זה לא הזוי בכלל, רק צריך לדעת איפה ואיך לחפש. אין סיבה להתפשר על זה.

אתה לא היחיד בסירה הזו

כתבתי לך שיש ...

כשאני מדברת על זה, חושבים נפלתי מהירח.. 

מסכימה אתך לגמרי.. חלום! בע"ה...

@הילושש, לא ככה?

ואם כן, איפה מוצאים את כל הבנות האלה..??

בע"ה כל אחד ימצא בדיוק מה שמתאים לו, מהרה מהרה!

כן, מחפשת ומקווה למצוא בע"ה .. 

וחושבים שאני מדמיינת שיש בחורים כאלה.. 

אין לך מה לדאוג!

כל שנה מתחתנים עשרות בחורים שממשיכים בישיבה/כולל,

אם הנשים שלהם לא היו רואות בזה אידאל הן לא היו מסכימות כנראה.

אתה בכלל לא היחיד.

@ברגוע ו-@חיהל'ה,

אתם יכולים להניח שעברתי אולי עשרות (!)

מדרשיסטיות וחברות של נשים של חברים מישיבות גבוהות.

לא ברור לי כמה מהן באמת רוצות להיות אברכיות.

התסבוך שם לא פשוט.

"על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא", לעת מצוא - זו אשה (ברכות ח).

שמעתי פעם מהרב י.צ רימון בשם הרב ליכטנשטיין זצ"ל,

שהורה להם לחפש אשה שאוהבת תורה,

לא כי אתה אוהב תורה, אלא כי היא אוהבת תורה.

שאזכה, וכולנו נזכה... מהרה, מהרה

מה אתה מתכוון ש''התסבוך לא פשוט''? ומה בדיוק הבעיה לדעתך?

כל אחד והתיק שלו, וכל אחת והתיק שלה.

אני ממש מבין שמי שגדלה ברמת חיים גבוהה רוצה להמשיך כך.

אני ממש מבין שבחורה אוהבת תורה, וקשה לה עם צניעות מאידך גיסא.

אני ממש מבין שלבחורה דוסית ממש קשה להתמסר למשימה שרק בעלה יעשה.

אני ממש מבין שלתהליך במדרשה אחרי תיכון לא משהו (בלי להזכיר שמות) יש מחירים נפשיים.

וחוץ מכל זה, לכל אחד יש התיק שלו,

ולא כל בחורה צדיקה וקדושה שרוצה להיות אברכית

מתאימה לכל בחור צדיק וקדוש שרוצה להיות אברך.

בגילך באמת אין הרבה בנות שמחפשות אברך.

דיברתי על גילאים יותר צעירים, שם עובדתית יש כל שנה עשרות אברכים שמתחתנים.

בעז"ה שתזכה למצוא בקרוב את אשתך

@כי בשמחה תצאו. , אני יודע על כמה בחורים מבוגרים ממך שהתחתנו עם בנות 19.. עולים לי כמה רק מהחודשים האחרונים..

תתעודד

יצרנו פה קבוצת תמיכה... ממש תודה!

לא שאין בכלל מרמור,

אבל ההודעות שלי באו ממקום של ייעול,

לא של תסכול.

אין לי ספק שהקב"ה שומר נפשות חסידיו,

ואם חסידיו כך - ליטאיו לא כל שכן...?!

ודאי יהיה טוב, רק שהדרך, הדרך קשה.

זה קצת מקל לנו להזדהות עם הקב"ה, שגם לו אין בית...

שומר נפשות חסידיו, מיד ליטאים יצילם

"הושיעני א' וריבה ריבי מגוי לא חסיד".

למה דוד לא אמר פשוט 'מגוי ליטאי'?

שהרי אומרת הגמ' בפסחים:

'עקם הכתוב כמה תיבות, ולא הוציא...'

אפילו קפיטלך תהלים כבר לא קוראים בדור שלנו...

ר"ל שהליטאים-הליטאיות לא ישפיעו על ''נפשות'' דייקא, הנפש של החסיד, שהקב"ה שומר עליה מ'ליטאיות', ר"ל.

(ר"ל -רצוני לומר\רחמנא ליצלן. וגם ריש לקיש, אבל זה לא קשור..)

@חיהל'ה@כי בשמחה תצאו.@ברגוע

ר"ל?! ר"ל!!

בעל תשובה.

זה מגזר אחר אצלם...

מזל שהשידוך שלו הגיע מהר, מאוד מהר

אבל אם כבר, זה מגזר נפרד?

כלומר, אם מישהו התרחק כמו שר"ל התרחק,

אז עשה תשובה - יש הבדל מגזרי בינו לחזב"ת אחר?

שהוא היה חסיד, שהרי הוא אמר:

""תלמיד חכם צריך שלא יהא בו שום דופי." (שה"ש רבה, פרק ד)

ואין לך דופי גדול מלהיות ליטאי...

זה כ"כ הפוך ממה שאתה אומר..

בגילאים הגדולים הבחורים הדת"ל הרווקים לרוב (כמעט תמיד, סורי)חפיפניקים ממה שיצא לי לראות..

אני מכירה לא מעט בנות "גדולות"שרוצות להיות אברכיות ויודעות שלא ימצאו את זה בדת"ל אז 

מה נשאר? הן מחפשות בחרדי, הן מעדיפות לכופף את ההשקפה וה"בית" בשלהן כדי שיהיה להן בית של תורה.

הכי עצוב שלמרות הויתור מצידן מתייחסים אליהן בצד השני כלא סוג א במיוחד בגלל הרקע ממנו הן באות..(אולי אם הן עשו כבר מהפך שלם לכיוון החרדיות היחס הוא אחר, לא יודעת)

לדוג' שואלים אותן אם הן מוכנות לעבור קודם דרך ארגון ערכים/צוהר (כנראה כדי לנסות לישר את מה שהתעקם אצלן ..), שואלים אותן אם הן מוכנות להתחזק מתוך הנחה ברורה שהן אלה שצריכות לעלות אליהם בלי לברר בכלל מה רמת שמירת תו"מ שלהן..וכו')

קיצור...

למרות שממה שאני מכיר גם בדת"ל יש מבוגרים יחסית שרוצים להישאר בישיבה

יש לי פעמיים שליש,

צריכה לפחות עוד אחד..

(או שהחשבון לא עובד ככה...)

אם כי לדעתי יותר נכון לומר שמי ששידך זוג קיבל שליש מהגן עדן שלו בעולם הזה..

במגזר החרדי יש הרבה כאלה, פה פחות

אבל באמת בציבור החרדי זה יותר נפוץ.. גם השאיפה וגם בפועל למעיישה.. 

בתור אחד שלרוב מסתובב עם אנשים ממגזר חרדי אני שומע תלונות בדיוק להפך..

אולי תעשו קצת חילופי שבויים

 מי שרוצה שאשתו תעבוד פוחד שלא ימצא בחורה שתרצה אותו! 

(סתם בצחוק...  )

תודה רבה לכל התגובות, הפחתם בי הרבה תקוה. בדרך לקראת הבית המיוחל יש לא מעט עליות ומורדות והחיזוק,בין ברגש ובין מבחינת המידע החשוב, מוסיף המון ומאד מאד מועיל. 

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"