
כל תגובה שהיא מוזמנת בחום כאן או בפרטי).
