קודם כל- על תחושת הערכה לבן הזוג שלך את צריכה לא להתפשר. אי אפשר לאהוב זוגית מישהו בלי להעריך אותו.
 

את נתפסת לכותרת "אקדמאי" במקום להיתפס למהות - "שילוב של חכמה עומק וקלילות".
ולמה זה מזיק? כי כמו שאת רואה, הכותרת אקדמאי מכילה בתוכה עוד הרבה סגנונות של אנשים.
חלקם טיפשים קלילים, חלקם חכמים כבדים, חלקם טיפשים כבדים, חלקם שטחיים ביותר ועושים תואר רק כי "צריך" וחלקם
עמוקים ביותר.
וכי השילוב המיוחד שאת מחפשת של חכם עמוק וקליל, הוא שילוב שלמעשה לא מוכרח בכלל להסתובב במסדרונות האקדמיה.
אולי הייתי אומר- מי שהולך לאקדמיה ברובו מובטח לך שלא יהיה כזה.
כי אם הוא חכם ועמוק - אז הוא חושב על הנושא הזה של אקדמיה בצורה אמיתית ולא בצורה סטיגמתית ושטחית, ויכול להיות

שהשטחיות האקדמאית היום בארץ פשוט מרחיקה אותו משם... 
אולי הוא בכלל לומד בישיבה ומתעמק בתורה, כי הוא חכם ועמוק, והוא בוחר לשבת ולקחת את כוחות החיים שנתנו לו לעמל התורה, ולכן הוא גם לא מעוניין באקדמיה.
 

לדעתי הבעיה המרכזית שלך היא שאת בונה תפיסת עולם על סמך ספקולציות לא חכמות, לא עמוקות ולא קלילות.
אל תבררי כותרת ולפיה תחליטי, תבררי על התוכן של האדם. אל תחליטי מי הבן אדם רק על סמך כותרת של "אקדמאי" או לא "אקדמאי". כי זו כותרת שאומרת כלום וחצי. תנסי לברר איפה האדם שמולך נמצא. האם הוא גאון שפשוט מחוץ לאקדמיה כי הוא לא מוצא בה שום טעם(לדוג' אוטודידקטים רבים מעדיפים לא להגיע לאקדמיה), או שהוא חסר כוחות שאין לו רצון להתקדם בחיים.
זה הרבה יותר משמעותי מאשר התואר. תרתי משמע.

אני אספר לך משהו על עצמי.. 

הייתי בחורה מלאת סטיגמות מפה ועד הודעה חדשה.. ברמה מזעזעת.. 

לקח לי שנה וחצי להסכים להיפגש עם בחור מסוים. ונפגשתי איתו רק כי הרגשתי שה' כבר שלח לי את כל השליחים שאפשר, ההצעה הזו הגיעה מ-9(!!) אנשים שונים. את מבינה?! 

טוב, עשיתי טובה לאנושות ולעצמי שנפגשתי אתו. בקיצור, הקשר שלנו היה ארוך יחסית, וזה היה בחור ששבר וניפץ לי את כל הסטיגמות ואת כל השטויות שחשבתי (את זה הבנתי רק בסוף)!! 

ולא, לא ידעתי להעריך מספיק את מה שהוא, והמשכתי את הקשר כי כן היו דברים שהערצתי אצלו והתחברתי. אבל הטיפשות שלי גברה, לצערי הרב. וויתרתי עליו, מאותם סיבות טיפשיות. 

מהר מאוד אחרי שניתקנו את הקשר הבנתי שעשיתי טעות, טעות איומה, יש לומר. 

עד שאזרתי אומץ וניסיתי לחדש.. גיליתי שהבחור כבר מאורס. 

היום כבר עברה שנה מאז, ועדיין, בכל פעם שאני נזכרת או מדברת על זה, עולות לי דמעות וקשה לי לסלוח לעצמי על הטיפשות הזו. 

כן, אני יודעת 'זה כנראה לא שלי' ו 'הכל לטובה' וכו' וכו'. אני יודעת שה' שלח לי את הבחור הזה, וה' התעקש שאני אפגש אתו כדי שאפסיק עם ההתעקשויות הסתמיות האלה. 

נכון, את צריכה מישהו שתעריצי, שיהיה לכם שיח ועניין אחד בשנייה, אני לא אומרת לא לחשוב פעמיים לפני שאת נענית להיפגש עם מישהו, אבל בחייאת, אל תעשו טעויות, הן כואבות עד כאב לב.. תחשבו פעמיים לפני שאתם מסכימים להיפגש ותחשבו 3 פעמים לפני שאתם מורידים. 

זו דעתי, הניסיון שלי.. מקווה שתגיעי להחלטות הנכונות. תתפללי שה' יכוון אותך וישחרר אותך מכלא הציפיות והדימויים שאצלך (אצל כל אחד מאיתנו זה קיים) בראש..

הצלחה רבה!

לצורך הדוגמא, העילוי של הר המור יותר חכם ממך,

יותר שייך למסגרת ממך ויותר יציב ממך,

(אני אומר את זה בביטחון למרות שאני לא מכיר אותך.

מספיק לי להכיר אותו...

למען הסר ספק, לא למדתי שם...),

גם אם אין לו תואר והוא "רק" ישב בישיבה וקרא, שנה ושימש ת"ח.

אם לא מתאים לך אברך זה סיפור אחר, אבל הדוגמא הבהירה את הנקודה.

דוגמא נוספת: אם תסתכלי מסביב, אולי אפילו במשפחתך,

תמצאי שיש מבוגרים לא אקדמאים בכלל, אבל כ"כ חכמים.

אקדמאי (ותלוי איזה תואר הוא לומד) זה סימן לראות עד כמה הוא אינטלקטואל.

נכון שאנחנו נאלצים בעולם השידוכים להשתמש בסטיגמות,

רק חשוב לזכור מהו העיקר ומה טפל אליו.

המון הצלחה!

תואר זה לא שלב בחיים שכולם חייבים לעבור, וממילא מי שלא עבר כנראה שהוא לא מסוגל.

יש אנשים מאד חכמים שפשוט מצאו דרך אחרת להרוויח כסף טוב. 

לעשות את זה.

הרבה חוקרים חוץ אקדמאיים עשו עבודה מרשימה גם בדורנו

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.