כי אני בן של ה', וכשאני חוטא, לכאורה זה פגם בה' שהילדים שלו בתרבות רעה, חיסרון בי זה חיסרון בה', ובוודאי יהיה לו צער גדול ועצבות ולא יוכל לעבוד ה' יתברך בשמחה.
ולכן צריך להשיב לעצמו מה אני? מה חיי?!?!? המלך בעצמו מספר לי את החיסרון שלו! וכי יש כבוד גדול מזה???
ובכל זאת הסיבה שאני מחסיר בשכינה כשאני חוטא, זה משום שאני בן של ה' אני בהיכלא דמלכא, ובוודאי ראוי שאשמח ואתעטר במוחין חדשין שה' יתברך בעצמו נותן לי חלק
אם משהו מאוד קרוב אליך פגע בך, זה פוגע הרבה יותר, אבל תנחם את עצמך שאתה קרוב אליו אם זה כ"כ פגע בך, זה מראה איזה אור אפשר שיהיה לכם ביחד
שם מרגישים טוב יותר.
לא אמרתי כלום... ביי.
אלא איפה תעבדי יותר את ה'.
הבנת אותי לא נכון.
זה לא עושה טוב.
אני דיי מרגיש נעבעך עכשיו בחסדי ה'יהדות=דרך חייםמה שלומך?
יהדות=דרך חייםאחרונהמעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד
ישקפיץחייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
