@פוסעת

פסדר, עליי לפני איזה שבועיים שני ערבים צעקו שאני לא עולה עליהם...

ופעם עצרו לי לחווארה..

לא מיוחד.

פעם עמדתי בצומת גיתית ועצר לי משהו,אמר שהוא לבית שאן ,באמצע אמר שהוא לירחו. הוא התחיל לדברך בטלפון בערבית.

אז בצומת הראשונה שהיה אפשר לרדת ירדתי 

פשוט צריך ללמוד להיזהר..

והוא התחיל לדבר בערבית.. נלחצתי רצח.. בסוף הבנתי שהוא קבלן שמדבר עם העובדים שלו..

חבר פעם עלה לטרמפ והנהג נסע התחיל להיכנס לרמאלה 

והחבר התחיל להלחץ... 

ואז הנהג אמר שהוא יהודי...

ושאל אם הוא נלחץ?

 

עליתי על טרמפ עם חברה והיינו בטוחות שהוא שומרוני אז הוא עושה לנו "נכון הייתן בטוחות שאני שומרוני?" "אמממ" "מה, יש לי אוזניים של דמבו?"

ממה יש להךחת כולה רמאללה

אני מנסה לעשות שלום



על מצפונך לא יהיה שלום

נאאאא אין לי מצפון, רצחו לי אותו בשואה.

ואני מתנחלת, אני זו שהורסת רת השלום.

יש לך מזל שהקרמטוריון צריך להתחמם

הו מזל.

יש לך מזל שהקרמטוריון צריך להתחמם

מותר לסרב בנימוס אבל ההתנשאות הזאת של מה הוא בכלל מעז לפנות אלי היא מתחת לכל ביקורת

כן.. למה שהוא יעז לפנות ככה לבת ישראל???

 

 

איפה הבעיה?!

אבל לדון  לכף זכות לא נאמר על גבי רשעים נובטח לא כלפי שונאי ישראל (לא נראה לי שלגבי גוי בכללי) ואדרבה- רשע- דנים אותו לכף חובה (לא נכנסת עכשיו לפרטי הדינים).

אסור להתייחד עם גוי (לבן אסור! כ"ש לבת) כי הם פרוצים.

 

אני- הגישה שלי לערבי שמציע לי טרמפ היא שרוב הסיכויים ,כי מה לעשות- רוב ה"פגישות" שהיה בטרמפיאדות בין יהודים לערבים נגמרו כך, שהוא בנסיעה יאיים על חיי או יעשה לי ,סליחה, מעשים מגונים.

לפחות סיכויים טובים שזה המצב.

 

ולמי שלא איתנו, אז בשומרון יהודים וערבים הם לא סאחבק אחד עם השני אפי' לא ביחס ליחסים שאמורים להיות בין גויים ליהודים (שברור שזה לא אותם יחסים בין יהודים ליהודים)

 

ואני לא מדברת על זה שאסור לקבל צדקה וגמ"ח מגוי.

 

אלא אפי' לשים את חיי בידי גוי זה אסור.- כ"ש ערבי ביו"ש.

התורה (וגם התמונה שרואים בעיניים) אומרות שהם פרוצים  ואומרות שהם גם שופכי דמים.

 

אלו היחסים שקיימים במציאות. שנאה ועוינות. והציבור הזה של הערבים. שרובו ככולו (ממש) תומך בטרור. נציגיו תומכים בטרור וכל פעם הם מוכיחים לנו שכל יחס אלינו כמעט יהיה או להפיק תועלת לעצמם בלבד או להרוג או לפחות לייסר אותנו.

(שאלתי את אחי איפה זה והוא פתח לי כמה מקורות והתבלבלתי קצת מה"סבורס" שלו... אז הבאתי רק שלש מקורות)

 

תלמוד בבלי בבא בתרא דף י עמוד ב

איפרא הורמיז אימיה דשבור מלכא שדרה ארבע מאה דינרי לקמיה דרבי אמי ולא קבלינהו שדרינהו קמיה דרבא וקבלינהו משום שלום מלכות שמע רבי אמי איקפד אמר לית ליה (ישעיהו כז, יא) ביבש קצירה תשברנה נשים באות מאירות אותה ורבא משום שלום מלכות ורבי אמי נמי משום שלום מלכות דאיבעי ליה למפלגינהו לעניי עובדי כוכבים ורבא נמי לעניי עובדי כוכבים יהבינהו ור' אמי דאיקפד הוא

 

שולחן ערוך יורה דעה סימן רנד

א. אסור לישראל ליטול צדקה מן העובד כוכבים בפרהסיא ואם אינו יכול לחיות בצדקה של ישראל ואינו יכול ליטלה מהעובד כוכבים בצינעא הרי זה מותר:
ב. עובד כוכבים ששלח ממון לישראל לצדקה אין מחזירין אותו משום שלום מלכות אלא נוטלין ממנו וינתן לעניי עובדי כוכבים בסתר כדי שלא ישמע השר:  הגה: וי"א דיעשה בהן מה שצוה לו המושל (כך משמע מפירש"י ותוס' מעובדא דאימיה דשבור מלכא). וכל זה דוקא כשנותנין מעות לצדקה אבל אם מנדבין דבר לבית הכנסת -- מקבלים מהם (ב"י בשם התוספות סי' רנ"ט בשם מ"כ והוא בדינים והלכות מהרי"ו סי' ס"ז, וכן הוא בהג"ה בא"ח סי' קנ"ד סי"א) אבל לא מן המומר (ג"ז שם). ועיין לקמן סי' רנ"ט סעיף ד':

 

טורי זהב שם

וינתן לעניי עובדי כוכבים- אבל לישראל לא, דכתיב "ביבוש קצירה תשברנה". פירוש כשיכלה לחלוחית זכות של עובדי כוכבים אז ישברו.

וקשה, דברישא התירו לקבל בצינעא ולא איכפת לן במה שיהיה לעובד כוכבים זכות בזה? ... ונראה לי שאין שייך "ביבוש קצירה" אלא כשהעובד כוכבים מכון דווקא לעניי ישראל, ובזה מייקר שם ישראל, בזה יש זכות גדול כגון הכא, וכמעשה דאימיה דשבור מלכא בגמ' ששלחה לחלק לישראל. ואע"ג דכתב רש"י שהיא ידעה גם כן שמפרנסין גם כן עניי עובדי כוכבים עם ישראל, דאם לא כן הוי ליה גניבת דעת וכמו שנעתיק בסמוך, מכל מקום העיקר בשביל עניי ישראל, בזה הקפידו משום "ביבוש קצירה". מה שאין כן ברישא, שהעובד כוכבים אין כוונתו דווקא על ישראל, אלא הוא מצד טבעו רחמן על כל הפושט יד אין זה זכות גדול ולית ביה "ביבוש קצירה", כן נראה לי עיקר.

 

הרב קוק בשו"ת דעת כהן תשובה קלב

י"ד כסלו תרע"ו (להרב ר' אשר מיכאל ד"ר כהן ז"ל, בזל)

שלום רב

בדק לן מר, לחוות דעתי אם מותר לקבל חלק מהצדקה הכללית, שיש להנכרים שרוב ממונם מהממשלה, בשביל קופת הצדקה של ישראל. ונסתפק כבוד תורתו אם האי דינא דאין מקבלים צדקה מהנכרים שייך גם כן ברבים המקבלים.

...וצריך לומר דעיקר "ביבוש קצירה" שייך דווקא בצדקה דרבים דאלימא זכותא דידה. ומשום הכי לא מחלקינן ברבים כלל בין צנעה לפרהסיא, ולא אישתמיט כלל חד מאן דאמר לומר דהני עובדי דמייתי הגמרא בסוגיא דבבא בתרא (בדף ח' ובדף י') דהוו בפהרסיא, אדרבא פשטא דמילתא משמע דבצנעה הוו. אלא ודאי דרק בצדקה דרבים שייך לומר שבזכות זה תמשך מלכותם כדפירש"י ולא בצדקה דיחיד. ומסולק בזה מה שהקשה הט"ז בס"ק ב'.

...דגבי יחיד שייך רק טעם דמבזה נפשיה, ואסור לישראל לבזות נפשו לפני גוי בשפלות כזו, וזהו דוקא בפרהסיא ולא בצנעה. וטעם של "ביבוש קצירה" לא שמענו כלל על צדקה דיחיד, אלא בצדקה דרבים, וכל מקום שהוא יותר בצנעה הזכות יותר, ואיכא יותר משום "ביבוש קצירה". ובצדקה דרבים, שמתחלקת ע"י גבאי צדקה, שייך רק טעם ד"ביבוש קצירה", ולא שייך כלל טעם דמבזה נפשיה, דאדרבא הגבאי הממונה שמקבל הרי הוא מתכבד בקבלתו, שהוא עושה לטובת הכלל, והעניים המקבלים מידו הרי הם אינם מקבלים כי אם מיד ישראל, ואינם מבזים עצמם כלל בפני נכרי, ויש כאן רק טעם ד"ביבוש קצירה", ולא טעם ביזוי כלל.

 

עד לפה (ההדגשה "ואסור לישראל" זו הדגשה שלי)

 

אני פשוט שמה את זה פה שהבנים פה ייראו. (התוכחתי עם אחי קצת והוא אמר לי שמה שאני אומרת קרוב למה שהרב בן ציון קריגר אמר במאמר שלו בתחומין יא, אבל לא ראיתי בפנים)

 

אחי חושב שלקחת טרמפ מגוי זה ממש אסור אבל הוא אמר לי שזה אולי קשור לויכוח ישן שלנו האם טרמפים זו נסיעה מתנה שמישהו נותן לנו.

והיה מסובך לצאת כי היה צריך לעשות מין מתח מתוך המים, וערבי עזר לי לצאת.

מתברר שיש גם ערבים טובים. זה לא הטרלה זה רציני.

 

קרה לי ב"מחוץ לקו הירוק".

 

אח שלי הגדול אבל שיכנע אותי שלא לנסוע בטרמפים.

ותמיד תמיד הוא מנסה לשכנע את ההורים שלי (גם לו תכף יהיה רשיון סופסוף...)  לעצור לבנות בצמתים. כי "אם לא אנחנו נעצור..."

 

וזה סיוט ממש בשומרון ובבנימין לנסוע מיישוב ליישוב בלי טרמפים, אז הוא מותר לי לפעמים וגוזר לי גזירות ותנאים על גבי תנאים. (פעם אחת הוא בא אליי ואומר לי "אם זה לא בעל,אישה ותינוק מאחורה- את לא עולה, שומעת?") ובארור שאני לא תמיד "שמהעליו" עד כדי כך אבל, סה"כ משתדלת...

 

@זמרת מיוחדת

אשכרה.