ההוא הספציפי שבאלי.
אבל זה יהיה מינימום בשנה השלישית של התואר.
אז נחכה עוד שנה וחצי לפחות...
ההוא הספציפי שבאלי.
אבל זה יהיה מינימום בשנה השלישית של התואר.
אז נחכה עוד שנה וחצי לפחות...
הבנתי שתמיד אפשר לשלב (אני ממש רחוק מלימודים אבל בכל זאת חחח)
אין לי חורים פנויים לזה,
במיוחד למה שאני מכוונת.
יש בזה משרות סטודנט, מבקשים ממנו דווקא, רק שאין לי זמן.
וממש באלי כבר, למרות שגם בלימודים עצמם אני נהנת.
טוב הכל בידי הקב"ה.
בכלל
וזה מגניב, ושווה, וכיף ומשתלם.
מעניין אם זה עובד
חייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)