כולכם: מה?
נחטוף ילד מהבית שלו!
אתם: מה זאת אומרת לא נצליח,
בטח שנצליח! מי יגיד לנו לא
נלך לביתו של...
פיצוחיתכולכם: מה?
נחטוף ילד מהבית שלו!
אתם: מה זאת אומרת לא נצליח,
בטח שנצליח! מי יגיד לנו לא
נלך לביתו של...
אחים שלי לומדים שם, ואת כולם אני מכירה 
הילד שחטפו, במקרה שכן שלי 
לא עוקבת אחרי הכל שלהם אבל או זה או חדר מנחם מוסקווה .....
והמשפט הזה שיהיה בריא דפוק לי בראש כבר חודש בקטע שכבר כל אחד שמכיר אותי יודע שזה הההמשפט שלי [שאפחד חוץ מהמשפחה כמעט לא מבין יענו הכל פסדר??]
שיח סודאחרונהשל הרב שנפטר,
אם אינני טועה יש לו שני בנים
ניקח את הגדול!
רעיון מצויין, כסף לשוחד בוודאי אין להם, איך לא חשבנו על זה קודם!
"לחטוף הילדים שברחוב ילכו..." 
הילדים של הקטע הזה עכשיו כאילו ב-י"ב. איך הזמן טססס
והאמא עכשיו בקבוצה
מעניין אם זה עובד
חייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)