בוקר
אחרי לילה עמוס מחשבות ומחוסר בשינה
בלי טיפת כוח ומרץ
בית שערים 33.
אני מגיעה
ורואה שבעצם...אני לא רואה את הסוף בכלל
ערימת כביסה מפוזרת
בכמויות שאין לתאר בכלל
וכל הבית ריח נורא
אני מתחילה
מנסה להשתלט
וההגיון אומר-אין סיכוי בעולם שאת מקפלת את כל זה!!
ערימה פשוט...תחשבו לבד
9 ילדים
2 הורים
שלא קפלו אותה בערך מראש השנה....ואני לא סתם מגזימה..מציאות
היא תזמין משהי נפרדת לקפל
היא חייבת
אני מתחילה
ופתאום באה אליי ילדה יפה
עם פוני בלונדיני ועניים כחולות
והיא אהבה אותי
רצתה אותי שאני אהיה אחותה
רצתה שאני אשן איתה...שאני אחבק אותה
היא ממש בקשה שכשאני אתחתן היא תהיה השושבינה שלי
בטח שהבטחתי לה...ולעניים הכבויות שלה..
אח"כ גיליתי שכל הגוף שלה סימנים דומים וסגולים בעור מחוסר הייגנה ומקלחות..
ועוד אחת
עניים כחולות ושיער חום
יפה
יפיפיה!
וכולן רצו לעזור
וכולן ניסו לעזור אבל..
הן סה"כ בנות 6 ו7
ווב עוד 1ש"ח
ושוב עוד ארטיק
ובניים אצלי
עוד ארון,עוד חדר,
והשעון והזמן מתקתקים
והזוועה בבית...לאט לאט אני קולטת שהמצב רע
ממש רע..עד כדי ש...
החלב
במקרר
שנשפך
לפני מי יודע כמה זמן
והתקשה
והפך לריח של קיא בצבע צהוב..
אני מחליטה להגביר קצת
ולהשתדל לא להראות לה שאני נגעלת
היא מתביישת בעצמה ובבית שלה
היא בטוחה שזה נורמלי
כן זה נורמלי שילשים חוזרים מהבוץ יומיים ולא מקלחים
כן זה נורמלי שלא הייתה שטיפה בבית מאז ר"ה כשאני באתי לנקות שם
כן זה נורמלי שהכביסות לא מתקפלות והאוכל לא מתבשל והבית לא מתפקד..כי...כי אין לה כוח
אני שם מ11 בבוקר
נהייה 5 בצהריים
היא חכתה לבן שלה שיחזור מחיפה
ציפיתי לבן בגיל 15 עם פאות ארוכות כמו של בעלה וילד שקט ומופנם כמו אחיות שלו
נכנס לבית ילד ערס בן 15 שנראה כבן 20
פוזה פוזה פוזה
ובאותה מידה
מסכן מסכן מסכן
הכל מגיע לו כולם חייבים לו הוא חייב להראות שהוא אכן חי וקיים
לא הוא לא עוזר
כן הוא כן דורש כסף
לא הוא לא שם על אמא שלו
כן הוא כן אוהב לעשות פוזות גם על משהי עם בגדי נקיון שגדולה ממנו ב3 שנים כמעט
ואני לוקחת אויר
ועוד קצת
אמבטייה ושרותים
|חוסךבתארים|
והם עלים הילדים
והיא מורחת את הטיטול שלה על המקום הנקי שניקיתי
והוא חייב היה לזרוק משו די לשבור את הכיור
והירקות שם בפנה מעלים עובש חייבים לנזול ריר מגעיל ומעופש דווקא הרגע
והבעל?
היא התחננה
תעזור לי עם זה וזה וזה..
בנתיים הוא בא..ישב..נרדם על הספה
קם הלך חזר אכל נרדם קם הלך לא חזר
חזר..והסתובב בבית בקטע מוזר
וכל זה כשהוא לא מסתכל עלי מתוך שמית עניים
ועובר לידי כאלו אני מוקצה,כאלו אני חפץ או צלב למען האמת..
מצחיק שניקיתי שם אחד הארונות..הוא היה שם בתוך הדרכון
ערס סטלן עם ראסטות ופנס בגבה
היום הוא חסיד ברסלב מהסוג של הרב ברלנד שומר עניים ובטוח מתנזר מאשתו
ואז כשסיימתי סוף סוף
21:30
אני מתה להחליף בגדים וללכת לבית..לארוז את עצמי לתוך התיק שלי ולברוח משם
הן עלו שלושתם
המעריצות שלי
נקשרתי אליהן
כאב לי עליהן
באו מלאות בבוץ
קבלו צעקות מאמא שלהם
היא רצתה לשלוח אותן ככה למיטה
ואז יא נגשה אליי
הקטנה בת ה6 עם העניים הכחולות היפיפיה הזו
במבט מתחנן
"תקלחי אותנו בבקשה!"
ואני בדילמה עם עצמי
די אני כבר גמורה
מתה כב לא להיות כאן אבל המבט של שלושתן
אני נזכרת בו ומצתמררת
וקלחתי אותן
והצחקתי אותן
הן היו בשמיים
יפיפיות שלושתן כ"כ
וירדו לי דמעות מלא מלא אבל הן לא ראו כי האדים הסתירו אני מקווה
יצאתי
מסופקת
מאושרת
ורק כשסיימתי את גרם המדרגות מהבית שלהם
הכל יצא החוצה
לא התביישתי
לא היה אכפת לי מאף אחד
פשוט בכתי ובכיתי
וברכבת בכיתי
ובמרכזית בכיתי
ובכיתי לא הפסקתי לבכות
בערך עד עכשיו
עצוב לי עליהן מצד אחד
מצד שני-אני מאושרת שאני לא חיה בבית כזה
מצד שלישי-המראות שם היו זוועה
ומצד רביעי-היה שווה את הכל רק החיוך שלהן..וואו!!
לא יודעת אם קראתם
אני רק יודעת שאני כתבתי
אתן רציתם תיוג..
משחקי מילים..תודה
- לקראת נישואין וזוגיות