ישלי הרגשה שבסוף אני עצמי אתחתן מוקדם ואהרוס את מה שבניתי בעצם על הנושא 
סתם לא, אין סיכוי שזה יקרה.
בכללי סיכוי קלוש, ועוד מוקדם יותר.. נעעע

ישלי הרגשה שבסוף אני עצמי אתחתן מוקדם ואהרוס את מה שבניתי בעצם על הנושא 
סתם לא, אין סיכוי שזה יקרה.
בכללי סיכוי קלוש, ועוד מוקדם יותר.. נעעע

חלילית אלט
אין איןשיח סודלפני גיל 20 זה עוד כלום ניסיון שלפני שניה סיימת מסגרת.
זה עוד ילד כביכול... במיוחד בנים. בדוק. לא בשלים לזה. (פרט למקרים של אנשים בעלי יכולות וואו)
אז סבבה מציאות השתנתה בלה בלה בלה.
19 אחלה גיל.
19 אם כבר אז בנות.
בנים?! זה כלום. מה הם ב19? הרגע היו בכיתה י"ב בתוך מסגרת ברורה, ילדים עדיין, עוד לא יצאו לחיים. כבר להתחתן? להתחתן ולהקים משפחה זה לא כזה ורוד אתה יודע... בנים צריכים הרבה יותר זמן להתבשל.
בונים את האישיות שלהם.
ואחרי כמה זמן מתחילים להיפגש.
מתחתנים שיעור ב
אצלכם, כי אצלנו זה עובד אחרת שזה יותר בעיה בעצם.
אבל נכון, ככה אתה צודק.
סתרי המדרגהעזוב, תגדל תבין.
עד כ שנה הקבה מחכה לאדם שינא, מכאן ואילך שיפחו עצמותיו
משו כזה. לא ציטוט מדוייק...
מה המקור? "בן 18 לחופה"? 
פסדר מי שרוצה שיבושם לו. רק שהרבה בעיות יש במשפחות כאלה.
לא קשור לחבד.
הגעתי למסקנה הזאת גם לבד גם מאנשים גם מהכל.
אין לי מקורות כתובים להביא, אבל זאת לא הלכה.
לנישואין אין קביעת גיל!!! מי שמוכן לזה (שבאמת מבין משמעות של להיות מוכן)
אז בנכמה שהוא יהיה, שיתחתן! ושיהיה במזלטוב הרבה אמןןןן בניין עדי עד לכולם.
שיח סודמה שבעצם גיל מוקדם גורם לרוב לחוסר בשלות... אבל פסדר, כל מקרה לגופו.
אבל עזוב
Solomonאם 18 מתחתנים 
שיח סודאת זה את, את מהנדירים הטובים 
זה גם היה צפוי 

שיח סוד
נחל
הללי~ויעל, חכי בסבלנות עד סופשנה, עד שהוא יחזור.
פיטשתי כבר את בתדודה שלי על ההצעה שלה..
שיח סודמחכה מחכה.
הו, יופי.
כך צריך.
הללי~תודה שאת מזכה אותי בשליש ![]()
חכי אני אביא לך לקוחות עוד


שיח סודוואי אתם חמודים כאלהה
בקיצור לכל הכיתה.
וואי למנוחה חייב 
נחל
שיח סודשלחי שלחי 
הללי~
הללי~


הללי~
שיח סודאימאלה.
חחחח 

חייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול