אני בכיתה ט' ומחפשת אולפנה חדשה אממה היו לי קשיי הסתגלות מטורפים בתחילת שנה (שבעצם נמשכים עד עכשיו..) איך לומר הייתי שבאבניקית והברזתי מלאאא אני באמת ממש מצטערת שאי אפשר להחזיר את הגלגל אחורה (או להחזיר אותו עוד יותר אחורה וללכת לאולפנה אחרת) אני יודעת שזה משהו שממש מסתכלים עליו וכמובן גם שואלים את המורה (שאגב ממש לא סובלת אותי) גם ככה אין לי סיכויים גדולים להתקבל כי אני 'עוף מוזר' וקצת פריקית והתחביבים שלי לא הולכים מאה אחוז עם הראש התורני אולפניסטי (שלא תטעו! אני נראת מאה אחוז אולפניסיטית עד שאני מתחילה לדבר על עצמי ;) ) זה מין הרגשה כזאת של מי אני ומה אני שווה בכלל באמת שהתעודה שלי למרות כל ההברזות יחסית סבירה אבל ההערות.... אני יותר פוחדת שישאלו אותי למה היו לי קשיים כאלה ואז גם אם חשבו לקבל אותי לא יקבלו... זה באמת קצת מעצבן שאולפנות וישיבות שהסיסמה שלהם 'כל אחד הוא יהלום' לא מוכנה לקבל 'יהלומים' קצת יותר קשים לליטוש (ראיתי את זה כל כך הרבה אצל חברות וגם אצל בני דודים שהם באמת נפלאים אבל...לא לישיבהאולפנה שלנו...) אני רואה את הכאב של הטרמחיו''ת שבאמת נהדרות אבל מבחינתם הם רק שם חוויתי את זה שנה שעברה עם תשובות שליליות שפשוט פירקו את הביטחון העצמי ושברו את האמונה (תוסיפו לזה בנות מהאליטה שהתקבלו ודאגו לומר 'איך לא התקבלת? מה אבא שלך לא עשה פרוטקציות?')
זהו, סליחה שפרקתי את זה כאן פשוט אין פורום אחר
זהו, סליחה שפרקתי את זה כאן פשוט אין פורום אחר
יש מקומות כאלו...
