אריאל.בן-ציון
Sashiburi

ואז עפרה,
וסוף סוף לקחת את הגיטרה החשמלית מסגל |משועשע|
(לתוהים- היא אצלו מאז הגיוס 😅)
טרררמפבן-ציון
זה היה זריז.
יאללה עפרה!
ומרפי כמובן, עד שאני בא הם לא בביתבן-ציון
מאיפה לך היפנית המשובחת הזו? בוז
השאלה היא מאיזה, לא מאיפהבוז
שאלת מאיפה, לא מאיזהבן-ציון

"מאיפה לך היפנית..." (את, שם, שם)

 

השטויות הרגילות, לא משהו מלהיב.

(לא, לא ראיתי מליון אנימות. רק כמה מעטות)

כן, אבל אחר כך עדכנתי את השאלה בוז
זה בסדר. לא הייתי חושדת שאתה אוטאקו או משהו.

היה נחמד לדעת
כן כן, סתם משעמם לי.בן-ציון

 

כאמור לא מלהיב- נארוטו, בליץ' (ועוד כמה קטנות, אבל אלו העיקריות). 

אהה. כנ״ל. ווואן פיס. אבל מזמןןןן...בוז
סתם היה לי מוזר להיתקל במילה הזו פתאום
וואן פיס ארוך מדי.בן-ציון

ולא היה לי כח להתחיל משהו כ"כ ארוך, למרות שההתחלה נחמדה.

 

יצא לי לכתוב פה ביפנית פה ושם, אם כי לרוב אני מסנן.

 

פעם הייתי רואה הרבה יותר. אבל עכשיו ביינישים וזה

הוא הכי יפה משלושתם. וארוך בערך כמוהם.בוז
אבל באמת אל תתחיל, בייניש וזה.
|מושכתפיו| עניין של טעם.בן-ציון

החסרון העיקרי של שלושתם ושל כל אנימה בערך זה חוסר הצניעות.

(וזה מה שעצר אותי בוואן פיס.)

ברור. לכן אמרתי, אל תראה.בוז
נארוטו ממש אהבתי (הייתי מחכה לפרק כל שבוע עד שנגמר) אבל הפילרים מעצבנים ממש.
בוואן פיס כל פרק זה משהו אחר אז אתה יכול לדלג... בערך.
יש פילרים ויש פילרים.בן-ציון

היו כמה נחמדים וכמה משעממים ממש (בעיקר כשהם באו בין פרקים מעניינים).

ואכן, זה היה ממש מתסכל לחכות לפרק שבוע והופ! פילר.

 

 

נכוןבוז
חוץ מכמה סיפורי רקע על דמויות שממש אהבתי. כמו קקאשי.
בן-ציון
בדיוק!
והיה גם אחד שהם ניסו לראות מה יש לו מתחת למסכה
אחרי שההוא נגמר,בוז
התחילה עונה חדשה, לא ראיתי אותה כי הפסקתי עם זה. על הבנים שלהם.
ושם רואים את הפנים שלו באיזה פרק.
כן, היא גם לא משהו בכל מקרה.בן-ציוןאחרונה
לא זוכר, אבל בכ"מ הפרק עצמו היה משעשע.
אולי בימים הקרובים-המלקושזית שמן ודבשאחרונה
למישהו יש את הפיבלמנים של ספילברג?אוראלססס

חייב דחוף.

נסיון פעילקפיץ

נסיון פעילקיבוצניקית

(בייניש)

..קיבוצניקית
(בינייש)
הצליח?זיויקאחרונה
מדהים שהמקום הזה עדיין קיים.בן-ציון

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.


לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.


ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.


קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...


רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.


אין סוף. בסוף זה רק אני.

(בהחלט מדהים שקיים.ענבלאחרונה
בס"ד

שלום בנצי 👋)

פורום ישל"צהאר"י פוטר

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול

מישהו?האר"י פוטראחרונה

אולי יעניין אותך