לפני שבועיים אני, אבא ואחשלי הזמנו משקפיים בחנות.
לשניהם הגיע יום למחרת.
ולי עדיין לא!!!
אזמה ש"זה מספר גבוה וצריך לייצר עדשות מיוחדות שיתאימו דווקא למסגרת שבחרת" 
לפני שבועיים אני, אבא ואחשלי הזמנו משקפיים בחנות.
לשניהם הגיע יום למחרת.
ולי עדיין לא!!!
אזמה ש"זה מספר גבוה וצריך לייצר עדשות מיוחדות שיתאימו דווקא למסגרת שבחרת" 
אני שש וחצי בעין שמאל
וחמש בעין ימין.
חצי צילנדר בשתי העיניים
לא לראות כלום בלי משקפיים
אין אפשרות לשים עדשות
מלא כסף על משקפיים
למרות שאני אוהבת תעצמי עם משקפיים, מקווה שהחדשות יהיו יפות עלי. שיניתי סגנון לגמרי.
תכלית הכוסףאני בכלל לא בטוח מה המספר שלי. נראה לי שבאזור 3 וחצי כזה אבל אני ממש לא בטוח
שיח סודמגיל 4 האביזר הזה עלי 
כל עוד רואים טוב, הכל טוב. אז מה משנה המספר
אם רואים טוב אז לא צריך מספר
או שהתכוונת עם המשקפיים? 
המסגרת, המחיר.
העניין שלמספר גבוה יש מבחר מסגרות קטן, זתומרת כאלו שנכנסות לשם זכוכיות עבות.
אז באמת בגלל שהתעקשתי על מסגרת לא מהמבחר... זה ייצור מיוחד שמתעכבבבב.
בסיידר בסוף זה יגיע
שיח סוד
שיח סוד


רוקדת בגשםאני תת תזונה. לבן. גבוה. מחוצקן. משקפיים. גשר. יש שיטענו שאני חכם (אהה...)
חנון בראבקקקקקקק
מחטיאה.
לומדת בטליה:
#זורקת את החיים לפח.
#מחטיאה
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)