@פוסעת

פסדר, עליי לפני איזה שבועיים שני ערבים צעקו שאני לא עולה עליהם...

ופעם עצרו לי לחווארה..

לא מיוחד.

פעם עמדתי בצומת גיתית ועצר לי משהו,אמר שהוא לבית שאן ,באמצע אמר שהוא לירחו. הוא התחיל לדברך בטלפון בערבית.

אז בצומת הראשונה שהיה אפשר לרדת ירדתי 

פשוט צריך ללמוד להיזהר..

והוא התחיל לדבר בערבית.. נלחצתי רצח.. בסוף הבנתי שהוא קבלן שמדבר עם העובדים שלו..

חבר פעם עלה לטרמפ והנהג נסע התחיל להיכנס לרמאלה 

והחבר התחיל להלחץ... 

ואז הנהג אמר שהוא יהודי...

ושאל אם הוא נלחץ?

עליתי על טרמפ עם חברה והיינו בטוחות שהוא שומרוני אז הוא עושה לנו "נכון הייתן בטוחות שאני שומרוני?" "אמממ" "מה, יש לי אוזניים של דמבו?"

נאאאא אין לי מצפון, רצחו לי אותו בשואה.

ואני מתנחלת, אני זו שהורסת רת השלום.

הו מזל.

כן.. למה שהוא יעז לפנות ככה לבת ישראל???

אבל לדון  לכף זכות לא נאמר על גבי רשעים נובטח לא כלפי שונאי ישראל (לא נראה לי שלגבי גוי בכללי) ואדרבה- רשע- דנים אותו לכף חובה (לא נכנסת עכשיו לפרטי הדינים).

אסור להתייחד עם גוי (לבן אסור! כ"ש לבת) כי הם פרוצים.

אני- הגישה שלי לערבי שמציע לי טרמפ היא שרוב הסיכויים ,כי מה לעשות- רוב ה"פגישות" שהיה בטרמפיאדות בין יהודים לערבים נגמרו כך, שהוא בנסיעה יאיים על חיי או יעשה לי ,סליחה, מעשים מגונים.

לפחות סיכויים טובים שזה המצב.

ולמי שלא איתנו, אז בשומרון יהודים וערבים הם לא סאחבק אחד עם השני אפי' לא ביחס ליחסים שאמורים להיות בין גויים ליהודים (שברור שזה לא אותם יחסים בין יהודים ליהודים)

ואני לא מדברת על זה שאסור לקבל צדקה וגמ"ח מגוי.

אלא אפי' לשים את חיי בידי גוי זה אסור.- כ"ש ערבי ביו"ש.

התורה (וגם התמונה שרואים בעיניים) אומרות שהם פרוצים  ואומרות שהם גם שופכי דמים.

אלו היחסים שקיימים במציאות. שנאה ועוינות. והציבור הזה של הערבים. שרובו ככולו (ממש) תומך בטרור. נציגיו תומכים בטרור וכל פעם הם מוכיחים לנו שכל יחס אלינו כמעט יהיה או להפיק תועלת לעצמם בלבד או להרוג או לפחות לייסר אותנו.

(שאלתי את אחי איפה זה והוא פתח לי כמה מקורות והתבלבלתי קצת מה"סבורס" שלו... אז הבאתי רק שלש מקורות)

תלמוד בבלי בבא בתרא דף י עמוד ב

איפרא הורמיז אימיה דשבור מלכא שדרה ארבע מאה דינרי לקמיה דרבי אמי ולא קבלינהו שדרינהו קמיה דרבא וקבלינהו משום שלום מלכות שמע רבי אמי איקפד אמר לית ליה (ישעיהו כז, יא) ביבש קצירה תשברנה נשים באות מאירות אותה ורבא משום שלום מלכות ורבי אמי נמי משום שלום מלכות דאיבעי ליה למפלגינהו לעניי עובדי כוכבים ורבא נמי לעניי עובדי כוכבים יהבינהו ור' אמי דאיקפד הוא

שולחן ערוך יורה דעה סימן רנד

א. אסור לישראל ליטול צדקה מן העובד כוכבים בפרהסיא ואם אינו יכול לחיות בצדקה של ישראל ואינו יכול ליטלה מהעובד כוכבים בצינעא הרי זה מותר:
ב. עובד כוכבים ששלח ממון לישראל לצדקה אין מחזירין אותו משום שלום מלכות אלא נוטלין ממנו וינתן לעניי עובדי כוכבים בסתר כדי שלא ישמע השר:  הגה: וי"א דיעשה בהן מה שצוה לו המושל (כך משמע מפירש"י ותוס' מעובדא דאימיה דשבור מלכא). וכל זה דוקא כשנותנין מעות לצדקה אבל אם מנדבין דבר לבית הכנסת -- מקבלים מהם (ב"י בשם התוספות סי' רנ"ט בשם מ"כ והוא בדינים והלכות מהרי"ו סי' ס"ז, וכן הוא בהג"ה בא"ח סי' קנ"ד סי"א) אבל לא מן המומר (ג"ז שם). ועיין לקמן סי' רנ"ט סעיף ד':

טורי זהב שם

וינתן לעניי עובדי כוכבים- אבל לישראל לא, דכתיב "ביבוש קצירה תשברנה". פירוש כשיכלה לחלוחית זכות של עובדי כוכבים אז ישברו.

וקשה, דברישא התירו לקבל בצינעא ולא איכפת לן במה שיהיה לעובד כוכבים זכות בזה? ... ונראה לי שאין שייך "ביבוש קצירה" אלא כשהעובד כוכבים מכון דווקא לעניי ישראל, ובזה מייקר שם ישראל, בזה יש זכות גדול כגון הכא, וכמעשה דאימיה דשבור מלכא בגמ' ששלחה לחלק לישראל. ואע"ג דכתב רש"י שהיא ידעה גם כן שמפרנסין גם כן עניי עובדי כוכבים עם ישראל, דאם לא כן הוי ליה גניבת דעת וכמו שנעתיק בסמוך, מכל מקום העיקר בשביל עניי ישראל, בזה הקפידו משום "ביבוש קצירה". מה שאין כן ברישא, שהעובד כוכבים אין כוונתו דווקא על ישראל, אלא הוא מצד טבעו רחמן על כל הפושט יד אין זה זכות גדול ולית ביה "ביבוש קצירה", כן נראה לי עיקר.

הרב קוק בשו"ת דעת כהן תשובה קלב

י"ד כסלו תרע"ו (להרב ר' אשר מיכאל ד"ר כהן ז"ל, בזל)

שלום רב

בדק לן מר, לחוות דעתי אם מותר לקבל חלק מהצדקה הכללית, שיש להנכרים שרוב ממונם מהממשלה, בשביל קופת הצדקה של ישראל. ונסתפק כבוד תורתו אם האי דינא דאין מקבלים צדקה מהנכרים שייך גם כן ברבים המקבלים.

...וצריך לומר דעיקר "ביבוש קצירה" שייך דווקא בצדקה דרבים דאלימא זכותא דידה. ומשום הכי לא מחלקינן ברבים כלל בין צנעה לפרהסיא, ולא אישתמיט כלל חד מאן דאמר לומר דהני עובדי דמייתי הגמרא בסוגיא דבבא בתרא (בדף ח' ובדף י') דהוו בפהרסיא, אדרבא פשטא דמילתא משמע דבצנעה הוו. אלא ודאי דרק בצדקה דרבים שייך לומר שבזכות זה תמשך מלכותם כדפירש"י ולא בצדקה דיחיד. ומסולק בזה מה שהקשה הט"ז בס"ק ב'.

...דגבי יחיד שייך רק טעם דמבזה נפשיה, ואסור לישראל לבזות נפשו לפני גוי בשפלות כזו, וזהו דוקא בפרהסיא ולא בצנעה. וטעם של "ביבוש קצירה" לא שמענו כלל על צדקה דיחיד, אלא בצדקה דרבים, וכל מקום שהוא יותר בצנעה הזכות יותר, ואיכא יותר משום "ביבוש קצירה". ובצדקה דרבים, שמתחלקת ע"י גבאי צדקה, שייך רק טעם ד"ביבוש קצירה", ולא שייך כלל טעם דמבזה נפשיה, דאדרבא הגבאי הממונה שמקבל הרי הוא מתכבד בקבלתו, שהוא עושה לטובת הכלל, והעניים המקבלים מידו הרי הם אינם מקבלים כי אם מיד ישראל, ואינם מבזים עצמם כלל בפני נכרי, ויש כאן רק טעם ד"ביבוש קצירה", ולא טעם ביזוי כלל.

עד לפה (ההדגשה "ואסור לישראל" זו הדגשה שלי)

אני פשוט שמה את זה פה שהבנים פה ייראו. (התוכחתי עם אחי קצת והוא אמר לי שמה שאני אומרת קרוב למה שהרב בן ציון קריגר אמר במאמר שלו בתחומין יא, אבל לא ראיתי בפנים)

אחי חושב שלקחת טרמפ מגוי זה ממש אסור אבל הוא אמר לי שזה אולי קשור לויכוח ישן שלנו האם טרמפים זו נסיעה מתנה שמישהו נותן לנו.

והיה מסובך לצאת כי היה צריך לעשות מין מתח מתוך המים, וערבי עזר לי לצאת.

מתברר שיש גם ערבים טובים. זה לא הטרלה זה רציני.

קרה לי ב"מחוץ לקו הירוק".

אח שלי הגדול אבל שיכנע אותי שלא לנסוע בטרמפים.

ותמיד תמיד הוא מנסה לשכנע את ההורים שלי (גם לו תכף יהיה רשיון סופסוף...)  לעצור לבנות בצמתים. כי "אם לא אנחנו נעצור..."

וזה סיוט ממש בשומרון ובבנימין לנסוע מיישוב ליישוב בלי טרמפים, אז הוא מותר לי לפעמים וגוזר לי גזירות ותנאים על גבי תנאים. (פעם אחת הוא בא אליי ואומר לי "אם זה לא בעל,אישה ותינוק מאחורה- את לא עולה, שומעת?") ובארור שאני לא תמיד "שמהעליו" עד כדי כך אבל, סה"כ משתדלת...

@זמרת מיוחדת

הרעידה הכי חזקה לשנת 2016. כבוד!

2026 Mindanao earthquake - Wikipedia

למה אני קוראת הודעות מפעם

למה כבר בשני ספרים גדליה הוא גבר חסון גבוה ומושך שכל קוראת רוצה כמוהו ואז באמצע הספר הוא מאכזב למה

למה אני מרגישה שהכל עליי 

למה קשה להיות עצמאית (לא בעסק)

למה אני לא הולכת לישון בכאלה שעות

איך החיים הולכים להשתנות מסוף השבוע הזה ואני מקווה ממש שישתנו לטובה

למה תמיד אבא עוזר ועוזר ועוזר ואז בסוף אני כועסת עליו

למה הוא כאילו עוזר לי אבל באמת נראה לי שהוא עושה את זה בשבילו

למה כל התהיות שהיו לי בראש שבשבילם נכנסתי, כדי להוציא ותם, נעלמו פתאום וחוץ מגדליה אני לא זוכרת מה עוד הפריע לי

למה החיים כאלה עליות וירידות

ולמה גם דברים פשוטים מסתבכים לפעמים

לא תמיד, אבל לפעמים כן

למה אי אפשר להרוויח 20 אלף שח לגדל ילדים בנחת לאפשר לבעלך לגדול בתורה להיות רגועה עם בית מסודר בגדים מקופלים בארונות כיורים ריקים בלי שימוש בחדפ ארוחצ מוכנה חמה כל יום למה

איך יכול להיות שכל כך הרבה הודעת ורק אחת שלי

אני זוכרת שהיו הרבה יותר

ללכת ביישוב בלילות מזכיר לי את פעם

מעניין

אולי בקיץ יהיה מעניין יותר? אולי לא

למה הפסיקו לייצר נוקיה208

למה לא המציאו עוד טלפון חדש בדיור כמו נוקיה 208

למה אני בטלפון הרביעי או החמישי ב7 שנים האחרונות זה לא תקיןןןןן

ואין לי מספרים של אנשים מפעם ואין איך לשחזר

אפילו בנות מפה שפעם היו לי

מה שלומך?

ואת עדיין כותבת באותו סגנון שהיית לפני מאה שנה.

ללכת עם אילה בלילה ולדבר על חשופיות ישר הזכיר לי את האולפנא

למה אני האישה היחידה בגילי שעדיין מתגעגעת לאולפנא

למה אני אומרת בגילי וזה נשמע שאני זקנה אני לא זקנה

אני רוצה להיות קשורה לבנות המתוקות הצדיקות קדושות צנועות האלה

אני רוצה לחזור לאולפנא ואני מוכנה להתפקשר גם אם זאת לא ה- אולפנא

אני רוצה להיות עצמאית

אני רוצה שירים זמינים בלי לפתוח מחשב

מספיק לי די והותר מה שעובר עליי

והעומס הזה שמגיע

מכל מיני סיפורים שקורים מסביב

עושה לי אדרנלין לתקופה ואז בבת אחת ריסוק עז מלווה בדכאון לא ברור

עד שהבנתי שהוא ברור

אסור לי להיות שם יותר מידי

ואני מוגבלת

אני יכולה להיות נחמדה

להתעניין בשלום

להביא משהו נחמד אם מסתדר לי

אני לא יכולה לתת את הבית שלי

או את האוכל שלי

או את הלב שלי

וזה גם לא יעזור

עכשיו צריך להתפלל

ואיפה אני ואיפה להתפלל

ויערה עושה לי פה 3 תפילות ביום מעמידה אותי במצב שאני מרגישה הכי לייטית בעולם

אבל יש לי תפקיד

כרגע במסגרת התפקיד אני נותנת תנאי חיים לאלה שבאחריותי

הלוואי שאצליח גם לתת להם תנאים רוחניים מיטביים

הוי טאטע רחמים עלינו

אנחנו רוצים להתפלל

חסרים לי כמה ימים בשבוע להספיק כל מה שצריך גם ככה אני בעומס לא יאומן

מתלבטת אם לישון או לאכול או ללכת לשיעור

בקיצור גאולה עכשיו

זה בוודאי יפתור את כל בעיותינו

ובלי הנחת של אביגייל

אנחנו רוצים בית דוד

מהר עכשיו אין זמן לחכות

חיכינו מספיק אביגייל

טאטעעעעעע רחמיםםםם עלינו

ותן לנו שמחה!

קוראים לזה מובחנות

אולי יום אחד אהיה פסיכאטרית

אולי בגלגול אחר כשיהיה לי יותר הבנה בשפה האנגלית

צריך פשוט להכיר את הנפש לחיות איתה בשלום ולא לתת לה לנהל אותנו למקומות אסוניים.

מובחנות היא היכולת של אדם לזהות ולהחזיק בזהות, במחשבות, ברגשות וברצונות שלו, מבלי להיות תלוי באישור, בלחץ או בציפיות של אחרים.

אדם בעל מובחנות מסוגל לשמור על עמדתו ועל גבולותיו האישיים, ובמקביל לקיים קשרים קרובים ומשמעותיים עם הסובבים אותו.

אגב, רגישים לפעמים מתקשים בזה. הם ממש מרגישים פיזית את הסביבה שלהם.

לא שאני תלויה באישור ובציפיות. פשוט לוקחת ללב כאבים של אחרים וחושבת שראוי שאעזור להם כמה שאני יכולה.

כאילו אם זאת היתה אחותי, לא הייתי מארחת אותה?

אבל כאן בדיוק הנקודה, היא לא אחותי ואני באמת לא יכולה ארח אותה.

ואז לשחרר את זה והלבין שלמרות שזה נשמע אגואיסטי וגם בתיה אמרה לי מה פתאום מה פתאום ולאה אמרה זה לא שייך איפה תשימי אותה

אז למרות שבהתחלה חשבתי איזה אנוכיות זו לדבר ככה

להבין שזה המצב ואין לי ברירה אלא לשחרר

כי לחשוב עליה בלי  יכולת לעזור זה קשה

ולעזור זה לא אפשרי

אז מה נותר?

להתפלל

והוא זה שמוביל אותי לרצות לעזור ולהיות קשורה ולהתעניין

ההיא התגרשה, בא נהיה איתה בקשר אולי ככה נדע מה הסיפור שהיה שם

ההיא בודדה, נהיה איתה בקשר אולי נבין משהו על הנפש. אולי נקבל כבוד כי היינו שם בשבילה.

ההיא בעלה עובר מה שעובר, בא נעזור לה, ואז תכנס בפנים והיא תפתח את הלב.

אולי, אני לא יודעת.

בינתיים לא קיבלתי שום מידע על שום דבר וזה גם לא ייתן לי שום דבר, וגם כבוד לא קיבלתי חחח

איזה יצר הרע יש בעולם הזה! לרצות לעזור כדי לקבל כבוד. אז זאת האנוכיות האמיתית בעצם. עכשיו הבנתי.

זה סקרנות בלבוש אחר. ואולי את בסוף באמת נותנת את הלב שלך (ואז נשארת מרוקנת). ולגבי כבוד - אולי. אבל לא מקבלים ככה כבוד. גם הצד השני מרגיש אותך כמו שאת מרגישה אותו ולפעמים הוא נרתע בלי לדעת למה.

(אגב, נשים, ובמיוחד דתיות, הרבה פעמים אומרות "הוא הטריד אותי" על כל שיחה שהיה שם אנרגיה לא ברורה שהייתה לא נעימה להן ולא היה להן טוב שם, כלומר - הוא פעל בסדר לפי הכללים אבל האנרגיה שלו הייתה מרוקנת ולא נעימה והן מרגישות את זה, רק שבהעדר מילים לתאר את זה הן אומרות "מטריד")

לא חושבת שהן הרגישו אותי ככה, כי באמת עשיתי את מה שעשיתי לא בשביל הכבוד, באמת באמת באכפתיות.

בסדר 

אנחנו גם וגם וגם וגם. גם רוצים (כבוד, סקרנות,...) וגם רוצים להביא טוב לעולם. שני הגורמים האלה חיים בתוך הגוף ביחד. לא תמיד הם סותרים אחד את השני.

אנחנו צריכים להציב גבול רגשי.

הדבר הכי חשוב.

אם אני יכול לעזור או לעשות משהו. בשמחה. אבל סתם לכאוב אותם ולסבול יחד איתם? למה? למה זה מועיל?. אותו כנ"ל אגב חדשות ואקטואליה שהייתי מכור כבד וקצת נגמלתי במידה ואני רואה מהצד מכורים אחרים. זה נוראי.

צריך לדעת חדשות. צריך להתעדכן. צריך לפתח דעה. אבל לא צריך להתכווץ בגוף על כל דבר שקורה בעולם.

לא חדש, כבר חודש. אבל חדש. אולי אפשר לומר: הבחור החדש.

והוא אמר לי תודה רבה.

יותר מששמחתי על התודה שמחתי על עצם זה שהוא אמר לי משהו.

כאילו, חמודים, אני אוהבתתכם והכל אתם ב"ה טפו טפו יחידי סגולה בדור הזה

ואשריכם לגמרי כמו שנאמר

אבל

לומר תודה למי שהכין לך אוכל וטרח בשביל שיהיה לך נעים ונחמד זה דבר בסיסי

ואם האדם הזה הוא אישה אז כן

צריך לומר תודה גם אם זו אישה

עכשיו אני דנה לכף זכות וברור לי שהם בסדר ואף פעם לא הקפדתי עליהם בעניין הזה

(למעט שבועות? אולי)

אבל פתאום כשמישהו פונה אליך ומכיר בעצם קיומך ובעצם זה שנתת מעצמך בשבילו

וואו

אשריך לגמרי

והוא הזכיר לי את יהודה פתאום זה היה לי כזה אווץ

אבל יהודה אומר שהוא לא אותה בחינה אז כנראה שלא

להבדיל בין החיים, כן.

(יהודה זה מי שאני חושב שזה?)

הבחור שאמר תודה הזכיר את יהודה שכנראה אולי אתה חושב. לא שהכרתי אותו מידי בחייו אבל נדמה לי שהוא היה מהסוג של האנשים שיגידו תודה לאישה למרות שהיא אישה והוא בחור. נכון?

אחרי שהוא נרצח, פתאום התחילו לחפש שיחות איתו. גם נשים וגם גברים.

אח"כ אם זוכרים אותך

אולי בהודעה הנעוצה של נוג"ה יש משו על סרטים