לפעמים צד אחד מתחבר מהר יותר רגשית

רק אם אתה יודע שזה חסימה שיש לך ואתה מאד רוצה...

אצלנו היה מקרה הפוך..לי לקח זמן לפתח רגש. אבל בשכל ידעתי שאני מאד רוצה אותו...זה עזר לי.

התפללתי המון על זה, וב"ה הרגש נפתח. אחרי האירוסין.

בעז"ה שאצלך יקרה לפני.

בהצלחה

כלומר, נהנים, נותנים לזמן שלכם ביחד להיות חוויתי וכיפי?
או שהדייטים "מכווני מטרה" בצורה כזו שלא מאפשרת ללב להיכנס?

הרגש הוא לא מכונה שלוחצים על כפתור... 
תנסה להינות קצת.

השאלה היא- למה אתה קורא כלום מבחינת רגש?

שם עם עצמך ותהיה כנה ותחשוב מה באמת גורם לרגש שלך להתנגד לזה.

עולים דברים מעניינים בדרך הזאת.

קיבלתי מאחד מרבותי לשבת ולקרוא פרק תהילים מעומק הלב ואז לשבת ולחשוב טוב טוב לפני שעושים החלטות חשובות.

אולי זה יכול לעזור גם בבירור כזה...

הייתי מציע לך לשתף מישהו שמכיר אותך ויש לו שיקול דעת בריא בפרטי הפרטים כדי שיעזור לך לכוון את עצמך.

קשה לפעמים כשאתה בתוך עניין להסתכל בעיניים אובייקטיביות

באומץ וברגישות.

בהצלחה.

לפעמים ניסים מופלאים מתחוללים משיתופים כאלה,

ניסים כיפיים 

או ניסים טובים לטווח רחוק..

שווה לתת לזה אולי עוד טיפה זמן לחלחל לתוכך, ואז תוכל להרגיש יותר את הוודאות בקשר

נראה לי שכדאי לעשות דברים נחמדים ביחד, התחושות והמסקנות מהאירועים שלך ביחד איתה יעזרו לך למפות איפה אתה נמצא...

אתה תרגיש על עצמך אם זה ממלא אותך, ונותן לך חשק לעוד או שמשהו חסר אולי.. החלפת אווירה וזמן שאתם רצים ביחד מברר אם זה מתקדם ועושה לכם טוב בלב.. החיכוך הזה גם עוזר להרגיש אם הקשר מצמיח משהו פורה ועוצמתי

אני חושב שההתלבטויות האלה, גם מה שאני חווה על עצמי, זה נקודות לגיטימיות- חששות ,ספקות והתלבטויות על מה שמפריע ולא הולך חלק, כי בסוף אנחנו אמורים להגיע לשלב של ביטחון גמור וזה דורש בירור נוקב 

מה התכיפות של הדייטים, אתה מתגעגע לפגוש אותה?

תמיד בקשר חזק עולה לי הרצון להמשיך ולחפש אחרות כי בטח יש אחת יותר טובה

קצרה בזמן, ממליצה לך לבדוק את העניין הזה עם עצמך

גם לי לא היה רגש תקופה ארוכה והשכל אמר שזה זה. היום אנחנו מאורסים ב"ה והרגש הגיע. אם יש הערכה לאישיות אז מתפתחת אהבה. יכול להיות שמה שמעכב את הרגש זה אולי מראה חיצוני שאתה לא ממש מתחבר אליו וזה לשיקולך עד כמה זה מפריע.

כדי לוודא שיש רגש תחשוב מה תרגיש אם תוותר עליה או שהיא לא תיהיה מעוניינת, עד כמה תקח את זה בקלות ותחשוב שיש טובות ממנה

והיום אני מאורס...   

כמה נקודות:

א. תחפש איפה אתה מוצא הערכה, גם אם זו הערכה שעדיין חיצונית ולא מביאה לרגש, תקרא להערכה הזו בשם אצלך, הרבה פעמים הרגש הוא כן חייל של השכל, גם אם זה לא מה שיפתור את הבעיה זה יועיל בהמשך...

ב. תעשה לעצמך מיפוי של מה שאתה רוצה באשתך לחיים, בלי קשר לקשר הזה, אחרי יום - תבדוק מה מתוכם קריטי לך, לא יותר מ-5 דברים! , תסתכל אח"כ איפה זה עומד בקשר הזה, זה יכול לעזור לך לעלות על מה חוסם אותך. וגם מועיל לנקודה א...

ג. - זה היה ודאי חלק מהפתרון אצלי - להתחיל שלב של פגישות בלי התחייבות לכלום, רק להיות ביחד ובכיף, בלי לחשוב שאתה הולך להתחתן איתה, לא להיות מוכוון להחלטה של כן להתחתן או לא. צאו לשבועיים שלשה כאלו (מזכיר קצת קשר חברי של חילונים, אבל ההבדל ברור...), ואחר כך תתחילו לחשוב שוב.

ד. לא לפחד כלל שמא יש אחת טובה יותר במקום אחר, ברור שזה תוקע.. קודם כל עד שלא תשתחרר מהמחשבה הזו - לעולם היא תישאר ותפריע לכל קשר באשר הוא, ובנוסף - לך בתמימות למה שה' מועיד לך.

נ.ב. כתוב ברמח"ל שזוג שנישא ולא הכריזה עליו הבת קול 40 יום לפני יצירת הולד - אז הקב"ה מכריז עליו בכניסתו לחופה, אז גם מזה אין מה לפחד... 

זה מובא פה בדרך אגב, לא מצליח למצוא את המקור משום מה

פחד לפספס אתה הזיווג שלי... | שאל את הרב

ה-40 יום האלה גורמים לי להתקע מנטלית. כי לך תדע...

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת